תשובה – אלול תשפ＂ג – שיעור 1

[הרב מיכאל אברהם] בואו נתחיל. הסדרה הזאת אמורה לעסוק בתשובה, ואני רוצה לגעת בכמה היבטים כמה שנספיק. יש לנו בעצם ארבע פגישות סך הכל. אני רוצה לגעת בכמה היבטים, אני אתחיל עם מצוות התשובה, דיון קצר על מצוות התשובה. אחרי זה אני אנסה להגדיר קצת את מושג התשובה. אחר כך נדבר קצת על התהליך של התשובה, זאת אומרת מה זה בעצם אומר התהליך מול התוצאה, ותוך כדי זה יעלו כל מיני סוגיות פילוסופיות הייתי אומר. נראה כמה שנספיק. אני אתחיל עם מצוות התשובה. אמרתי שמי שרוצה לקבל חומרים, מי שנכנס עכשיו, מי שרוצה לקבל חומרים תשלחו לי וואטסאפ ותציינו שזה לתשובה, לשיעור של תשובה. יש באתר של המכון גם, או שתשלח. הקלטה תעלה אחר כך ואני מעלה אותה לוואטסאפ אל תדאג, תראה. אם יהיה משהו לקרוא אני אשים את זה פה. אני מתחיל עם מצוות התשובה. יש מבוכה קצת בראשונים ובאחרונים בשאלה האם יש מצווה לעשות תשובה. יש ברמב"ן משמע שיש כי המצווה הזאת לא רחוקה וכולי. הרמב"ן שם מדבר על זה שיש מצווה לעשות תשובה. אבל ברמב"ם יש בזה לכאורה סתירה, כיוון שבעשה ע"ג הרמב"ם מדבר שם על זה שזה עשה של וידוי. שיש מצווה שכשיעשה החוטא חטאו וישוב שיתוודה. זאת אומרת כחלק מהבאת הקורבן אתה צריך להתוודות. אז שמה המנחת חינוך טוען ששמה בעצם נראה שאין מצווה לעשות תשובה. כשאתה רוצה לשוב אז אתה צריך להתוודות, אבל לשוב או לא לשוב אין בזה מצווה. זה קצת קשור למה שדיברנו בשיעור הקודם מי שהיה פה, בשאלה איך להגדיר את המצווה הזאת. שאלה אם מצווה חיובית, מצווה קיומית, מותנית, איך בדיוק להגדיר את זה. בפשטות נראה שזאת מצווה קיומית מותנית. זאת אומרת אם אתה רוצה לעשות תשובה אז תתוודה. אבל המנחת חינוך עצמו כבר מעיר שזה לא סביר, בגלל שלפי זה היה יוצא שמי שעשה תשובה ולא התוודה הוא יותר גרוע ממי שלא עשה תשובה בכלל. כי אם הוא לא התוודה יש לו עוד את הביטול עשה של העשה הזה, ומי שלא עשה תשובה בכלל אז לא עשה תשובה אבל הכל בסדר. אז זה לא סביר. לכן די ברור שבעצם מדובר כאן על מה שדומה יותר פשוט, בשיעור הקודם דיברתי על סוגים, אני לא הולך לחזור על כל זה עכשיו אבל בשיעור הקודם מסדרה אחרת התכוונתי זה היה לפני שעתיים. הטענה היא שזה כנראה איזשהו סוג של מצווה הגדרתית. שאם אתה רוצה לעשות תשובה כך עושים את זה נכון, צריך לעשות את זה עם וידוי. בלי וידוי אז התשובה היא לא שלמה. ודרך אגב כנראה יש לה ערך גם בלי וידוי, אבל זה לא תשובה מלאה. זה לא ערך מלא ונפקא מינות יכולות להיות לדברים שונים, אתה חוזר לכשרות לעדות למשל אחרי תשובה. אתה יודע שיש לזה גם השלכות הלכתיות אם אתה בעל תשובה או לא בעל תשובה. אבל לענייננו זה מין סוג של הגדרה. זאת אומרת אם אתה רוצה לעשות תשובה כך עושים את זה. אתה לא רוצה אל תעשה אבל פשוט לא תהיה בעל תשובה. אתה לא אפשר להגיד שזה מותנה בחטא? כן אבל זה בסדר, זה כמו לאו הניתק לעשה, אם לא גזלת אין לך מה להשיב. כן ברור.

[Speaker B] ובכל זאת תשובה ניתנה לפני בריאת העולם. בסדר מה המדרש רוצה להגיד שבהגדרה של עולם אתה כבר חוטא.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי

[Speaker B] יש פה גישה פסימית לחיים.

[הרב מיכאל אברהם] בכל מקרה בסדר זה כבר דרושים, אבל לענייננו הטענה היא שיש פה איזשהו סוג של הגדרה, אבל אין מצווה לעשות תשובה. אוקיי זה הרמב"ם בספר המצוות. בתחילת הלכות תשובה ביד החזקה הרמב"ם כותב מצוות עשה אחת והיא שישוב החוטא מחטאו ויתוודה. אז שם אומר המנחת חינוך נראה שיש מצווה לעשות תשובה. זאת מצווה שכוללת בתוכה שני פרטים, לשוב ולהתוודות. אבל בסדר יש מצוות שכוללות כמה פרטים, ארבעת המינים. זאת מצווה אחת שצריך לקחת ארבעה מינים. זה שיש פה כמה פרטים זה לא משנה, אבל הפרטים כולם מחויבים. והמכלול הזה כולו נמנה כמצוות עשה אחת. אבל ברור שיש מצווה לעשות תשובה. אוקיי? מה?

[Speaker B] הוא לא מונה את המצווה? מה?

[הרב מיכאל אברהם] הוא לא מונה את המצווה של תשובה? זאת הקושיה. המנחת חינוך אומר שואל שאלה. ברמב"ם בספר המצוות נראה שאין מצווה לעשות תשובה, ובתחילת הלכות תשובה נראה שיש מצווה לעשות תשובה. אז זה סתירה ברמב"ם. בסדר? זאת הטענה שלו. יש במשך חכמה, הוא רוצה לטעון, הוא בכלל שואל שאלה, למה למה צריך את מצוות התשובה? למה צריך את מצוות התשובה? הרי התורה כבר אומרת שאת זה אסור לעשות ואת זה צריך לעשות, אז מה היא צריכה לחזור ולהגיד שזה לא בסדר מה שעשינו אם עשינו משהו לא בסדר או שצריך לחזור ולהיות בסדר? זה כלול כבר במצוות עשה והלא תעשה עצמן. זה לא קושיה כל כך בעיניי, כי ברור שמצוות התשובה היא לא לחזור ולשמור שבת או לאכול כשר או לכבד הורים, אלא כן, אלא יש תהליכים, הרי יש ארבעה שלבים, עזיבת החטא, חרטה, וידוי, קבלה לעתיד. אז כל השלבים האלה אם לא הייתה מצוות תשובה לא הייתי יודע את זה מתוך עצם העובדה שאסור לאכול חזיר או שצריך לשמור שבת. הייתי יודע שמכאן והלאה אני חייב לא לאכול חזיר וצריך לשמור שבת, אבל לא הייתי יודע שעל מה שעשיתי אני צריך לעבור את ארבעת השלבים האלה, ולכן אני חושב שזאת לא קושיה, אבל על זה עוד נדבר. בכל מקרה לענייננו אז זה סתירה ברמב"ם, בשאלה אם יש או אין מצווה לעשות תשובה. באמת גם בהלכות הרמב"ם כותב בפרק שביעי מהלכות תשובה, נשתף את זה עוד רגע. פרק ז' הלכה ה'. אני אפתח את זה. אז הרמב"ם כותב בפרק ז' הלכה ה', כל הנביאים כולן, עוד מעט זה יופיע אני מקווה, כן. כל הנביאים כולן ציוו על התשובה. כן. אפשר לכבות את האורות? ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה. וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין, שנאמר והיה כי יבואו אליך כל הדברים האלה וכולי ושבת עד ה' אלוהיך ושב ה' אלוהיך את שבותך וריחמך וכולי. עכשיו פה ושבת עד ה' אלוהיך, זה הפסוק שממנו הרמב"ן מביא שיש מצווה לעשות תשובה. והרמב"ם מפרש את הפסוק הזה כהבטחה, נכון? לא כציווי. לכן הרמב"ם לשיטתו די ברור שאין מצווה לעשות תשובה, בפרט שלשיטת הרמב"ם דבר שאין עליו ציווי לא ייכלל במניין המצוות. הוא לא מצווה. בשביל שהדבר יהיה מצווה צריך שיהיה עליו ציווי. ברגע שאין ציווי זה לא מצווה. כן, שיש זה, הרמב"ן קרא את זה ככה.

[Speaker B] אבל יש גם כמו שכתוב בתורה שבעצם זה אותו לשון ושבת והרמב"ם הבין שזה בעצם לשון הבטחה והרמב"ן, הרמב"ם סליחה, הבין ככה.

[הרב מיכאל אברהם] תראה יש אני צריך לחשוב על זה, הביטוי ושבת הוא לאו דווקא, אתה יכול לבחור כל פועל אחר. אני בטוח שיש אני צריך לחשוב, יש דברים יותר חריפים כמו גיד הנשה. על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה עד היום הזה. זה איסור. מתארים שם איזשהו מנהג שהיה בני ישראל שלא אכלו את גיד הנשה.

[Speaker B] על כן לא יאכלו? כן. או זו מצוות עשה או ציווי?

[הרב מיכאל אברהם] לא, ממש לא ציווי, זה תיאור. על כן לא יאכלו זה תיאור. על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה עד היום הזה, זה תיאור ולא ציווי. אז הרא"ש כבר בחידושי האגדות על ברכות הוא מעיר על זה והוא אומר כן, אז כנראה מסורת בידינו בכל זאת כי באופן עקרוני חז"ל אומרים שצריך הישמר פן אל ולא. פסוק צריך להכיל אחד מאלו. מה שכתוב פה זה לא יאכלו ישראל את גיד הנשה, הלא הוא לא לא מצווה. זה לא שולל. הרמב"ם בשורש השמיני מדבר על ההבדל בין שלילת החיוב לבין ציווי. לא תצא כצאת העבדים למשל, גם שם כתוב לא. והרמב"ם אומר לא, זה שלילת החיוב, זה לא ציווי. שאומרים שלשפחה כנענית עברייה לא עושים כמו שפחה חרופה. זה הכל, אבל זה לא אין שם ציווי, זה לא לא מצווה. אוקיי.

[Speaker B] איך הרמב"ן, הרמב"ן שם, אם זה ציווי, איך הוא, איך הוא מסתדר עם המסורת הזאת של חז"ל שצריכים להישמר פן אל ולא?

[הרב מיכאל אברהם] לא, שם פן ואל זה לאו, ושבת עד השם אלוקיך זה עשה.

[Speaker B] הו, ושבת זה עשה? עשה זה יותר מוגדר?

[הרב מיכאל אברהם] כן, עשה זה אתה יודע, ציווי בכל לשון שלא תהיה, אין לו אין מילת שלילה שמופיעה פה. טוב, בכל מקרה לענייננו, אז ברמב"ם נראה שושבת עד השם אלוקיך זה הבטחה, לא ציווי. אז זה מתאים לשיטתו שאין מצווה בספר המצוות. אבל ביד החזקה זה כן מופיע. והשאלה היא איך ליישב, הנה אני אראה לכם בתחילת ההלכות, הלכות תשובה מצוות עשה אחת והוא שישוב החוטא מחטאו לפני השם ויתוודה. אז יש מצווה אצל הרמב"ם של תשובה, נכון? בואו תראו הלכה א'. כל מצוות שבתורה בין עשה בין לא תעשה אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו, חייב להתוודות לפני האל ברוך הוא, שנאמר איש או אשה כי יעשו וכולי והתוודו את חטאתם אשר חטאו, זה וידוי דברים, וידוי זה מצוות עשה. נכון, פה זה נראה כמו בספר המצוות. נכון? פה זה נראה כמו ספר המצוות. אז המנחת חינוך באמת שואל סתירה, לא לא מכיר תירוץ טוב לסתירה הזאת, חוץ ממה שאני אגיד לכם עכשיו.

[Speaker B] הקול דודי אומר… מה? בספר המצוות אין מצווה. יש התשובה, התשובה עצמה עם הווידוי, קבלה על העתיד, זה לא נחשב, לא

[הרב מיכאל אברהם] נחשב, זה תהליך של הנפש. באהבת השם זה כן מעשה? אהבת השם, יראת השם, אמונה, זה כן מעשה? אהבת הרע, ואהבת לרעך כמוך?

[Speaker B] זה לא מעשה, זה משהו יותר מופשט.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, אבל אם

[Speaker B] אין הרי הרמב"ם רוצה לראות את זה בתור…

[הרב מיכאל אברהם] פעם אפשר היה, זה לא בדיוק היה לנו שיעור על זה. אוקיי. אבל זה לא נכון שזה רק נפש, כי

[Speaker B] אחד אחד תהליך הנפש שמסתיים במעשה, שמסתיים במשהו מוגדר. אז מה?

[הרב מיכאל אברהם] דברים שבנפש יש מצוות כאלה. יש מצוות על דברים שבנפש.

[Speaker B] בייחוד כשמחליטים לשמור… ופה זה מאוד מאוד מוגדר. וידוי זה מעשה, דברים שבלב לא.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה לא מה שכתוב פה זה לא שאין בזה מעשה. מעשה המצווה וקיום המצווה הוא לא, הוא לא מתכוון שזה דבר שאין פה מעשה, זה חלוקה אחרת. חלוקה אחרת.

[Speaker B] למה זה לא כמו אהבת השם ויראת השם?

[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל זה לא קשור לשאלה אם יש בזה מעשה. יש מצוות שאין בהם מעשה.

[Speaker B] וידוי זה מעשה, וידוי זה משהו מוגדר.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל זה כן משהו מוגדר. יראת השם, אהבת הרע, זה משהו מוגדר, מה מוגדר בזה? למה זה מוגדר יותר מתשובה?

[Speaker B] כי אמרת בסוף שכל המצוות… בסוף זה מתייחס למעשה.

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, הוא לא מתכוון לזה שאין פה… יש השאלה מתי אתה מקיים ויש שלבים שבהם אתה עושה פעולת המצווה אבל הקיום קורה אחר כך. אבל זה לא בגלל שזה לא מצווה על מעשים. זה האבחנה בין קיום המצווה לבין מעשה המצווה. כמו בפריה ורביה למשל עושים חלוקה כזאת, שמעשה המצווה זה הביאה והזה שיש לך בן ובת זה הקיום אבל הקיום הוא לא בידך. נכון. אוקיי, אבל אני לא רואה למה זה מה זה מיישב את הסתירה, כי הרמב"ם אומר שיש פה מצווה. אז למה פה הוא מדבר על הקיום

[Speaker B] ושם הוא מדבר על המעשה? הוא רוצה להגיד שבכותרות תמיד יש את הקיום, ולא כל כך את המעשה. אוקיי, אז זאת שיטת הרמב"ם, ככה שיטת הרמב"ם.

[הרב מיכאל אברהם] תכף אני אסביר, יכול להיות אולי זה גם ההסבר שם, לא מכיר את זה. טוב, בכל מקרה מה שאני רוצה לטעון זה ככה. כמו שאמרתי קודם, הרמב"ם שיטתו היא שאם אין ציווי על משהו, הוא לא יכול להיחשב כמצוות עשה, לא מצוות עשה מנויה.

[Speaker B] זה בעיה טכנית בתוך הספר המצוות, זה לא ש… כן.

[הרב מיכאל אברהם] עכשיו מצד שני, לכן התרי"ג מצוות שיש בספר המצוות זה רק דברים שיש עליהם ציוויים בתורה. ביד החזקה נכנסו. הלכות חנוכה ופורים וכולם כל הקובץ הלכות הזה של חנוכה ופורים הוא כולו מדרבנן אין בו מצוות עשה אחת מן התרי"ג. מצוות דרבנן אבל לא מצוות מן התרי"ג. מה עם דברים שעושים מסברה? דברים שיוצאים מכל מיני דברים כאלו ואחרים, כל מה שצריך לעשות, דאורייתא, דרבנן, סברה, הלכה למשה מסיני, מה שאתם רוצים, יופיע ביד החזקה כי היד החזקה מכיל את כל מה שאדם מישראל צריך לעשות. זה מה שמופיע ביד החזקה, זה אמור להכיל הכל. בספר המצוות מופיע רק אותו גרעין שלגביו יש ציווי ותוכן מוגדרים בתורה, לפי הכללים של השורשים. עוד שנייה, עוד שנייה. אז עכשיו מה שאני רוצה לטעון זה ככה, בספר המצוות מופיע רק מה שיש עליו ציווי, ומה שיש עליו ציווי זה מצווה לא כלולה שם כי תשובה אין עליה ציווי. כי "ושבת עד ה' אלוהיך" זאת הבטחה ולא ציווי. לא יכול להופיע בספר המצוות לפי הרמב"ם. האם צריך לעשות תשובה? ודאי שצריך. למה? מסברה, סברה פשוטה שמה? אם יש לך אופציה לכפר על חטאים שעשית, אז ודאי שאתה צריך לעשות את זה, נכון? ועכשיו אם תחזרו למשך חכמה זה כבר נשמע קצת יותר הגיוני מה שהוא אומר. כי בעצם אם הסברה אומרת שאסור לחלל שבת, אז הסברה גם אומרת שאם חיללתי שבת ויש לי דרך לתקן את זה לא הסברה, התורה אומרת שאסור לחלל שבת, אז הסברה גם אומרת שאם חיללתי שבת ויש לי דרך לתקן את זה, אז חובה עליי לתקן את זה. אז למה צריך מצווה לעשות תשובה? בסדר, המשך חכמה, מה שאמרתי קודם עכשיו כבר לא יישב מה שהמשך חכמה אומר. אם התורה לא הייתה אומרת שיש מצווה לעשות תשובה אבל הייתה מגלה לי שיש דבר כזה שנקרא תשובה זה היה מספיק. אם היא לא הייתה מגלה לי אז לא הייתי יודע שאפשר עם חרטה, וידוי, קבלה לעתיד, לבטל את העבירה שאותה עשיתי. אבל אם התורה מגלה לי שיש מנגנון כזה היא לא צריכה לצוות עליי לעשות את זה כי את זה הייתי יודע מסברה. לא הייתי יודע שיש מנגנון כזה, את זה התורה צריכה להגיד. אבל אם אני יודע שיש מנגנון כזה התורה לא צריכה לצוות עליי, ובמובן הזה כמצווה זה דבר מיותר, כי זה באמת כלול במצוות השונות שהתורה מצווה. אם התורה לא רוצה שאני אחלל שבת ברור שהיא גם רוצה שאני אתקן אם חיללתי. אז לא צריך לצוות עליי מעבר לאיסור לחלל שבת. במובן הזה השאלה היא כבר שאלה יותר טובה. ולכן הטענה היא בעצם, נכון, אז כתוב "ושבת עד ה' אלוהיך" מכאן אנחנו מבינים שמושג התשובה קיים, למרות שזה רק הבטחה. אומר הרמב"ם, אם מושג התשובה קיים זה מספיק, לא צריך עכשיו לצוות עליי גם לעשות את זה כי זה סברה פשוטה. אגב אני פעם, יש מצווה לתקן איסור שאותו עשיתי? לתקן איסור שאותו עשיתי, נגיד, נגיד שאישה התגרשה בתנאי, סתם נזכרתי בדיון הזה, אישה התגרשה בתנאי, בסדר, שהיא לא תשתה יין עשר שנים. אוקיי, והיא נישאה למישהו אחר, או אתם יודעים שהיא כן תשתה יין, היא התגרשה בתנאי שהיא כן תשתה יין בעשר שנים הקרובות. היא עוד לא שתתה, נישאה למישהו אחר. זה על מנת, כי הגירושין, אם היא תשתה יין הגירושין יחולו משעת מתן הגט. האם יש עליה מצווה לשתות יין? לא, אחרת היא נואפת עכשיו. הרי אם היא לא תשתה יין אז היא לא מגורשת, אז הבעל השני בעצם בבעילת זנות, היא נואפת. אוקיי, האם יש עליה מצווה לשתות יין? נדמה לי שלא. כמובן אם היא רוצה להציל את עצמה שתעשה את זה אבל כמצווה, איזה מצווה יש לשתות יין? תנאי לא יוצר מצוות. תנאי הוא תנאי. אם תשתה הגירושין יחולו, לא תשתה הגירושין לא יחולו. ההתניה לא יוצרת ציווי על האדם, היא רק מפצלת את העתיד לשתי אופציות, אתה רוצה תשתה אתה לא רוצה אל תשתה. נכון אם יש לזה השלכות, יש לזה השלכות, הילדים יוצאים ממזרים גם אם היא לא תשתה את היין הזה נכון? הם ממזרים. יש עליה מצווה לשתות את היין כדי להכשיר את הילדים שלה שלא יהיו ממזרים? לא, נדמה לי שלא. אולי מצוות שבין אדם לחברו. ואם היא תשתה יין אז היא כמובן גורלם יהיה משופר יותר, יוכלו להתחתן וכולי, אולי בין אדם לחברו. אבל מבחינת דיני אישות ומבחינת איסור האם איסור ממזרות אפשר ללמוד ממנו חובה לשתות יין במצב כזה? לפי איך שאמרתי קודם אפשר אולי ללמוד. מסברא, מסברא. זאת לא תהיה מצווה, אבל מסברא, ברגע שיש איסור על ביאה אסורה, הסברא אומרת שתעשה מה שאתה יכול כדי שהביאה לא תהיה אסורה. זה לא, זה לא חובת הביאה האסורה, זה לא קיום של המצווה לא לבוא בביאה אסורה. במובן הזה אין פה חיוב הלכתי. אבל סברא כזאת יש. שאם התורה לא רוצה את זה, אז ברור שאם אני יכול להימנע מזה ולתקן את זה, אז הסברא אומרת להימנע. אוקיי, יש לי ראיה מגמרא בנדרים דף י"ד, מי שרוצה שיסתכל שם. יש שמה נדר שמה שאני אעשה מחר ישפיע על היום, השאלה אם צריך לעשות את זה, אולי זה מחלוקת אמוראים שם. טוב, אבל לענייננו, זה סתם הערה בסוגריים. אז אני חוזר אלינו. אז בעצם זה אומר שלפי הרמב"ם אין מצווה לעשות תשובה, כי אין פסוק שמצווה על זה בתורה. אבל יש סברא שאם ישנו מנגנון כזה והתורה מגלה לנו שיש מנגנון כזה, אז אם יש מנגנון כזה, אז הסברא אומרת שצריך לעשות תשובה. ולכן אם אתם שואלים האם יש מצווה כזאת התשובה היא לא. אם אתם שואלים האם צריך לעשות את זה, התשובה היא כן. עכשיו ביד החזקה מופיע כל מה שצריך לעשות, לא רק מצוות דאורייתא. גם דרבנן, גם מסברא, גם הלכה למשה מסיני, הכל. מנהג, לא יודע, הכל מופיע ביד החזקה. כל מה שבנאדם צריך לעשות ולא לעשות. לכן ביד החזקה זה יופיע כחיוב לעשות תשובה, אבל בספר המצוות לא תופיע מצווה כזאת כי אין על זה ציווי אז זה לא מצווה. עכשיו הטענה שלי זה שבכותרות שמקדימות את קובצי ההלכה של היד החזקה זה לא תמצית של ספר המצוות, אלא זה תמצית של היד החזקה. והרמב"ם פה אומר והראיה, מצוות עשה, לא, שישוב מחטאו ויתוודה, נכון.

[Speaker B] מצוות עשה מן התורה, לא,

[הרב מיכאל אברהם] מצוות עשה להתודות שכוללת בתוכה גם לשוב, אבל הלשוב הוא לא מכוח ציווי אלא מכוח סברא. אחרי הסברא ברור שאתה יכול להגיד שיש מצווה לשוב ולהתודות.

[Speaker B] הוא אומר כשישוב, לא,

[הרב מיכאל אברהם] לא, אם הוא היה אומר כשישוב אז זאת הייתה טעות. בטח. אם הוא היה אומר כשישוב אז לא היית, כי שמה הוא מדבר על הציוויים. אם הוא היה אומר ביד החזקה כשישוב שיתוודה, אז הייתי חושב שאין חובה לעשות תשובה. והרמב"ם רוצה להגיד לך שיש חובה לעשות תשובה, אך לא מכוח מצווה, לא מכוח ציווי.

[Speaker B] אבל מצוות עשה תשובה שישוב מחטאו ויתוודה, נכון, וזאת ההגדרה ההלכתית.

[הרב מיכאל אברהם] עוד פעם. ההגדרה ההלכתית, אתה מדבר

[Speaker B] על הכותרת או על, הכותרת,

[הרב מיכאל אברהם] הכותרת נמצאת פה, לא,

[Speaker B] כי בכותרת כתוב מצוות עשה אחת שישוב החוטא מחטאו, אז זה מצוות עשה.

[הרב מיכאל אברהם] לא פחות מזה. לא. זאת מצוות עשה הזאת זה לא מצוות עשה במובן של תרי"ג מצוות מנויות.

[Speaker B] אלא

[הרב מיכאל אברהם] זאת מצווה שנדונה בהלכות בקובץ ההלכות הזה. מצוות התשובה, שהיא כוללת לשוב ולהתודות. לשוב זה המצווה?

[Speaker B] נכון שמבחינת, מצוות עשה פה משמעותה אחרת מאשר בספר המצוות.

[הרב מיכאל אברהם] ברור. זאת מצוות עשה, לא, מצוות עשה בהקשר הזה זה מצווה מה שאני צריך לעשות. חובה הלכתית לעשות. כי פה הוא מדבר על מה אתה צריך לעשות, הוא לא עוסק במניין המצוות פה. בספר המצוות הוא עוסק במניין המצוות, מניין המצוות זה עניין טכני. יש הרבה דברים שאותם אתה חייב ולא יופיעו במניין המצוות. חצי שיעור לא מופיע במניין המצוות. וזאת חובה גמורה, זה איסור דאורייתא לפי רבי יוחנן.

[Speaker B] חצי שיעור אסור מן התורה, אבל לא יכתוב

[הרב מיכאל אברהם] את זה מצוות עשה, לא

[Speaker B] יכתוב את

[הרב מיכאל אברהם] זה מצוות עשה בספר המצוות. כי זה לאו. זה איסור דאורייתא.

[Speaker B] הוא לא כותב כותרת.

[הרב מיכאל אברהם] כי איפה לכתוב?

[Speaker B] אז הוא מדבר על

[הרב מיכאל אברהם] זה בהרבה מקומות, אין זה לא יכול להופיע בכל נקודה. יש במניין המצוות יש כללים טכניים מה נכנס בתרי"ג המצוות. ובכללים הטכניים תשובה לא עומדת. פה כשהוא מדבר על מצוות עשה הוא מדבר פה אני מדבר איתך על המצווה הזאת. הרי בהלכות חנוכה ופורים הוא מדבר על מצוות דרבנן. זה ודאי לא מופיע במניין המצוות. שתי מצוות מדברי סופרים.

[Speaker B] הן מדברי סופרים.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר גמור. אוקיי.

[Speaker B] למרות שהוא לא כותב, סתם מצוות עשה, כי זה דאורייתא.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה לא מדברי סופרים. הוא לא יכול לטעון מדברי סופרים. זאת סברא שאומרת לי שמה שאני חייב לעשות זה תשובה ווידוי. חייב לעשות תשובה ווידוי.

[Speaker B] ובגוף ההלכה,

[הרב מיכאל אברהם] בגוף ההלכה,

[Speaker B] בתחילת כל

[הרב מיכאל אברהם] קובץ הלכות הרמב"ם מתחיל לפרט לפי הכללים ההלכתיים של ספר המצוות. וזה נכון אגב בהרבה מקומות. אחרי זה כבר חוזרים, הולכים הלאה. ואחרי זה הוא מדבר כבר על תשובה, גם על החובה לעשות תשובה, אבל הוא מתחיל תמיד בהגדרה. תמצית קובץ ההלכות, תמצית קובץ ההלכות היא שקובץ ההלכות הזה עוסק במצווה לעשות תשובה ולהתוודות. המצווה הזאת מורכבת משני דברים, על הווידוי יש ציווי והתשובה יוצאת מסברה, אבל גם חייבים לעשות את זה. והמצווה הזאת היא נידונה בהלכות תשובה.

[Speaker B] הרב, אם אנחנו באים מהסברה, למה לא לומר סברה יותר פשוטה, שאי אפשר להתוודות בלי ששבת בתשובה? כאילו אין חרטה, אין עזיבת החטא, אז מה הווידוי?

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, ולכן מה?

[Speaker B] ולכן זה אפילו, הרמב"ם בא בזווית קצת אחרת, קצת יותר מהצד.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל זה לא הופך את זה לחובה.

[Speaker B] לא, כי נגיד וידוי הוא חובה מדאורייתא, טוב, וידוי, וגם בלי

[הרב מיכאל אברהם] לבנות סוכה אני לא יכול לשבת בסוכה, אז המצווה לבנות סוכה זו מצווה? לא, אין מצווה לבנות סוכה, יש מצווה לשבת בסוכה. בסדר, תעשה את מה שצריך כדי לקיים את המצווה.

[Speaker B] אבל התשובה זה יותר ממיני וביה, זה יותר כלול בתוך, בסדר, אם זה

[הרב מיכאל אברהם] כלול אז לא צריך להגיד. אז יש מצווה לווידוי.

[Speaker B] אז יש מצווה להתוודות.

[הרב מיכאל אברהם] עוד פעם. אז יש מצווה להתוודות, מה שכלול בזה כלול, אז תפרט אחר כך מה כלול בזה, אבל המצווה היא לא לעשות תשובה ולהתוודות, המצווה היא להתוודות, התשובה היא פשוט חלק ממצוות הווידוי. ופה הוא אומר לא, זה מצווה לשוב ולהתוודות. שני דברים. אדרבה, התשובה היא הדבר היסודי, הווידוי זה אחד הפרטים. אתה מציג את זה כאילו שהווידוי הוא המצווה והתשובה היא איזשהו תנאי או הכשר או משהו כזה.

[Speaker B] כי הוא כותב מווידוי שחייבים לחזור בתשובה.

[הרב מיכאל אברהם] אין בעיה, זה מצוות וידוי, אז זו לא תשובה, זה מצוות וידוי. אין מצווה לשוב, יש מצווה להתוודות. רק אתה אומר אי אפשר להתוודות בלי לשוב קודם. בסדר גמור, זה פרטים בהכשר המצווה, זה לא עוד פרט במצווה.

[Speaker B] למי ששב בלי תשובה כי אין מצוות וידוי? סביר שלא.

[הרב מיכאל אברהם] סביר שלא. הוא לא עשה את מה שצריך. נכון. אבל עדיין,

[Speaker B] אם אתה, זה מה שהוא

[הרב מיכאל אברהם] הציע, הוא אמר אבל עדיין זו מצוות וידוי בלבד, אין מה לדבר פה על שיש מצווה לשוב ולהתוודות. רק פשוט אין וידוי בלי התשובה, אחרת זה מן השפה ולחוץ. כשאתה אומר שיש מצווה לשוב ולהתוודות, זה אומר שהתשובה היא לא רק אמצעי כדי שהווידוי יהיה וידוי רציני, אלא שיש מצווה לשוב. בסדר?

[Speaker B] ופה הוא מערב, זה מצוין שהוא מערב את שני הדברים האלה ביחד הרמב"ם, כשהוא אומר וזהו עיקרו של הווידוי, וכן בעלי חטאות ואשמות שמביאים קורבנות וכולי וכולי, אין מתכפר להם עד שיעשו תשובה ויתוודו וידוי דברים, נכון? תמיד. לא אומר כשעושים תשובה הם צריכים להתוודות וידוי דברים, זה באותה באותו סעיף, באותה הלכה הוא נוקט בשני המושגים. יעשו תשובה ווידוי והכל ביחד כזה. וזה לא מסתדר עם הרמב"ם השיטתי והמדויק.

[הרב מיכאל אברהם] לא, להיפך, להיפך, להיפך, הפוך,

[Speaker B] לא, זה בדיוק הנקודה.

[הרב מיכאל אברהם] אז זה מישמש.

[Speaker B] לא, הוא לא עושה מישמש.

[הרב מיכאל אברהם] להיפך. תחילת הקובץ הלכות, כל תחילת קובץ הלכות מתחיל עם המצוות, זה תמיד ככה.

[Speaker B] אבל באותה הלכה לעבור מיד, מה הבעיה?

[הרב מיכאל אברהם] הוא מתחיל עם ההגדרה של המצווה ואחרי זה בפירוט אז הוא מפרט מה קורה למעשה, לא בהגדרות התיאורטיות ההלכתיות המופשטות. טוב, בכל אופן לענייננו, אז הטענה,

[Speaker B] המצאה של של לפני הרמב"ם, המושג של הלכות תשובה זה ממש המצאה שלו.

[הרב מיכאל אברהם] הלכות כל דבר כמעט.

[Speaker B] הרמב"ם

[הרב מיכאל אברהם] יצר את קובצי ההלכות האלה.

[Speaker B] הלכות מלכים זה המצאות שקיבצו אותם שלא היו קודם. היו מפוזרים, כל ההלכות, כל

[הרב מיכאל אברהם] ההלכות של הרמב"ם היו מפוזרות ולא היו קודם. הרמב"ם, בכל תולדות ההלכה יש קודקס אחד בלבד, רק הרמב"ם.

[Speaker B] כן, אבל הרמבואם זה לא אין בתשובה זה ממש ביטוי הלכות יום הכיפורים, מביא פה שהוא היה צריך לעשות את זה, את זה ואת זה.

[הרב מיכאל אברהם] הוא אסף את הדברים המפוזרים ויצר מהם הלכות יום הכיפורים, פה הוא אוסף את הדברים המפוזרים, יוצר את הלכות תשובה. מה הבעיה? יש שאלה אחרת, אתה אומר שהלכות תשובה הם בכלל לא הלכות. על זה נדבר. אין פה שום דבר הלכתי כמעט ברוב הפרקים של הלכות תשובה. כן, תסתכל הלכות תשובה עשרה פרקים, מה מזה זה הלכה? יש שם שלושה אחוז הלכות. הלכות דעות אותו דבר, גם זה המצאה.

[Speaker B] אז אם הרמב"ם שם את הלכות תשובה כמצווה.

[הרב מיכאל אברהם] בכל אופן, אז הטענה שלפי הרמב"ם, אם אני צודק אז לפי הרמב"ם יוצא שאין מצוה לעשות תשובה אבל יש חובה לעשות תשובה. החובה הזאת יוצאת מסברא. אוקיי? זאת בעצם הטענה. יכול להיות שאפשר לומר אפילו יותר מזה, שזה לא סתם שהתורה לא מצווה לעשות תשובה, בכוונה היא לא מצווה לעשות תשובה. כיוון שהיא רוצה שאנחנו נעשה את זה מאיתערותא דלתתא. היא רוצה שאנחנו נעשה את זה ביוזמתנו ולא כהיענות לציווי שלה, כי אז התשובה יותר שלמה. אם אתה עושה את זה כדי לסמן וי, התורה אמרה לעשות תשובה, אוקיי עשיתי תשובה, סימנתי וי, הכל בסדר, אז זאת לא תשובה רצינית. תשובה רצינית זה כשאתה מבין שהיית לא בסדר, אתה מבין מסברא שצריך לתקן את מה שלא בסדר ואתה מחליט לעשות תשובה. זאת תשובה מלאה. לכן התורה לא מצווה לעשות תשובה כי הציווי היה מקלקל. מוצאים דבר כזה אצל הרב קוק, שהוא מביא את הקושיה של רבי חיים ויטאל בשערי קדושה. רבי חיים ויטאל שואל למה התורה לא מצווה על תיקון המידות. אז הוא אומר, תמיד תמהתי על השאלה הזאת, הרי התורה כן מצווה. והלכת בדרכיו. לא, זה לא מונים, אף אחד לא מונה כמעט. אלא אבל יש להידבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא, מה הוא רחום אף אתה רחום, זה מצווה מנויה ברמב"ם. מה הוא רחום השם השם אל רחום וחנון. והלכת בדרכיו. כן. אז ולדובקה בו, והלכת בדרכיו, יש שמה, אז אתה לא יכול להידבק בו, אתה מידבק בדרכיו, הגמרא דורשת את זה. אז לכאורה מה רבי חיים ויטאל רוצה? יש חובה לעשות לתקן את המידות. מה? אז אני חשבתי שאין באמת חובה לתקן את המידות, הרי דרכיו של הקדוש ברוך הוא זה לא מידות. דרכיו של הקדוש ברוך הוא זה מה הוא עושה. ואני לא יודע את נפשו של הקדוש ברוך הוא אם מידותיו מתוקנות או לא, זה לא רלוונטי לדבר עליו בשפה הזאת. מה שאתה יודע זה מה הוא עושה, איך הוא מתנהג. איך הוא מתנהג בעולם. הוא אומר אני צריך להתנהג כמו שהקדוש ברוך הוא מתנהג, לרחם על אנשים, לעזור להם, להתנהג כמו שצריך, כן, להתנהג באופן מוסרי. אז זה החובה להידבק בדרכיו של הקדוש ברוך הוא. אבל מידות, תיקון המידות זה משהו אחר. תיקון המידות זה שהנפש שלי תהיה מתוקנת. יכול להיות שההשלכה תהיה שאני אתנהג נכון, אבל תיקון המידות מדבר על השאלה איך אני בונה את הנפש, לא איך אני מתנהג. ועל זה אין חובה.

[Speaker B] לא, אבל הרי דרך ההתנהגות שלך אתה גם תתקן את הנפש.

[הרב מיכאל אברהם] אולי כן אולי לא, אבל זאת לא חובה. סייד אפקט. יצא, יכול להיות שהנפש שלי תצא מתוקנת. איך נדע שהנפש? איך נדע שבאמת? לא יודע, תפנה את עצמך. לא חשוב מה זה משנה. יש חובה לתקן את המידות, זה לא חובה להתנהג. יש חובה לתקן את המידות, את זה אין. זה באמת לא מנוי. ועל זה שואל רבי חיים ויטאל למה? כי הוא מניח שמובן מאליו שצריך לעשות את זה.

[Speaker B] הרי סך כל ההתנהגויות זה תיקון הנפש.

[הרב מיכאל אברהם] לא, הוא טוען, אם אני צודק, אז לא. לא. זאת בדיוק הנקודה. אדם למשל יכול להתנהג בצורה מושלמת סתם כי הוא רוצה להיראות טוב בעיני כולם. מבחינת ההתנהגות הוא נראה מושלם. זה בסדר? מבחינת לדובקה בו כן. למה לא? הוא נדבק בדרכיו של הקדוש ברוך הוא. הוא עושה כמו שהקדוש ברוך הוא מתנהג. גם הוא מתנהג ככה. אבל זה בא ממקום לא נכון, לא שלם. עכשיו השאלה האם יש ערך גם למקום שממנו זה בא, או שכל מה שנדרש ממני זה רק ההתנהגויות עצמן. ואם רבי חיים ויטאל מניח שיש גם חובה לתקן את המידות, לא רק אמצעי כדי להתנהג נכון, אז על זה זאת שאלה טובה, למה התורה לא מונה את זה? כי את זה היא לא מונה.

[Speaker B] אולי אפשר להגיד שהקדוש ברוך הוא לא עושה אחד בפה ואחד בלב.

[הרב מיכאל אברהם] אין לו לב. אי אפשר לדבר בשפה כזאת.

[Speaker B] הוא באמת כזה, הוא באמת כזה. איך שאנחנו מתנהגים אנחנו לא אמורים להיות…

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע אם יש לו אופציה להתנהג לא כמו שהוא באמת. זאת שאלה פילוסופית מאוד עדינה. נכון. אז אני אומר, אם אתה אומר את זה, אז זה אומר שהתורה כן מונה את המצווה לתקן את המידות, ורבי חיים ויטאל שואל למה התורה לא מונה. אני הצעתי הסבר ברבי חיים ויטאל, אתה מציע יישוב לקושיה שלו. אני אומר גם היישוב אני לא בטוח, אבל אני כרגע מסביר את הקושיה.

[Speaker B] בסדר? ולפי זה למה אהבת השם התורה כן מצווה? הרי זה טוב שזה יבוא מהאדם מעצמו. אהבה זה רגש, ועל זה התורה הייתה צריכה לצוות? יכול להיות.

[הרב מיכאל אברהם] קודם כל, קודם כל אינה"מ. יכול להיות באמת למה התורה לא רואה ערך בזה שזה יבוא מעצמו אלא מכוח הציווי. אפשר היה להגיד גם שהציווי מדבר על המעשים והאהבה כשלעצמה היא באמת לא נכללת בציווי. זה נשאר לנו. וברמב"ם אם תסתכל תראה, יש ברמב"ם למשל בפרק. ובהחלט יכול להיות שהחלוקה הזאת היא החלוקה בין מצוות אהבה לבין אהבת השם שזה משהו שהוא הרבה מעבר למצווה הספציפית לאהוב את השם. מה שכלול בה זה לא בהכרח מלוא העניין.

[Speaker B] רמב"ם מסביר שאהבה זה מגיע מידיעה, לא? אם זה ידיעה אז זה הרבה יותר מוגדר מסתם רגש.

[הרב מיכאל אברהם] אני בכלל לא חושב שזה רגש, אבל למה לא אמרתי שזה רגש? אוקיי, אני לא חושב שזה רגש. אני לא חושב שאהבת השם זה רגש, לא נראה לי. גם ברמב"ם נראה לי שלא. תראו את הרמב"ם בפרק העשירי, תראו את הרמב"ם. הרמבום בפרק העשירי אומר: אל יאמר אדם הריני עושה מצוות התורה ועוסק בחכמתה כדי שאקבל כל הברכות הכתובות בה וכולי, ואפרוש מן העבירות כדי שאנצל מן הקללות. אין ראוי לעבוד השם על הדרך הזה, שהעובד על דרך זה הוא עובד מיראה ואינה מעלת הנביאים ולא מעלת החכמים. ואין עובדים השם על דרך זה אלא עמי הארץ והנשים והקטנים שמחנכים אותם, טוב שאין פה נשים, מחנכים אותם לעבוד מיראה עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה. יעבדו מאהבה. העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצוות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרע ולא כדי לירש הטובה, אלא עושה האמת מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבוא בגללה. מה זה? עובד מאהבה עושה האמת מפני שהוא אמת. זה נקרא עובד מאהבה. כבר מגיע אליך. העובד מאהבה זה עושה האמת מפני שהוא אמת. הדבר הכי לא רגש שהייתי מצליח לתאר. עכשיו תראו את ההלכה הבאה, עכשיו תראו את החלק הבא, הלכה ג'. וכיצד היא האהבה הראויה? הוא שיאהב את השם אהבה גדולה יתירה עזה מאוד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת השם ונמצא שוגה בה תמיד, כאילו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אישה והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו, בין בשעה שהוא אוכל ושותה. יתר מזה תהיה אהבת השם בלב אוהביו שוגים בה תמיד כמו שציוונו בכל לבבך ובכל נפשך. והוא ששלמה המלך אמר דרך משל: כי חולת אהבה אני. וכל שיר השירים משל הוא לעניין זה. נו אז איך זה מתיישב עם הלכה ב'?

[Speaker B] זה כמו תוצאה, זה המצב שהוא יהיה בו, זה לא הדרך שהוא צריך לעבוד. זה ב', זה צריך לעשות האמת בגלל שהוא דרך האמת.

[הרב מיכאל אברהם] וכיצד היא האהבה הראויה? הוא מספר לי מה יקרה אחר כך? אם אני אעשה את האמת

[Speaker B] מפני שהוא אמת, זה הסיום, זה הסימן שאתה מגיע למצב כזה.

[הרב מיכאל אברהם] וכיצד היא האהבה הראויה? הוא לא אמר ועוד חוץ מהעניין השכלי יש גם את העניין הרגשי, אומר לכאורה זה מסביר את זה. עכשיו זה הלכה אחרי הלכה, זה לא סתירה משמה לפה.

[Speaker B] לא, זה מה שאני אומר. זה הוא מביא אותה, זה התוצאה שתהיה לו.

[הרב מיכאל אברהם] הוא לא אומר שזו התוצאה. וכיצד היא האהבה הראויה? זו הנחיה, לא תוצאה.

[Speaker B] זה הקיום שבו אם אתה עושה את כל מה שכתוב לפני כן, אתה תגיע למצב קיומי.

[הרב מיכאל אברהם] תגיע, בסדר, אמרתי שאני אגיע. הוא אומר וכיצד היא האהבה הראויה, לא מה יצא לך אחר כך, אלא ככה אתה צריך לעשות, זה הנחיה. אני חושב שצריך להיזהר פה מכשל נפוץ כשמטפלים במשלים. כשאתה מטפל במשלים המשל בא להגדיר משהו מסוים, להראות, להדגים משהו מסוים. יש תמיד במשל פרטים אחרים שלא דומים לנמשל ואז תמיד אתם יודעים בכל הוויכוחים האלה אתה מביא איזשהו משל, אה רגע אבל פה זה ככה, בסדר לא התכוונתי שהמשל הזה הוא בדיוק כמו זה. שים לב לנקודה המרכזית שאותה אני רוצה להדגים שנמצאת במשל ובנמשל. מה שאני רוצה לומר זה שהרמב"ם בא להגיד שאהבת השם, למרות שהיא קרה ושכלית ואינטלקטואלית ולעשות האמת מפני שהוא אמת, היא צריכה ללוות אותנו כל הזמן ושנהיה שוגים בה תמיד כמו האהבה האמוציונלית בין איש ואישה. זאת אומרת המשל בא להגיד את רמת האינטנסיביות שאנחנו צריכים להתעסק בזה, לא הוא לא מתכוון לומר שזה אמור להיות במובן הרגשי כמו שיש בין בני זוג. טוב, אם ככה אנחנו מסכימים. אבל זה לא תוצאה, זה לא פעולה ותוצאה.

[Speaker B] נפשו קשורה, שוגה בה תמיד.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, שוגה בה תמיד הכוונה חושב על זה כל הזמן, כן.

[Speaker B] לא תוצאה זה המצב שבו…

[הרב מיכאל אברהם] וכל שיר השירים משל הוא לעניין זה. משל, זה משל. מה שכתוב שמה אהבה זה לעשות האמת מפני שהוא אמת, זה בהלכה קודמת, הוא הגדיר את זה. הדוד והרעיה, מה היית אומר? שהיא עושה את האמת מפני שהוא אמת כשהיא אוהבת אותו? שהוא אוהב אותה? בוודאי שלא. המשל של שיר השירים הוא לא משל למה היא אהבה אלא לאינטנסיביות של האהבה. שזה שתראה שכל הכל כל הזמן ראשך תמיד בעניין הזה ואתה כל הזמן מתעסק בזה ובכל דרכיך דעהו והכל, אבל זה הכל דעהו, זה הכל באינטלקט, זה לא ברגש. טוב, אז הלכנו למקומות שבינתיים לא. טוב אז הלכנו למקומות שבינתיים לא תכננתי. טוב.

[Speaker B] אם אגב אז אין מקום לרגש בכלל?

[הרב מיכאל אברהם] אני חושב שלא. רגש אף אחד לא מושלם לכולנו יש רגשות אבל צריך להשתדל להתגבר עליהם.

[Speaker B] טוב אז זה דיון אחר על זה

[הרב מיכאל אברהם] אני אדבר שווה שווה זה אד הומינם אד

[Speaker B] פופולום בסדר קרוב

[הרב מיכאל אברהם] לליבוביץ' מה פה עושה את זה? כן. טוב בכל אופן אז אני אדבר כתבתי על זה אם אתם רוצים אני אשלח אתכם לאתר שלי כתבתי על זה מספיק אז התקדשויות רבות. אני טוען שבהלכה אין משמעות לרגשות בכלל. טוב אולי גם בחיים לא. בסדר זאת אומרת הם משפיעים אבל לצערנו אף אחד לא מושלם מה לעשות.

[Speaker B] אם זה

[הרב מיכאל אברהם] רגש אז

[Speaker B] מה פתאום

[הרב מיכאל אברהם] לא אין שמחה אלא בשר ויין. אז אני אדבר על זה.

[Speaker B] הטענה היא ש אתה יכול לשלוח לנו?

[הרב מיכאל אברהם] אני אשלח כן אבל תזכירו לי אם אני לא אשכח. לא אפשר לשמוח ברגש אבל זה לא קיום המצווה. אין בעיה רגש אם אתה נמצא במצב של שמחה זה גם יבוא לידי ביטוי רגשי אבל לא שם. תגיד אם מישהו הרגש שלו מנוטרל אתם גוררים אותי לשם אם מישהו הרגש שלו מנוטרל הוא לא יכול לקיים את המצווה הזאת ודאי שכן. רק אצלו זה לא יבוא לידי ביטוי בממד הרגשי כי זה אצלו תקוע לא קיים. זה לא משנה מבחינת קיום המצווה רגש זה עניין ספונטני רגש זה משהו שיוצא התורה כשהיא מצווה היא מצווה עליי לעבוד ליצור מצב כלשהו לעשות משהו משהו שהוא בידיי אז יכול להיות שלאורר רגש זה יהיה מצווה אבל המצווה היא בלהורר את הרגש לא בהיווצרות שלו היווצרות שלו זה מה שקורה קורה וזה טוב אבל זה באמת בוא נעזוב את זה.

[Speaker B] אין שום מצווה שיהיה מה לכם לדעתי לא לא

[הרב מיכאל אברהם] ברגש לא בתוצאה יש מצוות על תוצאה.

[Speaker B] לפי דעתי בעולם קיום המצוות שלנו הרגש בטח אמור להיות פחות דומיננטי ממה שאמור להיות האינטלקט אבל המצוות לפי הרמב"ם זה לא שכל התורה היא רק מצוות המצוות אמורות להביא אותנו לכל איקוויליבריום כל ספירה לאיזה מצב.

[הרב מיכאל אברהם] איך כל זה קשור לרגש לא הבנתי?

[Speaker B] הכרה שכלית גבוהה וטהורה בטח מפעילה רגש.

[הרב מיכאל אברהם] זה מפעיל רגשות אז מפעיל בסדר.

[Speaker B] אם אין לך את הרגשות בכלל

[הרב מיכאל אברהם] אז לא יפעיל רגשות

[Speaker B] אולי בגלל שאין לך את ההכרה השכלית. בטח שיש

[הרב מיכאל אברהם] לי הכרה שכלית הכרה שכלית וזה לא בא לידי ביטוי ברגשות אז מה מה הבעיה? זה שכל בן אדם רגיל זה בא לידי ביטוי. אני תרשו לי דוגמה אחת כי אני רואה שזה מטריד אתכם ונעצור כאן כי אני לא רוצה לבזבז את כל השיעור. תראו פעם אחת הלכתי לדבר בשדה בוקר בתיכון הסביבתי שמה המנהל שמה היה חבר שלי גרתי בירוחם הוא ביקש ממני לבוא לדבר איתם שמה בעשרת ימי תשובה. מה לדבר? לדבר על ענייני היום אבל לא בעניינים דתיים זה בית ספר חילוני. אמרתי בסדר לקחתי את האתגר דיברתי על כפרה ומחילה ותשובה במובנים האנושיים. אמרתי להם תראו נגיד שמישהו פגעתי במישהו ואני לא מרגיש איזה טיפת נקיפות מצפון לא מזיז לי את קצה הזרת כמו שאמר דן חלוץ פעם שריטה בכנף מכה קלה בכנף. ועכשיו אבל אני מבין שהייתי לא בסדר אינטלקטואלי עכשיו אני הולך אליו אני מבקש סליחה כי הייתי לא בסדר אני בא לפייס אותו כלום לא מרגיש אני אדיש לחלוטין לסבלו לא מעניין אותי קליפת השום. בסדר? בסדר. והשאלה ונגיד שבא אליהו וסיפר לכם מה קורה בליבי אוקיי אתם יודעים מה קורה בליבי האם הייתם מקבלים את בקשת הסליחה הזאת? ושמה היה קונצנזוס מלא שלא פה אחד. ואני טוען להפך זאת בקשת הסליחה הכי גבוהה שיכולה להיות.

[Speaker B] כי היא לא תלויה בכלום.

[הרב מיכאל אברהם] ברור. כי אני בא לבקש סליחה בגלל שאני באמת מבין שהייתי לא בסדר. אם אני בא לבקש סליחה בגלל שיש לי נקיפות מצפון בגלל שיש לי נקיפות מצפון אז בקשת הסליחה הזאת באה לפרנס אותי היא לא בשבילך היא באה בשביל להרגיע את נקיפות המצפון שלי. אבל אם אני עושה את זה בגלל שאני מבין שהייתי לא בסדר זאת בקשת הסליחה הכי גבוהה שיכולה להיות.

[Speaker B] להציל את השונא הכי גדול שלך זה הדבר הכי טוב שיש זה קאנט אמר לא אם אני לא טועה?

[הרב מיכאל אברהם] מתאים לו בכל אופן. אז זה רק כדוגמה הרבה פעמים אנחנו הרגש הוא אוברייטד בדור הזה בגלל הייאוש מהשכל הרגש נהיה אוברייטד אבל. טוב, לא משנה, נחזור הלאה. קיצור, אז לענייננו, הטענה היא שהחובה לעשות תשובה יסודה בעצם בסברה. אין ציווי לעשות תשובה, יש סברה. למה התורה לא מצווה? למה היא משאירה את זה לסברה ולא מצווה? אז הטענה שלי הייתה בגלל שאם היא הייתה מצווה זה היה הורס. ובשביל זה התחלתי להביא את רבי חיים ויטאל, משם התחלנו להתגלגל. רבי חיים ויטאל בעצם שואל למה התורה לא מצווה על תיקון המידות. הרב קוק כותב בשני מקומות באיגרות שלו, הוא אומר שהתורה לא מצווה כי אם היא הייתה מצווה זה היה הורס. ושמי שעובד על המידות כי יש מצווה לעבוד על המידות, זאת לא עבודת מידות אמיתית. אתה צריך לעבוד על המידות כי אתה מבין שמידות מקולקלות זה משהו שהוא לא בסדר, צריך לתקן אותו. אבל אם אתה עושה את זה בשביל לסמן וי בפנקס כי יש מצווה לתקן את המידות, זה הורס את העניין. לכן הציווי פה היה הורס, לא רק שהוא לא מועיל או לא נצרך, הציווי הזה היה הורס.

[Speaker B] הרב קוק מסביר את זה?

[הרב מיכאל אברהם] כן. והטענה היא שיש כמה דברים שבהם התורה לא מצווה בגלל שאם היא הייתה מצווה זה היה הורס. ומצוות התשובה גם היא כך. נגיד דוגמה שעולה לי תמיד בהקשר הזה זו הבדיחה הישיבתית המפורסמת על הבחור שהגיע לפרקו, פוגש כל מיני בנות, דוחה את כולן, אף אחת לא, אף אחת לא מתאימה, לא מתאימה, לא בא לי לקשר. קיצור, בא אליו המשגיח, המשגיח אומר לו תשמע, אתה צריך לעבוד על המידות, אתה בעל גאווה. המשגיח אמר לו. יושב שמה, עובד על המידות בהתפעלות עצומה שנה שלמה. אחרי שנה חוזר עוד פעם, כן, לפרק איש מקדש, חוזר לשוק, פוגש את הבנות ועוד פעם דוחה אותן. בא אליו המשגיח, אומר לו תגיד, שנה שלמה עבדת על המידות, מה עשית שם? אז הוא אומר לו אני לא מבין כבוד הרב, אני לפני שנה כשהייתי בעל גאווה אף אחת מהן לא התאימה לי, עכשיו שאני גם ענוותן, אז כל שכן וקל וחומר שאף אחת לא מתאימה לי. ככה נראה מי שעובד על המידות בגלל שיש סעיף שצריך לעבוד על המידות. אוקיי? וזה מה שהתורה רצתה למנוע כשהיא לא ציוותה על עבודת המידות. והטענה שאני רוצה לטעון זה שאותו דבר לגבי התשובה. גם בתשובה, מה שהתורה לא ציוותה זה בגלל שאם היה ציווי זה היה הורס. היית עושה תשובה כי יש חובה לעשות תשובה, וזה לא תשובה אמיתית. תשובה אמיתית זה לחזור לאותה מחויבות שלך לעבודת השם שבאה בגלל שאתה מבין שצריך לעבוד את השם, לא בגלל שיש מצווה לעשות את זה. בהמשך נראה רובד יותר עמוק של הנקודה הזאת. בכל אופן. מה?

[Speaker B] זה קצת קשה שוב. מה? זה קצת קשה

[הרב מיכאל אברהם] שוב שהוא מרגיש את זה. כן, לא, אבל יש חובה לעשות את זה, רק שזה חובה שהיא לא באה בציווי. טוב, עכשיו אני רוצה קצת לדבר על ה, זה מצוות התשובה. עכשיו אני רוצה קצת לדבר על ההגדרה של תשובה. מה זאת תשובה בכלל? אז אני אקדים אולי, מה שקוראים היום בעל תשובה זה לא באמת מושג התשובה של חז"ל. זה ברור. מה שקוראים היום בעל תשובה זה נגיד מישהו שהיה חילוני ונהיה דתי, אוקיי? זה לא חוזר בתשובה, זה מישהו ששינה את השקפתו. בעל תשובה זה מישהו שתמיד הבין מה אסור ומה מותר ומה צריך, לא קיים את זה, והוא צריך לשוב לדבר שאותו הוא הבין מלכתחילה. זה נקרא בעל תשובה אמיתי, זה לא דרושין, זה המושג בעל תשובה אצל חז"ל. אצל חז"ל מישהו שלא האמין והתחיל להאמין זה לא בעל תשובה, זה מישהו שלא יודע, הגיע להכרת האמת, שינה את השקפתו, תקראו לזה איך שאתם רוצים, אני לא יודע איך לקרוא לזה. זה לא המושג בעל תשובה. בעל תשובה זה מישהו שגם כשהוא עושה את החטא הוא מבין שהוא לא בסדר, רק הוא נופל, יצרו, לא משנה, מכל מיני סיבות, גם על זה עוד נדבר בהמשך. והוא חוזר בתשובה, חוזר לאיתן, כן, לאיתן התורה, אז הוא חוזר חזרה למה שהוא הבין תמיד והוא עכשיו גם החליט לממש את זה ולא רק להבין את זה. אבל מישהו שמשנה את מה שהוא מבין זה לא בעל תשובה, לאן הוא שב? הוא הולך, הוא לא שב לשום מקום. לכן לא צריך את כל הוורטים האלה שכל האנשים שבים לנקודה הפנימית שבנפשם פנימה וכל הבולשיט הזה. זה פשוט שטויות במיץ עגבניות. הבעל תשובה זה מישהו שבאמת ידע, זה מה שכולנו מכירים. אנחנו יודעים מה מותר ומה אסור ואנחנו נופלים.

[Speaker B] אבל יש נקודה כזאת?

[הרב מיכאל אברהם] ברור שיש נקודה כזאת, אבל זה לא, לא, אין נקודה פנימית כזאת. יש מישהו שהגיע למסקנה שזאת האמת וזהו, מה?

[Speaker B] רבי נחמן כידוע עד הקבצים של הרב קוק. אין הכי נמי, לפחות בדברים האלה. נכון, נכון, וזה יושב אצלו

[הרב מיכאל אברהם] בצורה כזאת.

[Speaker B] טוב, התשובה זה אחד שמקבל על עצמו מפה והלאה לא לעשות

[הרב מיכאל אברהם] את העוון, וכל מה שהוא עשה זה נמחק. נכון, בדיוק. זה בדיוק הביטוי של העניין. כי כשהוא עושה. כי כשהוא היה שמה הוא היה באותו מצב וכן עשה את העבירה. ועכשיו הוא באותו מצב עצמו עם אותה השקפה, לא עם השקפה אחרת. אחרת מה המשמעות? זאת אומרת אם אתה קודם חשבת שמותר לנאוף אז נאפת. עכשיו הגעת למסקנה שאסור לנאוף, אז אתה צריך לחזור חזרה לאותו מקום, אתה לא באותו מצב בין כה וכה.

[Speaker B] וזה יותר גדול.

[הרב מיכאל אברהם] יותר גדול, יותר קטן, זה כל אחד ישפוט לבד. אבל זה משהו שונה. זה סתם קל וחומר, אני חושב שהקל וחומר זה מופרך, אבל לא משנה, אני לא נכנס כרגע לשיפוט מה יותר ומה פחות. זה שני מושגים שונים. אני מדבר על המושג התשובה הראשון, לא מושג התשובה השני. לא מה שנקרא היום חוזר בתשובה, שזה לא חוזר בתשובה כמובן, זה הולך בתשובה. מה שנקרא חוזר בתשובה, בעל תשובה אצל חז"ל, זה מישהו שתמיד האמין. הוא חטא, ועל החטא הזה הוא עושה תשובה. נכון? זה המושג. פשוט, זה המושג. אז אני מדבר על זה. בואו נראה, בהמשך אני אראה שזה לא עד כדי כך חד. הרמב"ם בפרק שלישי מהלכות תשובה בהלכה ג', הרמב"ם כותב, נפתח את זה כבר מפה. הרמב"ם כותב בפרק ג' מהלכות תשובה: וכשם ששוקלין זכויות אדם ועוונותיו בשעת מיתתו, כך בכל שנה ושנה שוקלין עוונות כל אחד ואחד מבאיי העולם עם זכויותיו ביום טוב של ראש השנה. מי שנמצא צדיק נחתם לחיים, ומי שנמצא רשע נחתם למיתה, והבינוני תולין אותו עד יום הכיפורים. לא פיזית. אם עשה תשובה נחתם לחיים, ואם לאו נחתם למיתה. אוקיי? אז יש פה צדיק, בינוני ורשע. עם זכויותיו יותר, זכויותיו פחות, או שזה שקול. השאלה שעולה כאן היא כפולה. א', למה רק תשובה? מי שעושה עוד מצוות, יהיו לו עוד זכויות וזה יכריע את הכף. למה רק תשובה מחזירה אותו להיות צדיק ביום כיפור? זה שאלה ראשונה. שאלה שנייה זה איך בכלל יכול להיות בינוני? הרי אי אפשר לצמצם כידוע. אז אם זכויותיו יותר או זכויותיו פחות, אבל כשזה מחצה על מחצה בדיוק, אז הוא בינוני. כמה בינוניים יש? הסיכוי הוא אפס להיות בינוני, נכון? אז בעצם אחרי ראש השנה או שנחתמנו לחיים או שנחתמנו למיתה, אפשר ללכת לים. בקיצור, סגרנו את הפרשייה לשנה הקודמת. הסיכוי שאנחנו בינוניים, שיש לנו עוד מה לעשות בעשרת ימי תשובה, הוא אפסי. אבל איכשהו ההנחה המקובלת, לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו זכאי וחציו חייב, ההנחה המקובלת היא שאנחנו כולנו בינוניים פחות או יותר. ההנחה היא שיש לנו עבודה בעשרת ימי תשובה. השאלה היא מה ההצדקה להנחה הזאת? מתמטית אין לה הצדקה.

[Speaker B] מתמטית זה לא מתקבל על

[הרב מיכאל אברהם] הדעת בזה

[Speaker B] שרק אם יש לך זכות אחד יותר מהחובות.

[הרב מיכאל אברהם] נו, אז מה שאתה מציע, אבל הרמב"ם אומר אם יש יותר אתה צדיק, אם יש פחות אתה רשע, מחצה על מחצה זה בינוני.

[Speaker B] בזה שהבן אדם הממוצע הוא בינוני,

[הרב מיכאל אברהם] עושה מצוות ואתה מאמין בהשם אבל יש לך יצר הרע.

[Speaker B] אז מה

[הרב מיכאל אברהם] זה זכויותיו מרובות, זכויותיו פחות? תתרגם לי את זה.

[Speaker B] המשקל של הזכויות הוא לא שווה.

[הרב מיכאל אברהם] או, אז יש כאלה שרוצים לטעון שמשקל, הרמב"ם כותב, שאין אדם יכול לדעת את משקל העוונות והזכויות. יש חטא קטן שהעונש שלו לא עוזר כלום. כי זה אומר שהסכום הוא סכום משוקלל. אוקיי, סכום משוקלל, מה הסיכוי שייצא שקול? אפס. אותו אפס בדיוק. אז איך יכול להיות שיש בינוני? זאת השאלה השנייה. יש שתי תשובות אפשריות בדבר. אפשרות אחת זה העמק ברכה, שהוא כותב תשובה מחודדת. הוא רוצה לטעון שבראש השנה בעצם עושים את החשבון על השנה שחלפה. אוקיי? אם אתה נמצא במצב של מחצה על מחצה, תעשה מצוות בעשרת ימי תשובה זה ייזקף לך למשקל של ראש השנה הבא, כי עשרת ימי תשובה זה כבר השנה הבאה. זאת אומרת יום כיפור זה רק סוף הדיון על שנה שעברה. בסדר? אז לכן בעשרת ימי תשובה אין לך מה לעשות עוד זכויות, יש לך, תעשה, אבל זה רק בשביל החשבון של שנה הבאה, זה לא ישנה את המאזן של השנה הקודמת שהסתיימה בראש השנה. למה תשובה מועילה? כי תשובה מתקנת חטאים שכבר נעשו. מורידה חטאים מהכף, כן המטאפורית, שיש בראש השנה, ולכן זה כן יכול לשנות את המאזן שהיה של שנה שעברה. בסדר? מה?

[Speaker B] אם זה עבירה… אם זה מצווה…

[הרב מיכאל אברהם] עוד יותר טוב. זה הופך, כן, מתשובה מאהבה.

[Speaker B] יכול להשפיע על מה שהיה בשנה שעברה.

[הרב מיכאל אברהם] אז בכל אופן התשובה שאתה עושה עכשיו יכולה לשנות את מצבך רטרואקטיבית משנה שעברה, ולכן זה הדבר היחיד שיכול לשנות. זאת תשובה מחודדת, יפה על פניה, אבל היא בעייתית קצת. למה? איכשהו תחושה לא נוחה נדמה לי כשאתה אומר,

[Speaker B] שזה מעלה את

[הרב מיכאל אברהם] השאלה איך, איך יכול להיות. זה בכלל לא עונה. אבל אפילו לגבי השאלה למה רק תשובה מועילה, גם שמה בוא נגיד אני מרגיש חוסר נוחות מהתשובה הזאת. ולמה? בגלל שבעצם יוצא שהקדוש ברוך הוא עובד פה כמו איזה מנהל חשבונות. שעות הקבלה הסתיימו, בראש השנה נגמר, ולכן הוא יחתום אותי למיתה ביום כיפור למרות שבעצם במצבי עכשיו אני צדיק. באמת באמת אני כבר צברתי זכויות ובמצבי עכשיו אני צדיק בסך הכל, מה לעשות שעות הקבלה הסתיימו, בראש השנה היית רשע אז אני אהרוג אותך כבר ביום כיפור. כן, מיד הוא מת בראשו, אני מזכיר לכם את הרמב"ם, מיד הוא מת בראשו. אוקיי? קצת נשמע מוזר. לא יודע, אני הייתי מצפה שהקדוש ברוך הוא לא יתנהג בצורה כל כך, כן, לבלרית כזאת, קטנונית. אז זה כיוון אחד. כיוון שני, זה כיוון שאפשר בשפתי חיים של רב חיים פרידלנדר מדבר על זה, זה קצת לקוח מבעל התניא והבעל התניא לוקח את זה בצורה קיצונית מדי. והטענה היא בעצם, וזה דומה קצת למה שאתה רצית לומר אני חושב, הטענה היא שההבדל בין בינוני צדיק ורשע זה השאלה מה הכיוון הרוחני היסודי שלך בחיים. אם באופן בסיסי אתה שואף לטוב, רק יש לך יצרים, כולנו בני אדם ואתה נופל, אז אתה צדיק. עכשיו זה לא משנה אם היו לך הרבה יותר עבירות ממצוות. בסדר, אז יצרך היה נורא גדול ולא הצלחת להחזיק מעמד או שהיו לך המון ניסיונות במקרה או לא משנה, נפלת הרבה. בסדר, אבל בבסיס אתה שואף לטוב. אם אתה שואף לטוב אתה צדיק. אם אתה שואף לרע אתה רשע, גם אם היו לך יותר מצוות מעבירות. כי בבסיס אתה שואף לרע ובמקרה לא יצא לך, לא היה לך הזדמנות לחטוא. כן, כמו שכיר לגבי מס הכנסה. הוא יותר צדיק מהעצמאי, הוא לא יכול להעלים מס הכנסה, מה לעשות, משלמים לו את זה בתלוש. בסדר? אז זה אותו דבר. לכן הצדיק והרשע זה נקבע לפי השאלה מה הכיוון הבסיסי שלך. האם הכיוון הוא חיובי אתה צדיק, האם הכיוון הוא שלילי אתה רשע. וזה לא סופרים מצוות או סופרים עבירות.

[Speaker B] בלי קשר למאזן?

[הרב מיכאל אברהם] בלי קשר למאזן. המאזן עוד פעם, המאזן הוא ביטוי, אבל בעצם מה שחשוב זה הכיוון שלך. אוקיי? הבינוני זה מישהו שיושב על הגדר, כן, רגל פה רגל שם. כמו הסיפור על רבקה, הבדיחה על רבקה עם שני ש… שהיא הרגישה, רש"י מביא את מדרש חז"ל, שהיא עברה על בתי עבודה זרה היא הרגישה שהתינוק רוצה לצאת, היא עברה על בתי מדרשות גם רוצה לצאת. ותלך לדרוש את ה'. ואז מה אומרים לה שם ועבר? שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעייך ייפרדו, לאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר. כן, יש לך שניים. עכשיו היא נרגעה. מה זאת אומרת? בבתי עבודה זרה זה רצה לצאת ובבתי מדרשות ההוא רצה לצאת. כן, אז שואלים בבני ברק שואלים אז מה למה זה מרגיע אותה? קודם הוא רצה לצאת פה ורצה לצאת פה? כן, אז הם אומרים, עדיף שיהיה אחד רשע ואחד צדיק מאשר אחד מזרחניק. בסדר? זה ה… זאת אומרת מישהו שיודע מה הוא רוצה, גם אם זה לכיוון הרשע, יותר טוב מאשר אחד שיושב על הגדר. זה הבינוני. הבינוני זה אחד שככה לא החליט מה הכיוון שלו בחיים. הוא כמו שהגששים אמרו אני הלכתי עם חם, לא עם אבא לא עם אמא, אני הלכתי עם חם. אז זה כן הוא הולך לאיפה שהרוח מושכת אותו. אגב, אני חושב שבאליהו בהר הכרמל מה שהוא אומר שמה, שהרבה פעמים תופסים את זה כאיזושהי דחיקה רטורית לפינה, אני חושב שהוא התכוון ברצינות. אומר עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים? אם ה' הוא האלוהים לכו אחריו, ואם הבעל לכו אחריו. לא על שניהם. כן, תלכו באמת אחרי הבעל, לא בתור תרגיל רטורי. אתם כלומניקים. אתם הולכים אחרי החבר'ה. אם החבר'ה הולכים לבעל אתם הולכים לבעל, אם החבר'ה הולכים לה' אתם הולכים לה'. זה הכי גרוע. תהיה רשע, תהיה צדיק, רק אל תהיה מזרחניק. מזרחניק זה לא צבע הכיפה, מזרחניק זה ההתנהלות הרוחנית שלך. אוקיי? אז ה… תזכירו לי את ה…

[Speaker B] הדבר הזה נאמר לפני שהיה המושג חרד"לי. אוקיי.

[הרב מיכאל אברהם] עוד בדיחה על זה, מוסלמי אחד שבא לעבוד ברמדאן בבני ברק לשטוף את הבית. שאלו אותו מה אתה לא דתי? אז למה אתה בא לעבוד ברמדאן? אמר אני מזרחניק. טוב, בכל אופן אז הטענה היא שבינוני צדיק ורשע נקבע לפי הכיוונים היסודיים הרוחניים שלך ולא לפי מניין גם לא מניין משוקלל של מצוות או עבירות. עכשיו אם זה כך אז ברור לגמרי למה רק תשובה יכולה להועיל. נכון? רק תשובה יכולה להועיל כי מה זה יעזור לעשות עוד כמה מצוות? זה לא משנה כמה. יכול להיות שגם קודם היה לך יותר מצוות מעבירות. אבל אם אתה עושה תשובה פירושו אתה משנה את הכיוון שלך בחיים מכיוון שלילי לכיוון חיובי. זה יכול לשנות. ולמה ואיך יכול להיות בינוני? מדובר אדם שהוא לא צדיק גמור ולא רשע גמור אלא הוא מתמודד, אוקיי? מאותגר מה שנקרא. אז שתי השאלות האלה אני חושב מתיישבות היטב עם הכיוון הזה של הרב חיים פרידלנדר. עכשיו אני רוצה אבל לטעון שיש יש בעצם שני הכיוונים האלה שהצגתי כאן הם לא שתי אלטרנטיבות חלוקות. זה שני מנגנונים שונים של תשובה ששניהם קיימים. הכיוון הראשון זה שתשובה מוחקת עבירות שהיו לכן רק תשובה מועילה ומצוות זה כבר נזקף לחשבון של שנה הבאה. אני אומר התשובה של העמק ברכה נקרא לה עכשיו התשובה הקטנה הקטנונית כן הלבלרית. והתשובה של השפתי חיים זה התשובה הגדולה המהותית. אוקיי? ואני טוען שיש שני מסלולי תשובה. זה לא ויכוח, זה לא מחלוקת. יש שני מסלולי תשובה. אתה יכול להחליט האם אתה על המסלול הזה או שאתה על המסלול הזה. עכשיו מה קורה? במסלול של התשובה הקטנה זה בעצם אומר ככה יש חידוש התורה חידשה חידוש שמה? אם עשית חטא ועברת את הפרוצדורה הנדרשת חרטה קבלה לעתיד לבוא וידוי ועזיבת החטא, חרטה קבלה לעתיד לבוא ווידוי, אז החטא נמחל. חידוש לפנים משורת הדין זה נמחל הכל בסדר.

[Speaker B] במהלך כל השנה עושים את

[הרב מיכאל אברהם] זה נכון, עוד לא נכנסתי לשאלה מה ההבדל בין כל השנה לעשרת ימי תשובה אבל באופן כללי מושג התשובה. אז זה מוחק את החטא זה חידוש מיוחד לפנים משורת הדין זאת התשובה הקטנה. אבל פה יש איזשהו סוג של ויתור של הקדוש ברוך הוא לפנים משורת הדין כי אתה לא באמת השתנית אתה עושה פרוצדורה ומתקן את החטא שאותו עשית. אם אתה בוחר במסלול הקטן הקטנוני נקרא לו אולי הזה אז ההתנהלות היא לפי הכללים. אם עברו שעות הקבלה אז שנה הבאה ניפגש על הדיון של השנה הזאת אבל אבל אם לא אז לא זה לא יעזור. ואם אתה רוצה ללכת עם הכללים אין בעיה אבל תלך עם הכללים יש כללים איך עושים את זה אוקיי? בתשובה הגדולה בתשובה המהותית של שינוי מהכיוון החיובי לכיוון השלילי זה לא תשובה טכנית זאת תשובה מהותית. צריך להבין ששני התירוצים האלה משקפים שני מושגים שונים של תשובה זה ברור בלי קשר עכשיו לשאלה אם שניהם קיימים או רק אחד. אבל ברור שמדברים על מנגנון או מכניזם אחר לגמרי. המכניזם של העמק ברכה זה פרוצדורה כן הרס"ג חידש את ארבעת חלקי החטא עזיבת החטא חרטה קבלה לעתיד לבוא וידוי בפה. עשית את זה סימנת וי ליד העבירה הזאת עוד וי ליד העבירה הבאה אז נמחלו לך העבירות האלה אוקיי? אז זה חידוש אבל בסדר החידוש הזה התחדש. אז זה תשובה טכנית נקרא לה קטנה. התשובה שעליה מדובר אצל השפתי חיים זה שינוי כיוון רוחני זה לא מעבר טכני על עבירה כזאת או עבירה אחרת. היית בכיוון רוחני שלילי עשית איזושהי עבודה נפשית ועברת להיות מישהו שמכוון לכיוון החיובי. עשית מהפכה רוחנית בעצמך. זאת תשובה גדולה זאת תשובה אחרת לגמרי אוקיי? עכשיו אני טוען חוץ מזה ששימו לב שמדובר בשני מנגנונים שונים של תשובה אני טוען שאין פה מחלוקת שניהם קיימים. אתה יכול לבחור במנגנון הזה ואתה יכול לבחור במנגנון הזה. אם אתה בוחר במנגנון הזה יש כללים. הכללים הם עד ראש השנה אתה יכול מראש השנה עד יום כיפור זה תשובה כל השאר לשנה הבאה. פשוט אתה בוחר ללכת במידת הדין כן לפי הכללים אלה הכללים. אבל אם אתה הולך… אם אתה בוחר במסלול המהותי, אתה באמת משתנה, אין כללים. אם אתה באמת משתנה, אז עכשיו בראש השנה, בין ראש השנה ליום כיפור עשית תשובה. אחרי שעשית תשובה אתה כבר צדיק, אף אחד לא יהרוג אותך ביום כיפור כשאתה צדיק. אצל ספרי חיים אתה עשית תשובה במובן הטכני, הורדת כמה עבירות, סליחה. אבל אם עשית כמה מצוות ולא עשית תשובה, שאלתי הרי הוא צדיק, איך אפשר להרוג אותו ביום כיפור? הוא לא צדיק, הוא בינוני שעשה עוד כמה תשובה, עוד כמה מצוות. זה הכל ברמה המהותית. לא, אבל למה הסבירו לי

[Speaker B] את החשבון כבר מראש השנה ליום כיפור, אני יכול לעשות תשובה שהיא לא מהותית? נותנים לך צ'אנס לעשות תשובה,

[הרב מיכאל אברהם] נותנים לך צ'אנס לעשות תשובה, מה הבעיה?

[Speaker B] לא, אבל היא לפי הכללים של הפנקסנות, היית צריך לעשות תשובה עוד לפני שנה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אלה הכללים. הכללים הם שיש לך עוד ארכה של עשרה ימים, אם תעשה תשובה זה מתקן את החטא. הכללים אלה הם ויתור, זה לפנים משורת הדין. אבל בסדר, זה מה שהתחדש במושג התשובה, שאתה יכול לעשות תשובה כזאת וזה יתקן חטאים. זה הבנתי, אבל תלך עם הכללים. ברגע שאתה הולך על המסלול של הכללים, אז עובדים איתך עם הכללים. אם אתה עובד במסלול המהותי, אין כללים. אני אביא לכם שתי ראיות לדבר, שתי ראיות לדבר. ראיה אחת זה בגמרא בקידושין. הגמרא בקידושין אומרת שמי שמקדש אישה על מנת שאני צדיק גמור, אפילו ידוע שהוא רשע, חוששין לקידושיה

[Speaker B] שמא הרהר תשובה בלבו.

[הרב מיכאל אברהם] עכשיו אני שואל, מה זאת אומרת שמא הרהר תשובה בלבו? זאת אומרת הוא רשע מדופלם, אוקיי? יש לו לא יודע מה אלף עבירות. אלף עבירות זה רשע קטן, אבל נניח, אוקיי? על האלף עבירות האלה הוא העביר בראשו על כל אחד מהם עזיבת החטא, חרטה, קבלה לעתיד לבוא ווידוי בפה תוך כדי שהוא אומר לה הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק גמור? מה שייך לחשוש שהוא עשה תשובה? אין אפשרות לעשות תשובה כזאת.

[Speaker B] זו התשובה המהותית, הוא פתאום הפך את עצמו, תבין.

[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת אם אתה אומר שחוששים לזה שהוא עשה תשובה ולכן יש ספק מקודשת, זה בעצם אומר שישנה אפשרות להפוך מרשע לצדיק לא בפרוצדורת התשובה ההלכתית המקובלת, כי אחרת אם זה בפרוצדורה המקובלת אי אפשר לעשות את זה. נכון? זה ראיה אחת. ראיה שנייה, גמרא.

[Speaker B] לא, אבל עדיין צריך להסביר פה קצת יותר שעדיין גם התשובה המהותית היא לא טריקי, היא אמורה להוות איזשהו…

[הרב מיכאל אברהם] נכון, יכול להיות שהוא עשה תשובה, פתאום הבין את עומק חטאיו והוא עשה תשובה, הוא התהפך. הנה הראיה הבאה תדגים את זה יותר. הראיה הבאה זה רבי אלעזר בן דורדיא. סיפור של רבי אלעזר בן דורדיא שהגמרא אומרת כן שרבי אלעזר בן דורדיא כן לא הניח זונה בכל העולם כולו שלא בא עליה עד שהוא מצא שיש מישהי שלוקחת ארבע מאות זוזים בשכרה. כן, הגיע לשמה, הפחה או הציצית, יש שמה סיפורים מקבילים, לא משנה, קרה משהו והוא פתאום הבין ככה איפה הוא עומד וישב ובכה ובכה ובכה עד שיצאה נשמתו. כן, אמר הרים בקשו רחמים עליי, שמיים בקשו רחמים עליי, זה… אין הדבר תלוי אלא בי. יצאה נשמתו ואז יצאה בת קול ואמרה רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא. ועל זה בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת. עכשיו, רשע מדופלם כמו רבי אלעזר בן דורדיא, כשהוא ישב שם, הוא באמת אתם חושבים שהוא עבר על רשימת החטאים המסודרת שלו אם בכלל היתה לו כזאת ועל כל אחד הוא עשה את פרוצדורת התשובה של רס"ג? עזיבת החטא, חרטה, קבלה לעתיד לבוא, וידוי בפה? מחק את כל החטאים, כל אלפי החטאים שהיו לו, מיליוני החטאים שהיו לו והוא קנה את עולמו בשעה אחת. הוא לא עשה את זה. אז איך הוא קנה את עולמו? וזה אומרים שמה רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא, הוא נהיה רבי. החוטא הכי גדול בעולם תוך שעה, שעה הכוונה כמה רגעים, נהיה רבי. כן? אז מה, איך זה יכול להיות? ברור שישנו מנגנון שהוא מנגנון שיכול להפוך אותך ברגעים, לא, הוא לא תלוי בביצוע של פרוצדורת תשובה הלכתית שלב אחרי שלב על כל חטא וחטא שעשית. כמו שראינו, וזה המקדש אישה על מנת שאני צדיק גמור, החשש, חשש, הכוונה החשש לקידושין, התקווה במקרה הזה שהוא עשה תשובה זה שהוא עשה את התשובה של רבי אלעזר בן דורדיא. וזה שרבי אלעזר בן דורדיא נקרא רבי אלעזר בן דורדיא, רבי זה מי שלימד אותנו משהו, הוא לימד אותנו שהלכות תשובה זה לחלשים, הלכות תשובה זה למי שלא עושה תשובה. למי שמי שלא עושה תשובה יש הלכות תשובה, אתה צריך לעשות חרטה, וידוי, קבלה, על כל חטא וחטא לסמן וי, עשית גמור, ועברת ועברת על כל אחד, זה נמחל לך. זה לחלשים. אנשים שעושים תשובה באמת זה לא רלוונטי כל הלכות תשובה. מה אכפת לי הלכות תשובה? אם הוא עשה תשובה הוא צדיק עכשיו. מה הקדוש ברוך הוא יעניש אדם שהוא באמת צדיק? מה בגלל שהוא פעם היה רשע? מה זה מה מעניין מה שהוא היה פעם? עכשיו אתה מעניש צדיק גמור, אתה תביא לו ייסורים או מוות או לא יודע בדיוק מה שמגיע לו, מה פתאום? ברור שלא. ולכן הטענה היא ששני מנגנוני התשובה האלה שהם שונים שניהם קיימים, אבל אתה בוחר באיזה משניהם ללכת. אני אולי אביא דוגמה… מה?

[Speaker B] לדעתי זה לא מנגנון תשובה מלא כמו שזה שעושה את זה נותן לך דחיפה, זה נותן לך איזשהו הרהור תשובה, מה זאת אומרת? מה זה הוא ממש עשה תשובה? אני לא חושב ש… מה זה הוא ממש?

[הרב מיכאל אברהם] יש אפשרות שהוא עשה תשובה, אלעזר בן דורדיא מתואר שם, זה בדיוק הסיפור. הסיפור אומר שהוא קנה את עולמו בשעה אחת, כן, הוא הרהר ברגע או כמה רגעים והוא התהפך. זהו.

[Speaker B] וזה החידוש, אם זאת לא הראיה הראשונה של הלכתנו. אתה יכול להגיד שהוא התחיל את התהליך, אבל בעצם זה שהוא הרהר בתשובה, זה שהוא הרגיש שהוא לא בסדר ושהוא צריך להשתנות וזה ההתחלה וזה העיקר, אבל יש לו הרבה עבודה לעשות וכל העבודה כוללת…

[הרב מיכאל אברהם] ואם הוא יעשה את העבודה הזאת זה תנאי בלי זה הוא לא צדיק ואז הקידושין בטלים. הקידושין בטלים למפרע אם הוא לא ישלים את התהליך.

[Speaker B] לא, זה מפקיע ממנו, הרב צוקרמן מסביר את זה שמפקיע ממנו את שם רשע לצורך העניין. מה זה צדיק גמור?

[הרב מיכאל אברהם] יש לו… הוא לא… צדיק גמור זה לא מפקיע שם רשע הוא צדיק גמור, זה לא מישהו

[Speaker B] שהופקע ממנו

[הרב מיכאל אברהם] שם רשע, הוא הרהר תשובה. נו?

[Speaker B] הרהור תשובה הופך אותו לצדיק גמור, לא למישהו שהופקע ממנו שם רשע. כי הוא אומר על מנת שאני צדיק,

[הרב מיכאל אברהם] ברגע הזה, לא על מנת שאני לא רשע.

[Speaker B] הוא מפקיע את השם רשע זה מה שזה עושה.

[הרב מיכאל אברהם] אבל למה מתקדשים? הקידושין הוא לא על דעת שאני לא רשע הוא על דעת שאני צדיק.

[Speaker B] נו אז מה? צדיק זה מה?

[הרב מיכאל אברהם] צדיק זה צדיק.

[Speaker B] הוא צריך להמשיך עוד בסוף תהליך, אז בטח מהשמיים לא יסתכלו…

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע מה השמיים היא מקודשת.

[Speaker B] כי ברגע הזה, מה זה ברגע הזה?

[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת שברגע הזה הוא צדיק.

[Speaker B] אחר כך הוא היה…

[הרב מיכאל אברהם] אז ברגע הזה הוא צדיק. זהו זה מה שאני טוען.

[Speaker B] הרב רצה להגיד מה שמלכות תשובה של הרמב"ם זה רק לחלשים.

[הרב מיכאל אברהם] לא הרמבום, הרמב"ם לא, הלכות תשובה.

[Speaker B] הלכות תשובה במשנה תורה זה רק לחלשים, זה לא נזכר, זה לא…

[הרב מיכאל אברהם] לא הלכות תשובה במשנה תורה, הלכות תשובה. הלכות תשובה משנה תורה זה לא הלכות תשובה, רובם הוקדש לתשובה השנייה בכלל לא לתשובה ההלכתית. עוד מעט נדבר. אז הטענה אני רוצה להראות לכם את זה במהר"ל. המהר"ל מדבר, יש גמרא בראש השנה בדף י"ז. הגמרא אומרת שמה שמבארת את הי"ג מידות של רחמים השם השם אל רחום וחנון. מה?

[Speaker B] שכתוב שמה השם השם…

[הרב מיכאל אברהם] כן אז הגמרא מבארת שמה את המידות של רחמים. והגמרא אומרת שמה אני השם לפני שיחטא ואני השם אחרי שיחטא ויעשה תשובה, זה השם השם. אוקיי? אחרי זה יש בסוף ונקה. הגמרא בשבועות אומרת גם ונקה זה מנקה למי ששב ואינו מנקה למי שאינו שב. שואל המהר"ל, הרי אם יוצא ששתיים מן המידות בעצם אחראיות על תשובה, גם השם השם וגם הונקה. למה צריך שתי מידות שונות שאחראיות על התשובה? יש לו תירוץ נורא מוזר. לא מדבר על תשובה נורא מוזרה אלא תירוץ נורא מוזר כי אנחנו עוסקים בתשובה פה. אז יש לו תירוץ נורא מוזר, הוא אומר השם השם זה למי שעושה תשובה על כל העבירות, והונקה זה למי שעושה תשובה על חלק מהעבירות. אז שיעשה מאה פעמים תשובת ונקה. למה זה שני שמות שונים או שתי מידות שונות, שני תהליכים שונים של תשובה? אני רוצה לטעון ככה. כאשר תחשבו רגע על מישהו שעושה את התשובה הגדולה שקראתי קודם, ההיפוך הנפשי, הוא הופך להיות עכשיו מישהו שהכיוון הבסיסי שלו הוא חיובי. האם דבר כזה יכול להיעשות על עבירה אחת או על חמש מהעבירות שלי? ברור שלא, נכון? זה לא עוסק בעבירה כזאת או בעבירה אחרת, זה עוסק בשאלה מי אני, לכן זה בהגדרה תשובה על כל העבירות. כל העבירות ממילא, זאת תשובה שאני מתהפך. ברגע שאני מתהפך, אז כל העבירות שלי טופלו. זה לא, אני לא יכול לעשות את התשובה הזאת על חילול שבת פרשת קורח בתשע"ט, ואחרי זה לעשות תשובה הזאת על לא יודע מה, על כיבוד הורים בתשפ"א. זה לא עובד ככה. אם אני התהפכתי והכיוון שלי הוא כיוון רוחני חיובי, זה טיפל ביחד בכל העבירות שלי. אני מישהו אחר כמו שהרמב"ם אומר, אינני אותו אדם שעשה את החטאים, עכשיו אני צדיק, מה אתה רוצה מהאותו אחד שעשה את העבירה, אני מישהו אחר. אוקיי? נראה גם מטפורי, נראה עוד מעט. אז הטענה היא בעצם שהתשובה הגדולה היא בהגדרה, מעצם הגדרתה, תשובה על כל העבירות. בהגדרה, אי אפשר לעשות אותה עבירה עבירה, זה לא מוגדר ככה. לכן זה קורה ברגע אחד, לכן אלעזר בן דורדיא או מקדש אישה על מנת שאני צדיק גמור, זה קורה ברגע אחד כי או שזה קרה או שזה לא קרה, אם זה קרה זה קרה על הכל. לעומת זאת, התשובה הלבלרית, הקטנה, הטכנית, היא וודאי עוברת עבירה עבירה, כל עבירה אתה צריך עזיבת החטא, חרטה, קבלה לעתיד, וידוי, עובר לעבירה הבאה, וכן הלאה, אתה צריך לעבור עבירה עבירה. לכן אני טוען שהתשובה של השם השם, זאת התשובה הגדולה. התשובה של "ונקה" זאת התשובה הקטנה. זה שזה על כל העבירות וזה על חלק מהעבירות זה לא עניין כמותי. אלא ברור שהתשובה המהותית לא יכולה להיעשות על חלק מהעבירות, היא במהותה על כל העבירות. וזה השם השם אחראי על התשובה הגדולה. לכן צריך לזה שני שמות של הקדוש ברוך הוא, כי זה שתי מידות שונות, זה שני מכניזמים שונים. עכשיו בוא נראה רגע קצת יותר, ניכנס לקישקעס של שני המכניזמים האלה. אני ארצה להמשיך איתם כי זה מוביל להרבה יסודות חשובים. הטענה בעצם שבתשובה הגדולה אין דבר כזה הלכות תשובה בקשר לתשובה הגדולה. אין הלכות. אם התהפכת אז התהפכת, זהו, אז ברור, אף אחד לא יעניש אותך על פאזה קודמת שלך שאתה כבר לא בכלל לא נמצא שם. אם עשית תשובה טכנית, אז יש הלכות תשובה, איך עושים את זה, מתי עושים את זה, מה מתכפר, מה לא מתכפר וכדומה. אבל שימו לב, האבחנה היא לא עד כדי כך דיכוטומית. הרי בתוך התשובה הטכנית יש עזיבת החטא, חרטה, קבלה לעתיד ווידוי בפה. בוא ננסה רגע לחשוב על החרטה. אוקיי? מה זה חרטה? נגיד שאני ביררתי בפרשת קורח תשע"ט, אוקיי? רשום לי בפנקס, שיבוא המשיח אביא חטאת שמינה. אז עכשיו אני רוצה לעשות על זה תשובה. על מה אני מתחרט? אני מתחרט על זה שביררתי? לא, אני מתחרט על זה שעברתי על רצון השם. אין דבר כזה חרטה על חטא אחד. זה לא חרטה אמיתית. כשאתה מתחרט באמת, אתה לא מתחרט על זה שביררתי, אתה מתחרט על זה שעשית משהו שהוא אסור, שהקדוש ברוך הוא אמר לא לעשות אותו. אז לכן בעצם המושג חרטה, אם אתה עושה אותו באמת, הוא בהגדרה על כל העבירות. מה זה בעצם אומר? זה בעצם אומר ששני הקטבים האלו ששרטטתי קודם, התשובה הגדולה המהותית והתשובה הטכנית הקטנה, זה לא שני קטבים, זה שני צדדים של ציר שיש עליו רצף בין זה לבין זה. והרצף נקבע לפי עומק החרטה. זאת אומרת, אם אתה חושב על אירוע מסוים שקרה ואומר "אוף, נפלתי שמה" וזה, חרטה על אירוע מסוים, זה חרטה קטנה, מקומית, זה לא באמת התחרטת על זה שעשית חטא. אז זה התשובה הקטנה. התשובה הגדולה זה חרטה על עצם העובדה שבכלל יכולת לחטוא, בכלל מה פתאום הכיוון שלי איפשר לי לחטוא, אני רוצה עכשיו להתהפך לכיוון החיובי. זה החרטה הגדולה. עכשיו אתם מבינים שבעצם יש רצף רמות של חרטה, שהרמה הקטנה ביותר זה התשובה הטכנית, ואז יש רצף של רמות, ככל שהחרטה יותר עמוקה היא כמובן נוגעת יותר ויותר לכל המצוות. וחרטה מהותית מלאה, פשוט היפוך רוחני, זאת התשובה הגדולה. לכן למעשה יש פה רצף של רמות. ועכשיו אני חוזר להערות שהיו פה קודם, כבר לא זוכר מי העיר, בהחלט אפשר להבין שהתשובה הטכנית, ההלכתית, זאת דרך טובה להתחיל ללכת בה לכיוון של התשובה המלאה. אני מתחיל בלחשוב על חטא מסוים, ואני מתחרט ואני מנסה לראות איך נפלתי שמה ומה קרה ואיך זה לא יקרה עוד פעם וזה, ומתוך ההעמקה בחטא המסוים הזה שבו אני מתמקד עכשיו, אני לאט לאט מבין איך בכלל יכול להיות שאני מגיע לחטא. איך בכלל יכול להיות שאני עושה משהו שהקדוש ברוך הוא אוסר אותו. ואם אני באמת עושה את זה ברצינות ועד הסוף, אז אני מתחיל בחטא מסוים, אבל בעצם בסוף בסוף אני לא צריך לעבור לשאר החטאים. כי התחרטתי, זהו, אני כבר מישהו אחר. אוקיי? לכן אני חושב שהחרטה זה דווקא המרכיב המתבקש ביותר כדי לתלות בו את המעבר בין התשובה הקטנה לתשובה הגדולה. פשוט עומק החרטה קובע איפה אני על הציר בין התשובה הקטנה לתשובה הגדולה. כשהחרטה היא מאוד מאוד שטחית, אז בסדר התחרטתי על מעשה מסוים שעשיתי, באמת התחרטתי כאילו, אבל לא עבודה נפשית, היפוך נפשי וזה, אלא התחרטתי. סימנתי וי, לא בסדר, אוקיי.

[Speaker B] למה לא קבלה לעתיד במקום החרטה?

[הרב מיכאל אברהם] קבלה לעתיד היא חלק מהחרטה, לכן אמרתי שהחרטה אני בוחר בה, אבל זה לא דווקא, אני מדגים את זה עליה.

[Speaker B] מה עם וידוי? וידוי שייך לתשובה הטכנית?

[הרב מיכאל אברהם] לא, וידוי, אם אתה תופס אותו באופן טכני, אז וידוי זה דיבור. מה שדיברת זה על חטא מסוים, ביררתי שם ואני מתחרט ואני לא אעשה את זה יותר. אם אתה מדבר על הוידוי כמשקף, מה שאמרת קודם, כמשקף תהליך של חרטה, של תשובה, הנה הכי נמי זה מצטרף. לכן אמרתי אני נתלה על החרטה בתור הפרמטר שמעביר אותי מהתשובה הקטנה לתשובה הגדולה. אבל אתם יכולים לצרף שם גם את הוידוי, גם את הקבלה להבא, כי בסך הכל זה הכל אספקטים של אותו תהליך.

[Speaker B] יש פה תשובה… הוא

[הרב מיכאל אברהם] לא ממש מונה את ארבעת השלבים, זה רס"ג מונה אותם יותר, בסדר.

[Speaker B] הוא לא ממש…

[הרב מיכאל אברהם] אני לא זוכר שהוא כותב שם באיזשהו מקום, עזיבה, חרטה, קבלה להבא, וידוי דברים? לא, הפרוצדורה הזאת לא מופיעה ברמב"ם.

[Speaker B] מופיעה ברס"ג. אה, מכתב מאליהו?

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה רס"ג. רס"ג.

[Speaker B] אבל כשאנחנו נגיע להלכות תשובה, אז הוא מדבר על שני אלמנטים.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. אגיע, אני אגיע עוד להלכות תשובה. אז הטענה בעצם בסופו של דבר זה ששני הקטבים שתיארתי ואני עדיין אמשיך להתייחס אליהם כשני קטבים כי זה נוח לי מבחינת הטיפול, אבל צריך לזכור ברקע שבעצם זה שני צדדים של ציר רציף. ועל הציר הזה אפשר לעבור, נגיד תבחרו את החרטה, לא חשוב לי בתור הפרמטר, אם החרטה היא אפס אתה בקוטב הזה, אם החרטה היא אחד אתה בקוטב הזה, 0.3 אתה איפשהו באמצע, 0.7 זה גם איפשהו באמצע. תלוי אם אתה קרוב לקוטב הזה או לקוטב ההוא. אוקיי? בעצם P כפול החרטה הקטנה ועוד 1 מינוס P כפול החרטה הגדולה, P רץ בין אפס לאחד, זה יכול לרוץ לכם מפה לשם. אינטרפולציה כזאת. אז אני רוצה לטעון בעצם שיש רצף של רמות. אף אחד מאיתנו לא נמצא לא בצד הזה ולא בצד ההוא. רבי אלעזר בן דורדיא או המקדש ההוא, זה דמויות פיקטיביות, זה אגדה. מה שבאה ללמד אותנו האגדה, רבי אלעזר בן דורדיא, כן, מה הוא לימד אותנו? באה ללמד אותנו רעיון, זה תיאור טיפולוגי שיש טיפוס כזה של תשובה שיכולה לעבוד בשעה אחת. עכשיו כמובן אני לא יודע איך עושים את זה, עוד נדבר על הפרדוקס הפסיכולוגי של איך עושים את זה, אבל לא יודע איך עושים את זה, אבל חשוב שזה יהיה בתודעה שלנו שדבר כזה קיים. שכשאנחנו מתחילים את התהליך של תשובה קטנה, ננסה להתקדם לכיוון של הקוטב ההוא. ולכן רבי אלעזר בן דורדיא זה איזשהו סיפור שבא להציב לפנינו את המודל הטיפולוגי הזה. אנחנו בדרך כלל נתחיל מהתשובה הטכנית הקטנה, וככל שנעמיק יותר בעניין של החרטה והתשובה הנפשית, אנחנו נתקרב על הציר לרבי אלעזר בן דורדיא. וזה בעצם, זה בעצם הטענה. טוב, אולי אני אולי אגיד עוד הערה, יש לנו עוד שתי דקות. אגיד עוד הערה, הרבה פעמים כשמדברים על התשובה שהיא לפני משורת הדין, כן, מידת הדין הרי אומרת מה פתאום, כן, שזה חידוש של הקדוש ברוך הוא, ואומרים שזה מידת הרחמים, תשובה זה מידת הרחמים, זה נגד הדין, איך יכול להיות שמישהו שחטא מוחקים לו את זה וכולי. התיאורים האלה אני חושב הם כולם תיאורים על התשובה הקטנה. הם לא תיאורים על התשובה הגדולה. בתשובה הגדולה זה לא מידת הדין, זה לא לפנים משורת הדין, זה מידת הדין. אם אני השתניתי, אין שום סיבה להעניש איזושהי פאזה קודמת שלי שכבר לא נמצאת בעולם. תחשבו שנייה אחת, תחשבו למשל על בן אדם, מישהו שחטא לי, אוקיי? עכשיו אני, הוא מגיע אלי, דיברנו קודם, בא לפייס אותי, אומר לי תשמע עשיתי תשובה, הייתי לא בסדר וכולי, ונגיד שאני רואה לליבו ואני מבין שהוא באמת באמת התהפך, הוא פשוט איננו אותו האדם, הוא כבר לא כזה, אני אסלח לו, וברור שאני אסלח לו. אני חושב שכל הדברים האלה, כל השבחים הגדולים, ועל זה עוד נדבר, כל העניינים האלה של הלפנים משורת הדין והחסד המיוחד והכול, זה נדבר על התשובה הקטנה, לא על התשובה הגדולה. בתשובה הקטנה, הרי סוף סוף לא באמת השתנית, אתה לא יכול להגיד אינני אותו אדם. עוד נגיע לרמב"ם איפה הוא מדבר על תשובה גדולה ואיפה הוא מדבר על תשובה קטנה. אבל האינני אותו אדם זה התשובה הגדולה. כשאנחנו מדברים על התשובה הקטנה, לא באמת מגיע לך שזה יימחק. זה לפנים משורת הדין. הקדוש ברוך הוא אומר לחלשים, אלה שלא מצליחים לעשות את התשובה הגדולה, תעשו את הפרוצדורה הזאת, יתכפר לכם. בסדר? לפנים משורת הדין. אבל זה מדבר רק שם. התשובה הגדולה זה מידת הדין.

[Speaker B] לכן, אז עדיף להיות מי שקונה עולמו בשעה אחת?

[הרב מיכאל אברהם] עדיף, אם אתה יכול, כן, בטח שעדיף.

[Speaker B] וזה עדיף על צדיק גמור?

[הרב מיכאל אברהם] לא ברור שאתה צריך להיות בעל תשובה גמור, לא ברור שעדיף להיות בעל תשובה גמור, אבל

[Speaker B] לעשות כל מה שהוא עשה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, האור החיים, אני לא מדבר על לעומת צדיק גמור, אני מדבר על לעומת בעל תשובה טכני. ההשוואות על צדיק גמור, מה זה קשור? צדיק גמור לא צריך לעשות תשובה. למה בעל תשובה עדיף על צדיק גמור? זאת סוגיה שנטפל בה בהמשך. זו סוגיה אחרת, אבל אני מדבר כרגע על ההשוואה בין שני בעלי תשובה, לא על בעל תשובה מול צדיק גמור.