האם יש לבחירה חופשית במשנתו של הרמב"ם ערך?

אשמח אם הרב יתייחס לשאלה למרות ארכה, זו שאלה שטורדת אותי רבות בזמן האחרון
הרמב"ם במו"נ (ח"ג לב) מוכיח שהקב"ה לא משנה את טבע הבני אדם מכח שלש שאלות. וכך הוא כותב: באו דברים רבים בתורתנו, כי אי-אפשר לצאת מניגוד לניגוד בבת-אחת. לכן אין אפשרות בטבע האדם שיעזוב את כל אשר הסכין אליו בבת-אחת. …. והוא שנאמר: ולא נחם דרך ארץ פלשתים "כי קרוב הוא כי אמר אלהים פן יִנָּחֵם העם בראֹתם מלחמה ושבו מצרימה". וַיַּסֵּב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף. כשם שהתעה אותם מדרך המלך, שהיתה מְכֻוֶּנֶת מראש, אל דרך אחרת – מתוך ציפייה למה שלפי הטבע לא היה ביכולת גופיהם – כדי שתתבצע הכוונה הראשונה … ומה היה מונע את האל מלהוליכם דרך ארץ פלשתים ומלתת להם יכולת לעמוד במלחמות, ואז לא היה צורך באותו סיבוב בעמוד הענן יומם ועמוד האש לילה? וכשם שהאל הערים להתעות אותם במדבר עד שיאזרו אומץ – שֶכֵּן ידוע שהחיים במדבר, כשהגוף פרוע ומלוכלך, מחייבים אומץ-לב, והיפוכם מחייב פחדנות, וגם נולדו אנשים שלא הורגלו לשעבוד והשפלה …
כן הטיל את המצוות (קרבנות)  שהזכרנו, בגלל ציפייה למה שעל-פי הטבע אין ביכולת נפשותיהם לקבלו, … כי כשם שאין מִטֶּבַע האדם שיתחנך על שֵרוּת של עבדות בחומר ובלבֵנים ובמה שדומה להם ואחרי-כן מייד ירחץ את ידיו מלכלוכם ויילחם בבת-אחת בילידי הענק, כן אין זה מטבעו שיתחנך על מינים רבים מאוד של פולחן ומעשׂים שהתרגלו אליהם והנפשות הסכינו אליהם עד שנעשו כמושׂכל ראשון, ויפסיק אותם בבת-אחת.
וכן מתחייבת שאלה … מכיוון שכוונתו הראשונה של האל ורצונו הם שנאמין בתורה זאת ונעשׂה מעשׂיה, מדוע לא נתן לנו יכולת לקבל זאת ולנהוג לפי זאת תמיד, ולא יחבל לנו תחבולה בכך שהוא מיטיב עִמָנוּ כשאנו מצייתים לו, ונוקם בנו כאשר אנו ממרים את פיו, ועושה את הטובות האלה כולן ואת הנקמה הזאת כולה? הרי גם זאת תחבולה שהוא מחבל לנו כדי שישׂיג מאתנו את כוונתו הראשונה. מה מונע אותו מלגרום שקיום מעשׂי הציות שבהם הוא רוצה וההימנעות מן העבירות שאותן הוא שׂונא יהיו טבע הטבוע בנו?
התשובה לשלוש שאלות אלה וכל כיוצא בהן היא תשובה אחת כללית, והיא שאף-על-פי שהנסים הם השתנות טבעו של נמצא מפרטי הנמצאים, הרי את טבעם של פרטי בני-אדם אין האל משנה בשום אופן על דרך הנס.
בגלל העיקרון הגדול הזה אמר: מי יתן והיה לבבם זה להם [ליראה אֹתי ולשמֹר את כל מצְוֹתי כל הימים, למען ייטב להם ולבניהם לעֹלם. משום כך באו הציווי והאיסור והשׂכר והעונש.
בדבריו כאן עונה הרמב"ם שאין האל משנה את הטבע של בני האדם על דרך הנס, ולכן ישנו צווי על קרבנות בגלל שהתרגלו לשנות את טבעם לעבוד עבודה זרה, ולכן לקח אותם ה' דרך ים סוף ולא דרך פלישתים בגלל הטבע הפחדני של העבד שא"א לשנותו, מצב זה מאפשר גם כן את הבחירה החופשית, ולכן לא יוכל ה' לכאורה לתת לב חדש שיהיה טבע הטבוע בנו לא לעבור עבירות.
הרמב"ם שואל: מדוע לא יכול ה' לתת לנו טבע שיהיה טבוע בנו לעשות מצוות ולהמנע מעברות? ומתרץ שאין האל משנה את טבע הבני אדם בשום אופן, וממשיך הרמב"ם שבגלל העיקרון הגדול הזה אמר: "מי יתן" וכו' משום כך באו הציווי והאיסור והשׂכר והעונש.
נראה מדבריו שבאמת לבחירה חופשית אין ערך כלל והיה ראוי לבטלה, ורק מכיון שה' לא משנה את הטבע נשארה הבחירה החופשית, ולו יצוייר שהיה משנה את הטבע הוא היה מבטל את הבחירה.
נראה מדבריו שהטבע הבסיסי הוא בחירה חופשית ובגלל שה' לא חפץ לשנות את הטבע הוא יצר מערכת של שכר ועונש ולא הפוך, כך שאם הטבע הבסיסי היה דטרמניזם מוחלט לא היה הקב"ה מייצר את הבחירה החופשית.
האם אפשר ללמוד כך ברמב"ם שלבחירה חופשית אין כשלעצמה אלא זה הכרח יוצא שאין האל משנה את הטבע?