מה דעת כבוד הרב על סתירות בין המדע להלכה ,

מצרף לך תשובה מהרב אשר ווייס בעל מחבר מנחת אשר ,  האם אתה מסכים עם הקביעה של הרב ווייס או שאתה חולק על כך
בברכה 
 
מכתב הג"ר אשר וויס

כבוד ידי"נ חכם וסופר

בר אבהן ובר אוריין

הרב משה אייזיק בלוי שליט"א

שאל מע"כ לדעתי בענין מש"כ רב אחד בקובץ עץ חיים לערער על כשרות הדיו העשוי מעפצים. וכתב דהקדמונים בטעות חשבו שעפצים מין פרי הם והוי יוצא מן העץ וכשר לדיו, אבל המחקר המודרני קבע שאין העפצים פרי העץ, אלא תוצאה של הפרשת שרצים לתוך גזע העץ וכתוצאה מהפרשה זו מתפתח בעץ כמין גידול, וגידולים אלה הן העפצים.

ומשו"כ כתב רב זה דדיו העשוי מעפצים פסול לכתיבת סת"ם כיון שהוא יוצא מן הטמא. וחלק על פסקי הרמב"ם (פ"א מהלכות סת"ם ה"ד), השו"ע והרמ"א (סימן ל"ב ס"ג) דדיו של עפצים כשר לס"ת ותפילין. ובאמת כבר נחלקו בזה תנאי בעירובין י"ג ע"א, ולדבריו אף התנאים לא ידעו עפצים מה הם.

וטען רב זה דכיון שחז"ל וגדולי הדורות טעו בהבנת ענין העפצים וחשבו שהן מין פרי דבריהם בטלים ואין הלכה כמותם. ואכן כתב רש"י בגיטין י"ט ע"א "מים ששורין בו פרי שהוא כעין עפצים", ועיין עוד בדברי הרמ"א ביו"ד סימן רע"ו ס"ו דאין כותבין אלא בדיו היוצא מן העץ, הרי שהבינו שקנקנתים שהוא דיו עפצים מן העץ הוא יוצא, ולדברי רב זה כיון שהיום התברר שאין העפצים נוצרים אלא ע"י הפרשה של שרצים יש לפסול דיו עפצים.

ולביסוס שיטתו הביא את דברי הרמב"ם במו"נ דכאשר חז"ל דיברו מעניני הטבע והמדע לא דיברו מפי הנבואה ואפשר שטעו.

ואוי לאזניים שכך שומעות וכל השומע תצלנה שתי אוזניו, ואין זה ענין כלל לדברי הרמב"ם מחדא ותרי טעמי, ואבאר.

א: הרמב"ם בשני המקומות שבדבריו (מורה נבוכים ח"ב פרק ח' וחלק ג' פרק י"ד) אינו מתייחס אלא לדברים שבטבע שאין בהם נפ"מ כלל להלכה, דהיינו במה שנחלקו חכמי ישראל וחכמי אומות העולם בפסחים (צ"ד ע"ב) בעניני המזלות ומהלך השמש ביום ובלילה, ובענינים אלה לא עסקו כלל בהלכה, אלא בדרכי המדע והטבע לכשעצמן.

ב: ועוד דבקשר למהלך השמש כבר אמר רבינו הקדוש שם "נראין דבריהם מדברינו". וכנראה שלרמב"ם היתה גירסא לפיו אמרו חז"ל בגמ' שם "נצחו חכמי אומות העולם את חכמי ישראל" (עיין תורת העולה לרמ"א ח"ב פ"ב וספר הברית ח"א מאמר ב' פרק י', ואכמ"ל).

ולפי"ז לא זו בלבד שהרמב"ם אינו סותר את דברי חז"ל אלא מתבסס ומסתמך עליהם דהן הם שאמרו נצחו חכמי אוה"ע וכו', והן הם שאמרו נראין דבריהם, ואין ללמוד מדבריו כלל שמותר לנו לפקפק באמיתת דברי חז"ל במקום שלא פקפקו הם. ובאמת נראה לענ"ד דכאשר בגמ' איתא שנחלקו חכמי ישראל עם חכמי אומות העולם אין בהכרח שכונתם לחכמי התורה קדושי עליון, אלא אפשר שכונתם לחכמי ישראל בחכמת התכונה, ומשו"כ קבע רבינו הקדוש שנראין דבריהם מדברינו. אך מ"מ אין ללמוד כלל מסוגיה זו שהרשות נתונה לזלזל בדברי חז"ל שנאמרו להלכה בסילודין ע"י גדולי התנאים והאמוראים ופוסקי הדורות ברוח קדשם בקדושה ובטהרה.

אך עיקר התרעומת שלי על דברי רב זה דבכל הנוגע להלכה ולמעשה חלילה לנו לפקפק באות אחת של ההלכה המסורה, אף אם כל החכמים שבעולם יאמרו שההנחה שעליה ההלכה מושתתת אינה נכונה. וכל העושה כן מקצץ בנטיעות ועוקר את כל התורה כולה. דהלא בדרך זו נהרוס את כל המוסכמות.

נמחק מן השו"ע את מש"כ באו"ח סימן שט"ז סעיף ט' דמותר להרוג כנים שנוצרים מן העיפוש ונמחק מן השו"ע את המבואר ביו"ד סי' פ"ד שתולעים הנמצאים בבשר הדג מותרים דמיניה גבלי, כיון שחכמי הטבע אומרים שאין תולעים נוצרים בבשר הדג ואין הכינים נולדים מן העיפוש.

ונמחק מן השו"ע את המבואר ביו"ד סימן קפ"ט לגבי וסת החודש משום דכל חכמי הטבע יעידו שא"א כלל להעלות על הדעת שהוסת תלוי בימי החודש. וכן עוד הלכות רבות בהלכות נדה נעקור מן השורש.

ואין לחלק בכגון דא כלל בין קולא לחומרא. מהלך זה יש בו ערעור יסודות הדת ויש לדחותו בכל תוקף ובשאט נפש. ועל כגון דא כתב הפלתי בהלכות נדה (סימן קצ"ה) "אל תוסיפו פן תגרעו".

נמנע אני מטבעי ומתכונות נפשי מביטויים חריפים וחס אני עד למאד בכבוד הבריות ובודאי בכבוד התורה, אך יאמין לי כבו' שחם לבי בקרבי וחושש אני שאם לא נדחה את הדברים במלוא החומרא, עתידין אנו ליתן את הדין.

ואעפ"י שבדברים פשוטים אלה, אפשר שעדיף לא להיכנס לשום פלפול וויכוח ונתינת טעם, אעפ"כ אמרתי לבאר שורש הדברים.

יודע אני שרבים וטובים האריכו בדברים "ליישב" את הסתירות בין דברי חז"ל שכזוהר הרקיע מזהירים וכשמש וירח מאירים ובין מה שנתברר ע"י חכמי המדע. והרבה קולמוסים נשתברו בכל מיני תירוצים דחוקים שלא יועילו ולא יצילו.

והאמת יורה דרכו שאין כל סתירה בין ראית ההלכה וראית המדע, ושני עולמות הם ולא קרב זה אל זה. ולכן אין כל טעם ליישב כשאין כאן קושיא כלל. כי יסודות ההלכה אינם מושתתים כלל על "האמת המדעית". והלא כך גזרה חכמתו ית"ש שסודות הטבע לא יתגלו לעולם עד תכליתן, וככל שהמדע מתפתח רב הנסתר על הגלוי, וחכמי המדע עומדים משתוממים על החכמה האלוקית שאין לה ערך ואין לה סוף. ובכל דור ודור פוסלים חכמי המדע את ההנחות שהניחו קודמיהם. ובכל דור ודור משוכנעים חכמיהם שהנה הנה גילו את סודות היקום ועמדו על אמיתתן, עד שבא דור אחר של חוקרים והופך את הקערה על פיה, וכך דרכו של עולם, זה בונה וזה סותר.

וברור שכך גזרה חכמתו ית"ש שכימי עולם סודות הבריאה שאין להם גבול ותכלית.

אך חכמי התלמוד באלפיים שנות תורה, עליהם הטילה תורה, ומהם דרש יוצר בראשית הקב"ה לקבוע את הלכות התורה עד סוף הדורות כולם. הם שהתבוננו בזמנם על הטבע, וקבעו לפי ראות עיניהם, כי כן קבעו ברוח קדשם ובעומק בינתם שדיני התורה נקבעים לפי ראות האדם בעין הבלתי מזוינות, ומה שקבעו קבעו ודבריהם נחרתו באש שחורה ע"ג אש לבנה לנצח נצחים. וראית עיניהם של חז"ל לפי מה שנגלה להם היא אמיתת ההלכה ואין הלכות התורה תלויים כלל וכלל באמת המדעית, אלא בראיה ההלכתית שיורדת מעולם האצילות, ולהם ניתן משפט הבכורה לקבוע הלכותיה של תורה לפי ראות עיניהם בשעתן.

וכיון שלפי ראות עיניהם ולפי ראות כל אדם כינים נוצרים מן העיפוש אין בהם נטילת נשמה, וכיון שלפי ראות עיניהם דרני דכוורי מיניה גבלי אין בהם איסור תולעים, וכיון שלפי קביעתם וסת האשה תלוי בחודש, וכך פירש את הכתוב "לאל גומר עלי" (עיין ירושלמי נדרים כ"ג ע"ב מובא בש"ך יו"ד סימן קפ"ט ס"ק י"ג), חיישינן לוסת החודש.

וכל חכמי האומות שבעולם אם יתקבצו יחדיו לסתור את ההנחות שעליהם השתיתו הלכות אלה, אות אחת מן התורה לא תתבטל, כי הלכות התורה אינם תלויים כלל באמת המדעית, אלא בראית ההלכה שנמסרה ביד חז"ל באלפים שנות תורה.

וזה הסוד שכתב אדוננו הרמב"ן בעומק בינתו ובמתק לשונו (דברים י"ז י"א) "לא תסור מכל אשר יגידו לך ימין ושמאל. אפילו אם אומר לך על ימין שהוא שמאל או על שמאל שהוא ימין, לשון רש"י. וענינו, אפילו תחשוב בלבך שהם טועים, והדבר פשוט בעיניך כאשר אתה יודע בין ימינך לשמאלך, תעשה כמצותם, ואל תאמר איך אוכל את החלב הזה או אהרוג את האיש הנקי הזה, אבל תאמר כך צוה אותי האדון המצוה על המצות שאעשה בכל מצותיו ככל אשר יורוני העומדים לפניו במקום אשר יבחר ועל משמעות דעתם נתן לי התורה אפילו יטעו, וזה כענין רבי יהושע עם ר"ג ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונו (ר"ה כ"ה ע"א)… כי על הדעת שלהם הוא נותן (ס"א לנו) להם התורה, אפילו יהיו בעיניך כמחליף הימין בשמאל, וכל שכן שיש לך לחשוב שהם אומרים על ימין שהוא ימין, כי רוח השם על משרתי מקדשו ולא יעוב את חסידיו, לעולם נשמרו מן הטעות ומן המכשול. ולשון ספרי (שופטים קנ"ד) אפילו מראין בעיניך על הימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין שמע להם".

הרי שאסור לנו אף להחמיר נגד דבריהם גם אם נראה לנו ברור שהם טעו, כי התורה ניתנה לפי דעתם גם אם יטעו. אך באמת יש לך להבין ולהאמין כי לא טעו כלל, כי כאשר אמרו כן יקום. כי אין המציאות ההלכתית תלויה כלל במציאות המדעית כמבואר.

התבונן בדברים כי עמוקים הם מאד ופשוטים הם מאד בתכלית הפשטות.

וכיון שחז"ל הכשירו את הקנקנתים שהוא דיו העפצים, כי בהתבוננם בעפצים נראה בעיניהם שעפצים אלה פרי העץ הם, כל המערער על דברי חז"ל ועל ההלכה הפסוקה של הרמב"ם והשו"ע הוציא עצמו מן הכלל ודבריו דברים בטלים ורעות רוח.

הכו"ח בצער, באהבה ובחמלה

אשר וייס