מצפון אישי
שלום הרב,
אני אברך חרדי כבן 30 ומאז שמחת תורה המצפון שלי לא עוזב אותי.
אני מתכוין מצפון בענין אי השירות בצה"ל.
מה הרב חושב? האם עלי לעזוב את חיי הנוכחיים, לעשות שלב ב'? אולי להצטרף לתוכניות של תכנות בצבא?
אציין שאני רואה ברכה בלימודי, אבל המצפון לא נותן לי מנוח. אני מאד מבולבל….
מצד שני, מה יכול אדם בגילי לתרום
אכן ראוי שמצפונו של כל אדם סביר ייסר אותו על העוול הנורא וחילול השם הנורא של החברה החרדית בגיוס ובהתנהלותה בכלל. למעשה, מן הראוי לכל ירא שמים לנטוש את החברה הזאת לאלתר, בבחינת "היבדלו מתוך העדה הרעה הזאת". לכן בהחלט ראוי לשרת. היכן אתה יכול להועיל, את זה יש לברר בצבא (שלא תמיד מתנהל ביעילות לצערי).
לא היית חרדי בעצמך? מתי חל בך השינוי, מן הקצה אל הקצה?
לא הייתי חרדי ממש אף פעם. אבל הביוגרפיה שלי אינה עניין להכא.
האם זה ברור שעלי לשלם את המחיר החברתי/חינוכי הקשה הזה?
לא. שאלת האם יש חובה, ועניתי שכן. את המחירים מבחינתך רק אתה מכיר, ותמיד צריך לקבל החלטות לאור מכלול השיקולים.
סביר להניח שהמחיר שתשלם מבחינה חברתית, רוחנית וחינוכית (ההשלכות על ילדיך שגדלים בחברה החרדית) יהיה גבוה בהרבה מהתועלת הזניחה שתפיק החברה משירותך.
אגב, העצה של הרב מיכי לירא שמים לעזוב את החברה החרדית מכילה פרדוקס מובנה, שכן רוב הסיכויים שאחרי שיעזוב את החברה כבר לא יהיה ירא שמים (לא בגלל שאי אפשר להיות דתי לאומי יר״ש, אלא כי מי שעוזב את החרדיות כדי להיות ד״ל כנראה יאבד את היר״ש שלו).
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer