'ולא תתרו'

ראשית, עליי להבהיר ששתי העמדות לא מקובלות עליי. בעיניי גם הניסוח השני אינו סביר כי לא ייתכן שאוסרים על אדם לחשוב ולעסוק בטיעונים ענייניים גם אם המוטיבציה שלו בעייתית. ואם מתוך היצר יתברר לו שהוא באמת טועה? וכי מה שאני חושב כעת הוא בהכרח האמת? גם אם אין לי ספיקות עדיין לא סביר לאסור עליי לבדוק.
אולי יש מקום להסביר שהאיסור הוא לא על הקריאה בספרים והכרת הטיעונים אלא רק באימוץ שלהם כשניות תודעתית (כלומר כשבתוכך אתה יודע שזה לא נכון).
זה כבר מתקרב מאד למצב שאתה מתאר. אלא שכעת השאלה אינה עולה כי אין איסור לעסוק בנושאים הללו אלא רק להסיק מסקנות אם בעיניך הן לא נכונות. אז המוטיבציות לעסוק בנושאים הללו אינן רלוונטיות.
מעבר לזה הצעתי כבר בעבר שזה איסור שמיועד לאלו שמקבלים אותו. מי שמקבל איסור כזה אין לו חשיבה אוטונומית ולכן האיסור רלוונטי לגביו. מי שניחן בחשיבה אוטונומית יודע שאין לאיסור כזה שום משמעות ולכן לא יקבל אותו. שים לב שזה מתקרב מאד לניסוח שהצעתי כאן. בעצם אין איסור לעסוק בזה אלא רק לגבש עמדות באופן לא אמתי. כאן אני רק מוסיף שזה איסור שמיועד לשמור את האנשים שצפויים לגבש עמדות בצורה כזאת.
כך או כך, איני עוסק בשאלה מהם ההסברים הקיימים בפוסקים לאיסור הזה, שכן המסבירים השונים ניזונים מתפיסות פילוסופיות שונות. אני דן בזה לפי דעתי ולא כבירור של השיטות השונות. אגב, גם הרמב"ם כתב שיש בזה איסור ובו בזמן עסק בכך לא מעט.