למשמעותם של הימים הנוראים: איחולים לקוראים ובקשת מחילה מהם (טור 94)
בס"ד
קיבלתי היום שאלה מתאיר לגבי משמעותם של הימים הנוראים לשיטתי. חשבתי שיש מקום להבהרה קצרה עוד לפני יו"כ הבא עלינו לטובה.
עיקר הקושי הוא לאור תפיסתי שכיום הקב"ה כמעט לא מעורב בעולם, אם בכלל. אז מה בעצם משמעותם של הימים הללו? האם נקבע בהם גורלנו לשנה הקרובה? הרי אם הקב"ה השאיר את העולם להתנהל בדרך הטבע לפי חוקי הטבע ולפי בחירותינו שלנו, אז אין משמעות לקביעות שנקבעות בימים הנוראים. מה שיקרה לנו בשנה הקרובה ובכלל הוא מה שיוכתב מטבע העולם ומבחירותינו.
כתבתי לה שמבחינתי ר”ה הוא יום של קבלת עול (המלכה), כלומר יצירת מחויבות לדבר ה’. כאן אפרט מעט יותר. כבר הבאתי כאן לא פעם את דברי הרמב"ם בפ"ג מהל' ע"ז ה"ו, שמגדיר עבודה דתית (כלפי אלילים, אבל מסברא הוא הדין כלפי הקב"ה) כקבלה באלוה. משמעותה של הקבלה באלוה היא מחויבות לא מותנית. מה שהוא אומר אני עושה. לא כי אני פוחד או ירא מפניו, ואפילו לא מפני שאני אוהב אותו (כמפורש ברמב"ם שם). פשוט מפני שהוא אלוה. זו משמעותה של ההמלכה בר"ה, והיא התשתית הכי יסודית לעבודת ה' בכל הימים. ר"ה מיועד להפנמת ההחלטה של קבלה באלוה, וזוהי ההמלכה הנדרשת שם.
יו”כ שבא אחריו הוא יום של חשבון נפש שלי על דרכי, מחשבותיי ומידותיי. לא בהכרח שכאן נקבע גורלי, שהרי בעוה"ז הקב"ה לא מעורב משמעותית. אולי יש כאן קביעה רלוונטית לעוה"ב (איני יודע). ראו גם מה שכתבתי כאן:
בזאת קיבלתם גם היתר ממני לחפף בנושא תפילות הקבע (למעט חלקי החובה), ולהתמקד יותר בבירור דרככם ומחשבות על העבר והחלטות לעתיד.
ברצוני לבקש סליחה אם פגעתי במישהו שלא כהוגן. כבר הבהרתי את דרכי הצינית-אירונית (אך עניינית. ראו בלינק בעמוד הראשון באתר שמבהיר את דרכי כאן), אבל אני מבין שלא תמיד זה מתקבל כך, אז סליחה.
מעבר לזה אם קטעתי דיון (לפעמים באופן חריף) אני מבקש מחילה. זה קורה בד"כ כשאני מרגיש שהנושא מוצה והדיון חוזר על עצמו. אנא הבינו שאין לי מספיק זמן לעסוק כל כך הרבה בכל שרשור, מה עוד שהם חוזרים על עצמם לא מעט (אני מקפיד לענות לכל פנייה באתר או במייל, בטלפון או בפגישה, או בכל דרך אחרת). מעבר לזה, לפעמים יש שרשורים שחוזרים על עצמם ומה שהסברתי באחד חוזר בשני. לפעמים אני מאבד את הקשר וחושב שהחזרה היא באותו שרשור עצמו ולכן כותב בטעות שכבר הסברתי ושמיצינו. גם על כך אבקש סליחה ממעלתכם.
אני מזמין את הקוראים להוסיף כאן איחולים ובקשת סליחה אם פגעתם זה בזה בוויכוחים ביניכם. לגביי איני זוכר משהו שמצריך בקשה כזאת, ובכל מקרה הכל מחול.
ברצוני לסיים באיחולי גמר חתימה טובה, ושתהיה שנה טובה, פורייה ומאושרת. שנה שנחפש את האמת ולא נירא מפני המלעיגים (לא מבפנים ולא מבחוץ), שנחשוב בהיגיון ונקבע לעצמנו את דרכנו בעצמנו, ולאחר מכן שנהיה גם ישרים ונאמנים לדרכנו זו.
חתימה טובה גם לך, הרב מיכי. יהי רצון שנזכה כולנו לברר את האמת ולעבוד את הקב"ה. (רק תהיה, זה לא מזכיר מדי את "עזב אלוקים את הארץ"?)
אכן מזכיר. ולכן?
אבל רבש"ע מבטיח: 'וה' הוא ההלך לפניך, הוא יהיה עמך, לא ירפך ולא יעזבך…' (דברים לא,ח)
בברכה ש"צ לוינגר
מיכי היקר
רציתי להודות לך על שנה פוקחת עיניים
שנה שבה השתחררתי מהמון אפולגטיקיה דתית, וחוסר כנות.
שנה שבה שאני מרגיש מחובר באמת ליהדות ולערכים שלי
בלי לחיות בחרדות משאלות וערעורים
אמנם יהדות מצומצמת בצורה מטרידה
אבל מבחינתי אין תחליף לכנות ולהרגשת היושר והשלווה הפנימית
גם מבחינת הפרפראות ליהדות
סל האמונות הלא מחייב שמגיע מהיהדות
אני זוכה לעדנה וקרבה חדשה
ליכולת להנות ממנו בלי לחשוש
שהדברים שנראים מופקעים בעיני
מעידים שהכל כולל הכל הוא שקר ורעות רוח
לסנן את מה שלא מתאים לי ולקבל את השאר
רוצה להתנצל בפני כל אלו שמייצגים את האמונה המסורתנית הרגילה בכלל והרב שמשון צבי בפרט, על התקפותי הבוטות והלא תמיד ענייניות
מאחל לעצמי לקבל יותר את בעלי הגישה הנל
בלי להפיל עליהם את הכעס על שנות הרמייה
והשקר העצמי
כדברי קודמים, אתה מעלה את רף ההתבוננות שלי, ותדע שכך הוא, שהפוסטים שלך מלווים את מחשבתי בטיול עם הילד ובמבואות המטונפים. יישר כחך שאתה משבר!ומשביר!
שנה טובה כבוד הרב,
ב'כתיבה טובה' אין צורך לברך אותך, כי כבר התברכת בה. אז 'חתימה טובה'.
בעקבות המשפט הפותח את תשובתך לתאיר: "שלום תאיר.
ראשית, תודה לך. בשביל מכתבים כאלה שווה להשקיע זמן ומאמץ ולהיכנס לכל הוויכוחים המתישים כאן".
אז אמנם כפי שהצהרתי, אני מחשיב עצמי כדאיסט, אבל, בזכותך, אני יכול לומר כי יש בי המון כבוד והערכה למסורת, והרבה אהבה למקורות שלנו. למדתי שישנה אפשרות להפריד בין מוץ לתבן, ואין הכל חבילה אחת.
אני בטוח שמעבר להשפעה הזאת עלי, התחושה הזו מקרינה על הסובבים אותי בחברה החרדית, שאינם מכירים את דעותי לאשורן.
מעבר לכך, דבריך משפיעים עלי ברבדים שונים, מסייעים לי בפיתוח החשיבה והשיפוט בתחומים שונים בחיים.
אז שנה טובה ומתוקה,
שתוכל לשמור על רמתך הגבוהה, ועם זאת להעביר את דבריך בצורה קלה ומרתקת.
שנה שיפוצו מעיינותיך חוצה,
שנה בה יהיה לך המון כח ומרץ, סבלנות ובריאות ללמוד וללמד.
בהערכה רבה –
גמר חתימה טובה ושנה טובה, מחילה על ההיעדרות מהשיעורים 🙂 – עוקב וקורא בשקיקה בערוצים האחרים.
אני לא מוחל על כך שעדיין לא הוצאת לאור את הטרילוגיה שלך.
יש גבול.
אשתדל לתקן
גמר חתימה טובה
שנה טובה וגמר חתימה טובה לרב ולמבקרי האתר שברובם הם סלתו ושמנו של עם ישראל
גמר חתימה טובה
בס"ד ערב 'יום חתונתו' תשע"ח
לרמד"א – שלו רב
במשנה (תענית ד,ח) מתואר מחול הבנות בכרמים ביום הכיפורים, נאמר: 'וכן הוא אומר: צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה.. ביום חתונתו – זה מתן תורה; וביום שמחת לבו – זה בניין בית המקדש'. ביום הכיפורים קיבלנו מחדש את התורה, ומכאן ואילך מתחילים בבניין המשכן המשותף.
ביום הזכרון 'מרחוק ה' נראה לי'. לקראת סופם של ימי הקציר הבציר והמסיק בהם שקענו באסוף פרי עמלנו, אנחנו נזכרים בה' שנתן לנו 'כח לעשות חיל' ומעוררים את האהבה, ואחרי 'שבעה נקיים' שבין כסה לעשור, אנחנו טובלים במי הדעת וחוזרים לעמוד לפניו 'לפני ה' תטהרו', מתוך החלטה ותקווה חזקה שמכאן ולהבא לא יהיו בינינו שכחה ופירוד
בברכת 'גמר חתונה טובה', ש.צ. לוינגר.
קבלת מלכותו אינה רק קבלת עול מצוותיו (שהיא נעשית בהמשך ב'והיה אם שמע') קבלת מלכותו שבפרשת 'שמע' היא האמונה בה' והאהבה אליו בכל לבנו ונפשנו והנחלת אמונה זו לבנינו ולכל הסובבים אותנו.
בעניין הזה דברי התורה עצמה מתיישבים עם דעתך (אולי לא בעניין ההשגחה הפרטית אבל התוצאה הסופית זהה)
סליחה מראש לגבי ה"מבנה דבר תורה" פשוט הקלדתי את הרעיון בצורה זו כדי לשלוח לחברים והתעצלתי להקליד מחדש
בחומש ויקרא רשום
"והיתה לכם לחקת עולם בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את נפשתיכם וכל מלאכה לא תעשו האזרח והגר הגר בתוככם כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו"
לפי הפסוק אנו צריכים לצום ולהפסיק ממלאכה *בגלל* שהקב"ה מכפר לנו על החטאים (ולא להיפך כמו שאנו רגילים לחשוב )
זה מעלה קצת תהיות.
בשביל מה לשמור מצוות כל השנה, להתפלל ולחזור בתשובה אם בכל מקרה הכל מתכפר בסוף?
(ראוי לציין שזה תקף רק על עברות שבין אדם למקום, עברות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שיירצה את חברו )
השאלה באה ממקום של -אני מקיים מצוות בשביל הקב"ה. ככה הוא אמר ואני עושה זאת בשבילו.
יש בגישה זו הרבה מן האמת אבל יש משהו עמוק יותר כל קיום המצוות הוא לא רק בשביל שלקב"ה יהיה יותר טוב אלא גם בשביל ש-לי יהיה יותר טוב.
שאני אהיה אדם טוב ומוסרי יותר ושאחיה בחברה טובה ומוסרית יותר.
כשאני מכבדת את ההורים אני עושה זאת גם בשביל הקב"ה אבל גם כי אני מאמינה שמטרת המצווה הזו והמצוות בכלל היא להטיב איתי.
לכן עניין קיום המצוות והחזרה בתשובה הוא לא בשביל שבסוף במאזן המצוות-עברות אצא זכאית.
אלא כדי שאני אהיה אדם טוב יותר.
בקיצור שנזכה לחזור בתשובה אמיתית ולהיות אנשים טובים יותר
גמר חתימה טובה☺
ובכן לדעתך הקב"ה הוא 'כפרומט' – אוטומט למחיקת חובות?
אולי יאמצו במשרד החינוך את השיטה ויעניקו לך 'תעודת בגרות' ללא בחינות?
בברכה ש.צ. לוינגר
אשמח שמשרד החינוך ינקוט בגישה זו?
וכעת ברצינות
זה מה שמשתמע מפשט הפסוק
לא מצאתי שרשי והרמב"ן התיחסו לעניין והאבן עזרא (לפי הבנתי ) מפרש בדרך שטענתי
אשמח לשמוע מהי הבנתך
שאנחנו פותחים את הפתח. מענים את נפשנו על העבר, מקבלים לשפר בעתיד, וה' גומר בעדנו, לעילא ולעילא ממעשינו.
בברכה, ש"צ לוינגר
למעשה בפ' אחרי מות הדברים מופיעים כך. עבודת יוה"כ מתוארת שם כדרך הראויה להיכנס אל הקודש (לא כמו שעשו נדב ואביהו), ובמסגרת הכניסה אל הקודש מופיעה התענית והשביתה. אבל דומני שהמשמעות היא שעיצומו של יום מכפר כמו שכתבת, אבל הוא מכפר לשבים. התלייה בפסוק שהבאת יכולה להיות מוסברת שאנחנו צמים כי ביום הזה יש אפשרות להתכפר בעיצומו של יום, והצום הוא כי התשובה היא תנאי לכפרה. אין הכרח לתפיסה ששצ"ל כינה כפרומט.
ברמב"ם בתחילת הלכות תשובה מסביר את היחס בין כפרת עיצומו של יום לתשובה (יש בזה הרבה לדון מול הסוגיות בתלמוד עצמו):
הלכה ב
שעיר המשתלח לפי שהוא כפרה על כל ישראל כהן גדול מתודה עליו על לשון כל ישראל שנאמר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל, שעיר המשתלח מכפר על כל עבירות שבתורה הקלות והחמורות, בין שעבר בזדון בין שעבר בשגגה, בין שהודע לו בין שלא הודע לו הכל מתכפר בשעיר המשתלח, והוא שעשה תשובה, אבל אם לא עשה תשובה אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות, ומה הן הקלות ומה הן החמורות, החמורות הן שחייבין עליהם מיתת בית דין או כרת, ושבועת שוא ושקר אף על פי שאין בהן כרת הרי הן מן החמורות, ושאר מצות לא תעשה ומצות עשה שאין בהן כרת הם הקלות.
הלכה ג
בזמן הזה שאין בית המקדש קיים ואין לנו מזבח כפרה אין שם אלא תשובה, התשובה מכפרת על כל העבירות, אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שום דבר מרשעו שנאמר רשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו, ועצמו של יום הכפורים מכפר לשבים שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם.
בס"ד מוצאי כיפור ע"ח
לשירה – שלום רב,
לפי ר' עובדיה ספורנו הכפרה הבאה על יד עבודת הכהן היא רק תחילת הדרך, שבעקבותיה צריך כל אחד לשוב כדי להגיע לטהרה, וכך הוא כותב: 'כי ביום הזה יכפר – והטעם שתצטרכו עם זה גם לשביתה ועינוי הוא: כי אמנם הכהן בעבודתו יכפר בלבד. ועניין הכיפור הוא הקטנת החטא והכנתו לקבל סליחה… אבל השגת הטהרה והסליחה הגמורה תהיה "לפני ה'" בלבד, וזה בוידוי ותשובה, שהוא לבדו יידע אמיתתם…' (ויקרא טז,ל-לא).
ולפי זה אומרת התורה, שמפני שביום הזה הכהן יכפר עליכם כדי לטהר אתכם, לפתוח לכם את הדרך אל הטהרה – משום כך מוטל עליכם להמשיך ו'לפני ה תטהרו' בוידוי ובתשובה.
בברכה, ש.צ. לוינגר
על כל פנים, הן שאלתך והן התשובות שהוצעו עד כה, יצאו מהנחה משותפת ש'יכפר' = 'ימחול' ושה' (או ה כשליחו) הוא שמכפר, וכפי שמבקש הכהן הגדול מאת ה' בוידויו:'אנא בשם כפר נא'
ברם, מלבד שני מקומות בתורה שבהם נראה שה' הוא המכפר – בעגלה ערופה 'כפר נא לעמך ישראל' ובשירת האזינו 'וכפר אדמתו עמו' – משאר המקראות עולה יותר המשמעות ש'לכפר' היינו 'לפייס', לבקש מחילה וכפרה.
המקומות הבולטים ביותר הם: (א) בדברי יעקב המצווה את שלוחיו לומר לאחיו ששלח לו מנחה 'כי אמר אכפרה פניו', ברור ש'אכפרה פניו' היינו 'אפייסנו'. (ב) במשלי טז,יד: 'חמת מלך מלאכי מות, ואיש חכם יכפרנה'. כשהמלך כועס על אדם הוא עלול לגזור עליו מיתה והאיש החכם יודע ללמד עליו סניגוריה ולשכך את חמת המלך.
יש לומר, איפוא, שגם בכל הפעמים שנאמר על הכהן בויקרא טז 'וכפר', אם לגבי הוידויים ואם לגבי הזאות הדם – הכהן הוא שליחם של הכהנים והעם, מעומד 'לפייס את המלך' ולבקש ממנו תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי', וכך באמת מפרש רס"ג: 'וכפר בעדו – ויבקש כפרה'.
וכששלוחנו הכהן הגדול נכנס 'לפניו לפנים' לכפר עלינו, לבקש עלינו כפרה – צריכים כל אחיו 'להחזיק לו אצבעות', להתכנס ולצום ולהיטהר לפני ה' בתפילה ובתשובה כדי שיצליח בשליחותו.
בברכה,ש.צ. לוינגר
ואכן אף הוידוי והכניסה אל הקודש הנעשות ע"י הכהן, מלוות בתפלה אל ה' שיכפר ויברך את עמו. המעשים הטכניים חייבים להיות מלווים בעבודת הלב.
דוג' נוספת: "ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו" (ברור שהארץ לא חטאה, אלא זה לשון פיוס)
בס"ד מוצאי כיפור ע"ח
לדוד-שלום רב
ישר חילך על הסייעתא, ברם שם יש לומר שהארץ זקוקה לכפרה מי שעוון שפיכות הדמים שנעשה בה – טימא אותה וחילל את קדושתה, ולכן הארץ טעונה כפרה.
מקום שיותר מתאים הביאור של 'פיוס' הוא בשירת האזינו 'הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו', ששם הארץ העם הם שנפגעו ע"י האויבים, וה' מכפר אותם, מפייס אותם ע"י הגאולה והנקמה באויבים, כדברי החזקוני (דברים לו,מג): וכפר – לשון פיוס, כמו: אכפרה פניו (ו'אדמתו עמו' הוא כמו 'אדמתו ועמו, שכן 'יש תיבות חסרות ו"ו בתחילתן").
בברכת שנה טובה ומבורכת ומועדים לשמחה, ש.צ לוינגר
הערה ביליוגרפית: פירושי רס"ג, ר"ע ספורנו וה'חזקוני' – במקראות גדולות 'תורת חיים' של 'מוסד הרב קוק'
לשיטה זו אולי אפשר להסביר את השם "כפורת" שניתן לכרובים, על פי התפקיד שניתן להם ביוה"כ: "וכיסה ענן הקטורת את הכפורת אשר על העדות- ולא ימות".
וכמובן "ועל פני הכפורת יזה שבע פעמים… וכיפר על הקודש"
ולענ"ד 'כפר' עניינו 'הגנה' – אם זו ה'כפרה' המגינה מהכעס, ה'כופר' המגן על התיבה מפני המים, ואם זו ה'כפרת' המכסה המגן על מה שבארון.
בברכה, ש.צ. לוינגר
וכן ה'כפירה' המתיימרת להגן מפני התביעה
בס"ד יום ג' לסדר 'פסל לך' – משם נתעשר משה הרבה.
י"ג תשרי ע"ח.
עיין 'פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר', 'ונתנו איש כופר נפשו', 'כופר המצוות שלא ציוויתים', 'כופר בעיקר', 'יוליאנוס הכופר', 'כפר ברתותא' ומפאת קוצר היריעה וכו'.
בברכה,
י.ח. הכהן.
וכמובן, כופר בכל חייב שבועת היסת.
הנ"ל.
כמדומני ששמעתי פעם שהכוונה לא 'להגן' אלא דווקא 'לכסות'.
הנ"ל.
שאלה של בדרך אגב לפוסט הזה הרב מיכי
האם על בסיס החזקה בערכי מוסר מסיומים ..אי אפשר להסיק עובדות ?(דומני שאתה ליבוביץ מנדלסון ועוד הוגים יהודים וגוים רבים הלכו בדרך של הפרדה בין שאלות תיאולגיות למוסר או לערכים או לעבודת אלוקים ) אך בהקשר של עולם הבא .. האם לא יקשה הדבר השאלה שחוסר בעולם הבא מעיד על אי צדק עם הנבראים ?(את זה שהאדם מת אחרי 80 שנה וחוזר לעפר ואין המשכיות וכול קיומו הוא בסופו של דבר הופך לריק והבל ואין חדש תחת השמש כדברי קהלת ולמרות זאות צריך לעבוד את הקב"ה ולוותר על ההנאות היום יומיות ועל דברים שאנחנו רוצים למען העבודה הזאות -את זה אני מקבל ואין בזה מבחינתי קושי מוסרי ) הקושי המוסרי מתחיל בזה שיש אנשים שנידונים לחיי אומללות סבל ועצב למרות היותם צדיקים/עושי הטוב בעייני הקב"ה/מוסריים ולא מקבלים שלווה ומנה של אושר בעולם הזה ועוד יותר את זה שצדיקים וטובים בעייני הקב"ה נשרפים למוות וסובלים ואילו רוצחים כמו הנאצים חיים חיי אושר והוללות כול חייהם ולא נענשים על כך ..זה נשמע לא סביר לגמרי !…כי הרי מה שיוצא מהתמונה הזאות אי שבסופו של דבר הקב"ה השאיר את העולם ואת ערכי המוסר כהפקר ..אם בסופו של דבר הרשע הכי גדול נהנה ומתענג עד יום מותו האחרון ומת מוות שקט ונעים ואילו הצדיק על לא עוול בכפו סובל כול ימי חייו ומתענה -זה מראה כי בסופו של יום יכולה לבוא סיטואציה שבה רשע עדיף לא להיוולד ואין הוא נענש כלל על חטאיו וצדיק עדיף לא להיוולד כלל והוא אומלל לשארית חייו על לא עוול בכפו האם בשביל הרב ..טיעון כזה ..איננו מספיק כדאי לקבל את האמונה בעולם הבא?(מנקודת מבט רציונלית לגמרי ולא רגשית ..שהרי הקב"ה הוא אל הצדק אל המשפט ואל הדין ..אין זה מחייב מבחינת נקודת מבט לוגית ורציונלית שהוא יעשה שפטים ויבדיל בין צדיק ובין רשע-ואם איננו מבדיל ביניהם בעו"ב בהנחה שלא קיים אחד כזה -שמההיגיון מוכרח שיבדיל ויעשה בהם שפטים בצדק בעולם הזה?)
ועוד נקודה למחשבה שאולי דווקא יותר קשורה לפוסט:הרבה מצוות ביהדות (לפי הבנתי הקטן כמובן שאגב לא בקיא לא בתלמוד לא בספרות ההלכה וגם לא בספרות הפילוספיה ואת הידע הדל מאוד שיש לי אני שואב מהרצאות על היהדות מפי רבנים מקורות של היסטוריונים יהודים כאלו שמנסים להיות די אובייקטיבים וחוקרי מחשבת ישראל) תליות בהנחה שבזמן מסיום בשמיים קיימת פעולה כולשהיא שבגללה צריך לקיים את המצווה -כמו התפילה שכתבתה שאלה ותהייה עלייה פעם -האם היא באמת משפיעה על המציאות או לא ואם לא האם יש ערך לתפילה?ועוד תהייה שאפשר להוסיף לזה שהתפילה כנראה -לפי הבנתי מבוססת על ההנחה שדווקא בזמן ובשעה שאנחנו מתפללים תפילתנו תשמע בשמיים ואילו אם נתפלל בזמן אחר תפילתנו לא תישמע גם אם נכוון וכולי וכולי..וידועה גם האמירה של חז"ל..על שלושה דברים עומד העולם ..ואם לא תשמרו בריתי יום ולילה חוזר ואחריב את העולם –
השאלה אם מבינים את המדרשים האלו כפשוטם או שזה מטפאורה למשהו ..אולי הכוונה בעל שלושה דברים עומד העולם על תורה ועל העבודה ועל דרך ארץ ואם לא תשמרו את בריתי יום ולילה(שזה גם פסוק מהמקרא אם אינני טועה)-הכוונה היא שאם ערכים אלה ישתכחו במילא העולם ידרדר לכאוס ומוות כמו בתקופת אברהם אבינו..גם יש נניח מדרשים בסגנון של לא חרבה ירושלים אלא על שביזו תלמידי חכמים אלא על שדנו בדין תורה אלא על שהשוו בין קטן וגדול אולי המטרה במדרשים כאלו זה להגיד שביזיון תלמידי חכמים דין הגון ומתון וראייה נכונה הבדלים בין גדולים לקטנים אלו ערכים חשובים מאין כמותם ולא תיאור היסטורי שבשמיים הוחלט על החרבת ירושלים דווקא בגלל הדברים האלו ..ואולי גם כך המדרשים והאמירות על ראש השנה לא באמת שנפתחים מילולית יומנים בשמיים באותה עת אלא שאותה עת היא המועד שהקב"ה נתן לאדם שבו הוא יזכור שאלוקים שופט אותו בכול יום ויום ולא שדווקא ביום זה יש איזה מהלך מיסטי או על טבעי שמתרחש בשמיים
גם תמהה אני על אמירתך שעבודת הקב"ה משום ההכרה שהוא האלוה ואין מלבדו היא העבודה הראיוה ביותר לשמה -נראית לי כסוג של אבסורד ..אם בעצם יראת האלוקים ואהבתו והזיקה אליו כישר והטוב ועושה שפטים וצודק ולעולם חסדו -אני מתקשה לקבל את זה שהם עבודות השם הפחותות שהרי איזה מין יתרון אובייקטיבי יש בעבודה של הקב"ה משום שהוא הקב"ה ?למה דומה המשל לגבר שאשתו תומת והוא יבוא להלוויה ללא דמעות וללא הבעת עצב ויגיד :מצטער אני על מותה של רעייתי ..לא משום שאני אוהב אותה או משום שהיא חשובה לי באופן אישי ..אפילו לא משום שאני הערכתי בה תכונות טובות מסיומת ..אלא בגלל שפשוט מבחינה אובייקטיבית היא אשתי ואנחנו כרותים לנצח בברית נישואין -אותה אני מכבד אדם כזה יתקבל ובצדק לדעתי בסוג של בוז מכיוון שאין היגיון ומשמעות בנאמנות שלו -אפילו ארחיק לכת ואומר שבעבודת קב"ה כזאות הבנאדם דווקא קרוב מאוד לפשוט למלא ערך מסיום בדיוק כמו שאר הערכים האנושיים -ובזה בעצם מרוקנים את עבודת הקב"ה מכול משמעות של יראה ומחיובות אמיתית ופשוט הופכים אותו למושג ולער כמו שאר הדברים האנושיים
בפרוס עלינו השנה החדשה, רציתי להודות לך מקרב לב על הפצת תורתך ומשנתך, ועל ההשקעה הרבה בספרים, ובאתר האינטרנט.
אתה מעניין, מקורי, מחדש, מחדד חשיבה, מזכך אמונה ומאהיב תורה.
תודה.
תודה רבה רבה וגמר חתימה טובה.
היי מיכי ערב טוב ,
שנה טובה וחג שמח , מיכי בכנות קשה לי לקבל את דברייך – מהסיבה שהתורה עצמה כותבת במפורש דברים הסותרים את דבריך – כתוב במפורש שהשם שמע עם ישראל שזעק אליו – רק בגלל שהדברים היום נסתרים ולא מוכחים מדעית [דווקא מהמקום של ההסתר השם אולי לא יפעל תפילות שנעשו בתוך מסגרת של בדיקה מדעית וכל זה נעשה מתוך הכרתו את העבר הווה והעתיד אשר יבואו, למעשה אי אפשר לשלול השגחה אלא רק להוכיח אותה- כי אם סטטיסטית לא נראה דבר זה אינו אומר שאין תפילה נשמעת או פועלת אלא שזה לא הוכח- כי תמיד אפשר שהשם מהמקום של הסתר פנים לא יפעל מהתפילות בצורה אחוז סטטיסטי שמצביע על שמיעת התפילה] זה לא אומר שהתפילה אינה נשמעת או שאין לה ערך ח"ו וצריך מצד זה אולי ח"ו לבטלה או לא להתפלל גם כשזו תפילת רשות.
דווקא הנקודה של לשם שמיים מחייבת להתפלל גם אם השם לא יפעל מתפילתי דבר. גם אם התפילה לא פועלת במישור הגשמי ח"ו – אין זה אומר שאין השגחה שהרי שניהם דברים שונים בפרט שאיננו יודעים אחד את רצונו של רעהו ואיך שהשם דן כל אחד לפי דרגת רצונו וכיסופיו לפעול מצוות כמו שידוע מהכתובים שאין אחד שווה לחבירו.
תודה רבה , אור
אור שלום.
הדברים הללו כבר נדונו כאן עד דק. אפשר להעלות כל ספקולציה שאת רוצה ואז לדרוש מאחרים לפרוך אותה. האם תוכלי לפרוך את הטענה שלכל פייה שקופה יש שלוש כנפיים? לא ראית? זה פשוט הסתר פנים (הפיות השקופות מסתירות את הכנפיים שלהן). אם את מעמידה תיאוריה בדרישת הוכחה דווקא על מי שפורך אותה תוכלי לאמץ כמעט כל תיאוריה שהיא וחבל על כל הדיון.
כבר הסברתי את היחס בין מה שהתורה אומרת לבין מה שרואים היום ולא אחזור לזה כאן.
האם תוכל להפנות למקומות שבהם אתה מבאר את : 'לאור תפיסתי שכיום הקב”ה כמעט לא מעורב בעולם'
יש לינק כאן למעלה בפוסט הזה. השאר ניתן למצוא בחיפושים באתר. הדברים יובהרו יותר בטרילוגיה שכתבתי ואני מקווה שתצא לאור בהקדם.
לפי דבריך – למה הרב אומר "ונתנה תוקף"?
ראשית, מי אמר שאני אומר? שנית, מה מיוחד דווקא בזה?