על חוקים וישויות
מיכי שלום
קודם כל מרגש מה שכתבת לזכרה של שיר.
אני מתחבט לגבי ההבחנה (שגם אתה שותף לה להבנתי) בין חוקים לישויות. החוקים אמורים להתקיים לפי הבחנה זו ברובד הלוגי והאפיסטמי בעוד שהישויות הן חלק מאונטולוגיה נפרדת מהאדם.
עם זאת, נראה לי שיש מקרים שההבחנה איננה מוצדקת.
לדוגמה חץ הזמן. מצד אחד ניתן לראות בחץ הזמן אפיון אפיסטמי שהאדם מבצע (חוקיות). לאור זאת נאמר למשל שהתיאור המדויק של עולמנו הוא כזה שבו התוצאות בד"כ עוקבות את סיבותיהן.
בו בזמן, אם אנו סוברים שהזמן הוא (גם) ישות בלתי תלויה באדם, הרי כיווניותו מהעבר אל העתיד היא תכונה בלתי תלויה בתיאור שאנו מעמידים. למשל גם אם כל בני האדם יישמדו, עדיין דפוס זרימתו של הזמן יישמר כפי שהוא (סיבות יקדמו בד"כ לתוצאותיהן).
דעתך?
אני חושב שאתה לא מדייק. יש ויכוח עתיק לגבי הזמן האם הוא אונטי או אפיסטמי, כלומר האם הוא קיים או שמא הוא צורת הסתכלות שלנו על העולם (קטגוריה שלפיה אנחנו מסדרים את האירועים. כך למשל הבין קאנט את החלל והזמן). אבל בכל אופן זמן אינו חוק. אמנם יש חוקים שמשתמשים בזמן.
אין לי עמדה משלי לגבי מהות הזמן, האם הוא אונטי או אפיסטמי. אני נוטה לחשוב שיש לו בסיס במציאות עצמה ואצלנו זה משתקף כזמן המוכר לנו (כמו שהצבע הצהוב הוא שיקוף הכרתי של תכונה במציאות עצמה). בכל אופן, אין לזה נפקא מינא, שכן אנחנו יכולים להשתמש בזמן גם לגבי מציאות שבה אין בני אדם. למשל אין שום מניעה לדבר על הזמן שבו התרחש המפץ או נוצרה שרשרת חלבונית ראשונה, למרות שעוד לא היו אז בני אדם כמובן.
הארכתי בנושא הזמן בספר הרביעי בסדרת לוגיקה תלמודית שלנו.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer