הרהורים בעקבות התפטרותו של ח"כ גואטה (טור 92)
בס"ד
לפני כמה ימים ח"כ גואטה מש"ס התפטר מהכנסת. זהו סיומה של סאגה שנמשכה כמה ימים, מאז נחשף שבראיון לגלי צה"ל (לפני כשנתיים) הוא סיפר על השתתפותו עם בני משפחתו בחתונת אחיינו ההומו עם גבר ("לשמח חתן וחתן", כביטויים המרנין והמרטיט של העיתונאים שעסקו בזה). בסוף הכתבה הנ"ל מובא שגואטה אמר לבני משפחתו:
הלכנו כל המשפחה, אני אשתי והילדים, בדרך כלל לא אומר לילדים שלי לאיפה ללכת, אבל באירוע הזה אמרתי להם שההתייצבות חובה – אבל אמרתי לילדים שלי 'דעו שאנחנו הולכים לשמח אותו כי הוא הבן של אחותי ואני רוצה לחבק אותה, אבל התורה אומרת שזה אסור ותועבה'.
העולם כולו התקומם (נגד ההתפטרות שלו מהכנסת כמובן). המשפטים השגורים ביותר בימים בהם המה הסער היה: "איפה אנחנו חיים?! במאה העשרים ואחת אדם טוב נאלץ להתפטר מהכנסת בגלל שרצה לשמח חתן וחתן". באמת נוגע ללב. בפרט נוגע ללב הטמטום הקולקטיבי הזה שבו כולם מסכימים עם כולם ומצקצקים בשפתיים בביטחון מוסרי מלא (ופתטי) לגבי טענה שהיא פשוט איוולת.
כמה דוגמאות
כדי להבהיר את הנקודה (אם בכלל צריך) אביא כמה דוגמאות. חשבו על מצב שמתפרסם בעיתונות שח"כ בוז'י הרצוג מהעבודה, השתתף בהפגנה לטובת ההתנחלויות, או למען קפיטליזם (=חזירי) נוסח ביבי. לחלופין, זהבה גלאון נצפתה בהפגנה למען כפייה דתית מתונה, או אולי אחמד טיבי היה נצפה בהפגנה למען גיוס חובה של ערבים לצה"ל ו/או סיפוח שטחי A, B עד G, אבל בלי F.
אני מניח שבכל המקרים הללו הח"כים הנכבדים שהשתתפו בהפגנות לגיטימיות לגמרי לכל הדעות, היו מאבדים את מקומם בכנסת, ובצדק. מדוע? לא בגלל שהם רשעים אלא בגלל שהם לא יכולים לייצג מפלגה שחרתה על דגלה את ההיפך הגמור ממה שהם עשו. אחמד טיבי נבחר לכנסת כדי לדאוג לכך שתוקם מדינה פלסטינית ושלא יסופח שום שטח לישראל. זהבה גלאון נבחרה כדי שלא תהיה כפייה דתית, ובוז'י נבחר כדי ללחום בהתנחלויות. לכן בהחלט מותר להם לשנות עמדה (דברים שרואים משם…), ובהחלט נכון שכל אחת מהעמדות הללו יכולה להיות לגיטימית (ועובדה שהיא מיוצגת על ידי מפלגה נכבדה בכנסת ולא נפסלת כבלתי לגיטימית), ובכל זאת אדם בעל עמדה X, לגיטימית ככל שתהיה, לא יכול לכהן בכנסת כח"כ מטעם מפלגה שלוחמת ב-X. לא הגיוני?
בחזרה לגואטה
אז מדוע כולם מתפלאים שמפלגת ש"ס שלוחמת כל הזמן בתופעת ההומוסקסואליות ובמתן זכויות והכרה לחברי הקהילה, דורשת שח"כ שלא מתנהג לפי ערכיה יתפטר ולא יכהן בכנסת מטעמה? אתמהה! ושוב, יכול אדם להתקומם ולומר שאי הכרה בהומוסקסואלים והומוסקסואליות היא זוועה. הוא יכול גם לטעון שהשתתפות בחתונה של אחיין הומו היא חובה מוסרית ואנושית נעלה. הוא יכול להעניק את עיטור העוז והמופת לח"כ גואטה על אומץ לב ודבקות במשימה, או לחלופין להעלות אותו למפטיר יונה ביו"כ הקרוב. ועדיין כל עוד זו המפלגה בכנסת ואלו ערכיה, מה לו להלין על כך שהיא לא בוחרת ח"כים שפועלים נגד ערכיה?
השילוב הזה של טמטום וצביעות הוא ממש בלתי נתפס בעיניי. והעובדה שהקונצנזוס סביב הטמטום הזה הוא מקיר לקיר, עיתונאים וח"כים כאחד, באין ילד תמים לרפואה שיפצה את פיו לאידך גיסא, רק מעיד על עוצמתו של השילוב המופלא הזה. אני חושב שרוב המתבטאים בנושא הזה לא מעזים אפילו להעלות על דל שפתיהם את הטיעון הפשוט שהצגתי כאן למרות שלהערכתי לפחות 10% מהם מסוגלים לעלות עליו לבד (בכל זאת, הוא מאד מורכב). ללמדך איך ובידי מי נמסר עיצוב עדר הזומבים המקומי שמכונה כאן משום מה "דעת הקהל".
משמעותן של טענות הביקורת: תפקידו של ח"כ
מעבר למצעד הטמטום והצביעות, יש כאן עוד משהו. כפי שהסברתי, הסילוק מהכנסת במקרה זה אינו עונש על פעולה לא מוסרית (אם היו נוקטים בענישה כזאת דומני שמפלגת ש"ס היתה נסגרת מזמן). תפיסת העולם המובלעת בדברי המבקרים היא שכהונה בכנסת היא פרס, ואין לה שום קשר לתפיסות עולם. להיפך, מי שנשאר עקבי עם תפיסת העולם אותה נבחר לייצג, מי שנאמן לערכיו ופועל לאורם, הוא מיושן ופתטי. כעת אנחנו רואים יותר מכך: הוא אפילו לא מוסרי. עקביות אידיאולוגית וערכית ראויה לכל גינוי. הכניעה לאופנות חברתיות של עדר הזומבים המקומי בשם הדבקות בכיסא הפכה פתאום לנגד עינינו הנדהמות לפסגת המוסר. השוטים הללו בעצם היו מצפים שש"ס תאמץ ח"כים שפועלים נגד ערכיה כי יש להם ערך אלקטורלי או מפני שפעולותיהם נושאות חן בעיני עדר העיתונאים ושאר שוטים שבסביבה.
אני משפשף את עיניי ולא מאמין למצעד האיוולת הזה. מי שנאמן לערכיו הוא בלתי מוסרי, והמקהלה היוונית המקומית קוראת לו לנהוג באופן מוסרי ולקמט ולכופף את ערכיו, כלומר לוותר על עקביות ועל הפעולה למען הבוחרים והמצע רק כדי להיות אופנתי. זה המודל שאנחנו נקראים אליו. אגב, אני מניח שאם אכן ש"ס היתה משאירה אותו כח"כ מיד היו יוצאים הקולות של אותה מקהלה יוונית של לובשי לבן שמייללים ומבקרים את ש"ס על האופורטוניזם, ההתקרנפות וחוסר העקביות שלה. מפלגה שמוותרת על ערכיה רק בשביל הכיסא (שנאמר "רק הכסא אגדל ממך"). פוי. כשציפי לבני, צחי הנגבי, עמיר פרץ ואחרים, משייטים בין מפלגות משיקולי אופורטוניזם גרידא, כולם מבקרים אותם. כשאישים שונים מתכננים כניסה למערכת הפוליטית ולאף אחד אין מושג לאיזו מפלגה (כי ההחלטה אינה קשורה לתפיסות עולם אלא רק לסיכוי לקבל כיסא), הדבר הופך ממצב קיים לערך עליון. מהמצוי לרצוי. אותם אנשים שמבקרים את התופעות הללו עצמם רוצים בעצם מש"ס שתעשה את זה גופא.
ערבוב של שיקולים פוליטיים ומוסריים
התפיסה המובלעת הזאת מסבירה לנו עוד אספקט משעשע ב"דיון הציבורי" שהתנהל סביב פרשת גואטה. בין היתר ניתן היה לשמוע דיווחים ועמדות של עיתונאים וח"כים שקוראים לוותר לגואטה מפני שהוא מאד אהוב על ח"כים מכל המפלגות ועל הבוחרים המסורתיים. בעצם הוא נכס אלקטורלי לש"ס. כולנו הפכנו לחובבי ש"ס ולכן ממליצים לה על הטקטיקה הפוליטית הראויה והמוצלחת ביותר מבחינתה. שהרי מי מהעיתונאים והח"כים מכל המפלגות לא היה רוצה שש"ס תצליח מאד בציבור המסורתי ותגדיל את כוחה בכנסת?! ממש מחמם את הלב. השלב הבא יהיה להפנות לש"ס כל מיני סלבריטאים ולגנות את אלו שלא יהיו מוכנים להצטרף למפלגת הבית של קול ישראל וערוץ 2. בשלב זה ניכר בבירור שלא מדובר רק בטמטום אלא על מצעד של צביעות ותפיסה אופורטוניסטית של הפוליטיקה, וזאת מפיהם של גדולי מבקרי האופורטוניזם הפוליטי.
הערה לסיום
כשלעצמי אני בעד יחס נאות להומוסקסואלים (ראה למשל כאן). ובוודאי לדעתי אין להחרימם ולהענישם אפילו במסגרת הקהילה הדתית ובוודאי במסגרת המדינה והחוק. ובכל זאת, לגבי השתתפות בחתונה כזאת, נשאלתי על כך לא מזמן (ראה כאן), ועניתי שלדעתי הדבר אינו ראוי. אדם שמחויב להלכה לא אמור להשתתף בטקס שכולו חגיגה של איסור. אדגיש שאיני רואה בהומוסקסואליות בעיה מוסרית, ולכן השתתפות בטקס כזה אינה מעשה לא מוסרי בעיניי. אבל אדם שמאמין במחויבות הלכתית לא אמור לחגוג את הפגיעה בה והמרידה נגדה.
יתר על כן, אני גם בעד הענקת מלוא הזכויות האזרחיות והאחרות להומוסקסואלים. אני חושב שהמדינה חייבת לתת להם אפשרות להינשא ולהכיר בהם כזוגות נשואים על כל המשתמע. ועדיין אני כאדם שמחויב להלכה לא אמור להשתתף בחגיגה לרגל פעולת איסור. בדיוק כמו שמצפים ממני להתחשב בקרוב משפחתי ההומו, אני מצפה ממנו להתחשב בי ובערכיי. אני מאחל לו שמחה וכל טוב, אבל לא נכון בעיניי לבוא לחגוג את האיסורים ההלכתיים שהוא עושה ומצהיר עליהם ועליו לכבד זאת.
ולאידך גיסא, שלא תהיינה אי הבנות, לו הייתי חושב שזה עוזר הייתי נושא תפילה נרגשת למרום (ברחבה הרפורמית של הכותל) שכל ח"כי ש"ס ו"חכמיה" גם יחד יוכנסו לחדר סגור, בו יוכלו להתרכז בגנבה זה מזה, במינוי מקורבים לוועד החדר ובהשמצות הדדיות. הייתי אפילו מוכן להקצות לזה תקציב נאה אם פירוש הדבר היה שלא נראה אותם יותר בינינו.
אבל אלו עמדות אישיות שלי. לכל זה אין ולו בדל קשר למה שכתבתי כאן. גם אם הייתי תומך נלהב בהליכה לחתונה של אחיין הומו ועל אף שאני מתנגד מאד למפלגה המאוסה הזאת, הייתי חוזר על כל מילה שנכתבה כאן על הצביעות והטמטום ב"דיון הציבורי" הזה, ועל ההנחות הבעייתיות שמובלעות בו. הפעם באופן מקרי ומפתיע ש"ס עשתה בדיוק מה שמתחייב מערכיה, ולא על כך הם ראויים לביקורת. יש מספיק דברים אחרים, הבו דלא לוסיף עלייהו.
חזק וברוך על הדברים!
כתמיד, תענוג לקרוא.
אני סבור ששורש הבעיה פה הוא כפי שציינת, ראיית התפקיד של ח"כ כ"פרס". התפיסה הזו מכניסה את האירוע לקטגוריה של "פוטר מהעבודה בגלל שהוא דתי/כופר/שחור/הומו/חובב מוסיקה קלאסית", ואוטומטית מסווג כעוול.
במחילה הרב, ההשוואה שלך לא במקומה.
אין דין הפגנה בעד ערכים המנוגדים לערכי מפלגתך כדין הליכה לחתונת קרוב למרות ערכים כאלו.
אנלוגיה יותר מדויקת תהיה למשל הליכה של זהבה גלאון לטקס הנחת אבן פינה למבנה ביו"ש מפני שהבן שלה (המתנחל רחמ"ל) תרם אותו. מן הסתם היא היתה סופגת ביקורת, אבל אם היתה אומרת שהיא מתנגדת למהלך ורק באה ע"מ לכבד את בנה ביום מרגש זה, אני מסופק אם היו תובעים ממנה להתפטר. כנ"ל אם הבן שלה היה בוחר שהרב שמואל אליהו יחתן אותו. מותר לצפות מנבחר ציבור להפריד בין מאבק על ערכים מסוימים ובין החרמה מוחלטת בשמם כולל בתוך המשפחה. כמובן שיש פה עניין של צו דתי ולא רק מוסרי שעושה את ההבדל, אבל זכותם של עיתונאים לא לכבד את ההבדל הזה.
הבחנה נכונה וחשובה, ועדיין זכותם של העיתונאים לא לכבד זאת לא קשורה לביקורת שלהם על ש"ס. ש"ס לא מכבדת זאת כי זה נוגד את ערכיה. זכותם גם לחשוב שערכי ש"ס הם שטויות, כפי שרובם אכן חושבים. אני כשלעצמי חושב שצריך גם לעגן את זכויות הלהטב"ים בחוק. אבל בה במידה אני מבין ש( גם )בגלל זה איני יכול להיות ח"כ בש"ס (ברוך השם).
אחדד יותר. לדעת אנשי ש"ס ההליכה לכבד טקס כזה היא בעייתית מצד עצמה, לא רק הנישואין ההומוסקסואליים. (אולי זה חלק מהיות העניין דתי והלכתי, כפי שכתבת). לכן זה לא דומה להליכת זהבה גלאון לכבד הנחת אבן פינה בהתנחלות.
מעבר לזה, גם אם היו כאלה שלא היו תובעים ממנה להתפטר, אני לא חושב שמישהו מהם היה רואה תביעה כזאת כבעייתית על פניה. בוודאי שלא היה קונצנזוס מלא סביב דעה כזאת.
כן אבל..
צריך לזכור שגם ש"ס לא עמדה יציבה בפרשה הזו אל מול האיוולת של גואטה. ש"ס עצמה התנהלה בצורה של עדריות – פוליטיקה – בן של חכם שלום מול דרעי – לחץ של אתרים חרדיים וכו'. זו לכל הפחות ראיה נסיבתית שלא כל כך ברור שהיה צריך להעיף אותו…
אני באמת מסכים שישנה איזו עדריות (כמו בפרדוקס הערימה, זה לא שאו שיש עדר או שאין. יש רמה מסויימת של עדריות), בפרט בכלי התקשורת שציינת – קול ישראל וערוץ 2.
עם זאת, הפעם אני מסכים שהיה סביר מאוד ללכת לארוע מסיבות משפחתיות תוך הבהרה שאין בזה הצדקה של החטא (לא בטוח שאני הייתי עושה את זה, אבל זה סביר בעייני). רציתי בהתחלה להגיב ולומר שההשוואה לכך שבוז'י ילך להפגנת ימין אינה נכונה, אלא ההשוואה הנכונה היא באם הלה ילך לחתונת אחייניתו עם פעיל ימין (לא סגור אם ברמה של אריה אלדד או ברוך מרזל). חזרתי בי מההשוואה "הנכונה" כי אצל גואטה החתונה קשורה לחטא משא"כ אצל פעיל הימין שחתונתו אינה קשורה לימיניותו. בכל מקרה לדידי ההשוואה שלך אינה נכונה. צריך לחשוב לאיזה מקרה בדיוק להשוות..
על כל פנים, מכיון שמדובר בנושא מורכב בעל צדדים לכאן ולכאן, אני חולק על כך שקבעת כי כולם גיבשו עמדה בלי מחשבה.
1. ראה תגובתי למעלה לאברום. אני מקבל שיכול אדם לחשוב שיש הבחנה בין המקרה הזה שהוא על רקע אישי לבין עמדה עקרונית, אבל הקונצנזוס כאילו שיש כאן משהו בלתי מובן ולא מוסרי ולא הגיוני על פניו היא שעומדת במוקד דבריי. בפרט שכנראה מדובר בתפיסה הלכתית (לדעתם).
2. בכל מקרה אף פעם אי אפשר לקבוע שכולם גיבשו עמדה בלי מחשבה. אבל קונצנזוס כה רחב מראה שהיו מביניהם רבים שעשו כך.
הדבר דומה לדוגמה החביבה עליי על קורלציות מדומות (ראה טור 1 וטור 41). גם שם כל מה שניתן להראות הוא שיש קבוצה משמעותית שלא גיבשה עמדה רצינית וזה לא נכון על כל פרט.
3. לגבי התנהלותה של ש"ס ו"חכמיה", היה מפתיע אותי מאד לו היא היתה מתנהלת כראוי במקרה זה. כאמור, לא באתי לומר שהם טובים ממבקריהם. חלילה לי מלומר דבר כזה על אותה תנועה קדושה.
אני רוצה להדגיש – הליכה לחתונה מסיבות משפחתיות ורק בגללן זו פעולה עניינית. לא משנה כמה ש"ס תהיה רדיקלית וקיצונית, פעולות ענייניות שייכות לכל הקשת. גם נאצי, במחילה ולהבדיל, יכול להיות ענייני. גם סאטמר. גם שמאלן. גם שוטר עם גנב. גם גנב עם שוטר ("כבוד"). לכן תומכים באותו צעד, על שום ענייניותו.
זו ההזדמנות להדגיש עוד נקודה שלא הדגשתי. עיקר הטענות לא היו שש"ס היו צריכים לחוס עליו בגלל הקונפליקט שהוא מצוי בו. אם זו היתה הטענה, ניחא. הטענות היו שהוא הלך "לשמח חתן וחתן" ובגלל זה נזרק (במאה ה-21).
למה אתה קורא לחתונת הומואים חגיגת איסורים? הרי החתונה הפכה לסמל נאמנות ולא בהכרח לעדות על קיום יחסים
הכל יודעים למה כלה נכנסת לחופה:)
התייחסות לתוכן, ואח"כ לסגנון:
העובדה שהיתה פה מחייה על הדחת גואטה היא קודם כל אכן כי זה נתפס בעיני המוחים כמעשה לא מוסרי, והם מוחים. האם העובדה שיש אנשים שנתפסים מראש כלא מוסריים מקנה להם שקט תעשייתי להמשיך ולחולל עוולות? למשל, אם מפלגה אנטישמית כלשהי באירופה יעשו מעשה אנטישמי ראוי לגנאי האם נטען שאין למחות כי הם עקביים לשיטתם???
לגבי הסגנון, הרב מביא דברי טעם שזה דבר נדיר במחוזותינו, לא היה ראוי להביא אותם ביותר מתינות? האם השיח פה אינו מתלהם דיו (ולכן גם יוצא לפעמים עדרי ומטומטם כמו שהוזכר). למעשה, זו סוגיה שהיא לא רק סגנונית, כי מוטב להבין ולהסביר תופעות, ולא לתייג אותן בכינויי גנאי.
ומה עם הדוברת של בנט שהתפרסמה כלסבית:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5004109,00.html
?
רק תיקון קטן –
זה לא נכון שאף אחד לא עשה את ההשוואה הזאת, חגי סגל, עורך מקור ראשון, במאמר הראשי שלו מלפני שבועיים (אם אני לא טועה) עשה את אותה השוואה בדיוק ("אם בוז'י הרצוג ילך לחנוכת בית של אחיינו בקרית ארבע").
גמאני גמאני!
https://www.facebook.com/yakov.feiglin/posts/10156593811029056?pnref=story
יפה מאד. לא חשבתי בכיוון הזה ואין ספק שהוא נכון.
ובכל זאת…
האם אין צורה איך אנחנו אמורים להתנהג? האם לא מדובר כאן על 'בר קמצא', שתיקה של החכמים מול ביזוי ציבורי?
נצייר דוגמא היפוטטית. גואטה ואחותו אחים יחידים. התייתמו בגיל צעיר. גואטה גידל את אחותו והוא פטרונה. התייצבותו בחתונה הינה חיונית לאחותו על אף בנה ש'סרר'. האם היינו גם ממהרים להוקיע ולבזות. האם אין להעריכו על הבלגתו למען ערכים גדולים אחרים?
אז למה למהר ולחרוץ דין. ועוד בכיכר העיר. לא מדובר כאן על השתתפות בהפגנה אלא בחתונת אחות. האם אין מן הראוי לקרוא לו לפחות לבירור. האם לא ניתן 'להחליק' זאת. האם הכל צריך להעשות בצורה גסה כ'כ.
האם א'א להביא ראיה לכל זה מהחילול ה' הגדול שנוצר מכך….
א. למה גואטה צריך לכופף את ערכיו למסכנות של אחותו? אולי אחותו תגלה רחבות נפש ותבין אותו? מדוע ברור שערכיו נדחים בגלל אחותו שחיוני לה. אולי גם לו חיוני לא לבוא?
ב. צריך לזכור שאחיינו יכול לחיות כרצונו גם ללא חתונה ויתכן מאוד שעצם קיום החתונה הוא אקט הצהרתי.
ג. לו גואטה היה פחות גס ולא צורח בראיון עיתונאי מאומה לא היה קורה. אבל בש"ס הכל כמו בש"ס.
מרדכי,
ראשית, האם יש לך מידע על גואטה ואחותו? אולי בש"ס כן בדקו והחליטו לאור זה (או שהם מכירים אותו ולא היה צורך לבדוק)? שנית, גם לשאר העיתונאים לא היה מידע כזה. שלישית, טענותיהם לא היו בגלל זה אלא בגלל התנגדותם לעצם ההתנהגות של ש"ס וערכיה. אתה סבור שלעיתונאים מותר לחרוץ דין בכיכר העיר בלי לבדוק, ועוד בקונצנזוס מלא שכזה?
לגבי הביזוי וחילול השם, כשיש חילול השם מעצם השמירה על ההלכה זה לא משנה מאומה. יש גם חילול השם מזה שלא תורמים איברים (מה שלדעתי באמת חובה הלכתית), וגם מזה ששומרים שבבת ואוכלים כשר. אז בגלל זה נפסיק לעשות זאת? זו טענה מוזרה.
אני מסכים לחלוטין עם רוב הדברים.
בעיקר אני מסכים שהמוחים נגד התנהלות ש"ס במקרה הזה טועים בגדול בביקורת שלהם. אבל דבר אחד נראה לי מוזר. מדוע באמת הטיעון הפשוט שאתה מעלה 'נשגב מבינתם' של רוב המתבטאים בעניין? מה גרם לטעות הזו?
ההסבר שאתה מציע – שמדובר בשילוב מופלא של טמטום וצביעות שכולם לוקים בו – לא כל כך מתקבל על דעתי. אני רוצה להציע הסבר אחר לקיומו של הקונצנזוס הנדיר.
אני יוצא מתוך ההנחה שלמבקרים ברור כשמש שהתנגדות להומוסקסואליות הוא מעשה שלא עומד על הגבול בין מוסרי ללא מוסרי אלא ירד מזמן לרמה של פשע נתעב. מי שמתנגד להומוסקסואלים הוא פושע נאלח וגם פרימיטיבי וחשוך. יש אפילו כינוי גנאי שהומצא במיוחד עבורו (='הומופוב').
המניע האמתי של הצעקות הוא שאט הנפש שהם חשים לנוכח המעשה הבזוי של ש"ס שהעזה להתנהג פומבית באופן 'הומופובי'. המניע הזה לכשעצמו אינו מניע פסול. מה שהם באמת רוצים זה לחנך מחדש את מתנגדי ההומוסקסואליות שלהשקפתם חוטאים כנגד המוסר האובייקטיבי.
מניעים חזקים מהסוג הזה יכולים בהחלט לעוות את שיקול הדעת ולגרום למוחים לטעון טענה שאינה ממין העניין (כאילו שחטאה של ש"ס נעוץ בכך שפיטרה אדם שנוגד את האג'נדה שלה).
אין לי דוגמא טובה יותר אז אני נאלץ להשתמש בדוגמא רגישה. נניח שהיינו שומעים שנאצי נזרק ממפלגתו בגלל שסייע ליהודי באיזה אופן. אני משוכנע שלמרות שזה מתיישב לחלוטין עם האידיאולוגיה של המפלגה היינו מתקוממים כנגד העניין ורואים בזה הוכחה נוספת לרשעותם וניבזיותם של המוחים. סביר שגם היינו נגררים לטיעונים מהסוג של תראו באיזו אכזריות הם מתייחסים לחברים שלהם עצמם, והאם באמת היה ראוי להעיף אותו על 'חטא' נורא שכזה.
מה שגורם לך, לעניות דעתי, לראות את הדברים בצורה אובייקטיבית יחסית היא שלך חסר המניע המוסרי. בעוד רוב העוסקים בסוגיה מחזיקים בעמדה קיצונית (הומוסקסואליות היא תועבה / הומופוביות היא חושך ובערות) עמדתך, כפי שאני מתרשם היא שגם אם הומוסקסואליות הוא לא מעשה מגונה מוסרית עדיין אין זה אומר שהומופוביות היא חושך ובערות. בקיצור התנגדות להומוסקסואליות היא לא פשע בעינך וכך גם ההומוסקסואליות עצמה.
ובעקבותיו של מרק טווין נוחו עדן גם אני מתנצל: הייתי כותב קצר יותר אבל לא היה לי מספיק זמן.
פיל, אני לגמרי מסכים (כבר העירו זאת למעלה). ועדיין זה שמשתמשים במקרה זה כדי למחות על עצם ההומופביה זו צביעות בעיניי. תודה שגם אם הומופוביה היא אנטי מוסרית בעליל, זה בעייתי לקבל את קיומה של ש"ס ולמחות על כך שהיא זורקת ח"כ סורר שמבטא עמדות של מרצ.
זה לא עיקר הדיון במאמר, אבל אם הנושא עלה כבר, אשאל: האם העובדה שההלכה אוסרת כל מימוש של הומוסקסואליות צריכה להוביל אותנו לגבש עמדה מוסרית שלילית כלפי הומוסקסואליות?
במקומות רבים כתבת שהתורה לחוד והמוסר לחוד, אך האם אין פה התוויית דרך די ברורה באשר לשאלה מוסרית, אשר לולא התורה היינו עשויים להגיע למסקנה שונה כלפיה?
לא הבנתי את השאלה. כתבת בצדק שאני סבור בכמה מקומות שאין להוכיח מההלכה למוסר שכן מדובר בשתי קטגוריות נפרדות וכמעט בלתי תלויות. אז מה השאלה?
כוונתי היא, שאם היינו צריכים לנסח כללי מוסר על פי מה שאנחנו יודעים היום, יש סיכוי סביר שלא היינו מוצאים כל פסול ביחסים חד מיניים, והיינו תופסים אותם כמו נישואים רגילים. האם העובדה שהתורה אוסרת אותם תטה את הכף, ונבחר גם לראות גנאי מוסרי ביחסים חד-מיניים?
אני חוזר על הודעתי הקודמת.
במחילה כבוד הרב, מבין ריסי עיניך ניכר שאשכנזי אתה… שכן בקרב הספרדים בני עדות המזרח והמערב מקובל עד מאוד שאין מעלה גדולה יותר מיחסים אישיים טובים בתוך המשפחה כולל זו המורחבת (ואף המורחבת מאוד, בבחינת כל ישראל אחים, כפי שמכיר כל מי שהתפלל בבתי כנסת ספרדיים בהם ניתן למצוא קשת כה רחבה של אנשים על הרצף הדתי שמצליחים להסתדר תוך העלמת עין מהשאלה כיצד הגיע פלוני לבית הכנסת בשבת מחד ואי-שרותו הצבאי של הרב מאידך, מה שלעולם לא היה מתאפשר במקבילו האשכנזי) ולצורך כך יש אף להתעלם כפעם בפעם מעניינים אידאולוגיים כאלו ואחרים העשויים להעיב על יחסים אלו. כיון שכך סביר להניח שמרבית שומרי התורה הספרדים שש"ס מתיימרת לייצגם היו אף הם מתייצבים בחתונת 'האחיין המג'נון' ונמנעים מלקרוע את קשר האחווה עם הדודה כרמלה שתחי' ולכן לעצם ההשתתפות באירוע נראה שאין דבר וחצי דבר עם האג'נדה הש"סניקית בעניין (יש להעיר שגם לאחד מחכ"י יהדות התורה יש בת ששרכה דרכיה והנ"ל אינו נמנע מלהשתתף בשמחותיה), כך שמבחינה זו ש"ס אכן טעתה שהרחיקה אדם שנתפס כמייצג את הקהל הרחב הש"סניקי שמצהיר אמונים להלכה מחד אך נזהר מהחרמת בני משפחה מאידך. מה שכן התרברבותו של גואטה בשידור ודבריו על כך שכפה גם על ילדיו להצטרף הם כנראה הבעיה העיקרית ונוסף על כך כיפופי הידיים בין בנו של חכם שלום לאריה דרעי שגואטה נמנה על מקורביו ומיתוגה (המטופש) של ש"ס כמפלגה חרדית פרופר המייצגת רק את עולם הישיבות (דייקא, אפילו לא את עולם התורה הספרדי…) הספרדי ולא את כלל שומרי התורה הספרדים כפי שנטען ע"ג פתק ההצבעה שלה.
אין שום קשר לאשכנזים וספרדים. הרבה אשכנזים היו נוהגים כך (וכבר הבאת את הדוגמה מהמפלגה האחות). השאלה היא עקרונית ולא שאלה של אופי.
הרב מיכי,
מה לגבי השתתפות בחתונה רפורמית של אח? האם גם בזה לא תיקח חלק?
לדעתי אין בעיה עקרונית בחתונה רפורמית. זה לא איסור להתחתן רפורמית. לכל היותר זה לא תקף (ואם יעשו אותה כדין אז זה אפילו תקף). אמנם יש לדון מבחינת מתן לגיטימציה, אבל כאן בהחלט יש יותר מקום להקל כשמדובר באח או חבר קרוב.
כתבת שחבר כנסת שמייצג מפלגה עם אג'נדה מסויימת, לא יכול להתנהג בפומבי בצורה שסותרת עמדה זו.
האם אתה גם מצטרף לדעתו של הרב אריאל בראיון ב'בשבע' האחרון, שאומר כי מפלגה דתית אמורה לכלול בין שורותיה רק חברי כנסת שומרי שבת?
(לא קראתי את הראיון אלא רק את כותרתו, אני מניח שהוא יוצא נגד חברותה של שרת המשפטים במפלגת הבית היהודי).
לא כתבתי את זה. כתבתי שאם מפלגה מחליטה לסלק ח"כ שמתנהג בניגוד לערכיה אין מקום לביקורת כלפיה על זה (גם אם יש ביקורת על עצם ערכיה), ובוודאי לא לקונצנזוס ביקורתי גורף כפי שהיה כאן.
לגבי הבית היהודי, השאלה הגדולה היא מהם ערכיה של המפלגה הזאת. בניגוד לש"ס, כאן הדבר לא ברור. בש"ס יש מוסד של מי שהם מכנים משום מה "חכמי התורה" שקובעים את האג'נדה. בבית היהודי יש מלחמה על האג'נדה. האם זה ליכוד ב, או שמא מפלגה חרדית שאומרת הלל ביום העצמאות, או אולי מפלגה פשרנית ללא עמוד שדרה, ואולי אוסף עסקנים שדואגים לאנ"ש וכדומה (אגב, לדעתי כרגע מדובר במפלגה חרדית לכל דבר, בין היתר בגלל השפעת הרב אריאל וחבריו).
אבל כאמור גם אם יוחלט על אג'נדה כלשהי – לגיטימי להכניס אנשים שמזדהים עם האג'נדה ופועלים למענה, גם אם הם לא נראים ואף לא מתנהגים בדיוק על פיה. בה במידה לגיטימי לבקר זאת.
מיכי, לא רואה את ההבדל בין חתונה רפורמית לחתונה הומואית שניהם לא תופסיםמבחינה הלכתית, המינוח לשמח חתן וכלה אינו רלוונטי, שכן לא היתה שם כלה, והוא לא קיים מצווה, הוא הלך לשמח את אחותו, לא רואה שום איסור הלכתי שהוא עבר עליו. ולעניין ספרדים אשכנזים כמדומה לי שאתה לא צודק, עיין תשובת אחד מחכמי הספרדים (לא זוכר כעת מי) מקום המדינה בבואו להסביר מדוע צריך לגייר אשה שלא תשמור תומ"צ, ומנימוקיו היא ההשתתפות ההדדית בשמחות, נדמה ל שלא מצא תיאור ונימוק שכזה בין חכמי האשכנזים
מי דיבר על איסור הלכתי? מי דיבר על השאלה האם זה תופס או לא?
ולגבי אשכנזים וספרדים, כנראה נדמה לנו אחרת. ציטוט כזה או אחר לא מעלה ולא מוריד.
במשפחתנו יש דתיים וחילונים שוררים יחסים טובים וכמובן משתתפים באירועים אלו של אלו. ופעמיים כשהיו חתונות מה סגנון הזה לא יידעו ולא הזמינו את הדוסים למנוע מלכתחילה מצבים מביכים.
בלי שום קשר זה מזכיר לי שני מצבים בהם אני הייתי בסיטואציה שבעיני אחרים נראית תמוהה…
פעם בתור בחור הלכתי עם אחי הגדול נטול הכיפה, לפתע קורא לי חרדי אחד לצד -ראה שלי כיפה ולא לאחי – הסתודד איתי בלחש ושאל האם מדובר במסיונר ואולי צריך עזרה?!
להבדיל אלפי הבדלות –
לא פעם השתתפתי באירועי יום הזיכרון בבית קברות הצבאי, סביבי כולם במדים ואני בכובע וחליפה עם זקן. ואז הגיעה התפירה או ההימנון וכולם הסתכלו לעברי …. ו אפילו אמרו לי שלא מתאים להגיע ככה לאירוע.. .
שאלה קצת צדדית
מקובל עלי שלהומואים מגיע את כל הזכויות האזרחיות אבל לא ברור לי למה המדינה צריכה להכיר בנישואי הומואים. ואסביר: באופן עקרוני המדינה לא אמורה להתערב ברשות הפרט אלא אם כן זהו צורך חיוני להשרדות המדינה לכן למשל אם יש לי בן זוג קבוע למשחק שחמט זה פשוט לא עסק של המדינה והיא לא תתערב בו. היא כמובן לא תפריע אבל היא גם לא תכיר בזה היא פשוט לא תתעסק עם זה ודרישה שלי שהמדינה תכיר בפלוני כבן זוג למשחק שח אין לה שחר. אותו דבר גבר שרוצה בן זוג לחיי אישות כמובן המדינה לא תפריע לו והוא יכול לעשות טקס נישואין אבל מדוע שהמדינה תכיר בזה? ואם תשאל מדוע בזוג זכר ונקבה המדינה מכירה זה כי מדינה צריכה לדאוג להשרדותה ולהשרדות צריך להביא דור הבא וזוג של זכר ונקבה היא דרך יעילה לזה.
שלום משה.
מה לעשות שחלק ניכר מהציבור (אני מעריך שהרוב) מצדד בהכרה בנישואין כאלה. אני נגד שהמדינה תשליט דעה של חלק על חלק אחר, ובוודאי דעת מיעוט. להכיר בנישואין אין פירושו לתת להם גושפנקה הלכתית אלא להכיר בהם כבעלי זכויות כמו כל זוג נשוי. אתה (ואני) יכול להמשיך ולומר שזה כמו זוג לשחמט, אבל למדינה אין מה לומר בעניין זה.
כולנו לא רציונאלים ולא במקרה, אבל לא נורא..