הטיעון שלך לטובת זכותנו להקים מדינה יהודית בארץ ישראל

אתה נכנס להגדרות כאילו זה טעמא דקרא דלא דרשינן. המציאות כאן פשוטה. הייתה אוכלסייה ערבית שלא עלה בידה להקים מדינה. זה שטכנית הם לא יכלו לדרוש ויזה מכל מי שמגיע, לא מונע מהם את הזכות לעצור עלייה. ומיכי אתה מסוגל ליותר מזה. תתעלם מהסביבה שלך וממה שהורגלת לחשוב, ותבחן את ההיגיון שבדברים. חשבתי שאדם כמוך שחלק משמעותי מדרך חייו הינו בדיקת ההיגיון הצרוף ללא פניות והסקת מסקנות מתוך מחויבות לאמת בלבד, מסוגל לנהל דיון קוהרנטי בנושא ולהתייחס לטיעונים בתום לב. מסתבר שתבנית נוף מולדתך חזקה יותר. חבל. חזור בך.

נ.ב. האדם בשאלה שציינת אינו כבודי.

למה אם אני לא ממהר ״לרשום״ את זכותי למדינה מותר לעקוף אותי בתור ולרשום מדינה על הקרקעות עליהם אני עתיד לבקש לרשום מדינה?

למה אם אני (העם הפלסטיני) לא זכיתי לגדל עדרים של פוליטיקאים משופשפים שבקיאים בהלכות מדינאות ולכן אני מתעכב בהקמת מדינתי מותר לרחוקים מקרוב באו לעקוף אותי בתור ולרשום מדינה על חשבון זכותי העתידית למדינה (וכי זה מדין ״דבר שלא בא לעולם״? אתמהה)

עניתי על כל השאלות הללו. ואני מציע שאת הדיאגנוזות הפסיכולוגיות שלי תשאיר לספת הפסיכולוג. בעיניי אלו קלוץ קשייעס בריבוע, לא בגלל שקשה לי להתמודד אלא מפני שאין עם מה להתמודד. אלו פשוט שטויות במיץ.
זה שגר כאן אוסף אנשים אינדיבידואלים זה ברור. זה שכמה מהם החלו ליזום התאגדות לאומית במהלכים מאד ראשוניים לא אומר מאומה. היו מהלכים גם להקמת מדינה יהודית באוגנדה. גם הכורדים רוצים מדינה וגם הבאסקים. אז רוצים. ושתי הדוגמאות הללו עוד הרבה יותר מובהקות מהמהלך הפלסטינאי.
המהלכים הללו החלו, לא בכדי, אחרי התחלת העליות הציוניות. היו שלושה וחצי ערבים שקיבלו תיאבון ואמרו שגם הם רוצים.
אין בכלל יחידה אתנית כזאת. רובם הגיעו לארץ מסיבות שונות וממקומות שונים ונעשו פלסטינאים בתוך המאבק שלהם בנו.
ועוד לא נגעתי בקדימה שלנו, בזהות הברורה ובקשר הברור שלנו לכאן, ובמצוקה שלנו בגלות. להתחשב באיזה רצון היולי של כמה פלסטינאים ובגללו לא להקים מדינה יהודית זה פשוט אידיוטי.

ואחרי כל זה, כל עוד אין מדינה זהו ואקום. רצונות ודברים שבלב לא משנים כלום. יש בהחלט משמעות להגדרות פורמליות כשעוסקים בריבונות ובמדינות. אי אפשר לנהל דברים אחרת. אפילו בהקשר של בעלות ולא ריבונות, אם אתה חי על קרקע ולא קנית אותה אני יכול להתיישב בה ואף לקנות אותה.

ואחרי כל זה, אנחנו היינו מוכנים להתחלק איתם וכפי שהוחלט גם באו"ם. הם סירבו ויצאו למלחמה כדי להשליך אותנו לים. הפסידו. אז שיאכלו את מה שבישלו.

1.אתה לא ענית על כל השאלות עד עכשיו. לדוגמה את הטיעון שהולכים אחרי הגדרות (ולא דרשינן טעמא דריבונות) כתבת רק בהודעה הזו.
2. כשאתה לא כותב טיעונים גם אני יכול להשיב לך בדיאגנוזות פסיכולוגיות.
ועכשיו לטיעונים:
3. אני לא מדבר על לאום, נניח שהפלסטינים אינם לאום. אני מדבר על מדינה. אוכלוסייה שקיימת באיזור מסוים יש לה זכות להחליט מי יעלה לארץ ומי לא.
4. הטיעון שקדמנו להם הוא בעייתי, וכי כל אדם יכול להתדפק על דלתות מדינה כי הוא היה שם לפני 2000 שנה? אף אחד לא מתנהל כך.
5. הטיעון מהקשר שלנו לכאן לא קביל לדעתי, יש כאן מדינה אחרת (בכוח אמנם ולא בפועל), וקשר שיש לך למדינה לא מקנה לך אותה.
6. לגבי המצוקה שלנו בגלות, אפשר לפנות לפסיכולוג. מישהו חייב לך משהו בגלל זה? ולא אנחנו לא מתחשבים ברצון הפלסטיני, אלא בעובדה שהם נמצאים בארץ, וגם אם פורמלית הם לא הוכרו כמדינה, זה מעשה לא מוסרי קולוניאליסטי לנצל את העובדה שהם לא הספיקו להקים מדינה (משיקוליהם, כגון הרצון להיות חלק מאומה ערבית גדולה). ושוב, הם לא הספיקו להקים מדינה לא עם, הם לא עם.
7. כנ"ל. ברובד המוסרי זה לא לעניין הגם שפורמלית – טכנית הם לא הקימו. זה ניצול של חוסר השכלה של היריב, זיל בתר טעמא, מדוע לא נכנסים לכל מדינה קיימת? ה"ה כאן.
8. הטיעון של רצינו להתחלק, כוחו יפה רק אם אתה צודק שזה בסדר לא לבקש מהם אישור לעלות עלייה מאסיבית.
אחר כל הנ"ל ג.נ. – אני נוטה לחשוב כמוך. אבל הנחרצות שלך ("שטויות במיץ" "קלוץ קשייעס בריבוע" ושאר ירקות ומטעמים) אין לה מקום. יש כאן דיון רציני עם פנים לכאן ולכאן וכדאי ללבן אותו, בטח בענין קריטי כזה.

שורה תחתונה מיכי, אתה מזהה אותם כעם ומכיר בזכותם למדינה ריבונית משלהם בשטחי יו"ש ועזה?

אין לנו אלא לאחוז בדבריו של מרא דהכיבוש משחית בכוב"ע. שום ארץ אינה שייכת לשום עם, משום שלה' הארץ ומלואה. בתודעתנו זו ארצנו, ואנו נלחמים עליה.