עובדה מוסרית
אתה מזכיר לפעמים את המונח 'עובדה מוסרית', אלו שאנחנו יודעים עליהן מהאינטואיציה שלנו.
אבל מה ההגדרה המושגית של 'עובדה מוסרית'? מה בדיוק קיים במציאות?
איני יודע לומר זאת בצורה ברורה. אבל התחושה המוסרית היא של תצפית באידיאה כלשהי, אידיאת הטוב. זה בא לאפוקי מהתפיסה שהטוב נמצא רק בתוכנו ואין לו שורש בעולם האובייקטיבי. זו תמצית הריאליזם המוסרי.
אתה מתייחס לשאלה העובדתית (מדוע אנו חושבים שמשהו הוא טוב; צפייה באידאה או רק תחושה מתוכנו) או בשאלה הנורמטיבית (האם יש תוקף מחייב למוסר אלמלא הריאליזם)
כבוד הרב, עד כמה שהדבר אכן נצפה אך מניין שפענחנו נכון את הצפייה באידאה? דהיינו שאם נניח בפשטות שאותה תחושה של מוסר מסווגת לטוב רע וניטרלי, מניין לנו שמנגנון הסיווג נכון לגמרי? תוכיח אופטימיות שהיא נפרכת מדי פעם ע"י המציאות. וגם אופטימיות זו צפייה באידיאה מסוימת. אידאת 'מה העתיד טומן בחובו'; נגטיב או פוזיטיב. אם התחושה שבדבר היא הגורמת לנו להניח את קיומה של אידיאת המוסר או אז תחושה של אופטימיות תגרום לנו להניח קיומה של אידיאת האופטימיות. וכוונת דבריי שעד כמה שהתחושה הסובייקטיבית אכן תקפה לאותו סובייקט ומוכיחה את קיומה של האידיאה אך ישנו חילוק מהותי. שאר החושים באים בסבבה. מקסימום הם טועים. אבל פה המחייב גדול מדי וממילא הצורך באמינות עולה בהתאם.
תודה ויום טוב!
השאלות הללו חוזרות שוב ושוב. יש לנו כמה סוגי תחושות, ולא כולן תחושות של הכרה. כשאני עצוב אין לי הו"א שזה משקף משהו בעולם. זו תחושה בתוכי פנימה. הכרה אינה תחושה ולא רגש. ההכרה המוסרית היא הכרה ולא תחושה.
אין לנו דרך בלתי תלויה לדעת שזה אמין ושיש דברים בגו. אין לנו גם דרך כזאת לגבי עקרון הסיבתיות ולגבי האמון בראייה שלנו. האם בגלל פטה מורגנה נוותר על האמון בעיניים?
מעבר לזה, אתה כותב שאלו שאלות חשובות ולכן צריך להיזהר לא לטעות. אבל אין לנו כלי אחר להכרה מוסרית, אז מה האלטרנטיבה?
"אבל אין לנו כלי אחר להכרה מוסרית, אז מה האלטרנטיבה?"
אז אולי צריך לוותר על ההכרה המוסרית?
זה נוגע גם לתשובתך שבתחילת השרשור. אם איננו מצליחים להגדיר מהי עובדה מוסרית, אז מי אמר שזו אכן קיימת? איך אפשר לסמוך על האינטואיציה כשלא ברור בכלל מה היא מייצרת?
ועוד שאלה, אם נצליח להבין איך האינטואיציה המוסרית נוצרה במהלך האבולוציה, ברור שזה יגרום לנו להפסיק להאמין במוסר כמשהו אמיתי. אז האם לא מוטל עלינו לברר את השאלה האם המוסר לא נוצר במהלך האבולוציה?
אולי כן ואולי לא. תחליט מה דעתך. אם אתה חושב שהגדרה היא תנאי לקיומו של דבר, אתה חי בלה-לה לנד (תגדיר לה-לה לנד).
לגבי הבירור כיצד ואם המוסר נוצר לאורך האבולוציה – בהצלחה.
לא הבנתי את התשובה, לא לגבי לה-לה לנד ולא לגבי האבולוציה. תוכל להסביר?
הסברתי מה שהיה לי להסביר. אתה תולה את קיומו של דבר באפשרות להגדיר אותו. זו שטות גמורה. שום מושג בסיסי אינך יכול להגדיר. ולגבי האבולוציה, רק איחלתי לך בהצלחה. אם יש פרויקט שנראה לך חשוב אז עלה והצלח. זה הכל.
מדוע לך זה לא נראה חשוב?
האם אינך מסכים עם ההנחה שאם המוסר נוצר על ידי האבולוציה הוא לא מחייב אותנו?
והאם אינך מסכים שחשוב לדעת אם המוסר מחייב אותנו?
לא אמרתי שזה לא חשוב, אלא שלדעתי זה לא ניתן לבחינה מדעית-אמפירית. לכן המהלך אמור להיות הפוך: אם יש תוקף למוסר אז הוא כנראה לא נוצר על ידי האבולוציה. אלא אולי האבולוציה יצרה כלים להכרה מוסרית, אבל משעה שהם נוצרו אנחנו מבחינים בכלל המוסר התקפים. בדיוק כמו שאחרי האבולוציה יצרה כלי ראיה אנחנו רואים את המציאות, וזה לא אומר שאין מציאות אמיתית.
למה לדעתך זה לא ניתן לבחינה מדעית אמפירית?
נדמה לי שמי שטוען שזה ניתן עליו הראיה. תציע ניסוי או מחקר שיבדוק זאת
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer