אומן רבי נחמן

אז אין שום עניין ללכת לאומן? ומה שאומרים שרבי נחמן מתקן הנשמות זה לא נכון?

חשבתי שזו הטרלה.
ברור שמדובר בסתם שטות שגובלת בעבודת אלילים פגאנית. אנשים נוסעים כי הם מחפשים חוויות רוחניות, מה שלגיטימי כשלעצמו, כל עוד לא מבלבלים את המוח עם תיאוריות כמו אלו.

תודה רבה דעתך חשובה לי מאוד אני שומע המון את הרב, תודה רבה

היי היי… האט קולמוסך כאשר אתה נכנס להשיב בדברים כעין אלו, הנוגעים לתיקוני צדיקי הדורות.

השואל, הביא בעירבוביה מספר ציטטות, חלקן 'אימרות כנף',
חלקן האחר – מקורן בכתבים עצמם (עיין חיי מוהר"ן ת"ג-ת"ו, ועוד)
כך שאם אתה מבטל במחי קולמוס דברים מפורשים אלה, דעתך שרבי נחמן אינו צדיק ואין להחשיב את דעתו. אתה מוזמן להתמודד עם עובדה זו באספקלריית היחס לגדולי ישראל שבכל הדורות.

במובאות הנוספות אותן מיחס השואל ל'רבנים הגדולים של ברסלב' חושב אחרת מהם? – מוזמן להתווכח איתם.
בכל אופן, את מה שאתה מכנה כ'סתם שטות שגובלת בעבודת אלילים פגאנית' (עפ"ל) תוכל לייחס על פי עושר דעתך ובינתך עליה אתה נשען – להרבה טקסים יהודיים מקובלים.
חבל שאתה מקל ראש ודעת בדברים הנוגעים לאמונה, אמונת צדיקים והשתטחות על קברם.

מצ"ב לינק לתגובת הרב ארז דורון לאחד הרבנים שנכנס בפולמוס זה (שיש לציין, כתב ביראת כבוד וענווה לעומת הכותב כאן)
https://www.breslev.org/breslev-articles/%D7%90%D7%99%D7%9F-%D7%93%D7%91%D7%A8-%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C-%D7%9E%D7%96%D7%94/
(הגם שיש הרבה מה להרחיב על דבריו של הרב דורון בראיות ועובדות מגדולי ישראל, אבל למבקש האמת די בזה).

ברשות הרב הייתי רוצה להגיב.

בשאלה מובאות 3 אמירות:

1. בתפילת ערבית של ליל ר"ה (באמירת "ברכו" הראשון) רבי נחמן מעביר את כל מי שנמצא אצלו בדין.
2. שראש השנה של רבינו עולה על הכל, ואין דבר גדול מזה, ועוד.
3. שהתיקון הגדול ביותר לאדם הוא להיות אצל רבינו בראש השנה.

תשובת הרב הייתה, שמדובר ב"בלבולי מוח" וב"תיאוריות".
אני לא מכיר את הרב, ואני מניח (לפי מספר העוקבים וכו') שכבודו ת"ח, ולא יענה תשובות כאלה ללא ביסוס. ולכן אני מרשה לעצמי להניח שכבודו לא למד את ספרי רבי נחמן ותלמידיו, ואכן דברים אלה של ברסלב נשמעים פלאיים מאוד ומאוד לא מקובלים.
אני גם מרשה לעצמי להניח שכבודו לא חושב ח"ו לחלוק על אחד מגדולי הצדיקים, נכד של הבעל שם טוב וצדיק גדול בזכות עצמו, אשר מוליך עד עצם היום הזה אלפים אלפים מבני ישראל אל דרך התורה, התפילה ועבודת השם.

מתוך הנחות אלו ומתוך הנחה בסיסית אחת שכבודו מבקש להורות את האמת והישר לקהל שומעי לקחו, אני מצטט כאן עבורו את הדברים הבאים ישירות מתוך ספרי ברסלב, בצירוף מקורות. מה שאין לו מקור, אהיה גלוי ואומר כמובן.

1. האמירה שב"ברכו" הראשון של ראש השנה, רבינו מעביר את כולם בדין, שרשה באמירה אחת שרבינו אמר בעצמו:
"מַה שֶּׁצַּדִּיקִים אֲחֵרִים פּוֹעֲלִים בַּעֲבוֹדָתָם מֵרֹאשׁ-הַשָּׁנָה עַד הוֹשַׁעְנָא-רַבָּא פּוֹעֵל אֲנִי בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה. "וָואס אַנְדֶערֶע צַדִּיקִים פּוֹעֵלְן פוּן רֹאשׁ-הַשָּׁנָה בִּיז הוֹשַׁעְנָא-רַבָּא פּוֹעֵל אִיךְ דִּי עֶרְשְׁטֶע נַאכְט פוּן רֹאשׁ-הַשָּׁנָה" (שיח שרפי קודש ב-ע"ה).
מכאן הסיקו תלמידי רבינו עניין זה – שכולם עוברים בדין ב"ברכו" הראשון.
אמנם לא ראיתי את זה כתוב באף מקום – אולם אין להסתמך עלי, אני לא איזה ת"ח מופלג או משהו, ו"לא ראינוה אינה ראיה" כי ייתכן שזה כן כתוב במקומות אחרים.
מה שכן, האמירה השתרשה בקרב חסידי ברסלב, וגם רבנים גדולים וטובים אומרים אותה, אז או שיש לזה מקור נוסף, או שהמקור הוא מה שהבאתי, כך או כך, אין כאן חלילה וחס "בלבולי מוח" כמו שכבודו כתב, והנח להם לישראל, אם אינם נביאים הם, בני נביאים הם.

2. ראש השנה של רבינו עולה על הכל:

אָמַר: הָראשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלִּי עוֹלֶה עַל הַכּל.

וְהָיָה פֶּלֶא אֶצְלִי מֵאַחַר שֶׁהַמְּקרָבִים שֶׁלִּי מַאֲמִינִים לִי וְלָמָּה לא יִזָּהֲרוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְקרָבִים אֵלַי שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם עַל ראשׁ הַשָּׁנָה אִישׁ לא יֵעָדֵר. כִּי כָּל עִנְיָן שֶׁלִּי הוּא רַק ראשׁ הַשָּׁנָה. וְהִזְהִיר לַעֲשׂוֹת כְּרוּז שֶׁכָּל מִי שֶׁסָּר אֶל מִשְׁמַעְתּוֹ וּמְקרָב אֵלָיו יִהְיֶה עַל ראשׁ הַשָּׁנָה אֶצְלוֹ לא יֶחְסַר אִישׁ.

וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת עַל ראשׁ הַשָּׁנָה רָאוּי לוֹ לִשְׂמחַ מְאד מְאד. "אִכְלוּ מַעֲדַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם" וְזֶה נֶאֱמַר עַל ראשׁ הַשָּׁנָה.

(חיי מוהר"ן, גודל יקרת ראש השנה שלו, ת"ג)

סיפור תלמידו הגדול רבי נתן:
בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן בְּאוּמֶין עָמַדְנוּ לְפָנָיו בְּעֵת שֶׁנָּתַנּוּ לוֹ הַצֶעטְלִיךְ [קְוִיטְלַאךְ] שֶׁלָּנוּ וּמָעוֹת עַל פִּדְיוֹן. אָז שָׁאַל עַל אִישׁ אֶחָד מִנֶּעמְרִיב שֶׁלֹּא בָּא עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְהִתְחִיל רַבִּי נַפְתָּלִי לְתָרְצוֹ וְלֹא קִבֵּל הַדְּבָרִים, וְהִקְפִּיד עָלָיו מְאֹד.

‏וְאַחַר כָּךְ דִּבֵּר עוֹד מֵאֶחָד שֶׁלֹּא בָּא עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה מֵחֲמַת רִבּוּי מְנִיעוֹת, וּמֵחֲמַת זֶה נָסַע לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְסִפֵּר לוֹ הַמְּנִיעוֹת. וְצִוָּה לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ לָשׁוּב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִהְיֶה אֶצְלוֹ עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְזֶה הָאִישׁ הָיָה מִגְּדוֹלֵי הַחֲשׁוּבִים, וְהָיָה צַר לוֹ מְאֹד מַה שֶּׁלֹּא יִזְכֶּה לִהְיוֹת נִמְנֶה עִמָּנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְהִתְחִיל לְהִתְעַקֵּשׁ לְפָנָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁלֹּא יָשׁוּב לְבֵיתוֹ רַק יִשָּׁאֵר אֶצְלוֹ עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

וְלֹא נִתְרַצָּה הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בִּדְבָרָיו וְגֵרְשׁוֹ לְבֵיתוֹ. וְאָז אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. אֵינִי יָכוֹל לְצַיֵּר לְעַצְמִי הַצַּעַר הַזֶּה מַה שֶּׁאַתָּה לֹא תִּהְיֶה אֶצְלִי עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְאָמַר לוֹ הָאִישׁ הַנַּ"ל אִם כֵּן אֶשָּׁאֵר בְּכָאן, וְלֹא הִסְכִּים וְשָׁב לְבֵיתוֹ.‏

‏אַחַר כָּךְ בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה דִּבֵּר עִמָּנוּ מִזֶּה, וְאָמַר שֶׁעָלָיו יֵשׁ רַחֲמָנוּת גָּדוֹל. כִּי רָצָה בֶּאֱמֶת לִהְיוֹת כָּאן עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, אַךְ נִמְנַע מֵחֲמַת הַנַּ"ל. אַחַר כָּךְ עָנָה הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר בְּקוֹל חָזָק מֵעֹמֶק הַלֵּב וּמָה אֹמַר לָכֶם אֵין דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה, הַיְנוּ מִלִּהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן בְּקוֹל זִיעַ סַגִּיא (וִוי אַזוֹי זָאל אִיךְ אַייךְ זָאגִין, קַיין גְרֶעסֶערְס דֶער פוּן אִיז נִיט פַאר הַאנֶין. אַיי אַנְדֶערֶע גוּטֶע יוּדִין זָאגִין נִיט אַזוֹי, אִיז נָאךְ אַקַשְׁיֶא) [מָה אֹמַר לָכֶם אֵין דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה, וְאִם צַדִּיקִים אַחֵרִים אֵינָם אוֹמְרִים כָּךְ אָז עוֹד קֻשְׁיָא] (כְּלוֹמַר הֲלֹא בְּלֹא זֶה כְּבָר מַקְשִׁין עָלָיו קֻשְׁיוֹת הַרְבֵּה וְיִהְיֶה קָשֶׁה עוֹד קֻשְׁיָא זֹאת גַּם כֵּן מַה שֶּׁהִקְפִּיד כָּל כָּךְ לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה דַּיְקָא.

‏וּמִכְּלַל דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁדִּבֵּר אָז עִמָּנוּ לָמַדְנוּ כַּמָּה דְּבָרִים. לָמַדְנוּ עוֹד הַפַּעַם עֹצֶם גֹּדֶל הַחִיּוּב לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה. כִּי אַף עַל פִּי שֶׁיָּדַעְנוּ זֹאת מִכְּבָר, אַף עַל פִּי כֵן מֵרִבּוּי דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים אָז בָּזֶה, וּמִתְּנוּעוֹתָיו הַנּוֹרָאוֹת אָז הֵבִינוּ עֹצֶם הַחִיּוּב יוֹתֵר וְיוֹתֵר, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר זֹאת בִּכְתָב.
(חיי מוהרן רכ)

3. העניין של התיקון הגדול שנעשה בראש השנה:
לְעִנְיַן רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה דַּיְקָא, אָמַר שֶׁיְּכוֹלִין אָז אֲנָשִׁים לְקַבֵּל תִּקּוּנִים מַה שֶּׁבְּכָל הַשָּׁנָה לֹא הָיָה בְּאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם תִּקּוּן בְּשׁוּם אֹפֶן, אַף עַל פִּי כֵן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יְכוֹלִין אֲפִלּוּ הֵם לְקַבֵּל תִּקּוּן. אַף עַל פִּי שֶׁבְּכָל הַשָּׁנָה אֲפִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לֹא הָיָה יָכוֹל לְתַקְּנָם, אֲבָל בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה גַּם הֵם יְכוֹלִים לְקַבֵּל תִּקּוּנִים. כִּי אָמַר שֶׁהוּא עוֹשֶֹה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עִנְיָנִים וְתִקּוּנִים מַה שֶּׁבְּכָל הַשָּׁנָה גַּם הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשֹוֹת.

בְּעֶרֶב ראשׁ הַשָּׁנָה דִּבֵּר עִמָּנוּ מֵהָרַב מִבְּרֶסְלב [רבי אהרן, רב העיר ברסלב] שֶׁלּא הָיָה עַל ראשׁ הַשָּׁנָה אָז בְּאוּמֶין וְאָמַר לָנוּ מָה אמַר לָכֶם אֵין דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה הַיְנוּ לִהְיוֹת אֶצְלִי עַל ראשׁ הַשָּׁנָה. אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁאָר צַדִּיקִים אֵינָם אוֹמְרִים כָּךְ כִּי אֶצְלָם אֵינוֹ חִיּוּב גָּדוֹל כָּל כָּךְ לִהְיוֹת אֶצְלָם עַל ראשׁ הַשָּׁנָה הֲרֵי עוֹד קֻשְׁיָא אֶחָת.

[כְּלוֹמַר בְּלא זֶה כְּבָר מַקְשִׁים עָלָיו קֻשְׁיוֹת הַרְבֵּה תָּמִיד וְיִהְיֶה קָשֶׁה עָלָיו עוֹד קֻשְׁיָא זוֹ גַּם כֵּן מַה שֶּׁהוּא מַזְהִיר בְּיוֹתֵר לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה דַּיְקָא יוֹתֵר מִשְּׁאָר הַגְּדוֹלִים].
(שם).

לסיום דבריי רציתי להוסיף ולומר משהו, מבחינתי אפשר לקחת את זה כביקורת בונה, ואם שגיתי בלשוני – והוא רחום יכפר.
הקב"ה ריחם על עם ישראל ונתן לנו רבנים ומורי הוראה וצדיקים כדי שילמדו אותנו את הדרך בה נלך ואת המעשה אשר נעשה.
יש בשכונתי רב ת"ח איתו אני מתייעץ לא פעם בענייני הלכה. שבת אחת היה עניין רפואי הריוני שמחייב שאלת רב, הלכתי אליו, והוא אמר לי "בזה אני פחות מתמצא, תפנה אל הרב פלוני".
גם מור אבי שיחיה סיפר לי כמה פעמים דברים מעין אלה.
כלומר, לפעמים מגיעה שאלה אל הרב, והרב יודע בנפשו שהוא לא מתמצא בזה במאה אחוז, ולכן הוא אומר לשואל – לך אל רב פלוני, הוא מכיר את הסוגייה הזו יותר טוב ממני.
כמובן שאצל גדולי עולם זה לא היה כך, ואפשר היה לשאול אותם על כל מכמני התורה והיו משיבים על אתר, אלא שרוב הרבנים ומורי ההוראה היום אינם כך, ולכל אחד יש את ה"עניין" שלו, בו הוא מתמחה.
ולכן במחילה, אם מגיע השואל אל הרב ושואל אותו שאלה מעולם החסידות, ובפרט מעולמה של חסידות ברסלב, והרב הנשאל לא למד חסידות ספציפית זו, אין הוא יכול לומר "אלה בלבולי מוח" ח"ו ח"ו, אלא לומר "לך אל רב פלוני ויענה לך בפירוט על שאלתך".
ואין לחשוש שמא אותו השואל יעזוב את הרב, אלא להיפך, זה יראה ענווה ואמונה מצד הרב הנשאל, ויחזק את האמונה של השואל – שבכל השאלות האחרות עליהן הרב כן ענה לו – היו מתוך הבנה מעמיקה.

ואסיים בברכת הדיוט – שיזכה הרב לעוד ועוד שנים ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים מתוך בריאות הגוף והנפש אושר ועושר ונהורא מעלייא עד ביאת גואל צדק אכי"ר.