לברך שלא עשני גוי ? בימינו ?

אולי השואל היה צריך לשאול מדוע לא מברכים בימינו "שלא עשני חילוני"

לפי ההלכה רוב העם מומרים לתורה כולה כמחללי שבת. רוב אותם אלה שממליכים את ביבי לא באמת מתנהגים כיהודים ואולי אף יצאו מכלל ישראל (אם כי חייבים במצוות).
רוב הדתיים שמקבלים את ההתנהגות שלו אלה חרדים שגם כך רואים במדינה מצב קיים כמו בכל מדינה אחרת ושליחעה הם רק שתדלנים שמייצגים את היהודים בפני השלטון הרשע.

ידועה השאלה מדוע לא מברכים בלשון חיובית – "שעשני יהודי"?
והתדובה הידועה – שאת ה' מברכים שלא עשני גוי. אבל להיות יהודי, זו עבודה שכל אחד צריך לעבוד בעצמו.
מכאן עברתי לחשוב על הברכות הנוספות. את ה' מברכים "שלא עשני עבד" – אבל להיות "משוחרר" זה העבודה העצמית שלך.
אבל יותר עמוק. זה הברכה שמברכים את ה' "שלא עשני אשה" – דהיינו שלהיות גבר זה העבודה העצמית שלך… (דבר שבאמת לא ברור לכולם)

צעהו"כ – פששיי איזה עומק וואה וואה!! עמוק עמוק מי ימצאנו. נחכה לדוד המלך שיקום בתחיית המתים ויקרא שיר למעלות וכולי האי והלוואי

בס"ד מוצש"ק ויבא יעקב שלם תשפ"א

הרי בשום מדינה בעולם לא עלה על הדעת ש'סיקור אוהד' לאיש ציבור ייחשב לשוחד.

הרעיון ש'סיקור אוהד' ייחשב לשוחד, נגזר מהרעיון שגם מילה טובה של לווה למלווה נחשבת כ'רבית דברים', ומכאן נגזרת אולי מידת חסידות שגם דיין יפסול את עצמו מלדון בעניינו של מי שדיבר בשבחו, ובנגזרת דנגזרת שנדרוש גם מפוליטיקאי שיימנע מלדון בעניינו של מי שדיבר בשבחו או פירסם כמה כתבות חיוביות על אשתו.

הרעיון ש'סיקור אוהד' ייחשב ל'ניגוד עניינים' פוסל, יכול להיחשב הנהגה ראויה לשופט, שתמיד יכול להעביר את התיק לשופט אחר שיישב בדין. יש אפילו חוק שאוסר דיון תקשורתי בנושא הנמצא בדיון בבית משפט כדי שהסיקור האוהד או המגנה לא ישפיע על השופט בשבתו בדין,. וגם שם הגיעו למסקנה שזו 'גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה', עד שנשיאת ביהמ"ש העליון הגב' חיות קבעה שחוק זה הוא 'אות מתה'. את הנורמה שלא ניתן לדרוש משופטים – נדרוש מנבחרי ציבור?

בעל תפקיד הנבחר ע"י הציבור בצורה דמוקרטית מקבל על כל החלטה שלו 'סיקור אוהד' או 'בלתי אוהד'. אם יקציב כסף להתיישבות ביו"ש יזכה ל'סיקור אוהד' מאוהדי ההתיישבות. לעומת זאת, אם יפנה את התקציב לתיאטראות ולקונצרטים – יזכה ל'סיקור אוהד' מצרכני התרבות.

אם נטען שהחלטה של נבחר ציבור המושפעת מ'סיקור אוהד' או 'בלתי אוהד', נחשבת להחלטה ב'ניגוד עניינים' – נצטרך להעמיד כל נבחר ציבור לדין פלילי בגין שוחד או הפרת אמונים, ולהוציא את הדמוקרטיה אל מחוץ לחוק.

הרעיון שפעולתו של פוליטיקאי הנעשית לשם קבלת 'סיקור אוהד' היא מגוחכת, אבל היא מעידה על חברה שבה מוטמעת הדרישה לאובייקטיביות והגינות של נבחרי ציבור. אנחנו צמאים למנהיג שימסור את נפשו על טובת עמו כמשה רבנו שמסר את נפשו לטובת עמו גם כשעמד במצבים של 'עוד מעט וסקלוני'.

כמשאת נפש זה מצויין. אבל לדרוש באיום פלילי ממנהיג נבחר ש'סיקור אוהד' לא יהיה אחד משיקוליו – זו כבר הגזמה.

בברכה, אילו חי שפיגל-ורקהיימר

תיקון:
בפיסקה 6, שורה 1
… לשם קבלת 'סיקור אוהד' מהווה איסור פלילי – הוא מגוחך, אבל הוא מעיד על…

הערה:
גם אם נבחר הציבור ינהג במידת חסידות ויעביר את הדיון בעניינו של מי שדיבר בשבחו לידי פקיד כלשהו, עדיין תהיה בעיה. הפקיד יודע עכשיו שאותו אדם הוא מאלה שהשר הממונה חפץ ביקרו, וגם זה 'ניגוד עניינים'. מה עוד שהפקיד אף הוא בחשש שאם יחליט כל או אחרת – יזכה ל'סיקור אוהד' מפלוני או ל'סיקור מגנה' מאלמוני.

הדרא קושייא לדוכתא: לא ניתן להביא במשטר שמוקרטי, שבו החלטתו של כל מקבל החלטות זוכה ל'סיקור אוהד' מכאן' ולביקורת וגינוי מאחרים, למצב שהמחליט יהיה 'נקי' משיקולי 'סיקור אוהד'.

בברכה, אילן חי שפו"ר

פיסקה 1, שורה 4
… שאם יחליט כך או אחרת…

פיסקה 2, שורה 1
… במשטר דמוקרטי, שבו…

השופטת רחל שלו-גרטל, במאמרה 'על טוהר השיפוט ופסלות שופט' (באתר 'דעת') עומדת על ההבדל בין המשפט העברי הדורש חד משמעית מהדיין לפסול את עצמו במקרה שמישהו עשה לו טובה או נהג בו כבוד, לבין בתי המשפט הישראליים שלא אימצו חומרה גורפת זו, אלא דנים בכל מקרה לגופו לפי 'מבחן החשש המעשי'.

השופטת שלו-גרטל מציינת בסוף מאמרה את אי האחידות בפסיקת בתי המשפט בנושא חשש 'שוחד דברים' בשופטים. את הנורמה שהשופטים לא מוכנים לדרוש מעצמם – הם נקראים עתה להחיל רטרואקטיבית על בנימין נתניהו, שיהיה הוא 'בנימין הצדיק' הראשון 🙂

בברכה, אילן חי שפיגל ורקהיימר

לגבי החלת נורמת 'החשש המעשי' להשפעת 'שוחד דברים' על החלטות נבחר ציבור. כבר הזכרתי לעיל שבנבחר ציבור לא שייך בכלל לאסור זאת. הרי כל המשטר הדמוקרטי בנוי על כך שהנבחרים מבקשים את סיקורם האוהד של בוחריהם, ולשון אחרת: 'מקבלים שוחד דברים'.

זו אחת הסיבות שמדינה דמוקרטית מקיימת מנגנונים רבים של פיקוח והגבלה של חופש הפעולה של נבחרים. גם אם ראש הממשלה ירצה לקבל החלטה בכיוון מסיויים, הרי הוא ייזקק להסכמתם של עשרות אנשים. פקידים, מומחים מקצועיים וחברי ועדות, חברי כנסת ויועצים משפטיים. האם אפשר לשחד את כולם ב'שוחד הדברים' של 'סיקור אוהד'?