הגותו של הרב גדליה נדל – בראשית – שיעור 10

ויאמר אלוקים נעשה אדם, יצירת האדם. ויאמר אלוקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. צלם אלוקים הוא השכל, כמו שמסביר הרמב"ם, והוא הדבר המהותי שישנו רק באדם, ואינו בצומח ובבעלי החיים. אין זו צורתו החיצונית של האדם הנקראת תואר ותמונה וכדומה, לא זה מה שמייחד את האדם שיש לו צורת גוף מסוימת הנקראת תואר ותמונה, זה תחילת מורה נבוכים, אלא הצורה הפנימית, מהות האדם שבה הוא דומה לקדוש ברוך הוא ולמלאכים, שהם שכליים נבדלים. זה עוד פעם הניסוח של הרמב"ם, שהמלאכים הם שכליים נבדלים. וזהו פירוש לשון רבים בצלמנו כדמותנו. למה אומרים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו? הקדוש ברוך הוא אומר בעצם אנחנו נעשה את האדם שיהיה בצלמו של מי? לא בצלמי כדמותי, מה זה בצלמנו בלשון רבים? כי זה גם בצלמם של המלאכים, כי המלאכים הם שכליים נבדלים ומותר האדם הוא השכל, אז כיוון שכך בעצם זה בצלם הישויות הרוחניות, אוקיי, זה נעשה אדם בצלמנו. עכשיו יש כמה נקודות אני חושב ששווה לחשוב עליהן. א, דיברנו על זה כשעברנו על לנבוכי הדור של הרב קוק, אז בהתחלה הוא מביא את הרמב"ם הזה או לא מביא אפילו, אני לא זוכר אם הוא מביא או לא מביא, אבל אני אמרתי שאני חושב שחלק מהספר, הרי הוא לא חלק מהספר, הספר עצמו מיועד להיות מורה נבוכים מעודכן או מעובד לדור של עכשיו, לדור שלו, של הרב קוק, אוקיי? כי הרמב"ם זה כבר מורה נבוכים ישן. הנבוכים השתנו בינתיים, אבל גם לא רק הנבוכים השתנו, גם זה לא רק צורת הגשה, כן, זה לא רק לעטוף את אותם רעיונות באופן אחר, אלא באמת התשובות גם שונות. זה לא להציג את התשובות באופן שונה, התשובות שונות. אז שורש השורשים שם, נדמה לי שאפשר היה לראות את זה בכמה מקומות בספר הזה לנבוכי הדור, שאצל הרמב"ם צלם האלוקים של האדם, כן, הדבר שמייחד את צורת האדם זה השכל, ואצל הרב קוק זה הרצון. לא השכל. ולעניות דעתי הרב קוק צודק פה. זאת אומרת, אני חושב ש, אז אני אגיע לזה עוד מעט, עוד הערה שנייה, אבל שכל ברמה כזו או אחרת יש גם ליצורים אחרים. בסדר, אפשר ללמד אותם דברים פרימיטיביים, את הקופים, לא משנה, אבל איזושהי צורה כזו או אחרת של מחשבה יכול להיות שקיימת גם שם, שיקול דעת כזה, אתה רוצה לקפוץ על העץ, אתה שואל איפה לשים את היד, איפה לשים את הרגל, גם זה איזשהו סוג של שיקול דעת. אוקיי, אז ברמה מסוימת, אולי קטנה, יש רמה כזאת של שכל אולי גם ביצורים אחרים, אז ההבדל הוא בעצם במובן מסוים אולי כמותי. טוב, יש כמויות שהופכות לאיכות, אבל יש משהו מזה. עכשיו רצון במהותו צריך להיות חופשי. ואם הוא לא חופשי זה לא רצון. יכול להיות שיש לך תחושת רצון, אבל אם זה לא דבר שהוא חופשי, שאתה החלטת שאתה רוצה אותו, אלא פשוט הוא מתעורר אצלך בתפיסה דטרמיניסטית כמו שמתארים בתפיסה דטרמיניסטית, זה לא רצון. עכשיו ההנחה ועוד פעם, אני לא יודע, אבל אתה מדבר על שכל, זה לא שכל של אריסטו, זה שכל עם רצייה, וזה שכל של לדעת מה נכון ומה לא נכון. כן, אבל זה לא, זה לא מחשב-על כזאת שזה, לא אמרתי מחשב, זה יכולת, זו יכולת הבחנה בין השכל של הרמב"ם לשכל של אריסטו, זה בדיוק זה, זה הרצון, כי אחרת זה באמת, אני לא יודע, אני לא מספיק מכיר את התפיסות של הרמב"ם אבל לא התרשמתי כך. אני לא חושב שזה נכון, הוא מדבר על השכל במובן של אריסטו, אותו דבר. כל האמירות האלה הן אריסטוטליות הרי. נכון, אבל אם אפשר לומר שיש משהו יהודי ברמב"ם זה בדיוק הדבר הזה שהשכל שלו הוא לא שכל אלא הוא שכל רוצה. איפה אתה רואה את זה? אם יש לך מקורות שהוא אומר את זה באופן ברור. זה הוויכוח, זה בסופו של דבר אריסטו אריסטו עד שבסוף יש פה את הרצון. אני לא מכיר דבר כזה ברמב"ם, ועוד פעם אני לא מספיק מכיר אותו כדי לא, מתעסק עם זה כל כך. אבל נדמה לי שבסופו של דבר מה שהרב קוק מנסה לעשות זה להציג מודל אחר או עדכני יותר למה שנקרא צלם האדם, וזה לא השכל אלא הרצון. ושם ראינו גם השלכות והוא חוזר על זה בעוד מקומות. עכשיו פה לגבי השכל אני בכל זאת רוצה לסייג את מה שאמרתי קודם. על זה גם דיברנו אני חושב פעם, הבאתי את הדוגמה הזאת שבעיתון הארץ פעם ראיתי איזה כתבה על היכולת המתמטית של ציפורים או לא זוכר של מה, שיודעות לנווט, לפתור משוואות דיפרנציאליות או כל מיני דברים כאלה. אז אמרתי שלמים לדעתי יש יכולת אינטלקטואלית הרבה יותר גבוהה משל הציפורים, כיוון שמשוואות נאוויה-סטוקס הן יותר מסובכות מאשר הציפורים. הם פותרים אותם כל הזמן. זאת אומרת, ברור שדבר כזה לא נקרא שכל. יש פה איזושהי טעות. זאת אומרת, דבר כזה לא נקרא שכל. עכשיו עוד פעם, אני לא יודע מה עם ציפורים. יכול להיות שהן עושות שיקול דעת כמונו, לא הייתי אף פעם ציפור. אני לא מתרשם כך, אני לא חושב שזה ה, שזאת הסיטואציה. לדעתי ההשוואה הזאת הולכת הפוך, שאנחנו ציפורים ולא שהציפורים נהיו אדם. שגם אצלנו פעולת החשיבה היא בעצם פעולה מכנית שטבועה בנו, רק שבנו טבוע מוח עם יכולות חישוב יותר גבוהות משל ציפורים. אבל זה עדיין לא תוצאה של של החלטה, הפעלת שיקול דעת. כי מה שמקביל נגיד לבחירה בהקשר הערכי, המקבילה לזה בתחום העובדתי זה שיקול דעת. כשאני נגיד רואה אוסף של עובדות ואני מחליט שזה אומר שהתאוריה הנכונה היא זאת, או תאוריה נכונה היא אחרת, מסיק מזה איזושהי מסקנה, אז אפשר היה לראות את זה כתוצאה של חישוב מכני. זאת אומרת, במוח שלי נכנסות עובדות, הוא עושה איזשהו חישוב והוא מוציא תאוריה. אם זה היה ככה היינו ציפורים. היכולות שלנו בעצם לא באמת היו יכולות. ואפילו אגב אם אנחנו מודעים להם, זה לא חשוב, המודעות פה לא מעלה ולא מורידה. כיוון שאם החישוב עצמו נעשה עם המוח, גם אם אני מודע לו, אם המודעות לא נוטלת חלק בחישוב הזה, בהחלטה, בהפעלה של שיקול הדעת הזה, האם לכאן או לכאן, אלא זה תוצאה של חישוב כמו שמבינים בדרך כלל במחקרים של מדעי המוח, אז גם אנחנו באמת ציפורים או אבנים או מים. זה לא משנה, ההבדל הוא רק הבדל כמותי. אני חושב שבדיוק אבל זה הנקודה שאצל בני אדם, בגלל שיש להם רצון, וזה מה שמייחד אותם נגיד בהנחה שזה נכון, זה מייחד אותם מיצורים אחרים, הם יכולים להחליט על ערכים, על לא משנה, על דברים אחרים. הם יכולים גם להפעיל שיקול דעת בהקשר העובדתי. כשאני פותר משוואה דיפרנציאלית, אני לא מפעיל מנגנון מכני כמו שציפור, הרי ציפור בכלל לא פותרת משוואה דיפרנציאלית, היא פשוט עפה. היא עפה לפי מה שה, לא יודע, מה שטבוע בה לוקח אותה לכל מיני מקומות. אז זה לא, אני לא מדבר על המודעות. גם אם היא הייתה מודעת למה שהיא עושה היא עדיין ציפור. אני מדבר על השאלה אם אתה מודע למה שהמוח עושה אלא אם זה המוח עושה את זה באמת, או שהמודעות בעצמה נוטלת איזשהו חלק, הנפש שלך בעצמה נוטלת איזשהו חלק. אתה יושב בפני דילמה האם לעוף לפה, לעוף לשם, או להפעיל את הכנפיים ככה או בגובה כזה או בגובה נמוך. אם אתה עושה את זה באופן שהוא פשוט יוצא מהטבע שלך, אז אתה ציפור. אם אתה מחליט ובודק את שני הדברים האלה, עושה שיקול דעת ומגיע למסקנה או חישוב, לא חשוב, אבל אתה מחליט לעשות את החישוב, אתה בוחר איזה חישוב לעשות, איזה מודל מתמטי לבנות לתופעה שעומדת לפניך, אז זה אומר שהחישוב מגיע רק אחרי שהחלטת את מה לחשב ואיך לחשב. אחרי זה יש לך את היכולות החישוביות, בסדר, זה נכון. אבל בלי החלק הראשון שמגיע לפני החישובים, אתה לא אינטליגנט. אינטליגנציה זה לא זה. מה שמגדירים היום אינטליגנציה במחקר של אינטליגנציה או במדעי המחשב עוסקים הרבה במחקר של אינטליגנציה, אתה יודע, שמה הם חוקרים את החלק השני, את היכולות לחשב, שזה קיים גם בציפורים וגם בקופים, ולכן מבחינתם אין הבדל. וזה מה שהערתי קודם שגם בציפורים ולקופים יש אינטליגנציה רק אולי יותר נמוכה משל בני אדם. זה הכל. אבל עדיין יש להם. עכשיו לפי מה שאני אומר עכשיו, אחרי שאני מבין שהרצון בעצם הוא הנקודה שמייחדת את האדם לעומת יצורים אחרים, אז זה משנה גם את הממד של שכל ושל אינטליגנציה. וזה כן מכניס את הרצון גם לתוך הבדל במישור של אם יש לך שכל או אין לך שכל. יש או אין לא במישור הכמותי, אם אתה חכם או לא חכם, אם יש לך שכל. אם אתה באמת אינטליגנט או שאין לך אינטליגנציה. לציפור אין אינטליגנציה של עשרים איי-קיו, יש לה אפס איי-קיו. זה מה שאני טוען. לא עשרים. כי עשרים איי-קיו פירושו שאתה מפעיל שיקול דעת רק אתה חלש בזה, זאת אומרת אתה לא כל כך, אבל היא לא מפעילה שיקול דעת היא פשוט בנויה באופן כזה, רק היכולות שטבועות בתוכה הן יכולות ירודות יחסית ליכולות שטבועות נגיד ביצורים יותר מתוחכמים, נגיד, אוקיי? זה לא אומר שזה אינטליגנציה יותר נמוכה וזה אינטליגנציה יותר גבוהה. זה לא אינטליגנציה בכלל. זה אפס אינטליגנציה גם של היצורים הנמוכים וגם של הגבוהים יותר, אם אני צודק. ואז בעצם הנקודה היא ששכל ורצון וכאן אני חוזר למה שאתה אולי רצית להגיד ברמב"ם, למרות שאני לא יודע אם זה עוד פעם, אני לא מספיק מבין ברמב"ם, אבל יש ממד מסוים של רצון בתוך השכל. רצון ושכל או שכל ורצון, יש באחד הספרים כתבתי את זה אני חושב. אגב, למה אתה בטוח? נניח שעכבר ששמים לפניו. מלכודת. לפעמים אתה רואה את העכבר מתלבט האם זה מלכודת או לא. לא בטוח שלא. אני רק אומר ש… כלומר, אם יש לו התלבטות והוא מחליט בסוף כן ללכת לכיוון המלכודת או לא, אז הוא יש לו… לא, אני אומר, אם זה באמת ככה אז העכבר הוא בעל אינטליגנציה. אני לא אומר שלא, לא בטוח שלא. לא בטוח שלא. אני רק אומר שלפחות בתפיסה המקובלת של בעלי חיים נגיד נסה להגדיר את המושג אינטליגנציה, לא אכפת לי שלעכבר תהיה אינטליגנציה. אני מתאר פה את העכבר כמו שרגילים לתאר אותו בדרך כלל. כמו שרגילים לתאר אותו בדרך כלל נראה לכאורה שיש לו אינטליגנציה אבל אין לו. עכשיו השאלה מי הוא העכבר האמיתי. האם העכבר האמיתי באמת יש לו אינטליגנציה? אני לא יודע. אני נוטה לחשוב שלא אבל אני לא יודע. יכול להיות באמת שהוא כן מקבל החלטות ברמה כזו או אחרת ויש לו שיקול דעת מה שנקרא. אני אומר רק שמה שקורה אם זה באמת ככה צריך להבין שאותה בעיה שיש ב כשאנחנו מדברים על חופש הרצון, הרי הבעיה היסודית שיש כאן דטרמיניסטים שואלים אותם זאת באמת שאלה קשה. זאת שאלה, לא זאת השאלה הקשה באמת. חוץ מזה זה הכל מלל. השאלה הקשה באמת זה איך יכול להיות שאלקטרון זז בלי כוח שפועל עליו. זאת בעצם השאלה. שכשאתה נמצא במצב נתון, אם אתה אומר שמתוך המצב הנתון הזה אני יכול לצאת או לשם או לשם, פירוש הדבר שהמצב הנתון הזה לא מכתיב את הפעולה הפיזית שתעשה מיד אחר כך. אבל בתפיסה הפיזיקלית, הפעולה הפיזית נגיד האלקטרון הראשון שמתחיל לזרום מהמוח לתת פקודה ליד לזוז או לרגל לזוז או משהו כזה, צריך איזה שהוא שדה שיפעיל אותו, כוח שיפעיל אותו. אין, חלקיק לא זז בלי שפועל עליו כוח. עכשיו לקבל את המושג של בחירה חופשית זה בעצם לקבל את העובדה שאלקטרון זז בלי שיש כוח שפועל עליו, או שיש כוח שמפעיל הרצון אבל לא כוח פיזיקלי, לא כוח ממקור פיזיקלי. אוקיי? לעומת זאת הדטרמיניסטים או המטריאליסטים טוענים שלא, כל אלקטרון שזז זה תוצאה של כוח פיזיקלי שפועל עליו, והמודעות שלנו זה מה שנקרא אפיפנומנה, זאת אומרת זאת תופעה נלווית. אנחנו מודעים למה שקורה אבל המודעות לא עושה את זה, היא טפלה. התהליך קורה במוח זאת אומרת זה הכל ריאקציות פיזיקליות. אין שום דבר חוץ מהפיזיקה או ביולוגיה. או ביולוגיה כן בדיוק. אבל כן חומריות נקרא לזה ככה. אבל בעצם מה הטענה של דטרמיניזם? כאילו באיזה מושגים הם שייכים למערכת של החומר וזה כאילו זה טאוטולוגיה, זאת אומרת זה ברגע שאתה חושב שאתה מצפה לגלות את זה מהחומר אז אתה מצפה לראות… לא, לא לא, זה בדיוק הנקודה שאנשים מפספסים. כשאתה עומה פעולה, אתה כבן אדם בוחר לעשות פעולה, הפעולה שאותה אתה עושה היא פעולה פיזיקלית היא לא פעולה מנטלית. אבל אם הטענה נגיד של הפסיכופיזיקה כן זה שיש פה איזה ממשק שאנחנו לא יודעים להסביר אותו אבל הוא קיים. אוקיי, אבל מה משמעותו של הממשק הזה? שהאלקטרון הראשון שזז בדרך לפעולה הפיזיקלית שאתה הולך לעשות, הפיזית שאתה הולך לעשות, הוא זז בלי שיש כוח שהזיז אותו. כוח רצוני לא כוח פיזיקלי. כן, לא כוח פיזיקלי, כן זה אני אומר. זה סותר את חוקי הפיזיקה. זאת הטענה. עכשיו השאלה האם אתה מוכן להגיד ואני מוכן להגיד למרות שקצת קשה לי עם זה, אבל אני אומר שאני כל כך משוכנע שיש לי רצון חופשי שאני אומר כן אני מוכן להגיד את זה. למרות שזה די קשה, בטח למי שככה גדל על פיזיקה. כפיזיקאי כן. זה קשה להגיד דבר כזה, זה המחיר בעצם של ליברטריאניזם. זאת אומרת זה המחיר, זאת השאלה האמיתית. כל השאר מסביב זה סתם מלל. זאת השאלה האמיתית. האם יכול להיות אלקטרון שזז בלי שיש שדה פיזיקלי שפועל עליו? זאת השאלה. עכשיו אני אומר בהנחה שיש לנו רצון ורצון פירושו רצון חופשי, רצון לא חופשי זה לא רצון, זה סתם מילה מכובסת. אוקיי? אז זה אומר שאני מקבל את זה, שאלקטרון זז בלי שפועל עליו כוח פיזיקלי. עכשיו שימו לב מה שאני אומר עכשיו, מה שאמרתי קודם זה בדיוק אותו דבר קורה לא בתחום הרצייה אלא בתחום החשיבה. כי אצל ציפורים הן עושות חישובים מסובכים של ניווטים והכל, אבל החישובים האלה כשהאלקטרונים זזים להם בראש ועושים את החישובים האלה, האלקטרונים האלה זזים רק בגלל כוחות פיזיקליים. זאת אומרת הכל מובנה בתוכם מתוכנת בתוכם וזה מה שהן עושות, זה הכל. לכן שם באמת אין את האלקטרון הראשון שזז כי הציפור החליטה שהיא רוצה להשתמש במתודה מארגז הכלים שנמצא פה במוח פה ולא בארגז הכלים שנמצא במוח פה. בסוף אני משתמש בארגז כלים שנמצא במוח, אבל הטענה היא שיש מישהו שמשתמש בזה, זה רק ארגז הכלים, כמו שאני הולך באמצעות הרגליים אני חושב באמצעות המוח. אבל זה לא שהמוח הוא המחשבה, אוקיי? וזה גם לא שהמוח אפילו לא מבצע לגמרי את המחשבה אלא רק מוציא אותה אל הפועל. השכל צריך להחליט קודם כל אני משתמש בטכניקה של משוואה דיפרנציאלית או משהו כזה וכזה. כמו שמחשב לא מחשב. בדיוק. מחשב רק מבצע את מה שהתוכנה אומרת לו לעשות, בדיוק. זאת אומרת אז מי מייצר את התוכנה? אנשים חושבים שהתוכנה גם היא חבויה בתוכנו ובעצם אנחנו רק מחשב. והשאלה מי הוא המתכנת, האם יש לנו מימד של מתכנתים גם או שאנחנו רק מתוכנתים. צריך להבין שגם בתחום החשיבה, בדיוק כמו בתחום הבחירה הערכית, הרצון, עניין של ערכים וכולי, אנחנו נמצאים באותה שאלה. האם יש אלקטרון, אלקטרון חשיבה, לא אלקטרון של רצייה במקרה הזה, אבל זה לא משנה, האם יש אלקטרון שזז לא בגלל שהיה שם איזשהו שדה שהזיז אותו, שדה חשמלי, שדה פיזיקלי שהזיז אותו, אלא שאני החלטתי שהוא יזוז. זה מה שנקרא שיקול דעת. שיקול דעת, אני טוען עכשיו, אני מדבר פה בתחום העובדתי, לא בתחום המוסרי, שזה שיקול דעת מוסרי, אלא שיקול דעת עובדתי. יש לפניי אוסף של נתונים, אני שואל מי התיאוריה הנכונה. יש לי כמה אפשרויות לחשוב, מי זאת התיאוריה הנכונה. אני עושה שיקול דעת ומגיע למסקנה שאני חושב שזאת התיאוריה הנכונה. האם שיקול הדעת הזה הוא רק תוצאה של מבנה נוירוני שיש בתוכי, הוא עושה חישוב והוא לוקח אותי למסקנה הזאת, ואם מישהו מגיע למסקנה אחרת זה פשוט בגלל שהמוח שלו בנוי באופן אחר. זה הכול, אנחנו פשוט מכונות קצת שונות. זאת התפיסה המטריאליסטית. אוקיי, ומה שאני בעצם מנסה להגיד זה שבניגוד למה שאולי גם אני חשבתי, אני חושב שהרבה אנשים חושבים, בחירה חופשית לא נמצאת רק במישור של ערכים. ליבוביץ' תמיד אמר שהמסקנות של החשיבה שלנו כפויות עלינו, חשיבה מדעית. אני לא חושב שהוא צודק. זה לא נכון שזה כפוי עלינו. אם זה היה כפוי עלינו, אז איך אפשר לשנות את זה? איך אנחנו יכולים להגיע למסקנות שזה לא נכון? להפך, אני טוען שבדיוק שם יש את אותו תהליך, או תהליך מקביל לתהליך של בחירה בין ערכים. גם שם האלקטרון הראשון אני מחליט להזיז אותו, ולא שדה פיזיקלי. וזה מה שאני קורא שיקול דעת. שיקול דעת עוד פעם, מדעי, עובדתי, לא שיקול דעת ערכי או מוסרי או דברים כאלה. אם זה באמת כך, אז אני כבר קצת מוחק את ההערה שאמרתי קודם, שמה שמייחד את האדם זה דווקא הרצון ולא השכל, כי שכל ברמה כזו או אחרת יש גם ליצורים נמוכים יותר. הטענה, אם אני צודק בטענה הזאת, אז זה לא נכון, אין להם בכלל שכל. מה שיש להם זה את המחשב עם התוכנה, מישהו תכנת אותם והם מבצעים את הפעולה, אבל זה לא נקרא אינטליגנציה. אינטליגנציה פירושה להחליט איך לבצע את הפעולה, אם לבצע את הפעולה, איזה פעולה לבצע בנסיבות נתונות. זה מה שנקרא אינטליגנציה. ואחרי זה כמובן צריך שתהיה לך גם את יכולת המימוש. יכול לבוא בן אדם ולהחליט שהוא צריך לפתור משוואה דיפרנציאלית אבל הוא לא יודע לפתור אותה. אז ברור שאתה צריך גם יכולת טכנית, יכולת לוגיסטית, בדיוק. אתה צריך את המחשב שלך, צריך מחשב עם עוצמה, אבל מחשב עם עוצמה לא מספיק, אתה צריך מתכנת. אתה צריך שהמתכנת יגיד לו מה לעשות לגולם הזה, אבל בלי זה זה לא הולך. ואם זה ככה, אז אולי באמת גם שכל מייחד את האדם ולא רק הרצון. זה מה שרציתי לומר. הרב, נדמה לי שרצית לומר שרצון מייצר שדה. איזה בעיה יש בזה? הרי שדה גרביטציה גם יכול לקרות. לא, שאלקטרון צריך להזיז אלקטרון, כוח צריך להזיז אלקטרון. כוח צריך, אבל לכוח הזה יש מקור. לכוח פיזיקלי יש מקורות. הרצון. לא, חוקי הפיזיקה קובעים שלכוחות פיזיקליים יש מקורות. למשל כוח גרביטציה יש לו מקור מסה. מסה מפעילה את כוח הגרביטציה. בלי מסה אין כוח גרביטציה. אתה רוצה להגיד לי שייווצר פה כוח גרביטציה בלי שיש מסה שיוצרת אותו? לא, יש מקור שהוא, הוא, זה לא שהוא במישור של השדות בכלל, אוקיי, שמייצר שדה. אוקיי, גם בספר אני ציינתי שני ניסוחים, בסוף אמרתי שיותר נוח לי, אני אומר שזה לא משנה מהותית, אבל יותר נוח לי עם הניסוח של השדה. כלומר, השדה שמפעיל את האלקטרון זה שדה פיזיקלי. נכון. אבל מקורותיו של השדה הפיזיקלי זה לא חלקיקים טעונים, נגיד בשדה חשמלי, אלא הרצון. הרצון מייצר שדה. לא יודע, יותר נוח לי לחשוב על זה מאשר להגיד שהרצון מזיז אלקטרון בלי שיש שם כוח בכלל. סתם עניין של, אני לא יודע אם זה כזה מהותי. נכון, זה לא המהותי, זה אותו דבר. יותר נוח ככה, אבל זה בא במידה סותרת את הפיזיקה. גם זה סותר את הפיזיקה. הפיזיקה גם אומרת שאין שדה שנוצר בלי מקורות מטען. כן, זה עוד חוק פיזיקלי, זאת אומרת, אין הבדל. כמו שחלקיק לא זז בלי כוח פיזיקלי, אותו דבר כוח פיזיקלי לא נוצר בלי מקורות. אם אין לך מקורות טעונים אין שדה חשמלי מסביב, כלומר זה חוקי הפיזיקה. מבין, אז אתה צריך לשלם פה מחיר וזה מחיר לא קל למי שככה מכיר ומקבל את תמונת העולם המדעית. אבל זה המחיר שיש אם אתה רוצה להיות, אז אני לקחתי את זה בספר וניסיתי להראות שזה לא נורא, יש את עקרון הסיבתיות, עשיתי שם איזשהו פירוק. אבל עדיין, בשורה התחתונה יש פה משהו שהוא נוגד את תפיסת העולם האינטואיטיבית של כולנו. איזה ספר? מדעי החופש. מדעי החופש. על בחירה חופשית, כן. אני מכיר, כתבתי ספר עליו, חופש הרצון, בחירה חופשית, אוקיי. אבל קראתי שליבוביץ' טען שאין בחירה חופשית בשכל, שכאילו הוא הביא כאילו איזה מסקנה מהרמב"ם שיש מצוות עשה לדעת שיש אלוה. סובר שמכאן הוא הגיע לאיזו מסקנה חמורה שבן אדם לא יכול לטעות בשכל. כי אם בן אדם היה יכול לטעות בשכל, אז הוא יכול לבוא. איך יבוא בטענות לאסקימוסים שלא קיימו שבע מצוות בני נח? לא שמעו לא על נח ולא על מצוותיו ולא על אף אחד, ומה אתה רוצה מהם? מה? מה? איך אפשר לבוא אליהם בטענות? נפטר האסקימוסי, מגיע לבית דין של מעלה, אומרים לו תגיד מה עם שבע מצוות בני נח? מי זה נח? מה אתה רוצה ממני? אז הטענה של רבי אלחנן הייתה שבאופן עקרוני כל אדם אמור להגיע לזה. ולהגיע לזה, שם נדמה לי שהוא לא אומר מהשכל, אלא הוא אומר שאתה רואה עולם מורכב, חייבת להיות לו סיבה, אז אתה חייב להסתובב בעולם לחפש מה היא הסיבה ותגיע ליהודים הם יסבירו לך מה הסיבה ומה צריך לעשות ואז אתה חייב לשמוע בקולם. זו התזה. אחרים יגידו שבגלל שההיגיון או המוסר או מה שלא יהיה אמור להוביל אותך בהכרח לעניין הזה, ואם אתה לא עושה את זה, אז יש פה מימד של פשיעה בכל מקרה. אז זאת הטענה. אבל אני לא בטוח שאני מסכים עם זה. כי בדיוק בגלל מה שאמרתי קודם, החשיבה שלנו לא כפויה עלינו. אם החשיבה שלנו הייתה כפויה עלינו, אז מה עשינו? אז לכן מה מותר האדם מן הבהמה? אני חושב שבסופו של דבר אתה צריך לקבל החלטה. עכשיו אם אתה מקבל החלטה שאתה לא מאמין, אז אתה באמת אנוס, לא יבואו אליך בטענות, אתה אנוס. ודאי אנוס, בסדר, כמו שסיפרתי פעם. והשאלה שלו היא שאלה חשובה וגדולה, אבל הטענה שלך שהחשיבה היא לא כפויה זה לא מה שאנחנו בספינוזה ובקאנט, זה לא אומר שכל אחד יכול להגיד שהוא חשב ככה. לא, אבל יש פה מסקנה, השאלה הזאת היא כבר מזכירה את הנרטיב הזה והנרטיב הזה. לא, בסדר, אבל האם כל אדם חושב צריך להגיע למסקנה שיש אלוקים? אני לא רוצה לענות ספציפית על השאלה הזאת. למה לא? תגיד ספציפית, שם אני שואל, כי בוא נהיה ממש יותר רחב עבורנו, לא לצלול. אבל על זה אני מדבר, אני מדבר על זה, על אמונה. וזאת הייתה השאלה. אז אני אומר עכשיו מישהו אומר לי אני לא מאמין באלוקות, הגעתי למסקנה הזאת, אז הוא אומר לא יכול להיות, איך תובעים את האסקימוסי להאמין באלוקים? סימן שזה כפוי עליו. לא ייתכן, אם הוא לא הגיע למסקנה הזאת סתם יצר הרע, זה לא. אני אומר לא בטוח, זאת אומרת יכול להיות שהוא הגיע למסקנה אחרת, אני לא יודע, אני אומר, יכול להיות שהגיע למסקנה אחרת והוא אנוס. זהו, אין תביעה. יש תביעה למי שהגיע למסקנה שיש אלוקים ולא עובד. אז זה מזכיר את הדיבור של הרמב"ם והראב"ד במין, בזה שהוא נטה אחרי פשטי המקראות, כן, מה שמה? מה האשמה? כן, מה האשמה. כן, הרמב"ם אמר שהוא מין והראב"ד אומר למה קרא לזה מין מפני שנטה אחרי פשטי המקראות? כן. אז נראה שהרמב"ם… נכון, נכון. אז יש פה איזה הבדל בגישה, אז הרמב"ם כאילו מאוד תובעני, הוא אומר הרמבוא הוא כזה ליבוביצ'יק כזה, כן. הוא ברור שהשכל מכתיב את האמיתות, אמיתות מוכרחות, יש אמת אחת, אף אחד לא יכול להגיע למסקנה אחרת אלא אם כן הוא טעה איפשהו. זה יכול לקרות. אבל לא יכול להיות, השאלה היא הטעות היא בשכל או ברצון? השאלה היא אם הטעות היא בשכל או ברצון? תמיד מהרצון, אם הטעות היא מהשכל השכל לא טועה. זהו, זה כל הרעיון שהשכל מגיע למסקנה בהכרח, זה חישוב, זה כפוי עליך. אז רק ברצון? ברור. הרצון מטה אותך לתמונה רעה. רצון רע. נכון, שמתאר לך ולא מאפשר לך להגיע. ובסך הכל אנחנו יודעים שיש דברים כאלה, הרי זה ברור שיש דברים. השאלה אם זה תמיד ככה זאת שאלה אחרת, אני לא חושב שזה תמיד ככה, אבל ודאי שלפעמים זה כך. אין ספק שיש אנשים שמגיעים למסקנות שצריך לקיים מצוות והכל והם לא עושים את זה כי אין להם כוח, כי זה לא נראה להם, לא מתאים להם, לא משנה. ולהיפך. לא משנה. פה השאלה. השאלה היא אם בבעלי חיים זה עובד בחיבור הזה או שזה רק ה… בעלי חיים לא יעשו אף פעם משהו שהוא התחיל ברצון, תמיד זה יהיה ראקציה למשהו. נכון מאוד. ולכן אני אומר שאצל בעלי חיים זה מכונות. ולכן אני אומר שאצל בעלי חיים זה לא שכל ברמה ירודה אלא זה אין שכל נקודה. אין. שכל פירושו זה להפעיל את המערכת המתוחכמת, זה לא שיש לך מערכת מתוחכמת, זה לא נקרא שיש לך שכל. אינטליגנציה. שכל ודאי שיש לו, שכל זה הגודל של המוח, אינטליגנציה, אוקיי? אז בסופו של דבר מה שאני אומר זה שמה שהרמב"ם אומר ומה שהרב קוק אומר לא כל כך רחוקים. כי בשני המקומות האלה בסופו של דבר מה שמייחד את האדם, אני אנסח את זה עכשיו בצורה לגמרי גסה אבל אני חושב שיש בה משהו, מה שמייחד את האדם זה שהוא יכול להזיז אלקטרונים בלי כוח פיזיקלי. וזה הכל. עכשיו זה יכול להיעשות במישור של בחירה ערכית, להחליט על ערכים או להחליט בדילמות ערכיות, וזה יכול להיות במישור של שיקול דעת מדעי או לא יודע אקדמי או לא משנה במה במה ערכים, אבל ביחס לעובדות, אוקיי? אבל מה שמייחד את שני המקומות האלה זה בעצם יש משהו בפיזיקה של האדם שהוא שונה. לא ממש בפיזיקה אלא בתוך הפיזיקה שלו מתערב עוד משהו שאצל בעלי חיים אם אני צודק בזה שזה טבע בעלי חיים אין את זה. ושם זה רק הנוירונים פועלים. טוב, גם אני לא חשבתי על זה. מה שיחד את האדם זה שהוא יכול להזיז אלקטרונים בלי כוח פיזיקלי. זה מותר האדם מן הבהמה. אז יש לזה השלכות אתיות והשלכות עובדתיות. טוב, בסדר, זה בשני מישורים שונים. אוקיי. תוסיף בסידור, בסוגריים. תגיד לו תוסיף בבוקר בסוגריים: מודה אני לפניך שנתת בי את הכוח להזיז אלקטרונים בלי שדה פיזיקלי. ויברא אלוהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם. רש"י מפרש, ולהלן הוא אומר ויקח אחת מצלעותיו וגומר – זה לשון רש"י. ולהלן מפרש, ולהלן אומר ויקח אחת מצלעותיו וגומר. מדרש אגדה שבראום שני פרצופים בבריאה ראשונה ואחר כך חלקום. ופשוטו של מקרא כאן הודיעך שנבראו שניהם בשישי ולא פירש לך כיצד בריאתן, ופירש לך במקום אחר. פשוטו של מקרא, רש"י, מה הסתירה לפני הפשוטו של מקרא? הסתירה היא שפה כתוב בצלם אלוהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם. משמע שהם נבראו יחד, זכר ונקבה. ואחרי זה הסיפור של פרק שני זה שהוא לוקח צלע מהאדם ואז ממנה נוצרת חווה. הוא לא ברא אותם יחד. הפשוטו של מקרא זה שפה הוא מתאר באופן כללי, הוא ברא זכר ונקבה. הפירוט איך בדיוק זה קרה – זה בפרק שני, זה הכל. פה זה רק התיאור העקרוני, לא תיאור כרונולוגי. הכותרת, הכותרת בדיוק. זה הפשוטו של מקרא, נגיד. מדרש אגדה, אומר רש"י, זה הנסירה. העניין שהוא ברא שני פרצופים ושני צדדים וניסרו אותם ויצרו אדם ואישה, כן. אמרנו כבר, שאין להוציא פסוק ממשמעותו המילולית – זה לשון הרד"ל פה – שאין להוציא פסוק ממשמעותו המילולית אלא אם כן יש לכך סיבות מכריעות. זה אמרנו כבר לא פעם. לרש"י נראה שמה שאמרו חז"ל על בריאת אדם אחד שהוא גם זכר וגם נקבה, דרך אגדה אמרו כן. אותו דבר זה נראה לו אגדה, לא נראה לו פשוטו של מקרא. אוקיי? זה לא… למרות שכתוב זכר ונקבה ברא אותם, היית אומר טוב, זה פשוטו של מקרא, זכר ונקבה ברא אותם. אגב, זה מתחיל באותו, באותו פסוק עצמו, כן? בצלם אלוהים ברא אותו, אז הוא ברא יצור אחד. ואחר כך זכר ונקבה ברא אותם, אז זה שניים. אז היה מקום להגיד שמדרש האגדה הזה עם הנסירה זה פשוטו של מקרא. זה לא מדרש אגדה. ברא אותו הכוונה זה היצור הדו-פרצופי, ואחר כך זכר ונקבה ברא אותם זה הנסירה, אז זה שלב ב'. אוקיי? אבל לרש"י נראה שזה מדרש אגדה, זה לא פשוטו של מקרא. פשוטו של מקרא כמו שהוא אומר זה כותרת ופירוט. אבל לפי פשוטו של מקרא מסופר כאן מה שהתרחש אחר כך, מה שיתואר בפירוט להלן בפרק ב'. ואומנם יש דרך סיפור כזו במקרא, ואפשר שזה יהיה פירוש הפסוק. אבל כאן אין לנו סיבה להוציא את הפסוק ממשמעותו הפשוטה. הוא רוצה לטעון בניגוד לרש"י שמדרש האגדה הזה זה הפשט, זה לא הדרש. אבל הוא כמובן לא קורא מדרש אגדה כפשוטו, אל תחשבו. והיא, מה המשמעות הפשוטה של הפסוק שלזה מתכוון מדרש האגדה? שביום השישי נברא אדם זכר ונקבה, כלומר יצור דו-מיני. ואנחנו יודעים שיש צמחים ולכן בעלי חיים מדרגות נמוכות שהם דו-מיניים, דהיינו שיש להם איברי רבייה זכריים ונקביים והם פרים ורבים בעצמם ללא בן זוג. ובכך יש להבין את הכתוב בצלם אלוהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם, כלומר האדם נברא גם אותו וגם אותם, שנבראו זכר ונקבה בגוף אחד. וזהו מה שאמרו חז"ל שנברא דו-פרצופין. ואין הכוונה שיהיו איש ואישה שהם תאומי סיאם מחוברים בגבם. תיאור זה הוא בדרך משל ומליצה. בבראשית רבה הלשון יותר ברורה. אמר רבי ירמיה בן אלעזר בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון אנדרוגינוס בראו. ואנדרוגינוס, למה זה יותר ברור מהסיפור הקודם? כי בסיפור הקודם היה מקום להגיד כמו תאומי סיאם ממש, שמחוברים מאחורה, פה כלפי החזית פה זה זכר והחזית פה זה נקבה, אבל זה שני בני אדם פשוט צמודים. לפני פעם, באחת השנים הקודמות, דיברנו על הפרדת תאומי סיאם וכתבתי על זה גם כן פעם. ומשה פיינשטיין בפילדלפיה היה מקרה בשבעים ושש, פילדלפיה שבעים ושש, דרך אגב אף פעם לא שמתי לב, הצוות של הסיקסרס, לא? זה באלף תשע מאות ארבעים… באינקוויירר שמו בשבעים ושש, אז היה מאמר שתיאר שמה את העניין הזה, וזה מופיע בתשובות שלו. השאלה הראשונה ש- אז הוא כשהוא הדבר הראשון שהוא שאל הוא שאל את האחיות אם זה שני בני אדם או בן אדם אחד. וזה בן אדם אחד עם שני ראשים. אם זה בן אדם אחד עם שני ראשים, אז זה יותר קל, כי בעצם זה לעשות ניתוח לבן אדם כדי שהוא יהיה בריא, זה הכל. לא להרוג בן אדם בשביל להציל בן אדם אחד. ולעשות לו ניתוח. זו טענה מעניינת. אז זה בדיוק בעצם האבחנה שהוא עושה כאן. זאת אומרת, שני אנשים צמודים ביחד זה תאומי סיאם. אנדרוגינוס זה אדם אחד שיש לו שני סוגי סימני מין, אבל זה אדם אחד. לכן הוא אומר שזה ניסוח יותר ברור, או יותר חד. הדא הוא דכתיב זכר ונקבה בראם, קאי על אנדרוגינוס, ככה מסביר המדרש. הדו מיניות היא לא רק פיזיולוגית אלא גם מנטלית. האדם שברא הקדוש ברוך הוא היה גם זכר וגם נקבה. זה ידוע בשם יונג. יונג תמיד מדבר על הצד הנקבי שיש בזכר והצד הזכרי שיש בנקבה. היה גם זכר וגם נקבה בצורת החשיבה והרגשות שלו. היום זה מאוד פופולרי כל הדיונים סביב המגדר של בני אדם, להבדיל מהמין הפיזיולוגי שלהם, שזה לא תמיד אותו דבר. יכול להיות שהמין הפיזיולוגי שלך הוא זכר אבל במגדר אתה מרגיש נקבה, אתה אישה בעצם. יש הבדלים מנטליים בין זכר לנקבה או ששניהם אדם? האדם היה מתחילתו במנטליות מעורבת, במנטליות מעורבת. בדברי חז"ל אמנם נאמר שהזכר הלך בראש. החזית של האדם הדו פרצופי הזה הייתה זכר, שכל זה הוא רק משל. אז בעצם הוא אומר מה הכוונה? כלומר שהמנטליות הזכרית הייתה הדומיננטית ביצור הכלאיים הזה, אבל הייתה לו הייתה זו אישיות אחת מעורבת. גם זה מזכיר לי קטע מהספר. יש טענות שמשום מה בזמן האחרון אני פחות שומע אותן, אבל לפני כל ניסויי ליבט, מי שמכיר, לא משנה איזה ניסויים שניסו להראות, או שלא ניסו, אלא שלכאורה הראו שאין לאדם בחירה חופשית, אז הדיון סביב חופש הרצון נסוב סביב מוח מפוצל. ניסויי מוח חצוי. יש מצבים שבהם המוח נגיד נחצה לשניים בין שתי האונות, ואז נוצרות תופעות מרתקות ממש. שתי האונות לא מתקשרות. אז יש אדם שמגיב כמו האונה הימנית ויש אדם שמגיב כמו האונה השמאלית. שני בני אדם עם אופי שונה, עם השקפה, אחד יהיה רפובליקני, השני יהיה דמוקרטי. המון דברים שם כאלה יכולים להיות. והטענה היא שזה בעצם אומר שכל מה שאנחנו זה המוח. זאת הטענה של המטריאליסטים, הם טוענים שזה אומר בעצם שאנחנו מוח. עובדה שכשהמוח נחצה אנחנו הופכים לשניים. אז זה בעצם אומר שהרפובליקניות שלנו זה המוח, זה לא השכל, זה לא המחשבה שלנו אלא זה המוח שלנו, וכשהמוח נחצה אז אני פתאום נהיה חצי רפובליקני חצי דמוקרטי. אוקיי, אז לא משנה, אני טוען למה אני לא חושב שזו ראיה. אבל בין היתר אני אדבר בדיוק על הדו אנפין הזה. הרי ברור שגם בן אדם רפובליקני מבין את הצדדים לטובת הדמוקרטים ולהפך, בית הלל ובית שמאי, נכון? אלא מה, בשורה התחתונה הוא מכריע לטובת הרפובליקנים או לטובת הדמוקרטים, לא משנה כל אחד. אוקיי, כשזה נחצה, עכשיו הצד האחד, הצד הימני מייצג נדמה לי את הרפובליקניות במפה שלי לפחות, והצד השמאלי כן, והצד השמאלי מייצג את הדמוקרטיות, הנקבי. וברגע שזה נחצה, אז מה שקורה זה שאותו יש לי נפש אחת שבתוכה יש צד נקבי וצד זכרי, צד רפובליקני וצד דמוקרטי, אסור להגיד אבל כן, לא משנה, השני צדדים האלה. עכשיו כשהמוח נחצה, מה שקורה זה שהאגף הרפובליקני שלי בא לידי ביטוי של אותו איש אחד, בא לידי ביטוי דרך האונה הזאת כי זאת האונה שאחראית לבטא או לייצג או להוציא אל הפועל את המחשבות הרפובליקניות או הזכריות. אוקיי, והצד הזה בא לייצג את התפיסה את התפיסות האחרות. אבל זה לא אומר שזה הפך לשני בני אדם. זה רק אומר שהייצוג של שתי הפנים שנמצאות בתוך אדם אחד שבדרך כלל מסוכסכות בתוכו וצריכות להגיע בסופו של דבר לשורה תחתונה, כן, ק' טעמים לפה ו-ק' טעמים לשם, עכשיו התפצלו. יש אגף אחד שמטפל ב-ק' הטעמים לטהר ואגף אחד שמטפל ב-ק' הטעמים לטמא ואין את הקשר ביניהם, אין מי שמחבר. אז המימוש של העניין הזה, זאת אומרת החיבור שנעשה בביטוי המעשי של האדם המשותף, הוא נחצה, כמו שאין לך רגליים אתה לא יכול ללכת. אז מה זה אומר? אתה לא בן אדם? אם אין לך מוח אתה לא יכול לחשוב, לא במובן שאתה לא יכול לחשוב. יכול להיות שהשכל שלי כן מגיע למסקנה אם אני רפובליקני או דמוקרטי, אבל זה לא יכול להופיע. ההחלטות שאני אקבל הן תמיד דרך המוח. שכל הוא מקבל אותם באמצעות המוח, כמו שאני הולך באמצעות הרגליים. ברגע שזה נחצה אז רגל אחת צולעת, אתה יכול ללכת רק שמאלה ולא ימינה. ימין נקטע. אבל זה לא אומר שיש שני בני אדם, שאחד יודע ללכת ימינה ואחד יודע ללכת שמאלה, אלא בתוך אותו אדם יש את שני האספקטים האלו. הם אלה שמרכיבים את הכל, והמכלול הוא האדם, לא שני בני אדם. אוקיי, לפצל אותם זה להפך, לעשות משהו. אומרים את זה על יעקב ובניו, שכל אחד לקח איזשהו אספקט מיעקב. כל המכלול הזה היה כולו ביעקב. מין איזה תפיסה כזאת דטרמיניסטית במובן מסוים שאומרת שלא יכול להיות בילד משהו שלא היה באבא. לכן ככל שאנחנו מתפצלים יותר ועם הדורות זה כל הזמן קורה, אז בעצם המוחין דגדלות, הדבר המורכב, השלם, הכולל שהיה באדם הראשון שהוא בעצם הכיל את הכל, התפצל אצל צאצאיו וכל אחד לקח משהו. ולכן עכשיו נוצרו דעות שונות וחילוקי דעות ואספקטים שונים ותפיסות שונות, אבל אצל אדם הראשון הכל היה בתוכו. מה הוא היה מבולבל? הוא לא היה מבולבל. היה לו שיקול דעת, היה לו צדדים לפה וצדדים לשם ובשורה התחתונה הוא היה צריך לקבל החלטה. נראה שכולם מבינים רק באופן יותר דק וגס, רק המינון משתנה. נכון, אני חושב שזאת התפיסה היותר נכונה. ככה בדרך כלל רגילים לתאר את זה. ברור שיש בכל צד יש גם קצת מידה, אבל יש בו יותר צד. זה כמו נגיד בתפיסה של ספירות נגיד בקבלה. אז יש עשר ספירות. בתוך כל ספירה יש ספירות קטנות. זאת אומרת יש יסוד דמלכות ויש הוד דמלכות ויש נצח דמלכות וכן הלאה. מה זה אומר? שבתוך המלכות יש מימד מסוים שהוא של הנצח או של ההוד. זאת בדיוק אותה תפיסה יונגיאנית, זה שבתוך כל זכר יש מימד נקבי, אבל אצלו הדבר הדומיננטי זה הזכרי. ואצל אישה המימד הדומיננטי זה הנקבי. אבל בעצם יש משהו משני הצדדים אצל כל אחד מהם. ואחר כך הייתה לו אישיות אחת מורכבת. ואחר כך לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו. לא שהקדוש ברוך הוא התחרט, הכל גלוי וידוע לפניו מראש ומקדם, אלא זהו דרך התיאור של השתלשלות העניינים. היה צורך להגיע לשלב של הפרדת הזכר והנקבה כדי שיהיה לכל אחד ממולו אדם שונה ממנו. כך יותר טוב שיהיה. בסדר? אבל מה מתבקש מרש"י? מה יותר פשטי להגיד? האם היה פיזיולוגי? אתה אומר שלו זה לא הגדה זה פשט, זה לא מדרש אגדה. זה הפשט שבפשטים. זה יכול עדיין להיות מדרש אגדה בגלל שכשהוא מציג את הפשט הוא מציג אותו באופן של משל כאילו שזה באמת היה דו פרצופין. הטענה שהאמת היא שזה לא היה דו פרצופין באמת. אני מרגיש שזה הרבה יותר פשטי באיזשהו אופן, זה לא הגדה. לבוא ולהגיד שזה רעיון אגדתי אבל באמת חשוב להדגיש שזה גם היה פיזי זה בעיניי קצת מוזר. מה גם שדג"ל אומר את זה בתוך דברי רש"י. אם אני הולך איתך שזה הגדה וזה הרעיון כזה וכזה, אבל חשוב לי לומר שבכל זאת היה פה פיזיות מחוברת. לא, זה לא אגדה, זה באמת פשט. כן, הוא אומר שזה לא מדרש אגדה. אני כן מקבל את הרעיון של זכריות ונקביות וכולי, והוא טוען שזה פשט הפסוקים ולא מדרש אגדה. והוא טוען שלמעשה היה פה גוף מחובר פיזית? דו פרצופין לשני כיוונים? לא, מה פתאום? זה תיאור, זה תיאור מומשל. לכן אני אומר שהוא משאיר פה מימד של מדרש אגדה בגלל שבסופו של דבר מדרש אגדה לא אומר לי שזה היה בן אדם שהיה בתוכו שתי נפשות מתרוצצות, אלא הוא מציג את זה בצורה כאילו שהיה פה שני גופים מחוברים. צורת ההצגה היא האגדה, התוכן הוא פשט. במקום להגיד שזה אגדה אני אומר שזה פשט. בדיוק. ברור שהסיפור פה בא לספר רעיון ולא לספר דמות הזויה כזאת שצועדת. כן, נכון. אבל אתה יכול להגיד שזה היה מדרש אגדה, אולי גם רש"י מתכוון לזה, שהיה מדרש אגדה רק במובן הזה שהוא לא מחק את הרעיון אלא המחיש אותו דרך משל פיזי. לא בגלל שהוא לא חשב שזאת האמת. בסדר, זה צד אחד. מה אמרתי פעם? עבדתי על זה היום בבוקר וראיתי את זה. מה ההבדל בין פלפול ודרוש? ומה ההבדל, דיברנו על זה פעם אני חושב, לא? מה ההבדל בין פלפול ודרוש? מדרש אגדה אפרופו. פלפול זה פירוש רגיל, פירוש נכון, זה היסק תקף, תקף אנלוגי, היסק סביר, כן, שהמסקנה שלו נכונה. וזה הפשט הכי פשוט, זה הפירוש הפשוט. אוקיי? יש לו שיקולים כאלה ואחרים, אתה מגיע למסקנה שזה פירוש הפסוק. זה פירוש. זה מה שנקרא פירוש. מה זה פלפול? פלפול זה שההיסק שלך נכון והמסקנה שגויה. ממזוזה, חייב בציצית, משקוף שחייב במזוזה אינו דין שיהיה חייב בציצית? קל וחומר, נכון? הטיעון הוא לכאורה טיעון נהדר, קל וחומר כמו שעושים על כל צעד ושעל. אבל הרי ברור שהמסקנה לא נכונה. זה פלפול. פלפול הוא בעצם סוג של חידה. זאת אומרת הוא אומר לך תראה, אני, זה כמו פרדוקס. אני אומר לך נגיד יש אכילס והצב. אז אני עושה לך שיקול שעל פניו נראה שיקול נורא הגיוני. איפה הטעות? בדיוק. אבל הרי ברור שהמסקנה לא נכונה. כולנו יודעים את זה. אני בעצם שואל אותך חידה. תראה לי מה בתהליך ההיסק הזה לא נכון. כך לפחות אני מבין פלפול. פלפול זה סוג של חידה. אנשים לא מתכוונים, אולי יש כאלה שכן מתכוונים בטוח, יש כאלה שכן מתכוונים ברצינות. אבל מבחינתי פלפול זה, אני אוהב פלפולים. אני כל שבת קראתי את הפלפולים של רבי יונתן אייבשיץ, זה עונג שבת אמיתי. עונג שבת זה תענוג אמיתי. היום נתקלתי באחד הפלפולים, אמרתי אותו הבוקר, לכן ככה דיברתי על העניינים האלה. אז אלא מה? אבל זה חידה. והחידה היא אם אתה אומן פלפול, אז יהיה מאוד קשה להצביע לשים את האצבע מה, איפה פה הבעיה? מה לא בסדר? איך פתאום הגעת למסקנה כל כך מופרכת? אז זה בעצם חידה. דרוש, אז זה אמרנו היסק נכון שהמסקנה שלו שגויה. דרוש זה היסק לא נכון שהמסקנה שלו נכונה. לכן אין משיבין על הדרוש. רק כשבא דרשה, ובסופו של דבר הדרשה לוקחת איזה מדרש, כולם מבינים שמה שהוא אומר במדרש הזה זה שטויות. כן, זה ברור שהוא לא, אבל דרוש במובן של דרוש, לא במובן של דרש. יש שני דברים שונים. וורט במדרש, כולם מבינים שזה לא הפירוש במדרש, זה שטויות. אבל אף אחד לא מרים את האצבע אפילו לשאול למה, כי המסקנה היא שצריך להיות יראי שמיים וצדיקים וענווים ולקיים מצוות והכל, וזו מסקנה נכונה. אז בסדר, אז הוא תלה את זה על המדרש הזה או על המדרש ההוא, אבל המסקנה נכונה סך הכל, אז מה הבעיה? מה אכפת לי הפירוש במדרש הוא כזה או אחר? ולכן הרבה פעמים, אגב זה אפרופו הלוויה שדיברתי עליה קודם, גם כן הרבה פעמים הרגשתי ככה. המסקנה כולם הסכימו למסקנה, אז אף אחד לא מבקר את צורת החשיבה איך הגענו אליה. כי הטיעונים לא היו משהו, אני חייב לומר, כשהיו קצת טיעונים פה ושם. אבל המסקנה הייתה נראית לכולם נורא ברורה, אז אף אחד לא חושב רגע האם הלוגיקה של הטיעון מחזיקה מים. כי מה זה פלפול? מה זה משנה? הרי בסופו של דבר מה שחשוב זה המסקנה. והמסקנה נכונה. אלא מה, שכמובן המסקנה לא מחדשת כלום אם זה ככה, אם אנחנו כולנו יודעים שהיא נכונה בשביל מה אתה מדבר? אתה לא בא לספר לי שום דבר חדש. אז לכן גם לא משיבין על הדרוש. מה זה להשיב על הדרוש? תראה, אבל במדרש הזה ההסבר שלך לא בדיוק נכנס כי, עזוב, לא משיבין על הדרוש, הרי המסקנה נכונה אז מה אכפת לך עכשיו אם זה נכנס במדרש או לא? על הפלפול משיבין גם משיבין, כי הפלפול זה כל החידה. שים לי את האצבע איפה מה שאמרתי לא נכון. אני מצפה לתשובות, זה כל הרעיון של פלפול. זה אתגר, תפתור לי את הפרדוקס. אוקיי? זה ההבדל בין פלפול ודרוש. עכשיו המדרש אגדה כן, זה תמיד השאלה האם זה דרוש או דרש. דרוש זה וורטים, כן? ודרש זה מתודה. יש פשט, יש דרש. זה מתודה. דרוש זה סתם וורטים, כן? זה ההגדרה של פלפול, זו הגדרה אמיתית? תמיד בפלפול התוצאה היא שגויה? אני חושב שכן. עכשיו יש הרבה פעמים יש גוונים שונים של פלפולים. יש למשל פלפול שאתה אומר זה שיטה, בוא נחקור בשיטת בית שמאי, אני יודע נניח, אבל זה לא להלכה. אילו ההלכה מה זה? זה מושג מושאל של פלפול. כאילו כשאני לומד לא להלכה לפעמים קוראים לזה לפלפל. בסדר, לא אני מדבר פלפול במובן השיפוטי, שזה לימוד לא נכון, זה פלפול. כמו שתמיד אומרים שהפשט שלך זה הדרש שלי ולהיפך, ומה שאתה אומר זה פלפול ומה שאני אומר זה פשט. כן? הלום, כן, אני חושב שיש משהו באמת אמיתי שנקרא פלפול. ולא הפלפולים שהרב עובדיה, הרב עובדיה חשב שהדרך הניתוח האשכנזית זה פלפולים. כי אבל אני לא חושב שזה נכון, אני חושב שזה דרך שיטתית ונכונה ואפשר להתווכח עם המסקנה, אבל אפרופו רבי יונתן אייבשיץ, חשב שהתוצאה של הפלפולים שלו זה לא נכון? לא יודע, כמו שאמרתי קודם אני לא בטוח בכלל. יכול להיות שחלק בחידושיו זה בדיוק יכול להיות, למרות שתשמע הוא אומר שם דברים, הבאתי לכם דוגמאות שם שזה לא רציני. אני מדבר באבני נזר, לא ביערות דבש, שזה ספר דרושים. באבני נזר בתשובות שלו, הבאתי נדמה לי פעם את הדוגמה הזאת. מה אבני נזר? אה, זה אבני נזר סליחה, אני אחרי זה אמרתי דגל האבני נזר הבוקר התבלבלתי. כן, אצל רבי יונתן אייבשיץ גם יש פלפולים, זאת אומרת גם בתומים אפשר למצוא את הפלפולים. אבל אני התכוונתי לאבני נזר. אבני נזר יש לו שו"ת למשל מביא זה שמעתי פעם מהרב זילברשטיין בקלטת. הייתי מאושפז בבית חולים, שמעתי קלטת של הרב זילברשטיין ושם הוא סיפר על כל מיני שאלות מעניינות שעלו לו, בא אליו איזה יהודי שאני מכיר אותו באופן אישי. במקרה, והוא היה ראש ישיבה של בעלי תשובה, ובא הוא בא, תלמיד שלו שאל אותו שאלה. חבר של אותו תלמיד, התלמיד הוא בעל תשובה, חבר שלו הוא ארכיאולוג. ובא אליו לבקר בשבת, לא דתי, בא אליו לבקר בשבת, הביא לו פסלון כנעני, לא יודע מה מהחפירות, לא יודע בדיוק מה. וזה היה הסיפור, למרות שאסור לעשות את זה אני חושב, אבל לא משנה, זה היה הסיפור. הסיפורים של זילברשטיין זה כנראה תרומת הדשן, כן, זה מין הסיפורים שכנראה לא היו. אבל לא משנה. אז לא יכול להיות שיש כל כך הרבה סיפורים מעניינים אצל אותו אדם. אבל הוא אומן, כן, יש לו סיפורים לא יודע. בכל אופן, אז הוא שואל אותו תגיד, אז אני שברתי את זה במקום. הוא הביא לו מתנה, בעל תשובה, אין חכמות, קיבל את המתנה הזאת, הפסל במקום שבר את זה מול עיניו הנדמות של החבר שהביא לו מתנה. שבר את זה, כן, מאבד עבודה זרה, מה זאת אומרת? ואז הוא שאל אחרי זה, הוא הלך לשאול את הרב דיסלר, את ראש הישיבה, הרב דיסלר זה מאורייתא, הרב דיסלר שאל את הרב זילברשטיין, האם זה נכון, האם מותר היה לעשות את זה בשבת. אז הוא הביא סתירה בחינוך, שהחינוך, זה האבני נזר כותב את זה, יש סתירה בחינוך בין נשים במצוות מחיית עמלק ונשים במצוות שבעה עממים. בשבעה עממים נשים חייבות כמו גברים, מחיית שבעה עממים. ובמחיית עמלק נשים אין דרכן במלחמה, על כי תצא זכור, לא זוכר, אומר שמה שאין דרכן של נשים לעשות מלחמה והן פטורות מזה. אוקיי? עכשיו איך זה, אם אין דרכן לעשות מלחמה אז גם בשבעה עממים לא, מה קורה? אז האבני נזר אומר ככה, אומר את זה בשו"ת שלו. הוא אמר את זה ברצינות לדעתי. הוא אומר למה אנחנו צריכים להרוג את שבעת העממים? צריכים להרוג את שבעת העממים כי שלא נבקש בדרכיהם, איך התורה אומרת, שלא יחשילו אותנו בעבודה זרה, בעריות, כל מיני דברים כאלה. אז בעצם להרוג מישהו משבעה עממים זה מלאכה שאינה צריכה לגופה. אתה הורג אותו רק כדי שהוא לא יכשיל אותך. כמו צד נחש, נכון? אחד הדברים שפטור ומותר, גמרא בשבת דף ג, אחד הדברים זה צד נחש. מה זה צד נחש? אתה צד לא בגלל שאתה צריך את הנחש, אלא כדי שהוא לא יכיש אותך, כדי להתגונן בפניו. אז זה מלאכה שאינה צריכה לגופה. אוקיי? אז יש פה ר' חיים על זה, על צד נחש. אבל לא משנה, זה בפשטות זה מלאכה שאינה צריכה לגופה. לצוד שרץ בשביל שלא יעקוץ אותי או משהו כזה. אז אומר, אז אם זה ככה, אז להרוג חיווי זה בעצם מלאכה שאינה צריכה לגופה. אז אם עכשיו מזדמן לפניי חיווי בשבת, אז אני צריך להרוג אותו, כי זה מלאכה שאינה צריכה לגופה, מותר להרוג, מצוות עשה להרוג אותו כי צריך למחות את שבעה עממים. ואין איסור שבת של נטילת נשמה כי זה מלאכה שאינה צריכה לגופה. אז גם בשבת זה חל. ואם זה חל גם בשבת, אז זה אומר שכל שבעת ימי השבוע המצווה הזאת חלה, היא לא זמן גרמא, לכן נשים חייבות. אבל במצוות מחיית עמלק, מחיית עמלק זה להרוג בשביל להרוג, לא בשביל שלא יחשילו. אלא בטיב של. אז בשבת אי אפשר, כי נטילת נשמה זה איסור, עשה לא דוחה את הלאו של שבת כי זה לא זמן גרמא, עשה ולא תעשה שיש בו סקילה וכולי, אז זה לא עושים את זה בשבת, זה רק שישה ימים, אז זה זמן גרמא, נשים פטורות. ככה הוא אומר בשו"ת. הוא מיישב את… אז הרב זילברשטיין לקח את האבני נזר הזה ואמר לו, מה ששברת את הפסל זה רק מלאכה שאינה צריכה לגופה, זה רק איסור דרבנן. לא נורא. כן, אז זה לא נורא. ואולי מצווה לאבד עבודה זרה דוחה את האיסור דרבנן שעברת. למרות שיש מקומות, כן, פיקוח הגל וכולי, רואים שיש מקומות שבהם חכמים העמידו את דבריהם גם במקום מצוות עשה. אבל למה הדבר הזה הוא כמובן מופרך? הוא מופרך קודם כול כי הוא לא נכון, וב', בגלל שהחינוך בעצמו הרי אומר שנשים פטורות ממחיית עמלק כי אין דרכן במלחמה, לא בגלל שזה מצוות עשה שהזמן גרמא. אתה מסביר את החינוך, שכחת. את החינוך אומר שזה אין דרכן לעשות מלחמה. אז הוא התכוון לזה ברצינות? אני לא יודע, הוא כותב את זה בשו"ת שלו, זה לא ספר דרושים. כותב את זה בשו"ת שלו. יש שמה עוד דברים, באבני נזר הוא היה פולני שורשי אמיתי, זאת אומרת יש שמה דברים פלפולים, הוא איש חריף מאוד, תלמיד חכם וקדוש מדהים, תלמיד חכם אדיר, אבל יש לו יציאות שם שאתה, הוא היה אדמו"ר מדהים, כן כן, חסיד, מדהים הדבר הזה. עכשיו איך הוא באגלי טל גם כן? באגלי טל גם כן? לא, אגלי טל אני חושב שזה ספר יותר קונבנציונלי. אבל אני אומר שאפשר לפקפק אם הפלפלנים מתכוונים ברצינות. יכול להיות שכן, אני לא יודע, אבל מבחינתי זה אתגר. זאת אומרת זה אתגר לשים את האצבע מה לא נכון. אגב, זאת שאלה. עכשיו תנסו לחשוב, מה לא נכון בטיעון הזה של האבני נזר? זה מלאכה שאינה צריכה לגופה להרוג את הזה, נכון? ובשבת אם ככה צריך, כי צריך להרוג אותם. אז אם ככה באמת, נעזוב את החינוך שזה הוא לא תולה את זה במצוות עשה שהזמן גרמא אלא בזה שאין דרכן. מה לא בסדר פה? שאפשר להעלות, כן, אפשר להסביר למה, אבל זה לא טריוויאלי. זאת אומרת, פלפול אמיתי זה משהו, ולכן הרבה פעמים הדבר נקרא פלפול לא בגלל שהתוצאה לא נכונה, לכן אמרתי הייתי בדרך להסביר גוון, אלא אפילו ההסק עצמו אתה מבין שהוא לא נכון, אבל אתה עדיין לא יודע לשים את האצבע איפה. גם זה הייתי קורא לו פלפול. זאת אומרת לפעמים אתה אומר התוצאה לא נכונה, אכילס המשיג את הצב, עזוב אותי מכל העניינים שלך, זה וודאי לא נכון. בסדר, אבל עדיין תנסה למצוא איפה אני טעיתי בחישוב, הראיתי לך שלא משיג אותו, אתה צריך למצוא. מין זה כשיש לי אינדיקציה מהתוצאה, התוצאה וודאי לא נכונה לכן ברור שמשהו בדרך נדפק. אוקיי? אבל לפעמים בטיעון עצמו אני מבין שהוא לא נכון, אבל אני רק, זה כמו שברטראנד ראסל אמר פעם על הראיה האונטולוגית, הראיה לקיומו של אלוקים, הוא אמר הרבה יותר קל להגיד שזה לא נכון מאשר לשים את האצבע איפה זה דפוק. זה הרבה יותר קשה. הוא אמר את זה בתור אתאיסט מובהק. אוקיי? אז זה סוג של פלפול, פלפול יפה.