מדוע אתה מסתייג מפסיכולוגיה ?

תודה על המענה.
ברשותך אמשיך את העניין:
האם יש לך המלצות לשיפור הפסיכואנליזה ?
כיצד לדעתך ניתן להתחקות אחר הסיבות להיווצרות נטיית הנפש לכיוון מסוים בצורה מיטבית ?
יכול להיות שהתחום נידון לחירטוטים מיסודו ?

בהחלט אין לי. דומני שכבר כתבתי כאן על גאונותו של פרויד שהמציא שפה שבה אפשר לנסח ולדון ולהתקדם, וגם לטעון שהוא עוסק בספקולציות חסרות בסיס. בלי שפה אי אפשר לעשות כלום. אבל גם בהינתן שפה אין ערובה ליכולת ליצור מדע. אולי זה מעצם טבעו של התחום.

דומני שהביהייביוריזם ניסה להציע דרך אבל לא ממש הצליח (שם זה היצמדות לעובדות בלי שפה – מינוח מטא אמפירי שגם בפיזיקה אי אפשר בלעדיו). הדרך להתקדם נראית היום דרך מדעי המוח. להערכתי הפסיכולוגיה עומדת בפני קץ דרכה (היא כבר מזמן שם, רק אנשים לא מבינים זאת).
לא מזמן שמעתי שבאוניברסיטה העברית החליטו להעביר את פסיכולוגיה לגבעת רם (ולא יצא בגלל בעיות טכניות). ויפה יעשו.

ביחס ל סעיף 3 זה לא רק הנסיון של הרב.אף אני קראתי פעם משהוא מעין מחקר שטען שמה שאפיין פסיכולוגים מצליחים זה האישיות שלהם ולא איזשהיא שיטה.הם פשוט ידעו להקשיב.ואגב גם מנסיוני שלי מה שעוזר בעיקר לאדם שסובל נפשית זה העובדה שמישהוא נושא עימו בסבל (זה מה שמתבצע בהקשבה אמיתית.כלומר שמישהוא מנסה להבין אותך באמת) ולא העצות שהוא נותן (אא"כ הוא באמת מקשיב ואז אלו כבר לא עצות אלא פתרונות אמיתיים,אבל גם אז ברוב המקרים הוא לא יצטרך לומר אותן למטופל כפי שאסביר מייד).עיקר הריפוי הוא הרגיעה שמגיעה יחד עם הנשיאה בעול ואח"כ ברגע שנרגעים אז כבר הפתרונות לבעיות החיצוניות ,שעוררו את הסבל הנפשי ,צצים מאליהם בראשו של המטופל לבד אפילו מבלי שהמטפל יצטרך לתת לו עצות.פסיכולגים טובים עושים כסף מלהקשיב.אנשים פשוט לא יודעים להקשיב ולכן מי שכבר כן יודע יכול להרוויח מזה עד 500 שח בשעה.

אלון, ההקשבה של הפסיכולוג היא אמנם חלק מתהליך הריפוי אבל איננה חזות הכל. טוענים (ד.ו ויניקוט וממשיכי דרכו) שההליך האנליטי הוא תהליך של השלמת דמות הורה חסרה שמעניקה ביטחון, הגנה ואמונה עצמית, וזו אמנות לא קטנה.
פסיכולוג לא אמור לתת עצות אלא לגרום לתחושות טובות על 'העצמי' של המטופל ו"לנקות ארובות" (כלשונו של פרויד).

לשי

כמו שאמרתי זה הנסיון התצפיתי האישי שלי.כל שאר הטענות שטוענים אלו שהזכרת,סלח לי ,הם קישקושים.כל מיני דברים לא מוגדרים "דמות הורה" וכו' .איך בכלל אפשר לבדוק כזה דבר ואם זה הרכיב שעוזר ? אבל כל אחד בעולם יודע לזהות מתי מקשיבם לו או לא.אז אין לי צורך להגדיר את זה .זה מושג ברור ביותר.אני פשוט טוען שזה מה שבסופו של דבר עוזר למטופל.וגם את זה ניתן לבדוק.פשוט לשאול את המטופלים מה היה הדבר שבאמת עזר להם וזהו.הפרדיקציה שלי תהיה שהם יענו ש"הוא היה שם בשבילי" שבעברית פשוטה זה "הוא הקשיב לי כשהייתי צריך"

אילון:
נהוג לומר שהקליניקה היא כמו מעבדה בה מעלים רגשות (הרבה פעמים כלפי דמות המטפל, מה שמכונה "העברה") ומנסים להבין את המקור של ההרגשות האלה, ועצם העיסוק בהם וההבנה עוזרת לפציינט לקבל שליטה על חייו.

מה שכן, אני מקבל את הסתייגותך מהתחום, כמו שישעיהו ליבוביץ' אמר פעם "פסיכולוגיה היא הדרך של היהודים לעשות כסף", פסיכותרפיה אולי אינה מדע אבל היא אמנות גדולה.

השאלה היא אם התחום מיסודו נועד להיות חרטטני,או שאם נשקיע מספיק נעבור מהשלב הפראפרדיגמטי לשלב מדעי המבוסס על עקרונות מבוססים(השלב הפרדיגמטי בלשונו של פופר) אולי הפסיכולוגיה בשלב הינקות עדיין ,והרמת הידיים לא תאפשר את התבגרותו של התחום?

דוד, הבעיה בתחום הפסיכולוגיה היא שהיא עוסקת בחוויה, והחוויה היא דבר לא מדויק בכלל. הרבה פעמים חוויה אחת מורכבת ממספר תחושות שונות וסותרות. כך שיתכן שהתחום נועד לחוסר מדעיות מראש, כמו שירה ואמנות.

לשי

מה שאמרת שנהוג לומר הוא עוד אחד מהשקרים שבתחום הזה.ואני לא מדבר על חוסר המוגדרות של הטענות אלא על ההתבוססות בהתעסקות העצמית של המטופלים ושעל גבול האובססיבית ופעמים רבות התבוססות ברחמים עצמיים שמלווה את התחום.מנסיוני כל הדיבורים על הרגשות והחוויות ותחושות ומקורן לא עוזרות בגרוש למטופל.זה כמו התבוססות בבוץ שגורמת לעוד יותר שקיעה בו.גם אין כזה דבר להשיג שליטה על חייו.חלק מבריאות נפשית היא ההבנה שאין לנו שליטה כזו אלא שלכל היותר יש לנו בחירה על מעשים מסוימים ביחס למציאות לא נעימה נתונה והשלמה וקבלה על מה שאין לנו בחירה בו.למי שיש מצוקה נפשית חסר את הרוגע בשביל להתבונן במציאות בבהירות להבחין בין השניים ולפעול בשביל מה שהוא יכול לפעול בו ולשנותו ולקבל את מה שהוא לא יכול לפעול בו.ולזה פשוט יש צורך במישהוא שכן יש לו את הרוגע הזה שישא איתו בעול וזה עצמו מביא לרוגע הזה.

אילון, אתה מדבר בצורה שכלתנית קרה, המציאות בשטח לא עובדת ככה. אדם שמתלונן על מצבי רוח רעים שתוקפים אותו או חוסר ביחסים בין אישיים תקינים לא צריך רק את ההקשבה שלך אלא ללמוד על המניעים שלו, להכיר את עצמו ועל ידי כך להשתפר בתחום, למשל על ידי למידה כיצד להקנות לחבר הרגשה טובה בשיחה ולא להרתיע אותו. הרבה אנשים מתלוננים על תחושות של שעמום וריקנות בחיים, אתה צריך להיות מספיק מיומן כדי לדעת מה גורם לזה. אם רק תקשיב לו ותהנהן בחיוך כאוב לסבל שלו זה לא יעזור לו. אתה צריך ללוות אותו במציאת משמעות בחיים וכדומה.
צריכים לזכור שתחום הרגש הוא לא מדע מדויק והוא מאוד מורכב ולא ברור.

""פסיכולוגיה עוזרת במקרים נדירים"" איך אתה לא מתבייש לכתוב שטויות כאלה? ניכר מדבריך שאין לך שמץ של מושג עלמה אתה סך ושום הבנה מהו טיפול פסיכולוגי ,מה מטרותיו ומה מתחולל בו. אתה כותב כמו אחרון הטוקביקיסטים

Ros,
לא נעים לי לומר זאת, אבל הצדק עם הרב מיכי. הפסיכולוגים לא יכולים לבצע שינוי משמעותי בנפשו של המטופל אלא לתת לו כוחות התמודדות. בדרך כלל אדם שמתמודד עם הפרעה נפשית, ק"ו עם מחלה, יתמודד איתה כל החיים. הפסיכולוג יכול לסייע לו לשפר את איכות החיים על ידי תובנות על ההתמודדות שלו. וכמובן, תלוי במה מדובר, רוב עבודת הפסיכולוגים היא על דברים לא יסודיים בנפש, כמו חוסר ביטחון עצמי דיכדוך וחרדתיות.

שלום הרב,
אני מסכים עם הביקורת על הפסיכואנליזה כמדע. יחד עם זאת, לדעתי,חשוב להבחין בין הדיסציפלינה הפסיכולוגית כמדע לבין דיסציפלינה פסיכולוגית טיפולית.
טיפול פסיכולוגי מכיל בתוכו 4 חלקים – ערכים (לדוג' – מטרות טיפוליות, חוזה התקשרות וכד'), תופעות פסיכולוגיות (לדוג' – העברה, העברה נגדית, או לא משנה כיצד נקרא להם), תיאוריה (קשר אפשרי בין המשתנים. לא משנה לפי איזו תיאוריה. המטרה כאן היא לא האמת אלא לעזור), טכניקה (התערבויות שנגזרות מכל הנ"ל).
מדע הפסיכולוגיה מתייחס רק ל2 החלקים – תופעות ותיאוריה (מה ואיך).
למרות שאין אומרים זאת במפורש, השימוש בכל התופעות שמתרחשות בחדר הטיפול ובתיאוריות השונות נעשה לא בגלל תפיסה של אמת מדעית אלא מתוך הבנה שזה מהווה חומר לקידום ההצלחה הטיפולית. לכן, הבחינה של תועלת הטיפול לא נעשה לפי קריטריונים של שליטה וניבוי אלא לפי השגת היעדים הערכיים – הטיפוליים (הפחתת סימפטומים, התפתחות יכולות חדשות וכו'). הווי אומר – זוהי מערכת סגורה שעובדת לפי העקרונות שלה עצמה (ולכן דרך אגב יש חשיבות עצומה לאתיקה המקצועית).
ההבחנה הזו מהותית מאוד לדעתי להמון סוגיות שקשורות לתחום הטיפול ועיקרן: 1)איזו פרדיגמה מחקרית הינה מתאימה ויעילה לתחום הזה. 2) אופי ההכשרה במקצוע (בהנחה שיש כזה ולדעתי בהחלט יש). 3) כיצד יש להציג בפני המטופל את תחום העזרה האפשרי הזה כאשר הוא מבקש עזרה?
לדעתי, בגלל שמדובר בתחום שמורכב מכל המרכיבים הנ"ל ובין כל הרכיבים הללו קיימת אינטראקציה בכל מפגש ומפגש טיפולי – ולכן זו אומנות שקשה מאוד לרכוש.

(במאמר מוסגר- דיון שקשור לנושא זה בספרות חז"ל קיים נושא של תכונות הדיין ולגבי השאלה האם ניתן לפסוק לפי אומדנא פסיכולוגית (כיוון שלא כל דיין מסוגל לבצע הערכות כאלה) מקרה בולט מאוד שעליו התווכחו חז"ל והראשונים הינו משפט שלמה (האם זו היתה חריגה מחוקי המשפט או חכמה עילאה)).

יש עוד מקום רב להאריך בנושא, אך אדגיש נקודה חשובה אחרונה.
טיפול פסיכולוגי על גווניו השונים עוזר. הוא עוזר לOCD, לPTSD, לחרדות, דיכאון ועוד ועוד. במקרים מסויימים הוא עוזר לנהל מחלה, ליקוי או מוגבלות. במקרים אחרים עוזר לגדילה נפשית ממש ולהיעלמות סימפטומים. גם אצל ילדים וגם אצל מבוגרים. לצד זאת, הוא איננו מושלם ואיננו ודאי – כמו כל תחום של מתן עזרה. אולם, לדעתי לא צריך לשכנע אף אחד האם זה עוזר או לא, למעט אדם אחד – המטופל. בטיפול פסיכולוגי אין הנחות ברורות לגבי אופי העזרה כדוג' רופא – שנותן אקמול לכאב ראש, ללא התייחסות לצורה שזה יעזור לו. האתיקה המקצועית מחייבת לדעתי תמיד להסביר למטופל ברמה שהוא יבין את הקשר שבין התלונה שלו, להתרשמות המקצועית ולקשר ביניהם לבין הטיפול המוצע וכיצד הוא עשוי להשפיע. כך בתחילת הטיפול, כך באמצע וכך גם בסוף הטיפול.