הבריתות לקיום המצוות

כתבת לגבי החוק "אלא אם הוא שונה". האם העובדה שרוב ישראל אינו שומר מצוות (נניח לצורך הדיון שזה המצב), היא לא אינדיקציה מסוימת לשינוי כזה?

אני מסכים אך זה לדעתי לא עונה על עיקר הקושי..
הסיבה שאסור לעבור על הברית גם לולא התורה הוא משום שזה דבר לא בסדר תקרא לזה לא בסדר כי ה' לא אוהב שעושים את זה או לא בסדר כי זה לא בסדר (נראה לי שאתה צריך את הצד הא' ע"פ מאמרך "באין אלוהים אם יש מוסר") עכשיו ברגע שאני יודע שה' לא רוצה שנאכל חזיר וזה לא בסדר לעשות דברים שהוא לא אוהב אז הדבר כבר בעייתי בלי קשר למחוייבות.
ובקשר ל-א. אתה חושב שכאשר עם או מדינה מקבלת ע"ע חוקים כקולקטיב האדם הפרטי שלא התחייב ולא נכח שם מחוייב מוסרית? בחוקי מדינה אני מבין את זה בתור חוק שמודיע על עונש אבל בעיה מוסרית שנוצרת מקביעת אחרים לא נראה לי שקיימת.
תודה.

אני אף פעם לא מצליח להבין את האנלוגיה שאתה עושה בין חוקי המדינה לחוק הדתי.
זה נכון שפורמלית יש פה משהו דומה (בשני המקרים יש היגיון לשמר את המסגרת) אבל ברמה המהותית ההבדל הוא עקרוני.
מדינה היא מסגרת מעשה ידי אדם וללא קבלת סמכותם של חוקיה היא תתפרק. הדת לעומת זאת מבוססת, או מתיימרת להתבסס, על אמת אלוהית נצחית. גם אם כל מאמינה יפנו לה עורף האמת תישאר תקפה לנצח (לפחות לשיטתה).

מההבדל האדיר הזה נובעים שני הבדלים נוספים שלדעתי מקעקעים לחלוטין את האנלוגיה שלך:

ראשית סמכותם של חוקי המדינה חמורה יותר שכן הציות להם הוא תנאי קיומי (אם אין ציות המדינה תתפרק בניגוד לדת);
שנית, ובמובן אחר, סמכותם של חוקי המדינה חמורה פחות, שהרי הם אינם מעוגנים באיזו אמת "קוסמית" כמו זו שהדת מתיימרת לייצג. לכן במקרה של הדת לא תוכל להגיד שלקבוצת אנשים כלשהי בהיסטוריה (למשל חז"ל) יש סמכות עקרונית, פורמלית או מהותית שמחייבת את הציבור. אלא אם כן אותה קבוצה נשענת על האמת הדתית המקורית. נניח כתבי הקודש. כמובן שאם זה מה שהיא עושה לא נכון להגיד שהיא מקור הסמכות אלא שכתבי הקודש הם מקור הסמכות.

יש עוד הבדל: מדינה כותבים במ"ם ואלוהים מתחיל באל"ף. למה ההבדלים הללו קשורים לטענה שלי?

TX, איני מבין את שאלתך

השתכנעתי.