מוסר, אמונה והלכה – שיעור 22 – הרב מיכאל אברהם

[הרב מיכאל אברהם] בפעם הקודמת דיברנו על מודל של שתי קומות שהתחלנו בעצם מזה שהחיובים המוסריים שייכים לקומה התחתונה האוניברסלית, ומעל גביה יש חיובים פרטיקולריים הלכתיים שהם שייכים לקומה השנייה. יהודי בעצם המבנה הנורמטיבי שלו בנוי משתי קומות. הקומה הראשונה היא אוניברסלית שנמצאת אצל כל אדם, והקומה השנייה זה קומת המחויבויות הנוספות. ואז בסוף הפעם הקודמת אמרתי שבעצם ישנו שיקוף של המבנה הזה לא רק בנושאים מוסריים. הגעתי למבנה הזה מסקירה של המחויבויות המוסריות והמסקנה הייתה שיש מחויבויות בקומה א' שלמרות שהן לא מופיעות בתורה הן בעצם מחייבות כל יהודי כי הן מחייבות כל אדם ויהודי בכלל העניין. אותו דבר אני רוצה לומר על מחויבויות שהן לאו דווקא מוסריות, וזה המודל של הלכות אישות. והתחלתי עם הרמב\"ם בתחילת הלכות אישות, ששם הרמב\"ם מספר שלפני מתן תורה אדם היה פוגש אישה בשוק, מזמין אותה לביתו, אם נתרצת אז הם חיים ביחד וככה הם מתחתנים. ואם הם מחליטים להתגרש אז הוא מוציא אותה מביתו וככה הם מתגרשים. ושאלתי למה הרמב\"ם מוצא לנכון לתת לנו את ההקדמה ההיסטורית הזאת להלכות אישות. מה זה בא ללמד אותנו? אז טענתי הייתה שזו לא רק איזושהי אמירה היסטורית גרידא אלא האמירה הזאת למעשה מתארת את הלכות אישות גם במובן שקיים היום אחרי מתן תורה. והטענה היא שהלכות אישות במובן שקיים היום הן בנויות משתי קומות. קומה ראשונה זה קומת האישות שהייתה קיימת לפני מתן תורה, שהיא שייכת עד היום אצל בני נח, ששמה יש מוסד חברתי כזה שנקרא נישואין, וכשבני זוג מחליטים לחיות ביחד הם מקימים תא זוגי וזה מוסד הנישואין החברתי האוניברסלי שקיים בכל מקום. התורה הוסיפה עוד קומה שאומרת חוץ מהמוסד החברתי הכללי הזה היא דורשת מאיתנו להקדים קידושין לנישואין. זאת אומרת צריך לעשות איזשהו אקט הלכתי פורמלי של קניין, קניין לא במובן שקונים את האישה אלא קניין במובן של מעשה שמחיל חלות ולהוסיף אותו למוסד הנישואין הרגיל. ולכן כאשר אדם רוצה לשאת אישה, אדם מישראל אחרי מתן תורה, הוא כבר לא יכול להכניס אותה לביתו ולהתחיל לחיות ביחד כמו שהיה לפני מתן תורה, הוא צריך לעשות קידושין, להקדים את הקידושין, כסף שטר וביאה, ואחרי זה הם יכולים להתחיל לחיות ביחד. אוקיי? ואז השאלה שעולה כאן זה מה קורה אם מישהו לא עשה את זה? הוא מתחיל לחיות ביחד עם מישהי והוא לא הקדים לזה את מוסד הקידושין. הוא עבר על פי התורה שדרשה להקדים את הקידושין לנישואין, הוא לא עשה את זה. האם לסטטוס הזה שנוצר בינו לבין בת הזוג שלו יש מעמד הלכתי או שלא בעצם לא קרה שום דבר, החיים שלהם ביחד הם סתם חיים של פנוי ופנויה? אין לזה שום מעמד הלכתי. אז טענתי הייתה שהקדמתו של הרמב\"ם באה ללמד שגם לסיטואציה כזאת, למרות שהתורה דעתה לא נוחה ממנה, אבל גם לסיטואציה כזאת יש מעמד הלכתי. בעצם כאשר אנחנו חיים ביחד בלי שהקדמנו קידושין אז אנחנו נשואים זה לזה בנישואי בני נח. זאת אומרת בעצם ישנו את מוסד הנישואין החברתי הזה שהיה קיים לפני מתן תורה וזהו, ואת אותו בלי הממד של הקידושין. אוקיי? ועדיין יש לזה איזושהי משמעות כמו שיש לנישואין אצל בני נח. לכן למשל אני חושב שיש איסור לבוא על האישה במצב כזה. האיסור הוא לא אשת איש ואתה לא חייב עליו מיתה כי זה לא האיסור ההלכתי, האיסור ההלכתי מתייחס לקידושין. זאת אומרת אם אתה בא עליה אחרי קידושין אז אתה חייב מיתה, אבל אם לא היו קידושין אז אין איסור הלכתי שמחייב מיתה אבל יש את האיסור החברתי הכללי שקיים גם אצל בני נח. שאם אישה היא אשתו של מישהו, מישהו אחר לא אמור לבוא עליה. אוקיי, אז במובן האוניברסלי, החברתי, הכלל אנושי הזה, זה קיים גם אצל יהודים, אין הבדל. זה שלא הקדמת את פעולת הקידושין, אז זה אומר שחסרה הקומה השנייה, אבל הקומה הראשונה עדיין קיימת. אמנם סדר היווצרות הקומות הוא סדר הפוך. זאת אומרת קודם יוצרים את הקומה השנייה, את הקידושין, ואחרי זה את הקומה הראשונה שזה הנישואין מבחינת הסדר היווצרות. אבל מבחינת ההיררכיה ביניהם, אז הקומה הקידושין זה משהו פרטיקולרי, זה רק אצל יהודים. נישואין קיים אצל כולם. לכן הנישואין אני קורא לזה קומה ראשונה, ולקידושין אני קורא קומה שנייה. אוקיי? זאת בעצם הטענה, ומה שאני רוצה לעשות עכשיו זה להראות לכם מקורות והשלכות של העניין, כדי שתראו שזה לא סתם וורט, אלא יש מאחורי זה גם בשר.

[Speaker C] הרב, לא תנאף נמצא בשבע מצוות בני נח? עוד פעם? לא תנאף נמצא בשבע מצוות בני נח?

[הרב מיכאל אברהם] עריות, נמצא שמה. כן.

[Speaker C] כי כביכול כשהרב אומר מוסר אוניברסלי, זה רק שבע מצוות בני נח או גם מעבר?

[הרב מיכאל אברהם] בני נח חייבים בכל המוסר האוניברסלי, גם מה שלא נכלל פורמלית בשבע המצוות שלהם. הבאתי את רב ניסים גאון בהקדמה לש\"ס, שאומר שכל דבר שתלוי באובנתא דליבא, כאילו בהבנת הלב, חייב בו אדם מעולם, גם אם הוא לא הצטווה. אז אני רוצה אולי עוד משפט אחד רק להגיד על התמונה שתיארתי עד כאן. בעצם מה שאני, אני לא מביא פה רק עוד דוגמה למודל שתי קומות. זה אותה דוגמה. זאת אומרת הטענה שאנחנו רואים פה בהלכות אישות ועוד נראה עוד מעט עוד יותר, היא בעצם טענה שהיא לא יותר מעוד זווית של מודל שתי הקומות שדיברתי עליו בשיעור הקודם. כי מה היה מודל שתי הקומות מהשיעור הקודם? זה עסק במוסר, פה אני עוסק באישות. לכאורה שני נושאים. אבל מה עמד מאחורי זה? מה שעמד מאחורי זה זאת אותה תפיסה שאומרת שכל יהודי הוא גם בן אדם. ועל גבי זה הוא בן אדם מסוג מסוים, הוא יהודי, אוקיי? סוג ומין דיברנו על הגדרה, על הגדרות. כשאני רוצה להגדיר יהודי אני אומר זה בן אדם שדתו יהודית, או שאימא שלו יהודייה או משהו כזה. צריך לתת את הסוג ואת המין, להגדיר את המין מול מינים אחרים ששייכים לאותו סוג. אז יהודי מוגדר כאדם שמקיים כללים כאלה וכאלה. אוקיי? זה מה שנקרא יהודי. אז הטענה היא שבעצם כל יהודי הוא גם בפרט בן אדם. חוץ מזה הוא גם אמור לקיים עוד תנאים, נכון? זה בעצם הבסיס. לכן מה? עכשיו יש לזה שתי השלכות, או שני סוגי השלכות. השלכה אחת זה החיובים המוסריים. חיובים המוסריים שקיימים אצל כל בן אדם, כמובן יהיו קיימים גם אצל יהודי בגלל הקומה הראשונה שלו, נכון? אותו דבר בהלכות אישות. זה לא קשור למוסר, אבל זה עדיין אותו דבר. כי אם זה קיים אצל כל בני נח, לא בגלל שזה מוסרי אלא מסיבות אחרות, לא משנה כרגע, האם זה קיים גם אצל בני נח כי זה מוסד חברתי כללי, אוניברסלי, אז הוא קיים גם אצל יהודים. בגלל שקומה א' שלו היהודי הוא גוי. בסדר? קומה א' שלך היהודי הוא סתם בן אדם. אחרי זה יש קומה ב' הוא בן אדם מסוג מסוים, כן, ממין מסוים. אז במובן הזה, התיאור של שתי הקומות של המוסר והתיאור של שתי הקומות של האישות, זה פשוט שתי פנים של איזשהו מבנה יותר יסודי. וזה המבנה של יהודי מול בן אדם. כשיש לזה שתי השלכות, החיובים המוסריים שמחייבים את כל בני אדם ולכן גם יהודי, והחיובים האישותיים או הדינים של מעמד אישי שכשם שהם קיימים אצל כל בני אדם הם קיימים גם אצל יהודי. אבל זאת לא דוגמה נוספת. זאת השלכה נוספת של אותה דוגמה. אוקיי. סך הכול אני רוצה להראות שכל מה שקיים אצל כל אדם אמור להיות קיים גם אצל יהודי, פלוס הדברים שמיוחדים ליהודי. עכשיו אני רוצה להראות לכם כמה נקודות. יש למשל, נתחיל בנקודה הראשונה זאת מצוות הגירושין. מצווה רכ\"ב, אני מקריא לא משנה כרגע, אני לא אקריא, מצוות עשה רכ\"ב ברמב\"ם. המצווה רכ\"ב היא שצוונו לגרש בשטר, על כל פנים כשנרצה לגרש, וזהו אומרו יתעלה \"וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה\". וכבר התבארו משפטי מצווה זו, רוצה לומר דין גירושין בשלמות, מסכת המחוברת לזה, רוצה לומר מסכת גיטין. זה שיש מצווה לגרש. המצווה הכ\"ב שציוונו לגרש בשטר, כשנרצה לגרש. מה זה אומר לגרש בשטר כשנרצה לגרש? אין מצווה לגרש. מישהו לא גירש הוא לא ביטל עשה, נכון? אם אתה רוצה לגרש אתה צריך לעשות את זה בשטר. זה בעצם הטענה. איך הייתם מגדירים את המצווה הזאת? אז אני אתן הקדמה קצרה למרות שהיא לא קשורה ישירות לעניין פה, אבל יש במצוות העשה אנחנו מבחינים בין עשה חיובי לעשה קיומי. עשה חיובי זה עשה שצריך לעשות אותו ומי שלא עשה אותו ביטל עשה. עשה קיומי זה עשה שאם עשיתי אותו יש לי מצווה ואם לא עשיתי אותו לא קרה כלום, זאת אומרת אין ביטול עשה בעשה קיומי. אז כן, למשל לפי רבי משה פיינשטיין המצווה לעלות לארץ ישראל היא עשה קיומי. זאת אומרת מי שעולה לארץ ישראל יש לו מצווה ומי שלא לא קרה כלום, אין טענות כלפיו. רוב העשה שאנחנו מכירים הם עשים חיוביים לא קיומיים. הם עשים שאתה צריך להניח תפילין ואם לא הנחת תפילין אז ביטלת עשה, זה לא שאם הנחת תפילין אז מצוין ואם לא אז לא קרה שום דבר, אם לא אז ביטלת עשה. אז עכשיו

[Speaker B] מה? מי שרוצה להניח באותו יום עוד פעם?

[הרב מיכאל אברהם] כן, נכון, יש רוב המצוות הקיומיות שמביאים זה מצוות קיומיות מרף מסוים ומעלה. נגיד מצוות צדקה צריך לתת לפחות שליש השקל בשנה, אבל זה חייבים, אם לא נתת את זה ביטלת את העשה של צדקה. מעבר לשליש השקל זה מצווה קיומית, אם נתת צדקה מצוין לא נתת לא קרה כלום, אתה לא חייב. או לימוד תורה מעבר לקריאת שמע בוקר וערב, אז קריאת שמע בוקר וערב אם לא קראת אתה ביטלת תורה, ביטלת עשה של תלמוד תורה, אבל אם קראת קריאת שמע בוקר וערב, כל מה שמעבר לזה אם עשית יש לך מצווה ואם לא אז לא קרה שום דבר. כן, לאו הניתק לעשה. מצווה קיומית זה מצווה שאפשר לקיים ואי אפשר לבטל.

[Speaker C] לאו הניתק לעשה זה מצווה שאפשר לבטל ואי אפשר לקיים.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק הדואלי. והיה לכם פירות הארץ לאכלה, לאכלה ולא לסחורה. מה הכוונה? אין מצווה לאכול פירות שביעית, מי שאוכל פירות שביעית לא מקיים מצווה. אבל מי שלא אוכל, כאילו מי שסוחר בהם למשל, עבר עבירה. כי אנחנו צריכים והיה לכם פירות הארץ לאכלה ולא לסחורה. עכשיו הלאכלה בא רק להגיד שזה לא לסחורה, לא שלאכלה יש מצווה אלא שאם אתה עושה משהו אחר שהוא לא לאכלה אז עברת איסור. אבל זה איסור שהוא לא לאו, הוא לאו הבא מכלל עשה כי הניסוח של התורה היה והיה לכם פירות הארץ לאכלה, זה ניסוח פוזיטיבי, זה ניסוח של עשה. לכן יש פה עבירת ביטול עשה למרות שהקיום הוא לא מצווה. עכשיו מה אתם אומרים על מצוות ציצית למשל? אם יש לי בגד של ארבע כנפות אז אני חייב להטיל בו ציצית, אבל אם אני לא הולך עם בגד של ארבע כנפות לא קרה שום דבר. איך הייתם מסווגים את המצווה הזאת? קיומית? כולם מסכימים?

[Speaker D] אלא אם כן אתה עם בגד של ארבע כנפות.

[הרב מיכאל אברהם] שוב, איך מגדירים את המצווה, לא אלא אם כן, איך המצווה מוגדרת. הנתונים הם שאתה חייב רק אם אתה רוצה ללכת עם בגד של ארבע כנפות, זה נכון. עכשיו אני שואל מה זה אומר מבחינת הגדרת המצווה? זה לא מצווה קיומית. טעות נפוצה גם אצל אחרונים דרך אגב. זאת לא, זאת לא מצווה קיומית, כי מצווה קיומית זה מצווה שאי אפשר לבטל, אפשר רק לקיים. נכון? ובמצוות ציצית אתה יכול לבטל, אם יש לך בגד של ארבע כנפות ולא שמת בו ציצית יש לך ביטול עשה. אבל זה עשה שכן מוגדר עליו ביטול, זאת אומרת שכן יש מצב שבו יבואו אליך בטענות על זה שביטלת את העשה הזה, לכן זה לא עשה קיומי. מה זה כן? זה עשה חיובי מותנה. מה זאת אומרת? זה עשה חיובי אם לא עשית אותו יש לך ביטול עשה, אבל החיוב שלך מותנה בהתקיים תנאים מסוימים. ואם אתה רוצה ללבוש בגד של ארבע כנפות אז התקיימו התנאים אז אתה חייב להטיל ציצית. זה חיוב גמור ואם לא הטלת ציצית ביטלת את העשה. אבל כל זה קיים רק אם אתה הולך עם בגד של ארבע כנפות. עכשיו זה מצווה חיובית לכל דבר זה לא מצווה קיומית, רק נכון תנאי החיוב הוא רק בתנאים מסוימים. כמעט כל מצווה היא מצוות עשה מותנה, חיובית מותנה. מצוות קריאת שמע זה לא מצווה חיובית מותנה? רק בזמן שבו. או מגיע הזמן לקרוא קריאת שמע, נכון? או ברכת המזון, זה לא מצוות חיובית מותנה? כן. אם אכלת כדי שביעה, אתה חייב לברך ברכת המזון. ואם לא אז לא. אז לכן אין פה שום דבר מיוחד. מצוות עשה חיובית מותנה היא מצוות עשה חיובית לכל דבר, רק החיוב מותנה בהתקיים תנאים מסוימים, זה הכל. אוקיי? עכשיו אני חוזר למצוות הגירושין, מצווה חשובה, אוקיי? אז איך הייתם מגדירים את מצוות הגירושין? חיובי מותנה, קיומי, איך הייתם מגדירים את זה? קיומי. למה קיומי? חיובי מותנה. אז אתם מסכימים שזה חיובי מותנה? למה זה מצווה? הוא אמר, כתוב 'וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה'.

[Speaker B] אי אפשר אבל לגרש בלי גט. למה?

[הרב מיכאל אברהם] אין

[Speaker B] כזה דבר גירושין שלא לפי ספר כריתות.

[הרב מיכאל אברהם] למה? הנה, אם גירש את האישה ולא נתן לה גט?

[Speaker B] זה לא גירושין.

[הרב מיכאל אברהם] או, נכון! זה לא חיובי מותנה, לא סביר שזה חיובי מותנה. למה? כי המצווה הזאת אין באמת דרך לבטל אותה. אם זה היה חיובי מותנה אז זה היה אומר אם אני החלטתי לגרש את האישה ולא נתתי לה גט, אז ביטלתי את מצוות העשה הזאת, נכון? כי התקיימו התנאים שמחייבים אותי ולא ביצעתי את החיוב. אוקיי? ככה מוגדרת מצוות עשה חיובית מותנה, אוקיי? אבל פה אם החלטתי לגרש את האישה ולא נתתי לה גט, מה ביטלתי עשה? לא, פשוט לא גירשתי. אתה אומר שאני מבטל תעשה אתה צריך להגיד תראה אתה גירשת אבל לא עשית את זה כמו שצריך, לכן ביטלת את העשה. אם לא נתתי לה גט אז פשוט לא גירשתי אותה. מה, איזה עשה ביטלתי? מה אני חייב לגרש את אשתי? פשוט לא גירשתי אותה, מה הבעיה?

[Speaker C] אם על פי המודל של השתי קומות הכניסה והיציאה של האישה זה מה שמגדיר אותה כנשואה או גרושה, אז איך אנחנו כשאנחנו הולכים לצד השני ואנחנו רוצים לגרש בלי גט היא לא לא מתגרשת?

[הרב מיכאל אברהם] הזום לא מגיב לי שנייה אחת. אז אמרנו שמצוות הגירושין לכאורה זאת מצוות עשה חיובית מותנה. אם אתה רוצה לגרש, אז אתה צריך לגרש אותה בגט לפי הכללים. אבל מכאן אמור לצאת שאם אתה רוצה לגרש ולא גירשת בגט, אז ביטלת את העשה. מצוות עשה חיובית מותנה אפשר לבטל. זה לא נשמע סביר. זה לא נשמע סביר כי אם אתה אם אתה רוצה לגרש את האישה ולא גירשת אותה בגט, אז היא פשוט לא מגורשת, זה הכל, לא גירשת אותה. איך אפשר להגיד שדבר כזה הוא עבירה? זאת אומרת אתה לא גירשת אותה ולא קרה שום דבר. כשאתה אומר שזאת עבירה אתה בעצם צריך להניח שגירשת אבל לא כמו שצריך, אז אפשר להגיד שעשית פה עבירה, גירשת אבל לא בגט. בסדר? אבל מה זאת אומרת לגרש ולא בגט? אם לא נתתי גט אז היא לא מגורשת. מה, להוציא אותה מהבית, אסור לי להוציא את אשתי מהבית? ביטלתי עשה אם אני מוציא את אשתי מהבית? מה?

[Speaker C] הרי אמרנו שזה היה על שתי קומות, אז אם הבסיס נשלף לא כל הבניין מתפרק?

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת?

[Speaker C] שהיא כבר מגורשת ברגע שהוצאת אותה.

[הרב מיכאל אברהם] רגע, לזה אני מגיע, אני חותר למודל שתי הקומות. בינתיים שאלתי שאלה רגילה, כן? לכאורה הטענה שיש פה ביטול עשה היא טענה לא סבירה. אז על פניו התפיסה המקובלת לגבי מצוות גירושין בעולם שזאת מצוות פרוצדורה. מצוות פרוצדורה, כן דיברנו על מצווה חיובית שזה מצווה שאפשר לבטל ואפשר לקיים. מצווה קיומית זאת מצווה שאפשר לקיים ואי אפשר לבטל. לאו הבא מכלל עשה זה אפשר לבטל ואי אפשר לקיים, ומצוות פרוצדורה זאת מצווה שאי אפשר לא לבטל ולא לקיים. זאת אומרת אם אתה מגרש את אשתך בגט אין לך מצוות עשה. אתה לא יותר צדיק ממי שלא גירש את אשתו בגט, נכון? אין לך מצוות עשה, ואם אתה רצית לגרש אותה ולא גירשת אותה בגט אז כמובן אין לך גם ביטול עשה. זאת אומרת שזאת מצווה שאי אפשר לא לקיים ולא לבטל. אז מה עניינה של המצווה הזאת? זאת מצוות פרוצדורה. זאת אומרת, אם אתה רוצה לגרש, דע לך כך עושים את זה. ואם לא תעשה את זה כך, האישה פשוט לא תהיה מגורשת. אם תשאלו אם באמת יש סוג כזה של מצוות, אז התשובה היא כן. הרמב\"ם מדבר על זה בספר המצוות שלו במצוות צ\"ה וצ\"ו, ושם הוא אומר, למשל מצוות הטומאה, טומאת שרץ. מי שנוגע בשרץ נטמא. ואין איסור לגעת בשרץ ולהיטמא, ואין חובה כמובן לגעת בשרץ ולהיטמא. אז באיזה מובן זה מצווה? אז הרמב\"ם אומר זאת מצוות פרוצדורה, מצווה שמגדירה, אם נגעת בשרץ, דע לך אתה טמא. או אם אני רוצה להפר נדרים של אשתי, אז ההפרה נעשית בצורה מסוימת. אין מצווה להפר ואין איסור להפר ואין איסור לא להפר, שום דבר, תעשה מה שאתה רוצה. המצווה רק מגדירה איך מפרים נדרים. ככה מפרים את הנדרים. אם לא עשית את זה, הנדר לא מופר, זה הכל. אבל אין לך איסור בזה שלא הפרת את הנדרים של אשתך. אוקיי, זה רק הגדרה. אז על פניו גם מצוות גירושין היא כזאת עם המשפחה הזאת. זאת מצוות פרוצדורה. אם אתה רוצה להתיר את קשר הקידושין, אז אתה צריך לתת גט לפי הכללים ואז האישה מגורשת. לא עשית את זה, לא קרה שום דבר, היא פשוט לא מגורשת, זה הכל. אוקיי? זאת התפיסה המקובלת.

[Speaker C] אבל איך בית דין יכולים לכפות לגרש? מה הבעיה? נגיד אם אין עליך מצווה לגרש.

[הרב מיכאל אברהם] כופים על המצווה. כופים על

[Speaker C] איזה מצווה? זה לא מצווה. נכון?

[הרב מיכאל אברהם] זה לא כפייה על מצווה. זה כפייה על בן אדם שלא יציק לזולתו, להגן על האישה מפני הבעל. לא צריך מצווה בשביל זה. בוודאי. נגיד אני רוצה להרביץ לך, בית הדין יעצור אותי ולא ייתן לי להרביץ לך. לא בגלל שיש איסור להכות, הוא לא בא להציל אותי, הוא בא להציל אותך. זאת אומרת אם אתה מדבר שזאת מצווה, אז הבית דין בא להציל אותי שאני לא אעבור על מצווה. אבל לא, בית הדין כשהוא יעצור אותי הוא בא להציל אותך, לא אותי, שלא תקבל מכות. אוקיי, אז עכשיו אני אקרא לכם קטע מספר החינוך, מצווה תקע\"ט. מצווה על הרוצה לגרש את אשתו שיגרשנה בשטר, שנצטווינו כשנרצה לגרש נשותינו לגרש אותם בכתב, ועל זה הכתב יאמר הכתוב ספר כריתות, זה מה שנקרא ספר כריתות, והוא שיקראו אותו רבותינו זכרונם לברכה גט. וכמו כן המתרגם תירגם ספר זה גט. ועל זה נאמר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו וכולי. בסדר, זה ההגדרה של המצווה. עד כאן כמו הרמב\"ם. אם אתה רוצה לגרש את אשתך תגרש אותה בגט, אבל זה לא אומר מצוות עשה חיובית מותנית, פשטות זאת הגדרה, נכון? ההפתעה מופיעה בסוף המצווה הזאת. בסוף הוא כותב כך, ועובר על זה וגירש את אשתו ולא כתב לה הגט כמצוות התורה וכעניין שפירשו חכמינו זכרונם לברכה, ביטל עשה זה ועונשו גדול מאוד, לפי שדינה כאשת איש והוא מחזיק אותה כמגורשת, ועונש אשת איש ידוע כי הוא מן העבירות החמורות בתורה יותר. מה אומר פה? שמי שרוצה לגרש את אשתו, גירש, סליחה, לא מי שרוצה, מי שגירש את אשתו אבל לא כתב לה הגט כמצוות התורה, ביטול עשה. עכשיו אני לא מבין, מה זה נקרא גירש את אשתו ולא כתב לה גט? אז הוא לא גירש, נכון? מה זה נקרא לגרש את אשתו אבל לא כתב לה גט? הכוונה לא גירש את אשתו. ומה אתה אומר לי שמי שלא גירש את אשתו ביטל עשה? זה סיפור מוזר.

[Speaker B] ומה המשך? שבאמת אשת איש?

[הרב מיכאל אברהם] נכון, נכון, אתה צודק. הוא אומר ועונשו גדול מאוד לפי שדינה כאשת איש, באופן מהותי היא באמת אשת איש, והוא מחזיק אותה כמגורשת, אז עונשו מאוד גדול. מה יש איסור להחזיק אישה כמגורשת למרות שהיא אשת איש? זאת אומרת אם אישה היא אשתי, בסדר? עכשיו אני שם שלט על הבית למעלה האישה הזאת מגורשת, אז ביטלתי עשה? החזקתי אישה שהיא אשת איש כמגורשת. לא בסדר, ביטלתי עשה. איזה עשה ביטלתי? סיפור מוזר מאוד. אז אני רוצה לטעון, אני רוצה לטעון לאור מה שראינו למעלה מדברי הרמב\"ם שבעצם, נכון, יש דבר כזה שנקרא לגרש אותה בלי לתת לה גט. מה זה? לגרש אותה בלי לתת לה גט? להוציא אותה מהבית! בדיוק מה שהרמב\"ם בא להגיד לנו בתחילת הלכות אישות. אם אתה מוציא את האישה מהבית, גירשת אותה. התורה ביקשה ממך או דרשה ממך לעשות את זה בגט כמו שצריך. אבל אם הוצאת אותה מהבית, הווה אומר גירשת אותה, אבל לא עשית את זה בשטר כמו שהתורה אמרה, ביטלת עשה. כן, ביטלת עשה. אני אחדד יותר, תראו, דיברתי על זה בלא זוכר באיזה הקשר, מתישהו בזמן האחרון דיברתי על זה. יש אפשר להבחין בין שני סוגים של מצוות: מצוות מכוננות ומצוות מכוונות. מצוות מכוונות, למשל הדוגמה לזה זה מצוות ציצית בפרשת השבוע. מה זאת אומרת? והיה לכם לציצית. מה זה והיה לכם לציצית? אתה מה שאני הגדרתי פה בפרשה הזאת עם הפתילים והתכלת וכל הבלאגן הזה, זה מה שיהיה לכם לציצית. זאת אומרת שהמושג ציצית קיים עוד קודם, והפרשה הזאת אומרת לנו שהתורה רוצה שאנחנו נעשה את הציצית שלנו ככה ולא אחרת. אז זה מוזר. המושג ציצית לא קיים, הפרשה הזאת מגדירה את המושג ציצית, נכון? אם תעשה את זה כמו שצריך, יש לך ציצית. אם לא, פשוט לא עשית ציצית. אבל לא, בתורה כתוב לא ככה. והיה לכם לציצית. זאת אומרת, מה שאתם תעשו פה, זה יהיה לכם לציצית, לא משהו אחר. זאת אומרת המושג ציצית קיים עוד קודם. והפרשה הזאת באה לכוון אותו, לא לכונן אותו. הפרשה הזאת לא מכוננת את המושג ציצית, היא מכוונת אותו. המושג ציצית הכוונה הסמל, כמו ציצת הראש כותב האבן עזרא. סמלים יש, לכל בן אדם יש סמלים. התורה רוצה שהסמל שלנו יהיה דווקא זה. לכן היא אומרת והיה לכם לציצית. זה מצווה מכוונת. מה זה מצווה מכוננת? נגיד איסור אכילת חזיר זה מכונן, נכון? בלי שהתורה הייתה מצווה אין שום איסור כזה לאכול חזיר. או ישיבת סוכה. המושג סוכה התורה מכוננת אותו, נכון? המושג סוכה לא קיים בלי הציווי של התורה. התורה ציוותה עלינו לבנות סוכה, לשבת בסוכה. אוקיי? אז בפשטות זה נראה מצווה מכוננת, מצוות סוכה. אפשר להתווכח גם על זה אבל ככה התפיסה הפשוטה. תחשבו למשל, כן, זה הדוגמה שתמיד אני מביא בהקשר הזה, שמעתי פעם עוד מעט נפתח המונדיאל, לפני איזה שניים שלושה מונדיאלים, אני כבר לא זוכר מתי בדיוק, הלכתי לאיזה פאב בתל אביב עם זוג חברים שלנו לשמוע איזה הרצאה על פילוסופיה של כדורגל. ושמה בין היתר הם דיברו על השאלה מה זאת עבירה בכדורגל. תגיד שאתה עושה עבירה, אז מה, הפרת את חוקי המשחק אם עשית עבירה? לא. חוקי המשחק קובעים מה זאת עבירה ומה הסנקציה עליה. עשית עבירה, הכדור יעבור ויבעטו עונשין, לא עונשין, לא משנה. יש כללים. בחלק מכללי הכדורגל אומרים מה קורה כשאתה עושה עבירה. יותר מזה, הרי המאמן או הטקטיקה היא הרבה פעמים בשלב הזה תעשה עבירה כדי למנוע גול או משהו כזה. זאת אומרת חלק מהטקטיקה של המשחק זה תעשה עבירה. תשוו את זה למשל למצב שבו בנאדם הולך עם רץ בשחמט כמו סוס. הוא עשה עבירה? הוא לא עשה עבירה, הוא פשוט לא שיחק שח, נכון? אז אם אתה הולך לא לפי הכללים אתה פשוט לא משחק שח. זה לא עבירה. לכן חוקי השחמט זה מערכת חוקים מכוננת. זאת אומרת כשאתה משחק לפי החוקים זה מה שנקרא משחק שחמט. המושג משחק שחמט מתכונן על ידי החוקים האלה. אם לא הלכת עם החוקים האלה פשוט אתה לא משחק שחמט. אין עבירות בשחמט. אין סנקציות על עבירה בשחמט. אם אתה הולך לא לפי הכללים אתה פשוט לא משחק שחמט, אתה משחק משהו אחר. אוקיי? אבל בכדורגל זה לא ככה, או לפחות חלק מהדברים הם לא ככה. שמה יש גם, גם כדורסל, לא משנה, שמה יש חלק מהכללים שהם כללים מכוונים לא מכוננים. הכלל של עבירה הוא לא אומר שאם עשית עבירה אתה לא משחק כדורגל. אתה משחק כדורגל. רק אומרים לך לשחק כדורגל כמו שצריך. זאת אומרת תשחק כך ולא אחרת ואם תשחק אחרת תהיה סנקציה וכן הלאה. זה בא לכוון את האופן שבו אתה משחק. זה לא מכונן את המשחק, זה מכוון את המשחק איך משחקים. אבל המשחק קיים גם. בכוונון הזה. זה לא מכונן את המושג של המשחק. אוקיי? אותו דבר במצוות. מצוות ציצית, זאת מצווה שהיא באה לכוון את המושג ציצית. היא לא מכוננת אותו. המושג ציצית היה קיים גם קודם. זה סמל. מצוות הציצית אומרת איך לעשות את הסמל שלה. היא באה לכוון את המושג ציצית, לא לכונן אותו. אוקיי? לכן אם מישהו עשה ציצית באופן אחר, לא כמו שהתורה אמרה, אז הוא עבר עבירה. עבירה של ביטול עשה במקרה הזה. למה? כי הוא עשה ציצית, אבל לא באופן שהתורה אמרה. אוקיי? אז הוא עבר עבירה. כמו בכדורגל, נכון? זאת אומרת, הוא עבר עבירה. אבל אם המושג ציצית היה מתכונן על ידי הפרשה, אז אם לא עשית ציצית, פשוט לא עשית ציצית. זה לא עניין של עבירה. פשוט לא עשית ציצית. לפחות אם העבירה הייתה לעשות ציצית לא כמו שצריך. אין דבר כזה לעשות ציצית לא כמו שצריך. אם עשית לא כמו שצריך זה לא ציצית. עכשיו נחזור לגירושין. מצוות הגירושין היא מכוננת או מכוונת? זאת בעצם השאלה. כי החינוך, אנחנו היינו חושבים שהתורה מכוננת את מושג הגירושין. אם עשית את זה לפי הכללים, עם שטר ועדים ומה שצריך, אז האישה מגורשת. ואם לא, אז פשוט לא קרו פה גירושין. אבל אם זאת התפיסה, אז אין עבירה בלא לגרש את האישה כדין, נכון? אם לא גירשת אותה כדין פשוט אין גירושין וזה הכל. דבר שהוא מכונן לא מוגדר כעבירה, כמו בשחמט, לא כמו בכדורגל. נכון? פשוט לא גירשת, זה הכל. העבירה היא לגרש לא כמו שצריך. אבל אם כשאתה מגרש לא כמו שצריך לא גירשת, אז אין עבירה כזאת. פשוט לא גירשת, זה הכל. העבירה היא לגרש, רק לא כמו שצריך. אוקיי? אם החינוך אומר שיש ביטול עשה למי שמגרש לא כמו שצריך, מה הוא בעצם אומר? שמצוות הגירושין היא מצווה מכוונת ולא מכוננת. בעצם אומר, אפשר לגרש גם בלי גט. זה רק לא בסדר, זאת עבירה. אבל אם עשית את זה בלי גט זה עדיין גירושין. ולכן הוא אומר, מי שגירש אבל לא בשטר כמו שהתורה אמרה, ביטל את העשה הזה ועונשו גדול מאוד. אבל הוא גירש. עכשיו מה זה נקרא שהוא גירש אם הוא לא עשה לפי הכללים? מה, זה לא מכונן? התפיסה הפשוטה שדיני גט מכוננים את מושג הגט, את מושג הגירושין. פה בחינוך כתוב לא ככה. זה מכוון את מושג הגירושין, לא מכונן. מה זה אומר? שמושג הגירושין קיים גם לפני שהתורה אמרה איך עושים אותו ומתי עושים אותו ולפי אילו כללים וכדומה. מה זה? זה בדיוק להוציא את האישה מהבית, לפרק את הבית. נכון? או במילים אחרות, כמו שיש מושג של נישואין אוניברסלי לבני נח, יש גם מושג גירושין אוניברסלי לבני נח. לפרק את מושג הנישואין, זה נקרא גירושין של בני נח. זה הקומה הראשונה. בקומה השנייה יש לנו קידושין. נכון? שככה אנחנו צריכים לעשות את הנישואין באופן שמקדימים להם קידושין. אוקיי? אבל זאת תוספת הלכתית. היא לא קיימת בלי ההלכה. את הקידושין ההלכה מכוננת, לא מכוונת. מושג הקידושין בא לכוון את מושג הנישואין, אבל הוא עצמו ההלכה מכוננת אותו, לא מכוונת אותו. את מושג הקידושין. מכוונת או מכוננת על הגירושין?

[Speaker C] אני אומר קידושין קודם.

[הרב מיכאל אברהם] קידושין, ההלכה מכוננת את מושג הקידושין. בלעדיה אין דבר כזה קידושין. היא הגדירה את זה. אם עשית את זה לא כמו שהתורה אמרה פשוט לא קידשת. אבל המושג הקידושין כולו בא לכוון את מושג הנישואין. בא לומר איך עושים נישואין נכון. מקדימים להם קידושין, ואז תעשה את הנישואין, אז תתחילו לחיות יחד. אז מושג הקידושין כולו הוא בעצם מושג שבא לכוון את מושג הנישואין. למה? כי מושג הנישואין התורה לא הגדירה אותו, הוא מושג קיים, הוא מושג חברתי קיים עוד קודם. התורה באה לכוון איך לעשות אותו נכון, אבל התורה לא היא זו שמגדירה אותו. מושג הקידושין התורה מגדירה. בצד השני של התהליך, שמפרקים את התא הזוגי, זה אותו מבנה בדיוק. תמונת ראי של אותו מבנה. מה זאת אומרת? יש את מתן הגט ההלכתי לפי הכללים, זה מפרק את הקידושין. ומה מפרק את הנישואין? ההוצאה מהבית. כמו שההכנסה לבית זה נישואין, ההוצאה מהבית זה הגירושין. הגירושין זאת אומרת פירוק הנישואין. אז גירושין בעצם כשאתה נותן גט לאישה אתה למעשה עושה שני דברים. אתה מפרק את הקידושין ומפרק את הנישואין. שני הדברים. כשאתה נותן גט לאישה בעצם פירקת את הקידושין ועכשיו הוצאת אותה מהבית פירקת את הנישואין ואז. אז היא מנותקת לגמרי ממך. בסדר? אם אתה מוציא אותה מהבית ולא נותן גט, אז פירקת את הנישואין. פירקת אותם, כבר לא קיימים. אבל את הקידושין השארת, כי לא נתת גט, ומה שמפרק את הקידושין זה רק גט. כי קידושין זה מוסד הלכתי, כדי לפרק אותו צריך מוסד הלכתי אחר, שטר גט. אוקיי? אם לא נתת שטר גט, אז מוסד הקידושין עדיין בתוקף, למרות שהנישואין כבר לא קיימים. וזה איסור, זה ביטול עשה. ואם פירקת את מושג הנישואין, התורה דורשת ממך לפרק גם את מוסד הקידושין. אל תשאיר את האישה קשורה אליך על ידי קידושין, ולכן גם אסור לבוא עליה וכדומה, אם אתם לא בני זוג. אם אתם לא נשואים כי את הנישואין פירקתם, אני דורשת ממך, אומרת התורה, שתפרקו גם את הקידושין. ולכן זה ביטול עשה. ועונשו גדול. למה עונשו גדול? זה לא הסבר למה זה ביטול עשה, זה הסבר למה עונשו גדול, המדרש מביא פה. למה עונשו גדול? כי זה באמת מביא לתקלות מאוד חמורות. כי אם אתה מחזיק אותה כמגורשת אז היא תיבהל או תינשא למישהו אחר, והאמת היא שהיא אשת איש, כי כל עוד הקידושין לא פורקו, אז יש איסור לבוא עליה.

[Speaker B] אולי דינה היה כאשת איש, כאילו לא באמת אשתך אבל יש לה הגדרות הלכתיות.

[הרב מיכאל אברהם] דינה כאשת איש. יכול להיות, אולי, לא יודע. יכול להיות שאפשר לדייק ככה.

[Speaker C] הרב, יש לי שתי שאלות. הראשונה היא, אנחנו עושים בנישואין, בחתונה, אנחנו עושים קידושין ואז נישואין, נכון? למה לא אמור להיות בגירושין כאילו סדר הפוך? הפוך, כאילו קודם כל בוא נוציא.

[הרב מיכאל אברהם] יש סדר הפוך. נראה את זה עוד רגע. יש סדר הפוך. הסדר הוא קודם כל התרת הנישואין ואז מתן גט שמתיר גם את הקידושין.

[Speaker C] אבל לא פה הרמב\"ם אומר הפוך?

[הרב מיכאל אברהם] למה, מה הוא אומר?

[Speaker C] שיש קודם, שאם אתה רוצה לתת את ה… אם אתה רוצה להוציא אותה מהבית אתה חייב לתת קידושין.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אתה לא חייב, גירושין. אתה לא חייב לתת גירושין. אומרים לך שחוץ מההוצאה מהבית תעשה גם גירושין. מה אתה עושה קודם ומה אחר כך זה לא, בדרך כלל הרי המציאות היא שקודם כל מוציאים אותה מהבית, ורק אחרי זה עושים גירושין. כן, כשבני זוג מגיעים להתגרש הם כבר לא חיים ביחד. נכון? אתה כבר לא יכול לגור ביחד אחרי שהחלטתם על גירושין. צריך את הפרוצדורה הפורמלית עדיין. אז בדרך כלל ההוצאה מהבית קודמת לגירושין. אין בעיה, כי הפרוצדורה לוקחת זמן. אבל אתה צריך לעשות את הפרוצדורה הזאת. זה לא שכל רגע ורגע שהיא מחוץ לבית אם עוד לא גירשת אותה אז ביטלת את העשה. אתה צריך לשחרר אותה. זאת הנקודה. אל תשאיר אותה עגונה, קשורה אליך.

[Speaker C] ושאלה שנייה, אנחנו ויתרנו על הרעיון שגירושין יכולה להיות מצווה מכוננת בגלל שאי אפשר לבטל את ה…

[הרב מיכאל אברהם] אם זה מכונן, אז אי אפשר לדבר על זה שהוא גירש אותה אבל לא בשטר. אם זה לא בשטר אז היא לא מגורשת, כי זה מכונן את מושג הגירושין.

[Speaker C] אי אפשר לומר שהוא ביטל מצוות פרו ורבו בגלל זה.

[הרב מיכאל אברהם] אבל מה זה קשור לפרו ורבו?

[Speaker C] הרי כל המצוות האלו של חתונה הן מבוססות על פרו ורבו.

[הרב מיכאל אברהם] פרו ורבו זה מכשיר מצווה לפרו ורבו, אבל מה הבעיה בגירושין? מה בגירושין מפריע לעשות פרו ורבו?

[Speaker C] ברגע שאתה הוצאת אותה מהבית אבל לא נתת לה גט, אתה גרמת לביטול מצוות פרו ורבו בעולם שלה.

[הרב מיכאל אברהם] שלה? למה? אני אקח אישה ואני אעשה איתה פרו ורבו, מה זה קשור אליה?

[Speaker C] פה אתה לא יכול לעשות איתה וגם אף גבר אחר לא יכול לעשות איתה.

[הרב מיכאל אברהם] איתה זה לא קשור, היא לא מצווה בפריה ורבייה. רק הגבר מצווה.

[Speaker C] הדרה עצמך ממצוות…

[הרב מיכאל אברהם] אני לא, אני יכול לקחת אישה אחרת ולעשות איתה פרו ורבו. מה זה קשור אליה? גבר יכול לשאת שתי נשים.

[Speaker B] בגירושין זה מחייב, אם מישהו רוצה לגרש הלכתית הוא יכול לעשות דבר כזה?

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת הלכתית?

[Speaker B] חיים ביחד זוג וזה, לגרש הלכתית. ברור. למה? מה זאת אומרת למה? אם זה מחייב, זה אומר שכשאתה רוצה לגרש אותה תעשה את זה הלכתית. פה הוא לא רוצה לגרש אותה והוא גם לא מגרש אותה, הוא רק שם לה גט. לא, שם לה גט אז הוא אומר שהוא התיר את הקידושין. התיר את הקידושין, אבל הם עדיין יכולים להיות נשואים ברמה של בני נח. כמו שאני יכול לקחת סתם אישה פנויה ולחיות איתה, אני יכול גם לקחת את גרושתי ולחיות איתה. לא?

[הרב מיכאל אברהם] מה ההבדל? הוא לא גירש.

[Speaker B] הוא לא

[הרב מיכאל אברהם] גירש אותה במובן האוניברסלי, הוא גירש אותה במובן ההלכתי, הוא התיר את הקידושין. אבל אם המובן ההלכתי הוא כדי לכונן את המובן האוניברסלי והמובן האוניברסלי לא קיים…

[Speaker B] מה זאת אומרת לא קיים?

[הרב מיכאל אברהם] הם זוג והם נשארו זוג. אז לא ביטלת את העשה, אתה צודק.

[Speaker B] לא

[הרב מיכאל אברהם] עשה, אבל השאלה אם יש לזה תוקף. כן, ביטלת את הקידושין, למה לא? מצוות הגירושין מתירה את הקידושין. זהו. אבל המצווה שהוא מדבר עליה זה אם אתה רוצה לגרש אותה, אז תבצע גם גירושין בשטר. אם אתה רוצה להוציא אותה מהבית. עכשיו אם אני לא רוצה להוציא אותה מהבית, אז אני לא חייב לתת לה שטר. ואם אני אתן לה שטר, אז עדיין זה מבטל את הקידושין, רק אין עליי חובה. נגיד אם לא נתתי… רק אם אנחנו לא חיים ביחד ולא נתתי לה שטר אז ביטלתי את עשה. אוקיי? כן, אז יש למשל אתן לכם עוד דוגמה להשלכה. הרמב\"ם בהלכות גירושין כותב ומה בין פסול לבטל, שכל מקום שנאמר בחיבור זה בגט שהוא בטל הוא בטל מן התורה, וכל מקום שנאמר פסול הוא פסול מדברי סופרים. יש לנו מינוח, כשהגט בטל הכוונה שאין גט בכלל, כשהגט פסול אז הוא פסול מדרבנן. עכשיו פסולי דרבנן יש כל מיני. נגיד שיש גט שפסול מדרבנן ולכן אתה צריך לגרש אותה עוד פעם. בסדר? יש גט שהוא פסול מדרבנן ואם היא הלכה ונישאה אז היא צריכה לצאת מבעלה ולהתחתן עוד פעם. יש פסול דרבנן שאפילו פוסל את הילדים שלה, הם ממזרים מדרבנן, כי לא מגורשת מדרבנן אז היא לא נשואה לשני מדרבנן, אז הילדים שלה בעצם הם ממזרים מדרבנן. אוקיי? יש הרבה סוגי פסולי דרבנן בגט. אבל יש פסול דרבנן אחד שאין לו שום השלכה, זה פסול מדרבנן אבל אם היא התגרשה אז היא התגרשה והילדים לא נפסלים והיא לא צריכה לצאת מבעלה והכל בסדר. יש סוגים שונים של פסולי דרבנן. שואל על זה הברכת שמואל, אז מה המשמעות של פסול? מה שהוא לא עשה מצווה מן המובחר? שהוא גירש את האישה? מה זה לכתחילה? שאתה אומר שזה פסול הכוונה היית לא בסדר כשעשית את זה. מה פירוש לא בסדר? האישה מגורשת, נכון? אתה לא צריך לעשות שום דבר, הילדים לא נפסלו, הכל בסדר. אז מה זה נקרא שהגט פסול מדרבנן? איזה השלכה יש לדבר הזה שהוא פסול מדרבנן?

[Speaker C] בדיעבד של מה? שבדיעבד הוא יצא?

[הרב מיכאל אברהם] מה זה נקרא יצא?

[Speaker C] הגירושין התקיימו.

[הרב מיכאל אברהם] ברור, הגירושין התקיימו לגמרי. מה זה נקרא בדיעבד? תמיד הגירושין הם בדיעבד, אחרי שנתת את הגט האישה מגורשת. נכון? תמיד זה בדיעבד. אה? כשיש מזויף מתוכו. מזויף מתוכו, יש כל מיני עדים פסולים שחתמו אבל יש לך עדי מסירה. אז הוא מזויף מתוכו. למה? כי תיווצר בעיה בראייה העתידית שהעדים הם עדים פסולים, אבל בגירושין עצמם אין שום בעיה. אבל רבנן פסלו את הגירושין. כל מיני סוגי פסולי דרבנן. אז גם פה, זאת אומרת הוא בעצם אומר תראה הרי אין מצווה לגרש, זאת פרוצדורה. אם הפרוצדורה תקפה ואין לזה שום השלכה, הילדים לא נפסלים, אתה לא צריך לחזור חזרה, שום דבר, אז באיזה מובן הגט פסול? מה המשמעות של העובדה שהגט פסול? אין לזה שום משמעות. עכשיו לפי מה שאני אומר יש לזה משמעות. כי האישה באמת מגורשת, אבל מגורשת לא מן המובחר. למה? כי יש מצווה לגרש. ואתה לא התרת אותה כמו שצריך לשוק. בסדר? התרת לשוק בדיעבד אבל לא התרת אותה כמו שצריך. אתה עשית פה, השארת פה מצב שהאישה בעצם קשורה אליך באיזשהו מובן דרבנני כזה למרות שבעצם החלטתם להיפרד. יש מצווה לגרש, זה מה שאני רוצה לטעון. ברגע שיש מצווה לגרש אתה יכול תמיד לדבר על מצווה מן המובחר או לא מצווה מן המובחר. שאלה שלו הייתה הרי אין מצווה לגרש, אז מה זה פסול בלי שום השלכות? שזה לא עשית מצווה מן המובחר? מה זה נקרא פסול בלי השלכות? אני אומר לא, יש מצווה לגרש כמו שראינו בחינוך. אז אם עשית את זה לא כמו שחכמים אמרו אז זה לא מצווה מן המובחר, נכון? זה בדיוק הנקודה. אוקיי? זה השלכה נוספת. עכשיו תראו דוגמה עוד השלכה. יש כתוב שאישה שמעלה מעל באישיה, אם היא נאפה תחתיו אז היא נאסרת על הבעל ועל הבועל. אוקיי? אשת כהן אפילו אם היא נאנסה, אשת ישראל זה רק אם זה נעשה ברצון. אוקיי? מה קורה אם זה נעשה בשוגג? האישה נאפה בשוגג? אז אם זה אשת ישראל היא לא נענשת, היא לא נאסרת, סליחה. אשת כהן נאסרת, אשת ישראל לא נאסרת. אוקיי? עכשיו שוגגים אנחנו יודעים בהלכה יש שני סוגי שגגה. משנה בתחילת כלל גדול ובעוד מקומות. יש שגגה במציאות ושגגה בדין. למשל מישהו בורר בשבת בשוגג. מה השגגה שלו? שהוא לא ידע שהיום שבת, שגגה במציאות. יכול להיות שהוא לא ידע שאסור לברור בשבת, הוא ידע שהיום שבת, הוא לא ידע שאסור, זה שגגה בדין. אוקיי? תמיד יכול להיות שגגה במציאות או שגגה בדין. עכשיו באישה שמעלה מעל באישיה בשגגה, אז היא לא נאסרת על הבעל. האם זה נאמר בשני סוגי השגגה? פשוט כן, אין הבדל, זה שגגה וזה שגגה. המהרי\"ט טוען שלא. המהרי\"ק אומר שיש הבדל בשני סוגי השגגה. אם היא שגגה בדין, היא לא ידעה שאסור לנאוף, וידעה שמי שהיא נאפה איתו הוא לא בעלה, אז היא כן נאסרת על בעלה. כל מה שנאמר שבשגגה היא לא נאסרת על בעלה זה רק בשגגה במציאות, לא בשגגה בדין. אם היא חשבה שמי שמקיים איתה יחסים זה בעלה, היא טעתה, היא חשבה שזה בעלה ובאמת זה לא היה הוא, זה היה מישהו אחר, אז היא לא נאסרת על בעלה כשזה שגגה במציאות. אם זה שגגה בדין, אז היא נאסרת על בעלה. למה? מה הרעיון? אז המהרי\"ק טוען שאם היא ידעה שזה לא בעלה, אז היא מעלה בו מעל, כי רצתה לקיים יחסי אישות לא עם בעלה. היא לא ידעה שאסור, אבל עובדתית היא רצתה לקיים יחסי אישות לא עם בעלה. זה לפרק את התא הזוגי, לא בגלל האיסור שבדבר, בגלל המציאות שבדבר. מי שמקיים יחסי אישות לא עם בעלה, לא הקימה איתו תא זוגי. לא כך נראה תא זוגי. אוקיי? זה לא בגלל האיסור שבדבר. לכן גם אם היא לא ידעה את האיסור, מבחינת השאלה אם היא עברה איסור או לא, היא שוגגת, אין פה איסור באמת. אבל מבחינת המעילה בבעלה, היא מעלה לכל דבר, היא התכוונה לקיים יחסי אישות לא עם בעלה. מה זה אומר? גם זה בעצם אומר שהמצב של בעל ואישה הוא קודם כל מוסד חברתי לפני ההלכות. אחרי זה יש גם הלכות, איסורים, מצוות וכדומה, אבל קודם כל יש פה איזשהו מוסד חברתי. אם היא קיימה יחסי אישות לא עם בעלה, היא פירקה את התא החברתי. זה לא בגלל האיסור שבדבר, לא בגלל שעברה על איסור הלכתי, אלא התא הזוגי הוא מוסד חברתי, ואם היא מקיימת יחסים עם מישהו אחר, אז היא פירקה את המוסד החברתי. גם אם לא היה פה איסור.

[Speaker C] בגלל שזה לא בעלה ואני סתם חושב

[הרב מיכאל אברהם] על תא זוגי בהסכמים בעולם בכלל, מה זה תא זוגי? תא זוגי כרוך באקסקלוסיביות, זאת אומרת שמקיימים יחסים רק בין בני הזוג ולא החוצה.

[Speaker C] אבל לאישה שפתאום יש לה אלצהיימר, שכחה מי זה בעלה והלכה ושכבה עם מישהו אחר, אוקיי,

[הרב מיכאל אברהם] זה שאלה משפטית, אבל זה לא נוגע אלינו, אני לא עוסק כרגע

[Speaker C] במי שהיא הולכת ושוכבת עם מישהו אחר היא מפרקת

[הרב מיכאל אברהם] את התא המשפחתי או לא, אז אני אומר זאת שאלה הלכתית מעניינת אבל היא לא קשורה לדיון שלנו. אנחנו לא לומדים את הסוגיה מתי מפרקים את התא הזוגי, אני עושה חילוק מסוים של המהרי\"ק שבא להסביר רעיון, לבטא רעיון, והרעיון הוא שלקשר הזוגי יש איזשהו מימד של מוסד חברתי עוד לפני המימד ההלכתי. על גביו יש את המימד ההלכתי, מה אסור, מה מותר, מה חייבים. קודם כל יש את המימד החברתי הכלל-אנושי. בני נח שנישאים אחד לשני בין היתר מסכמים ביניהם על אקסקלוסיביות של יחסי אישות. אנחנו מקיימים יחסי אישות רק בינינו ולא החוצה. אוקיי? עכשיו פה גם אם מבחינת האיסור אני לא הייתי מודעת לזה, אני שגגתי באיסור, אבל ברור שפירקתי את המוסד החברתי. סוף סוף התא הזוגי כבר לא אקסקלוסיבי, הוא לא קיים עובדתית. זה לא סנקציה על זה שעשיתי עבירה. התא הזוגי לא קיים, אנחנו מגורשים. אנחנו מגורשים אוניברסלית. אין פה לא ניתן פה גט. בשביל לשחרר אותה ולפרק את הקידושין צריך לתת גט. אבל הנישואין, שהם מוסד חברתי, הנישואין כבר לא קיימים. ואני חושב שיש פה היבט אחר נוסף מעניין. הגמרא הגמרא אומרת שאשת שני מתים לא מצאנו. מה הכוונה? אישה שמת בעלה בלי ילדים חייבת יבום. אוקיי? האם יכולה להיות אישה שיש לה שני בעלים שניהם מתו והיא חייבת יבום משני האחים שלהם? לא, לא יכול להיות. למה? כי אישה לא יכולה להיות נשואה לשני בעלים. אם היא נשואה לבעל אחד הקידושין של השני לא תופסים, נכון? אי אפשר להיות נשואה לשני בעלים. אוקיי? בסדר?

[Speaker C] הבעל הראשון מת, היא אלמנה שלו, התחתנה עם מישהו אחר?

[הרב מיכאל אברהם] לא לא לא, היא לא יכולה להתחתן כי היא צריכה יבום. בסדר. אין, היא לא יכולה להיות חייבת יבום לשני כיוונים בו זמנית, זה מה שהגמרא אומרת.

[Speaker C] זה משני אחים בכל מקרה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, מדבר על שני בעלים שונים, לא אחים. שני בעלים שונים היו לה, שניהם מתו, אז אח של הראשון ואח של השני צריכים לייבם אותה. אין, לא יכול להיות מצב כזה. לא יכול להיות מצב שהיא חייבת שני יבומים. רק מהראשון? ברור, כי יש אח ראשון, אין בעל שני. לאישה לא יכולים להיות שני בעלים.

[Speaker C] ואם הוא נפטר?

[הרב מיכאל אברהם] טוב, בסדר, אז זה דיני יבום, אם לא אחים אז חולצים, אז היא לא חייבת יבום. בסדר? אז זה נקרא שלא מצאנו אשת שני מתים. בסדר. עכשיו יש דין של שפחה. שפחה חרופה. שפחה חרופה זה חציה שפחה חציה בת חורין. נגיד שחררתי חצי מהשפחה שלי. עכשיו היא חציה שפחה חציה בת חורין והיא נשואה לעבד עברי. זה נקרא שפחה חרופה, לא משנה כרגע. עכשיו שפחה חרופה הכלל הוא שאם מישהו, היא אשתו של העבד העברי, עכשיו אם מישהו בא עליה, אז הוא חייב אשם. והוא לא עבר איסור. אין איסור. אגב היא כן עברה איסור, אבל הוא לא. וזה המקרה היחידי בהלכה שיש יחסי אישות שרק צד אחד חייב בהם ולא הצד השני. זאת אומרת צד אחד עבר איסור והצד השני לא עבר איסור. כל איסורי אישות שבהלכה הם סימטריים. שני בני הזוג עוברים את העבירה. פה לא, לא קשור, גם לא בהסכמה. שני בני הזוג עוברים את העבירה, או שבבאונס, לא משנה, או שני בני הזוג עוברים עבירה. פה זה המקרה היחידי שיש עבירה רק מצד אחד, רק היא עברה עבירה, הוא לא. הוא מביא אשם אבל הוא לא עבר עבירה. אוקיי? עכשיו שואל הפני יהושע, אז אם כך מצאנו אשת שני מתים. שפחה חרופה שנשואה לעבד עברי ועכשיו קידש אותה עוד מישהו. קידושין תופסים או לא? כן, כי הרי הוא יכול לבוא עליה, נכון? היא לא ערווה. הוא יכול לבוא עליה, אין איסור לבוא עליה, מביא אשם. אז זה בעצם זה לא כמו בעריות שקידושין לא תופסים כי יש איסור ערווה, אתה לא יכול לבוא עליה. אבל פה אתה יכול לבוא עליה, אין איסור. זה קידושין תופסים. אז אם הקידושין תופסים יוצא שהיא אשתם של שני בעלים. אז הנה, כן, מצאנו אשת שני מתים, כך שואל הפני יהושע. אומר האבני מילואים, לא, לא מצאנו אשת שני מתים. למה? כי בדרך כלל בעריות למה קידושין לא תופסים בעריות? בגלל חומרת האיסור. אם תבוא על אחותך זה איסור מאוד חמור, ואיסור ערווה מונע תחולה של קידושין. אם תקדש את אחותך הקידושין לא יתפסו. אוקיי? באשת איש זאת ערווה מיוחדת. כשאני רוצה לקדש את אשתו של מישהו אחר למה הקידושין לא תופסים? אומר האבני מילואים, אומר הפני יהושע, יש שתי סיבות למה קידושין לא תופסים. סיבה אחת בגלל איסור החמור, זה אשת איש, זה איסור ערווה לבוא עליה. הסיבה השנייה כי היא אשתו של מישהו אחר. אין לה יד לקבל קידושין, היא לא בשוק. אתה לא יכול לקדש אותה כי היא כבר אשתו של מישהו. זה עוד סיבה למה קידושין לא תופסים באשת איש וזה בשונה מכל ערווה אחרת, אחות, אמא, בת, מה שלא יהיה, כל אלה זה רק חומרת האיסור. באשת איש יש שתי סיבות למה קידושין לא תופסים. גם בגלל חומרת האיסור וגם בגלל שהיא אשתו של מישהו אחר. אומר הפני יהושע, אז אם כך מישהו שיקדש שפחה חרופה הקידושין שלו לא תופסים. למה? הרי אין איסור, הוא יכול לבוא עליה ואין איסור. כן, אבל היא אשתו של מישהו אחר. ההיבט הזה כן קיים אצלה. היא הרי נשואה למישהו, ולכן הקידושין לא תופסים. עוד פעם מה אנחנו רואים כמו אצל המהר\"יק? שמוסד הנישואים זה מוסד חברתי שקיים עוד לפני האיסורים. אין לך איסור לבוא עליה, הכל בסדר, אוקיי? כן, אבל היא אשתו של מישהו אחר. אז מה זה אומר? שברמה של המוסד החברתי יש כבר תא זוגי, היא שייכת כבר לתא זוגי. זה לא אומר שום דבר מבחינת ההלכה, מותר לך לבוא עליה מבחינה הלכתית, אוקיי? אסור לך לבוא עליה באיסור של בני נח, לא חשוב, מותר לך לבוא עליה מבחינה הלכתית. אבל היא אשתו של מישהו אחר ברמה של המוסד החברתי. המוסד החברתי קיים, אשתו של מישהו אחר. אותו דבר מה שראינו במהר\"יק.

[Speaker C] אם העבד העברי הבעל צפוי לצאת לחופשי עוד כמה חודשים, והיא נכנסה להריון מההוא, הילד לא יהיה ממזר?

[הרב מיכאל אברהם] למה ממזר? כי אשת

[Speaker C] איש.

[הרב מיכאל אברהם] אבל אם היא נכנסה להריון אחרי שהוא יצא לחירות?

[Speaker C] היא נכנסה להריון בזמן שהוא היה עדיין עבד.

[הרב מיכאל אברהם] נו, אז מה הבעיה?

[Speaker C] כשהיא ילדה אותו הוא כבר היה בן חורין.

[הרב מיכאל אברהם] זה לא משנה מתי היא ילדה אותו, משנה איך הוא נוצר.

[Speaker C] לפי זמן הביאה?

[הרב מיכאל אברהם] ברור. אבל בכל מקרה זה לא, אני פשוט חושב שהוא לא יהיה ממזר במובן ההלכתי הרגיל בכל מקרה כי אין את איסור הביאה שיהפוך אותו לממזר. הממזר זה לא רק, הוא יהיה ממזר במובן פה של בני נח. הרי אם בן נח בא על אשתו של מישהו אחר, אז הילד הוא ממזר באיזשהו מובן חברתי, אבל הוא לא ממזר בסטטוס ההלכתי המלא, כי אין שם קידושין, אין שם איסורי ביאה במובן ההלכתי.

[Speaker B] ובמעמד מה? כן, זה גם בגויים. זאת אומרת אם הוא, אם הוא עשה את ה, הוא גירש אותה בלי לתת גט. לא מעלה מעל. ואז גם אם היא לא ידעה שזה אסור, אמרנו שאם היא לא ידעה שזה…

[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת אישה שהיא עדיין מקודשת אבל הנישואים כבר פורקו, הוציא אותה מביתו. עכשיו היא קיימה יחסי אישות עם מישהו אחר בשוגג. בשוגג לגבי האיסור או לגבי המציאות? לגבי האיסור. אז באופן העקרוני היא היתה אמורה להיאסר, כי שוגג לגבי האיסור לא פוטר אותה. אוקיי? ואתה אומר שפה אני פושט שלא. כי יש את האיסור ההלכתי עדיין, היא מקודשת.

[Speaker B] זאת אומרת עכשיו מעלה מעל?

[הרב מיכאל אברהם] כן, כי מקודשת לו. נכון שהנישואים כבר לא קיימים אבל היא מקודשת לו.

[Speaker B] לא פירקה את הזוגיות, אם אנחנו…

[הרב מיכאל אברהם] למה? היא פירקה את הזוגיות ההלכתית. הזוגיות האוניברסלית לא קיימת, אבל את הזוגיות ההלכתית היא פירקה. אבל הזוגיות ההלכתית היא זוגיות הלכתית,

[Speaker B] ובזה היא לא פירקה כלום. למה? פירוק זה פירוק אוניברסלי, זה שהיא תשכב עם… לא, מה?

[הרב מיכאל אברהם] אם היא מקיימת יחסי אישות עם מישהו כשהיא מקודשת לי, זה לא אוניברסלי, זה הלכתי. אבל זה הלכתית היא מקודשת לי.

[Speaker B] כן, היא לא מפרקת את המבנה.

[הרב מיכאל אברהם] כן, היא מפרקת את הקידושין. הקידושין גם קושר אותנו, רק זה קשר הלכתי. אני רק טוען שגם בלי קידושין יש קשר, זה הקשר האוניברסלי. אבל קידושין גם הם קשר. זה לא שהקידושין הם לא קשר, פשוט יש את הקשר ההלכתי ויש את הקשר האוניברסלי. לא טוען שאין קשר הלכתי, אני טוען שיש מעבר לו גם קשר אוניברסלי. עכשיו הגמרא אומרת בגיטין בדף יז, הגמרא אומרת שם, הגט שנכתב ביום ונחתם בלילה, לא משנה, מאי טעמא דרבי שמעון? קסבר כיוון שנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות. מה הכוונה? הגמרא אומרת, מרגע שהוא כתב את הגט, הבן אדם הולך לסופר לכתוב גט לאשתו, כבר בעצם החליט לגרש אותה, בסדר? מאותו רגע אין לו כבר בנכסי המלוג שלה. בדרך כלל הבעל יש זכויות בנכסי המלוג של אשתו, הפירות שייכים לו, הקרקע שייכת לה, הפירות שייכים לו, אוקיי? משעה שנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות. עכשיו שימו לב, היא אשתו לכל דבר. הוא לא נתן לה עוד את הגט, הוא רק הלך לסופר וביקש ממנו לכתוב. אוקיי? הוא רק נתן עיניו לגרשה, הוא לא גירש אותה. אז למה אין לו פירות? התשובה היא כי הפירות שלו הם פירות, הם חלק ממצב הנישואים. כשאנחנו נשואים, חלק מהזכויות זה שהפירות של נכסי מלוג שלך שייכים לי. אבל בשלב הקידושין לא, לפני שיש נישואים זה לא קיים. עכשיו כששעה שנתן עיניו לגרשה, מה זה בעצם אומר? הוא בעצם הוציא אותה מביתו, זהו, היא כבר בעצם נקראת גרושת הלב. זאת אומרת הם כבר לא חיים ביחד. בסדר, צריך עוד לפרק את הקידושין באופן פורמלי, אבל הם כבר לא חיים ביחד. אם הם לא חיים ביחד, אז זה אומר שהם בעצם חזרו למצב של קידושין. והנה, אמרתי קודם, מישהו שאל למה ביציאה זה לא קורה בשני שלבים? אתה שאלת, נראה לי. למה זה לא קורה בשני שלבים? אז הנה אנחנו רואים שכן קורה. משעה שהוא הולך לכתוב גט זה בעצם אינדיקציה לזה שהוא החליט לגרש אותה. אם הוא החליט לגרש אותה, הנישואים בטלו. כרגע הם בעצם מאורסים, לא נשואים. הוא לא נתן לה גט, לא עשה עוד כלום באופן פורמלי, אבל הם למעשה מאורסים ולא נשואים. ולכן חזרו כל הדינים של האירוסין, כולל למשל שהוא איבד את הזכויות בנכסי המלוג שלה, הפירות של נכסי מלוג שלה. כי הם חזרו להיות מאורסים. אחרי שהוא ייתן לה גט הוא מפרק גם את הקידושין, בסדר. אבל משעה שנתן עיניו לגרשה, ברגע שהוא כבר החליט בליבו לגרש אותה והלך לסופר ואמר לו לכתוב את הגט, אז הם חזרו חזרה להיות מאורסים, הם כבר לא נשואים.

[Speaker C] מה זה נכסי מלוג?

[הרב מיכאל אברהם] נכסי מלוג זה נכסים שהאישה מביאה איתה מבית אביה או הכניסה אותם לבית בעלה.

[Speaker C] ועד כמה ששוב נתן עיניו לגרש אותה, רק זה שהוא הלך באמת לסופר או אם הוא התעצבן וגם יצא?

[הרב מיכאל אברהם] לא, התעצבן זה לא. צריך החלטה. עכשיו השאלה מה זה נקרא החלטה? אז פה בגמרא כתוב שאם אתה הלכת לסופר ואמרת לו שיכתוב גט, זה אומר שכבר החלטת.

[Speaker C] ואם הוא התחרט אחרי זה?

[הרב מיכאל אברהם] התחרט אחרי זה, זה יכול להיות שהוא יכול להתחרט, אבל כל עוד הוא לא התחרט אז הוא במצב שנתן עיניו לגרשה. כי אם הוא יתחרט אז הוא בסך הכל צריך לשאת אותה כי היא עדיין מקודשת לו. אבל לשאת אין שום דבר, פשוט צריכים לחיות ביחד, אין אקט של נישואים, לכן זה לא מוגדר היטב, תבין? אם הוא התחרט, אז זהו, הם מתחתנים מחדש. נישאו מחדש, זאת אומרת הקידושין קיימים. אוקיי. אז, כן, אז הטענה היא בעצם שהם חוזרים למצב של אירוסין. עכשיו, הרי\"ף למשל אומר שהפירות שייכים לבעל עד שעת נתינת הגט, לא משעת הכתיבה. למה? כיוון שהפירות תוקנו כנגד פרקונה. אתה מקבל זכויות בפירות נכסי מלוג שלה, וכנגד זה יש לך חובה לפדות אותה מהשבי, אם היא נופלת בשבי אתה צריך לפדות אותה. אז זכויות בכתובה מוגדרות זו כנגד זו. אז הפירות הן כנגד פרקונה. אתה חייב לפדות אותה וכנגד זה מגיע לך את הפירות מנכסי מלוג שלה, אוקיי? אז אומר הרי\"ף החובה לפדות אותה זה וודאי עד הגירושין הגמורים. וכיוון שהחובה לפדות היא זו שעומדת כנגד הזכות לפירות, אז ברור שגם הזכות לפירות היא רק עד שעת הנתינה. אבל יש פוסקים שאומרים שלא, משעה שנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות. מה עם פרקונה? אז מה הוא חייב לפדות אותה אבל לא מקבל, רק את החובות אבל לא את הזכויות? אז יש כאלה שרוצים לומר שכן, למה? כי הרי הוא החליט לגרש אותה. אתה החלטת תישא בתוצאות. היא לא צריכה להפסיד את הזכויות שלה בשעה שאתה החלטת לגרש אותה. אתה החלטת לגרש אותה, אז אתה מבחינתך הפסדת את הזכויות שלך. אתה לא יכול בהחלטה שלך לפגוע בזכויות שלה. אבל יש כאלה שרוצים לטעון שגם פרקונה כבר לא קיים. זאת אומרת לא רק שהוא מאבד את הפירות משעה שנתן עיניו לגרשה, אלא באמת כבר לא חייב לפדות אותה. וזה עוד יותר מחדד את העובדה שמשעה שנתן עיניו לגרשה הם חזרו להיות מאורסים. זה לא סתם דין ספציפי על פירות, לא, אנחנו חזרנו מנישואין לאירוסין בנתינת הלב לגרשה. תראו למשל הגמרא אומרת בדף אחד אחרי זה בגיטין, רב כהנא ורב פפא ורב אשי עבדי משעת כתיבה. כשהאישה מתגרשת אז היא אחרי זה צריכה לחכות שלושה חודשים עד שהיא נישאת למישהו אחר, מוכר? למה? כדי שאם יהיה לה הריון אחרי שהיא נישאה למישהו אחר, שיהיה לנו ברור אם זה בן של הראשון או בן של השני. עכשיו בגמרא ההנחה היא שהריון נמשך או שבעה חודשים או תשעה חודשים. שני סוגי הריון יש. אז אם נגיד היא תלד אחרי שבעה חודשים מהנישואין לשני, יש לנו ספק או שזה בן של השני וההריון היה שבעה חודשים או שזה בן של הראשון וההריון תשעה חודשים. לא, אז לכן צריך לחכות שלושה חודשים כדי שלא יתעורר ספק כזה, שלא נהיה בספקות כאלה, אוקיי? לכן צריך לחכות שלושה חודשים. עכשיו הגמרא דנה ממתי סופרים. לכאורה משעה שקיבלה את הגט, משעה שהתגרשה שלושה חודשים. אומרת הגמרא לא, רב כהנא ורב פפא ורב אשי עבדי משעת כתיבה. ורב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדי משעת נתינה, והלכתא משעת כתיבה. משעה שהוא כתב את הגט סופרים. למה? פרישה? והגמרא אומרת, הרמב\"ם אומר מיום כתיבת הגט מונים למגורשת, ואפילו היה על תנאי או שלא הגיע לידה או אחר כמה שנים, מיום הכתיבה מונים, למה? שהרי אינו מתייחד עמה משכתבו לה. עכשיו היה מקום להגיד שזה דרך העולם, הוא לא מתייחד איתה משעה שהוא כתב כי אנשים כבר לא נוהגים, הם נפרדו כבר רגשית, כן, נפשית, אז לכן הם לא עושים את זה. אבל לא, בגמרא בגיטין בדף צ' רואים שיש איסור לבוא עליה משעה שנתן עיניו לגרשה. זה לא רק שבדרך כלל זה לא קורה, לא, אסור. אמר ליה רב משרשיא לרבא, אם ליבו לגרשה והיא יושבת תחתיו ומשמשתו מהו? מקיימת את היחסי אישות למרות שהוא כבר החליט לגרש אותה. קרי עליה אל תחרוש על רעך רעה והוא יושב לבטח איתך. אסור. אז זה נקרא בגמרא בנדרים, זה נקרא בני גרושת הלב. כן, זה וברותי מכם המורדים והפושעים בי אמר רבי לוי אלו בני תשע מידות. מה זה התשע מידות? כל מיני, אחד מאלה זה בני גרושת הלב. אם נולדים ילדים מהורים שהם כבר בעצם גרושים נפשית זה בני גרושת הלב, זה פגם בילד. בסדר? זה אומר שבעצם אנחנו מניחים שהוא לא בא עליה אחרי שגרושת הלב. יש איסור מדברי קבלה לבוא עליה משעה שהיא גרושת הלב. אני רוצה לטעון שגם האיסור הזה בעצם מצטרף או מתחבר. מה קורה אחרי האירוסין לפני הנישואין? אסור לו לבוא עליה. רק אחרי הנישואין, זאת אומרת כמו כל פנויה, זה איסור לבוא על פנויה, זה לא איסור חמור, וזה נחשב, נחשב שהוא בא על פנויה. הוא יכול לבוא עליה רק משלב הנישואין. לכן גם חז\"ל תיקנו לא לקדש בביאה אלא רק בכסף, כי הם לא רצו את הביאה לפני שיש נישואין בשלב הקידושין. אוקיי? אז הטענה היא שבמצב נישואין, במצב אירוסין, אסור לו לבוא עליה. עוד פעם, לא איסור של אשת איש, זה איסור של פנויה, היא נחשבת פנויה לעניין זה, זה עוד לא נישואין. הטענה היא שמשעה שנתן עיניו לגרשה, הם חוזרים להיות במצב של אירוסין. אז לכן אסור לו לבוא עליה. אתה לא צריך פה עוד מקור או עוד סיבה, בדיוק כמו שבדרך הלוך, בשלב האירוסין היה אסור לבוא עליה, גם בדרך החוצה, בשלב האירוסין, אסור לבוא עליה. אני מנסה להראות שהדרך היא סימטרית. כמו שאנחנו בונים את הקשר הזוגי, ככה אנחנו גם מפרקים אותו, בשני שלבים. קודם כל יוצאים מהבית ואז מתפרקים מהנישואין, ואחר כך נותנים גט ומתפרקים מהקידושין. זה ליפו, לאסט אין פירסט אאוט. זאת אומרת, קודם בניתי קידושין ואז נישואין, בפירוק קודם מפרקים את הנישואין ואז מפרקים את הקידושין. אוקיי?

[Speaker B] אבל הרמב\"ם אומר סיבה אחרת. מה? הרמב\"ם מביא סיבה אחרת.

[הרב מיכאל אברהם] לא, הרמב\"ם מביא פסוק שאסור לעשות את זה, אבל כי מה?

[Speaker B] כי מה?

[הרב מיכאל אברהם] זה רוע לעשות את זה. מה זה רוע? למה זה רוע?

[Speaker B] כי אתה חושב רעות.

[הרב מיכאל אברהם] היא לא אשתך.

[Speaker B] לא, אתה חושב רעות והיא לא יודעת מזה כלום והיא מבחינתה…

[הרב מיכאל אברהם] אז מה? אז סתם יש חובה לגלות לה. מה זה קשור לביאה? אז תגלה לה. יש חובה לגלות לה. ואם גיליתי לה, אז בסדר לבוא עליה? אמרתי לה שאני הולך לגרש אותה, ואנחנו רוצים לקיים יחסי אישות, זה בסדר? אז מקובל על הפוסקים שלא. אחרי שגירושת הלב לא. למה לא? כי על ארוסה לא באים.

[Speaker B] למה זו הסיבה שהגמרא מביאה?

[הרב מיכאל אברהם] הגמרא לא מביאה סיבה.

[Speaker B] זה אסור וזהו.

[הרב מיכאל אברהם] הגמרא אומרת שזה לא בסדר. כן. נו, אתה אומר שבגלל החורש רעה… קרי עליה אל תחרוש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך. אם זה היה זה, אז למה משעה של כתיבת הגט מונים את השלושה חודשים? אם הוא גילה לה, אז הכל בסדר, הוא יכול לבוא עליה גם אחר כך, נכון? אם הוא גילה לה.

[Speaker B] אבל זה אפשר להגיד שזה דרך העולם, שזה

[הרב מיכאל אברהם] לא דרך העולם, אבל בפשטות זה מתקשר אחד לשני. זה שלא בא עליה זה לא בגלל שזה דרך העולם אלא כי אסור לבוא עליה. נכון, היה אפשר אולי לדחוק את זה באופן הזה.

[Speaker C] יש כל כך הרבה סיבוכים שאם אנחנו אומרים שאנחנו מתחילים לספור שלושה חודשים מכתיבת הגט ולא מהנתינה, למה אנחנו הולכים לסיבוך המיותר הזה? מספיק שהוא כתב את הגט והיא לא יודעת מה, נתנה לו לשתות יין ושיכרה אותו וזה יוצר סיבוכים מיותרים.

[הרב מיכאל אברהם] איזה סיבוכים? הוא כתב את הגט אבל היא לא מגורשת כל עוד הוא לא נתן לה. מה איזה סיבוכים?

[Speaker C] אז למה אנחנו מתחילים לספור שלושה חודשים?

[הרב מיכאל אברהם] משם הוא לא בא עליה. משעה שהוא כותב את הגט. הרי השאלה היא ממתי ההריון, נכון? הבעיה היא למי לשייך את הילד. אז אם הוא לא בא עליה אז אין הריון מהראשון.

[Speaker C] בסדר, יכול להיות שהיא לא יודעת, יכולים להיות מקרים שכן יבוא עליה, בין אם בכוונה…

[הרב מיכאל אברהם] יכול להיות, אבל אנחנו לא מחמירים עד כדי כך. ההנחה היא שהוא לא בא עליה. וזה גם אסור. יש גמרא בבבא בתרא בקמ\"ו, הגמרא מביאה מקרה, אמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד שאמרו לו אשתו תתרנית היא, כאילו לא יודעת להריח, לא יכולה להריח. ונכנס אחריה לחורבה לבדקה. הוא לא ידע את זה, זה מום, אז הוא רצה לגרש אותה. נכנס לבדוק האם היא תתרנית או לא. אמר לה ריח צנון אני מריח בגליל.

[Speaker C] אסור לה להיכנס לחורבה, נכון?

[הרב מיכאל אברהם] כי… ונכנס אחריה לחורבה לבדקה. מעשה היה.

[Speaker C] במאי סני חורבה?

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע, היא הייתה שם, לא משנה.

[Speaker C] זה עניין של לצאת מהעיר?

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, לא להיכנס לחורבה זה גמרא בברכות, זה משהו אחר. הוא נכנס אחרי אשתו לחורבה, לא משנה לאיפה, נכנס אחריה לבדוק אם היא תתרנית באמת, כי אם כן הוא רצה לגרש אותה. הוא לא רצה אישה שלא יודעת להריח, לא יכולה להריח. אמר לה ריח צנון אני מריח בגליל. אמרה ליה מאן יהיב לן מכותבות דריחו ואכלנא ביה. בסדר? אז זאת אומרת היא לא מריחה באמת. אוקיי? זאת אומרת ריח, הוא אמר לה שיש שם ריח צנון והיא הסכימה איתו למרות שלא היה ריח צנון. זאת אומרת היא לא מריחה. אוקיי? נפל עליה חורבה ומתה. הוא לא גירש אותה עדיין, אבל ברור שהוא רצה לגרש אותה כי הוא הרי נכנס לבדוק אותה כדי לגרש אותה. והבדיקה העלתה שהיא באמת תתרנית. אוקיי? אמרו חכמים הואיל ולא נכנס אחריה אלא לבודקה מתה. אינו יורשה. אם היא מתה הוא לא יורש אותה. בסדר? הוא נכנס אחריה לבודקה, עכשיו היא לא קיבלה גט, היא אשתו, ואשתו הוא בדרך כלל יורש אותה. אז הרשב\"ם שם במקום אומר ככה, כן, נפלה עליה חורבה ומתה, הוא בא הבעל לפני בית דין והיה רוצה לירש את אשתו. ואמרו חכמים, הואיל ולא נכנס עמה לבוא עליה אלא לבודקה ולגרשה, מתה בתוך כך אינו יורשה. אית דגרסי הכי ומוקי לה בארוסה. מדובר באישה שהייתה ארוסה. למה? כי הרי היא לא קיבלה גט, נכון? אז למה הוא לא יורש אותה? היא אשתו. כי הייתה ארוסה, לא נשואה. ובארוסה אתה לא יורש, הירושה היא רק אחרי הנישואין. אוקיי? אז העמידו את זה באישה שהיא ארוסה. וכשהיא מתה, אז היא מתה לפני שהוא הספיק לגרש אותה, נכון? אז בעצם היא מתה בתור ארוסתו, וכיוון שהיא מתה בתור ארוסתו אז הוא לא יורשה.

[Speaker C] לא היה הכרח להעמיד את זה בארוסה?

[הרב מיכאל אברהם] בגלל שאם זאת הייתה נשואה, אז למה הוא לא יורש אותה? אז מה אם היא מתה?

[Speaker C] הוא נכנס אליה לגרשה.

[הרב מיכאל אברהם] אז מה? הוא לא נתן לה עדיין גט. אתה כבר, אתה כבר בא בכיוון שאני בדיוק רוצה להראות פה, אבל על פניו, אנחנו לא, מה זה נתן עיניו לגרשה? או שנתן לה גט או שלא.

[Speaker B] אם הוא לא נתן לה גט, אז היא אשתו, אז למה הוא לא יורש אותה?

[הרב מיכאל אברהם] אז באמת הראשונים, יש ראשונים שהעמידו לא, מדובר בארוסה. מה אכפת לנו? בדיוק, באים להגיד שנתן עיניו לגרשה זה לא משנה בעצם, אולי. למרות שגם זה לא טוב, אם היא ארוסה אז מה אכפת לי אם זה כן היה משנה, זה לא, פה זה לא משנה. נכון? ולכן הרשב\"ם באמת דוחה את זה. הרשב\"ם אומר, לא נהירא לי, דאפילו בא עליה בימי אירוסין קודם הכנסתה לחופה לא ירית לה. הוא לא יורש אותה. כדתני חנן בר אמי וכולי, כן? אז ברור. מי ששארו קרוב אליו ממשפחתו וירש אותה, דהיינו לאחר שנכנסה לחופה. ירושה זה רק אחרי שנכנסת לחופה. רק היא צריכה להיות שארו, שארו זה רק אחרי שנכנסת לחופה. הילכך אומר הרשב\"ם, בנשואה מוקמינן לה. מדובר בנשואה, לא בארוסה, שבאופן בסיסי אם היא מתה בתור נשואה הוא אמור לרשת אותה. והכי גרסינן, אמרו חכמים הואיל ונכנס אחריה לבודקה, מתה אינו יורשה. וכיוון דהיה בדעתו לגרשה אם ימצאנה בעלת מום, ובתוך כך מתה קודם שנתפייסו, אינו זוכה בירושה. ומהכא שמעינן, מכאן עכשיו לקח מסקנה. ומהכא שמעינן שמי שמתה אשתו מתוך קטטה שיש בדעתו לגרשה, שוב אינו יורשה. כדאמרינן במסכת גיטין משנתן עיניו לגרשה שוב אין לה בעל פירות. הוא קושר את זה מפורש לסוגיה בגיטין. מה הוא אומר? זה לא רק שהוא נכנס אחריה לבודקה, סתם התקוטטו והוא החליט שהוא לא רוצה יותר לחיות איתה. משם ואילך אין לו פירות, משם ואילך הוא לא יורש אותה. זאת אומרת זה לא מקרה ספציפי שהוא נכנס לבדוק אותה. כל מצב שבו הוא החליט לגרש אותה, משם ואילך אין לו פירות, הוא לא יורש אותה. ובמילים אחרות חזרנו לשלב האירוסין. עכשיו שימו לב, יש פה חידוש מאוד גדול. למה? כי הפירות של נכסי מלוג זה דין דרבנן שהבעל זוכה בפירות של נכסי מלוג, כתובה זה דין דרבנן.

[Speaker B] אבל ירושה היא דאורייתא, לומדים את זה משארו הקרוב אליו.

[הרב מיכאל אברהם] פסוק. ומה שהרשב\"ם בעצם אומר מהגמרא שם שהיא דין דרבנן, משעה שנתן עיניו לגרשה אין פירות, משם אנחנו לומדים את הדין דאורייתא. למה? אולי תקנה דרבנן היתה רק במצב כזה ולא משעה שנתן עיניו לגרשה? איך אתה יודע לדאורייתא? ברור שהוא הבין שמשעה שנתן עיניו לגרשה היא פשוט חוזרת להיות ארוסה. זה הכל. ממילא כל הדינים דרבנן, דאורייתא, הכל חוזר להיות כמו של ארוסה. נפקא מינא שמה שזה לגבי פירות, זה נפקא מינא דרבנן. אז רק נפקא מינא, מה שהגמרא בעצם אומרת היא חזרה להיות ארוסה. אם היא חזרה להיות ארוסה אז גם בהשלכות דאורייתא זה ככה. ולכן באמת הרש\"ש שם כותב שלפי הרשב\"ם הוא לא יורש אותה וגם לא מיטמא לה. אם הוא כהן שאסור לו להיטמא למת, אז כשאשתו מתה הוא כן נטמא לה, כי היא שארו הקרוב אליו. בתחילת פרשת אמור. נכון? אז הוא אומר לא, ואם הוא נתן עיניו לגרשה הוא לא נטמא לה יותר. וגם זה דין דאורייתא, כי שארו הקרוב אליו לומדים את זה מהתורה. זאת אומרת רואים שלפי הרשב\"ם לפחות משעה שנתן עיניו לגרשה היא חוזרת לגמרי למצב של ארוסה, כולל דיני דאורייתא, לא רק דיני דרבנן, גם דיני דאורייתא. צריך לקדש אותה שוב כשנתפייסים? לא, כי היא מקודשת. רק צריך לשאת אותה שוב, אבל לשאת זה כלום, זה פשוט להתחיל לחיות יחד, זה נקרא לשאת. רגע, כשהיא חוזרת לסטטוס ארוסה, ארוסה פירושו אחרי קידושין אך לפני נישואין. הוא צריך לשאת אותה עוד פעם, אבל לשאת זה פשוט להתחיל לחיות יחד, אין. הלכות נישואין זה כמו שהגויים מתחילים לחיות יחד, זה נקרא הלכות נישואין. אין פה, זה לא אקט הלכתי, ואין להלכה מה להגיד לגביו. רק הקידושין, שזה חידוש של ההלכה, ההלכה גם אומרת מה עושים איתו. אוקיי? אז קידושין ואירוסין זה אותו דבר? כן, קידושין ואירוסין זה אותו דבר. אוקיי, אני כבר לא אכנס פה לדוגמה האחרונה, אבל יש עוד דוגמה שהגמרא לפחות, יש מחלוקת בין תוספותים, אבל לפחות לפי אחד התוספותים, נשאר יש שאירות לאחר מיתה. מה הכוונה? אם הבעל, אם האישה מתה ומישהו בא עליה, נקרופיל, מישהו בא עליה, אוקיי? אז הוא בא על אשת איש גם. איך אשת איש? היא מתה. אז היא לא נשואה לבעל. אם הבעל מת הרי היא משוחררת, אבל מה קורה אם היא מתה? אם היא מתה יש שאירות. ומה זה אומר שאירות? הקידושין פקעו, מיתת האישה ומיתת הבעל אין יותר קשר של קידושין, אבל קשר השאירות, שהוא הקשר החברתי, המוסד החברתי, הוא עדיין קיים. וזה צד אחד, זה מחלוקת בין תוספותים. יש צד אחד, ועוד פעם אנחנו רואים שגם כשהקידושין לא קיימים זה עוד לא אומר ששום קשר לא נשאר, השאירות יכולה להיות עדיין בתוקף. אוקיי? טוב, אפשר אולי עוד משפט אחד. יש עוד השלכה אחת לגבי אכילה בתרומה. הגמרא מביאה שני מקורות שונים לגבי אכילה בתרומה של אשת כהן. כי לבשרו הקרוב אליו וכל אשר בביתך יאכל קודש. שני, לא, כי לבשרו זה טומאה. כל טהור בביתך יאכל קודש וכל אשר, לא זוכר כבר, בני ביתו יאכל, כל אשר בביתו הוא יאכל בו, משהו כזה. שני מקורות. אז יש אחרונים שמסבירים מקור אחד זה לאירוסין, מקור אחד זה לנישואין. כשהאישה מאורסת לי אז היא אוכלת בתרומה מדין קניין כספו הוא יאכל בו, ואחרי שהיא נשואה לי אז היא אוכלת מדין כל אשר בביתו יאכל קודש, משהו אני לא זוכר בדיוק את הפסוק, משהו כזה. מה ההבדל? בקידושין אז היא קנייני אבל אנחנו עוד לא בני זוג לגמרי, אנחנו עוד לא נשואים. אז היא אוכלת, היא לא יותר גרועה מעבד שלי, אז היא אוכלת בתור קניינו של הכהן. אוקיי? אבל אחרי הנישואין היא אוכלת כי היא כוהנת. היא כוהנת פשוט, כי אנחנו בני זוג, בני זוג זאת יחידה אחת. לא בגלל שהיא קניין כספי. אז עוד פעם רואים שיש השלכות למשל. כשהגמרא דנה בקניינו שקנה קניין, מה קורה עם הקניינים של אשתו? האם הם גם אוכלים בתרומה? עבדים של אשתו גם אוכלים בתרומה? או בהמה של אשתו? אז באירוסין לא, בנישואין כן. כי באירוסין היא אוכלת מדין קנייני, אז קניין שלה זה קניין קנייני, הוא כבר לא אוכל בתרומה. אבל אחרי הנישואין היא עצמה כוהנת, היא אוכלת בתרומה כי היא כוהנת כמוני, אז הקניין שלה זה קניין של כהן, אוכל בתרומה. אוקיי? אז עוד פעם רואים שיש את המעבר הזה בין קידושין לבין נישואין. קידושין יוצר איזשהו קשר אבל השאירות, התא הזוגי, נוצר עם הנישואין. זה דבר אוניברסלי. טוב. גם באירוסין היא קניין של הכהן? גם באירוסין, כמו מה שקנה עבד, לא? קנייני האישה באירוסין לא אוכלים בתרומה? לא, לפי זה לא. אני לא זוכר כרגע אם זה גמרא, אבל ככה האחרונים האלו אומרים, כי זה קניינו שקנה קניין. קניינו שקנה קניין לא אוכל בתרומה. נגיד אם העבד שלי קונה, אם העבד שלי קונה עבד, בסדר? האם הוא אוכל בתרומה? אז הגמרא דנה שם אם הוא אוכל בתרומה.