פגישת מחזור כ＂ט עם משפחות החללים ממדרשיית נעם פרדס חנה – יום הזכרון תש＂פ

[Speaker A] תנוך תבוא לשיחה בתנור דיבור, תבוא לשיחה. אז תקשיבי, אז תדליקי את התנור החלבי ותשימי את זה על התנור החלבי. אהלן רמי. מה אמרו לנו שזה יותר טוב? לא יודע, כמו כל דבר שלו.

[הרב מיכאל אברהם] לא אמר רב מיקי?

[Speaker A] לא לא לא, חכי רגע, אלון

[הרב מיכאל אברהם] גז מדבר, אני לא זה. תגיד לשלומי. לא,

[Speaker A] אז תשימי את זה על התנור החלבי רק שיכבו אותו. אוקיי.

[הרב מיכאל אברהם] עוזי ראיתי פה את גולן קודם, לא? הוא נעלם לי.

[Speaker C] אני כאן, אני כאן, מיקי.

[הרב מיכאל אברהם] אה, אוקיי.

[Speaker E] עוזי שלום. מי אמר לי? לא יודע, שלום.

[Speaker D] גולן מה שלומך? ברוך השם, ברוך השם. הלל, מה נשמע הלל?

[הרב מיכאל אברהם] יש פה שני הללים, הלל קרסטן והלל ברוך, זה מה שלומך?

[Speaker G] אני רוצה, כן, זה גם נכון. אה, זה החלום, כן, נכון. ברוך השם, אני מקווה שאנשים אולי אחרי הקורונה הזאת באמת כל מיני דברים חומריים יקחו אותם יותר בפרופורציות. יופי, תהיו בריאים ותהיו חזקים, ד"ש לכולם, שלום.

[הרב מיכאל אברהם] מי שמשמיע דברים אחרים כדאי שייכנס למיוט. בסוף אכניס את כולם למיוט, אבל בינתיים אנחנו עוד מדברים חופשי. רואה פה דוד לנדאו? זה, הוא קשור לחובב. אחי, כן. אה, אוקיי, שלום.

[Speaker H] וואו, אני בהלם, שמחה! אני לא ראיתי פה את הציבור הזה כבר שנים רבות.

[הרב מיכאל אברהם] בשביל זה יש קורונה.

[Speaker D] שלום שלום,

[Speaker H] אני עובר כאן תמונה תמונה. ממי, הלל ברוך, וואי וואי, דובי,

[הרב מיכאל אברהם] דובי, היי.

[Speaker D] דובי מה נשמע דובי?

[Speaker H] רגע, מי זה רמי בוכריס?

[הרב מיכאל אברהם] רמי זה האחיין של רמי בוכריס, הבן של גולן.

[Speaker H] וואו, אני לרגע נבהלתי שאני רואה את רמי בוכריס, השם יקום דמו.

[הרב מיכאל אברהם] אני

[Speaker I] רואה את רמי בוכריס, רק את האחיין. ומי

[Speaker H] זה גולן?

[הרב מיכאל אברהם] אח של רמי.

[Speaker I] אה,

[Speaker H] גולן זה אח של רמי? כן.

[Speaker F] אוי הלל, חופשי.

[Speaker H] גם בינה אמא של יעקב נמצאת פה איתנו. אהלן בינה. אהלן דובי.

[הרב מיכאל אברהם] שמוליק שלום.

[Speaker J] בינה שלום, שומעת אותי? זה עופר גזית.

[הרב מיכאל אברהם] היא במיוט. סליחה, לא לא, לא במיוט. עכשיו היא לא במיוט. בינה, יונתן, שלום. יוחנן מה שלומך?

[Speaker J] מה המצב? זה עופר גוזית. היא במיוט. עכשיו היא לא. לא, לא, לא במיוט. עכשיו היא לא במיוט. יופי טוב.

[הרב מיכאל אברהם] בינה, נתן, שלום.

[Speaker K] מיכס, מה שלומך? בסדר, מיכס.

[Speaker F] קבל.

[Speaker K] רגע, אני מגדל זקן, זה בגלל ספירת העומר. כן, כן. בין כסה לעשור.

[Speaker H] עד הקמת הממשלה אתה אומר, אה? כן, כן.

[הרב מיכאל אברהם] שלום איתן, מה שלומך? צ'ארלי. השבח לאל.

[Speaker K] כן, כן, ראיתי אותך צ'ארלי.

[הרב מיכאל אברהם] יהושע, מה נשמע?

[Speaker L] מצוין, תודה. אתה בארץ? הו, ארץ הקודש.

[הרב מיכאל אברהם] תמיד.

[Speaker H] מה, אני היחיד בחוץ לארץ? איזה היחיד? לא, גם זה, איך קוראים לו בדרך כלל? גם, אלא אם כן הוא הגיע. אבי מויאל הוא בדרך כלל. אבי מויאל, ראיתי אותו. הוא נמצא.

[Speaker M] בוקר טוב. בוקר טוב לכולם.

[Speaker K] בוקר טוב אבי. בוקר טוב אבי.

[Speaker H] אבי מויאל. איפה אתה אבי?

[Speaker M] אני בפאלו אלטו, לא רחוק מסן פרנסיסקו.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי. חכו רגע. רגע ומי זה מנחם אדלמן לנדוי, מי זה? אתה קשור לחובב? כנראה.

[Speaker F] משפחות אמורות לעלות.

[Speaker N] מני, מה שלומך מני? מי מציון? מי זה שואל? עופר. אהלן.

[Speaker J] עידן וידני, עידן וידני.

[Speaker F] תראו, אני אגיד לכם

[Speaker H] את האמת, יש כאן פנים שהייתי רואה אותם ברחוב, לא הייתי מזהה מי אתם.

[Speaker O] האמת שזאת הייתה תגובה שלי להרבה מהאנשים.

[Speaker H] יש פה גם שמות שאני לא מכיר מהמחזור, למשל יעל ברדוגו לא הייתה איתנו. שרה לא הייתה איתנו. מי עוד?

[Speaker F] משפחה או חברים, זה בסדר.

[Speaker H] שלום דקל. נדב חלבי פה.

[Speaker F] מה זה?

[Speaker A] כל בוגרי המחזור.

[Speaker H] תעשי מיוט, מגי תעשי מיוט לכולם. רגע, רגע, אבי מויאל אני מבין שמאחוריך יש טפט של ספרייה או שאני רק טועה?

[Speaker P] יש זה, יש אפשרות לעשות בזום כל מיני בקגראונדס כאלה.

[Speaker H] בדיוק היום חשבתי איך אני מוסיף תמונה. טוב, אני צריך ללמוד על זה.

[Speaker Q] גם כאן.

[Speaker G] אוקיי.

[הרב מיכאל אברהם] אני תרשו לי רגע רק להשתיק, סליחה, פשוט כדי שהעסק הזה יוכל איכשהו להתנהל. השארתי את השליטה על המיקרופונים אצלכם כך שאפשר להתפרץ, אפשר, אפשר גם עם ספייס ללחוץ ואז אפשר לדבר וכשעוזבים זה מפסיק. טכנולוגיה זה אני, נעים מאוד. זה הדבר היחיד שאני יודע על זום. בכל אופן, אני רוצה להתחיל, אולי לפני שאנחנו מתחילים טיפה חבר'ה. אז כדי שנדע מה הקשר ומי האנשים, כי לא כולם מוכרים לכולנו. אז אולי אני מציע שיתחילו, יתחילו להציג את עצמם, אולי נגיד נתחיל עם משפחת בורכיס. רק במילה, מי ואיך הקשר.

[Speaker E] טוב, למה יש פה חמולה די גדולה יחסית לפי מה שאני רואה. חלק גדול זה בני דודים,

[הרב מיכאל אברהם] אז תנהל אתה עוזי, תנהל אתה את כולם, תיתן לפי הסדר, כי אני פה איבדתי את המעקב.

[Speaker E] אני עצמי לא יודע בדיוק כל מי שנמצא. אני רק יודע שיש פה קבוצה גדולה מהמשפחה של בני דודים שלי, שהם בני דודים של רמי, ויש פה דודים של רמי, ויש בני דודים של אמא שלי. ויש גם חברים מהסניף בבני עקיבא בקריית ים, זיהיתי פה את יעל ורמי, יכול להיות שיש עוד ולא זיהיתי כי כמות האנשים גדולה מדי. וכמובן הילדים שלי, כמובן גולן כמובן.

[הרב מיכאל אברהם] הגדול קרוי רמי על שמו של רמי. כן. אוקיי, אז יש לנו גם את גולן. אתה אומר זה.

[Speaker E] יש פה גם את הבן שלי מהצבא שנמצא כרגע בשירות ויש שם אזור בית

[הרב מיכאל אברהם] לחם, החייל שנמצא פה בקבוצה.

[Speaker E] וכל אחד ממקומו שלו.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי. מה משפחת לנדוי? מי ירכז לנו את ההיכרות קצת?

[Speaker S] בינה.

[הרב מיכאל אברהם] יש מישהו שמוכן? רק שנדע מי איתנו.

[Speaker F] אני חושב שלא יודעים איך להתפרץ.

[הרב מיכאל אברהם] ללחוץ על הספייס. לוחצים על הספייס ומדברים תוך כדי, כשעוזבים את הספייס זה מפסיק. לא הולך? אני רואה שדודי פה. אני רואה פה מנחם אדלמן לנדוי וראיתי קודם דוד לנדוי. אולי יש עוד שאני לא מזהה. יש מישהו שיכול לתת לנו ככה סקירה על מי נמצא? משפחת לנדוי והמסתעף. שחרר רגע את כולם. יודעים מה? אני אשחרר לשנייה אחת את כולם. אולי יש פה איזה. שישמעו

[Speaker T] אותך, אתה לוחץ על זה.

[הרב מיכאל אברהם] רגע, ישמעו אותי?

[Speaker F] אמן, בעזרת השם.

[הרב מיכאל אברהם] יופי אבא, תודה רבה. שומעים, שומעים. טוב, כן.

[Speaker F] טוב, בואו נעבור למשפחת צימרמן.

[הרב מיכאל אברהם] בינה? אולי את?

[Speaker V] אני אדבר בשם משפחת צימרמן. שלום לכולם, אני יעל אחות של יעקב. נמצאת איתנו גם אמא שלי

[Speaker T] בינה, שאולי תרצה

[Speaker V] לדבר אחר כך אולי איזה חצי דקה אם תרצי מתישהו. אנחנו, אחותי ואני, שתינו, מיכל ואני יעל, שתינו הבנים הבכורים שלנו קרויים על שם אח שלנו יעקב. ואנחנו שמחים שהזמנתם אותנו להשתתף באזכרה. תודה.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז נתחיל, שי?

[Speaker H] אתה המנכ"ל, רק תגיד לי מה. רגע, בוא ניתן עוד רגע, ניתן עוד צ'אנס אחד למשפחת לנדוי אם מישהו מהם מתגבר על התקלות הטכניות ומצליח לומר כמה מילים.

[Speaker U] אני

[Speaker F] רואה שדודי נמצא.

[Speaker U] לא, הם

[Speaker F] לא מצליחים להתגבר על הבעיות הטכניות.

[Speaker H] דודי, מנחם, מישהו יכול לומר? חייבים

[Speaker F] לשים את ביקי. יכולה להגיד משהו. נתקדם.

[Speaker G] נתחיל ואחר

[Speaker H] כך

[Speaker F] נדבר.

[הרב מיכאל אברהם] ביקי תמשיכי. טוב, אוקיי, אז אני עושה מיוט לכולם שוב במחילה. זהו. בסדר. אז התוכנית כמו ששי שלח, אני אגיד רק כמה דקות איזה לימוד קצר או משהו כזה, ואחר כך קצת נשמע מה שיש לאנשים להגיד. אני אתחיל אולי עם כמה הרהורים על הזיכרון, ככה בין הימים, בין יום השואה ליום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה גם. ככה מעסיק אותי מדי שנה העניין הזה של למה. מה מה בכלל הערך של הזיכרון, הרבה פעמים אנחנו שומעים כל מיני הסברים שאיכשהו נראים לי קצת מלאכותיים או לא לא תופסים את השור בקרניו. כל מיני הסברים של אולי הכרת טובה, אולי נגיד ביום השואה זה למנוע אירועים עתידיים, שואות עתידיות, כל מיני דברים מן הסוג הזה. אבל איכשהו התחושה שמלווה אותי זה שיש קודם כל יש משהו משותף לכל הכל הזיכרונות מכל הסוגים האלה כשלא לכולם אף אחד מההסברים לא מתאים לכולם. זאת אומרת הכרת טובה לא נכון לגבי כולם, נגיד שותפות או אמפתיה לאנשים שסובלים או למשפחות גם זה לא מתאים לכל סוגי הזיכרון. יש כל מיני הסברים, אבל איכשהו אף אחד מהם לא באמת מרגיש לי תופס את השור בקרניו. ולכן חשבתי אולי שאפשר לתת איזה פשר אולי פילוסופי מטאפיזי לעניין הזה של הזיכרון. יש בתורה כשהיא מצווה למחות את זכר עמלק, אז היא משתמשת במונח זכר. רגע אני רואה שיש פה רעשים ברקע, נעשה עוד פעם מיוט. הופה, זהו. היא אומרת לנו למחות את זכר עמלק, על פניו זה נשמע מאוד מוזר בגלל שאנחנו מצווים לזכור ואסור לנו לשכוח. יש מצוות עשה ומצוות לא תעשה לזכור את עמלק, אז איך זה מתיישב עם הציווי למחות את זכר עמלק? נדמה לי שהמילה זכר במשמעותה המילולית, כמו בעברית של ימינו דרך אגב, זכר פירושו חלק. זאת אומרת למחות את זכר עמלק פירושו לא להשאיר לו שום חלק ממנו, לא להשאיר שום חלק ממנו בינינו, כן על האדמה הזאת. אפילו כן הצאן והבקר, מה שרש"י כותב, כל דבר ששם עמלק נקרא עליו. זאת אומרת שבעצם המושג זכר בכלל לא מדבר על המישור המנטלי. לא מדובר פה על לזכור דברים אלא מדובר פה על חלק או שמץ מהדבר עצמו. זה נקרא זכר לדבר. למה זה משמש באותו שורש כמו לזכור, כמו הפעולה המנטלית של לזכור? נדמה לי שאולי הכוונה היא שלזכור פירושו שמשהו מהאדם או האירוע, או תלוי מה זוכרים, שאותו זוכרים, בעצם אנחנו מחזירים אותו לכאן על ידי הזיכרון. אם אנחנו מסתכלים על האדם לא כאוסף של תאים או מולקולות, אלא כמשהו שמורכב כמובן גם מנשמה וגם גוף, רעיונות, מאווים, ערכים, תוכניות, מחשבות, גם זה בעצם חלק אולי אפילו החלק העיקרי שיש באדם, אז להשאיר משהו מהדברים האלה אצלנו על ידי הזיכרון זה בסופו של דבר בעצם להשאיר משהו מהאדם כאן. ולכן נדמה לי שהערך שאנשים רואים בזיכרון, כי רוב ההסברים רואים בזיכרון יותר צורך מאשר ערך, אבל נדמה לי שפה יש איזשהו הסבר שיכול להראות ערך שיש בזיכרון וזה בעצם אולי איזושהי נגזרת של ערך החיים. כמו שאני אמור לדאוג לזה שאדם יישאר בחיים, להציל אדם שלא ימות, כן לדאוג להארכת חיים של אדם ככל שאפשר, באותה מידה אני אמור להשאיר אותו בחיים גם במובנים אולי יותר מופשטים. ולכן הזיכרון כמה שמשאיר משהו מהאדם שאותו זוכרים בינינו או בחיים הוא בעצם נגזרת של ערך החיים. יכול להיות שזה בעצם הפשר המשותף לערך שאנחנו רואים בכל הזיכרונות מכל הסוגים, גם בני משפחה, חברים, חללי צה"ל, נפגעי טרור, נספי השואה, לא משנה, נפטרים מכל סוג שהוא, אנחנו קודם כל בזה שאנחנו זוכרים אותם אנחנו משאירים משהו מהם כאן. ושוב אני לא מדבר במובנים המטאפוריים הפתטיים ששומעים בדרך כלל בימים האלה אלא אני מדבר על דברים כהווייתם, דברים כפשוטם, אני מדבר על תיאור מציאות. זו טענה נקרא לה טענה אונטית, טענה מטאפיזית, זו לא טענה מטאפורית. ולכן יכול להיות שזה מלכד או מאחד את כל הזיכרונות תחת קורת גג אחת. אחרי זה כמובן יש את כל ההסברים הנוספים שכל אחד מהם יכול להסביר חלק מהדברים וכולם נכונים, אבל אני חושב שהם לא לוכדים את המכנה המשותף הבסיסי ביותר ואולי כך אפשר לתת לו איזשהו סוג של פשר. אגב הזיכרונות שאנחנו מצווים לגביהם בהלכה, הזיכרונות. זכירות מה שנקרא, זכירת מעשה מרים, זכירת עמלק, כל מיני זכירות למיניהם, הם כולם נדמה לי זכירות שיסודן בהפקת לקח כלשהו. זוכרים את מעשה מרים כדי לא לדבר לשון הרע, להבין את המשמעות, זכירת עמלק, לא משנה, כל אחד מאלה יש איזה שהוא לקח שהזיכרון מיועד עבורו. אני חושב שהזיכרון שאני מדבר עליו כאן הוא הרבה למטה, הרבה ביסודי יותר מאשר הזכרונות האלה שהם זכרונות אינסטרומנטליים, זכרונות שיש להם איזה שהיא מטרה, תוצאה כלשהי. יש פה איזה שהוא זיכרון שאותו נדמה לי מרגישים חובה לגביו גם אנשים שאין להם קשר להלכה או לתורה או משהו כזה, כולם מרגישים באיזה שהיא צורה שיש ערך בזיכרון, ויכול להיות שהבסיס לעניין הזה הוא באמת ערך החיים. אולי אני אנצל עדיין את המיקרופון שלי, עד כאן, אני אנצל את המיקרופון שלי כדי להתחיל אולי עם הזיכרונות, שי, זה בסדר? או שיש לך עוד משהו קודם? אוקיי, אז אני אתחיל. רגע, אני תכף רק אני אוודא שהמיקרופונים ברשותכם.

[Speaker W] זהו, הוא לא יכול לענות לך.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, הוא יכול, כי המיקרופונים בשליטתכם. אז אני אני אתחיל אולי, אני אגיד דבר או שניים על רמי. קודם כל כשהגענו למדרשייה בתחילת כיתה ט' בעליפים, איכשהו, איכשהו פגשתי את רמי ודי מהר הבנתי שיש פה איזה שהוא משהו אחר, ואני אומר את זה, אני משחזר זכרונות מאז, אני לא אומר את זה רק לתפארת המליצה אחרי שהוא נפטר. זה ליווה אותי לכל אורך הדרך והיה לנו קשר מאוד הדוק לאורך השנים. הוא היה הרבה יותר מבוגר קודם כל, בטח ממני אבל נדמה לי שמרבנו. תמיד הציג איזה שהן עמדות שהיו לא פופולריות ותמיד כולם היו ימין משולהב, הוא מיד אמר רגע רגע רגע יש גם צדדים אחרים, מי אמר לכם, אולי זה בעצם יש צד כזה או צד אחר, ותמיד התעצבנתי עליו נורא אבל לא באמת יכולתי להעלות טיעונים, בדרך כלל שמתעצבנים זה כשאין לך טיעונים. ואיכשהו התחושה תמיד הייתה שהוא איזה סוג של מבוגר אחראי במובן מסוים, זאת אומרת לא בכל המובנים, במובן מסוים באמת היה לכל אורך הדרך, גם בגוש, גם אחר כך, איכשהו הרגשתי שהוא יותר מבוגר. ראיתי בו תמיד מישהו שמעלה לי צדדים שאני בתור מין איזה פוחז צעיר לא חושב עליהם. אולי עוד נקודה אחת לגבי רמי, קצת הפגישה האחרונה שלי איתו הייתה לפני שהלכתי לקורס מטא"קים, עזבתי את הישיבה בגוש, הלכתי לקורס מטא"קים, באתי לקרית ים, כן, אנרייטה סולד, וישבנו שם ואז הוא היה מ"מ כבר, והוא אמר לי, תראה, יש לי חניך בשם חקק, אני עוד זוכר אותו, והחניך הזה הולך עכשיו לקורס מטא"קים, כנראה יהיה איתך, היינו אמורים להיות כנראה באותו קורס, שים עין עליו. בחור בעייתי אבל אני טיפחתי אותו ככה, ניסיתי להחזיק אותו איכשהו בתלם, הצלחתי להביא אותו עד קורס מטא"קים, תעשה לי טובה, תנסה לשים עין עליו ולהמשיך לדאוג לזה שגם הוא יסיים. עכשיו עוד פעם, אני חניך, אני יודע איפה הוא נופל, מה הקשר, אין לי שום שליטה, הוא נפל בצוות שלי. כשהגענו לקורס הוא נפל בצוות שלי, באמת בחור בעייתי, הצמידו אותו שם לאבנים בגודל של הבניין הזה, הבחור סבל קשות, הוא הודח מהקורס, ניסיתי ככה אבל הוא הודח מהקורס, חזר חזרה אחר כך לקורס שני, עבר את הקורס הזה, אני כבר הייתי גנן, עבר את הקורס הזה, ואין לי מושג מה איתו היום, אבל נדמה לי שזה סיפור אחד שמראה איך שמפקד נכון באישיות נכונה במקום הנכון בצבא לפעמים יכולה לשנות חיים של בן אדם. אני לא אתפלא, אין לי מושג מה יצא ממנו אחר כך, אבל אני לא אתפלא אם הבחור הזה חייב לא מעט מהמשך החיים שלו להשגחה הזאת שליוותה אותו בהתחלה, השגחה הזאת של רמי שליוותה אותו בהתחלה והביאה אותו עד השלב של הפיקוד, סך הכל פיקוד גם הוא עושה משהו לאנשים, ואיכשהו יש איזה שהוא סיכוי, אני לא יודע באמת עד כמה זה התממש בסוף, שבאמת יצא ממנו משהו. טוב, יש לי זכרונות גם על אחרים, אבל אני אשאיר כבר לכם לדבר, אז עד כאן.

[Speaker H] אוקיי, אז רק בשביל שנהיה מסודרים ולא כל אחד יתפרץ, אז אנחנו נתחיל רגע עם המשפחות שכל אחת מהן תדבר, ואחר כך נעבור לחברה וכל אחד יוסיף סיפור או זכרונות שיש לו. אז נתחיל עם המבוגרת פה, בינה, אם את יכולה, אם את רוצה לומר כמה מילים, אני מבין שאת פה בקהל הכי מבוגרת, ניתן לך את הכבוד להתחיל ותספרי לנו מה שאת רוצה לשתף אותנו ביום הזה.

[Speaker U] תודה. אני מוכרחה לומר שאני עברתי על השמות ככה וחיפשתי שמות. אני מכירה כמה מהשמות שלכם ממש. זה מורגנשטרן ובר וטוב, על לני אין מה לדבר. הלל. הם היו בתודעה שלי באותם השנים וגם ראיתי חלק מכם. אני רוצה לציין דבר אחד, הגאווה שהיה ליעקב להיות מדרשיסט. הוא החליט לבוא למדרשייה, אם אתם לא יודעים, בגלל שאבא שלו היה בוגר מחזור ד'. והוא הלך להיבחן בעוד ישיבות והיו מוכנים לקבל אותו, אבל הוא תמיד אמר לי ולאריה, שאגב היום לפני עשר שנים בדיוק אריה נפטר ביום הזיכרון, הוא תמיד אמר לנו שהוא רוצה מדרשייה, הוא רוצה מדרשייה, והוא היה מאוד גאה להיות מדרשיסט. זה היה בשבילו משהו. והוא בעיקר אהב את העובדה שהוא יצא מהבועה של בני ברק והגיע למקום שעם ישראל נמצא שמה, מכל הסוגים ומכל המינים ומכל העדות ומכל הערים ומכל המקומות הרבים וזהו, זה כל מה שיש לי להגיד בינתיים.

[Speaker H] אוקיי. מיכל, יעל, אתן רוצות להגיד משהו? לא? אוקיי. עוזי, תפעיל את המיקרופון ותתחיל אתה אולי ונראה עוד מישהו ממשפחת בוכריס שרוצה להצטרף.

[Speaker E] אוקיי, קודם כל אני רוצה לפתוח בשבח אכסניה, לא של זום, אבל מי שארגן את זה. אני מבין שזה מיקי, שי, אני לא יודע בדיוק מי עוד היה שותף בזה.

[Speaker H] כולם שותפים, כולם, ברוך השם.

[Speaker E] תודה רבה על ההזדמנות. תראו, אני אפתח בכמה מילים קצרות ברשותכם. כשרמי נפל, האסון הזה תפס אותנו גם מבחינה משפחתית בקטע ממש מאוד מאוד לא פשוט. אבא שלי כבר היה חולה לב ממש לא פשוט, הוא חטף התקף לב בגיל שלושים ושבע, אמא אחרי ניתוח ראש ובת אחת אנחנו נמצאים במציאות שבה אנחנו גם צריכים להתמודד עם השכול והכאב. והיום בניתוח לאחור אני יודע לומר שלפחות אני בחרתי במודע להיות במובן מסוים, כאילו הבכורה נפלה עליי כשרמי הוא הבכור בתוך שלוש משפחות של שני הסבים ושלנו, וצריך לקחת אחריות על הסיפור הזה. והרבה מאוד שנים התעסקנו בהישרדות, פחות מדי בהנצחה, או אולי בכלל לא בהנצחה. וכשמיקי אמר לי שאולי נציע את זה אני שמחתי כי אני עצמי כמעט ולא דיברתי אף פעם עם ילדיי, אפילו קשה לי לדבר על רמי גם עכשיו דרך אגב. ובסיטואציה הזאת שבה אפשר קצת טיפה לספר ואני מרגיש שאנחנו חסרים את זה, אני מאוד מאוד שמח על ההזדמנות הזאת. אני כן יכול לומר לכם שאני מכיר פה בשמות מהסיפורים של רמי כמעט את כולם. זה פשוט מדהים כאילו אני לא יודע, אני יודע שזה לא קשור בכלל למה שקרה אחרי, כי את החברים הקרובים ממש, אלה שהמשיכו איתו לגוש, ממש זיהיתי והכרתי אפילו כשהגיעו לשבעה, אבל אני מכיר פה מלא שמות עם הסיפורים שהוא סיפר. אני מבין שהיה לו איזה סוג של משהו חברתי מאוד, שמאוד הכיר, מאוד סיפר, מאוד שיתף. אני יודע לומר שהיה לו יכולות מאוד גבוהות כי הוא הראשון שלימד אותי דף גמרא ככה לקראת מבחן והוא גם מאוד לא הבין למה אני מתקשה בפיזיקה, אבל אני לא באמת זוכר או יודע להגיד היום בעבר שלו איפה בדיוק הנקודות שבהם אני יכול להצביע ולומר ולתאר את רמי. במובן מסוים אפילו קצת טיפה טשטשתי את דמותו כדי להתעסק עם החיים עצמם. בחיים המורכבים היה כמובן בעיקר סביב הסיפור של אבא שנפטר שבע עשרה שנים אחרי. זהו בשלב הזה, בוא נראה אחר כך בהמשך.

[Speaker H] עוד מישהו ממשפחת בוכריס שרוצה לדבר? בן דוד, אח נוסף, אחיין? אוקיי. נעבור למשפחת לנדאו. מישהו נמצא איתנו שרוצה לדבר, יכול? מנחם, דודו. טוב, אני כרגע לא מקבל תגובה, אבל אם מישהו זה או שישלח בצ'אט הודעה ונראה ואם זה, רגע. אוקיי. אז אני ברשותכם אומר כמה מילים על כל אחד מהם ואחר כך נמשיך הלאה. אז נתחיל לפי סדר הא'-ב' עם רמי בוכריס, אז נתחיל ברמי. אז כמו שמיקי ציין, כשמגיעים באליפים בכיתה ט', כ-מאה חבר'ה מכל מקום בארץ כמו שבינה ציינה, לפעמים היו שניים שלושה חבר'ה מאותו מקום או שהכירו או שלמדו באותו בית ספר קודם, אבל הרוב היו באמת בודדים. ואתה מיד תוך זמן קצר אנשים מתבלטים כל אחד בתכונות שלו לכאן ולכאן. ורמי היה מאוד התבלט ברצינות שלו, כמו שמיקי ציין, או בבגרות שלו. הוא גם אבל היה מוכן להשתתף בשובבויות לפעמים, אבל הוא תמיד שם את האצבע בשום פנים ואופן דברים שהיו מוגזמים, הוא אמר לא, אני בזה לא מוכן לקחת חלק, ודברים אחרים שהוא חשב שזה סביר אז הוא הצטרף. כמו שעוזי סיפר, הוא עזר לכל אחד, זאת אומרת כל מי שפנה אליו אי פעם באיזה נושא שלא ידע שהוא יכול לעזור, אם זה לימודי ואם זה חברתי, הוא תמיד היה עוזר, תמיד מחייך, תמיד שמח ועם פנים מאירות. ולחבר'ה שזוכרים, אולי מהחבר'ה מהסניף שלו וחברים שלו והחבר'ה אצלנו, רמי אהב לשחק כדורסל אם אתם זוכרים. גם היה קצת גבוה יחסית לכולנו או בין הגבוהים נניח. והוא אהב לשחק ומי שזוכר את הצעד וחצי שלו וקליעה לסל, היה לו מין תנועה מיוחדת של רמי שלא כל אחד היה מצליח לעצור אותו והיה לו גם פרצוף כזה שהוא עשה, אני לא יכול לחקות את זה אבל כולכם בוודאי זוכרים את זה. הוא היה בנבחרת, בנבחרת של המחזור, כמה ששיחקנו בין הכיתות או בין המחזורים, תמיד היה מהמובילים בקבוצה. ועוזי אתה לא זוכר, אבל רבים מאיתנו היו באמת באו לבקר בשבעה, אבל זה באמת היה זמן שבטח עשרות ומאות אנשים אתה לא יכול לתפוס, אבל אני זוכר שאחד הדברים שרמי תמיד כיבד מאוד את אבא ואמא, את ההורים שלו. אבא שלכם היה אדם מרשים בכל מקרה, גם אדם משכמו ומעלה, אבל בלי שום קשר לזה הוא תמיד אני זוכר, תמיד ההורים צריכים להגיע או אני צריך לעשות משהו לאבא, אני צריך לעשות, תמיד אני זוכר את הרגישות ואת הכבוד ואת הרצון לשתף אותו בדברים שקרו או כשהם הגיעו לבקר באירועים שהיה או במה שנקרא מפגשי הורים ודברים מהסוג הזה. אני תמיד זוכר תמיד הוא דיבר איתנו עם החברים והיה בסבר פנים, התעניין בכל אחד ואחד מאיתנו מה הוא, מאיפה הוא, משפחה וכדומה, תמיד שאל שאלות כל אחד מאיתנו על מה הוא עושה, כך שזה תמיד היה חוויה לפגוש את אבא וגם כמה פעמים שבאנו לבקר בנצר סרני לפני חס וחלילה שהיה לפני האסון, אז היה היה מאוד מרשים האירוח בבית וגם של אבא וגם של אמא כלפי החבר'ה. נעבור לחובב לפי הל'. חובב כמו שכולכם הכרתם גם כן בחור חייכן ושמח ואוהב לעזור לכולם. האמת היא שזה קו משותף גם לרמי, גם לחובב וגם לקובי יעקב, כולם אנשי נתינה, כולם אנשים של התנדבות, כולם אנשים שגם תוך כדי לימודים די תובעניים בי"א ובי"ב מצאו את הזמן להתנדב בקהילה בפרדס חנה, אור עקיבא, בכרכור ובמסביב. וגם כל אחד במקום בביתו או בסביבתו, וחובב תמיד, זאת אומרת אין לי בעצם כמעט תמונה שהוא רציני, הוא תמיד עם חיוך על הפנים, תמיד שמח, רוצה לעזור, תמיד בא בבקשה ואיפה, מה, איפה אני יכול לתרום פה. וגם אחר כך בשירות הצבאי אני זכיתי להיות איתו גם והוא גם כן. כחייל עם כל הקשיים שכל אחד מאיתנו חווה אז הוא תמיד היה נותן כתף וכדומה. עם רמי לא שירתתי כי הוא היה חצי שנה לפניי התגייס ואני הייתי שנה אחר כך. ולמעשה גם עם משפחת לנדאו הקשר נשמר כל השנים גם אחר כך, במקרה יצא כך שדודו שהוא אחיו הגדול שהוא מפעיל הרבה טיולים ואירועים בארץ ישראל אז נוצר קשר ונשמר כל השנים. וגם עם פערה והילדים. קובי, אני עובר לקובי הקובי צ'יזמן, אז קובי גם כן היה יש לי תמונה כל הזמן של קובי במדרשייה אם מישהו זוכר, היה עומד על יד הטלפון הציבורי בבניין של הכיתות שמה על יד הכניסה להנהלה ומדבר. אז בהתחלה הוא מדבר עברית ואחר כך פתאום הוא עובר לאנגלית. לא הבנתי למה הוא מדבר באנגלית זאת אומרת בהתחלה בשבועות הראשונים. רק אחר כך הבנתי שהוא מדבר עם אמא שלו והוא העדיף לדבר באנגלית למרות שבינה יודעת עברית טוב הוא העדיף לדבר איתה גם כי כנראה לימדה אותו במהלך השנים שיהיה לו את האנגלית הטובה. וגם כן כל הזמן הדיבור שלו תמיד עדין ותמיד בקול כזה נעים ואף פעם לא ראית את קובי כועס או צועק על מישהו או משהו כזה. גם הוא תמיד היה חייכן ורוצה לתרום ורוצה לתת מזמנו ורוצה לתת עזרה ובכל נושא גם בעניין אישי וגם בעניין לימודי. לצערי הרב שקובי נפגע ונהרג ליד אברהם בית אברהם אבינו שם במערת לא רחוק ממערת המכפלה, כמה שבועות לאחר מכן בתי הבכורה נולדה. ואשתי שילדה שהתה בבית החולים עם חלק מהפצועים של הפיגוע ביניהם אתם לא הכרתם אותו אבל מישהו שאני הכרתי אותו בתור ילד בחור בשם ראובן בוסוקובסקי היום הוא נקרא ירחמיאל אלישיב ששהה איתנו וסיפר לנו חלק מהחוויות שהיו לו אחרי הפיגוע וזה היה עד היום כשאנחנו נפגשים ואנחנו שומרים על קשר אז כל פעם עולה לנו הוא הכיר את יעקב גם כן והוא סיפר לי עליו בתור בחור בישיבה בקריית ארבע איך איך הוא היה שוב פעם תמיד השפיע על החבר'ה תמיד היה כך שהזיכרונות מכל מקום שקיבלת גם אם זה היה שהיינו ביחד וגם מקומות אחרים היו תמיד נעימים ומרשימים שאנשים מאוד כאבו את האובדן. זה מה שהיה לי להגיד עכשיו אם מישהו נוסף קודם כל ממשפחת לנדאו מישהו הצטרף ורוצה לומר כמה מילים? לא שומע לני אז אולי אתה תאמר כמה מילים?

[Speaker T] אני ערוך אחינו.

[Speaker R] טוב אני לני ספיר מהמחזור קודם כל הכרנו את כולם כולם הכרנו את כולם פשוט זה המחזור אולי כל המחזורים אותו דבר ממש הכרנו טוב את כולם את כולם. היו מעגלים ומעגלים ומעגלים וכל הזמן היינו נפגשים בכל המעגלים. המחזור שלנו כללית היה מחזור מאוד מאוד פעיל מאוד התנדבותי התנדבנו במלא מלא מקומות שזה לא היה במחזורים לפנינו וגם לא המשיך במחזורים אחרינו. היינו באקי"ם היינו בבית הטף היינו בקיבוץ גלגל סניף בכרכור ששי הקים עם החבר'ה היינו בפרדס חנה נסענו היינו עושים לדלתון שבתות לדלתון זאת אומרת אותם חבר'ה פעילים והיו הרבה כל הזמן היינו אתם תשאלו מתי למדנו אני לא יודע כי אני לא מאלה שהרבה למדו אבל לא יודע יכול להיות שיש כאלה שגם למדו בין לבין. אני רוצה לדבר קצת על יעקב כי למרות שעל חובה וגם רמי היינו מאוד קרובים וכולם קרובים כמו שאמרתי אבל אני אתמקד קצת על יעקב שאני מאוד הייתי ועדיין בקשר עם המשפחה מאוד קרובים. יעקב הגיע למדרשייה כמו שבינה התחילה להגיד שהוא הגיע מתוך חממה של בני ברק. הוא הגיע למדרשייה פעם ראשונה הוא נתקע בחבר'ה פראים. חבטים מהוד פיתוח, ספרדים, אשכנזים. יעקב לא הכיר כנראה, הוא לא, איך יהיה. ויעקב מיד התחבר מאוד מאוד עם החברים האלה, ומאוד מאוד עזר להם. אני זוכר, הוא היה פה להם לר"מים, למורים, להנהלה. תמיד שהיה בעיה עם איזה ילד, וילד עשה בעיות או אחד מהחברים מהמחזור, הכוונה הענישו אותו, תמיד הוא בא למי שהעניש, ואני זוכר שזה היה מדבר, תשמע, הוא לא, תבינו את הרקע שלו, צריך לעזור לו, תמיד לעזור. הרבה פעמים, ואם לא רוב הפעמים, היינו היו מוותרים על אותו תלמיד. יעקב ממש היה זה, היה זה. אתם זוכרים, יעקב בכל מקום מקום הלך עם טרנזיסטור. אז היה בשבילנו דבר, לא היה במדרשיה, איפה שבין הכיתות, היינו בטיולים, בדרך לפעילות, חזרה לפעילות, תמיד הוא היה עם טרנזיסטור. התברר לי מבינה היום, שלפני שקודם דיברנו, היא אמרה שאיזה דוד, כי היא באה מארצות הברית, קנה לו מתנה ומאוד התלהב מזה. יעקב ידע את כל השירים הלועזיים, החיפושיות, והיה שר ומלמד את החבר'ה במחזור את כל השירים. אני מאוד אני, היינו פעילים בכל המקומות, עקיבא ובכל המקומות, אבל עם יעקב ועוד שני חברים היינו בבית הת'. בית הת' היה משפחות הרוסות, שהיו כל הרבה חבר'ה, אני לא רוצה להזכיר שמות, אבל כל החבר'ה בעצם עברו ועזרו בכל המקומות. ואנחנו היינו המדריכים, יעקב ואני. והיית צריך לראות איזה אהבה היה לו לילדים האלה, גם כן ילדים מבתים הרוסים, שהוא לא הכיר, ואיזה אהבה נתן בשיעורי בית, והיו קופצים עליו. הוא היה, יעקב היה אדם גדול ממדים, ועשרה היו קופצים עליו ומחבקים אותו ואוהבים אותו, וממש התמסר לילדים האלה במשך המון המון זמן. וזה בא על חשבון הלימודים והמבחנים, הנתינה הייתה פשוט מדהים מדהים. איך בנאדם שמגיע מרקע מסוים, פשוט, ואנחנו יודעים לא היה קל. אני רוצה לסיים בצבא. אנחנו המשכנו, הגענו לטירונות, כל החבר'ה נפגשו שוב פעם, כל ההסדרניקים נפגשנו שוב בטירונות. ואנחנו הגענו לניצנים, הרוב מאיתנו זוכר, הגענו לניצנים, והייתי בפלוגה שלו, למרות שהייתי בישיבה אחרת. והיינו באוהלי סיירים. עכשיו אני ויעקב, נתנו לנו כל אחד לפה בן זוג, ואני ויעקב טבעי שנהיה באוהל סיירים. עכשיו חבל, יש לי פה את התמונה, אבל לא משנה, שיעקב ואני זה כאילו פי ארבע ממני בערך, ואיך שנינו נכנסים לאוהל סיירים זה היה זה. אז אני אמרתי, בטח אני רבע והוא שלושת רבעי וככה יהיה, ואני מסתדר ברבע, אין בעיה. יעקב לא. יעקב שם קו באמצע על החול ואומר, עד לפה אני לא עובר, אני נשאר על הקו, ובאמת הוא שמר. יעקב מגיע לטירונות, כולנו שקי שינה, הוא מוציא מזרון ושמיכה וסדין, ככה המחזור מכיר את יעקב. יעקב תמיד מסודר, תמיד מסורק. שימו לב בתמונות של הטיולים, אני לא יודע אם שי העלה את התמונות, תמיד תראו את כולנו מרופטים והכל, הוא תמיד מסודר, לבוש, כשמסתכלים על התמונות רואים מי זה יעקב. והיה חשוב הסדר והכל. היינו חוזרים ממסעות, מיקי בטח ישר גם כן היה נכנס ישר לישון בלי להתקלח, כי אני ומיקי היינו בחדר הרבה הרבה חודשים ביחד בזה. אז יש כאלה שתמיד היו נכנסים, הוא לא נתן לי. היינו גמורים, אמרתי עזוב יעקב, תן לי ללכת לישון, עזוב אני אתקלח מחר. לא, אתה לא נכנס לאוהל. פשוט הוא הפך את האוהל לחמישה כוכבים, והיה טורח להדליק נר, אני זוכר, ורוצה לקרוא בלילה לפני שהולכים לישון. הוא חשב שהוא בבית, לא יודע, בטירונות אחרי יום, הוא הדליק נר והיינו קוראים.

[Speaker H] עוד מישהו מעוניין לדבר, לספר משהו, לשתף?

[Speaker W] כן, אם לני הזכיר כן את הסדר והניקיון של יעקב, אני רוצה אפיזודה אחת קטנה. כזכור יעקב התנדב עם כל מיני אוכלוסיות גם בפרדס חנה, ובפרט דיברו על בית הטף. ופעם אחת, לא עלינו, הוא נדבק בכינים. הילדים שמה הסתובבו וזה היה דבר שכנראה שלקח אותו, הוא היה מאוד מזועזע מהעניין הזה שיכול להיות שהוא, עם כל מה שכרגע תיארנו ולני תיאר, איך זה יכול להיות? ואני בטוח שבינה יודעת את זה, כאילו שהוא פשוט היה לו, הוא היה במשבר גדול. ואני לא רוצה לפרט מעבר לזה גם בגלל הזמן, אבל הוא ממש לקח את זה ללב. וזה היה פה איזה קונפליקט בין המסירות שלו לילדים האלה המסכנים לבין העובדה שזה פגע לו ב, כמו שקראנו לזה, הסדר והניקיון. אבל כשבאתי אחר כך לבקר אצל בינה ואריה והאחיות, הבנתי מאיפה זה בא. בית כל כך שהכל שם, כל העניין הזה, האנגלי הזה כל כך מושרש שם. אחד הדברים שאני לוקח איתי זה באמת את העובדה שבמדרשיה היו חברותות לא רק לענייני גמרא, תלמוד, גם היו לענייני חול, לענייני מתמטיקה. ואנחנו למדנו, יצא כך שהיינו חברותא לעניין הבחינה שהייתה במתמטיקה. יצא לי לבקר לא אחת בבית שם, ויש לי רק זיכרונות טובים מהיחס שקיבלתי שם מההורים. נדמה לי שגם בינה בטח תאשר, למדתי איך עושים אורז עם, שלמדתי בבית אצלי, מן תפריט, משהו, מתכון כזה. אלה דברים שנשארו. ועוד דבר קטן בקצה המזלג זה לדעתי היה לי גם חלק בהחלטה של יעקב להמשיך לקריית ארבע. אמנם אני הלכתי לגוש והוא הלך לקריית ארבע, ובסופו של דבר אני גם לא נשארתי יותר מדי זמן שם. אבל גם את הנקודה הזאת אני זוכר היטב כחלק ממסלול חייו של יעקב זכרנו לברכה. והצער והגעגוע והזיכרון הוא ממשיך לאורך כל השנים ובפרט כל יום זיכרון. תודה.

[Speaker H] תודה מוטי ותודה על השיתוף. עוד מישהו מעוניין לספר, לשתף?

[Speaker C] כן, אם אני רוצה להגיד משהו קצר, גולן, מדבר גולן אח של רמי. שומעים אותי? כן, שב. אני ודיבורים, למרות שאני עובד כעורך דין, אבל אני ודיבורים זה לא דבר כל כך שמתחבר ביחד, בטח לא בפורום כזה ובטח לא בקבוצה כזאת. אבל חשבתי שאולי הגיע הזמן. בנושא הזה, אני דווקא לא אדבר על אחי, אני אדבר על נושא של שכול דווקא מהכיוון הזה של שכול. אני אף פעם, אותי זה תמיד, אני לא יודע לומר למה, אבל תמיד בטקסים האלה של ימי הזיכרון תמיד הייתי קצת נבוך. אפילו קצת הצחיקו אותי, אף פעם לא הבנתי את כל המילים הגבוהות. זה היה נראה לי שמאלץ, לא יודע, תמיד היה לי קשה עם זה, וודאי כשהאחיינים שלי כבר נכנסו לתמונה והציונות חגגה, עד היום דרך אגב, שלפעמים דווקא המפגש הזה בבית העלמין יוצר סיטואציות מצחיקות עם כל הזה. אבל תמיד היה לי קשה עם הנושא הזה לשמוע את כל הפאתוסים ואת כל הדיבורים הגבוהים, וזה דבר שמאוד היה לי קשה איתו ברמה האישית. ועכשיו זה גם בהתחלת הדרך, בהתחלת הדרך שכול זה גם כל פעם דבר שחייב אותך. אני זוכר, אני אספר איזה משהו הומוריסטי, אבל כשהייתי בלגניסט עוד במכינה של המדרשיה, וכל פעם שהייתי עושה משהו רע, אז נניח היו מוותרים לי, אומרים לי אתה אח שכול וזה. אז כשזה היה מול המכינה וכאלה, אמרתי טוב ניחא, אבל כשזה הייתי רב עם איזה מישהו וחלילה חלילה זה הגיע לדברים אחרים, אז הוא אומר לי טוב נו. אח שכול יוותרו לך, הייתי אומר נכון והייתי נותן עוד מכה, כי זה נורא הציק לי, נורא הציק לי הסיטואציה הזאת ששמים אותי באח שכול. עכשיו, למי שלא יודע, אני מהבית, זאת אומרת, אני לא יכול לתאר את החיוזי, אבל אני יודע להגיד על עצמי שאני אדם רגיש מאוד בלשון המעטה, והנושא הזה של השכול, של אחי, זה דבר שאיתי רץ לאורך כל השנים כמובן, עם הקשרים כאלה ואחרים, וודאי בהקשר של ההורים שלנו, כי באמת היה צריך להיזהר והיה צריך גם לשמור על בריאותם, וזאת הייתה סיטואציה, כמו שעוזי אמר, שבאמת הפטירה של רמי, המוות שלו בדיוק נפל בסיטואציה מאוד לא פשוטה, ואלה דברים שבאמת מאוד מאוד מאוד מזעזעים אותך, אבל כמובן עם הזמן והרבה סיוע של כל מיני אנשים טובים, אז באמת הדברים אתה נכנס לאיזשהו קצב באמת לאיזשהו קצב של חיים, ואתה שם את זה כל הזמן באיזושהי מגירה שכמובן היא נפתחת מעת לעת, דברים שכל הזמן נפתחים מעת לעת, וזהו, זה מה שיש לי להגיד.

[Speaker H] אוקיי, אגב אני רוצה להוסיף על מה שציינת ועל זה גם קודם כל עוד כמה ימים יהיה ארבעים שנה לפטירתו של יעקב, שהוא הראשון הנופלים אצלנו בזה, אומנם היה עוד את גבריאל קפח שטבע בטיול שלנו אבל מהמחזור, מקווה שלא יהיו יותר. בכל מקרה, אנחנו היום בפרספקטיבה של ארבעים שנה, כמו שציינת יעל, יש שני קובי על שמו של יעקב, וכבר לפחות לקובי אחד אני יודע, אולי גם לשני כבר יש ילדים, כך שזה,

[Speaker V] לשניהם יש ילדים, לשניהם יש ילדים ברוך השם, שניהם כבר אנשים גדולים.

[Speaker H] כן, אגב את מיכל אני מכיר כי אנחנו היינו שכנים בשכונה באותה עיר במעלה אדומים, וקובי היה עם הילדים שלי כך שזה דברים איך אומרים נקשרים ומסתרגים אחד בשני במהלך השנים, כך שזה אגב סתם במאמר מוסגר, אריה אבא שלו היה דייר עם אבא שלי בתל אביב בנווה שאנן כך שזה כבר הולך כמה דורות, אבל זה כנראה גם קורה פה אצל אחרים בכל מיני סיטואציות אחרות המארג הזה. ולכן אני אומר, הייתי כמה פעמים באזכרות על יד זה, באמת אתה רואה את הילדים ואת הנכדים ואת המשפחה שבאים לבית הקברות, הילדים הקטנים בני לפעמים חמש, שש, שבע, עשר, לא יודעים מה לעשות עם עצמם, באמת נוצרות סיטואציות מצחיקות אבל מצד אחד ואולי זה עצוב או לא מתאים למעמד כביכול, אבל מצד שני אתה אומר זה בעצם ההמשך, אם זה צאצא ישיר או צאצא דרך אחים, ובזה בעצם משמר את הזכר כמו שצוין, שנשאר משהו, נשאר ברוך השם לא משהו אלא הרבה, כי כל אחד מהם הצליח ותרם למשפחתו ולנו וכל אחד שזוכר את המשהו זה באמת משמר משהו מאותו אדם. יש עוד מישהו שרוצה להוסיף?

[Speaker K] אני אגיד בכל זאת כמה מילים, איתן כבל, אני כמובן הכרתי את שלושתם ממש מקרוב, את חובב ואת רמי, אבל אם אני מנסה לעשות דירוג פנימי כמובן שאת רמי הכרתי מצוין, הוא היה לי לעזר לא מעט, אבל יעקב ואני היינו חברים מאוד מאוד קרובים, מתוך ארבע שנים כמדומני שלוש שנים גרנו באותו חדר, וכל אשר אתם אומרים עליו ויותר. הוא החליט שהוא כמו שאתם מכירים הוא האח הגדול שלי והוא היה גדול, אני כזה קטן ובדיוק ההפך ממנו חוץ מהסדר שהייתי מסודר ופדנט לא פחות ממנו לגמרי. אני זוכר, יש זיכרון שצרוב בי מאוד ממנו זה עניין, הוא החליט בשלב מסוים אני עכשיו מגדל זקן שזהו, אני את פלומת השיער הראשונה חייב להוריד, ואני אומר לו תן לי, תן לי עוד קצת, בקושי יש, לא זה מכוער. אני זוכר את הרגע שבו הוא לוקח על עצמו ומגלח אותי עם מכונת גילוח, הוא היה מסודר. זמן חדשות, אפרופו מה שאמרת לני על העניין הזה של הטרנזיסטור שהלך איתו ממקום למקום, ובכל שעה עגולה אם רצית לדעת מה השעה, ידעת כי הגיע זמן חדשות וכולנו צריכים לשתוק כי הוא צריך להקשיב לחדשות. באמת אני הייתי מאוד מחובר בתוך המחזור ועד היום עם חלק לא קטן מהאנשים בקשר, אבל יעקב באמת אם אני צריך להגדיר את החמישה אנשים שהייתי מאוד קרוב אליהם, אין ספק שיעקב הוא בחמישייה שהיה חלק מהחיים שלי. זאת אומרת, לגמרי לגמרי, כמעט בכל שלב ושלב במדרשייה אהבתי אותו מאוד. הוא אהב אותי מאוד, היינו מאוד מחוברים כחברים. באמת שהאובדן שלו זה דבר ששוב, מכל מה שחוויתי חוויות בימי חיי, אני בדיוק סיימתי זום בקבוצה אחרת של עופר שטרנברג זכרונו לברכה שהיה שנה מתחתינו וגם הוא בוגר מדרשייה, שגם הוא חלק מהזיכרון החזק שיש לי בצנחנים שם. וכאן אם יש בתוך כל השכול שחוויתי במשך כל שנות חיי, אין ספק שגם בזה, לצערי הרב, יעקב הוא בחמישייה הפותחת של אנשים שהכרתי כל כך קרוב, שהיה חשוב לו להיות בחיים שלי ולי היה חשוב להיות בחיים שלו, וזה נכון. לי היה קל איתו, הפדנטיות שלו והסדר שלו מאוד מאוד תאמו גם את האופי שלי. אובדנו אני מודה היה גדול עבורי. אריה זכרונו לברכה אבא שלו יצא לי בשלב מסוים להתחבר אליו שוב כשהגעתי למשרד החקלאות והוא עבד לא רחוק מרחוב ארניה בקפלן בבית התאחדות האיכרים, ושם יצא לנו להיפגש הרבה מאוד פעמים. זה, יש עוד הרבה, אני לא רוצה לתפוס את הזמן כי יש לי זום נוסף שאני צריך לצערי לעבור אליו. אז אפשר, אתם יודעים כמוכם יודע שאפשר גם להעביר ערב שלם ולספר על השלושה, על השלושה חברה האלה. יהי זכרם ברוך.

[Speaker H] תודה איתי. אני

[Speaker S] אוסיף איזה מילה.

[Speaker H] שי, בבקשה מאיר.

[Speaker S] אני רוצה דווקא להוסיף על רמי ומה שסיפרתם קודם לכן, האיכות של המדרשייה הייתה שגם הכרנו את המשפחות, את ההורים שלהם. ומעבר להיכרות שלי שהייתה עם רמי במדרשייה ואחר כך בצבא, בגוש, בסוף קצינים ביחד, לאחר פטירתו הייתי בקשר, אני גם לימדתי אחר כך בהכשרת מורים והלכתי להיעזר באבא שלו שהיה מנהל בית ספר, ואפילו הזמנתי אותו, את אבא שלו, שיהיה עד בחופה שלי בחתונה שלי. אבא שלו חתום כעד על הכתובה שלי. אז אני רוצה לציין גם כן שמעבר לזיכרון שיש לי מרמי, זה הזיכרון וזה אצלנו. זהו.

[Speaker D] תודה מאיר. אפשר להגיד משהו? בבקשה הלל. שלום, קודם כל כיף לראות את כולם. יש הרבה סיפורים אבל אני זוכר שנראה לי שזה היה בפטיחים, אני ורמי היינו שנתיים או שלוש ביחד באותו חדר ואחרי זה גם בגוש. היינו חברותא ביחד בגוש, היינו בקורס קצינים ביחד עם מאיר ועוד כמה. במדרשייה אני רוצה אולי להגיד דבר אחד, אני ורמי תמיד, נדמה לי שזה כבר היה עם אריה איגדל ואחרי זה כבר לא זוכר אם זה היה גרין גם. אני ורמי היינו צריכים לעזור לכל מיני כאלה שאולי לא קל להם מבחינה חברתית. והגיע אז וידר מאוסטריה, אם מישהו זוכר אותו, הכניסו אותו לחדר שלי ושל רמי והוא הגיע וזה היה הבית שלו. לא היה לו בית אחר, החדר שלנו. אז אני ורמי איכשהו עזרנו לו במדרשייה, כי הוא היה כזה קצת מפוזר ולא הכיר את המנטליות, אז קצת הגנו עליו וקצת תיווכנו לו את המציאות מסביב. אבל אני חושב שמי שעשה את המעשה החשוב מאוד זה היה חובב, ונדמה לי שהוא גם היה בחדר אבל אני לא בטוח. חובב כל שבת חופשית לקח אותו אליו הביתה ואירח אותו, וזה היה משהו שאני ודאי מאוד מאוד קיבלתי והערכתי, וכך במשך תקופה מאוד מאוד ארוכה. הבית של חובב לנדאו היה בשבתות הבית שלו, זה לא היה משהו שכל כך ידוע אבל אני זוכר. אולי עוד משפט אחד גם בהקשר של רמי, שהיה תמיד בכל מקום מאוד בולט ומנהיג. היינו ביחד גם בצבא כמו שאמרתי, פה הוא היה תמיד ועד התלמידים או ועד העובדים. היינו מגיעים, דבר ראשון רמי ועוד מישהו היה ניגש למ"פ לשיחת יישור תנאים. מתי מתפללים, מתי יש הפסקה, מתי עושים הסדרים כדי שהעניינים שלנו יסתדרו בסדר. ובאמת רמי, במיוחד אני חושב שזה היה בקק"ש בקורס קצינים, תיווך לנו את כל הסביבה כך שהסתדרנו עם כולם ולא היו בעיות, להסתדר טוב עם כל הציבור הנקרא לו הכללי שהיה סביבנו. היינו מניין די מדויק, די מצומצם, והוא עזר לנו לסדר את כל העניינים, וכך היה בכל מקום. את יעקב אנחנו, כמו שאמרו הסיפורים עליו, אני כן זוכר את יעקב במשהו באנקדוטה מיוחדת שהלכנו ביחד לשבו"ש באלון שבות. ואלון שבות של פעם, זה לא התנחלות, אבל היינו מדרשיסטים. אבל יעקב היה בעיקר שמה, היה עם המעיל האנגלי הסגור היפה, הייתה לו מטריה מסודרת, והוא היה הולך ככה כמו איזה אנגלי באמצע רחוב בלונדון. וזה היה תמיד כזה איזה קטע די מצחיק שאני והוא הלכנו ביחד. אני לא זוכר בדיוק את הסדר, אבל יעקב זה יעקב. ואחרי זה באמת שהוא היה בקריית ארבע זה גם כן, הוא תמיד היה כזה בולט בנוף שלו, כי קריית ארבע זה גם כן כזה סוג של קריית ארבע. ובאמת אנחנו זוכרים את כולם ושנזכה לשמחות ולבשורות טובות.

[Speaker H] יש לנו עוד מספר דקות, לפחות לפי מה שהגדרנו, אפשר עוד להישאר עוד למי שיכול, רק עוד מישהו רוצה לומר כמה מילים?

[הרב מיכאל אברהם] אולי יש עוד כמה דברים, אם לא, אין מישהו אחר. א' באמת הוזכר פה אפרים אבא של רמי מדרום גולן. אני עוד שמעתי עליו הרבה במדרשייה גם מרמי, ואחרי זה גם הוא בא תמיד עם אבא שלי למדרשייה, ולפעמים את רמי מצאו שם, אותי בדרך כלל לא. הם הגיעו לשם ביחד. אבל הקשר האמיתי שלי איתו, וכשהבנתי את משמעות הסיפורים, זה היה אחרי שרמי נפטר, נפל. כשנכנסתי ככה, נכנסתי קצת יותר לקשר עם המשפחה, אני חייב לומר שבאמת זו הייתה דמות בלתי רגילה בחיים שלי. זאת אומרת, הקשר שיש עם המשפחה היום זה יותר בזכות אפרים מאשר בזכות רמי. הוא היה דמות מאוד מרכזית מבחינתי. אני חושב שתקופה מסוימת שככה היו לי כל מיני הרהורים על שינויי דרך ושינויי כיוון, עיקר הדמות שעמדה לי מול העיניים הייתה אפרים. זאת אומרת, מה אני אגיד לאפרים אם אני מחליט לשנות כיוון? ובאמת בהרבה מאוד מובנים למדתי להכיר אותו אחרי שרמי נפטר, ובאמת הוא היה דמות מדהימה. אני ככה במבט יותר מבוגר, אני מבין קצת איך רמי הגיע לאיפה שהוא הגיע. זאת אומרת, יש משהו כמו שתיארתי קודם, ויש לי עוד הרבה סיפורים על זה אבל לא רוצה להלאות פה בכל הדברים. יש משהו שהוא קיבל בבית. אני פגשתי באיזה פאנל בספרייה הלאומית פעם את בוזגלו מהתנועה המסורתית, מהאוניברסיטה העברית, שהוא תלמיד של אפרים והיה גם איזה חבר של רמי בן גילנו פחות או יותר. כשפגשתי את בוזגלו שם בפאנל, דיברנו קצת, אמרתי לו שאני הייתי חבר של רמי וככה קרוב קצת לאפרים, הוא כמעט נפל על הרצפה מרוב הערצה. זאת אומרת, לשניהם אבל בעיקר לאפרים. זאת אומרת, באמת היה, זה היה בית מאוד מיוחד מבחינתי והקשר שיצא לי לשמור עם הבית הזה היה לגמרי בשבילי. זאת אומרת, זה בכלל לא היה בשביל, לא יודע מה, מתוך איזה סנטימנט, תחושת מחויבות או משהו כזה. אני מרגיש שזה היה כמעט במובנים מסוימים, לא במרווחי הזמן, אבל במובנים המהותיים, זה היה כמעט בית שני מבחינתי. ולכן אני חושב שאפרים הוזכר פה וקשה לנתק את זה גם מאיך שרמי יצא, אז נדמה לי שמן הראוי גם להזכיר את זה. ולגבי חובב אני רק באמת זוכר את ה, קודם כל את החיוך הנצחי כבר הזכירו, מעבר לזה הוא היה מן איזה טיפוס של בני עקיבא כזה, מדריך נצחי שלא התבייש אפילו לדבר על הדברים האלה. אנחנו מתנו מצחוק ציני בדרך כלל כשדיברו על זה, עשינו קצת דברים, היינו אידיאליסטים כמו כל הילדים הקטנים, אבל לא דיברנו על זה, זה לא היה מן משהו שאפשר באמת לדבר על זה. זה פתטי קצת, לא נעים. ואצל חובב כן, היה יוסק'ה שפירא היה נדמה לי דוד שלו, משהו כזה אני חושב. אז איכשהו זה בית של בני עקיבא כזה היה, ואצל חובב באמת זה זכור לי בתור דמות כזאת של איזה מדריך עם הסנדלים האלה, מדריך בני עקיבא קלאסי, שהמשיך לדבר על הדברים שעשינו ושחשבנו עליהם והתביישנו קצת לדבר עליהם. ויעקב כמובן הוזכר כבר, הג'נטלמן הזה שלא היה לי מושג מה הוא עושה במחזור. אמרתי: מה עושה אחד כזה במחזור? איך הוא נפל שם פתאום עם כל החבר'ה מכל הכיוונים, כי איציק בנימין שכל כך קשור אליו היה ממש הבן שלו, והחבר'ה מהחוסאם כמובן, לא צריך להזכיר, זה הכל קשור. פשוט היה בשר מבשרם. אם הייתי צריך להמר מראש מה היהודי הזה יעשה שמה, הייתי אומר הבחור הזה ייפלט אחרי שלושה ימים. מה הוא מחפש שם בכלל הג'נטלמן הזה עם המטרייה והטרנזיסטור? אבל לא, וגם הייתי בבית שלו, היה לנו איזה רעיון אצל סדן לקראת השמינית, אז עוד הייתי פעם אחת בבית גם וקצת הכרתי, אבל לא ממש את הבית. באמת דמויות מיוחדות במינן, אפשר להיזכר בעוד הרבה דברים, אבל כבר אולי עוד מישהו רוצה להגיד משהו.

[Speaker U] מותר לי לשאול שאלה? בבקשה. ראיתי שם אחד אלן. האם זה אותו אלן שהיה איתו בחוץ לארץ עם יעקב? אלן מאיפה? אלן הזה?

[הרב מיכאל אברהם] עלה, עלה.

[Speaker H] עלה? עלה יצקוביץ'? יצקוביץ' מבלגיה, מבריסל.

[Speaker U] אנגלי? היה אחד אנגלי אחד.

[Speaker H] היה גם אנגלי. אלן שניידר.

[Speaker U] אלן שניידר מבריטניה, שניידר מלכאי.

[Speaker F] וזנו גרחמני היה גם כן.

[Speaker K] כן, אבל אלן אני, אלן, כן זה אלן שניידר, הוא פעיל ציבור וציוני מאוד.

[Speaker H] כן, הוא גר בירושלים, הוא עורך דין.

[Speaker K] כן כן, אני בקשר איתו.

[Speaker H] כן, הוא במוצא, במקור אני חושב שהוא נתנייתי אם אני זוכר טוב. תודה.

[Speaker R] אלן הזה הוא לא סיפור, הוא היה מנגן, הוא היה משגע אותנו. אתם זוכרים מה הוא ניגן? אלן הזה ניגן כינור. היה משגע את כל הפנימייה עם הכינור הזה. טוב, זה לא שייך לערב אבל זה היה בגדול.

[Speaker X] טוב, רוצה להגיד משהו על יעקב. קודם כל כל שנה בשבת חיי שרה אני זוכה להתארח בחברון, ורוב התפילות אנחנו עושים במערת המכפלה כמובן. צחי, לא שומעים אותך טוב. שומעים עכשיו יותר טוב? קצת. שבת בצהריים בשבת חיי שרה, מנחה זה קבוע בבית הכנסת בית הדסה מול הפרוכת שיעקב הנציח. וזה תמיד מזכיר לי דווקא שני סיפורים מאחרי המדרשייה. סיפור אחד זה שמני ואני באנו לבקר בטירונות. אנחנו עוד היינו לפני טירונות, התגייסנו חודש אחרי זה, ובאנו לבקר בטירונות. וזה היה מבחינתי זה היה מין שוק כזה לראות שזה לא ממש מחנה בני עקיבא, זה פה מתעללים בחבר'ה. ונכנסנו איתם לאכול ארוחת ערב והם צריכים לעמוד קודם לפני שהם מתחילים לאכול, היה די התעללות בחבר'ה. זה היה מדהים לראות איך יעקב הוא בשלו, הוא בשקט המיוחד שלו, הוא היה פשוט ממש לא שייך לכל אווירת הטירונות שהייתה שם. והדבר הנוסף שהוא מאוד מאוד חרוט לי בראש זה למחרת הרצח היה יום שישי בלילה ואני ביום ראשון בבוקר הגעתי לטייסת. הייתי אז חודשיים מסוף קורס טיס והגעתי לטייסת, נכנסתי לחדר הלבשה להחליף לסרבל ובחדר הלבשה היה יוסף זיו שהוא מהטייסת שביצע את הפינוי של הפצועים ביום שישי בלילה. והוא בדיוק גם היה בחדר הלבשה ואז אמר "אתה יודע הייתה לי הזנקה בשבת וזה היה חבר'ה כאלה כמוך דתיים כאלה כמוך". הביטוי הזה "חבר'ה כמוך דתיים כמוך" זה נחרט לי בראש ובאמת ואז הבנתי שיעקב ביניהם. אחר כך קיבלתי את הטלפון שאמר שיעקב ביניהם, ורמי וחנוך שהם באמת חבר'ה של יעקב שהייתי גם בחדר בפטי"חים ודיברו הרבה על כמה שהוא היה מופת לסדר וניקיון. לגבי חובב לא הייתי מודע לזה באותו זמן, זה רק התחבר לי אחר כך והוא נפל בלילה שבין יום חמישי לשישי בשבוע הראשון של המלחמה בלבנון. ואני ביום שישי טסתי כבר יום שישי בשעה מאוחרת יחסית לקראת שבת. הייתה לי הזנקה להביא אספקה, הוא נפל באזור סולטאן יעקוב שזה קצת צפונית מזרחית לאגם קארון, והייתה לי הזנקה להביא אספקה לאזור שהוא יותר קצת יותר מערבית משם אבל צפונה ממש קרוב כבר לכביש ביירות דמשק לכוח שהיה שם. אני לא חושב שזה היה בדיוק הכוח של חובב ואז הבאנו להם אספקה ובדרך חזרה לקחנו חמישה הרוגים בבטן. אני לא חושב, בדיעבד אני לא חושב שיעקב היה ביניהם, זה תקופה קודמת. כשהגעתי עם ההרוגים האלה למחניים זה כבר היה זמן כזה של כניסת שבת והיינו צריכים גם לתדלק וגם רצינו להביא אספקה. אמרו לנו "אם אתם מספיקים ככה לפני אור אחרון להביא אספקה לכוח שנמצא באזור של אגם קארון אז בסדר, אבל אם אתם כבר נכנסים לחשכה גמורה אז לא כי חששו מטילים". ורצינו היה לנו הפסקה של איזה כמה דקות לנצל את הזמן לפני ממש חשכה גמורה ובזמן הזה היינו צריכים גם לתדלק וגם לפרוק את החמישה הרוגים שהיו בבטן. המשאית של התדלוק כבר חיכתה לנו במנחת במחניים ומיד תדלקנו והחבר'ה של הרבנות לא באו לפרוק את ההרוגים. כשהם הגיעו זה כבר גרם לנו לאיזשהו עיכוב ומאוד כעסתי עליהם על זה שהם חשבו, הם לא עיכלו שזה מלחמה ושבמלחמה לא יותר חשוב לפרוק הרוגים מאשר לשמור שבת. אבל זה הזיכרונות שלי מחובב, אז התחבר לי החיבור לחובב למרות שחובב לא היה ביניהם. עד כאן.

[Speaker H] טוב, עוד מישהו? אנחנו כבר גלשנו אבל זה מעניין ומרתק וגם מרגש לראות את כולם ולשמוע את כולם.

[Speaker N] יש מישהו ממשפחת לנדאו? יש מישהו ממשפחת לנדאו שנמצא איתנו ומדבר?

[Speaker H] יש איזה אחיין אבל הם לא יכולים פחות מדברים.

[Speaker Q] על רמי רציתי לומר דבר אחד מאוד נקודה מאוד מעניינת שהמשפחה הרי משפחת ג'רבאית. שומעים אותי? שומעים שומעים. היא משפחה ג'רבאית ורמי… עם כל מה שמיקי אמר שהוא היה אדם מאוד מאוד חכם, אבל הייתה בו את הנקודה של אמונה פשוטה והחיבור שלו ליהדות הג'רבאי ולמסורת הג'רבאי היה אצלו מאוד חזק. וכשהוא הכיר את הרב מזוז הוא בא וסיפר לי על הרב מזוז מבני ברק, איך שהוא, את השיטה ואת הדרך הלימוד הג'רבאי הייתה מאוד מאוד חדורה אצלו. וגם דרך אגב, גם אפרים, מאוד מאוד אני הייתי מאוד מקושר שם, הייתי נמצא הרבה מאוד אצלו בבית, היינו הרבה מאוד וגם היה מנהל שלי של בית הספר. היה גם את ה… מה?

[Speaker H] היית שכן מה שנקרא, כן.

[Speaker Q] נכון, שכן ממש. והלימוד הג'רבאי היה אצלם מאוד חשוב. הוא אמר שאצלם היה החיי אדם מגיע אצלם והמהרש"א הגיע אליהם. הם היו מאוד עיוניים בלימוד שלהם. וזה לרמי מאוד מאוד היה הנקודה הזאת, היה לו חשוב מאוד להחזיר ולהחיות את המסורת הג'רבאי הזו. הוא לא זכה יותר מזה, אבל זה נקודה מאוד מעניינת. והאמונה הפשוטה שלו עם כל השכל החזק שלו, האמונה שלו הייתה מאוד פשוטה ומאוד מחוברת, מאוד שורשית. זה אני זוכר מאוד ככה מהרבה שדיברנו ושוחחנו. כן. את עוזי פגשתי לפני כמה שנים בבית הקברות הצבאי נמצא בבית הקברות בחיפה, אבל את גולן מעניין לראות, את גולן מעניין לראות, הרי לא נפגשנו הרבה זמן. אבל עם עוזי נפגשתי בבית הקברות הצבאי כשאני הגעתי לקבר של אבי, אז שם נפגשנו.

[Speaker H] עוד מישהו? מיקי זה מוקלט?

[הרב מיכאל אברהם] כן אני אשלח את ההקלטה בסיום, אין בעיה.

[Speaker H] ואנחנו נשלח את זה גם למשפחה וגם לקבוצה של המחזור. טוב מאוד.

[Speaker U] שלום, תודה לכם שהזמנתם אותי.

[Speaker H] בעונג, עונג אם אפשר לומר. תודה לכם, תודה לכם, הקשבתי. תודה למשפחה, לכולם. תודה רבה לכל מי ש…

[Speaker Y] להתראות. תודה.

[Speaker H] ניפגש בשמחות.

[Speaker Y] רק בשמחות אמן. תודה, תודה.

[Speaker H] עצמאות שמח לכולם.

[Speaker F] עוזי, תודה רבה, תודה רבה, כל טוב.

[Speaker Y] בשורה טובה לכולם.

[Speaker H] דני, מה שלומך דני? לא שומעים אותך, תעשה אנמיוט.

[Speaker Z] תודה ברוך השם בסדר גמור, כן. היה לי מה לומר אבל אני יותר מדי נרגש אז אני לא יכול לדבר בגלל זה היום, אבל אני נהניתי לשמוע אתכם ותודה רבה על המפגש הזה.

[Speaker F] שלמה, שלמה מה נשמע?

[Speaker H] יושב בשקט.

[הרב מיכאל אברהם] לא שומעים אתה מושתק. מיוט. פתחתי לך.

[Speaker 27] הנה עכשיו אתה שומע. כן, שומעים, שומעים. בטח, זה שלמה דפנה. גם היה להגיד הרבה דברים במיוחד שביליתי הרבה מאוד לילות אצל רמי בוכריס בבית וגם אצל יעקב צימרמן אבל אתה יודע האירוע והכל זה לא פשוט לדבר. מה שאתה אמרת על אבא של רמי. אשריך רמי זה אישיות מטורפת, אין ספק כמוהו. יישר כוח מיקי גם על השיעורים בעין איה.

[הרב מיכאל אברהם] תודה. שנזכה רק

[Speaker 27] להיפגש בשמחות גם.

[Speaker 28] בעזרת השם. אינשאללה. אפשר גם לא בשמחות.

[Speaker 29] היי

[הרב מיכאל אברהם] רחל שלום, נכון, לא רואים אותך איפה את?

[Speaker 29] היי

[Speaker 30] אני כל זמן רואה אותך דפנה, מה שלומך? בסדר. באמת ניפגש, לא צריך לחכות לשמחות. בדיוק.

[Speaker 29] רק שמדינת ישראל תרשה לנו לזוז ובשמחה.

[Speaker 30] בדיוק.

[Speaker 27] שי אמר שמרשה לך לזום, לא לזוז. כן. מיקי ושי יישר כוח על כל הארגון. היום זה כל כך פשוט, בכמה לחיצות עם עכבר וזה עובד אתה יודע. כן אבל לחשוב על זה וזה, יפה מאוד.

[Speaker H] בסדר.

[Speaker N] שלמה איפה אתה גר היום?

[Speaker H] בית שמש.

[Speaker N] בית שמש? או יפה.

[Speaker H] רק שתדעו שהבן של שלמה סיים את התיכון עם הנכד שלי, ככה, לא הבן הגדול, אחד הבנים הקטנים, אבל בסדר. כן כן.

[הרב מיכאל אברהם] אני סיימתי עם הנין שלך עוד מעט.

[Speaker H] הנין שלי עוד לא אבל אולי תקבל את הפרופסורה איתו נראה.

[Speaker 31] רחל, נדמה לי שאחת הבנות שלך השתתפה בשיעור זום של מיקי, נכון?

[הרב מיכאל אברהם] כן, היה.

[Speaker 30] לא, זה שלמה השתתף, הוא עזר לו.

[הרב מיכאל אברהם] גם אנחנו היינו אצלך בכינוס. כן, תודה רבה, נכון. טוב. טוב. חגי מה שלומך חגי? אני נועל את הישיבה ושיהיה יום עצמאות שמח.

[Speaker 29] אמן אמן.

[Speaker L] תודה מיקי.