מיסטיקה – שיעור 10
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- האופי האזוטרי של מיסטיקה והשרלטנות
- מובילים והולכים אחריהם וחוסר מיומנות רציונלית
- רפואה אלטרנטיבית, סיפורי עדות ומחקר מדעי
- חיסונים, קורונה והצורך בבדיקה שיטתית
- ניו אייג׳, ייאוש מהמדע ותיאוריות קונספירציה
- איזון בין לוגיקה, מדע ומיסטיקה
- השגחה כתזה מיסטית והמחקר על תפילות
- טענות חז״ל, תירוצים ואי-יכולת להכריע
- ניסים סטטיסטיים, סיפורי מעשיות ודוגמת “הנס בגדרה”
- סטטיסטיקה, חריגה ומבחני השערות
- אמונה באלוקים, ביאת המשיח ועולמות הגמול
- מעגלי אמון, “צדיקים”, קונספירציות וכת מיסטית
- חוכמת ההמונים והבחנה בין מנהג להילה מיסטית
- אי-נתנות להפרכה, מדעיות ונכונות
- תפילה, “אמת”, וטענות על שינוי מדיניות אלוקית
- סנהדרין, מחלוקות ואוטונומיה הלכתית
- סיכום העמדה על מיסטיקה והמשך הדרך
סיכום
סקירה כללית
הטקסט מייחס למיסטיקה שם רע משום שהיא בנויה על טענות אזוטריות שאינן נגישות לבקרה ציבורית ולכן מחייבות אמון, דבר שפותח פתח רחב לשרלטנות מכוונת ולשרלטנות תמימה, וגם לנהייה חברתית אחרי ניו אייג׳, רפואה אלטרנטיבית ותיאוריות קונספירציה. הדובר טוען שהריבוי בשרלטנות אינו מוכיח שאין מיסטיקה אמיתית, אך מחייב יחס של כבדהו וחשדהו ובדיקות ככל האפשר באמצעות חשיבה רציונלית, סטטיסטיקה ופילוסופיה של המדע. הוא מבדיל בין מדעיות לבין אמת, מגדיר טענות כמו השגחה וביאת המשיח כטענות מיסטיות במובן של תלות באמון ולא בבדיקה, ומדגים כיצד סיפורי ניסים ועדויות אישיות אינם ראיות בלי תיקוף סטטיסטי.
האופי האזוטרי של מיסטיקה והשרלטנות
המיסטיקה נשענת על טענות שלא נגישות לבקרה של הציבור הרחב ולכן ההכרעה לגביהן מבוססת על אמון בבני אדם. השרלטנות נוצרת כמכוונת מתוך אינטרסים של כסף, כבוד והשפעה, או כתמימה כאשר אנשים מאמינים באמת שיש להם תובנות ויכולות ומפיצים אותן בתום לב. התחום המדעי מקשה על שרלטנות לאורך זמן משום שהמתודה המדעית מאפשרת בדיקה חוזרת, בעוד שבמיסטיקה עצם האזוטריות מאפשרת מניפולציות. הדובר מדגיש שאין בכוונתו לטעון שאין מיסטיקה אמיתית, אלא שהשרלטנים המזידים והשוגגים אינם כל התמונה וייתכן שיש גם מיסטיקנים אמיתיים.
מובילים והולכים אחריהם וחוסר מיומנות רציונלית
השרלטנות מתחלקת פעמים רבות בין מובילי מהלך לבין קהל שמצטרף אליו בתמימות. הדובר נותן דוגמה של אורן זריף כמוביל אפשרי שמונע מאינטרסים כלכליים, מול רבים מההולכים אחריו שמושפעים מחוסר מיומנות בחשיבה רציונלית, סטטיסטיקה והסתברות. קל לשכנע ציבור רחב בסיפורי מעשיות, במיוחד כאשר אנשים מפרשים מקרים בודדים כהוכחות.
רפואה אלטרנטיבית, סיפורי עדות ומחקר מדעי
רפואה אלטרנטיבית מוצגת כתחום מיסטי במובן שהיא נשענת על אמון ולא על תוקף מדעי, והדובר מאמץ ניסוח שמצא בוויקיפדיה שלפיו מה שנבדק ונמצא יעיל נכנס לרפואה הקונבנציונלית, ומה שנשאר “אלטרנטיבי” הוא מה שלא נבדק או לא הוכח. הוא מתאר כיצד סיפורים על “טיפות באך”, דיקורים, רפלקסולוגיה וריפוי דרמטי אינם ראיה משום שיכולים לנבוע מפלצבו או ריפוי ספונטני, ולכן יש צורך בקבוצות גדולות, קבוצת ביקורת וניסוי כפול סמיות. הוא מציין את ספרו של סיימון סינג “ריפוי או פיתוי” כסוקר מחקרים שיטתיים ומראה שלרוב אין תוצאות מובהקות. הדובר מוכן עקרונית לראות מחקרים ולשנות עמדה, אך מסרב “לקנות” סיפורי סבתא.
חיסונים, קורונה והצורך בבדיקה שיטתית
הדובר מתייחס לטענה שאולי “אין מגפה” ומשיב שלדעתו יש הבדל משמעותי ושלא מדובר ב“שפעת”, אף שהוא מסכים שכל דבר לגופו ואולי באומיקרון התמותה נמוכה יותר. הוא מביא דוגמה על עדויות בתוכנית “אורלי וגיא” על הפלות ולידות שקטות לאחר חיסון, ומולן תגובת משרד הבריאות שבדק ומצא שאין הבדל בין מחוסנים ללא מחוסנים. הוא תולה את כוחן של עדויות אישיות בחוסר מיומנות סטטיסטית, וטוען שמדיניות משתנה וטעויות אינן ראיה לכך שצריך לאמץ דעות “הזויות” או להעדיף “מומחים” תקשורתיים על פני בדיקה שיטתית. הדובר מתנגד להשתקות, כולל כלפי פרופסור עידית מטות וגם כלפי “אורלי וגיא”, וטוען ששיח חופשי עם נימוקים עדיף גם טקטית משום שהשתקה מעוררת תחושת קונספירציה.
ניו אייג׳, ייאוש מהמדע ותיאוריות קונספירציה
הדובר מתאר נהייה בעשורים האחרונים לניו אייג׳, ספיריטואליזם, תקשור עם חייזרים ותכנים ליליים ברדיו, ומייחס זאת לריאקציה ל“מדעניזם” ולתקוות מופרזות שנתלו במדע שלא פתר את רוב הבעיות המהותיות. הוא טוען שאין להסיק שכישלון דרך אחת מוכיח את תקפותה של דרך אחרת, ומדגים זאת באנלוגיה לשמעון פרס ולשאלה “מה האלטרנטיבה” שיכולה להיענות ב“אולי אין אלטרנטיבה”. הוא מתאר את התחום כעתיר כסף ואינטרסים ומצביע על אירוניה שבה תיאוריות קונספירציה נגד תעשיית התרופות משמשות גם אינטרסים כלכליים של “האלטרנטיביים”. הוא מצטט את המשפט “זה שאתה פרנואיד זה לא אומר שלא רודפים אחריך” כדי לטעון שמציאת שרלטנים אינה הוכחה שהכול שקר.
איזון בין לוגיקה, מדע ומיסטיקה
הדובר דוחה את הטענה שלוגיקה ומדע הם “הכול” עבורו אך מציג אותם ככלים מצוינים להכרת המציאות וכ”תנאי הכרחי גם אם לא מספיק”. הוא קובע שאם משהו נסתר על ידי מדע הוא לא יקבל אותו, ואם המדע לא יודע להגיד עליו דבר הוא אינו פוסל אותו רק בגלל היעדר תיקוף מדעי אך גם לא יקבל ללא סיבות טובות. הוא מציג את היחס הרצוי ככבדהו וחשדהו ומציע שהדרך לאיזון היא להבין פילוסופיה של המדע וללמוד כיצד מיסטיקה פועלת וכיצד טעויות מחשבתיות מייצרות אמונות מופרכות בשני הצדדים.
השגחה כתזה מיסטית והמחקר על תפילות
הדובר מגדיר אמונה בהשגחה אלוקית כטענה מיסטית מפני שהיא אזוטרית ואינה ניתנת לבדיקה שיטתית, במיוחד כשמדובר בהשגחה אקטיבית שבה הקדוש ברוך הוא “מעורב” בעולם. הוא מתאר מחקרים נוצריים שבדקו השפעת תפילות על ריפוי באמצעות קבוצות גדולות וכלים סטטיסטיים, ומציין שיש מחקרים ברמות מתודולוגיות שונות ותוצאות שונות. הוא מביא נספח ב“אלוהים משחק בקוביות” ומאמר בעברית מכתב עת רפואי של אוניברסיטת תל אביב שבו פרופסור שיינפלד ואחרים מסכמים שאין הכרעה מדעית למרות שטבלה שהציגו מראה שלדבריהם מחקרים במתודה מלאה מצאו השפעה, והוא מציג זאת כדוגמה למגמתיות אפשרית גם מהצד המדעי. הוא מוסיף שכאצל יהודים לא בודקים משום האיסור “בחנוני נא בזאת” חוץ ממעשר, ומציג זאת כמצב שבו מפריחים סיסמאות מיסטיות כאשר אסור לבדוק אותן.
טענות חז״ל, תירוצים ואי-יכולת להכריע
הדובר נותן דוגמה לטענה “בעוון נדרים בניו של אדם מתים” ושואל מי בדק זאת, וטוען שגם אם ינסו לבדוק יעלו קשיים של גודל מדגם, חוסר ידיעה מי עבר על נדר, ותירוצים כגון “בזמן הזה זה כבר לא נכון” או הבחנה בין דרבנן לדאורייתא. הוא מציג את המסקנה שהשאלה נותרת מיסטית במובן של קבלת טענה מכוח אמון בתורה, בחז״ל, ברב שך או ברמב״ם, ולא מכוח ראייה ובדיקה. הוא מתאר כיצד לאחר אימוץ ההנחה “יש השגחה” האדם מתחיל לראות השגחה בכל אירוע, בעוד שמי שאינו מניח זאת אינו רואה השגחה כלל, ולכן הסקת “מושגח” נובעת מן ההנחה ולא מן המקרה עצמו.
ניסים סטטיסטיים, סיפורי מעשיות ודוגמת “הנס בגדרה”
הדובר דוחה סיפורים כגון טילים בגוש קטיף שלא פגעו, “סידור שהציל” ופריטים בכיס שעצרו כדור, משום שלא נעשה חישוב מסודר של הסתברויות והתפלגויות. הוא מספר “מעשה שהיה בדידי” על תאונה בגדרה בלילה עם שמונה נפשות, ועל שכן מירוחם שעצר מיד עם רכב גדול וריק והסיע את כולם, כולל פרט של טעות ניווט חריגה שהביאה אותו לאזור. הוא מציע שהאירוע יכול להיות נדיר מאוד אך עדיין בגדר סטטיסטיקה שבה “למישהו זה צריך לקרות”, ומבדיל בין לייחס אותו להשגחה לאחר הנחה מוקדמת של השגחה לבין להשתמש בו כראיה לקיום השגחה. הוא טוען שניסים סטטיסטיים אינם מוכיחים דבר בלי בדיקת התפלגות רחבה, ורק נס “נגד חוקי הטבע” היה יכול לשנות את סוג הראיה, אך גם אז שאלת הפרשנות נותרת.
סטטיסטיקה, חריגה ומבחני השערות
הדובר נשאל מה פירוש “לחרוג מהסטטיסטיקה” ומשיב שהדבר תלוי בהשוואה בין היפותזות, בדיקת מובהקות והעדפת ההסבר הסביר ביותר, כמו אבחון “קובייה לא הוגנת” מול טענה של מקריות כאשר יוצאות תוצאות חריגות. הוא מציג שתמיד ייתכן שהאתאיסט יאמר “מקרי”, אך מאמין יכול להעדיף “יד אלוקית” כאשר יש אינדיקציה טובה לכך, תוך הכרה שאי אפשר להגיע לוודאות מוחלטת.
אמונה באלוקים, ביאת המשיח ועולמות הגמול
הדובר מבדיל בין אמונה באלוקים שאותה הוא מציג כנשענת גם על טיעונים הגיוניים-פילוסופיים הנגישים לכל אחד, לבין אמונות כמו ביאת המשיח שהן תלויות אמון ולכן מיסטיות. הוא מעלה ספקות ביחס לשרשרת האמון בנושאים כמו שכר ועונש, גן עדן וגיהינום, וטוען ששם נדרשת עבודה אנושית רבה עד לתמונה המתקבלת ולכן אמונו מסויג. הוא מסרב לקבל טענות רק משום שמכנים אותו “אפיקורס” ומציג את עמדתו כعدم ידיעה ולא כהכרעה.
מעגלי אמון, “צדיקים”, קונספירציות וכת מיסטית
הדובר מתאר מעגל שבו אמון באדם נבנה מכך ש”מה שהוא אומר מתקיים”, וההנחה שדבריו מתקיימים נבנית מכך שהוא “צדיק” ו”לא טועה”, וכך נוצרים מיתוסים על מקובלים וצדיקים. הוא מביא ביקורת חריפה על הרב טאו בהקשר לדברים שאמר על חיים ולדר ועל תיאוריית קונספירציה הקושרת את הפרשה לאהרן ברק, ומציג זאת כניתוק מהמציאות וכדפוס של “כת מיסטית”. הוא מציין שלנביא יש צורך בבדיקה לפני מתן סטטוס, ורואה בכך לקח על הצורך לבחון דמויות שלהן נותנים אמון.
חוכמת ההמונים והבחנה בין מנהג להילה מיסטית
הדובר דוחה שימוש פשטני ב“חוכמת ההמונים” כהוכחה לגדלות אדם וטוען שהמושג המקורי הוא תוצאה סטטיסטית של קיזוז טעויות סביב ממוצע, כמו בהערכת משקל פר או מספר עלים. הוא מבחין בין “פוק חזי מאי עמא דבר” כעדות למנהג שמרמז על מסורת או סיבה, לבין טענה על “רוח הקודש של הציבור” שיודע מי “גדול הדור”. הוא מוכן לתת למנהג משקל כברירת מחדל בהיעדר מידע אחר, אך לא לראות בו אמת עצמאית כאשר ההמון “עושה שטויות”.
אי-נתנות להפרכה, מדעיות ונכונות
הדובר מדגיש שקריטריון “אי-נתנות להפרכה” הוא קריטריון למדעיות של תיאוריה ולא לנכונותה. הוא מציין שפוזיטיביסטים הפכו זאת לאידיאולוגיה שמזהה לא-מדעי עם לא-משמעותי או לא-נכון, והוא דוחה זיהוי זה. הוא נותן את קיומו של אלוקים כדוגמה לתזה שאינה ניתנת להפרכה אך נשמעת לו הגיונית והוא מוכן לקבלה.
תפילה, “אמת”, וטענות על שינוי מדיניות אלוקית
הדובר מציג קושי עקרוני בכך שכל תפילה המבקשת שינוי היא בקשה לסטייה ממה שהטבע היה עושה, ולכן אם אסור להתפלל על מה שכבר “קבוע” יוצא שאי אפשר להתפלל על כלום. הוא מזכיר את דברי חז״ל ביומא על כך ש“חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת” כהסבר להפסקת שבחים מסוימים כשהם נתפסים כשקר, ומשתמש בכך כדי להסביר קושי באמירת בקשות שאינן אמיתיות בעיניו. הוא טוען שהיו ניסים בעבר ושיש “שינוי מדיניות” כמו ביטול הנבואה, ומרחיב שהדיון אצלו כולל גם טענה על נסיגה במעורבות אלוקית, אך הוא ממשיך לומר את תקנות התפילה משום שאינו בטוח מספיק כדי “לעקור” תקנה קבועה.
סנהדרין, מחלוקות ואוטונומיה הלכתית
הדובר נשאל על תפקיד סנהדרין עתידית בקביעת אמות מידה לשיעורים ומחלוקות, ומשיב שאין בעיה עקרונית שיקבעו אם ימצאו לנכון, אך כמדיניות הוא מצפה שלא יתערבו במחלוקות שאינן יוצרות בעיה חברתית. הוא טוען שיש ערך לאוטונומיה וש“תורה שהיא כמה תורות” היא דבר טוב, בעוד שסנהדרין תתערב בעיקר כאשר מחלוקות יוצרות פיצול חברתי כמו אי-נישואין בין קבוצות. הוא דוחה את התקווה לסנכרון מוחלט של פוסקים, וטוען שאם פוסק “סותר את עמדתו” באופן שרירותי זו בעיה של חוסר עקביות שניתנת לפתרון כבר עכשיו ולאו דווקא באמצעות סנהדרין.
סיכום העמדה על מיסטיקה והמשך הדרך
הדובר מסכם שהמיסטיקה “קוראת לשרלטנות” בגלל אופייה האזוטרי, אך ריאקציה של דחייה מוחלטת וגורפת אינה מוצדקת. הוא ממליץ על יחס מאוזן של כבדהו וחשדהו ובדיקות מחשבתיות ככל האפשר, כולל נכונות עקרונית לבדוק טענות על יכולות חריגות אם הן ניתנות לבחינה. הוא מסיים בכך שסיים את פרק השרלטנות ומתכוון בהמשך לעבור לקבלה ולשאלת האיסורים הקשורים בתחום.
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אנחנו בענייני המיסטיקה והגעתי בפעם האחרונה לסיבות לשם הרע שיצא לה. ובצדק רב נדמה לי, אם מותר לי להביע עמדה, יצא לה שם רע בגלל, או נתחיל קודם, בגלל האופי של המיסטיקה שכפי שהגדרתי אותה היא בנויה על טענות אזוטריות, טענות שלא נגישות לבקרה של הציבור הרחב, טענות שאתה מתבסס על אמון בבני אדם כדי לקבל או לא לקבל אותן. זה פותח פתח רחב לשרלטנות. שרלטנות יכולה להיות כמובן משני סוגים: שרלטנות מכוונת ושרלטנות תמימה. זאת אומרת, יכולה להיות שרלטנות מכוונת על ידי אנשים שעושים מניפולציות, מציגים את עצמם כמיסטיקנים מקובלים, לא יודע איך תקראו לזה, מסיבות שונות, אינטרסים כלכליים, כספיים, כבוד, לא משנה כל מיני דברים, השפעה. זה השרלטנות המכוונת במזיד. ויש שרלטנות תמימה. זאת אומרת אנשים, יכול להיות שחלק מהאנשים האלה באמת ובתמים מאמינים שהם מיסטיקנים, שיש להם תובנות, שיש להם יכולות וכל מיני דברים מן הסוג הזה, ולכן הם גם מוכרים את זה לציבור בתמימות, הם באמת ובתמים חושבים כך. ושני הדברים האלה מתאפשרים בגלל האופי הייחודי של התחום המיסטי, האופי האזוטרי שלו. ואני שוב חוזר ומדגיש כל הזמן ואני אגיע לזה גם בהמשך, אין בכוונתי כרגע לפחות לטעון שאין מיסטיקה אמיתית. נהפוך הוא, אני רוצה להסביר למה בהחלט ייתכן שיש מיסטיקה אמיתית למרות כל מה שאנחנו כל פעם מגלים מחדש על שרלטנות בתחומים האלה. השרלטנות בתחומים האלה נובעת מאופיים של התחומים האלה, אבל זה לא באמת אומר שכולם שרלטנים, לא במזיד ולא בשוגג. השרלטנים המזידים והשרלטנים השוגגים זה לא בהכרח כל התמונה. יכול להיות שיש גם כאלה שהם באמת מיסטיקנים אמיתיים, לא שרלטנים מאף אחד משני הסוגים. אני רק אומר שאופיו של התחום הוא כזה שהוא פותח פתח, כן, בור קורא לגנב, פותח פתח לשרלטנות. בעולם מדעי, בעולם רציונלי, יותר קשה, אפשר גם שם, אבל יותר קשה להיות שרלטן, בטח לאורך זמן, כי בסופו של דבר תמיד אפשר לבדוק אותך. זה כל הרעיון של המתודה המדעית, שהכל אמור להיות הדיר, דיברתי על זה פעם קודמת, אמור להיות ניתן לבדיקה על ידי כל מי שיהיה מוכן להיכנס למעבדה, ובמובן הזה זה באמת שונה מהתחומים המיסטיים. עכשיו, שני סוגי השרלטנות, המזידה והשוגגת או התמימה והמכוונת, הרבה פעמים הם גם מתחלקים בין כאלה שמובילים את המהלך לכאלה שהולכים אחריו. כל מיני אורן זריפים למיניהם, אולי הוא תמים והוא באמת חושב שיש לו כוחות או שאולי באמת יש לו כוחות, אין לי מושג, אני נוטה לחשוב שלא, ואני אפילו נוטה לחשוב שהוא לא תמים. אבל לא יודע, יש שמה אינטרסים כלכליים. אז בוא נגיד לצורך הדיון שהוא לא תמים, אבל הרבה מההולכים אחריו הם תמימים. זאת אומרת, הרבה פעמים מי שמוביל את התהליך הזה יכול להיות אולי שרלטן במזיד, אבל הרבה פעמים אלה שהולכים אחריו הם באמת עושים את זה בתמימות, פשוט בגלל חוסר מיומנות בחשיבה רציונלית, בסטטיסטיקה, בהסתברות, כפי שדיברתי על זה פעם קודמת. אז די קל לשכנע ציבור רחב בכל מיני סיפורי מעשיות מן הסוג הזה. והבאתי כמה דוגמאות בפעם הקודמת איך העסק הזה עובד או איך הוא יכול לעבוד. הבאתי את זה מכל מיני תחומים, בעיקר מרפואה אלטרנטיבית. נפלנו פה לזה תחום מובהק, במובן מסוים רפואה אלטרנטיבית היא תחום מיסטי, כן, כי היא בעצם אתה אמור להיות ניזון מהאמון שלך באדם שאומר לך או בטכניקה שהוא מציע לך. אתה מאמין לו, אתה מאמין לו, אתה לא מאמין לו, אתה לא מאמין לו, כי אין תוקף מדעי בטכניקות האלה, כמו שאמרתי אחרי זה אמרתי לכם שמצאתי את זה בוויקיפדיה, תמיד חשבתי שזה הברקה שלי אבל עכשיו ראיתי שבוויקיפדיה ככה פותחים את הערך הזה ברפואה אלטרנטיבית. רפואה אלטרנטיבית זה כל הטכניקות שלא עובדות, וזו ההגדרה של רפואה אלטרנטיבית, כי מה שעובד ונבדק שיטתית במחקר נכנס לרפואה הקונבנציונלית, משתמשים בו. אז כל מה שנשאר באגף האלטרנטיבי זה פשוט אותם דברים שלא עובדים, או מה זה לא עובדים, שלא נבדק שהם עובדים, אולי הם עובדים משום מה בלי שזה נבדק, אני לא יודע, אבל התחומים שנבדקו בהגדרה נכנסים לרפואה הקונבנציונלית. זאת אומרת אם בודקים את זה ורואים באופן מובהק שהדבר הזה עובד, אז ישתמשו בו ברפואה הקונבנציונלית. אז איך מה סוד קסמה של הרפואה האלטרנטיבית שאני כל פעם מוכה תדהמה מחדש עד כמה אנשים כולל אנשים אינטליגנטים עם השכלה מדעית קונים את הלוקשים האלה, וגם מציעים את זה בקופות חולים, בבתי חולים, זה לא ייאמן.
[Speaker C] רגע מה זה רפואה סינית דיקורים זה נחשב אלטרנטיבי או לא?
[הרב מיכאל אברהם] אני אומר כל מה שלא נבדק שיטתית נחשב אלטרנטיבי. ככל שאני יודע גם דיקורים זה כאלה, אבל אני לא יודע יכול להיות שיש שם משהו שנבדק שיטתית ואז זה בסדר. האגף הזה בבית החולים הוא אגף נפרד ובקופת חולים שירות נפרד, זה אגף נפרד שנקרא רפואה אלטרנטיבית. מה שנבדק במחקרים יינתן לך על ידי רופא המשפחה, גם אם זה דיקורים מה זה משנה, אם יש מחקר שמראה באופן מובהק שהעסק הזה עובד אז ישתמשו בו גם רופאים קונבנציונליים, לא צריך בשבילו אגף נפרד.
[Speaker C] וחכמה סינית עתיקה זה לא מספיק ניסיון של חמשת אלפים שנה או לא יודע כמה?
[הרב מיכאל אברהם] ניסיון של חמשת אלפים שנה זה שווה כדחא. השאלה היא מה עשו בחמשת אלפים שנה האלה. אתה יודע כמה אנשים מסביבי יש להם ניסיון עשיר ברפואה אלטרנטיבית שהיא עובדת? כל אחד מהם שבדקתי ראיתי שהניסיון שלו שווה כדחא. אז אם יש לי חמשת אלפים שנה של מאות אנשים שכולם מדברים שטויות אז זה הופך את זה ללא שטויות? עכשיו לא יודע אולי זה מאוד רציני ויכול להיות שזה באמת עובד. אני רוצה לראות אם יש מחקרים, אין בעיה, אני לא שבוי. אני רק אומר אני לא מוכן להיות שבוי לכיוון ההפוך. זאת אומרת וכשמספרים לי שזה עובד על הסבתא שלו כשהכול דיברתי על זה כן שכל הרופאים התייאשו מהמישהו הזה או המישהי הזאת והוא לקח את ה לא יודע מה טיפות באך דיקורים אקופונקטורה לא יודע בדיוק מה אתם אומרים רפלקסולוגיה אני יודע מה כל מיני דברים כאלה ומיד הוא התרפא והסרטן התעופף באוויר והוא חזר לתפקוד מלא ונהיה אלוף העולם בריצת מרתון. הסיפורים האלה לא שווים כלום. הם לא שווים כלום ועוד פעם הם מסופרים בתמימות אני בטוח שרוב האנשים שאומרים את זה הם אומרים את זה בתמימות הם באמת מאמינים בזה. אבל זה שטויות כמובן בגלל שבדוק בגלל זה מחקר מדעי אמור להתבצע על קבוצות גדולות להשוות בין קבוצת מדגם לקבוצת ביקורת שזה יהיה ניסוי כפול סמיות כדי לשלול פלצבו וכל מיני ריפוי ספונטני וכל מיני דברים מן הסוג הזה, ואז אפשר לדבר. אבל מקרה אחד שאתה ראית שבו הוא לקח לא יודע מה טיפות באך והתרפא, זה לא שווה כלום. יכול להיות שהוא התרפא גם בלי הטיפות באך. יכול להיות שזה ריפוי של פלצבו כי אם הוא מאמין שטיפות באך מרפאות אז זה באמת ריפה אותו, אבל באותה מידה הוא היה יכול גם לעמוד על הראש וזה היה מרפא אותו אם הוא היה מאמין בזה. זאת אומרת זה לא באמת אומר שהדברים האלה יש להם כוח מרפא. אוקיי זו בעצם הטענה. ופלצבו זה בסדר כי אם הוא מרפא אז הוא מרפא מה אכפת לי, אבל אל תגיד לי שזו תרופה שעובדת. פלצבו אפשר לעשות מכל דבר. אז הנקודה היא שכן הזכרתי את הספר של סיימון סינג ריפוי או פיתוי, הוא עובר טכניקה טכניקה מכל הטכניקות האלה ומראה שאותם מחקרים מועטים ביותר שנעשו באופן שיטתי כדי לבדוק את הטכניקות האלה כולם הראו שאין שום תוצאה אף פעם אין תוצאה מובהקת לאף אחת מהטכניקות. הוא עובר פרק פרק אפשר לראות, כל פרק מוקדש לטכניקה אחרת. הוא סוקר את המחקרים השיטתיים לא את סיפורי הסבתא, את המחקרים השיטתיים והמחקרים השיטתיים לא מראים תוצאות לא באופן מובהק לפחות. עכשיו אתה יכול להאמין לבנאדם שיש לו אינטואיציות גדולות וזה באמת עבד וזה ריפה סבתא שלו, יכול להיות אני לא יכול להיות בטוח שלא, אבל אני לא מוכן להיות שבוי. לא מוכן לקנות את זה בגלל שזה ריפא את סבתא שלו. בסדר, הרבה דברים יכולים לרפא את סבתא שלך, וזה לא אומר שום דבר. מקרה אחד לא אומר כלום. אנשים מתרפאים ספונטנית גם מדי פעם. יש מה שנקרא ניסים רפואיים, דברים שרופאים לא יודעים להסביר. בסדר, יכול להיות, יש המון דברים כאלה. זה לא אומר שמה שעשו באותו… כן, הזכרתי את הסיפור הזה עם האישה, כן, יהודי צלצל אליי שאשתו מתנגדת לחיסונים. אי אפשר לשכנע אותה. למה? כי ראתה אצל אורלי וגיא מאות עדויות על זה שאנשים עברו הפלה, נשים עברו הפלה או לידה שקטה מיד אחרי שהם עשו את החיסון. עכשיו במקרה את הסיפור הזה שמעתי, שמעתי תגובה של משרד הבריאות. כמובן תמיד יכולות להיות תיאוריות קונספירציה שמשרד הבריאות הוא שליח של הקרן החדשה לישראל. אבל שמעתי תגובה של משרד הבריאות שאומר שבדקו את העניין הזה ואחוז הלידות השקטות וההפלות לא שונה בין המחוסנים והלא מחוסנים. עכשיו יש הרבה כאלה גם בין הלא מחוסנים, אז אין פלא שגם בין המחוסנים. וזה כמובן גם יכול לקרות לפעמים שבוע אחרי שלקחת את החיסון, מתישהו זה צריך לקרות. אז יהיו אנשים שזה קורה אצלם שבוע אחרי החיסון ויהיו אנשים שזה יקרה אצלם פעם אחרת ויהיו אנשים שלא יקרה בכלל. מה זה עוזר לי הסיפורים האלה? הם לא שווים כלום. זה פשוט חוסר מיומנות סטטיסטית. אתה צריך לקחת קבוצה גדולה, לבדוק מובהקות, יש טכניקות סטטיסטיות איך עושים את זה. אם עשית את כל זה ובדקת והתגלה שבאמת זה מביא ללידה שקטה או להפלה, משרד הבריאות היה אוסר את זה. אני חושב לפחות, יש לי איזשהו אמון, הנה אני קצת מיסטיקן, יש לי אמון במשרד הבריאות. אמון בסיסי, הם יכולים לטעות, לא תמיד הם פועלים בדיוק נכון, הכל בסדר, אבל בסיסית נראה לי שהם מנסים לפחות לעבוד בסדר. הנקודה הזאת של חוסר מיומנות סטטיסטית היא מאוד חשובה בהקשר הזה כי בעצם עליה בנוי, בנויות הרבה מאוד מהתופעות האלה. אוקיי. הדוגמה או לפני הדוגמה, אולי אני אוסיף אולי עוד משפט. יש איזה נהייה בחמישים שמונים שנה האחרונות אחרי ניו אייג', ספיריטואליזם, כן הדברים האלה איכשהו חזרו לאופנה בעשרות השנים האחרונות אחרי שנבעטו ממנה ברגל גסה בתחילת המאה העשרים. והדבר הזה כנראה נובע מאיזשהו סוג של ייאוש מהחשיבה המדעית הרציונלית כי אנשים תלו בה תקוות כנראה מופרזות, חשבו שזה יפתור את כל בעיות היקום. ומתברר שכנראה הרבה מאוד מהבעיות היסודיות שלנו לא נפתרות בטכניקות מדעיות. בעצם מעט מאוד מהבעיות המהותיות שלנו נפתרות בטכניקות מדעיות. אז נוצר איזשהו סוג של ריאקציה לתקוות הגדולות האלה שתלו במדע, ופתאום נהייתה איזושהי נהייה לאלטרנטיבות. לאו דווקא רפואה אלטרנטיבית אלא כל מיני אלטרנטיבות. האלטרנטיבות האלה יכולות לבוא לידי ביטוי כן בכל מיני דברים מה שקרוי ניו אייג', כן כל מיני נהייה לספיריטואליזם, למיסטיקה, לתקשור עם חייזרים וללא יודע מה, עם כל מיני דברים מן הסוג הזה. אפשר לראות, יש כל מיני תוכניות כאלה ברדיו, משום מה זה תמיד בלילה, אני לא יודע, שדים מסתובבים בלילה. אבל יש, יש כל מיני דברים כאלה ומתברר שיש לזה הרבה קהל. ואת הספרים האלה כנראה נמכרים כמו לחמניות בחנויות ספרים, כנראה שרואים שם מדפים של דברים כאלה. יש איזושהי נהייה כזאת והייאוש מהמדע במובן מסוים אני מבין אותו, כי באמת יש הרבה דברים שהמדע או לא הצליח להסביר או לא יכול להסביר. זאת אומרת בסדר, הוא לא פותר הרבה מאוד מהבעיות שאנחנו מתמודדים איתן, אבל עכשיו השאלה האם בגלל זה אנחנו אמורים להאמין לכל שטות או לכל סיפור מעשיות שמוכרים לנו? את העובדה שאין לנו פתרון מדעי לא אומרת שחייב להיות פתרון אחר. יכול להיות שאין פתרון, אין, מה לעשות? יש דברים שאנחנו לא יודעים לפתור. יש תמיד איזושהי תחושה שברגע ששללת את הפתרון האחד זה מוכיח את תקפותו של הפתרון האחר, כי נזכרתי בשמעון פרס ששאל מה האלטרנטיבה שלהם, כן של הימין. זאת אומרת הימין תמיד פוסל את תהליכי השלום של שמעון פרס, שמה האלטרנטיבה שלהם? התשובה היא שאולי אין אלטרנטיבה. אבל זה שאין אלטרנטיבה מצד ימין, כן אי אפשר להכריע את לפתור את הבעיות בכוח, זה לא אומר שאפשר לעשות שלום. יכול להיות שאי אפשר לא את זה ולא את זה. אבל יש לנו איזושהי צורת חשיבה כזאת שאומרת שאם דרך אחת לא עובדת, זו ההוכחה שהדרך השנייה כן עובדת. זאת אומרת, אם יש בעיות שהמדע לא מצליח לפתור, אז כנראה יש טכניקות אחרות שעושות את העבודה, המיסטיקה והאזוטריקה וכדומה, וככה אנשים באמת הולכים לכל מיני כיוונים מוזרים. תשמעו, נשפכים על זה מיליארדי דולרים. זה תחום עתיר אינטרסים וכלכלה, וזה מצחיק כי הוא בנוי על תיאוריות קונספירציה שבחלקן אגב כנראה יש ממש על חברות התרופות שבוחשות ומנסות לעבוד על כולנו כדי לקדם את האינטרסים הכלכליים שלהם, והטיעונים האלה בעצמם משמשים לאינטרסים כלכליים לא פחות חזקים. האינטרסים של האלטרנטיביים, מה שנקרא. הם סך הכל עושים פרנסה מאוד יפה מהשטויות שלהם, וזה בנוי על התיאוריות הקונספירציה שתולות הכל באינטרסים מהצד הקונבנציונלי. ועוד פעם, יש אינטרסים. כן, כמו שאמר פעם מי שאמר, אני לא זוכר מי היה הראשון, פעם שמעתי את זה בשם קיסינג'ר אבל לא בטוח, זה שאתה פרנואיד זה לא אומר שלא רודפים אחריך. לפעמים רודפים גם אחרי פרנואידים. זה יכול לקרות. וזה אגב משפט חזק מאוד בעיניי. כי כמו שאמרתי קודם, הרבה פעמים כשאנחנו רואים את כל השרלטנות שיש במיסטיקה הזאת, אומרים טוב, אז כסימן שהכל שטויות. לא. זה שאתה פרנואיד לא אומר שלא רודפים אחריך. זאת אומרת, יכול להיות שמצאת הרבה שרלטנים אבל יכול להיות שיש גם אנשים אמיתיים בעניין הזה. לכן בנושא הזה צריך קצת להיזהר עם המסקנות שאנחנו מסיקים. בעצם מה שקורה פה בתהליך הזה של הנהירה אל המיסטיקה או הניו אייג' זה שמצד אחד היה איזשהו מה שקרוי בתרגום מאנגלית מדעניזם, האמונה העיוורת או המוחלטת במדע. הריאקציה כנגד זה יצרה את המיסטיציזם, שזה האמונה המופלגת במיסטיקה. כשהאמת היא כנראה לא פה ולא שם, זאת אומרת, צריך להבין שהתחומים האלה יש להם את המגבלות שלהם, אם בכלל. למדע אני חושב שיש בו ממש, אבל יש לו מגבלות. המיסטיקה אני אפילו לא בטוח שיש ממש, אבל מגבלות בטוח יש. ולכן צריך להתייחס לדברים האלה בצורה מאוזנת ואחת הדרכים לעשות את זה זה להבין טוב טוב איך העסק הזה עובד ואיזה טעויות מביאות אותנו לאמונות המופרכות בכל אחד משני הצדדים. צריך להבין מה זה פילוסופיה של המדע וצריך גם להבין איך עובדת מיסטיקה. זה המרשם הטוב ביותר נדמה לי להתייחסות מאוזנת לדברים האלה. הרבה פעמים כשאני שומע, אני אומר למשל אמירות רציונליסטיות כאלה נגד מיסטיקה או נגד דברים מהסוג הזה, אומרים לי טוב, אצלך לוגיקה ומדע זה הכל. לוגיקה ומדע זה לא הכל. עכשיו אני מסכים, לוגיקה ומדע זה לא הכל, ואף פעם לא אמרתי שזה הכל. אבל אני כן חושב שלוגיקה ומדע זה כלים מצוינים כדי להכיר את המציאות ואם יש לי אופציה לוגית ומדעית לטפל בעניין, אין לי שום סיבה להניח או לאמץ את האופציה המיסטית. יותר מזה, המדע והלוגיקה הם תנאי הכרחי גם אם לא מספיק. זאת אומרת, אם משהו נסתר על ידי מדע, אני לא אקבל אותו. אם משהו המדע לא יודע להגיד עליו שום דבר, אז יכול להיות שיש בו ממש, אני לא פוסל אותו רק בגלל שאין לו תיקוף מדעי. אבל מצד שני אני גם לא אקבל אותו בלי שיש לי איזה שהן סיבות טובות לקבל אותו אם אין לו תיקוף מדעי. אז השיווי משקל הזה הוא שיווי משקל מאוד עדין. כבדהו וחשדהו. נביא אולי דוגמה לדברים האלה, שזה כבר מחזיר אותנו מהרפואה האלטרנטיבית.
[Speaker C] יש שאלה קטנה הרב? כן. לגבי הקורונה, יש טענה שגם מדענים מעלים, אולי בכלל אין מגפה? הרי אם אתה מסתכל מספר המתים לפני המגפה ועכשיו, אין כזה הבדל משמעותי. אז מי אמר שבכלל יש מגפה?
[הרב מיכאל אברהם] קודם כל ככל שאני יודע יש הבדל מאוד משמעותי. הסיפורים האלה על זה שאין הבדל משמעותי נדמה לי שאין בהם ממש, שהקורונה זה שפעת. ממש לא. מתו קצת יותר, אבל לא באופן דרמטי. בדקתי כמה מתים בשנה משפעת בישראל, מדובר על משהו סדר גודל של מאה אנשים.
[Speaker C] תלוי באיזו שנה.
[הרב מיכאל אברהם] מכל הסיבות שיש זה המון אנשים. אם יש משהו אחד שהורג את אותה כמות אנשים כמו כל הדברים האחרים, אז צריך להיזהר ממנו. נגיד שכל שנה מתים, אני לא יודע מה, שלושה אחוז מאוכלוסיית ישראל. אז אם יהיה עכשיו התקפת טילים שתהרוג שלושה אחוז מאזרחי ישראל, אני מדבר על מאות אלפי אזרחים, אז לא צריך לעשות עם זה כלום? זה שטות הטיעון הזה. אוקיי. זה בדיוק הנקודה שהרבה פעמים הטיעונים מהסוג הזה צריך לבדוק אותם בצורה מסודרת ושיטתית. עוד פעם, גם לי אין את כל המידע ולא תמיד אני יודע, אבל אני מאוד זהיר עם ה… מנסה להיות מאוד זהיר עם ההשוואות הקלות האלה, כן, השפעת של יורם לס. לא, זה כנראה לא שפעת. עוד פעם, האומיקרון למשל אולי כן. לא יודע, באמת פה אחוז התמותה כנראה נמוך מאוד. זאת אומרת, אני לא יודע בדיוק, לא בדקתי את הנתונים. כל דבר לגופו. יכול להיות שכן, יכול להיות שלא. לא צריך להיות שבוי של שום דבר. רק אומר שצריך להיזהר, דברים צריכים להיבדק. זה שלמדע אין תשובות לא אומר שעכשיו כל אורלי וגיא נהיו המומחים. או יורם לס. ניו יורם לס במקרה הוא מומחה, אבל לא משנה, הוא מדבר שטויות. זה שמדע לא יודע להתמודד עם זה או לא לגמרי יודע, כי לומדים את התופעה, מה לעשות? או לפחות מנסים לעשות את זה באופן שיטתי. וכשלא יודעים משהו אז אומרים שלא יודעים, וכשמנסים ללכת על בטוח אז אומרים, תראו, אנחנו הולכים על בטוח. אנחנו לא יודעים אם זאת הדרך הנכונה, אבל מנסים. טועים, מנסים וטועים. מה לעשות? מי שלא עושה לא טועה. וזה בסדר, אין מה לעשות. אני עצוב מאוד מטעויות ולפעמים זה נורא מציק ומטריד. בטח אנשים שיש להם ילדים בבית. לי כבר אין ילדים קטנים בבית, שזה טירוף המדיניות המשתנה הזאת. בסדר, אבל מנסים איכשהו להתמצא בתוך כל הבלאגן הזה. כשמביאים את כל הטעויות האלה בתור ראיה לזה שאתה צריך לקבל כל מיני דעות הזויות אחרות כי המדע לא יודע כלום, אז סימן שהמסטיקנים יודעים או העיתונאים יודעים או אני לא יודע מי יודע, זה טיעון שהוא מגוחך. בסדר, עם כל המודעות למוגבלות של החשיבה המדעית, וודאי כשהיא מעורבת בפוליטיקה, שאז בכלל זה מועד לפורענות. בסדר, אבל לא יודע, לא מכיר דרך יותר טובה לנהל ציבור אלא דרך מוסדות פוליטיים. עם כל המגרעות שיש להם, ויש להם הרבה. אני האחרון שמסתיר את המגרעות ואת יחסי לפוליטיקאים ולפוליטיקה. אבל בסדר, ככה ציבור מתנהל, מה אני אעשה? אני לא יכול לנהל אותו במקום. לא נבחרתי לזה, אני לא מוסמך לזה, ואני לא… עם כל… יכולה להיות ביקורת, אז אני אגיד את הביקורת, וזה בסדר אגב. כל אחד יכול להגיד את הביקורת. למשל, אני לא מוכן, אני מתקומם כנגד הירידות של משרד הבריאות על פרופסור עידית מטות. לא יודע, אולי היא צודקת, אולי לא, אני נוטה לחשוב שכן. אבל גם אם היא לא צודקת, מה פשר ההשתקה הזאת? היא אומרת את דעתה, אתה יכול להגיד שאתה לא מסכים, להעלות את הנימוקים, והכל בסדר. אגב, גם אורלי וגיא, זה בסדר גמור. לא צריך להשתיק גם אותם. לא כי היא מומחית, היא לא מומחית, אבל לא בגלל שהיא מומחית, כל אחד שיש לו מה להגיד שיגיד. לא צריך להשתיק אף אחד. אני רק אומר, כל דבר צריך להיבדק לגופו. זאת אומרת, תביא נימוקים כשאתה מעלה עמדה, תנמק אותה, זה הכל. אם אתה מנמק אותה, יכול להיות שאתה טועה, בסדר גמור, אז יגידו שאתה טועה. אני לגמרי בעד שיח חופשי ומותר להגיד הכל, גם עמדות מסוכנות, גם הכל. תגיד הכל, כל עוד זה מנומק ועומד לדיון, ואנחנו נתמודד עם זה. להיפך, ההשתקות האלה הרבה פעמים, סתם טקטית, הרבה פעמים מעוררות תחושה שיש פה באמת איזה סוג של קונספירציה והשתקת דעות מנוגדות. לכן אני חושב שגם טקטית זו טעות לעשות את זה. אם מישהו אומר אחרת, זה בסדר גמור, תתמודד עם מה שהוא אומר, תגיד את הנימוקים ותגיד למה אתה לא מסכים איתו. זה בסדר. אין שום בעיה עם זה. כל הזעקות שבר האלה, זה לא אחראי מה שהיא אומרת, למה לא אחראי? היא אומרת מה שהיא חושבת. זה בסדר גמור. היא לא מקבלת החלטות, היא מביעה את דעתה, ומצוין, כמה שיותר דעות יובעו, זה יותר טוב. בסוף מי שהגורמים המוסמכים צריכים לקבל את ההחלטות, וזה גם בסדר גמור, בשביל זה הם שם. אז בעניין הזה אני חושב שזה סימפטום, אני מתעכב ככה על הקורונה גם כי התגלגלנו לזה, אבל זה אני חושב שזה הקשר שבו אפשר מאוד טוב לראות את התופעות שעליהן אני מדבר. איך אנשים הולכים לכל מיני טיעונים, מפתחים אמונות בכל מיני דברים חסרי שחר בגלל שהחשיבה הרציונלית לפעמים. זה לא אומר שהאלטרנטיבה נכונה. אני חושב ששתי האלטרנטיבות לא נכונות. ועם זה, אוקיי. מה שרציתי להגיד זה שדוגמה לעניין הזה שמחזירה אותנו עכשיו מהאגף המדעי אל המיסטיקה, בואו, בואו נסתכל רגע על על סיפורי השגחה. בסדר, השגחה אלוקית. האמונה בהשגחה אלוקית זה בעצם מבחינתי זאת מיסטיקה. לא בגלל שזה לא נכון, נכון ולא נכון צריך לדון. אני טוען שזאת מיסטיקה. למה קטגוריאלית? אני אני אומר זאת קביעה מיסטית. ולמה? לא כי זה שייך לישויות רוחניות וכולי. אמרתי, זאת לא ההגדרה של מיסטיקה. אלא כי זה אזוטרי. מה זאת אומרת? אי אפשר לבדוק את זה. תנסה לבדוק תזה לגבי השגחה באופן שיטתי, מדעי, לא יודע איך שלא איך שלא תרצה. לא תצליח. אני לפחות לא רואה איך איך מצליחים, לא ראיתי אף אחד שבאמת הצליח. אולי יש כאלה חכמים גדולים שיכולים, אני לא יודע. להפך, בבדיקות שיטתיות של, כן, היו בדיקות שיטתיות של ניסויים מסוימים, אגב, רק אצל נוצרים, יהודים מספיק חכמים בשביל לא לעשות את זה. הנוצרים בדקו באופן שיטתי השפעה של תפילות. האם תפילות מועילות לרפואה? יש מחקרים על זה. לקחו קבוצות גדולות שהתפללו עליהם וכאלה שלא התפללו עליהם ובדקו אחוזי ריפוי עם כלים סטטיסטיים כאלה ואחרים ועשו מחקר על זה. ומתברר שיש מחקרים שהראו שזה כולל, היו מחקרים, תלוי, היו כל מיני סוגי מחקרים, היו מחקרים שנעשו במתודה מדעית מלאה, מאה. אבל היו מחקרים שלקו במתודה שלהם בצורה כזו או אחרת, בלי כפל סמיות או בלי קבוצת ביקורת או לא משנה, מספרים קטנים מדי. היו כל מיני, או לא היה מדד ברור למה זה נקרא התרפא או עד כמה הבנאדם התרפא. יש הרבה דברים ששמה הדברים האלו יכולים יכולים ליפול. אבל היו גם מחקרים שבדקו את זה ברצינות, ועל זה יש ויכוחים גדולים אם זה כן עובד או לא עובד, אבל היו מחקרים שגם בדקו את זה ברצינות. אצל היהודים לא עושים את זה. לא עושים את זה אז כמובן יש איסור ב'בחנוני נא בזאת', אסור לנסות את הקדוש ברוך הוא חוץ מאשר במעשר, כמו שהגמרא אומרת. זאת אומרת, אנחנו היהודים הם חכמים, הם מוכנים להפריח סיסמאות מיסטיות לחלל האוויר כל עוד אסור לבדוק אותן. זאת אומרת שיש איסור גדול לבדוק אותן. אבל אצל הנוצרים אין חוכמות. החבר'ה, כשהנוצרים מאמינים במשהו הם באמת מאמינים בו, לא כמו היהודים. זאת אומרת, אם הם מאמינים בזה הם באמת מאמינים בזה ומוכנים להעמיד את זה למבחן מדעי, למבחן ניסיוני. בכל אופן, אז קשה לבדוק את הדברים האלה. וכן יש איזה נספח בספר 'אלוהים משחק בקוביות' שפעם מישהו שלח לי, נדמה לי זה היה מרדכי אלפרן, הוא שלח לי איזה מאמר של כמה עמודים על שסקר את המחקרים על השפעה של תפילות. מאמר בעברית שיצא בכתב עת הרפואה של אוניברסיטת תל אביב. ושמה פרופסור שיינפלד ועוד כמה שכתבו את המאמר הזה, והם סקרו את המחקרים בתחום הזה. עכשיו זה היה מאוד מוזר המאמר, אני פשוט אני אומר את זה כי כדי להראות לכם עד כמה הדיונים האלה מוטים מכל הצדדים. הם עשו שם טבלה של כל המחקרים שהם סקרו. עכשיו הם גם מיינו את המחקרים לפי מחקרים במתודה מדעית מלאה, מחקרים שהם לא כפולי סמיות, מחקרים, יש מחקרים ברמות שונות של מתודה מדעית. עכשיו היו מחקרים שהראו השפעה, היו מחקרים שלא הראו השפעה. מתברר שכל המחקרים שבדקו את זה במתודה מדעית מלאה הראו השפעה מובהקת לפי הטבלה שלהם. אני לא קראתי את המחקרים, אני קראתי את המאמר שלהם. ואז הם מסכמים את המאמר ואומרים נו אז צדיק באמונתו יחיה וכל אחד יכול לבחור אין הכרעה מדעית והשאלה נותרת פתוחה. זאת מסקנת המאמר. אז ככה שאלתי את את מרדכי אלפרן, כי הוא רופא, אז תגיד אני מפספס פה משהו או שזה פשוט אוסף של שטויות? אמר לי לא לא אתה לא מפספס כלום זה אוסף של שטויות. זאת אומרת אחרי זה ראיתי שברשת יש ביקורות גם על המאמרים גם על המחקרים המדעיים במתודה המלאה. נתתי אפילו לינק בספר למטה לאתר שמפרט את הביקורות על זה. אבל מבחינת מה שהם הציגו במאמר שלהם, אז הם הציגו את המחקרים ואת התוצאות ומתברר שכל המחקרים במתודה מלאה. במתודה מדעית מלאה מראים השפעה מובהקת של תפילות נוצריות. והמסקנה שלהם זה שהשאלה נשארת פתוחה ואין הכרעה מדעית ואין כלום. למה? כי יש הרבה מחקרים אחרים שהם לא במתודה מדעית מלאה שלא מראים תוצאות מובהקות. אז זה כבר מגמתיות יותר גדולה מזאת בחיים שלי לא ראיתי נדמה לי. זה באמת, זה ברמה של שטות. זה לא ייאמן הדבר הזה. ללמדכם שמגמתיות יש מכל הכיוונים, גם מהצד המדעי. אבל בסופו של דבר אני אומר שהקשה מאוד באמת לבדוק בצורה שיטתית תזות כאלה של השגחה, הכוונה להשגחה אקטיבית, כמובן השגחה פסיבית זה בכלל לא טענה על העולם. אבל השגחה אקטיבית, זאת אומרת השגחה אקטיבית פירושו שהקדוש ברוך הוא מעורב במה שקורה בעולם. זה נקרא השגחה אקטיבית. את זה קשה מאוד לבדוק. חז"ל אומרים בעוון נדרים בניו של אדם מתים. מישהו פעם בדק את זה? עם בני אדם שעברו על נדריהם אחוז תמותת הילדים אצלם גבוה יותר מבני אדם אחרים? אני מבטיח לכם שאף אחד לא בדק את זה וגם אם יבדוק לא יגלה שום ממצאים חד משמעיים. כי אם הוא דתי אז הוא ימצא ממצאים חד משמעיים ואחרי זה יבוא החילוני ויראה לו שהוא הטה את התוצאות והמחקר. קשה מאוד לבדוק את זה. אתה לא יודע, אולי הילדים אולי הקבוצה לא מספיק גדולה. אולי יש כאלה שעברו על נדרים והם אפילו לא יודעים כי הם לא זוכרים שהם נדרו. ואז אחרי זה יבואו התירוצים, טוב בזמן הזה זה כבר לא נכון, רק בזמן שהייתה נבואה זה נכון. לא יודע מה, כמו עם הברכה שהקדוש ברוך הוא וציוויתי את ברכתי על השביעית. אם לא שביעית בזמן הזה דרבנן אז שמה אין ברכה, לא נאמרה הברכה. זה כתוב בסמ"ע אני חושב או אחד הנושאי כלים של השולחן ערוך. בקיצור יש תירוצים על הכל, אי אפשר לבדוק כלום. עכשיו מה זה אומר בעצם? זה אומר שהשאלה של השגחה בעצם נותרת כשאלה מיסטית. מה זה אומר מיסטית? מיסטית לא בקונוטציה שלילית. אני רק מגדיר את הקטגוריה שאליה שייכות הטענות האלו. זאת הקטגוריה הזאת, זה קטגוריה של מיסטיקה. מה זה אומר? זה אומר שאתה יכול לקבל את זה שיש השגחה כי התורה אומרת או כי חז"ל אמרו או כי לא יודע מה הרב שך אמר או לא משנה כל אחד במי שהוא נותן אמון או כי הרמב"ם אמר או כל אחד לא משנה תבחר את מי שאתה רוצה אבל אתה בוחר אתה קובע את עמדתך בנושא הזה כי אתה נותן אמון במישהו. לא כי אתה ראית. עכשיו מה קורה כתוצאה מזה? אחרי שאתה נותן אמון במישהו אתה כמובן גם רואה השגחה על כל צעד ושעל. הרי אתם כל יומיים אתם יכולים לראות מישהו שרואה את יד השם על כל צעד ושעל מלווה אותו צעד אחרי צעד. הוא רואה השגחה פרטית על כל מילימטר שהוא צועד. ברור אם אתה רואה את זה במשקפיים האלה אתה תראה השגחה על כל מילימטר. ומי שרואה את זה במשקפיים אחרות לא יראה השגחה באף אחד מהמילימטרים. ובסופו של דבר אתה לא מסיק שיש השגחה ממה שקרה לך. אתה מסיק שמה שקרה לך מושגח כי אתה מניח שיש השגחה. וזה הרי ברור. כל הסיפורי מעשיות האלו על הטילים בגוש קטיף איך שהם לא פגעו באף אחד, שראיתי פעם ספר כזה על הניסים איך שהטילים לא פגעו באף אחד. לא ראיתי שם חישוב מסודר מה הסיכוי שטילים כאלו יפגעו או כמה נפגעים אמורים להיות באופן טבעי בטילים כל כך לא מדויקים על שטח בסך הכל די גדול. לא יודע לא בדקתי את זה אף פעם אבל גם כותבי הספר לא בדקו. לא בטוח שיש להם את הכלים לבדוק. עד שלא בדקת את זה אני לא קונה את הלוקש הזה על ניסים. איך אתה יודע שזה ניסים? אולי זה סתם סטטיסטיקה. לכן הטענות האלו על הסידור שהציל, הסיפור האגדה האורבנית הזאת, כל אלה שהסידור שהיה בכיס שלהם עצר את הכדור שירו עליהם במלחמה כחיילים, תהילים או סידור או לא משנה משהו בכיס וזה עצר את הכדור. יש כל מיני סיפורים כאלה. לא יודע אני לא עשיתי מחקר כמה חיילים היה להם סידור בכיס ומתו ולא הגן עליהם, או כמה חיילים היה להם הברית החדשה בכיס וזה עצר את הכדור, או צ'יפופו וזה עצר את הכדור. וכל הדברים האלו צריכים להיבדק אם אתה רוצה לטעון טענה רצינית. עוד פעם אני לא אומר את זה כדי להגיד שזה לא נכון. אני אומר את זה כדי להגיד שהטענות האלה הן לא רציניות. עכשיו תחליטו מה אתם עושים איתם. אתה לא יכול לטעון שכך קרה לך בלי לעשות איזשהו תיקוף סטטיסטי לעניין. זה פשוט לא רציני. אתה כל כך קל להתרשם מדברים ולהתפעל ולראות בזה את יד השם ונס גלוי כי אתה פשוט לא מיומן בחשיבה סטטיסטית. אנחנו כולנו נופלים כי גם מי… כשאתה מיומן שאתה נמצא בתוך הסיטואציה, זה מטה, זה מפיל. ברור. עכשיו, כן, האגדה, זה לא אגדה אורבנית, זה מעשה שהיה בדידי. אני תמיד מספר אותו, אז בטח כבר שמעתם או הרבה מכם שמעו את זה ממני על הנס בגדרה. כן, כשנסעתי עם המשפחה מירוחם, לספר עוד פעם, סיפור כזה אי אפשר לפספס. נסעתי עם המשפחה מאיזה שמחה משפחתית בכפר חב"ד, איזה קרובים שלנו. חזרנו בלילה לירוחם באוטו, אשתי ואני ושישה ילדים, שמונה אנשים, בסדר? בגדרה, זה אני מדבר על שתים עשרה, אחת בלילה נדמה לי, משהו כזה. עברנו בגדרה, יצא מהצד איזה בחורה צעירה, אחרי זה התברר שרק קיבלה את הרישיון, לא עצרה בעצור, לא משנה, יצאה, מי שלפני בלם ואני נכנסתי בו. האוטו שבק במקום. זאת אומרת, אין, הוא לא היה שם משהו יותר. עכשיו עקרונית אני תקוע באחת בלילה, שמונה אנשים בגדרה בדרך לירוחם. אני יכול להזמין שתי מוניות שיכילו את כולנו ואשלם על זה הון תועפות. מה עושים עם הרכב? בלאגן שלם. היה שם איזה קיוסק פתוח, אז שמה השארתי את המפתח, אמרתי לגרר שיקח את זה משמה, אבל אני מקדים את המאוחר, כי מיד השנייה שהייתה התאונה עוצר לידנו רכב גדול ריק של שכן שלנו מירוחם. מכניס את כולם, כל השמונה, לרכב הריק שלו ולוקח אותנו הביתה. אני מדבר ברגע התאונה, באותה שנייה. זאת אומרת, הוא אפילו לא ראה שהייתה תאונה. הוא חשב, אחרי זה סיפר לנו כשהיינו באוטו, הוא בכלל לא ראה שקרה שם משהו, הוא התכוון להמשיך לנסוע. ואז אשתו רואה אותנו ואומרת רגע תעצור רגע משפחת אברהם פה. נו בסדר משפחת אברהם, מה לעשות? הם בכלל לא ראו שזה קרה, זה ממש רק רק קרה. אבל לא לא תעצור, יכול להיות שהם צריכים משהו. הוא עצר, שמונה אנשים נכנסנו ונסענו הביתה. עכשיו מתברר שזה לא זו אף זו. מתברר הוא היה איזה פוליטיקאי מקומי בירוחם, נציג של הקהילה החרדית במועצה, משהו כזה. אז הוא היה נוסע לרגל עיסוקיו הפוליטיים תמיד לירושלים. ירוחם ירושלים זה היה המסלול בעיניים עצומות. באותו לילה הוא פספס את הפנייה בלטרון ששמה תמיד יורדים מירושלים לכיוון דרום. הוא פספס את לטרון וככה הוא הגיע איכשהו לרמלה גדרה. הוא אומר אני לא מכיר את האזורים האלה, לא יודע איך הגעתי לשם, ואז בדיוק הוא הגיע אלינו בשנייה שהייתה התאונה שלי. שכל הסיפור הזה הוא הזוי, כי הוא אף פעם לא איבד את הדרך, הוא יודע אותה בעל פה. אולי לא מושג איפה הוא נמצא, במקרה אשתו ראתה שזה אנחנו ובמקרה היא אמרה רגע אולי הם צריכים משהו ובמקרה האוטו שלו היה גדול וריק. לא קטן וריק, לא גדול ומלא, אלא גדול וריק שכל השמונה נכנסים חוץ ממנו ומאשתו, טרנזיט כזה. אוקיי? ושכן שלנו מירוחם. מה הסיכוי שדבר כזה יקרה? מאוד קטן. אוקיי. טוב, אז אני כמובן זה היה נדמה לי זה היה יום חמישי אני חושב. יום שישי היה טיש לחבר'ה בישיבה, בישיבה בירוחם. היה טיש, וקפצתי לספר להם את סיפורי הנסים שלי, אולי זה ייכתב בספר הזיכרונות על המופתים שחוללתי. אז סיפרתי לחבר'ה שם, אמרתי להם תשמעו מה אתם אומרים על הסיפור הזה? נס גלוי, לא? אז אמרו כן מה זה לא ייאמן כי יסופר. אמרתי להם לא יודע, בעיניי אני לא רואה פה נס בהכרח. בוא נגיד שהסיכוי שדבר כזה, סתם אני זורק מספרים כי קשה בכלל איך לחשב דבר כזה, נגיד שהסיכוי שדבר כזה יקרה הוא אחד לעשרת אלפים. בסדר? כמה אנשים ברחבי העולם נתקעו עם משפחה גדולה באמצע הלילה עם תאונה ולא עצר לידם אף אחד? כמה אנשים נתקעו ועצר לידם מישהו רק אחרי שעה שהם חיכו? תציירו את כל ההתפלגות. אם תראו לי שההתפלגות היא לא הגיונית, אז אני מבין שהייתה פה יד אלוקית מעורבת. אבל אם יש סיכוי של אחד לעשרת אלפים ועשרת אלפים איש זה לא קרה להם ואני האחד מתוך העשרת אלפים שזה כן קרה לו, אז זה לא נס. זה סתם סטטיסטיקה. הרי למישהו זה צריך לקרות, לא? אז המישהו הזה במקרה הייתי אני. אם זה לא הייתי אני הייתי מיילל ומבכה את מר גורלי ומישהו אחר היה מספר על הניסים הגלויים שהוא חווה. אז תראו, אפילו דבר כל כך חד משמעי, אין מישהו שלא היה רואה בו נס, רק אפיקורס כמוני יכול להיות כופר בניסים כאלה. כופר בטובה שגמל איתו הקדוש ברוך הוא. לא, אבל אמיתית, אמרתי לחבר'ה שם, אז עוד הייתי פחות רדיקלי מהיום. אמרתי לחבר'ה שם שאני לא חושב ש, בוא נגיד בסמינר לחוזרים בתשובה או למחזירים בתשובה, לא הייתי מביא את הסיפור הזה כראיה ליד אלוקים. אבל אני כאדם מאמין שחושב שאלוקים כן משגיח, יכול להיות שאני אתלה את זה בו, בזה שהוא בחר אותי להיות אחד מעשרת אלפים. אותו אחד מתוך עשרת אלפים שהוא כן עוזר לו. טוב, אז יכול להיות שהוא רומז לי בעניין הזה משהו. זה יכול להיות, יכולה להיות אולי טענה. אחרי שאני חושב שיש השגחה, להגיד שפה אני זה שנבחרתי אולי. אבל להביא מכאן ראיה לזה שיש השגחה זה לא. וזה, היום אני כבר חושב שגם הטענה החלשה יותר, אני לא כל כך מקבל אותה. אבל זה כבר עברתי גלגולים מאז. אבל אני מדבר כרגע על הטענה הראשונה שלי. הטענה הראשונה שאומרת שזה לא ראיה למעורבות אלוקית בשום צורה. עכשיו תבינו שאם זאת לא ראיה, אז אני לא יודע איזה נס כן יוכל להיות ראיה. אולי יעמידו לך, לא יודע מה, את שמש בגבעון דום או יעמידו את המים כמו בקיעת ים סוף. נס שהוא נגד חוקי הטבע. אבל ניסים סטטיסטיים לעולם לא יוכלו להוכיח כלום, כי אתה צריך לבדוק את כל ההתפלגות ומה שקרה בכל המקרים בכל העולם בכל הזמנים, ואז לראות האם מה שקרה לך חורג מהסטטיסטיקה הצפויה או לא. והאם זה יש, מה?
[Speaker D] לא, מה? לא, אני אומר, מה זה אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה?
[הרב מיכאל אברהם] לא יודע, תשאל את מי שאמר את זה. חז"ל, לא? תשאל אותם, לא יודע. אני אחראי למה שהם אמרו?
[Speaker D] איך הרב מפרש את זה? מה?
[הרב מיכאל אברהם] לי זה לא נראה נכון. אה, אוקיי. אגדות חז"ל או אמירות לא הלכתיות לא מחייבות. הם חשבו מה שהם חשבו. הם גם חשבו שיש, לא יודע מה, רפואות כאלה ואחרות שעובדות, ושלא יודע מה, לאכול בצל זה קשה לשכחה. בסדר. חשבו כל מיני דברים. זה אומר שהם לא טעו? הם טעו, כי הם כמו שאנחנו גם היום טועים לפי הידע שיש לנו, אז הם טעו לפי הידע שהיה להם. הידע שיש לנו גדול יותר, אז מסתבר שלהם היו יותר טעויות מאשר לנו. בתחום ההלכה יש סמכות של חז"ל וזה מחייב, אז שם אני מקבל את זה, אבל לא כל מה שכתוב בגמרא אני חייב לקבל. יש שם דברים שבבירור לא נכונים. בכל אופן, לענייננו בהקשר הזה, הבאתי פעם את הגמרא הזאת בברכות. חז"ל הרי אומרים שם, המשנה מדברת על תפילה על לשעבר. כשמתפלל יהי רצון שלא יהיו אלה בני ביתי או שתלד אשתי בן זכר כשאשתו מעוברת. אז הגמרא אומרת שאי אפשר להתפלל על זה, זה תפילה על לשעבר. ב-40 יום הוולד, לא משנה, הגמרא עושה חילוקים שם, מתי כן ומתי לא.
[Speaker D] אז הראיתי
[הרב מיכאל אברהם] שם בניתוח, גם באתר כתבתי את זה, גם בספר באנטינומיה, בספר השני, שיש שם איזה אמירה שהיא מאוד בעייתית. כי אם אתה מדבר על זה שאי אפשר להתפלל על מציאות שכבר נקבעה ברמה המדעית, אז אתה לא יכול להתפלל על זה גם ב-40 יום הראשונים, לא רק אחרי זה. גם ב-40 יום הראשונים כבר יש התמיינות אם זה זכר או נקבה, העובר. אז מה יש אחרי 40 יום? אלא מה, הטענה היא שאתה לא יכול להתפלל על נס גלוי, רק על נס נסתר. אבל העובר אחרי 40 יום זה גם נס נסתר. אז למה על זה אי אפשר להתפלל? העובר בן חצי שנה, בן שמונה חודשים, עומד להיוולד. בסדר? אני מתפלל לקדוש ברוך הוא שיהפוך אותו מזכר לנקבה או להפך. למה זה אסור? לא היה להם אולטרסאונד. הם לא ידעו.
[Speaker D] ידעו שיהיה. מה? ידעו שיהיה אולטרסאונד, אז אמרו מה.
[הרב מיכאל אברהם] ברוח קודשם ידעו שיהיה אולטרסאונד. יפה, זה תירוץ יפה, לא חשבתי עליו. בכל אופן, חז"ל, הבעיה שלהם היא לא שהנס הוא נס נסתר, אלא הם הבינו שיש זמן שממנו והלאה נקבע מין העובר, ועד 40 יום לא נקבע, זה נשאר פתוח. אז אז אתה יכול להתפלל, ומשם והלאה אתה לא יכול להתפלל. אבל אנחנו היום יודעים שזה לא נכון. זה כבר קבוע קודם. אתה לא יכול לראות, אולי קשה יותר לראות. אז זה כבר קבוע קודם. עכשיו אם באמת זה כבר קבוע קודם, אז למעשה מבחינת הידע שלנו היום אסור להתפלל על זה גם לפני ארבעים יום. זה כבר קבוע. אסור להתפלל על מה שקבוע. אלא מאי? אבל כל דבר בעולם הוא קבוע כי הרי הטבע הוא דטרמיניסטי. אז אי אפשר להתפלל על כלום. אז לפי כך, אם לוקחים את התזה של חז"ל עם הידע המדעי שיש לנו היום, המסקנה היא שאי אפשר לבקש מהקדוש ברוך הוא שום דבר. כי כל מה שאתה מבקש מהקדוש ברוך הוא אתה בעצם אומר תראה, באופן טבעי אמור לקרות איקס, ואני מבקש ממך שיקרה וואי. נגיד אני חולה. אז אם אני חולה מסוכן, ואני אומר באופן טבעי אם אני באופן טבעי הולך למות, אנא הקדוש ברוך הוא תרפא אותי, תתערב. אוקיי? אז אני בעצם אומר לו תעשה משהו שהוא נגד הטבע. וכל תפילה היא בקשה נגד הטבע. אין תפילה שהיא תפילה במסגרת הטבע. עוד טעות נפוצה אצל חכמים. אין דבר כזה. כל בקשה מהקדוש ברוך הוא למעורבות, מעורבות פירושה לסטות ממה שהטבע היה עושה בלי המעורבות, נכון? הרי אתה לא צריך את הקדוש ברוך הוא. אם הטבע היה עושה את זה גם ככה, בשביל מה להתפלל לקדוש ברוך הוא? גם ככה הייתי מסתדר כמו שקע פרי. אז הטענה היא כשאני מבקש מהקדוש ברוך הוא שיתערב וישנה את מה שהיה קורה לי באופן טבעי. אבל אם אסור להתפלל על מה שכבר קבוע, כי זה נקרא תפילת שווא, אסור להתפלל על שום דבר. ואכן זה מה שאני חושב באופן עקרוני אם הייתי לגמרי בטוח בזה. אבל זה רק במאמר מוסגר. אבל לענייננו, זה לא הנושא שלנו. מה שאני רוצה להגיד כאן זה שהטענה לגבי השגחה היא בעצם טענה שבמהותה היא טענה מיסטית. היא טענה שמתחילה באמון שיש לך במישהו או במשהו, בתורה, בחז"ל, לא משנה במי שלא יהיה, ולא משהו שנגיש לבדיקה של כל אחד שירצה לבדוק או שיחליט לבדוק. מישהו שם?
[Speaker E] רציתי לשאול שאלה. אמרת מקודם שאם הדבר חורג מגבולות הסטטיסטיקה, אז אני אראה בו נס. אני מנסה להבין מה זה אומר לחרוג מהסטטיסטיקה.
[הרב מיכאל אברהם] שאלה מצוינת. לא יודע כמה לחרוג. אם הסיכוי הוא שישית בקוביה, הסיכוי הוא שישית, נכון? אז אם יצא שלוש זה נס? כי הסיכוי שיצא שלוש זה שישית. בסדר, אבל תמיד יצא משהו בסיכוי שישית, נכון? אבל מצד שני אם בקוביה תראה לי אלף פעמים רצוף שש, זה לא שונה בהסתברות שלו מכל סדרה אחרת של אלף תוצאות, ועדיין אני אגיד שפה משהו לא הגיוני, זה לא קרה סטטיסטית. זאת אומרת יש רמה מסוימת של סבירות שממנה והלאה אני אגיד אוקיי, את זה אני לא תולה בסטטיסטיקה, לפחות אם יש לי הסבר אלטרנטיבי.
[Speaker D] זו קובייה דפוקה.
[הרב מיכאל אברהם] כן, יכול להיות שהקוביה לא הוגנת. בסדר. אבל אם יש לי הסבר אלטרנטיבי, אני אעדיף אותו על פני ההסבר שזה קרה במקרה. אבל אם אני בטוח שהקוביה הוגנת, נגיד שנודע לי באיזושהי צורה ודאית, הקוביה בטוח הוגנת ואף אחד לא היה מעורב, אז אני כן אגיד שזה קרה במקרה. יש איזשהו סיכוי שזה יקרה מאוד קטן, אבל יש איזשהו סיכוי שזה יקרה. נכון? לכן בסופו של דבר זה הכל שאלה של השוואה בין אפשרויות. אתה בוחר את הדבר הכי מסתבר. תורה שלמה בהסתברות ובסטטיסטיקה של בדיקת השערות או בדיקת היפותזה, וצריך להשוות את ההסתברויות של שתי היפותזות, ויש מדדים סטטיסטיים מה רמת המובהקות של היפותזה אפס או היפותזה אחת ואז מחליטים בין השתיים. יש כלים סטטיסטיים איך עושים את זה. עכשיו אף פעם אתה לא יכול להיות בטוח, אבל אתה כן יכול להגיד ברמת סבירות גבוהה שפה הייתה מעורבת יד אלוקית. יכול להיות שלא. האתאיסט תמיד יוכל להגיד אני אומר שזה מקרי, נכון? סיכוי מאוד קטן אבל זה מקרי. אבל פה אני אגיד אני לא אתאיסט, אני אומר יש קדוש ברוך הוא, אז אין לי בעיה עם הטענה שהקדוש ברוך הוא היה מעורב כל עוד יש לי אינדיקציה טובה שזה באמת מה שקרה. אז לכן אני אומר, אם יש אינדיקציה כזאת אז זה בסדר, אם אין אינדיקציה כזאת אז לא, אין סיבה להניח את זה. אז הטענה הזאת, הטענה של השגחה, בעצם היא טענה מיסטית קלאסית כי היא בעצם בנויה על אמון שיש לי, כמו הטענה בביאת המשיח. מי שמאמין בביאת המשיח בעצם מאמין במיסטיקה, נכון? עזבו מי שמאמין באלוקים, לא בביאת המשיח. אז הנה במקרה הזה של מאמין באלוקים, גם אני מאמין באלוקים. רק אני חושב שלאמונה באלוקים, כבר הזכרתי את זה, היא לא לגמרי מיסטית. למה? משום שבסופו של דבר יש לי טיעונים שהם טיעונים הגיוניים שאלוקים קיים. והטיעונים האלה הם כן נגישים לכל אחד, לא טיעונים מדעיים, אבל הם טיעונים הגיוניים כמעט מדעיים. דיברתי על זה בשיעורים של ימי שישי. הם טיעונים הגיוניים, פילוסופיים נקרא להם, שכל אחד יכול לבדוק אותם. במובן הזה זה לא מיסטיקה. לעומת זאת, הטענה שיבוא המשיח או שתהיה גאולה היא טענה מיסטית. אני צריך להאמין במי שאמר לי את זה. וזה בסדר גמור, אפשר להאמין בזה. אני לא פוסל את הטענה, אני רק מסווג אותה. אני אומר זאת טענה מיסטית כיוון שהיא טענה שתלויה באמון. היא לא ניתנת לבקרה. אבל כמובן שברגע שהיא טענה כזאת, עכשיו אתה צריך לבדוק האם יש לך אמון או לא. הרבה פעמים אגב יש הרבה
[Speaker A] הטעיות גם סביב העניין הזה.
[הרב מיכאל אברהם] כי נגיד האמונה בביאת המשיח. בסדר? אוקיי, בסדר, אלוקים קיים, למסקנה הזאת הגענו, ואלוקים אמר שהמשיח יגיע. הוא באמת אמר? נבדוק. אולי לא? ואז זאת רק פרשנות של בני אדם לאמירות של הקדוש ברוך הוא, ואז כבר האמון שלך צריך להיות אמון בבני אדם לא בקדוש ברוך הוא. או שכר ועונש, גיהינום, עולם הבא, דברים מהסוג הזה, זה עוד יותר קשה. על ביאת המשיח יש יותר אפשר להגיד אינדיקציות בנביא. אולי. אפשר גם אותם לפרש בכל מיני צורות, אבל שמה יש אינדיקציות. על עולם הבא, גן עדן, גיהינום וכל הדברים האלה לא ברור לי איפה בדיוק העסק הזה התחיל ובמי אני צריך להאמין כדי לקבל את הדברים האלה. לא בקדוש ברוך הוא, או לפחות זה לא מספיק להאמין בקדוש ברוך הוא, יש פה הרבה הרבה עבודה אנושית שמעורבת עד שמגיעים לתמונה הזאת של עולמות הגמול, הגן עדן וגיהינום. להגיד לכם שיש לי אמון בדבר הזה? אמון די מסויג. כי בשביל לקבל את הדבר הזה צריך להיות לי אמון. זו טענה אזוטרית, זו טענה מיסטית. עכשיו אני צריך לבדוק אם יש לי אמון או אין לי. לא יעזור שיגידו לי שאני אפיקורס. אז אני אפיקורס, מה לעשות? אבל אם אני לא מאמין אני לא מאמין. מה אני יכול לעשות? בגלל שאני אפיקורס אז אני כן אאמין? אם אני לא מאמין שזה נכון אז זה לא נכון, אם אני כן מאמין אז כן. אני לא יודע, עוד פעם, אין לי עמדה. פשוט אין לי עמדה לשום כיוון, אני לא יודע. אז כל הדברים האלה הם דוגמאות ליישום של ההגדרה שהצעתי למיסטיקה. ואתם רואים שזה מגיע למחוזות שבסך הכל הם לא רק נמצאים בשתיים בלילה ברשת ב' או במאה ושלוש אף אם, כמה שזה לא יהיה. כן, כל מיני תקשורים עם חוצנים. אלא זה גם נוגע ליסודות האמונה הדתית של כולנו. צריך לבדוק את זה באותם כלים ולראות מה כן ומה לא. ומיסטיקה זה בסדר אבל בכללים של המיסטיקה. צריך לבדוק את זה ולראות. יש אינדיקציה, אין אינדיקציה. העובדה שאומרים את זה, אז אומרים את זה, אז מה? אט געזאגט. זה שאומרים משהו זה לא אומר שהוא נכון. אוקיי? כל דבר לגופו. יש הרבה פעמים האמון הזה שיש באנשים בנוי באותה צורה שבנויה האמונה שלנו במיסטיקה בכלל. אני מאמין באדם שהוא אדם גדול, כן הוא צדיק והוא וודאי לא טועה. והראיה שמה שהוא אומר התקיים. איך תדע שזה התקיים? כי צדיק כמוהו הרי לא טועה. ולכן ברור שזה יתקיים. אה וזה התקיים אז הוא כנראה צדיק כי מה שהוא אומר מתקיים. עכשיו זה נשמע נורא מצחיק שאני אומר את זה אבל הרבה מאוד מהמיתוסים על כל מיני צדיקים ומקובלים נבנים בצורה כזאת. כן יש אני לא מדבר על הרב טאו, כבר עלה פה אפילו יותר מפעם אחת בסדרה הזאת על ענייני חיים ולדר, כן זו היציאה האחרונה שלו, היציאה התורנית. אז גם שם אתה רואה את ההתייחסות ליהודי הזה עוד פעם לא מכיר אותו, יכול להיות שהוא באמת גאון אדיר ולא יודע בדיוק, לא מכיר אותו, מאוד לא מרשים אותי מה שאני מכיר, אבל לא יודע, באמת לא מספיק מכיר אותו. אבל הרבה פעמים אני רואה אמונה של אנשים במה שהוא אומר ששום דבר מזה לא באמת עומד במבחן המציאות אבל זה לא משנה כי אדם גדול כמוהו הרי לא טועה. אדם גדול בגלל שהבנת המציאות שלו היא כל כך עמוקה שבוודאי שהוא אדם גדול. איך אתה יודע שהבנת המציאות שלו כל כך עמוקה? כי הרי כל מה שהוא אומר מתממש, הוא מציע פרשנויות נהדרות לכל מה שקורה. אבל זה מתממש רק כי הוא אדם גדול, כי בפועל אני לפחות לא רואה שום דבר שמה שבאמת מהווה פרשנות עמוקה למציאות, אני רק רואה מישהו שחי בסרט. אז אני לא מאמין בו וממילא גם המציאות לא גורמת לי להאמין בו, ומי שכן מאמין בו אז גם המציאות גורמת לו להאמין בו. זאת אומרת, וזה קורה באמת. זה נשמע נורא מצחיק שאני מציג את זה כאן בצורה כזאת, אני עושה מזה קצת צחוק, אבל זה לא צחוק. אני מתאר דברים כהווייתם. ככה זה עובד. ולכן הרבה פעמים הטענות האלה של אמון באדם בנויות על יכולותיו המיסטיות, ויכולותיו המיסטיות בנויות על זה שיש לי אמון באדם. זה ברוב המקרים לדעתי זה ככה. לא הרבה פעמים, ברוב המקרים לדעתי זה ככה. למשל נביא, הזכרתי כבר את העניין הזה, זכרי. כי נביא באמת צריך לבדוק אותו לפני שאנחנו נותנים לו סטטוס של נביא ומאמינים למה שהוא אומר. וזה בעיניי לקח עצום, כי משום מה אנחנו לא מקפידים לבדוק כל מיני דמויות אחרות שאנחנו נותנים בהן אמון. שאתה יכול להגיד, תראה, אם יש בן אדם חכם, אז יש לי אמון שמה שהוא אומר לי זה כנראה נכון. זה בסדר, זה לא מיסטיקה, כי אני עצמי התרשמתי שהוא אדם חכם, וכיוון שכך אני מקבל את מה שהוא אומר. זה לא אמון מיסטי, זה אמון הגיוני. אוקיי? כי אני עצמי בדקתי שהוא אדם חכם, לא כי הוא אמר שהוא אדם חכם, אלא אני בדקתי. ואם הוא אדם חכם, אז אני גם מקבל דברים אחרים שהוא אומר. לא בטוח שזה טיעון טוב, אבל אני מוכן לשמוע טיעון כזה כטיעון שהוא לא טיעון מיסטי. אוקיי? זה בסדר. אבל במקום שבו אתה בונה את הגדולה של האדם על קבלת דבריו ואת קבלת דבריו על הגדולה של האדם, שזה המצב ברוב המקרים לדעתי, אז אתם מבינים שזה מעגל מטופש. והרבה מאוד מהדברים האלה יוצא, זה מה שקורה בפועל. כן, יש שם איזושהי תיאוריית קונספירציה מטורפת. זאת אומרת, מה שהוא אמר שם, שהכשילו את חיים ולדר בגלל שהוא פעם כתב משהו נגד אהרן ברק, אני לא יודע בדיוק מה. הוא אמר שם דברים מאוד מאוד קונקרטיים. עכשיו אתה אומר, מילא להגיד שזאת קונספירציה גדולה בגלל שלולדר יש כל מיני מתנגדים, גם נשמע לי מוזר, אבל נניח. אבל לא, הוא גם יודע מי הקונספירטור. וזה בגלל שהוא פגע באהרן ברק, יצאו נגדו ובנו קונספירציה נגדו. כל זה הוא אומר בלי שיש לו בדל מושג על זה שיש בזה משהו. עכשיו, אם בן אדם כזה לא מאשפזים על ניתוק מהמציאות, אז אני לא יודע. לתת אמון בדבר כזה זה הזוי, זה כת מיסטית. על זה כתבתי מזמן, על המעבר הזה לכת מיסטית. זה רק מתחזק, כמו כולם, גם התזה שלי מחזקת את עצמה כל הזמן, פחות מודע לזה אולי. בכל אופן, איפה הייתי? אני מתכוון אבל שתיאוריות קונספירציה הרבה פעמים ניזונות גם הן מכל מיני בנייה על חשדות או פסילת אלטרנטיבה. כשאני פוסל את האלטרנטיבה ההיא, ממילא מתברר שהאלטרנטיבה הזאת נכונה. וזה כמובן לא טיעון הגיוני. טוב, אז זה לגבי איך נוצרת השרלטנות המיסטית. יש בהקשר הזה עוד כל מיני תנא דמסייע. כן, יש הרבה פעמים אומרים לנו, יש מה שנקרא חוכמת ההמונים. חוכמת ההמונים, אם הציבור כולו מחזיק מפלוני שהוא אדם גדול, אז הוא כנראה אדם גדול. מיליארד סינים לא טועים, מה שנקרא. או מיליון יהודים, גם כן לא טועים. בשביל סינים זה צריך להיות מיליארד, מיליון סינים זה קטן. בשביל יהודים מיליון זה מספיק בשביל שהם לא יטעו. כן, כמו עם דיברנו קודם על אקופונקטורה, כן? זה המיליארד סינים שלא טועים, או יותר ממיליארד. אז פה זה אותו דבר, אבל אני לא יודע, אני לא מאמין גדול בחוכמת ההמונים. חוכמת ההמונים בעניינים לא המוניים בדרך כלל. התזה הבסיסית של חוכמת ההמונים היא תזה סטטיסטית פשוטה. זאת אומרת, אם אתה רוצה להעריך נגיד כמה עלים יש על עץ. ואתה לא המהרי"ל דיסקין שיודע לעשות את זה בעפעוף עפעף, כן? זה אחד מסיפורי הצדיקים על המהרי"ל דיסקין, הוא יודע להגיד כמה עלים יש על עץ במבט אחד. נו, אולי זה אפילו נכון. אבל אולי לא. אבל חוכמת ההמונים מדברת על סוג כזה של דברים, או להגיד כמה שוקל פר מסוים, נדמה לי שזה היה אחד הניסויים שעשו. עכשיו שם מתברר שאם אתה שואל אלף אנשים ואתה עושה ממוצע על התשובות, אתה מגיע לא פחות קרוב מאשר מומחה לעניין, או אפילו יותר טוב. זה מה שנקרא במקור חוכמת ההמונים. אחרי זה לוקחים את זה לכל מיני מקומות שעל זה כמו שאמרתי המונים ולא המונית. אבל הנקודה שמה שזה עניין סטטיסטי גרידא. כי אם אתה מנסה להעריך נגיד את המשקל של הפר, אוקיי? עכשיו ההנחה היא שאנשים טועים, מי שלא מומחה טועה, אבל הטעויות מתפלגות באופן סימטרי סביב הממוצע האמיתי. נגיד במודל גאוס, כנראה זה איזשהו סוג של גאוסיה, שבאמצע התוחלת שלו זה המשקל האמיתי והטעויות מתפלגות, יש כאלה שמעריכים פי שניים, יש כאלה שמעריכים חצי, יש כאלה שמעריכים קצת אחרת, וכן זה מתפלג באיזושהי צורה נגיד גאוסית לצורך הדיון, לא חשוב שזה גאוסי. בסדר? עכשיו אם אתה מניח שהתפלגות היא סימטרית או לפחות שהממוצע נותן את המשקל האמיתי, אז ברור שתהיה פה חוכמת ההמונים. לא בגלל שהמונים חכמים ויודעים לקלוע אל האמת, זאת תוצאה סטטיסטית פשוטה, שהטעויות של ההמונים, כל אחד הוא אידיוט יותר גדול מהשני, אבל הטעויות שלהם מתפלגות באופן כזה שהן מקזזות אחת את השנייה, ולכן הממוצע יוצא המשקל הנכון, או מספר העלים הממוצע מבין הפרדיקציות של כולם יוצא מספר העלים הנכון, או קרוב אליו, קרוב אליו יותר טוב ממומחים. זה נבדק, עשו בדיקות וראו שזה נותן תוצאות יותר טובות מתוצאות של מומחה.
[Speaker D] איך הרב מגדיר את…
[הרב מיכאל אברהם] יש לזה הסבר רציונלי סטטיסטי מאוד פשוט וברור, אבל מכאן ועד להגיד שהציבור גם יודע להעריך מי זה אדם גדול, אני חושב שהמרחק רב מאוד. וזה נכון, או אולי לא.
[Speaker D] הרב, אולי חוכמת ההמונים הכוונה היא כמו עם הלל, שהלל ששאלו אותו על קורבן פסח שחל בשבת עם הסכין, אז אמר פוק חזי מאי עמא דבר, זאת אומרת בתוך כל ההמון הזה ימצא הפתרון.
[הרב מיכאל אברהם] זה לא בתוך כל ההמון ימצא הפתרון, פוק חזי מאי עמא דבר הכוונה מה כולם עושים, לא מה אחד עושה.
[Speaker D] כן, כן, זאת
[הרב מיכאל אברהם] אומרת אם כולם עושים את זה אז הראשונים כבר מסבירים את זה. אם כולם עושים את זה אז כנראה שהייתה להם איזושהי מסורת, זה שיקול הגיוני.
[Speaker D] מהצד הזה שמה, כאילו אוקיי.
[הרב מיכאל אברהם] לא בגלל שהם צודקים והם נורא חכמים. אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן, כן על זה אומרים תמיד את הפסוק. אם אתה לא יודע, אם הלכה רופפת בידך הלוך אחר המנהג. כן, אבל ההנחה, אבל זה לא מיסטיקה, זה פשוט בגלל שההנחה היא שאם הציבור עושה את זה כנראה שהייתה איזושהי סיבה שגרמה לו לעשות את זה. ולכן למשל במקום שבו אתה יכול להעריך מה הייתה אותה סיבה והיא לא סיבה הגיונית, אז אין סיבה ללכת אחריה. אם רוב הציבור עושה את זה אבל הם עושים שטויות אז אין לזה שום מעמד. במקום שבו זה שהציבור עושה את זה זה אינדיקציה לכך שזה נכון, אז יש לזה משקל שהציבור עושה את זה. זה לא דבר שעומד לעצמו, אלא אם כן יש לו איזשהו הסבר סביר. כן, הרוח הקודש של הציבור שתמיד יודע מי גדול הדור ויודעים, עם ישראל אם לא נביאים הם בני נביאים הם. לא יודע, אני לא ממש מתרשם מהחוכמת ההמונים של עם ישראל אני חייב לומר, ולכן האמירות האלה נשמעות לי כמו או תלושות מהמציאות או מתכוונות להגיד משהו אחר. הן באות להגיד תלך אחרי המנהג בהיעדר מידע אחר, אז לך אחרי המנהג, זאת ברירת מחדל סבירה. זה הכל. לא שהציבור כל כך חכם וקולע אל האמת. אוקיי, אז לכן בעצם בסופו של דבר המסקנה שאני רוצה להסיק מכל הדיון הזה זה שהאופי של התחום המיסטי קורא לשרלטנות או פותח פתח מתבקש בפני שרלטנים. וכיוון שכך נוצרות פה אבל כתוצאה, כריאקציה לדבר הזה, נוצרת גם תופעה הפוכה של הסתייגות מוחלטת מהמיסטיקה, שאומרים הכל שרלטנות אז אין בזה שום דבר. שני הדברים לא מבוססים. זאת אומרת בסופו של דבר יכול להיות שיש בזה ממש. זה שיש הרבה שרלטנות כי אופיו של התחום אומר את זה, ולכן אני חושב שצריך להתייחס לזה בצורה של כבדהו וחשדהו. כדאי לנסות לבדוק עד כמה שאתה יכול האם באמת יש לבן אדם יכולות מיסטיות, הוא יודע להגיד לך דברים שהוא לא היה אמור לדעת, זה משהו ששווה לבדוק אותו. אני לא שולל אותו על הסף. אם בן אדם יכול להגיד לי דברים כאלה אז יכול להיות שאני אאמין שיש לו כוחות שאין לאנשים רגילים. זה בסדר, אני לא שולל את זה על הסף, אבל אני סקפטי. זאת אומרת הייתי בודק את זה היטב לפני שהייתי מגיע למסקנה הזאת בגלל האופי של התחום, השרלטנות הרווחת בתחום הזה. צריך לזכור שגם כן טעות נפוצה, דיברתי על זה באחד הטורים באתר, שהקריטריון המקובל למדעיות זה אי-נתנות להפרכה. תיאוריה שלא ניתנת להפרכה היא לא מדעית. אבל אי-נתנות להפרכה היא קריטריון למדעיות של תיאוריה, לא לנכונות של תיאוריה. זה הרבה פעמים משהו שקצת אנשים מפספסים. פוזיטיביסטים עשו מזה אידיאולוגיה, הם מזהים את שני הדברים, שמה שלא מדעי הוא גם לא נכון מבחינת המשמעות למעשה. אבל זה לא נכון. יש דברים שלא ניתנים להפרכה ואני למשל מוכן לקבל אותם. קיומו של אלוקים הזכרתי קודם, זאת תזה שלא ניתנת להפרכה והיא נשמעת לי הגיונית ואני מוכן לקבל אותה. האי-נתנות להפרכה היא תנאי לזה שהתזה תהיה מדעית, אבל זה לא תנאי הכרחי לזה שהיא תהיה הגיונית או נכונה. יש המדע, כמו שאמרתי קודם, הוא באמת לא חזות הכל, אני מסכים לאמירה הזאת. ולכן מה שאני מתכוון להסיק מכאן זה לא שהכל שטויות, אלא שצריך איזשהו יחס מאוזן עם בקרות מחשבתיות ככל האפשר כי יש פה כר נרחב לשרלטנות. אם נגיד אם אני מדבר על ההשגחה, דיברתי על שאלת ההשגחה, אז תמיד אומרים לי נכון אז אתה לא יכול לעשות ניסוי, אבל מדע זה לא הכל. ונכון, מדע זה לא הכל, אבל מצד שני אם אין לי שום אינדיקציה למה שאני אקבל את זה? אין שום אינדיקציה שזה קורה, אז למה שאני אקבל את זה? אז אני לא יודע, אם זה היה כתוב במפורש בתורה ולא היה לי הסברים על השתנות לאורך הדורות וכל העניינים שלי שלא ניכנס אליהם כאן, אז יכול להיות שהייתי אומר טוב אם הקדוש ברוך הוא אמר את זה אז אני מקבל את זה למרות שאין שום אינדיקציה והוא כנראה מתחבא ממני. אבל יש לי הסברים למה שכתוב בתורה, ומבחינת מה שאני רואה סביבי די ברור שזה לא, אני לא רואה פה מעורבות אלוקית, הטבע מתנהג כמו שהוא.
[Speaker C] אגב התורה עצמה איך אתה יודע שהיא בכלל אלוהית? אולי בני אדם כתבו אותה? יש אלוהים אבל בני אדם כתבו אותה. וכי אי נמי, למה מה שכתוב בתורה זה קובע ומה שלא פרשנות זה משהו אחר?
[הרב מיכאל אברהם] גם שם צריך לדון, אם יש לי אמון בתורה אני אקבל, אם אין לי אז אין לי. לי יש. צריך לדון כל דבר לגופו, אני אומר שום דבר הוא לא בטוח, אבל זה לא אומר שאני מקבל אך ורק דברים מדעיים. אני מקבל דברים שנשמעים לי סבירים גם אם הם לא מדעיים, גם אם הם לא ניתנים להפרכה, אם זה נשמע לי סביר אז כן. אגיד לך שאני בטוח שכל אות בתורה ירד מסיני, אני די בטוח שלא. בסדר, אבל אני כן חושב שמשהו ניתן שם, יש גרעין לעניין הזה, וכן כל הפסוקים של עד עצם היום הזה ותוספות כאלה ואחרות כנראה כן נוספו לאורך הדורות. בסדר אז מה? לא ביג דיל. הרבה פעמים בהקשר הזה הרבה פעמים שרוצים להסביר לאנשים למה הם צריכים להיות מחויבים לתלמוד, שהתלמוד הוא מחייב מבחינה הלכתית, מה שמקובל שכל דבר אבל נדבר רק על ההלכה כרגע, אז מציעים לי הסברים שחכמים היו בעלי רוח הקודש. חכמי התלמוד, חז"ל, היו בעלי רוח הקודש, כל מי שמוזכר בתלמוד יכול להחיות מתים, יש כל מיני אמירות מהסוג הזה, לא יודע כל מיני בובע מייסעס. מאיפה זה בא הדברים האלה? גם זה חכמת ההמונים, תשאלו את ההמונים כולם יגידו לכם את זה. מאיפה זה בא הדבר הזה? כי אנשים לא מוכנים להיות כפופים לטקסט אם הם לא בטוחים שהוא תמיד צודק. אבל זה נורא ילדותי. שאפשר להיות כפופים לטקסט בגלל שזה החוק למרות שלפעמים אולי הוא לא צודק, כפיפות במובן פורמלי, ואז אני לא צריך להמציא אגדות. אגדות עם על זה שכל אמורא היה יודע להחיות מתים בשביל ליצור מחויבות לתלמוד. מה זה בעצם אומר? בעצם מנסים לבנות את ההלכה כעוד סוג של מיסטיקה, שתהיה מבוססת על אמון באנשים מסוימים. אבל אני לא חושב שהאמון הזה צריך להיות מבוסס או ההלכה צריכה להיות מבוססת על אמון באנשים. כן, יש סמכויות פורמליות שקיבלנו על עצמנו, צריכה להיות מערכת חוק כמו במדינה, כמו בכל קבוצה, צריך להיות איזושהי מסגרת לדיון, אז קבעו איזושהי מסגרת. אבל בסופו של דבר זאת לא מיסטיקה. ההלכה היא לא מיסטיקה כמו שדיברנו בשיעורים הקודמים. אז לכן בהקשר של המיסטיקה ועכשיו אני גמרתי את הפרק הזה של השרלטנות ועכשיו אני רוצה, כבר בפעם הבאה, אני ארצה לעבור באמת בכל זאת אז מה כן אפשר להגיד על זה ואז לעבור לקבלה ולעבור לשאלה של האיסורים הקשורים בעניין. אוקיי, אני עוצר כאן. יש הערות או שאלות?
[Speaker E] יש לי שתי שאלות. שאלה אחת לגבי מה שנאמר קודם על הסטטיסטיקה, אז העלית שאלה לא הבנתי את התשובה. אז בעצם על מה מתפללים? אם הציפייה שלנו, ייחוד לאור הוראת הגמרא שלא נשנה את הטבע.
[הרב מיכאל אברהם] אני חושב שבסופו של דבר אני כיוון שאני לא משוכנע לגמרי שאין מעורבות אלוהית שמשנה את הטבע, אני לא יכול להרשות לעצמי לבטל את התקנה של תפילה, של בקשות בתפילה. אילו אישר חילי אבטלינה. אני לא מבקש שום דבר מעבר למה שאני חייב בבקשות של התפילה, תקנות התפילה הקבועות, כי אני לא מאמין בבקשות האלו. אבל כיוון שיכול להיות שהוא פה ושם מתערב ונענה לבקשות וכולי, אני לא יכול לשלול את זה כי אי אפשר לדעת שזה לא קורה. וכל עוד אני לא יכול לשלול את זה יש פה תקנה קבועה, ובשביל לעקור אותה צריך סיבה מאוד מאוד טובה וביטחון מאוד חזק.
[Speaker A] מבטל את מה?
[הרב מיכאל אברהם] מבטל את הבקשות בתפילה. הבקשות בתפילה.
[Speaker A] אז הרי נוסח התפילה הוא סוג של בקשות, האם הבקשות האלו. נכון, הבקשות האלו, גם אם אני מת לקבל ג'ימלים, אני רוצה להתאבד, אני מת להתפלל רפאנו, אפילו שאני נורא רוצה לקבל עכשיו ג'ימלים, לא?
[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי. אתה יכול לבקש ממנו שירפא אותך מסרטן, את הג'ימלים שישאיר. חום שלושים ושמונה שלושים ותשע בשביל ג'ימלים על הכיפאק, אבל סרטן תוריד ממני. תמיד אפשר לתלות את הבקשות האלה במשהו שאתה באמת רוצה. אבל אם אין שום דבר שאתה באמת רוצה ואתה לא באמת חושב שהקדוש ברוך הוא מעורב, אז אתה לא יכול להגיד את הדברים האלה. זה כמו שחז"ל אומרים ביומא, שחותמו של הקדוש ברוך הוא אמת, אלוהים של אלה שונא שקר. חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת, ולכן הפסיקו להגיד האל הגדול הגיבור והנורא. למה? כי הנה המקדש חרב, איה נוראותיו? מה זאת אומרת, יש נוסח קבוע שצריך להגיד. איך אתה יכול להפסיק להגיד את זה? משה רבינו אמר את השבחים של הקדוש ברוך הוא ואתה מבטל? ככה הגמרא שם שואלת. אלא כן, הקדוש ברוך הוא שונא שקר. ואם אני מבין שמה שאני אומר הוא שקר מבחינתי אני לא אמור להגיד את זה, למרות שזאת תקנה שאין לי סמכות לבטל, הכל נכון, אבל זה שקר, אני לא יכול להגיד את זה מה לעשות. אני יכול למלמל את זה, ולמלמל את זה בלי לחשוב שיש מאחורי זה משהו, לא יוצאים ידי חובה.
[Speaker E] אז מה עם התפילות בתורה עצמה? לדוגמה יצחק מתפלל על רבקה, משה על מרים.
[הרב מיכאל אברהם] אז אמרתי, אמרתי שזה תזה ארוכה שלא נכנסתי אליה כאן, אני חושב שהיו ניסים בעבר. הקדוש ברוך הוא שינה מדיניות. כמו שהנבואה בטלה. איך הנבואה פעם היו נביאים והיום אין נביאים? אתם רואים שהקדוש ברוך הוא, וזה מודים כולם, לא רק התזה האפיקורסית שלי. מה זה אומר? שהקדוש ברוך הוא כנראה יש לו איזושהי מדיניות להסתלק לאט לאט מהמעורבות שלו בעולם. אני טוען שבאותה מידה גם, כולם מסכימים שגם ניסים גלויים אין היום, נכון? אנחנו מדברים על ניסים נסתרים. בכל מקרה כולם מסכימים שיש שינוי מדיניות של הקדוש ברוך הוא. אני טוען שהשינוי מדיניות הוא גם על ניסים נסתרים. אבל זה מפורט ארוכות בספר השני בטרילוגיה ובאתר שלי ובכמה טורים ואפשר למצוא שמה פירוט רב.
[Speaker E] נגיע לשם. אפשר עוד שאלה? כן כן. התכתבתי איתך בשבוע שעבר לגבי תפקידה של הסנהדרין כשתקום ואני לא כל כך הבנתי את התשובה שלך, אני אשחזר. שאלתי אותך מה הבעיה שהסנהדרין יקבעו אמות מידה לכל מיני נתונים שהם שנויים במחלוקת ולהלכה למעשה היום מסבכים את העניינים, כמו שיעורים במידות, ונתתי דוגמה לספק של בורא מיני מזונות על מה מברכים.
[הרב מיכאל אברהם] אין עם זה שום בעיה, אם הם ימצאו לנכון הם יקבעו.
[Speaker E] לא, אז הרב ענה לי בתור ברירת מחדל, לא הבנתי מה זה אומר, יקבעו ברירת מחדל.
[הרב מיכאל אברהם] אני אומר שיש להבחין בין שני מצבים. יש מצב שבו יש מחלוקת אבל אין שום בעיה, כל אחד יעשה כפי מה שהוא חושב וזה לא יוצר שום בעיה חברתית. במצב כזה גם אם לסנהדרין תהיה עמדה משלה, אני חושב לפחות שהיא לא תתערב, היא לא תקבע. למה? יש ערך של אוטונומיה, שהאדם יעשה את מה שהוא עצמו חושב. הסנהדרין היא מחליטה איפה היא מתערבת, אם היא תתערב זה יחייב. אני רק חושב שכמדיניות היא לא תתערב. איפה היא תתערב? היא תתערב באותם מקומות שיוצרים בעייתיות חברתית. נגיד הם פתאום יראו שמי שנוהג אחרת בבשר וחלב או בהלכות שבת או משהו כזה הם לא מתחתנים אחד עם השני. במצב כזה הסנהדרין יתערבו ויגידו אוקיי אנחנו נקבע פה הלכה פסוקה שתחייב את כולם, כי זה יוצר בעיה חברתית. אני רק אומר שהחלום הזה שיש לאנשים שהסנהדרין תמחק את כל המחלוקות ותייצר, התורה תפסיק להיות כמה תורות שזה תמיד נשמע כמו איזשהו ביטוי גנאי, בעיניי זה נהדר תורה שהיא כמה תורות. מה רע בזה? במקום שבו זה יוצר בעיות חברתיות שם הסנהדרין תתערב. אין לי שום תקווה גדולה לזה שסנהדרין תבוא ותבטל את כל המחלוקות.
[Speaker E] אני שואל על בעיה אחרת, מצב שפוסק אחד מתייחס לכמה שיטות בהלכה ופעם מקל על פיהן ולפעמים גם מחמיר על פיהן. לא הבנתי. אני אומר לדוגמה, אז הסנהדרין יכולה לפתור דבר כזה, כלומר.
[הרב מיכאל אברהם] למה היא צריכה לפתור? מה שהוא חושב להקל הוא יקל, מה שהוא חושב להחמיר הוא יחמיר. היא צריכה לסנכרן את הפוסקים?
[Speaker E] לא, אבל הוא משנה את עמדתו מסוגיה לסוגיה, ממקרה למקרה.
[הרב מיכאל אברהם] הוא סותר את עמדתו? אם הוא סותר את עמדתו אז הוא סתם, אז הוא לא תלמיד חכם.
[Speaker E] אם אני מדבר איתך עכשיו על שיעורים, אז לפעמים בפסח אנחנו נלך על שיעור קטן
[הרב מיכאל אברהם] ולדוגמה בברכה אחרונה נלך על שיעור גדול. לא, אתה תלך לפי מה שאתה חושב שהוא השיעור, זה מה שתעשה. לפעמים יש דיני ספקות, בסדר אז תעשה דיני ספקות. אבל לא, זה שמחמירים במקום כזה ולא מחמירים במקום אחר זו סתם שטויות.
[Speaker E] זה לא קשור לסנהדרין אתה אומר. בכל מקום. זה לא קשור לסנהדרין, אפשר לפתור את זה כבר עכשיו. כן, תודה.
[הרב מיכאל אברהם] אני אומר עוד פעם, אם הם רואים שזה בכל זאת יוצר בעיות אז יכול להיות שהם יתערבו. זה בסדר, החלטה שלהם. אני רק אומר אין לי שום תקווה עקרונית שהיא תמחוק את כל המחלוקות. הרבה פעמים אומרים אוי מחלוקות ומנהגים ואשכנזים וספרדים וכל זה ויהיה סנהדרין והכל יהיה נהדר. אפוקליפסה עכשיו מבחינתי. אם תהיה סנהדרין שתמחק את כל הדברים האלה ועכשיו אף אחד לא יוכל לחשוב, כולם יצטרכו לעשות מה שהם אומרים, זה חלום בלהות מבחינתי, זה לא אוטופיה.
[Speaker A] תודה רבה, לילה טוב.
[הרב מיכאל אברהם] לילה טוב, להתראות, שבת שלום.