למה הגמרא מרגשת את הרב כל כך?

שלום לרב הנכבד,
שמעתי באחד משיעוריך כי לימוד הגמרא היה מה שגרם לך לשוב בתשובה. הדבר סקרן אותי מאוד, והייתי שמח להבין לעומק – מהו בלימוד הגמרא שגרם לכך? מה תפס אותך כל כך עד כדי מהפך רוחני?
אצלי, לצערי, המצב שונה. לימוד הגמרא לעיתים מרחיק אותי יותר מאשר מקרב. אני מתקשה להתחבר לתכנים – בין אם אלו אגדות שנראות בעיניי מוזרות, ובין אם סוגיות שחוזרות על עצמן לאורך הש\"ס בצורה שאינה מסודרת לעין המודרנית. גם הנושאים הנידונים לעיתים נראים לי רחוקים מאוד מהמציאות, והסברות המובאות – לא תמיד מצליחות לשכנע או לעורר בי השראה.
אפילו בלימוד עיוני, שלכאורה אמור להעמיק ולהעשיר, אני מרגיש לעיתים חלישות הדעת. יש בי תחושת תסכול כשנכנסים לפלפולים מעמיקים על מספר שורות, מבלי שאראה כיצד הדברים נובעים באופן טבעי מהטקסט. התחושה היא שלפעמים עוסקים בתיאוריות שמזכירות לי פירושים מופרזים על סרטים – כאלו שאנשים מפתחים להנאתם, אך לא בהכרח משקפים את כוונת היוצר.
אשמח מאוד לשמוע את השקפתך האישית על הדברים. כיצד התמודדת, אם בכלל, עם תחושות דומות? ומה אתה מציע למי שחש כך כלפי לימוד הגמרא?
תודה רבה מראש על זמנך ועל דבריך.