יומולדת לטרילוגיה (טור 261)

בס”ד

בסוף השבוע שעבר, יצאה סוף סוף ממכבש הדפוס הטרילוגיה שלי, ובימים אלו היא מתחילה להימכר. הטרילוגיה היא סיכום של שנים רבות של חשיבה, חיפוש ובדיקה, שיחות עם המוני תוהים מסוגים שונים ומגוונים שגרמו לי לשוב ולבחון הרבה הנחות יסוד שהיו ברורות לי ושגדלתי עליהן. כל אלו הביאו אותי למסקנה שיש חשיבות רבה לגבש מחדש תמונה שיטתית, עכשווית, קוהרנטית ו”רזה” של האמונה היהודית, מהמסד ועד הטפחות, ומכאן יצאה הטרילוגיה.

בימים האחרונים אני בנסיעות מטורפות ברחבי הארץ מעמיס ומשנע ספרים מהבית המוצף שלנו לנקודות החלוקה ברחבי הארץ. גזלתי כמה דקות מהמרוץ הזה כדי לשים אותו בקונטקסט. לכן אני מתנצל על הכתיבה שלא ערכתי ולא השקעתי בה מספיק מחשבה. הטור הזה הוא בבחינת אמירת שירה על הים, סוג של חגיגה לכבוד הולדת הטרילוגיה (או אולי הולדת הטרגדיה J). ברצוני לתאר כאן את המסע באופן כללי ולדבר קצת על משמעותו. אני אתאר אותו כתהליך בן ארבעה שלבים.

שלב א: רקע

המוטיבציה העיקרית לכל המסע הזה הייתה תחושת המחנק והקיפאון שהביעו רבים מבני השיח שלי, ושהביאה לא מעטים לזנוח לגמרי את המחויבות הדתית שלהם, גם אם לפעמים לא את האמונה עצמה. בעקבות התחושות הללו עולות גם מתוך המחנה הדתי קריאות רבות לשינוי, עדכון, התאמה, יתר גמישות וכדומה, מכיוונים שונים. רבות מהן מוצגות באופן שטחי ורובן מצביעות על הצורך אבל לא על הדרך כיצד לעשות זאת באופן שתואם להלכה ולמסורת שלנו.

התחושות והתהיות הללו עוסקות בתחומים שונים. חלקן נוגעות בתחום המוסר, אחרות תוהות לגבי הרלוונטיות, או על ההיגיון בעקרונות מחשבתיים מוזרים שרחוקים מהשכל הישר שלנו, ביקורת המקרא, תורה ומדע, המחויבות לחכמי הדורות הקודמים ולפוסקי הדור שלנו (סמכותו של גדול הדור) ועוד ועוד. רוב הממסד הרבני בדרך כלל עומד חסר אונים מול התהיות הללו, ולא נעשית עבודה שיטתית שבוחנת את הנחות היסוד של המסורת שלנו, הן במחשבה והן בהלכה, ואולי גם את עצם האמונה והמחויבות הדתית.

בדרך כלל הקריאות הללו זוכות לתואר “רפורמיות”. אכן, לעתים מדובר במחאות וקריאות פזיזות שיסודן בקושי ומצוקה של אנשים ובחוסר מחויבות ומוכנות לשאת בקושי. אבל גם קושי שאדם חש מול המערכת יכול להצביע על בעיה שקיימת בה. מעבר לזה, לא מעט מהמוחים הם אנשים שכן מחויבים שחשים קושי גדול וזה מטריד אותם דווקא בגלל שאינם רוצים לנטוש את המערכת ורוצים להזדהות עמה (לא כל פמיניסטית דתית היא לייטית, אפילו במקרים שטענותיה אינן צודקות).

קל מאד לפטור את הקריאות הללו כלאחר יד כרפורמיות וחולשה, מפני שלפעמים באמת מדובר בזה. הממסד מציג את הקולות הללו כתוצרים של יצרים וחולשות, חוסר אמונה, או מבוכה של צעירים ששבויים ברוחות הזמן. גישה כזאת מאד נוחה לנו, כי היא כמובן גם פוטרת אותנו עצמנו מהצורך לעשות חשבון נפש. הרי ברור שהבעיה היא אך ורק אצל השואלים ולא אצלנו (כי המערכת שלנו אלוהית ומושלמת, כזכור). במקרה הטוב, מתייחסים לקשיים ומנסים “למצוא פתרונות” לבעיות, או “למצוא תשובות” לשאלות, כלומר לנסות להציג את הדברים באופן אטרקטיבי ונעים יותר. ועדיין מדובר בתעמולה ותירוצים, ולא במוכנות לבדוק את המערכת ואת הנחותיה. מעט מאד הוגים ופוסקים מוכנים לקחת ברצינות את הקשיים הללו ולא לראות בהם רק עצת היצר וחולשה, ומתוך כך לנסות ולעשות בדק בית של ממש.

ההנחה היסודית היא כמובן שהתורה שלנו היא אלוהית ולכן גם מושלמת. מי אנחנו שניגע בה?! ולמה בכלל בן אנוש יכול להעלות בדעתו את הצורך לגעת בה?! ה”תשובות” המקובלות לשאלות הללו מטייחות את הקשיים, מציגות אותם כעצת היצר וכחולשה, ובמקרה הטוב מציעות תירוצים לא משכנעים (או לומר שזו “גזירת הכתוב” שאיננו יכולים להבינה). לפעמים אומרים לנו בכנסי רבנים שהשאלות הללו הן בעצם תשובות. השאלות עולות כדי להתיר לאנשים את העריות. במקרה הטוב מסבירים לנו שהכי חשוב לחבק את החבר’ה הללו ולתת להם חום ואהבה שכל כך חסר להם בעידן הקר והמנוכר שלנו. אבל תשובות? מאן דכר שמייהו.

כבר מזה שנים נמאס לי מהאמירות המזלזלות הללו, שכפי שכתבתי לא פעם בעצם נובעות מחוסר ביטחון וחוסר יכולת לספק מענים של ממש. הכי קל לומר שהכל נובע מיצרים, וכך אין שום צורך להתייחס לשאלות לגופן. עלינו רק לתת לנער התוהה והמבולבל חום ואהבה ושאלותיו תכלינה מאליהן. הרבנים והמחנכים לא מסוגלים להתמודד עם השאלות ולכן בורחים מהן בפטרונות מתנשאת. חוסר היכולת להתמודד לא נובע מכך שמדובר באנשים טיפשים. ממש לא. הוא אחד מהכשלים של המערכת האמונית עצמה. אמונה שאוסרת עלינו לבדוק אותה, שלא מוכנה לגעת בהנחות היסוד שלה, לא באמת יכולה להתמודד עם קשיים. אם אסור לך להכיר בקיומם של קשיים לעולם לא תצליח לטפל בהם. גם אם מדי פעם אני שומע תהיות ודיונים בחדרי חדרים, החשש להוציא אותם החוצה מפני השפעתם הרעה משאיר אותם שם. אלא שהסתרת הדיונים והקשיים הללו היא בעיה לא פחות חמורה, ומחיריה גבוהים הרבה יותר. אבל  בכל אלו עסקתי כבר בעבר (ראו למשל טורים 36, 222 ועוד).

לפני כמה שנים הגעתי למסקנה שאי אפשר יותר להפטיר כדאשתקד. הגיעה העת לשים את הדברים באומץ על השולחן ולפתוח אותם לדיון. התורה שלנו כפי שהיא ממש אינה מושלמת. היא ממש לא פסגת המוסר, וכולנו יכולים להירגע, גם אנחנו לא מי יודע מה בולטים לטובה ביקום. כמה וכמה מהנחות היסוד שגדלנו עליהן לא ממש מחזיקות מים, ואין פלא שהן מעוררות קשיים ואף גורמות לנטישה.

חשוב לי להבהיר שמטרתי אינה למנוע נטישה וגם לא לסייע לאנשים במצוקותיהם. אני גם לא רוצה להפוך את התורה לרלוונטית במובן המקובל (יותר נעימה ופחות מאיימת). אני לא מונע כאן מחילול וקידוש השם. המטרה שלי היא לברר את האמת. הקשיים הללו מבחינתי הם אינדיקציה לכך שמשהו רקוב בממלכת דנמרק. ככלל, אני לא מוכן לכתוב מילה לא אמיתית, גם אם היא תציל אנשים מרדת שחת. אני מתנגד בכל מאודי ל”שקרים קדושים” (ראו בטור 21) ולערבוב של שיקולי מדיניות עם שיקולים הלכתיים. ההלכה אינה קרדום לחפור בו, ואיני רואה בה מכשיר להצלת החברה או המדינה או כל דבר אחר. מבחינתי המצוקות והקשיים שתיארתי עד כאן הם רק טריגר שנותן מוטיבציה ללבן את ההנחות שלנו ולהציע  תמונה אמיתית יותר. בשורה התחתונה זו ורק זו מטרתי.

לכן גם לא מטריד את קצה הציפורן שלי אם מישהו חושב שאני אפיקורס או אם דבריי הם אפיקורסות בעיני מישהו (הנחתי היא שבעיני הקב”ה אפיקורס הוא אך ורק מי שלא צודק). ובכלל, תיוגים אינם רלוונטיים לדיון ענייני. השאלה החשובה היחידה היא אם מה שאני אומר נכון או לא. אם אני צודק אז אני מעדיף להיות אפיקורס/רפורמי חכם מאשר מאמין טיפש. ואם אני לא צודק, הדרך להראות לי את זה היא להעלות טיעונים לגופה של סוגיא שינמקו את הטענה הזאת, ולא לתייג אותי כרפורמי או כופר.

שלב ב: האתר

בתחילת התהליך התחלתי להפריח בלוני ניסוי באתר הזה, שבו כתבתי כמה מרעיונותיי הרדיקליים ובחנתי את התגובות. בעטיים זכיתי גם לתואר המכובד אפיקורוס (ראו בטור 74), וזה דווקא הבהיר שלי שאני כנראה בדרך הנכונה. כבר הזכרתי שבמהלך השנים אני נפגש עם המוני תוהים שלא מקבלים תשובות מספקות. חלקם אמיצים, ישרים ונבונים מאד, וממש לא התרשמתי שהם מונעים מיצרים ותאוות. הם תיארו קשיים אמיתיים ולא קיבלו עליהם מענה. הם הרגישו היטב שהחום והאהבה שמוצעים להם, אינם אלא תחליף לחוסר יכולת של המחנכים והרבנים להתמודד עם הקשיים. התברר לי שדווקא הרעיונות הרדיקליים הללו והמוכנות לשים את הדברים על השולחן ולדון בהם, ולא לפחד מתוויות של אפיקורס או רפורמי, מהווים תשובה ציונית הולמת לקשיים הללו. לא פתרתי את כולם (אם כי רבים מהם כן), אבל לפחות שיתפתי את האנשים בתובנות שצברתי והכרתי בכך שמדובר בקשיים של ממש.

התברר לי במהלך השנים שאמנם יש כאלה שהושפעו מדבריי ונטשו את מחויבותם הדתית, אבל בו בזמן יש לא מעט אנשים שהרעיונות הללו דווקא מועילים להם מאד, ואולי אף מצילים את המחויבות הדתית שלהם. לכן על אף לבטים לא פשוטים, ולמרות שרבים מחבריי שאני מאד מעריך את דעתם חלקו עליי (גם בתוכן הדברים וגם בהחלטה לשים אותם בגלוי על השולחן) החלטתי שהגיעה העת להמשיך את הדיון החשוב הזה בפומבי, בלי שיקולי אזוטריקה מתנשאים (שחסים על רפי השכל שיקבלו החלטות גרועות בגלל זה), כמאמרו של השופט ברנדייס שאור השמש הוא המחטא הטוב ביותר לכל חולי.

שלב ג: הטרילוגיה

מעט אחרי התחלת העבודה שלי באתר התחלתי גם לכתוב את הטרילוגיה, שמטרתה להציע תמונה שלימה ככל האפשר של האמונה והמסורת שלנו, באופן שייפטר מסרח עודף שהיא צברה, יזקק את העקרונות היסודיים המחייבים, ויבהיר את המתודולוגיה של התנהלות הדיון בהלכה ובמחשבה. הספר הראשון מדבר על האמונה באלוהים והמחויבות הדתית, וכיוונו הוא דווקא הכיוון המקובל. להראות שאמונה מתיישבת עם חשיבה רציונלית (בעצם לא רק מתיישבת, אלא נגזרת ממנה). את זה יחסית קל למאמין מן השורה לקרוא. הספר השני עוסק במחשבת ישראל, שכבר מזמן הגעתי למסקנה שמדובר בתחום בדיוני. אין חיה כזאת. יש מחשבות נכונות ולא נכונות, ואלו הנכונות מחייבות את כל באי עולם (יהודים או גויים) וגם יכולות לבוא מכל באי עולם (יהודים או גויים), ואלו שאינן נכונות אינן מחייבות גם אם הן באו ממשה רבנו. אני מסביר שם שההנחה כאילו יש סמכות בתחומי המחשבה היא מופרכת ברמה המושגית-לוגית, וספק רב בעיניי כמה עקרונות מחשבתיים יסודם במסורת מסיני ולא בהגות של אדם זה או אחר (טענתי היא שבהלכה זה שונה, ואכ”מ). הספר השלישי עוסק בהלכה. זו הייתה מטרתי הראשונית, שכן תחושתי היא שההלכה היא מוקד היהדות (בעצם היא היהדות), ודווקא בגלל זה כל כך חשוב לברור את הבר מהתבן, ולבחון את הנחות היסוד שנערמו בלי שליטה גם בתחום הזה.

חלק ניכר מהמסקנות שלי יסודן בניתוח מושגי ללא מקורות. אבל ניתוח מושגי הוא סברא חזקה מאד, וכבר לימדונו חז”ל שכשיש סברא אין צורך במקורות (למה לי קרא סברא הוא?!). כך למשל הגעתי למסקנה ברורה שאין שום אפשרות לדבר על סמכות בתחומים עובדתיים ובתחומי המחשבה. זו בכלל לא שאלה של מקורות אלא של ניתוח של מושג הסמכות. זו מסקנה לוגית הכרחית, ולכן שום מקור לא יכול לסתור אותה (בבחינת “האלוהים אילו אמרה יהושע בן נון לא צייתי ליה”). אני חושב שכאן באו לידי ביטוי הרקע המדעי והפילוסופי שלי, והתהפוכות שעברתי גם במישור האישי (בין קבוצות חברתיות והשקפות עולם שונות), ואני מאד שמח שגם הכלים הללו נמצאים בארגז שלי.

סדר העבודה

העבודה על הטרילוגיה נמשכה במהלך כארבע שנים. הושקע בה עמל רב מאד. הכתיבה הייתה החלק הקל. את השנה וחצי האחרונות, שבהן חזרתי ונשאלתי מתי היא כבר יוצאת, הוקדשו לעריכה אינטנסיבית בניצוחה של ד”ר חיותה דויטש, סופרת שאני מאד אוהב את כתיבתה. תרומתה של חיותה לטרילוגיה לא תסולא בפז, וכאן המקום להודות לה על העקשנות והדעתנות. היא לא ויתרה לי ואילצה אותי לבדוק את הדברים ולנסח אותם שוב (ולפעמים גם קצת לעגל ניסוחים). המבנה הדיאלוגי של שני הספרים הראשונים הוא רעיון שלה. בכמה חודשים האחרונים עברו הספרים הגהה ומפתוח. בכל שלב כזה היה עלינו לעבור שוב ושוב על הספרים, עד שהגענו למוצר מספק מבחינתנו.

זה היה פרוייקט גדול מאד, שנעשה ללא הוצאת ספרים מוכרת, מסיבות שונות (חלקן חששו מהסטיגמה ה”רפורמית”). כשתקראו את הספרים תגלו שגיאות כמובן, כולנו בני אדם. אבל זו תוצאה בלתי נמנעת של עבודה על פרוייקט כל כך מורכב ורב שלבים של חשיבה וכתיבה, שבכל שלב יכולות להיכנס שגיאות נוספות (כפי שגילינו שוב ושוב).

ההתגייסות וההזדהות

התהליך הזה לא היה מתניע ולא מתקדם בלי התגייסות של שלושה מידידיי לטובת העניין. ישראל יגל, אבי (אלאן) איצקוביץ ואורן מרגלית, המריצו אותי להרים את הפרוייקט הזה, ליוו אותו בעצה ובמעש, ומעל הכל גם מימנו אותו במלואו. ואל יהא הדבר קל בעיניכם. מדובר בכמעט רבע מיליון שקלים (אני משתף רק כדי שתבינו במה מדובר), שכנראה לא יוחזרו להם (הכתיבה והעבודה שלי נעשתה כמובן בחינם. אני לא אראה מזה אגורה, וכמובן אין לי שום בעיה עם זה. לא זו מטרתי כאן).

גם ההתגייסות של העורכת מעל ומעבר לתפקידה המקצועי, נבעה מהזדהות עם המטרה (גם אם לא עם כל התכנים של הספרים) וההבנה של נחיצותה. מעבר לזה, כשיצאנו בקריאה למתנדבים שיפעילו תחנות חלוקה נענינו בצורה מפתיעה ומרשימה מאד. ההיענות הזאת, ביחד עם תגובות שונות שאני מקבל מקוראים ובני שיח שונים שאומרים לי שדבריי נמצאו מועילים מאד עבורם ושהם לא קיבלו מענה מספק בתשובות המקובלות, חיזקה מאד את תחושתי בדבר הנחיצות והחשיבות של הפרוייקט.

אני מאד מודה לכולם על כך. אם לא הייתי משוכנע בנחיצותו של הפרוייקט הזה ולא הייתי רואה בו צורך השעה שכולנו צריכים לתרום לו, לא הייתי מרשה לעצמי להשתמש באנשים בהתנדבות וללא תמורה לצרכיי האישיים. אני חושב שכולנו שותפים לתחושה שהמצב לא פשוט והצורך בבחינה שיטתית ועמוקה של המסורת שלנו הוא גדול מאד, ובכל זאת כמעט לא נעשה. זו כנראה הסיבה לכך שאנשים נרתמו ונרתמים למאמץ הזה.

שלב ד: המשך הדרך

השלב הבא של המסע הוא הפצת הספרים. אני משוכנע שמאד חשוב שהם יגיעו לקהל כמה שיותר רחב ויעוררו דיון. מחיר הספרים נקבע באופן שהם יהיו שווים לכל נפש (שלושת ידידיי הנ”ל היו מוכנים לסבסד את המחיר לשם כך ולא לקבל את השקעתם בחזרה). אני קורא לכל מי שמזדהה עם הדברים ויכול לתרום להפצת הספרים – לנסות ולעניין כמה שיותר אנשים בקנייתם/קריאתם. לינק לקניית הספרים נמצא בצד שמאל של הדף למעלה.

עליי לומר שאני חושב שהספרים הללו יועילו מאד גם לרבנים ותלמידי חכמים מובהקים. לא מדובר במידע שחסר להם, אלא בצורת ניתוח והסתכלות שאולי לא כולם הורגלו אליה (וכנראה גם לא כולם יקבלו אותה). בדיון על הנחות יסוד שמלוות אותם ואולי לא תמיד הם עצמם נתנו את דעתם עליהן. זה חשוב מאד לדיון שיתפתח סביב הספרים והנושאים הללו, ואני מקווה שאולי נצא כך מהמיצרים של תיוגים ומחנאויות למרחב של דיון ענייני ופתוח כדרכה של תורה.

בסופו של דבר, המטרה שלי אינה למכור ספרים אלא לעורר דיון רחב ופתוח לגבי הנחות היסוד של המסורת שלנו. איני רוצה “למצוא תשובות” לשואלים, אלא לקחת את השאלות כמנוף לבחינה ושינוי שלנו עצמנו. תופעות הנטישה ותחושות המחנק גם הן אולי ייפתרו ממילא (אך, כאמור, לא זו מטרתי). אני מניח שלא בכל אני צודק, אבל אם לא יהיה דיון פתוח לא נוכל לברר את הסוגיות הללו ונישאר תקועים. כמה שיותר אנשים שיתייחסו לדברים וידונו בהם תתברר טוב יותר השמועה, ומיני ומינך יתקלס עילאה.

השלב החמישי

השלב החמישי הוא מה שיקרה בעקבות הדברים. קטונתי מלנבא זאת. אני מקווה שלפחות יתעורר דיון. מסקנותיו לא יכולות להיקבע מראש, והן תוצאה של דעות כל המתדיינים וההתפתחויות שיבואו בעקבותיו. כאן רק רציתי לתרום לו את תרומתי. תחושתי היא שכולנו חלק ממהלך שהחל אצל אברהם אבינו וממשיך עד היום, וגם אנחנו צריכים לתרום לו את חלקנו. עם כל הביקורתיות שבדבריי, הם נכתבים מתוך הזדהות גדולה. אני חש קרבה אינטימית לכל גדולי ישראל שבכל הדורות, וגם כשאני נוזף בהם, וצועק או צוחק עליהם, אני עושה זאת כבן משפחה. מבחינתי כולנו יושבים סביב אותו שולחן, ובני משפחה לא אמורים להתבייש לדבר ולחלוק. כולנו נמצאים בבית שלנו וכולנו אחראים לתפקודו ולתקינותו (ראו על דוגמת המוזיאון בפרק המסכם של הטרילוגיה).

בשורה התחתונה אני רוצה להודות לכל מי שנטל חלק במלאכה. חלקם הוזכרו כאן למעלה ויש עוד רבים אחרים (בפרט כל בני השיח שלי לאורך השנים, שאת רובם איני מכיר ועם רובם איני בקשר מעבר לפגישות ולשיחות שהיו לנו). כמובן תודה מקרב לב לאשתי דפנה, שותפתי הנאמנה לחיים ולפרוייקט הזה בפרט. היא מנהלת אותו ביד רמה, ובלעדיה שום דבר מזה לא היה קורה.

אני מקווה ומאמין שהברכה הנכונה כאן היא “הטוב והמיטיב” ולא “שהחיינו”:[1]

ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם הטוב והמטיב

[1] את הקושיות התיאולוגיות שהברכה הזאת מעוררת אצלכם, ובצדק, אני משאיר לכם כתרגיל בית (רמז: ראו כאן).

90 מחשבות על “יומולדת לטרילוגיה (טור 261)”

    1. השאלה למה אתה קורא ביסוס? אם כוונתך שכולה ניתנה מסיני, ודאי שלא. אם כוונתך לכך שזה מחייב, אני מתייחס לזה. טענתי היא שאותנטיות אינה תנאי למחויבות (לא צריך להניח שתושבע”פ מסיני כדי להיות מחויב לה).

  1. זה הטור שהכי קרוב לשירה ורגש דתי מכל הטורים עד כה…🤣
    לקיים מה שנאמר: “מעשה ידיי וכו’..ואתם אומרים שירה?!”

    רכשתי – וממתין בכיליון עיניים לקרוא בו

  2. רבותיי, קוראי האתר הנכבדים, תנו דעתכם לתמונות שבכריכת הספרים. שלש תמונות הקשורות זה לזה ומרועה אחד נתנו. סיפור נאה מסתתר מאחוריהן, ולא בכדי נבחרו.

    ולך, הרב מיכי, חן חן, על המפעל ועל הפרגון. ולחיי הספרים שבדרך.

    1. חשבתי להגיד ש:
      – על “אין אדם שליט ברוח” הכריכה מסמלת את “שבירת” הקונצנזוסים במחשבת ישראל.
      השברים הם מה שהרב מיכאל שבר בספרו, והלוחות בפסגה מסמלות את התיאולוגיה “הרזה”.
      – על “מהלכים בין העומדים” הכריכה מסמלת את הרבדים שנוספו במהלך ההיסטוריה להלכה.
      הלוחות שנחבאות מאחורה מסמלות את התורה כפי שהיא ניתנה למשה, והעצמים לפניהם הם התוספות של חז”ל (הדרשות, פסקי ההלכה, תקנות וכו’).

      על “המצוי הראשון” לא הצלחתי למצוא הסבר מניח את הדעת. אולי הקשר הוא לסוף הספר על מחוייבות דתית.
      ואז הלוחות מסמלות את הציווי הדתי שאלוקים פילוסופי ציווה אותנו.

      אשמח לשמוע האם הייתי קרוב 🙂
      וכמובן לשמוע הסבר על הכרך הראשון.

      בכל אופן, הציורים ממש מרשימים ויפים בעיניי, ותואמים את רוח הדברים בספרים.

  3. עדיין לא קראתי את הספרים,
    אך ברמה אפריורית אני חושב שעל אף שאתה בירכת הטוב והמטיב,
    אנחנו (הקוראים) צריכים לברך שני ברכות 1. דיין האמת. 2. הטוב והמטיב.

    1. ושאלה נוספת לגבי מכירה בישיבות

      האם מי שרוצה לשמור על זהותו האנונימית, יוכל לכתוב את הצ’ק בראשי תיבות?

      בברכה, פלוני אלמוני, ישיבת האנונימוס, ק”ק קדושית

    2. יש בכמה ישיבות. אם אתה רוצה לפתוח בישיבתך ויש שם פוטנציאל קנייה, אנא פנה אלינו במייל או בטלפון. ראה באתר החנות ש להטרילוגיה (מצד שמאל למעלה כאן בדף).

  4. קודם כל ברכות על הפרויקט העצום בהיקפו וההוצאה שלו לפועל!
    לגבי התוכן, באתר הרכישה לא צויין מספר העמודים בכל כרך ואני חושש מנסיון העבר שלא נקטת בשיטת הרמב”ם לפיה מה שניתן לכתוב בפרק אחד לא כותבים בשניים, אז אני מחכה למי שירים את הכפפה ויתמצת לטובת המון העם שבשדות.
    נ”ב
    מצטרף למגיב JK מעליי, שאכן יש לברך גם “ברוך דיין אמת” למושג שנקרא “יהדות” שמן הסתם הופך בספר למשהו שאף יהודי מעולם לא ידע שהוא כזה…

  5. תודה רבה הרב מיכי ! כמוך יראו ויעשו רבים,הוגים ורבנים וכך תרבה הדעת בארץ. השלב הבא: רוצים פתיחת כולל מחקר של הגות תורנית ברמה גבוהה ממנו יצאו פרסומים, כתבי עת ספרים ושיעורים. אם אתה פותח כולל כזה, או שמא כויילג’ או אקדמ-יה, נשמח כולנו ! ומחכים כבר לרביעולוגיה! יישר כח, ויברכך ה’ בכל משלח ידך אשר תעשה.

    1. מחר (י”ט כסלו) בבנייני האומה. בשעה 18:00-20:00 ישאו דברים הרב יהושע שפירה והרב יעקבסון. ומ20:15 ינעימו בקולם: נאור כרמי, חנן בן ארי ואהרן רזאל. בואו בשמחה!

      לחיים, יידן, לחיים! שתו תרי לוגייא!

      בברכה, המעוררים

      אמנם יש להעיר שלדעת רמד”א יהיה שם רק ‘תלמוד תורה בגברא’ ולא ‘בחפצא’,, כמבואר בטרילוגייא, שם ושם 🙂

  6. היות שאיחרתי בתגובתי זו, נותרו מעט מאד כתרים שלא עיטרוך בהם. לא אתחכם ולא אנסה להוסיף.
    נותר לי לקוות שממך יראו וכן יעשו כל בעלי התריסין המשמשים בקודש ורועים את הקהל. יה”ר שלא יטאטאו אל מתחת לשטיח את לבטיהם, את ספקותיהם ואת קושיותיהם. ולכשתהיה בידם ובליבם סברה או פתרון שיתיר לענ”ד את הספק, לא יהיה בהם מורא בשר ודם, ויאמרו את דברם באומץ ובגב זקוף. יה”ר שלא נוכל לשאול: “כמה מיכי איתא בשוקא”. מאומה לא יגרע מהודם אם יתחבטו בריש גלי. אדרבה.

    אף שטרם קראתי ולו עמוד אחד, ואף שסביר להניח שלא בכל דבר וענין אראה את הדברים עין בעין עמך, כדברֵי אלה שקדמוני, אף אני חושב שפירסום הספרים הוא מאורע חשוב ביותר.

    אני מצטרף לבקשת אחד מקודמַי, לפרסם את רשימת הפרקים בכל ספר (אם השמות מלמדים על תוכן הפרקרים).

    תודה על שזיכית אותנו.

  7. לי דוקא נראה שהעיה היא דוקא האמונה בבורא עולם ולא בעיה אחרת , כל הבעיות שציינת קשורות לאמונה , הבעיה שרוב האנשים לא חושבים שזו בעיה של אמונה היות והם לא מבינים מהי אמונה .
    לו אנשים היו מבינים את המשמעות של האמונה לעומק לא היה להם שום שאלה על שום דבר .
    כנראה שאין היום חינוך נכון לאמונה באף ציבור ולכן ענין האמונה אינו מובן לרוב האנשים , אנשים יוצאים מנקודת הנחה שלאמין הכוונה לומר אני מאמין שיש בורא עולם אבל אינם מבינים שיש גם להאמין שיש בורא עולם מתוך הלב .
    כמובן שאין כאן המקום להאריך מהי אמונה .

  8. מזל טוב להולדת השלישיה.אף שהרב יודע שאני חולק עליו בהרבה מהדברים שקשורים למחשבת ישראל ואף מאמין שלא נכון להרזות את התורה אלא לפתור את הבעיות באופן אמיתי (בהרבה מקרים להגיד שמשהוא לא ניתן מסיני הוא גם לא פתרון או פתרון קל מדיי בעיני) המפעל של הרב כן מקדם את גילוי האמת (ואני אף בטוח שהוא רב ערך בפני עצמו גם אם יש בו טעויות. ברוב המוחלט של המקרים הטעויות של הרב הן טעויות טובות) ואני שמח שהיום הזה בא

    1. fככה זה בשלישיה (לאילון)

      בס”ד י”ט בכסלו תש”פ

      לאילון – שלום רב,

      ככה זה כשנולדת שלישיה. הם בדרך כלל בתת- משקל. שמים אותם באינקובטור עד שיעלו בשר 🙂

      בברכה, ש”צ

    2. בס”ד יום ג’ אחר פרשת וישלח תש”פ

      נראה, שהגישה ‘הרזה’ המייחסת את ההצלחה לאדם עצמו ‘יש לי רב’ *), והגישה ה’שמנה’ המייחסת את ההצלחה לאלקים, המתערב ועוזר למי שפועל – ‘הילדים אשר חנן אלקים’ ‘כי חנני אלקים וכי יש לי כל’ – תאומות הן, משחק קיומו של עם ישראל., ו’אין חדש תחת השמש’…

      בברכה, ש”צ

      *) ועכשיו יש לו גם רב 🙂

  9. מיכי, ברכות!!!
    כידוע לך אני חושב שאתה לא תמיד מפרש נכונה את תפיסתך (הסינתטית), הנכונה בפני עצמה.
    יחד עם זאת המפעל ההגותי שלך מעורר השראה והכי חשוב: מקדם את החשיבה הרציונלית בעולמנו.
    אם יש גן עדן למרימי תרומה לתרבות הכללית- סיכוייך להשתלב בו מצוינים.
    אשריך
    😃
    תודה לך

  10. ספק אם הטריולגיה תוביל מישהו למציאת האמת. (אהע”פ שלי בתהליך שלי היא אכן עזרה):

    מכיוון שרוב הבריות לא מסוגלות או לא רוצות להתמודד עם דברים לא נעימים או מורכבים ולרוב גולשות או לאפטולגיקה או למכבסות מילים (שמכבסות מילים מטרתם הרבה פעמים לעמוד מאחורי עמדה מסיומת שנשמעת וברור שטיפשית אבל להעניק לה כביכול משמעות עמוקה יותר רק שבהרבה מקרים לא ברור למי ההטיה מכוונת לציבור השואלים או לעונה עצמו)

    כך לדוגמא בנושא של היחס בין ישראל לעמים כאשר תלמיד מסיום שואל על למה נראה שהתורה מפלה גוים יתנו לו כמה תשובות:
    שאין פה הפלייה אלא תפקידים שונים עם ישראל הוא הסיירת המובחרת והגוים הם פלוגת המטבח שבחסידות ובקבלה מוסבר שלכול ברייה התפקיד שלה ועוד כהנה וכהנה תחשוב על “עצמך כמפקד פלוגה המנהיג גדוד” או שהדברים נוהגים רק כלפי רשעים ולא כלפי “חסידי אומות עולם”(מונח תיאורטי מאוד שכן מבחינה הלכתית מדובר רק באיזה גוי תיאורטי שמאמין בתורת ישראל כמה כאלה יש כבר? )לא יגידו לשואל הנבוך את האמת הפשוטה:שרוב רובם של חכמי היהדות מאז קבלת הזוהר ראו את הגוי כברייה נחותה ששווה לחתול ואף פחות ממנו(לפי הארי” שהוא נחשב פחות או יותר כגדול המקובלים ואף נטען שהיה גילגול של משה רבנו הגוי פחות מבעל חיים ולמעשה כנראה שבמציאות אידיאלית אין לו זכות קיום ושזה השורש לשימור כול ההלכות הנ”ל)כי מה אז?העונה ימצא את עצמו במבוכה (מכיוון שספק אם הוא עצמו מאמין בזה ומכיוון שהוא עצמו מתקשה לקבל את זה הוא יעטוף את זה במכבסת מילים של סיירת מובחרת)
    אם ישאל הנער על השגחה פרטית בימינו שכר ועונש וכולי יגידו לו שדברים שנראים לא ברורים באמונה הם בגדר של דברים שהם למעלה מטעם ודעת שזה המבחן של יהודי בעו”ז וכולי(ושוב ספק אם קיים האדם שיענה לשואל שזו האמונה וככה זה מקובל אבל זה לא שכול אמונה של היהדות כיום לקוחה ישירות מהחומש או מהגמרא כי לאיזה מחנך יש את הרצון להשתייך לתוויות של אפיקורוס?)כך גם לגבי ברכת שלא עשני אישה(שבמקום להודות שאולי חז”ל ראו כנראה את האישה כפחותה וככה ההלכה נשתמרה) עירעורים כלפי קדושתה המטיפסטית של המדינה(שיואל אלחנן מהררי ההבלים של אזמרך בלאומים עושה שירות גדול בלהפריך את הטענה שהתפיסה הקוקיסטית היא משהו שירד מהר סיני) דווקא בתחום של טעיות מדעיות כיום הרוב מודים בעובדה הפשוטה שחז”ל לא היו מדענים

    רוב הבריות לא ירצו להתמודד עם קיום תר”ג מצוות כשאין אידאולגיה של סיירת מובחרת תיקון עולם קדושת העם או “יהודי בן של מלך השם אוהב אותך”(מחק את המיותר)רוב הבריות לא ירצו לקיים תר”ג מצוות כשאין הבטחה לגן עדן ומה שעוד יותר רוב הבריות לא ירצו לעשות זה להתמודד עם הספק בהאם כול אחד מעיקרי האמונה הנוכחיים של היהדות האורתדקסית(קדושת מעתיקי השמועה סגולת ישראל יג עיקרים וכהנה וכהנה)רוב הבריות אוהבות תשובות חדות וישירות ותורה שנותנת להם את התחושה שהם גילו את העולם

    מטרת הטריולגיה שלך היא כמובן לא לרצות אנשים אלא להגיד בדיוק את הדברים האלו…אבל דומני שרוב האנשים לא מספיק ישרים להודות בזה(לאיזה בעל בתים מהציבור הדתי לאומי או החרדי יש אומץ להודות בכך שגדולי המקובלים שללו את זכות הקיום של עמים אחרים ?שחז”ל ראו באישה ברייה פחותה?שיג עיקרים לא ירדו מסיני?)יש פומנדליסטים שאין להך בעיה עם עצם התפיסה הזו אחרים כמו האפטולגיקה שש.צ לוינגר נוהג לפרסם פה כל פעם שמראים לו אחד מהנקודות האלו פשוט אוהבים לחיות בהכחשה

    לסיכום:מסכים עקרונית עם תפיסותייך אבל לצערי לא ניראה לי שבאמת הדברים יפתחו והיו על השולחן
    מקסימום יתנו תשובות ישנות-חדשות

  11. להבהרה אין לי שום בעיה עם פומנדליסטים טהורים
    (כאלו אשר אומרים זוהי התפיסה שלנו חד וחלק )
    אבל כשאנשים אכן דבקים בעיקרון מסיום( ומכבסים את זה במילים כמשל הסיירת המובחרת או אישה היא המלכה של הבית ) יש פה לדעתי חוסר יושר גניבת דעת ויותר מזה התייחסות לכול הציבור הכללי כילדים מפגרים שאפשר לחלק להם ממתקים וסוכריות בשביל שתנוח דעתם )

    1. בס”ד כ’ בכסלו תש”פ

      לרציונלי (היחסי עדיין) – שלום רב,

      אכן נכון הדימוי של עם ישראל ל’סיירת מובחרת’, חיל החלוץ ההולך לפני האנושות כדי למשוך אותה אל אמונת התורה וערכיה. עם ישראל נקרא בפי ה’ ‘בני בכורי’, וייעודו של בן בכור הוא להיות אחראי לאחיו הצעירים. אף הייעוד של עם ישראל הוא להיות ‘ממלכת כהנים’ ביחס לשאר האומות, והרי תפקידו של הכהן הוא להורות לשאר העם את דרך ה’.

      עם ישראל קורא לכל האומות לקיים את שבע מצוות בני נח, ולהיות בכך ל’חסידי אומות העולם’. אך יתירה מזאת, כל אחד מאומות העולם יכול גם להיכנס ל’סיירת המובחרת’ בקבלת תרי”ג המצוות, ומי לנו גדול מדוד המלך שבא מתמר הכנענית ורות המואביה, וממנו ייצא מלך המשיח שיוסיף לייחוסו גם את נעמה העמונית (אשת שלמה המלך). לא בכדי מוזכרים ביחד בתפילה ‘הצדיקים והחסידים’ עם ‘גרי הצדק’ כחלק מההנהגה הרוחנית של עם ישראל. אולי דווקא משום הצד הנכרי במוצאו של המשיח, הוא המאפשר לו להשפיע על כל האנושות,

      אף ריה”ל, שביסס את עיקרון סגולת ישראל, מגדיר את עם ישראל ביחס לאומות העולם כ’לב באיברים’, והרי תפקידו של הלב הוא להזרים כוחות חיים לשאר האיברים. ואכן עם ישראל הצליח במשך אלפי השנים שהוא קיים להטמיע בכלל האנושות רבים מערכי התורה. את אמונת הייחוד, השבת כיום של מנוחה והתעלות רוחנית ובקשת השלום והחסד. הערך של חינוך לכל הונהג בעם ישראל כ-1800 שנה לפני שהאנושות כולה החלה לחשוב עליו.

      הבעייה היתה שתלמידיו הגויים של עם ישראל, סירבו להכיר בו כמקור לאמונתם ולערכיהם ורדפו אותנו. תקומתו הפלאית של עם ישראל אחרי כל הסבל והאסונות, החלה להביא את חלק מהאומות להסתכלות שונה, אם הכנסיה בעבר טענה שעם ישראל נועד לסבל נצחי משום שלא הכיר ב’משיחם’ – הרי שבדורותינו מתחילים להישמע גם קולות אחרים. החל במלך ג’ורג’ החמישי ובלפור שאמרו שהם גאים ביכולתם להשיב טובה לעם היהודי שהנחיל לאנושות את אמונתה וערכיה. המשך באפיפיור הנוכחי שהעז להצהיר שעם ישראל הוא ‘אחינו הבכור’,

      כיום קמה תנועה עולמית שבה באנשים רבים הנספחים את היהדות כבני נוח. מדובר עדיין ב’טפטוף איטי’, אך עם ישראל למוד בתהליכים היסטוריים ארוכי טווח. ובע”ה גם אותך נזכה להיות רציונלי במלוא מובן המילה ולא רק ‘רצונלי יחסית’ 🙂

      בברכה, ש”צ

    2. קריאתנו לעולם אל אמונת התורה וערכיה לא מתחילה בפנייה כלפי חוץ. יסודה הוא בדוגמה האישית שאנחנו אמורים לתת בחיים ערכיים מלאי קדושה.

      וההתחלה היא מהבית. כשאיש ואשה מבינים שהיו”ד שבו והה”א שבה הם היוצרים יחד את שם ה’. כשכל אחד רואה את מעלת בן/בת זוגו, הוא ‘מכבדה יותר מגופו’ והיא מתייחסת אליו כ’מלך ושר’, ושניהם ממוקדים בערכים המשותפים, ביצירת בית של תורה וחסד, בית שבו משקיעים שני ההורים בחינוכם של הילדים לתורה ולמידות טובות – אז שורה השכינה ביניהם וביתם הופך למגדלור המקרין אור לסביבתו הקרובה והרחוקה.

      לא בכדי אנחנו חוגגים את החגים הלאומיים הגדולים, לא בתהלוכות ניצחון רועשות *). את יציאת מצרים חוגגים ב’זבח משפחה’ שבו ממוקדים ההורים בסיפור הנס לילדיהם. אף את הניצחון על היוונים נחוג ב’נר איש וביתו’, ללמדנו שהניצחון התרבותי על האימפריה החזקה מתחיל בבית. והרי משפחה אחת, אב וחמשת בניו, הם שהדליקו את הניצוץ ש’שרף את פשתנה’ של האימפריה היוונית.

      כדי להקים בית יהודי צריך את שני השותפים. האב ש’מלמד את בנו תורה’ והאם ש’משדלתו בדברים’ ומטמיעה בילדיה את אהבת התורה והמידות הטובות. ומשום כך אומר רבי יהודה הנשיא (במכילתא על הפסוק ‘כבד את אביך ואת אמך’ שהוקש כבודם ומוראם של האב והאם.

      בברכה, ש”צ

      *) בניגוד לתהלוכות השמחה של היוונים ‘אפיקומן’ בלע”ז, שבהם עוברים החוגגים העליזים מבית לבית – בפסח אין מפטירין ‘אפיקומן’ אלא נשארים עד הסוף במסגרת החבורה ובה מגיעה השמחה לשיא ‘כזיתא פסחא והלילא – פקע איגרא’

    3. לרציונלי,
      לגמרי מסכים. זו אחת הסיבות לכתיבת הטרילוגיה (להימנע מהסיסמאות הנבובות הללו). אלא שלי יש בעיה עם הפונדמנטליזם הטהור. לא בעיה של יושר השיח אלא של נכונותו.

  12. שלום לרב אברהם.

    קודם כל ברכות לצאת ספרך, יהי רצון שתראה פרי בעמלך!

    הקרב על האמת הוא חשוב אבל יש עוד קרב לא פחות חשוב והוא העולם הריגשי.
    וכלשון חכמינו “אמר רבי יצחק: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, שנאמר: ‘רק רע כל היום’.
    אמר רבי שמעון בן לקיש: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, שנאמר: ‘צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו’. ואלמלא הקב”ה שעוזר לו – אינו יכול לו, שנאמר: ‘ה’ לא יעזבנו בידו'”. (סוכה נב ע”א-ע”ב)

    מה מניע את האדם, הלב או הרגש?
    אני בטוח שגם אנשים מאוד רציונליים (ככל שיהיו), מונעים גם ממניעים רגישיים.
    השכל (כלומר האמת) הוא חשוב אבל הוא לא רק מה שחשוב.
    לעיתים המניע הרגשי מכופף את השכל הישר (נכנסה בו רוח שטות כלשון חכמינו).
    מה תורם לאדם האמת אם הוא לא עושה איתה כלום?

    ואולי זאת כוונת המחבר באומרו, “תופעות הנטישה ותחושות המחנק גם הן אולי ייפתרו ממילא (אך, כאמור, לא זו מטרתי)”. אגב, משפט המפתח שלי במאמר.

    בברכה.

    1. “רק אומר שהאמת לא אמורה לתרום מאומה לאף אחד”, נדמה לי שלא הבנתי את כונתך.

      האם יש הבדל בין אמיתות הטענה ש”משה אמת ותורתו אמת” לבין למשל שעץ הוא צומח?
      לי זה ברור. הטענה הראשונה מחייבת ואילו השניה לא.

    2. בס”ד כ’ בכסלו תש”פ

      לרציונל היחסי – שלום רב,

      לא יכולה להיות מחלוקת בין הזוהר לבין המפורש בדברי הנביאים, שלעתיד לבוא יתוקן העולם לכל הגויים ינהרו אל הר ה’ כדי שמלך המשיח ילמדם מאורחות ה’ ויעשה שלום בין כל הגויים וכו’. והם הם דברי בעל ‘חסד לאברהם’ שציינת שהקליפה הרעה המסיתה ומכשילה את הצדיקים תיעלם, בעוד שהקליפה הטובה שהיא בבחינת ‘שומר לפרי’ תמשיך להתקיים גם לימות המשיח ותיקונה יבוא כמבואר בדברי הנביאים ע”י הדרכתו של מלך המשיח.

      בקירובם של בני נוח עסקו גם הרב אליהו בן אמוזג הראי”ה קוק הרבי מליובביך הרב יהודה אשכנזי והרב יואל שוורץ, זכר צדיקים לברכה, ששיטותיהם מיוסדות הן על ספרות הנגלה והן על ספרות הנסתר. הנסתר אינו תורה אחרת הסותרת את הנגלה, אלא מימד של עומק. ואין טעם לעסוק במקורות של נסתר לפני שמיצינו את האמור בספרות הנגלה, כתבי הקודש, דברי חז”ל וספרי ההגות של ראשונים ואחרונים. את אלה אני משתדל להציע בהתאם לידיעות שבידי. מה שאינני מכיר – אינני אומר.

      בברכה, ש”צ

    3. איתן, מה שכתבתי הוא שאמת ערכה הוא בהיותה אמת ולא בכך שהיא תוורמת. מש האמת ותורתו אמת זו אמת ערכית ולא עובדתית במובן הפיזי. ועדיין זו אמת לא בגלל שהיא תורמת משהו לנו אלא בגלל שזו האמת. כך נכון לנהוג.

  13. לש.צ לוינגר
    רבי יהודה הלוי לא היה מקובל
    גישתו כלפי נכרים אכן מתונה ואף חיובית בניגוד למה שבד”כ חושבים הוא לא זה שהתחיל את מושב הנשמה היהודית והקליפות וכהנה
    תנועת בני נח הם של הרב שרקי ממכון מאיר שהוא תלמיד מרכז הרב ובין תלמידי הרב קוק יש אכן כאלה הדבקים בגישת ה”סיירת המובחרת”
    אבל מה לעשות ועובדתית מאז קבלת הזוהר זה פשוט לא הגישה הנפוצה (ועיין ערך בסוף הספר חסד לאברהם של אחד מגדולי המקובלים מהדורות האחרונים שם מובהר לשיטתו שכנראה רוב רובם של הגוים הם בבחינת קליפות אשר קיומם יתבטל לעתיד לבוא אט אט וזהו “תיקון עולם” ):
    אין צורך באומות עע”ז כלל, ולזה אומת עשו שכולו רע תתבטל מכל וכל, כאומר ולא יהיה שריד לבית וגו’, ועד”ז יתבטל מן האומות כל רע ולא ישאר בהם אלא החלקים הטובים שהוא השפעת הקליפה מצד ג’ ראשונות שבה, שמשם חסידי א”ה שיש להם חלק לעוה”ב, ועל אלו נאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה, ובהתבטל שאר הקליפות הרעות יתבטלו עמהם האומות, אמנם הקליפות שהם שומר לפרי יתקיימו כדי שיגיע מהם תועלת ולא נזק. והנה עתה אל הקליפות ב’ בחינות, הא’ בחינת הקליפות שאינה רעה אבל טובה שממנה שומר לפרי, והוא סוד יצה”ר המטיב עצמו ונכנס פנימה ולזה לא יתבטל, והב’ קליפה הרעה שהיא המטונפת המכשלת הצדיקים המוכיחה המשטנת. ואחר שאין בן המלך צריך לתוכחת מה צורך לרצועה. וזמש”ל

    וזה בדיוק הבעיה שלי עם אנשים כמוך ש.צ אתם מצטטים סלקטיבית מקורות המתאימים לדעתכם ועושים כאילו מקורות אחרים לא היו קיימים אפשר לטעון כי זוהי אולי דעת מיעוט אפשר לטעון כי אולי לא כך החשיבה המקובלת(אהע”פ שזה לא נכון ומאז הופעת הזוהר זוהי אכן הגישה המקובלת בין כאלה הבקיאים בספרות הסוד שהיא מה לעשות קאנון יהודי אורתדקסי ככל הספרים)..עכשו אתה יכול לטעון שאתה לא מקבל גישה זו שיש גם דעות אחרות וכהנה וכהנה אבל אל תפתח לי במחול ציטוטים שמטרתו להוכיח כאילו הגישה הזו לא קיימת..(או לעשות פירוש מתוקי לגישה הזו ולהוציא דברים מהפשט כמו להתחיל להגיד שקליפה וטומאה זה מושגים נשגבים מהבנתנו ושהכוונה במינוח הזה בעצם זה כדור גלידה)
    יש גישות ביהדות שטוענות שנשים פחותות מגברים נקודה יש גישות הטוענות כי עצם הברייה היא דבר שכולו רע ומסובבות כול רעיון או הנהגה בעולם על ידי כוחות “טמאים” ועליונים של איזשהוא שר למעלה ויש גישות הטוענות כי הגוים כולם כולל “חסידי אומות עולם”הם תאונה היסטורית אתה יכול לקבל או לא לקבל את אמיתותם אך אל תכחיש שהם קיימות כי זה לא תורם לשיח(גישות מתוקות כמו שלך בסופו של דבר זוכות לבוז בשיח בנושאיים ציבוריים הן מימין והן משמאל ובצדק)

    מיכי-קראתי את הקדמתך לספר אמת ולא יציב העניין הוא שלא ממש אפשר לדבר עם פומנדליסטים בשפה הזו מסיבה פשוטה שכן הם אוחזים בגישה ש”גדולי ישראל” הם בעלי רוח הקודש ולהתווכח עם אמיתות כתביהם בנושאים עובדתיים זה כמו ניסיון של קתולי להתווכח עם תלמיד גוזף סמית על נכונות נבואתו(כמו שאמרתי בהקשר אחר על מקובלים רבים נטען שהם גילגול נשמות של כול מיני דמיות. תנכיו”ת בעבר וברגע שמישהו כזה מוציא קלף מהשרוול לא נישאר לך שום אמצעי להיכנס איתו לדיון לוגי)

    1. אני יותר אופטימי ממך. לדעתי אפשר להתווכח ואף להצליח. מעבר לזה, יש ציבור רחב עם עמדה לא מגובשת שכן פתוח לשמוע. זה תהליך שלא נגמר ביום או בשנה, אבל כל אחד תורם את הצעד הקטן שלו.

    2. ההבחנה של בעל חסל"א ברורה (לרציונלי היהסי)

      בס”ד כ”א בכסלו תש”פ

      לרציונלי היחסי – שלום רב,

      כדי להתייחס לאמירה של אחד מגדולי ישראל ולהבינה בצורה נכונה ומדוייקת, צריך לדקדק בלשונה ולהבין את הקשרה, הן ההקשר הספציפי במקום שבו נאמרו הדברים, והן בהקשר הכולל של שיטתו ההגותית של האומר. על אחת כמה וכמה כשמדובר בטקסט השייך לעולם הנסתר המלא באמירות בדרך משל וחידה. וכפי שביאר הרמב”ם בהקדמתו לפ’ חלק לגבי אגדות תמוהות שיש להבינן בדרך אלגורית.

      הטקסט היחיד בינתיים שציינת והבאת את לשונו, הוא דברי בעל חסד לאלפים, ובו ההבחנה ברורה. יש קליפה רעה שרודפת מסיתה ומציקה לצדיקים – והיא עתידה להתבטל, ויש קליפה שהיא ‘שומר לפרי’ הניתנת לבירור והיא תתקיים גם לעתיד לבוא. זה בהחלט המסר העולה גם מספרות הנגלה ומהשכל הישר: הצוררים הרודפים והמסיתים יבוא על עונשם, בעוד האנשים הפשוטים שהוטעו ונגררו אחרי הרשעים – יבואו על תיקונם בקבלת מצוות בני נוח בהדרכתו של עם ישראל.

      כפי שהזכרתי, העיסוק בקירוב בני נוח לקיום המצוות שלהם, אינו רק נחלתו של ר’ אליהו בן אמוזג. עסקו בזה ר’ יואל שוורץ הליטאי, ר’ יהודה אשכנזי (ויבל”א תלמידו ר’ אורי שרקי) מבית מדרשו של הראי”ה קוק, והר”מ מליובאוויץ’ מחוג החסידים, שפעל רבות להפצת תודעת קיום מצוות בני נוח, עד שארה”ב קבעה את יום הולדתו ל’יום החינוך’, לא נראה לי שהוא עשה להם ‘מבצע הליכה על ארבע’ 🙂

      תיקון ע”י הפיכה לבעל חיים מוזכר בתנ”ך בהקשר לנבוכדנצר שנענש כך על גאוותו, ואולי סבר האדמו”ר שצוטט בליקוטי שיחות שגם מקביליו של נבוכדנצר בדורנו כגון הצאר ניקולאי, סטאלין והיטלר וכיו”ב יזכו לכבוד מסוג זה. אודה לך אם תציין את מקור הדברים כדי שיהיה ניתן להבינם.

      אף מה שהבאת בשם ר’ צדוק שאין לגוי בחירה והוא מוכרח לעשות רע, זוקק ביאור, שהרי אם כן ייפטרו לכאורה כל האומות מכל אחריות ועונש למעשים רעים שעשו, ואולי כוונתו לגוי הפשוט שהוא רק נגרר אחרי מנהיגים שהסיתוהו בבחינת ‘גוי שנשבה’, וגם כאן רק ציון מקור וציטוט מדוייק יכול לאפשר הבנה נכונה של הדברים.

      ובקיצור: התמונה בינתיים לא השתנתה ממה שעולה מדברי החסל”א שיש הבחנה בין הרשעים הרודפים והמסיתים לבין הגוי הפשוט.

      בברכה, ש”צ

    3. על ההארה לגויים לעתיד לבוא, כותב הרב בעל התניא (ליקוטי אמרים סוף פרק לו):

      ‘…רק שאח”כ גרם החטא ונתגשמו הם והעולם עד עת קץ הימין, שאז יזדכך גשמיות הגוף והעולם ויוכלו לקבל גילוי אור ה’ שיאיר לישראל ע”י התורה שקרא’ עוז.

      ומיתרון ההארה לישראל יגיה חשך האומות גם כן, כדכתיב והלכו גוים לאורך וגו’ וכתיב בית יעקב לכו ונלכה באור ה’ וכתיב ונגלה כבוד ה’ וראו כל בשר יחדיו וגו’ וכתיב לבוא בנקרות הצורים ובסעיפי הסלעים מפני פחד ה’ והדר גאונו וגו’ וכמ”ש והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך וגו”

  14. ש.צ לוינגר שלום ראיתי כעת את הודעתך למעלה
    “לא יכולה להיות סתירה”-אכן אך כידוע לך טוב ממני בהרבה מפרשי המקרא פונים להמון אופנים שונים ופרשניות שונות כפי הבנתם את התורה או אם ללכת בסיגנון שלך:כול אחד נותן פרשנות ש”מגלה פנים חדשות”
    לדידם של חלק (ואני מתקן ואומר חלק כי גם בקבלה כמו בכול זרם אחר של היהדות יש דעות שונות)אכן ינהרן גוים רבים ויעבדו שכם אחד וכהנה רק שהם מפרשים את זה בצורה שונה (ואפרופו הרבי מליבוביץ שהזכרתה הוא אכן היה נעים לבריות ואהב כול ברייה ואמנם בשיחותיו על העתיד לבוא לאומות העולם הוא מבהיר שאין חלילה הכוונה שהאומות יזכו לדעת את הקב”ה אלא להיות עבדים ליהודים ואף מביא בליקוטי שיחות את הדעה של אחד האדמורים שיבוא שלב שבו הגוים יתחילו ללכת על 4 כבהמות כיוון שזהו חלק מתיקונם -לחזור לטבעם האמיתי ובסוף ימותו לא לקחתי ציטוט זה מאתר כפירה כי אתרים כאלה אינם מדייקים אלא מפורמים ומאמרים של חסידי חב”ד עצמם )-לאליהו בן אמזוג הייתה שיטה שונה שרחוקה להיות מן המיינסטרים הקבלי והאורתדקסי בכלל על האומות ועל דתות העולם(הוא טען שגם לנצרות ולאסלאם יש פן אלוהי ושהיהדות אכן אונברסילית וצריכה לחבר בין כול התרביות ולא לחינם אף אחד כמעט לא שמע עליו)

    אתה מנסה לעשות פה טריק חמקמק שאולי איתו אתה מצליח לעשות שלום בינך לבין עצמך -שאם יש אמירות כאלו כוונתם היא לא כפשוטה ושלא יתכן שאותם גדולים התכוונו לכך כי זה סותר את דברי קודמיהם-האמת הפשוטה היא שייתכן מאוד שדעות כאלה יתכנו גם בקרב יהודים תמימים יראי שמיים ואוהבי הקב”ה -דבריהם של אותם מקובלים השוללים צלם אלוהים ובחירה חופשית מהגוי להגיע לדרגה של קדושה וגאולה אכן סותרים את פשט דברי חז”ל והמקרא -ואולם הם לא רואים בכך סתירה אלא גילוי פנים חדשות

    ש.צ אני לא אוהב אפטולגיקה כאשר הרבי מליבוביץ כותב במפורש שתיקונם של הגוים הוא ללכת על 4 כאשר בעל חסד לאברהם מבהיר במפורשות שתיקונם של האומות הוא להתבטל(טוב נו אולי חוץ מכמה קליפות גוים בודדות )או כאשר רבי צדוק הכהן כותב מפורשות שאין לגוי בחירה חופשית והוא בגדר רשע ולא ישנו מעשיו (ושוב עתיד להימחות מהעולם)-אין שום סיבה לפרש את דבריהם אחרת כי הם לא נעימים לאוזן מה גם שמשום מה תלמידהם הישרים והנאמנים של גישות אלו לא רואות צורך לפרש זאות אחרת-קנאת סופרים תרבה חכמה(אני גם די בטוח שכול אותם תלמידי חכמים ויראי שמיים אם היו רוצים להעביר מסר אחר ולא את דבריהם כפשוטם-היו כותבים זאות )

    בכל דיון על כול ספר קודש וגישה ביהדות(או על כל הוגה בעולם) אסור לעשות אפטולגיקה מתוקה ונעימה -כי הדברים האלו לא תורמים לשיח בכלל ולא מחזיקים מים -אם הולכים בגישה הצודקת שאם דברים מסיומים שנוגדים את השכל הישר (וגם את חוש הצדק במקרה זה )-סביר להניח שלא נכונים גם אם מי שכתב אותם הוא הצדיק הכי גדול בעולם ואנחנו לא מגיעים לקרסוליים שלו-עדיף להגיד את זה ואם אתה דבק בגישה שגם דברים שסותרים לחלוטין את השכל הישר(דרמנטיזם שהולך עם שלילת קיומםשל עמים אחרים ראייה שכול העולם כולו מורכב ממאבק של שרים שמימים גילגולי נשמות של דמיות תנכיו”ת בתוך צדיקים בימינו)-תגיד גם את זה!אין לי בעיה עם גישה כזו(אני בז לה ושולל אותה וכמובן גם חושב שהיא הזויה מלאה באמונות טפלות ואף דברים שגובלים בע”ז ולעיתים כמו במקרה של היחס לנכרים גם מרושעת ואיוולית)אבל אני אכבד אותך בתור יריב ראוי-בגלל שאתה לא מסתתר מאחורי מסיכות אלא אומר את הדעה הפשוטה שלך-וכך מסייע לי וליציבור לגבש עמדה

    בראיון של ירון ידען עם מר יהודה משי זהב (אם אינני טועה כתב של העדה החרדית במקצועו ?)ירון ידען(שיצא בשאלה אך נשאר חרדי בנשמתו פשוט לכיוון ההפוך)הטיח במשי זהב על כך שבחינוך החרדי אומרים ש”כל העולם נברא לשרת את היהודי”-משי זהב לא פנה לאפטולגיקה של סיירת מובחרת וכדומה אלא אמר שזוהי אכן הגישה החרדית המקובלת וכולם יכולים לצעוק עד מחר(אולי גם דבריו הם עמוקים ובעלי סוד ומשמעות?ואולי גם את דברי הרבי הקדוש האלוקי הבקיא בחכמת הנסתר שליט”א אסור לפרש כפשוטם?
    )-הערכתי אותו על האומץ להגיד דברים כאלו בתקשורת בלי שום חשש (ושוב לא כי אני חושב שכל דעה לגיטימית אלא שעל ידי כיבוסי מילים לא נצליח אף פעם לבחון בצורה מודעת את דעת היריב והציבור לעולם לא יוכל לגבש עמדה) ועוד הובא פעם בבלוג של תומר פרסיקו(חוקר דתות) על לימוד גמרא לנשים-שהגר”ד שלל ובצדק את הטענה ההזיוה שאישה במקור נאסרה ללמוד גמרא כי יש לה “נשמה גבוה יותר” וגם את מאמרו :זה סיני!(שמבהיר פחות או יותר את הגישה הליטאית להלכה)-נהניתי לקרוא
    עמדות מוצקות וברורות שנאמרות ללא התנצלות גם אם מזעזעות אותי לרגע עוזרות לי לגבש עמדה דיבורים עמומים לא(והרבה פעמים עירערתי באפשרות אולי העמדה החרדית-פומנדליסטית הרואה בכול כתבי היהדות כולם כרוח הקודש ונבואה היא בעצם הנכונה ואולי אני זה שהזוי פה כי אני מתקשה לזרוק את השכל)

    בקיצור ש.צ אני באמת לא מבין מה הבעיה להודות בזה שכתבי החסידות הקבלה כתבי הראשונים והאחרונים וכהנה הם לא מקשה אחת שאפשר ליישב אותה הרמונלית ולהגיד שכולה מכוונת לאותו דבר אלא שיש חילוקי דעות עוד יותר קשה לי להבין למה גם במידה ואתה מעריץ דמות גדול מסיומת ולדעתך היא טועה במשהו מסיום קשה לך כול כך להגיד גם את זה ואתה חייב לפנות לפירושים הזיום(אגב אותם כשלים לא רק יהודים נאמנים כמוך מהימין עושים אלא גם ליברלים מהשמאל האורתדקסי וחוקרי אקדמיה חילונים עושים כשהם מנסים לדוגמא להסביר לנו שהרמב”ם בעצם דגל בעקרונות הנאורות של תומס גפרסון)זה וזה-לא מחזיק מים

  15. אגב למה אני כותב עבודה זרה?לא כדאי באמת לטעון שכול הגות שלא מוצא חן בעייני גובלת בעבודה זרה אלא כי משום מה כשהוגה יהודי מסיום בן ימינו יטען שיג עיקרים ספק אם כולם ירדו מהר סיני יקבל תיוגים של “אפיקורוס שאין לו חלק לעולם הבא” בטענה שעיקרי האמונה של הרמב”ם אסור לחלוק עליהם
    ואילו הוגים שנמצאים בארון הספרים של כולנו שדוגלים הרבה פעמים בדרמנטיזם(צדקת הצדיק)ספרים שמסבירים שתכלית התורה והמצוות היא מלחמה נגד שדים ויצורים שמימים ושרים ועוד ספריות שמרחיקות לפעמים לכת וטוענות שבארץ ישראל שולט אלוהי ישראל ובארצות אחרות שרים ואלים שונים ושיש מלחמה תמידית בינהם ..דעות שעל פי יג עיקרים וחכמי ימי הביינים היו נתפסות ככפירה וכעבודה בשיתוף(וודאי על פי יג עיקרים)נחשבות ללגיטמיות

    לא שהם באמת עבודה זרה שכן אף אחד מהגישות האלו לא הציעו לעבוד אל אחר אבל מצד שני הם הרבה יותר קרובות לאפיקורסיות במובן המסתורי מאשר הטענה שאולי אין השגחה בימינו

  16. ש.צ עייפתי כבר מפילפולים על גבי פילפולים בכול אות ובכול מילה
    בעל החסד לאברהם לא כתב שרק המזיקים והמסיתים יענשו אלא שסוף תהליך הגאולה הוא ביטול כול האומות וקליפות כנראה הכוונה לחלק מסיום או לבודדים מהגוים שימשיכו להתקיים וזה רק בבחינה פחותה (שיוצא מזה שהיחס לגוי הקונקרטי הוא כלתפילין או מזוזה במקרה הטוב שנועד לשמש את היהודי ושאין לו שום קיום וערך עצמי-ושוב איןצלי בעיה בכך שמישהו מביאה טענה זו-כרבי עובדיה יוסף שוודאי שמידותיו ובקיאותו בתורה וזכיותיו גדולות משלי ואני לא אומר שצריך לסתום את הפה לאנשים שטוענים כך ולא בעד בלהיות בדיקטטורת מחשבות קומניסטית אבל מוטב שמי שחושב כך שיגיד זו בפה מלא ולא יסתתר במשלים של סיירות מובחרות)
    שוב להגיד שדברי חב”ד מופנים כלפי יחידי סגולה רשעים” זהו עיוות ופירוש מגמתי של דבריהם(זה מגוחך כמו בערך לטעון שכול פעם שהחסידים מדברים על אהבת ישראל הכוונה היא ליחידי סגולה כרמב”ם ויוסף קארו להבדיל מהעם הארץ הפשוט או מהחילוני הרשע או לטעון פירוש ליברלי שכול פעם שמדובר על חומרת איסורי העריות הכוונה זה רק לאורגיות המוניות להבדיל מסתם סטוץ פשוט של בעל בתים תמים שאין בו שום רע אלא רק רצון להינות קצת עם פירושים נעימים ונוחים לכול טקסט לא נגיע רחוק כפי שהעיר לך הפרופסר נדב שנרב לפני שנים רבות בפולמוס על תורת החסידות ) בחסידות אכן מובהר יותר מפעם אחת שנשמות העמים כולם הן טמאות מרושעות מונעות על ידי יצר הרע ושאין בהם שום דבר טוב גם בחסידות אכן קיים מושג של יחידי סגולה שהם “חסידי אומות עולם”(ושוב נציין את העובדה הפשוטה שמלבד נעמן ועוד כמה דמיות היסטוריות חזליו”ת ותנועה קטנטנה בארצות הברית אין כאלו)שהםם זוכים לאיזשהיא לגיטמציה (וגם אז היחס של כתבי החסידים אליהם איננו חיובי כלל וכלל לכול היותר מדובר פה ביחס שדומה לזה שנותנים לקוף מפותח במיוחד או לעבד כושי בעל יכולות שכליות גבוהות מאוד ולא ליצור שווה או בעל יעוד עצמי ) אכן נכון הדבר שהרבי מליבוביץ הצליח להחזיק גם בתפיסה מיסטית לפיה רוב האנושות היא איפשהוא בין מדרגת “עבד” או “כלי” כתפילין לבין מדרגת אדם-ועם זאות להביע חום וידידות לכולם-גם רבי חיים ויטאל כתב ווראט קבלי די מצמרר לעונש בו הוא תמה מדוע האיסור שופך דם האדם בדמו ישפך תקף כלפי נכרים שהרי הם בכלל לא בגדר אדם (תלמיד של הארי” שדעותיו כלפי נכרים ידועות)ושם הוא עונה שההורג את הנכרי נענש בגלל שפוטנציאלית יכול היה לצאת ממנו גר צדק ובאמת בלי זה תשלום בכסף על הנרצח היה מספיק ומצד שני שצריך לאהוב את כול הבריות וגם את הנכרים..פסיכולגיה איננה מעניני כאן כנראה שאותם אנשים לא ראו דיסוננס נפשי בקיום שני העמדות הללו(וכן גם רבי צדוק הכהן כתב שראוי לרחם ולהצטער בצערם של הנכרים)את השאלות הפסיכולגיות האלו נוכל להפנות אליהם בתחיית המתים או בעו”ב

    וכן הקושייה שלך בעינייה עומדת המשנה הדרמניסטית של רבי צדוק הכהן אכן קשה לוגית ועם זאות זה לא אומר שזה לא משנתו(והוא כן עושה חילוק בין אותם חסידים צדיקים שיזכו לקבל קצת מהמצוות בימות המשיח שם יהיה השיא שלהם ונקודת הזמו היחידה לפני שיכלו לבין רשעים שלא יזכו גם לזה ואולי גם יקבלו יסוריי גיהנום ואם בהומור פסיכולגי עסקנו אז יתכן שאולי עדיף ע”פ משנתו להיות רשע אומות עולם ולפחות לזכות לשייכות נצחית)
    משום מה ש.צ המון מתלמידי חב”ד והקבלה מצטטים ומבינים דברים אלו כפשוטם מעניין אם תוכל להודות אחרי שאראה לך מאמר של ת”ח שטוען שכך הם הכתבים תוכל להודות שגישה זו קיימת(ולא לעשות פירוש מתוחכם למאמר של בנאדם שחי היום)

  17. האם לדעתך יש משמעות לעובדה שאין ולו דמות תורנית אחת שמסכימה לדעותיך?
    לדוגמא אתה טוען שאין סמכות לצוות על אמונה או טענות עובדה, לאורך כל הדורות כל גדולי ההגות למיניהם חשבו שיש סמכות כזו (אלא אם ידוע לך אחרת), בין אם בעיקרי האמונה או בדברים אחרים, אז כולם טעו ורק אתה צודק?
    הרי גם אתה לא טוען שהם היו אידיוטים, אז כולם נפלו בכשל כזה פשוט לפי תפיסתך ?

    בנוסף האם באמת יש לך צל של מחשבה שאדם מן היישוב שרואה לנגד עיניו את כל גדולי הדור של העם היהודי לאורך ההסטוריה, כולל תנאים אמוראים ראשונים ואחרונים, אנשי הגות, דיינים ופוסקים וכו שסבורים לדוגמא שיש חובה להאמין בתחיית המתים (כמובא בפרק חלק בסנהדרין), ובא אדם חכם או מבריק ככל שיהיה וטוען כנגד כל אלו, שאין להם סמכות לצוות עלי להאמין בתחיית המתים, (והם ודאי סוברים שיש סמכות כזו)
    האם אתה באמת סבור שאותו אדם יאמץ את דעתך ולא את דעתם?

    1. יש משמעות, אבל לא רבה מדיי. כמובן שאם רבים חולקים עליי זה מביא אותי לחשוב שוב על עמדותיי. אבל אחרי שחשבתי והגעתי למסקנות שלי – אלו הן מסקנותיי.
      אני לא חושב שמישהו עלי אדמות חשב שיש סמכות בנושאים עובדתיים, שהרי זה לא מוגדר מושגית. יותר סביר ש הם חשבו שהעובדות הללו נכונות ולכן מחייבות כל אחד. אבל גם אם כולם היו חושבים אחרת – זו מסקנתי הברורה. כבר בגמרא מצינו “האלוהים אילו אמרה יהושע בן נון לא צייתי ליה”.
      השאלה האחרונה מעניינת אותי כקליפת השום. כל אחד עושה את חשבון נפשו ומגבש את עמדותיו. זו שאלה עובדתית, ואני מניח שיהיו כאלה ויהיו כאלה. הם לא אמורים לקבל ממני דברים כי אני אמרתי אלא לשקול את הטיעונים.

  18. מי כמוך יודע, שאפילו בפרוייקט הקאנוניזציה ההיסטורית של ספרי הקודש, “השאלה היתה האם אתה כופר, ולא האם אתה צודק”.

    ובכן תנוח דעתך, שגם שם קריטריוני הקבלה שהציבו חז”ל בשער הכניסה לארון הספרים היהודי לא היו “מה נכון”, אלא “מה מתכתב עם ההשקפה שלנו”. התמיכה במצע היווה כרטיס הכניסה, בין לקולא ובין לחומרא. וכשהגיעו המצנזרים (‘הגונזים’) לספר שממש היה חבל לוותר עליו – הפתרון היה אפולוגטיקה.

    “אמר רב יהודה אמר רב: ברם, זכור אותו האיש לטוב וחנניה בן חזקיה שמו, שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל, שהיו דבריו סותרין דברי תורה. מה עשה? העלו לו ג’ מאות גרבי שמן וישב בעלייה ודרשן”. (שבת יג ע”ב)

    “אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: ביקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה. ומפני מה לא גנזוהו? מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה… ואף ספר משלי בקשו לגנוז, שהיו דבריו סותרין זה את זה. ומפני מה לא גנזוהו? אמרי: ספר קהלת – לאו עיינינן ואשכחינן טעמא?! הכא נמי ליעיינן”. (שבת ל ע”ב)

    והטרילוגיה? תאר לעצמך אילו היית צריך לבחור, אם תידרש ותיסרס בשבעים פנים ובשלושים ושתיים מידות, או שתישאר מחוץ לקאנון ספרי הקודש, אך לפחות תילמד כפשוטה.

    1. אכן, לצערי היה היבט כזה של הדיונים, אבל אני חושב שהתיאור שלך מוגזם. אפילו לגבי ספר יחזקאל, זה סתר דברי תורה – כלומר היה לא נכון. מעבר לזה, זו רק הההו”א (לגנוז אותו). למסקנה לא גנזו. והדרשות שעשו לו ניתנות לפרשנויות שונות. אחת מהן היא שהסבירו מדוע הוא נכון ולא סותר את עקרונות האמונה. זו פרשנות וזה לגיטימי.
      אבל אתה לגמרי צודק שדיון מסוג זה אינו זר למסורת שלנו. טוב, עדיין איני מקבל זאת.

    2. בס”ד ג’ בטבת תש”פ

      ובנבואת ייחזקאל יש התמודדות עם התפיסות שרווחו בעם שהגלות והחורבן מעידים ש’עזב ה’ את הארץ (ח,יא) ושעם ישראל הוא מעתה בבחינת ‘עבד שרבו מכרו’ שפקע שעבודו. יחזקאל מבהיר שהגלות והחורבן באו עקב חטאי העם, אך ה’ לא עוזב את עמו והוא עתיד לגאול אותו למען שמו שלא יתחלל בגויים באמרם ‘עם ה’ אלה ומארצו יצאו’ (לו,כ).

      ובע”ה כשם שזכינו לראות בתחילת התגשמות נבואת יחזקאל: ‘ואתם הרי ישראל ענפכם תשאו ופריכם תתנו לקראת עמי ישראל כי קרבו לבוא’ (לו,ח) וובתחילת התגשמות ההבטחה: ‘ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם על אדמתכם’ (לו,כד) – כן כן נזכה בקרוב לקיום ההמשך: ‘וזרקתי עליכם מים טהורים… ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם… ועשיתי את אשר בחקי תלכו ואת משפטי תשמרו ועשיתם…’.

      בברכה, ש”צ

השאר תגובה