האם התורה היא ערובה להתנהלות ראויה (טור 356)

בס”ד

בטורים 84 ו-219 כבר עמדתי על הבעייתיות החוזרת ונשנית בדברים שכותב הרב רצון ערוסי, שבכל פעם מחדש תולה את תחלואי החברה והשלטון שלנו בהתנתקות מדרך התורה ומהמחויבות אליה. דרכו היא תמיד להצביע על פגם בהתנהלות במדינת ישראל כיום (ויש לא מעט כאלה ב”ה), ואז לצטט מקורות (רלוונטיים או לא) בהלכה שמצביעים על הדרך הראויה, ובכך להוכיח שההיצמדות לדרך התורנית הייתה פותרת את כל תחלואי השלטון והחברה, ושאלו נגזרים מההתנתקות מהתורה. הדברים נופלים על אוזניים קשובות כמובן. איזה יהודי ירא שמים יסרב לקבל חיזוק לקדושת תורתנו וצדקתה המוחלטת, ולכשלים שניבעים אצל אלו שסוטים ממנה? אבל היושר האינטלקטואלי מחייב שכם אם הדברים נעימים לשומע עליו לשקול אותם בפלס שכלו ולא לקבל אותם רק מפני שהם מתאימים להשקפותיו.

כישלון השיטה הדמוקרטית (לא פחות!)

היום שלחו לי עוד פנינה כזאת מבית מדרשו, והפעם על “כישלון השיטה הדמוקרטית” (זו הכותרת), ובעיקר על דרכי ההצבעה בכנסת ופיזורה. גם כאן, כמו שכבר הראיתי בעבר, ישנה לא מעט דמגוגיה, אבל מעבר לזה הדברים הללו גם יוצרים חילול השם ומרגילים אנשים להיצמד לסיסמאות במקום לחשוב קצת. לכן ראיתי לעצמי חובה להעמיד שוב את דבריו על מקומם, ולהשומע ינעם.

הטור שלו אינו ארוך, ולכן אצטט את דבריו במלואם.

בשבוע שעבר חברי הכנסת הצביעו הצבעה על התקציב שהתוצאה שלה הייתה קשה מנשוא – הכנסת מתפזרת. עם ישראל היושב בציון אמור להיערך לבחירות פעם רביעית בתוך שנתיים בי’ בניסן בעיצומה של מגפה נוראה בעיצומו של משבר כלכלי ובעיצומו של שסע חברתי קשה.

אבל מה שאנחנו רוצים להתייחס הוא על אופן ההצבעה, במסגרת הדברים שאנחנו נוהגים להשוות בין הליכות עמנו אשר נקבעות על פי התורה ובין ההליכות שמתקיימות על פי החברה המערבית הדמוקרטית.

 

הליך ההצבעה לפי התורה

איננו פונים מתוך מגמה להתנצח או ללגלג חלילה אלא מתוך כאב, מתוך רצון גדול מאוד שנתנהל לאורם של הליכות התורה. לפי תורתנו הקדושה כל הצבעה והצבעה של בית דין או מועצה ובכל מסגרת קהילתית ושיפוטית המייצגת ציבור על כולם חלה החובה להשתתף בהצבעה, על פי התורה אין דבר כזה ‘נמנע’. והדברים עד כדי כך שאם יש מישהו נמנע מחליפים אותו במישהו אחר שבא אחריו בתור לפי הסדר. ואפילו אם חבר הכנסת חולה צריכים לפי תורת ישראל למצוא לו מחליף שיצביע במקומו. כל זאת כדי שכל נושא ונושא ידון בהרכב המלא ובפורום המלא ושכול אחד ישמיע את דעתו בצורה מנומקת ומכובדת כך שתהיה הפריית דעות, ובכך ההצבעה איננה תהיה סיעתית אלא עניינית. זהו ההליך הראוי לפי תורת ישראל. הליך ענייני, מכובד, אחראי ורציני. וכל שכן כאשר מדובר בהחלטות כאלה של פיזור הכנסת לבחירות בעיצומם של תנאים כאלה.

 

התנהלות כושלת בתהליך ההצבעה לפיזור הכנסת

בואו ונראה כיצד התנהלה ההצבעה. חלק מהמצביעים הסתתרו בחדרי השירותים, חלקם הסתתרו בחניון, חלק מהם הגיחו בהפתעה רק בקריאה השנייה או השלישית, כי הרי אז ההצבעה היא מכרעת ותוך שמי מהם מצביעים בניגוד לסיעתם!

לכאורה זה הצבעה עניינית, אולם במושגים של הדמוקרטיה הקיימת אזי הם היו צריכים להימנע מההצבעה ולבקש מחליף במקומם, היה עליהם לבקש מסיעתם שימצא להם מחליף משום שההצבעה מנוגדת למצפונם ומשום שכיום ההצבעות הם סיעתיות. אבל לבוא ולהשתמש במנדט שקיבל או קיבלה מהסיעה ולהצביע בניגוד לסיעה ובניגוד לכללים הפוליטיים והדמוקרטים הקיימים – הרי זו מרידה ובגידה, זה פגיעה בכל המציאות הפוליטית שעל פיה הם מתנהלים.

אנחנו מוצאים מה שנקרא הצבעה בגידתית, אנחנו מוצאים גם “הצבעה ברגליים” דהיינו לא לבוא, וזוהי בושה וכלימה שיש מציאות כזאת! ואנחנו כאמור רואים התחכמויות לא להופיע בקריאה ראשונה ובקריאה שנייה.

 

מחיאת כפיים בהחלטת פיזור הכנסת – מעשה מביש

ואחרי כל זה פתאום בתום ההצבעה נשמעות מחיאות כפיים. והרי גם אם הצבעה היא לפי מה שאתה היית רוצה אתה צריך להיות ברמה של חרדה הרי עם ישראל הולך כעת לבחירות בפעם הרביעית בתוך שנתיים בעיצומה של המגפה ומשבר כלכלי וחברתי בל יתואר, ועכשיו זה דלק לתדלק יותר ויותר את כל המשברים האלה, אז על זה למחוא כפיים?!

יושב ראש הכנסת העיר להם אפילו בצורה מאוד עוקצנית על מה אתם מוחאים כפיים הרי כתוצאה מפיזור הכנסת הרבה מכם לא יחזרו לכנסת, אז אתם מוחאים כפיים שאתם מתאבדים? זאת אומרת יש כאן דפוסי התנהגות כביכול בשם הדמוקרטיה המערבית אבל דפוסי התנהגות מבישים, האם על מהלכים כאלה נוכל לסמוך ולבטוח? האם זה דמותה של הנהגה?

נזכר רבותיי שהפרלמנט שלנו, פעם הייתי קורא לכנסת “כנסת”, היום אני קורא לזה פרלמנט, כי איננו אחר מאשר פרלמנט. מגיע לדרגה הזאת וב”ה עוד לא מגיע וכנראה הוא עלול להגיע לדרגות של פרלמנטים באירופה שעיננו ראו ולא זר איך במסגרת ההצבעות מכניסים אגרופים אלו לאלו עומדים ומכניסים אגרופים אלו לאלו, וזה נקרא דמוקרטיה, אוי לאותה בושה.

ואני חוזר, דברנו הקשים האלה לא באים מתוך התנצחות ולא מתוך עמדה נפשית “הנה אתם רואים ניצחנו הדרך התורנית היא הנכונה”, אלא מתוך כאב עצום שאחים ורעים שעדיין לא זכו לאור באור התורה מתנהלים כפי שהם מתנהלים והם לא יודעים איזה הפסד עצום יש להם שאינם מכירים את אורחות התורה, אם היו מכירים את אורחות התורה היו אומרים הבו לנו את אורחות התורה במקום האורחות המבישות האלו.

אנחנו מתפללים לבורא עולם שיערה רוחו ממרומים כדי שאחינו היקרים יגלו את האור של התורה והמאור שבה יחזירם למוטב.

קשה להאמין, אבל איני מצליח למצוא בדבריו כמעט אף משפט הגיוני. אנסה כעת להראות זאת באמצעות דיון בעיקרי הדברים.

האם אכן ההשוואה היא בין משפט התורה לבין הדמוקרטיה המערבית?

הבעיה הכי יסודית שקיימת כמעט בכל מה שהרב ערוסי כותב בנושאים אלו היא היושר בהשוואה שהוא עורך. הוא מציב זו מול זו מערכת שלטונית שמתפקדת בפועל במציאות מול תיאוריה כלשהי שלא יושמה מעולם. התיאוריה הדמוקרטית לא סובלת מהפגמים שהוא מנה, שכן אלו תוצאה של האנשים והכשלים בהתנהלותם המעשית. והתנהלותה המעשית של התורה בנושאים הללו לא נבחנה מעולם בכור המבחן המעשי.

אם, משום מה, הרב ערוסי היה רוצה לנהוג ביושר, הוא יכול היה לערוך את ההשוואה בשני מישורים שונים, באופן שאינו לוקה בחוסר היושר ובכשל המתודולוגי של ההשוואה שלו:

  1. מחד גיסא, הרב ערוסי יכול היה לערוך השוואה בין התיאוריה ההלכתית לבין התיאוריה של המשפט והשלטון המודרני (שהוא מומחה בו. הרב ערוסי הוא ד”ר למשפטים). ברור לי שהתוצאות היו כמובן אחרות בתכלית. אני ממש לא בטוח, בלשון המעטה, שבהשוואה כזאת המשפט המערבי היה יוצא וידו על התחתונה. כבר הר”ן בדרשותיו (דרוש יא) כותב שלפעמים משפטי העמים מוסריים ומתוקנים יותר מאלו שלנו (כי אנחנו מנסים להשיג את חול העניין האלוהי ולא רק את הסדרת החברה והתיקון המדיני).

יתר על כן, הר”ן שם כותב שבדיוק מסיבה זו המשפט ההלכתי צריך להשלמה וליישום המעשי את מערכת משפט המלך כדי לתקן את הליקויים הללו. לכן גם שלטון אידאלי שמתנהל על פי התורה לא אמור להיצמד להלכה. להיפך, תפקידו של המלך הוא לסטות מההלכה כי אי אפשר לנהל חיים מעשיים על פי ההלכה. משפט המלך הוא נגזרת של שכל ישר, ואינו יונק מהתורה. בכך הוא דומה למשפטי המלכים בכל האומות, כפי שכותב הר”ן. ולכן שלטון מעשי לא אמור להתנהל אחרת משלטון חילוני של גויים.

  1. לאידך גיסא, הרב ערוסי יכול היה לערוך השוואה בין השלטון הדמוקרטי-מערבי (בישראל), שכאמור מתפקד בפועל, לבין שלטון תורני שמתפקד בפועל. אמנם כנראה מעולם לא היה מצב כזה, ואם זה כן קרה, זה היה בעבר הרחוק, כשאין לנו תיעוד מפורט מה בדיוק התרחש שם. אבל אם ניקח את האירועים שמתוארים בתנ”ך, ניתן לומר ביושר שזו לא פסגת המוסר והתיקון המדיני והחברתי. הנביא אולי כן, אבל המלך בדרך כלל לא. כוונתי גם למלכים שבדרך כלל עשו את הישר בעיני ה’. האם סיפור דוד ובת שבע מתאים לאלטרנטיבה שמציע הרב ערוסי לדמוקרטיה המערבית? או אולי אחאב ואיזבל? אפשר לומר שזה קרה בדיוק מפני שהמלך לא ציית לתורה, אבל זה בדיוק כמו לנפנף בטאוטולוגיה שאין דתי גנב, כי אם הוא גנב אז הוא לא דתי. ואם בטאוטולוגיות עסקינן, אז בה במידה נוכל לומר שהשלטון של הדמוקרטיה המערבית הוא מושלם, והכשלים נובעים מכך שאנשים הם רעים ולא נוהגים כראוי ולא נצמדים להוראותיו.

אבל למרבה השמחה יש לנו בכל זאת אפשרות לערוך גם את ההשוואה המעשית הזאת. טלו את חברי הכנסת הדתיים/חרדים, ואמרו לי האם הם מתנהלים כראוי, כלומר לא לוקים בפגמים שתיאר הרב ערוסי? האם התנהלות על פי התורה מצילה אותם מהליקויים הללו, לעומת חבריהם החילוניים הרשעים (ע”ע ‘רשועים ארורים’)? כמובן שלא. אלא ששוב ברור לי שהרב ערוסי יסביר שזה בגלל שהם לא נוהגים על פי התורה. וגם על כך אענה לו שגם הח”כים החילוניים כושלים כי אינם נוהגים לפי הכללים של הדמוקרטיה המערבית. שוב מדובר בטאוטולוגיה לא מועילה. רגע, ומה על התנהלותה של הרבנות הראשית, שהרב ערוסי עצמו חבר במועצתה? שם כל החברים הם רבנים שכולם צמודים לתורה ולהלכה, ושם הרי מדובר במגדלור של צדק ויושר. ממש אור לגויים. הרבנות כידוע מתנהלת בניקיון כפיים ובלי שטיקים. ההצבעות כולן ענייניות ואין תככים וגם לא כשלים ופגמים. אחרי הבדיחות, כל אחד מבין שהתנהלותה גרועה בהרבה מזו של הכנסת. בלי שקיפות, בלי ניקיון כפיים, עם כוחניות מונופוליסטית, בלי נהלים ראויים ועוד ועוד, וכל זה בשם התורה על ידי נושאי דגלה. הרי לכם השוואה בין פרקטיקה לפרקטיקה, ואת התוצאה תרשו לי להשאיר לכם.

ושוב ניתן לומר שזה רק מפני שהם סוטים מדרך התורה. אבל שוב אענה שגם הכשלים בדמוקרטיה נובעים מסטייה של אנשים רעים מהנהלים והנורמות הראויות הנהוגות בה. על הרב ערוסי להחליט, האם הוא מתמקד בתיאוריה או בפרקטיקה? בתורה או באנשים שמממשים אותה? אי אפשר לקחת באופן מגמתי בצד אחד של ההשוואה את התיאוריה ובצד השני את הפרקטיקה, רק כדי שתוצאות ההשוואה ייצאו כמו שהוא רוצה.

אלא שמשום מה הרב ערוסי החליט לא לערוך את אף אחת משתי ההשוואות הישרות הללו, ובחר דווקא לערוך השוואה לא ישרה בין תיאוריה תורנית-הלכתית לבין פרקטיקה מערבית-דמוקרטית. בצורה זו אני יכול גם להראות את עליונותה של החילוניות על פני הדתיות, שהרי הרבנים מוטי אלון, ברלנד, הרב מצפת ועוד כמה וכמה רבנים אחרים הטרידו מינית נערים ונשים, למרות היותם רבנים נערצים. לעומת זאת, התיאוריה החילונית רואה מאד בשלילה הטרדות מיניות. היא (=התיאוריה) ברה ונקייה כשלג. הרי לנו השוואה לא ישרה בין פרקטיקה של א לבין תיאוריה של ב. עם זה לא  תגיעו רחוק. קשה לי להאמין שהרב ערוסי לא שם לב לעובדה המשמחת שהתיאוריות הן כמעט תמיד מושלמות, ולעובדה הפחות משמחת שבפרקטיקה, כשמדובר באנשים ולא בתיאוריות, בדרך כלל יש לא מעט בעיות וכשלים.

דוגמה מספר ‘הכוזרי’

בספר הכוזרי במאמר א (אות קיג) החבר מגנה את התנהלותם של הגויים שהיא אלימה וכוחנית, “בוז, יסורים והרג”, ויש בה התפארות וכוחניות של המלכים ועוד. לעומת זאת, אנחנו היהודים דלים, עניים, צנועים וענווים.

הכוזרי עונה לו על כך:

קיד. אמר הכוזרי: כן הוא אלו היתה כניעתכם ברצון, אבל היא בהכרח, וכאשר תמצא ידכם תהרגו.

הכוזרי מסביר לחבר שהוא עושה כאן השוואה בין התיאוריה היהודית לבין הפרקטיקה של הגויים. התיאוריה שלנו דוגלת בענווה, שלום ויחס ראוי לכל אדם, אבל זה מעולם לא עמד במבחן אמיתי, שכן לא היה לנו שלטון וכוח משלנו, ולכן לא הייתה לנו אופציה להפעיל אותם כנגד אחרים. קל מאד לשבת על הכורסה להפיץ דעות ועקרונות מושלמים. השאלה מה יקרה כשזה יעמוד למבחן פרקטי.

ועל כך עונה החבר ביושר:

קטו. אמר החבר: מצאת מקום חרפתי מלך כוזר. כן הוא, אלו היה רובנו מקבל הדלות כניעה לאלהים ובעבור תורתו, לא היה מניחנו הענין האלהי כל הזמן הארוך הזה…

אכן, השוואה לא הגונה. אבל דומני שטעות לוגית אינה חרפה. החרפה כאן היא כנראה הדמגוגיה, שכן החבר ניסה להציג את היהדות כעליונה על הגויים מכוח השוואה לא ישרה שלא עומדת במבחן העובדות. מזכיר לכם משהו?…

מעבר לבעיה היסודית הזאת, יש גם כמה בעיות מקומיות בדבריו של הרב ערוסי, וכאן אטפל בשתי העיקריות. כפי שנראה מיד, הדברים נקשרים גם לכשל העקרוני שלו.

האם ההחלטה על פיזור הכנסת היא מבישה?

בניגוד לדבריו, ההצבעה על פיזור הכנסת לא הייתה עם תוצאות מבישות. להיפך, ההחלטה לפזר את הכנסת היא התוצאה המתבקשת במצבנו, שבו אין משילות ואין דרך לנהל בצורה תקינה את המדינה. הבוחרים לא אפשרו לנבחרים לבנות קואליציה סבירה, והתוצאות של מערכות הבחירות הקודמות הכתיבו את רוב הכשלים במצב הנוכחי. הסיבה לכך שיש ארבע מערכות בשנתיים היא התפלגות קולות המצביעים שלא הביאה להכרעה, ולא שום פגם מהותי בדמוקרטיה. מסיבה זו גם איני רואה פגם במחיאות הכפיים במליאה עם התקבל ההחלטה על פיזור הכנסת. זו התגובה המתבקשת לתיקון גדול שנעשה בהחלטה הזאת. המשך הכהונה של ממשלה וכנסת שלא מתפקדות הוא כשל, ולא ההליכה לבחירות.

יתר על כן, נבחרינו אכן אינם מאורות גדולים, לא אינטלקטואלית ולא מוסרית, והם פועלים בצורות מבישות באספקטים שונים. אבל אין לכך בדל קשר לשיטה הדמוקרטית. זוהי תוצאה של האישים שפועלים כאן בשטח. אגב, המלכים שמלכו בנו בעבר ממש לא נראו טוב יותר, בלשון המעטה. התככים של רבנינו בהווה לא נראים לי שונים מהותית מהתככים של שליטינו החילוניים. גם הפעולות של רבנינו בדרך כלל אינן ראויות וחכמות יותר מאלו של שליטינו. בקיצור, סדנא דארעא חד הוא.

צודק הרב ערוסי שבשלטון בשיטה של “תורתנו הקדושה” אין בעיה של ארבע מערכות בחירות בשנה, וזאת פשוט מפני שלא עושים שם בחירות. מדובר במלך שנולד משפחה הנכונה (מבית דוד). אם רוצים להחליף את המלך זה נעשה בצורה הרבה יותר נאורה ואלגנטית מאשר בדמוקרטיה הכושלת שלנו: פשוט מורדים בו ו/או רוצחים אותו. אכן, שיטה לא רעה, אבל משום מה אני בכל זאת מוצא בתוכי נטייה קלה לטובת מצב של ארבע מערכות בחירות בשנתיים. הרב ערוסי מתפלל שאחינו הטועים יגלו את מאורה של התורה ויחליפו את הדמוקרטיה הנלוזה שלהם בשיטה התורנית. אני חייב לומר שלפחות במישור הזה אני מעדיף מאד את המערכת הדמוקרטית הכושלת, למרות כל מגבלותיה ופגמיה. וכך אני מוצא עצמי מתפלל שאחינו הצודקים לא יגלו במקרה את התורה ומעלותיה ויחליטו להיות אחינו הטועים ולוותר על הדמוקרטיה. רחמנא ליצלן מהאי דעתא.

הימנעות בהצבעה

הרב ערוסי קובע שלפי תורתנו הקדושה אין דבר כזה להימנע בהצבעה, לא בבית דין ולא בשום מוסד שיפוטי או שלטוני. ראשית, איני רואה מדוע זו מעלה. הוא מניח משום מה שהימנעות היא כשל נורא, ואילו בעיניי זהו אופן התנהלות סביר עבור מי שאין לו עמדה בנדון. המשמעת הקואליציונית נראית לרב ערוסי פעמי משיח, חלק מעשרת הדיברות ויסוד המוסר האוניברסלי, בעוד שלי היא נראית כמו כפיית הממשלה על הכנסת, הקפאת מעמדם של חברי הכנסת וניטרול הכנסת מתפקידה העיקרי. כך הממשלה כופה על הכנסת לומר אמן לכל החלטותיה (בטור 300 הסברתי שבעצם במדינה שלנו יש שתי רשויות ולא שלוש. הרשות המחוקקת לא קיימת). ובאופוזיציה זהו ניטרול של עמדות חברי הכנסת מן השורה ביחס לראש הסיעה (שלעתים כלל לא נבחר בפריימריז). אבל אצל הרב ערוסי כל מה שקורה כאן הוא כשל, מהחל ועד כלה. הוא הופך אור לחושך וחושך לאור, ועושה זאת בשם “תורתנו הקדושה”. אתמהה!

כנימוק לעמדתו התימהונית, הוא מעלה את הטיעון שבבחירות אנחנו מצביעים עבור סיעות ולא עבור אנשים ספציפיים. אבל לא בכדי האנשים נבחרים לכהן בכנסת במסגרת הסיעות (במרכז או בפריימריז, כל סיעה לפום שיטתא דילה). אחרת לא היה שום צורך בחברי כנסת. כל סיעה (מי זו הסיעה אם לא החברים? המרכז?) תחליט מה עמדתה בנשוא הנדון, ולא נותר לנו אלא לספור את הסיעות ולא את האנשים. אפשר פשוט לסגור את הכנסת. זו שיטה מגוחכת, ערכית והגיונית, אבל בעיני הרב ערוסי זהו המודל האידאלי, וכל סטייה ממנו היא חרפה וכשל. הפיכת אור לחושך וחושך לאור, כבר אמרתי?…

אבל גם לגופו של עניין, מניין הוא הוציא את מסקנתו שעל פי “התורה הקדושה” אי אפשר להימנע בהצבעות, ואם מישהו אומר שאינו יודע מחליפים אותו? רק ממוחו הקודח. בחו”מ סי’ יח ס”א כתוב שאם דיין אומר “איני יודע” מוסיפים עוד שני דיינים. כלומר לא ממנים דיין במקומו, אלא מוסיפים למושב עוד שני דיינים כדי לקבל הכרעה על פי שלושה. הסיבה לכך מבוארת בנושאי הכלים שם (ראו שם בסמ”ע סק”ג ועוד), שההחלטה צריכה להתקבל על פי שלושה. כלומר זה לא עיקרון מוסרי אלא דין שנוגע למספר הדיינים. כיצד הוא מסיק מכאן שהימנעות של מצביע בכנסת היא כשל מוסרי? ומה זה קשור לנימוק שהוא מעלה שההצבעה בבחירות קובעת את הסיעה ולא את האדם. גם אם הנימוק הזה היה הגיוני (והוא ממש  לא), מה הקשר בינו לבין הדין של דיין שאומר “איני יודע”?

ובכלל, מה האלטרנטיבה שהוא מציע? האם הרב ערוסי מצפה שח”כ שבאמת אין לו עמדה ברורה יצביע בכל זאת? או שמא עלינו להחליף אותו לצורך ההצבעה הספציפית הזאת באדם אחר? איך נבחר אותו? ראש המפלגה יבחר מישהו שנראה לו לצורך ההצבעה הספציפית הזאת? זו הצעה רצינית? לומר על כך שאלו דברי תימה, זה שיא האנדרסטייטמנט שלי. או שמא, הרב ערוסי מצפה, כפי שראינו קודם, שההחלטות בכלל לא יתקבלו בהצבעה של החברים אלא דרך משקלה של עמדתה הקולקטיבית של הסיעה וזהו, בלי הצבעות? מעבר לזה שמדובר בשטות ברמה הערכית והמעשית, האם לדעתו האלטרנטיבה הזאת כן מתאימה לדיני התורה? איפה הוא מצא את המכניזם הזה בשולחן ערוך?

ומעבר לכל זה, כיצד הוא מרחיב את הדין הזה שנאמר על דיין בבית דין להצבעות במוסדות שלטוניים? האם הוא קרא זאת בדילוגי אותיות בתורה, או בין השיטין בתלמוד? ואפילו אם ההלכה אכן הייתה קובעת זאת בפירוש, הרי בחו”מ סי’ יז סכ”ב כתב שקהילה יכולה לקבל עדים לא כשרים, חזיתית נגד דין התורה. האם היא לא יכולה לקבוע שניתן גם להימנע בהצבעות? רבנו תם למשל סובר שהחלטות בקהילה צריכות להתקבל פה אחד (לא הולכים אחרי הרוב). כלומר דיני ההצבעות בבית דין לא חלים בהכרח על הצבעות במוסדות שלטוניים. האם אי האפשרות להימנע היא כלל מנדטורי שאין להתנות עליו גם במוסדות של קהילה? הרבה פוסקים כתבו שבמוסדות הקהילה ניתן לקבל החלטות בלי נוכחות המיעוט. ואילו כשאחד המצביעים נמנע, הרב ערוסי טוען שאי אפשר לקבל את ההחלטה.

לגבי ההבדל בין רוב בבית דין לרוב בתקנות הקהל, ראו הסבר בטורים 66, 69 ו-79. הראיתי שם שאלו שתי פרשיות שונות לגמרי, ולא קרב זה אל זה. אין צורך לומר שבמישור הזה הצבעה בכנסת לא דומה להצבעה בבית דין (האם הרב ערוסי מציע לפסול נשים לכהן בכנסת כי הן פסולות לדון?! ואולי לשיטתו גם אין לערוך הצבעות או דיונים בלילה?) אלא להצבעה במוסדות של קהילה.

ומעבר לכל, גם אם נמצא שבתקנות הקהל יש כלל מוחלט שאוסר להימנע, הרי הכלל זה גופו יצא מההיגיון של הפוסקים ולא משום מקור הלכתי (כמו כל כללי התנהלות הקהילה). אם כן, הרב ערוסי בעצם מבקר כאן את השיטה הדמוקרטית מכוח השכל הישר ולא מכוח התורה. על מה שאומר השכל הישר אפשר כמובן להתווכח, אבל כך או כך ודאי שאין כאן הנגדה בין דמוקרטיה לשיטת התורה. ובכלל, בטור 164 הראיתי שתקנות הקהל אינן חלק מההלכה ואין להלכה מה לומר לגביהן. ההימצאות של הלכות אלה בשו”ע היא תוצאה עצובה של תאונה היסטורית, ותו לא. שום דבר שקשור למשפט התורה ובטח לא ל”תורתנו הקדושה”.

וכאן אנחנו מגיעים שוב לכשל היסודי של הרב ערוסי. ראינו שהכשל העיקרי שלו הוא שהוא משווה פרקטיקה דמוקרטית מול התיאוריה התורנית. כעת אנחנו רואים שהתיאוריה שבה מדובר אינה תיאוריה תורנית אלא סתם שכל ישר (לדעתו). וכאן המעגל נסגר. שימו לב ללוגיקה של המהלך.

  1. הרב ערוסי טוען: תורתנו הקדושה אומרת שאין להימנע בהצבעה.
  2. אני שואל אותו: איך אתה יודע?
  3. הוא עונה: כי זה מה שהשכל הישר מחייב.
  4. על כך אני עונה: אז גם השיטה הדמוקרטית מחייבת זאת.
  5. והוא כמובן שואל: איך אתה יודע?
  6. ואני עונה בלי למצמץ: כי זה מה שהשכל הישר מחייב.
  7. אז הוא שואל: אבל בפועל זה לא קורה?
  8. ואני שואל: ובעולם התורני זה כן קורה בפועל? הרי שם זה לא קורה כי אין שלטון שמתנהל בפועל על בסיס השיטה התורנית.
  9. goto 1.

ובשולי הדיון, אני תוהה: האם בעיריות בני ברק, ביתר עילית, קרית ספר וכדומה, אין אפשרות להימנע בהצבעות? הרי אין צורך לומר שהן מתנהלות באופן הכי נאור ותקין, ובצמוד לשיטת “תורתנו הקדושה” בכל האספקטים. אז ודאי שגם אין להימנע שם בהצבעות, לא? כדאי לעדכן אותם במה שאומרת “תורתנו הקדושה” בעניין זה.

קשה להאמין שהדברים הללו יצאו מקולמוסו של אדם יודע ספר, רב בישראל, ד”ר למשפטים וחבר מועצת הרבנות הראשית (בעצם זה לא כל כך קשה להאמין). ועוד יותר קשה להאמין שמישהו טורח להדפיס את הדברים הללו ולקרוא או להקשיב להם ברצינות. והנלענ”ד כתבתי.

52 מחשבות על “האם התורה היא ערובה להתנהלות ראויה (טור 356)”

  1. על סמך מה אתה אומר שמתפקידו של המלך הוא אמור לסטות מההלכה? הרי אם אתה אומר את זה “כי אי אפשר לנהל חיים מעשיים על פי ההלכה” – הייתי יכול לומר את זה על כל בנאדם פרטי.

    1. הוא מתכוון בטענה שאי אפשר לנהל חברה על פי המשפט העברי באופן מוחלט. חפש פה באתר פורט בהרחבה. אין הכוונה שאי אפשר לחיות כיהודי שומר תומ”צ.

  2. המצפה לישועת משפט התחרה

    אז מה בעצם עם אתה מכוון בתפילת “השיבה שופטינו כבראשונה”, למדינה דמוקרטית עם סנהדרין שיש לו סמכות לדרוש את משפט התורה באופן המייתר ביקורות כמו זו של נדב שנרב וכיוצא בזה? מה דעתך על הספר “מדינה כהלכה” של הרב עדו פכטר?

    תודה על ההתייחסות

    1. לא מכיר את הספר.
      השיבה שופטינו כבראשונה, הוא להשיב את השיטה המקורית: משפט המלך + משפט ההלכה. בסה”כ אני מניח שהמשפט ההלכתי לא יהיה מאד שונה מהמשפט הנוהג כיום.

      1. הרב, כתבת – בסה”כ אני מניח שהמשפט ההלכתי לא יהיה מאד שונה מהמשפט הנוהג כיום.
        ככה?
        אולי כוונתך לשיטות המשפט, אבל מהותית ערכי היסוד שונים, אז ברור שהחוקים שונים מאד
        הלוא כן?

        1. ראשית, הערכים לא מאד שונים. שנית, רוב חלקי המשפט לא קשורים לערכים אלא לשכל ישר וניהול סביר של החיים. כשההלכה תנהל כאן את החיים, אף אחד לא יקפיד על מתן עונש רק אם הייתה התראה וקבלת התראה. אי אפשר לנהל כך חברה ומדינה. כך גם לא יפסלו עדות נשים וגם לא הפללה עצמית, וגם לא יפטרו מזיק בגרמא ועוד ועוד. כבר עמדו על כך ראשונים ואחרונים. זה לא חידוש שלי.

  3. הרב מיקי, יש לי בעיה קטנה. במאמר שלך על מדינת הלכה, כתבת ביקורת חריפה על הרב רצון ערוסי. הרב ערוסי הגיב לך בשיעור שלם ששם הוא התייחס למקורות והסביר את עצמו בטוב טעם ודעת ודחה את דבריך לחלוטין, ולא ראיתי עד היום שום התייחסות עניינית שלך לנושא. התגובה שלו מופיעה בפוסט שלך על מדינת ההלכה בסוף התגובות כסרטון וידאו… עיי”ש.

      1. https://youtu.be/GtKxK5-mNzo?t=1653
        “התגובה שלי זה השיעור הזה. לימוד תורה! לימוד תורה! אנחנו לא אנשי פוסטים. לא אנשי אתרים. אנחנו אנשים אשר לומדים תורה! ביישוב הדעת, ניתי ספר ונחזי” … “לינקים, ציוצים, הכל… זה המקלדת, רבותי, היום. כן, כן, רק לא משא ומתן”. האמת שיש משהו ישר ומעורר הערכה בזה שהוא מקריא את הביקורת בלי כחל ושרק (גם אהבל ידוע כמו אמנון יצחק מתמחה ביושר הזה). אבל מהמעט יחסית שאני דגמתי לא מצאתי מאומה. אם כי במקום שאני נמצא לדרוך על קשקושים כאלה מרגיש כמו לפרט באריכות הוכחות לטענה שאחשוורוש לא רצח את ארלוזורוב.

        1. חבל שלא טרחת לשמוע.
          הוא למשל מעיד על עצמו שבדבריו הוא מסכים שלפעמים אין ברירה וצריך להשתמש בעד מדינה.
          אבל הרב מיכאל אברהם תקף אותו על התנגדותו למוסד “עד מדינה” – כלאמר תקף אותו על עמדה
          שהוא לא מחזיק בה.
          אם הדבר נכון – ואתה יכול לבדוק זאת – האם תטען שאלו קשקושים ?

  4. מסכים עם הרוב
    אבל האזכור של דוד צריך להיות עם אוריה, שכן זה מה שקשור להיבט הלאומי. חטאו האישי עם בת שבע, פחות שייך.
    אגב, נקודתית לשלטו מקומי והצלחותיו בדרך התורנית, בטח יש הרבה מקומות לבדוק זאת, משלטונות הנשיאים, ריש גלותא, השליטה בקהילות ספרד, ועוד ועוד. לא יודע כמה שייך לבדוק באמת, אבל להביא דוגמא מההתנהלות החרדית זו קצת דמגוגיה

  5. אין בתורה שום רמז על הצבעות שלטוניות
    יש בתורה התנגדות להחלטות שאינן טובות. לֹא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים, לְרָעֹת

    בתורה לא העם הטיפש בוחר את מנהיגיו אלא משה רבינו. וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי-חַיִל מִכָּל-יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל-הָעָם–שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת.

    1. 'וידועים לשבטיכם' (לפה"א)

      בס”ד ט”ז בטבת פ”א

      לפה”א – שלום רב,

      ממקום שבאת – בחירת שרי האלפים וכו’ ע”י משה – מוכח שמשה ביקש את חוות דעתו של העם לגבי מינוי שריהם ושופטיהם, באומרו להם: ‘הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם ואשימם בראשיכם’.

      במבחן של ‘חכמים ונבונים’ הכריע מן הסתם ה’בחינה’ שעברו אצל משה, אבל מלבד החכמה – נזקקו המנהיגים גם להיות כאלה שהציבור ייתן בהם אמון, ולשם כך יש גם לנביא כמשה צורך ‘להימלך עם הציבור’.

      אף הזקנים מייעצים לרחבעם להתחשב בדעת העם, באומרם לו: : ‘אם היום תהיה עבד לעם הזה, ועבדתם ועניתם ודברת אליהם דברים טובים – והו לך עבדים כל הימים’ (מל”א יב).

      צריך להיות תלך המוביל את העם ואינו נגרר, אך מתכונות המלך המרכזיות היא ‘לבלתי רום לבבו מאחיו’, ולא בכדי נקרא שמו ‘מלך’ על שום שיודע הוא להימלך בעם ולהובילם בחכמה ובתבונה אל הדרך הראויה.

      בברכה, ירון פיש”ל אורדנר

      1. בס”ד טו”ב בטבת פ”א

        אינני מונח בסוגיא של ‘הימנעות דיין מלדון’. דומני שיש מקום לחלק בין דיין שאומר ‘איני יודע’ לבין חבר כנסת הנמנע, משום שתפקידו של דיין לברר והודיע את הדין הקיים כבר בתורה, ואם אין ביכולתו לברר את הדין במצב מסויים, הרי הוא לגבי דין זה כמי שאינו ‘גמיר וסביר’ שאינו יכול לדון בזה.

        לעומת זאת, החלטה של הכנסת או של הממשלה לא באה לברר את החוק, אלא ליצור אותו. ח”כ או שר הנמנע, אומר בעצם שאינו בטוח אם צריך לחדש את הסעיף שאותו מבקשים להעביר כחוק או כהחלטה. ומי שנמנע כי הוא מסופק אם לומר ‘כן’, הרי הוא כאומר בינתיים ‘לא’, ויש למנות את הנמנעים כמצביעים ‘נגד’. שהרי גם הוא אינו מסכים לחדש החלטה.

        בברכה, שרגא פייביש הלוי קונקטאטור

        1. הסתלקות של בית הדין מלהכריע

          אם דיין אומר איני יודע מוחלף באחרים, הרי מצינו מצבים שבית הדין כולו מחליט להסתלק מן הדין. למשל, יכול בית הדין להמליץ על פשרה, כל עוד אינו יודע לאן הדין נוטה.

          וכן מצינו מצבים שבתי הדין החליטו במודע להימנע מלעסוק בהם. למשל בימי רבי שמעון בן שטח פסקו לדון בדיני ממונות מתוך התחושה ‘דלית אנן חכמין’, וארבעים שנה לפני חורבן בית שני,גלתה הסנהדרין מלשכת הגזית כדי שלא לדון דיני נפשות משום ‘שרבו הרצחנים’.

          כמו כן, יש מצבים, שמפאת שאין מספיק ראיות, מסתלק בית הדין מלהכריע ומורה על ‘כל דאלים גבר או ‘שוד דדייניי’..

          לכאורה, אם בדיינים מומחים יש מצב שמרגישים חוסר ביטחון להכריע – על אחת כמה וכמה ראוי שחברי הכנסת או הממשלה ייזהרו מלקבל החלטות בפזיזות, לפני שמיצו את בירור הנושא לעומקו במידת האפשר. כדאי היה שיהיהו מומחים ואנשי מקצוע קבועים שיהוו ‘ועדה מייעצת’ ליד כל אחת מוועדות הכנסת.

          בברכה, שפ”ק

          1. אין בהחלטות של הכנסת או הממשלהק'קוורום'

            חילוק נוסף בין בתי דין שבהם יש בעיה בהימנעות לבין הכנסת והממשלה, הוא שבהחלטותיהם של גופים אלה לא נדרש מניין מינימלי. מי שנמנע אינו נספר, והרי הוא כמי שלא נכח באולם.

            ראיתי פעם קריקטורה על יו”ר ועדה שבא לבקר ח”כ שחלה, והוא מבשר לחולה שהועדה החליטה לאחל לו רפואה שלימה, ברוב קולות של שלושה בעד מול שניים נגד ו-20 נמנעים 🙂

            בברכה ‘פה אחד’, שפ”ק

            1. ההקפדה על כיבוד הסכמים - היתה מונעת את המשבר

              בס”ד טו”ב בטבת פ”א

              ההקפדה על משפט התורה הנותן, כפסיקתו של בית הדין ברחובות, תוקף משפטי להסכמים פוליטיים (עליה עמד הרב ערוסי בעבר) – היתה חוסכת לנו את המשבר הפוליטי מעיקרו.

              לו היתה סמכות לבית דין של תורה לפקח על פעולותיהן של רשויות השלטון שייעשו ע”פ התורה – לא היה בית הדין צריך להמתין עד שיפנו אליו, אלא היה דורש ‘מראשית השנה’ שיגישו תקציב דו-שנתי ושיקימו ועדה משותפת למינוי בכירים ו’ועדת פיוס’ וכו’,

              ופוליטיקאי שהיה מסרב להוראת הדיינים – היה נמתח על העמוד להלקותו מכת מרדות, כפי שמחייב דין התורה למסרבים לבית הדין 🙂

              בברכה, בן-ציון יוחנן קורינאלדי-ראדצקי,
              הממונה על ‘כלי הדיינים – שופר מקל ורצועה’

              1. ואולי ממשבר זה ייפתח פתח לתקווה

                בס”ד עש”ק הקבצו בני יעקב תשפ”א

                ואולי דווקא ממשבר זה – ייפתח פתח לתקווה. מה שקרה עד עכשיו שאנשים ימניים ומסורתיים, שבצדק או שלא בצדק, נמאס עליהם שלטונו של בנימין נתניהו – חברו למפלגה שמנהיגיה שמאלנים מובהקים (לפיד וגנץ וכיו”ב) או למפלגה שהיא ימנית אנטי-חרדית מובהקת (ישראל ביתנו)

                .כעת קמה לבנימין נתניהו אלטרנטיבה.ות שבראשה.ן עומדים מנהיגים שהם לא פחות ימניים ממנו ושומרי מסורת הרבה יותר ממנו. ובעלי ‘קבלות’ וניסיון רב של עשייה ממשלתית מגוונת. מ

                עתה גדל מאד הסיכוי, שעמניים ומסורתיים, שעברו מ’שנאת ביבי’ אל מפלגות השמאל וה’אנטי’ – ישובו ‘הביתה’ אל המחנה הלאומי והמסורתי, וכוחו יגדל. אם ישכילו אחרי הבחירות מפלגות הימין – הליכוד, ‘תקווה חדשה’ ו’ימינה’ – לשלב ידיים – נזכה בע”ה לממשנה יותר לאומית ויותר מסורתית.

                בברכה, ירון פיש”ל קורינאלדי

                  1. הגם בתי המשפט דורשים מהשופטים להימנע מלהימנע

                    בס”ד טוב בטבת פ”א

                    כדאי לציין שלא רק משפט התורה אינו מתיר לדיין להימנע.. בבתי המשפט רואים בהימנעות שופט מלהכריע דבר בלתי רצוי,

                    האפשרות שנתן המשפט העברי, להחליף את הדיינים שאינם מוכנים להכריע בדיינים אחרים שיכריעו – נחשב לבלתי רצוי, משום שאז תהיה ההכרעה ע”י שופטים שלא שמעו בעצמם את הטיעונים והראיות ופחות מעורים בעניין.

                    כניסתו של שופט חדש לדיון, שמטבע הדברים צריך זמן כדי ללמוד את הנושא, גם אם לא תביא לפגימה בנכונות הכרעתו – הרי תגרום להתארכות הדיון, דבר שעלול להביא ל’עינוי הדין’

                    בברכה, ירון פיש”ל אורדנר

                    בנושא ההימנעות מהימנעות, לא הוחלו הנורמות הנדרשות משופטים על נבחרי הציבור, שלהם מאפשרים להימנע.

                    באחרונה, הגיעהלמעאכת המשפט המגמה לדרוש מהנבחרים את הנורמות הנדרשות משופטים, וכך רוצים להחיל על נבחרי הציבור גם את איסור ‘שוחד דברים’ – פסלות לדון בעניינו של מי שנתן למחליט ‘סיקור נאוהד’.

                    נורמה זו של ‘איסור שוחד דברים’ , שמשפט המדינה פחות גורף באימוצה לגבי שופטים – מנסים כעת להופכו להלכה מחייבת לגבי הנבחרים…

                    1. ואולי על פי התורה היו צריכים כולם להימנע

                      בס”ד ט’ בשבט פ”א

                      דומני שאם העניינים בכנסת היו מתנהלים לפי התורה – היו מרבית חברי הכנסת צריכים להימנע מלדון בנושאים שבהם אינם מומחים ולהעביר את הדיון בכל נושא למועצה של מומחים ואנשי מקצוע, שיגישו חוות דעת (או מיגוון חוות דעת החולקות זו על זו). ורק אחרי קריאת חחות הדעת ושמיעת המומחים השונים – היו יושבים ומחליטים.

                      בברכה, ירון פיש”ל אורדנר

                  2. אף מרדכי אומר לאסתר: אסור להימנע!

                    אף מרדכי מורה לאסתר שאסור להימנע. אסור לה להחריש, אלא חייבת היא לנקוט עמדה ולדרוש מהמלך את ביטול הגזירה!

                    אף מרדכי אינו מסתפק בהימנעות מהשתחווייה בצורה פאסיבית של ‘לא קם ולא זע’, אלא אומר בפה מלא שאינו משתחווה כי הוא יהודי!

                    גם חרבונה זכור לטוב, שלא נמנע, אלא הביע את דעתו בבירור נגד המן, ועל כן אף אנו לא נימנע מלהזכירו לשבח.

                    ואף אנחנו לא נמנעים, אלא עונים ומשהחים, ובשיר מנעימים, על הנפלאות ועל הניסים.

                    בברכה, פדהצור פיש”ל פרי-גן

  6. לפי הרב ערוסי והרמבמיסטים מה שכתוב בהלכה זה המוסר ממילא דברי הר”ן נדחים וכל שאר ההשגות לגבי התנהלות הקהילה וכדו’ כי אם זו הדרך המוסרית לנהל בית דין אז כנראה שזה הכי נכון גם לכנסת.

    אבל כמובן שחוסר הההבחנה בין תאוריה לפרקטיקה היא השורש של הבעיה.

  7. לא מכיר את הרב ערוסי, אבל נראה דווקא שהוא טען טענה די עניינית – משפט התורה לא מאפשר הימנעות מהצבעה – ואתה, הקדשת כמה מילים להגיב עניינית לטענה הזאת, וזהו. חוץ מזה כל מה שכתבת טרחנות מוחלטת, ואינה מן העניין. וכי הוא כתב משהו בנוגע לזה שכנסת אמורה להיות בכל פרטיה ודיניה כבית דין של תורה? בסך הכל כתב שהמערכת הדמוקרטית בסגנון זה מאפשרת להימנע ודין תורה לא מאפשר או שמצריך מחליף (לטענתו), ונראה לו אינטואיטבית שזה לא מוסרי להימנע ודין התורה להבנתו צודק.

  8. לאיזה תאוריה הרב מתכוון ב”תאוריה חילונית”? נראה שהרב ערוסי מחלק בעיקר בין התנהגות שמבוססת על פי התורה, שמגיעה ממקור נצחי, לבין התנהגות שצומחת מתוך הנחות יסוד של האדם, והוא מראה שיש פועל יוצא, שכאשר זה לא מבוסס על יסודות איתנים אז התוצאה וכו’, בנוסף לכאורה יש הבדל גדול בין “נמנע” בכנסת לבין דיין שלא יודע את פסק הדין, אמנם בפועל שניהם לא משפיעים על פסק הדין, אבל מבחינת הגישה, זה היפוך מוחלט, כשחבר כנסת נמנע, זה מגיע בהרבה מקרים מהתחמקות מסיבות פוליטיות, בעוד שדיין שפוסק “איני יודע” זה אחרי עיון מעמיק בסוגיה אז אתה לא יכול ללמוד מכאן להיבט המוסרי של “נמנע” בכנסת

    1. קראת את דבריי? נראה שלא. ההלכה בנושאים אלו מגיעה מסברותיו של האדם בדיוק כמו השיטה הדמוקרטית.
      ולגבי זה שפוליטיקאים מתנהלים בצורה פוליטית, זה באמת מחפיר. אין לי מה לומר.
      ואגב, יש בהלכה דיון על דיין שאומר “איני יודע” כתרגיל.

    1. אם לשפוט עפ”י ההתייחסות לברי פלוגתא אחרים – אפשרות ב’ היא הנכונה אם לא למטה מזה.

      כדוגמא – יש בידינו כמות עצומה של חומר, מוקלט ומוקלד, מהגותו של הרב שג”ר זצ”ל. ממה ששמעתי עד היום מהרב מיכי (וזה לא מעט) יכולתי בטעות לחשוב שהרב שג”ר כתב כל ימיו רק משפט סתום אחד על “ריקוד במעגל השונויות”. אם מתרשמים מדברי הרב מיכי קשה אפילו להבין אם זה משפט שמושא התייחסותו הוא סוציולוגיה או סטטיסטיקה. אין לי אלא לאחל לרב מיכי שברי הפלוגתא שלו ינהגו בו ביתר הגינות.

  9. אכן מראות קשים.
    הכי הפריע איך זה:
    “כל זאת כדי שכל נושא ונושא ידון בהרכב המלא ובפורום המלא ושכול אחד ישמיע את דעתו בצורה מנומקת ומכובדת כך שתהיה הפריית דעות, ובכך ההצבעה איננה תהיה סיעתית אלא עניינית.”
    מסתדר עם הטענה שלו בהמשך שאסור להפר משמעת קוהליציונית.
    אם תריך לשמור על משמעת קוהליציונית אין שום משמעות להצבעה, בטח לא ל”הפריית דעות”.

  10. “קשה להאמין שהדברים הללו יצאו מקולמוסו של אדם יודע ספר, רב בישראל, ד”ר למשפטים וחבר מועצת הרבנות הראשית (בעצם זה לא כל כך קשה להאמין). ועוד יותר קשה להאמין שמישהו טורח להדפיס את הדברים הללו ולקרוא או להקשיב להם ברצינות. והנלענ”ד כתבתי.”

    ויותר מכל קשה להאמין שמישהו טורח לכתוב להם תשובה מנומקת ומפורטת שארוכה עוד יותר מהדברים עצמם. והנלע”ד כתבתי.

  11. בדרך כלל אתה מתייחס באופן יותר ענייני ורציני לדברים שאחרים כותבים (למשל בטורים שהתייחסת לדברי הרבה הרפורמית ההיא)
    אם היית מתייחס בכבוד לדברים שלו הייית כנראה גם מבין אותם טוב יותר, ולא דוחף לו דברים לפה.
    רק אקדים ואומר, שדבריו מבוססים על ידע של משנה בסנהדרין שאומרת שבניגוד למצב של שניים תומכים ואחד מתנגד, שיש הכרעת דין, במצב של אחד שאינו יודע- אין הכרעה ויוסיפו הדיינים. ולכאורה הדבר תמוה- הרי גם אם היה מתנגד הדין היה נשאר? אלא מכאן ניתן ללמוד עקרון שהיה ברור לחז”ל מסברא- שנמנע הוא כמאן דליתא.

    הוא לא טען שבאופן פרקטי צריך לקבוע שיהיה אסור להימנע בכנסת, או בבי”ד, וגם לא אמר שזה כשל מוסרי, זה אתה דחפת לו לפה. הוא טען שלפי ההלכה ההכרעה מתקבלת על בסיס דיון והכרעה של כל הנוכחים. זה נכון שהצורך להחליף נמנעים נובע מכך שההחלטה צריכה להתקבל ב3 או מספר אחר, אבל ההגדרה שחייב שיהיה מספר מסוים של בעלי דעה קשורה לכך שלפי התורה צריך דיון ענייני- ש3 אנשים ממש יביעו דעה בנושא הנידון כי לפי התורה נמנע הוא כמאן דליתא ולא דעה שיש לספור אותה. ולכן אף אם 2 תומכים ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינים,
    במילים אחרות אפשר לומר את הטיעון הזה כך: אם אנחנו משלמים משכורת ל120 חברי כנסת כי חשוב לנו שהחלטות יתקבלו על בסיס מספר רב של אנשים שכל אחד חושב ומכריע בדעתו, הגיוני לצפות מהם להתייחס ברצינות לכל נושא ולהשתדל להכריע בו. אולי בפועל לא פרקטי להחליף, אך שהימנעות או היעדרות הופכת לדבר שבשגרה, יש כאן טעם לפגם.
    המחשבה שצריך להוסיף דיינים בגלל משהו טכני היא לא נכונה, כי לכאורה אם מספר הדיינים זה גזירת הכתוב אז למה לא נאמר שהדיין שאומר שאינו יודע גם הוא נספר? אלא חכמים הבינו שכאשר צריך 3 דיינים הכוונה ל3 בעלי דעה ולא נמנעים.
    אגב גם פרקטית זה לא רעיון כל כך גרוע להגדיר מספר מסוים של ח”כים כמינימום להעברת חוק, כך שלא יווצר מצב שחוקי יסוד עוברים עם 32 ח”כים

    2. הוא גם לא טען שמשמעת סיעתית זה פעמי משיח, שוב זה אתה דוחף לו. ההפך, הוא כתב שכיום מקובל לבחור סיעות ולא אנשים ולכן יש מחויבות לסיעה ולהצביע נגד עמדת הסיעה זה להצביע נגד מה שהביא אותך לכנסת. ולכן מי שבא ומצביע נגד עמדת הסיעה לא עושה מעשה מצפוני ומתנהל לפי האידאל של התורה שתואר קודם אלא עושה מעשה לא טוב כי הוא מחויב יותר לסיעה מאשר למצפונו, כי האזרחים שלחו את הסיעה לכנסת ולא אותו כאדם פרטי.

    סך הכל דברים הגיוניים שאפשר כמובן לחלוק עליהם אך שווה להתייחס לתוכן באופן ענייני ולא להגחיך אותם

    1. רוב מה שכתבת זה בדיוק מה שהבנתי מדבריו. חלק אחר לא נכון. אבל כל זה שטויות, והסברתי היטב בטור למה. אפילו אם הייתי רוצה להגחיך לא יכולתי. הוא עושה עושה זאת לבד מצוין. אם היית טורח לחשוב ולא ישר להליץ יושר היית מבין לבד.

  12. שלום כבוד הרב
    אמנם התורה אינה ערובה להתנהגות ראויה בבחינת סיבה בלעדית, אבל דווקא אהבתי את שיטתך שהקב”ה מצפה מאיתנו להתנהגות מוסרית וראויה, אם נבין זאת ונקיים את ציפיותיו אמור להראות כאן עם שלם מוסרי, מה שאין כן בעמים אחרים שלהם יש פילוג בין המאמינים במוסריות לאלו שאינם.
    יוצא אם כן שעם ישראל הנאמן לקב”ה ולציפיותיו אכן אמור להיות מוסרי יותר מעמים אחרים, נכון?

    1. לא הבנתי את הטענה. הקב”ה מצפה מכל העולם להיות מוסרי, ואם העולם יקיים את ציפיותיו הוא יהיה מוסרי. מה עוזרת לך הטאוטולוגיה הזאת? התיאוריה היא מושלמת ואם נחיה לפי התיאוריה נהיה מושלמים.

        1. גם לא נכון. המאמינים בה’ שמקיימים את ציפיותיו יהיו מוסריים לגמרי בדיוק כמו אתאיסטים שחיים באשליה שיש מוסר אתאיסטי ונוהגים על פיו. אתה נכשל באותו כשל של הרב ערוסי, השוואת תיאוריה לפרקטיקה.

          1. לא מדויק. האתיאיסטים מתחלקים לשניים: אלו שמאמינים במוסר אתאיסטי ואלו שלא, האמת היא שאין מוסר אתיאסטי ולכן ישארו לבסוף רק אלו שלא מוסריים כי סוף האמת להתגלות. המאמינים מתחלקים לשניים: אלו שמאמינים שה’ מצפה מאיתנו להיות מוסריים ואלו שלא. האמת היא שה’ מצפה מאיתנו שנהיה מוסריים וסוף האמת להתגלות, לכן עתידים כל המאמינים להיות מוסריים.
            הטענה שלי עוסקת בתאוריה, אנא לתקוף אותה בתחום הזה. בפרקטיקה קשה לתקוף אותה, כי היא טוענת על פרקטיקה עתידית שעדיין אי אפשר להפריכה!

            1. הטענה שלך לא נוגעת בתיאוריה אפילו מקילומטר. רק פרקטיקה. בעצם זו תיאוריה לגבי איך תהיה הפרקטיקה (מה שהכי גרוע כמובן): סוף האמת להתגלות. שיהיה בהצלחה עם הפרדיקציות.

              1. סוף האמת להתגלות זו טענה לוגית כדלהלן:
                לוקח זמן לברר דברים בשכל ובעת הבירור אנו טועים. לכן אני אופטימי שהאמת עתידה להתגלות ולא בגלל שאני נביא.

            2. היתרון לא רק באמונה (לנדב)

              בס”ד כ’ בטבת פ”א

              לנדב – שלום רב,

              האמונה היא אחד הגורמים לכך שאדם ינהג בצורה מוסרית יותר. אדם המאמין שהוא אחראי בפני האלקים על מעשיו – יש סבירות שיהיה זהיר יותר.

              ראיתי בזכרונותיו של יהודי מראשין שהחפץ חיים נסע עם עגלון גוי.. כשראה הח”ח שהעגלון אינו מצטלב בעוברו לפני פסלו של הצלוב – הוציא הח”ח את ארנקו, ושילם לעגלון את שכרו ועזב את העגלה,, שכן אדם שאינו ירא מאלקיו- מי יודע למה הוא מסוגל. ואכן הנאצים והקומוניסטים שפרקו מעליהם את האמונה – בעטו גם במוסר.

              אבל מי שיש לו תורה, זוכה למעלה נוספת. בכל צעד ושעל מלוות אותו הדרכות מוסריות והלכתיות בתחום של ‘בין אדם לחבירו’. הוא נמצא תחת השפעתם של נביאים, צדיקים וחסידים, תנאים ואמוראים וחכמי הדורות, שכל הווייתם היתה זהירות בכבודם ובממונם של זולתם.

              במישור הציבורי היתרון של האמונה והתורה אולי פחות בולט, מפני שבעולם של עסקנות כוחנות ותככנות – יכול אדם ‘לשכוח את עצמו ולחשוב שהתטרה מקדשת את האמצעים, אבל גם כאן יש פתח תקווה שככל שתגבר ‘מלמטה’ הדרישה מהמנהיגים לנהוג בצורה ראויה – כן תגבר המוטיבציה שלהם לעשות זאת.’

              בברכה, ירון צמח פיש”ל-פלנקטון

    2. מתחילים ברמת הפרט והקהילה ובהדרגה משפיעים על הציבור

      בס”ד כ’ בטבת תשפ”א

      מטבע הדברים, השפעתה של התורה על התנהגות ראויה, ניכרת יותר על הפרט ועל הקהילה. אדם ש’יש לו אלקים’, שחי בתודעה תמידית שהוא אחראי לפני ה’ על כל מעשיו – הרי הוא זהיר יותר במעשיו לבל תצא תקלה מתחת ידו.

      נוסף על האמונה תורמת להתנהגות התורה. כשאדם רגיל לבדוק כל צעד בחיים לפי ההוראות ההלכתיות והמוסריות של נביאים צדיקים וחכמים – סף הרגישות המוסרית שלו עולה.

      השלב הבא שבו ייראה התיקון המוסרי היא הקהילה, שיחידיה שואפין לחיים תקינים ומוסרים ומעמידים, ולפיכך יקפידו שקהילתם תונהג בידי אנשים חכמים ונבונים, אנשי אמת יראי אלקים ושונאי בצע.

      הבעיה הגדולה יותר היא בתחום הפוליטי, שבו מצליחים לעיתים קרובות אלה המצטיינים בתככנות וכוחנות, וככל שאדם הוגן יותר – כך יקשה עליו לשרוד ב’ג’ונגל’ הפוליטי.

      אך גם כאן,ככל שהעולם יתוקן מלמטה, וככל שירבו אנשים שהתורה והמוסר נר לרגליהם – כן תגדל התביעה הציבורית להנהגה הגונה וישרה.

      הדרך לתיקון עולם על פי התורה ומוסרה אינה קלה ואינה מהירה, אך ככל שנתמיד לבקש את הישר והטוב באורחותינו הפרטיים – נקרב את ההשפעה המבורכת גם במישור הציבורי

      בברכה,, ירון צמח פיש”ל-פלנקטון

השאר תגובה