ממזר כאיסור תודעתי בלבד

בריש מסכת מכות המשנה מתייחסת לכך שעדי בן גרושה שהוקמו לוקין. מקשה התוספות מדוע מתייחסת המשנה למקרה המסויים של בן גרושה ולא למקרה כללי יותר של ממזר. רעק\"א מתרץ על שאלת תוספות ואומר שאילו המשנה היתה מדברת על מקרה של ממזר היה פשוט שהעדים לא הופכים למזרים (ולא היתה צריכה הגמ להגיע ח   ולא לזרעו\") משום שזה יותר מכאשר זמם שהרי  הם היו מתירים את הנידון בממזרות , ולהם לא תתיר ממזרות (שהרי הם אינם באמת ממזרים) אז עונשם גדול על מה שזממו בנידון.
הגר\"ח מקשה רעקא מה שונה ממזר מבן גרושה שהרי גם בבן גרושה לא היית מתיר את העדים להינשא לגרושות ואילו לנידון היה מותר להינשא לגרושות וזה יותר מכאשר זמם. כדרכו מתרץ  הגרח שיש שני דינים בממזר ולא אכנס לתירוצו.
בסדרת השיעורים של הרב על ניתוח מושגי הרב הזכיר ר  אלחנן שטוען שערלה בחול אינה אלא איסור תודעתי (וישנן גמרות מפורשות שהאימוראים נתנו זה לזה ערלה בחול)  גם בממזר התורה לימדה שספיקו מותר, ורצה הרב לטעון על דרך האפשר שגם ממזר אינו אלא איסור תודעתי, כלומר ישנה בעיה שישראל הקדושים ומרוממים בתודעתם ינשאו לממזר.
לפי זה שנים שחושבים שהם ישראלים כשרים או שנים שחושבים שהם ממזרים על אף שרק אחד מהם ממזר אין זה בעיה.
ולפי זה מתורץ רעק\"א שהרי בן גרושה זה מהות בחפצא וכשעדים מעידים על הנידון שהוא בן גרושה הם לא התירו אותו בגרושות שהרי הוא עצמו אסור, הם רק הטעו את בית דין שמותר לו לפיכך גם הם אסורים ואין זה יותר מכאשר זמם. משא\"כ בממזר כאשר העידו עליו שהוא ממזר הם באמת התירו אותו בממזרות שהרי בתודעתו הוא ממזר, והרי אותם לא תתיר בממזרות שהם יודעים שהם לא באמת ממזרים וזה יותר מכאשר זמם.