וקידשתו בכהן חילוני וקטן

ראה כאן אות ג: http://etzion.gush.net/shvut/100/100kidashto.html יש לחקור אם מצות "וקידשתו" נאמרה על אלה הכהנים שמקריבים הפועל את "לחם אלוקיך" או נאמרה על כל מי שהתייחס לשבט הכהנים. [5] כשהגמ' הגיטין נט : הביאה את בפס' "וקידשתו" הוסיף רש"י את המשך הפס' "כי את לחם אלוקיך הוא מקריב", מכאן יש לדייק ששיטת רש"י היא לכבד רק את הכהן שעובד וממילא זה לא נוהג לגבי בעל מום שאינו ראוי לעבוד[6]. אמנם הרמב"ם אומר במפורש בספר המצוות (המצוטט לעיל) שיש מקום לכבד גם בעלי מומים. שיטתו היא שהדין "וקידשתו" נאמר לגבי "הזרע הנכבד כולו, תמים ובעל מום". אם כן, שיטת הרמב"ם בספר המצוות היא שדין זה נאמר לגבי יחוס הכהן ואילו לפי רש"י ניתן להגיד שהוא דין רק בכהן העובד. [7] לגבי כהן קטן אומר המגן אברהם או"ח ס' רפב סק"ו שאין בו דין "וקידשתו" שהרי אינו מקריב (אע"פ שאוכל- כמו בעל מום) ולכם לא מעלים אותו לתורה ראשון. זה ברור שהמגן אברהם הבין שדין זה נאמר רק לגבי הכהן שעובד. אך אפילו לפי תפיסה זו, יש מקום להגיד שיש לכבד כהן קטן שהרי הוא נחשב ראוי לעבודה כשיגדל וזה אינו דומה לבעל מום[8]. בכל אופן, ר' עקיבא איגר במקום חולק על המגן אברהם ומביא שגם בעל מום נכלל במצוה זו וא"כ אין לזה קשר עם העבודה אלא בייחוס של הכהן[9]. ולכם יש חיוב להעלות קטן כהן ראשון אם אין כהן אחר. הפרי מגדים (שם) אומר שלפי הדעות ש"וקידשתו" היא מצות עשה מדאורייתא בודאי צריכים להחמיר ולהעלות כהן בעל מום, אם אין כהן אחר, אך אם יש כהן אחר אין להעלות כהן בעל מום. בפשטות גם בכהן חילוני יש וקידשתו, שכן זו לא מצווה בין אדם לחברו שתלויה ב"עושה מעשה עמך". אמנם יש לדחות שקדושתו התחללה בגלל מעשיו, אבל נראה שזה לא גרוע מבעל מום שאינו מקריב. אמנם בחלקת מחוקק אה"ע ס' ה סק"א כתב שבבעל מום אין קדושה כלל גם לאכילת קדשים וגם לטומאה, אך זו שיטת יחיד.