דעת תיירה

שלום וברכה הרב

אשמח לשמוע בבקשה מה דעת על ״דעת תורה״ לפי האסכולה הליטאית, נמבארת את המושג הזה בכך שכל אדם מן היישוב באשר הוא, הריהו מושפע בהכרח מן הדברים שהוא שומע וקורא, ואלו מעצבים את תפיסת עולמו בדרכים גלויות וסמויות לרוב. לעומת זאת, תלמיד חכם שזכה ל"דעת תורה" מתאפיין בכך שמעודו לא קרא חומר לא תורני כגון עיתון או ספר מכל סוג שהוא (רח״ל) ומעולם לא שמע הרצאות לא תורניות ולא שוחח עם אנשים מחוץ למעגל התורני-הלכתי. כתוצאה מכך הלך מחשבתו מושתת אך ורק על השכלה במסלול התורני-הלכתי. לפיכך, בכל שאלה אקטואלית שעל הפרק, גם אם אינה מפורשת במקורות (כגון מפני שהיא קשורה בהתפתחויות טכנולוגיות חדישות, או בסיטואציה פוליטית חדשה), הרב בעל דעת התורה יכול בכל זאת להביע את דעת התורה. ברוח זו מסביר הרב וסרמן את מקור כוחו של רבו החפץ חיים. כך גם מסביר הרב משה פיינשטיין את העניין בהקדמתו לספר השו"ת שלו "אגרות משה".

ובאוזניי שמעתי בחור מישיבה ליטאית שהסביר כך את המושג, וציטט את ה״אגרות משה״.ובאוזניי שמעתי בחור מישיבה ליטאית שציטט בשם הראשיבע, שהוא אמר על רב מסויים שאולי לרוח הקודש הוא זכה, אבל ל״דעת תורה״ לא (א״ה: ללמדך שהאחרונה עולה על הראשונה…).

החזון איש כותב בכמה מאגרותיו, שאין כללים מדויקים לזיהויו של אדם כבעל דעת תורה, אלא כלל ישראל יש לו "חוש ריח" מיוחד לדעת מי זכה ל"דעת תורה" ואליו הם פונים בהמוניהם לקבל הדרכה וייעוץ.

המושג הזה מצוטט הרבה אצל הליטאים, ולא מצאתי התייחסות רחבה של הרב אליו. נשמח בבקשה לשמוע את דברי הרב בעניין, אם אינו לטורח.