האם התורה היא ערובה להתנהלות ראויה (טור 356)

בס"ד

בטורים 84 ו-219 כבר עמדתי על הבעייתיות החוזרת ונשנית בדברים שכותב הרב רצון ערוסי, שבכל פעם מחדש תולה את תחלואי החברה והשלטון שלנו בהתנתקות מדרך התורה ומהמחויבות אליה. דרכו היא תמיד להצביע על פגם בהתנהלות במדינת ישראל כיום (ויש לא מעט כאלה ב"ה), ואז לצטט מקורות (רלוונטיים או לא) בהלכה שמצביעים על הדרך הראויה, ובכך להוכיח שההיצמדות לדרך התורנית הייתה פותרת את כל תחלואי השלטון והחברה, ושאלו נגזרים מההתנתקות מהתורה. הדברים נופלים על אוזניים קשובות כמובן. איזה יהודי ירא שמים יסרב לקבל חיזוק לקדושת תורתנו וצדקתה המוחלטת, ולכשלים שניבעים אצל אלו שסוטים ממנה? אבל היושר האינטלקטואלי מחייב שכם אם הדברים נעימים לשומע עליו לשקול אותם בפלס שכלו ולא לקבל אותם רק מפני שהם מתאימים להשקפותיו.

כישלון השיטה הדמוקרטית (לא פחות!)

היום שלחו לי עוד פנינה כזאת מבית מדרשו, והפעם על "כישלון השיטה הדמוקרטית" (זו הכותרת), ובעיקר על דרכי ההצבעה בכנסת ופיזורה. גם כאן, כמו שכבר הראיתי בעבר, ישנה לא מעט דמגוגיה, אבל מעבר לזה הדברים הללו גם יוצרים חילול השם ומרגילים אנשים להיצמד לסיסמאות במקום לחשוב קצת. לכן ראיתי לעצמי חובה להעמיד שוב את דבריו על מקומם, ולהשומע ינעם.

הטור שלו אינו ארוך, ולכן אצטט את דבריו במלואם.

קשה להאמין, אבל איני מצליח למצוא בדבריו כמעט אף משפט הגיוני. אנסה כעת להראות זאת באמצעות דיון בעיקרי הדברים.

האם אכן ההשוואה היא בין משפט התורה לבין הדמוקרטיה המערבית?

הבעיה הכי יסודית שקיימת כמעט בכל מה שהרב ערוסי כותב בנושאים אלו היא היושר בהשוואה שהוא עורך. הוא מציב זו מול זו מערכת שלטונית שמתפקדת בפועל במציאות מול תיאוריה כלשהי שלא יושמה מעולם. התיאוריה הדמוקרטית לא סובלת מהפגמים שהוא מנה, שכן אלו תוצאה של האנשים והכשלים בהתנהלותם המעשית. והתנהלותה המעשית של התורה בנושאים הללו לא נבחנה מעולם בכור המבחן המעשי.

אם, משום מה, הרב ערוסי היה רוצה לנהוג ביושר, הוא יכול היה לערוך את ההשוואה בשני מישורים שונים, באופן שאינו לוקה בחוסר היושר ובכשל המתודולוגי של ההשוואה שלו:

1. מחד גיסא, הרב ערוסי יכול היה לערוך השוואה בין התיאוריה ההלכתית לבין התיאוריה של המשפט והשלטון המודרני (שהוא מומחה בו. הרב ערוסי הוא ד"ר למשפטים). ברור לי שהתוצאות היו כמובן אחרות בתכלית. אני ממש לא בטוח, בלשון המעטה, שבהשוואה כזאת המשפט המערבי היה יוצא וידו על התחתונה. כבר הר"ן בדרשותיו (דרוש יא) כותב שלפעמים משפטי העמים מוסריים ומתוקנים יותר מאלו שלנו (כי אנחנו מנסים להשיג את חול העניין האלוהי ולא רק את הסדרת החברה והתיקון המדיני).

יתר על כן, הר"ן שם כותב שבדיוק מסיבה זו המשפט ההלכתי צריך להשלמה וליישום המעשי את מערכת משפט המלך כדי לתקן את הליקויים הללו. לכן גם שלטון אידאלי שמתנהל על פי התורה לא אמור להיצמד להלכה. להיפך, תפקידו של המלך הוא לסטות מההלכה כי אי אפשר לנהל חיים מעשיים על פי ההלכה. משפט המלך הוא נגזרת של שכל ישר, ואינו יונק מהתורה. בכך הוא דומה למשפטי המלכים בכל האומות, כפי שכותב הר"ן. ולכן שלטון מעשי לא אמור להתנהל אחרת משלטון חילוני של גויים.

2. לאידך גיסא, הרב ערוסי יכול היה לערוך השוואה בין השלטון הדמוקרטי-מערבי (בישראל), שכאמור מתפקד בפועל, לבין שלטון תורני שמתפקד בפועל. אמנם כנראה מעולם לא היה מצב כזה, ואם זה כן קרה, זה היה בעבר הרחוק, כשאין לנו תיעוד מפורט מה בדיוק התרחש שם. אבל אם ניקח את האירועים שמתוארים בתנ"ך, ניתן לומר ביושר שזו לא פסגת המוסר והתיקון המדיני והחברתי. הנביא אולי כן, אבל המלך בדרך כלל לא. כוונתי גם למלכים שבדרך כלל עשו את הישר בעיני ה'. האם סיפור דוד ובת שבע מתאים לאלטרנטיבה שמציע הרב ערוסי לדמוקרטיה המערבית? או אולי אחאב ואיזבל? אפשר לומר שזה קרה בדיוק מפני שהמלך לא ציית לתורה, אבל זה בדיוק כמו לנפנף בטאוטולוגיה שאין דתי גנב, כי אם הוא גנב אז הוא לא דתי. ואם בטאוטולוגיות עסקינן, אז בה במידה נוכל לומר שהשלטון של הדמוקרטיה המערבית הוא מושלם, והכשלים נובעים מכך שאנשים הם רעים ולא נוהגים כראוי ולא נצמדים להוראותיו.

אבל למרבה השמחה יש לנו בכל זאת אפשרות לערוך גם את ההשוואה המעשית הזאת. טלו את חברי הכנסת הדתיים/חרדים, ואמרו לי האם הם מתנהלים כראוי, כלומר לא לוקים בפגמים שתיאר הרב ערוסי? האם התנהלות על פי התורה מצילה אותם מהליקויים הללו, לעומת חבריהם החילוניים הרשעים (ע"ע 'רשועים ארורים')? כמובן שלא. אלא ששוב ברור לי שהרב ערוסי יסביר שזה בגלל שהם לא נוהגים על פי התורה. וגם על כך אענה לו שגם הח"כים החילוניים כושלים כי אינם נוהגים לפי הכללים של הדמוקרטיה המערבית. שוב מדובר בטאוטולוגיה לא מועילה. רגע, ומה על התנהלותה של הרבנות הראשית, שהרב ערוסי עצמו חבר במועצתה? שם כל החברים הם רבנים שכולם צמודים לתורה ולהלכה, ושם הרי מדובר במגדלור של צדק ויושר. ממש אור לגויים. הרבנות כידוע מתנהלת בניקיון כפיים ובלי שטיקים. ההצבעות כולן ענייניות ואין תככים וגם לא כשלים ופגמים. אחרי הבדיחות, כל אחד מבין שהתנהלותה גרועה בהרבה מזו של הכנסת. בלי שקיפות, בלי ניקיון כפיים, עם כוחניות מונופוליסטית, בלי נהלים ראויים ועוד ועוד, וכל זה בשם התורה על ידי נושאי דגלה. הרי לכם השוואה בין פרקטיקה לפרקטיקה, ואת התוצאה תרשו לי להשאיר לכם.

ושוב ניתן לומר שזה רק מפני שהם סוטים מדרך התורה. אבל שוב אענה שגם הכשלים בדמוקרטיה נובעים מסטייה של אנשים רעים מהנהלים והנורמות הראויות הנהוגות בה. על הרב ערוסי להחליט, האם הוא מתמקד בתיאוריה או בפרקטיקה? בתורה או באנשים שמממשים אותה? אי אפשר לקחת באופן מגמתי בצד אחד של ההשוואה את התיאוריה ובצד השני את הפרקטיקה, רק כדי שתוצאות ההשוואה ייצאו כמו שהוא רוצה.

אלא שמשום מה הרב ערוסי החליט לא לערוך את אף אחת משתי ההשוואות הישרות הללו, ובחר דווקא לערוך השוואה לא ישרה בין תיאוריה תורנית-הלכתית לבין פרקטיקה מערבית-דמוקרטית. בצורה זו אני יכול גם להראות את עליונותה של החילוניות על פני הדתיות, שהרי הרבנים מוטי אלון, ברלנד, הרב מצפת ועוד כמה וכמה רבנים אחרים הטרידו מינית נערים ונשים, למרות היותם רבנים נערצים. לעומת זאת, התיאוריה החילונית רואה מאד בשלילה הטרדות מיניות. היא (=התיאוריה) ברה ונקייה כשלג. הרי לנו השוואה לא ישרה בין פרקטיקה של א לבין תיאוריה של ב. עם זה לא  תגיעו רחוק. קשה לי להאמין שהרב ערוסי לא שם לב לעובדה המשמחת שהתיאוריות הן כמעט תמיד מושלמות, ולעובדה הפחות משמחת שבפרקטיקה, כשמדובר באנשים ולא בתיאוריות, בדרך כלל יש לא מעט בעיות וכשלים.

דוגמה מספר 'הכוזרי'

בספר הכוזרי במאמר א (אות קיג) החבר מגנה את התנהלותם של הגויים שהיא אלימה וכוחנית, "בוז, יסורים והרג", ויש בה התפארות וכוחניות של המלכים ועוד. לעומת זאת, אנחנו היהודים דלים, עניים, צנועים וענווים.

הכוזרי עונה לו על כך:

קיד. אמר הכוזרי: כן הוא אלו היתה כניעתכם ברצון, אבל היא בהכרח, וכאשר תמצא ידכם תהרגו.

הכוזרי מסביר לחבר שהוא עושה כאן השוואה בין התיאוריה היהודית לבין הפרקטיקה של הגויים. התיאוריה שלנו דוגלת בענווה, שלום ויחס ראוי לכל אדם, אבל זה מעולם לא עמד במבחן אמיתי, שכן לא היה לנו שלטון וכוח משלנו, ולכן לא הייתה לנו אופציה להפעיל אותם כנגד אחרים. קל מאד לשבת על הכורסה להפיץ דעות ועקרונות מושלמים. השאלה מה יקרה כשזה יעמוד למבחן פרקטי.

ועל כך עונה החבר ביושר:

קטו. אמר החבר: מצאת מקום חרפתי מלך כוזר. כן הוא, אלו היה רובנו מקבל הדלות כניעה לאלהים ובעבור תורתו, לא היה מניחנו הענין האלהי כל הזמן הארוך הזה…

אכן, השוואה לא הגונה. אבל דומני שטעות לוגית אינה חרפה. החרפה כאן היא כנראה הדמגוגיה, שכן החבר ניסה להציג את היהדות כעליונה על הגויים מכוח השוואה לא ישרה שלא עומדת במבחן העובדות. מזכיר לכם משהו?…

מעבר לבעיה היסודית הזאת, יש גם כמה בעיות מקומיות בדבריו של הרב ערוסי, וכאן אטפל בשתי העיקריות. כפי שנראה מיד, הדברים נקשרים גם לכשל העקרוני שלו.

האם ההחלטה על פיזור הכנסת היא מבישה?

בניגוד לדבריו, ההצבעה על פיזור הכנסת לא הייתה עם תוצאות מבישות. להיפך, ההחלטה לפזר את הכנסת היא התוצאה המתבקשת במצבנו, שבו אין משילות ואין דרך לנהל בצורה תקינה את המדינה. הבוחרים לא אפשרו לנבחרים לבנות קואליציה סבירה, והתוצאות של מערכות הבחירות הקודמות הכתיבו את רוב הכשלים במצב הנוכחי. הסיבה לכך שיש ארבע מערכות בשנתיים היא התפלגות קולות המצביעים שלא הביאה להכרעה, ולא שום פגם מהותי בדמוקרטיה. מסיבה זו גם איני רואה פגם במחיאות הכפיים במליאה עם התקבל ההחלטה על פיזור הכנסת. זו התגובה המתבקשת לתיקון גדול שנעשה בהחלטה הזאת. המשך הכהונה של ממשלה וכנסת שלא מתפקדות הוא כשל, ולא ההליכה לבחירות.

יתר על כן, נבחרינו אכן אינם מאורות גדולים, לא אינטלקטואלית ולא מוסרית, והם פועלים בצורות מבישות באספקטים שונים. אבל אין לכך בדל קשר לשיטה הדמוקרטית. זוהי תוצאה של האישים שפועלים כאן בשטח. אגב, המלכים שמלכו בנו בעבר ממש לא נראו טוב יותר, בלשון המעטה. התככים של רבנינו בהווה לא נראים לי שונים מהותית מהתככים של שליטינו החילוניים. גם הפעולות של רבנינו בדרך כלל אינן ראויות וחכמות יותר מאלו של שליטינו. בקיצור, סדנא דארעא חד הוא.

צודק הרב ערוסי שבשלטון בשיטה של "תורתנו הקדושה" אין בעיה של ארבע מערכות בחירות בשנה, וזאת פשוט מפני שלא עושים שם בחירות. מדובר במלך שנולד משפחה הנכונה (מבית דוד). אם רוצים להחליף את המלך זה נעשה בצורה הרבה יותר נאורה ואלגנטית מאשר בדמוקרטיה הכושלת שלנו: פשוט מורדים בו ו/או רוצחים אותו. אכן, שיטה לא רעה, אבל משום מה אני בכל זאת מוצא בתוכי נטייה קלה לטובת מצב של ארבע מערכות בחירות בשנתיים. הרב ערוסי מתפלל שאחינו הטועים יגלו את מאורה של התורה ויחליפו את הדמוקרטיה הנלוזה שלהם בשיטה התורנית. אני חייב לומר שלפחות במישור הזה אני מעדיף מאד את המערכת הדמוקרטית הכושלת, למרות כל מגבלותיה ופגמיה. וכך אני מוצא עצמי מתפלל שאחינו הצודקים לא יגלו במקרה את התורה ומעלותיה ויחליטו להיות אחינו הטועים ולוותר על הדמוקרטיה. רחמנא ליצלן מהאי דעתא.

הימנעות בהצבעה

הרב ערוסי קובע שלפי תורתנו הקדושה אין דבר כזה להימנע בהצבעה, לא בבית דין ולא בשום מוסד שיפוטי או שלטוני. ראשית, איני רואה מדוע זו מעלה. הוא מניח משום מה שהימנעות היא כשל נורא, ואילו בעיניי זהו אופן התנהלות סביר עבור מי שאין לו עמדה בנדון. המשמעת הקואליציונית נראית לרב ערוסי פעמי משיח, חלק מעשרת הדיברות ויסוד המוסר האוניברסלי, בעוד שלי היא נראית כמו כפיית הממשלה על הכנסת, הקפאת מעמדם של חברי הכנסת וניטרול הכנסת מתפקידה העיקרי. כך הממשלה כופה על הכנסת לומר אמן לכל החלטותיה (בטור 300 הסברתי שבעצם במדינה שלנו יש שתי רשויות ולא שלוש. הרשות המחוקקת לא קיימת). ובאופוזיציה זהו ניטרול של עמדות חברי הכנסת מן השורה ביחס לראש הסיעה (שלעתים כלל לא נבחר בפריימריז). אבל אצל הרב ערוסי כל מה שקורה כאן הוא כשל, מהחל ועד כלה. הוא הופך אור לחושך וחושך לאור, ועושה זאת בשם "תורתנו הקדושה". אתמהה!

כנימוק לעמדתו התימהונית, הוא מעלה את הטיעון שבבחירות אנחנו מצביעים עבור סיעות ולא עבור אנשים ספציפיים. אבל לא בכדי האנשים נבחרים לכהן בכנסת במסגרת הסיעות (במרכז או בפריימריז, כל סיעה לפום שיטתא דילה). אחרת לא היה שום צורך בחברי כנסת. כל סיעה (מי זו הסיעה אם לא החברים? המרכז?) תחליט מה עמדתה בנשוא הנדון, ולא נותר לנו אלא לספור את הסיעות ולא את האנשים. אפשר פשוט לסגור את הכנסת. זו שיטה מגוחכת, ערכית והגיונית, אבל בעיני הרב ערוסי זהו המודל האידאלי, וכל סטייה ממנו היא חרפה וכשל. הפיכת אור לחושך וחושך לאור, כבר אמרתי?…

אבל גם לגופו של עניין, מניין הוא הוציא את מסקנתו שעל פי "התורה הקדושה" אי אפשר להימנע בהצבעות, ואם מישהו אומר שאינו יודע מחליפים אותו? רק ממוחו הקודח. בחו"מ סי' יח ס"א כתוב שאם דיין אומר "איני יודע" מוסיפים עוד שני דיינים. כלומר לא ממנים דיין במקומו, אלא מוסיפים למושב עוד שני דיינים כדי לקבל הכרעה על פי שלושה. הסיבה לכך מבוארת בנושאי הכלים שם (ראו שם בסמ"ע סק"ג ועוד), שההחלטה צריכה להתקבל על פי שלושה. כלומר זה לא עיקרון מוסרי אלא דין שנוגע למספר הדיינים. כיצד הוא מסיק מכאן שהימנעות של מצביע בכנסת היא כשל מוסרי? ומה זה קשור לנימוק שהוא מעלה שההצבעה בבחירות קובעת את הסיעה ולא את האדם. גם אם הנימוק הזה היה הגיוני (והוא ממש  לא), מה הקשר בינו לבין הדין של דיין שאומר "איני יודע"?

ובכלל, מה האלטרנטיבה שהוא מציע? האם הרב ערוסי מצפה שח"כ שבאמת אין לו עמדה ברורה יצביע בכל זאת? או שמא עלינו להחליף אותו לצורך ההצבעה הספציפית הזאת באדם אחר? איך נבחר אותו? ראש המפלגה יבחר מישהו שנראה לו לצורך ההצבעה הספציפית הזאת? זו הצעה רצינית? לומר על כך שאלו דברי תימה, זה שיא האנדרסטייטמנט שלי. או שמא, הרב ערוסי מצפה, כפי שראינו קודם, שההחלטות בכלל לא יתקבלו בהצבעה של החברים אלא דרך משקלה של עמדתה הקולקטיבית של הסיעה וזהו, בלי הצבעות? מעבר לזה שמדובר בשטות ברמה הערכית והמעשית, האם לדעתו האלטרנטיבה הזאת כן מתאימה לדיני התורה? איפה הוא מצא את המכניזם הזה בשולחן ערוך?

ומעבר לכל זה, כיצד הוא מרחיב את הדין הזה שנאמר על דיין בבית דין להצבעות במוסדות שלטוניים? האם הוא קרא זאת בדילוגי אותיות בתורה, או בין השיטין בתלמוד? ואפילו אם ההלכה אכן הייתה קובעת זאת בפירוש, הרי בחו"מ סי' יז סכ"ב כתב שקהילה יכולה לקבל עדים לא כשרים, חזיתית נגד דין התורה. האם היא לא יכולה לקבוע שניתן גם להימנע בהצבעות? רבנו תם למשל סובר שהחלטות בקהילה צריכות להתקבל פה אחד (לא הולכים אחרי הרוב). כלומר דיני ההצבעות בבית דין לא חלים בהכרח על הצבעות במוסדות שלטוניים. האם אי האפשרות להימנע היא כלל מנדטורי שאין להתנות עליו גם במוסדות של קהילה? הרבה פוסקים כתבו שבמוסדות הקהילה ניתן לקבל החלטות בלי נוכחות המיעוט. ואילו כשאחד המצביעים נמנע, הרב ערוסי טוען שאי אפשר לקבל את ההחלטה.

לגבי ההבדל בין רוב בבית דין לרוב בתקנות הקהל, ראו הסבר בטורים 66, 69 ו-79. הראיתי שם שאלו שתי פרשיות שונות לגמרי, ולא קרב זה אל זה. אין צורך לומר שבמישור הזה הצבעה בכנסת לא דומה להצבעה בבית דין (האם הרב ערוסי מציע לפסול נשים לכהן בכנסת כי הן פסולות לדון?! ואולי לשיטתו גם אין לערוך הצבעות או דיונים בלילה?) אלא להצבעה במוסדות של קהילה.

ומעבר לכל, גם אם נמצא שבתקנות הקהל יש כלל מוחלט שאוסר להימנע, הרי הכלל זה גופו יצא מההיגיון של הפוסקים ולא משום מקור הלכתי (כמו כל כללי התנהלות הקהילה). אם כן, הרב ערוסי בעצם מבקר כאן את השיטה הדמוקרטית מכוח השכל הישר ולא מכוח התורה. על מה שאומר השכל הישר אפשר כמובן להתווכח, אבל כך או כך ודאי שאין כאן הנגדה בין דמוקרטיה לשיטת התורה. ובכלל, בטור 164 הראיתי שתקנות הקהל אינן חלק מההלכה ואין להלכה מה לומר לגביהן. ההימצאות של הלכות אלה בשו"ע היא תוצאה עצובה של תאונה היסטורית, ותו לא. שום דבר שקשור למשפט התורה ובטח לא ל"תורתנו הקדושה".

וכאן אנחנו מגיעים שוב לכשל היסודי של הרב ערוסי. ראינו שהכשל העיקרי שלו הוא שהוא משווה פרקטיקה דמוקרטית מול התיאוריה התורנית. כעת אנחנו רואים שהתיאוריה שבה מדובר אינה תיאוריה תורנית אלא סתם שכל ישר (לדעתו). וכאן המעגל נסגר. שימו לב ללוגיקה של המהלך.

1. הרב ערוסי טוען: תורתנו הקדושה אומרת שאין להימנע בהצבעה.
2. אני שואל אותו: איך אתה יודע?
3. הוא עונה: כי זה מה שהשכל הישר מחייב.
4. על כך אני עונה: אז גם השיטה הדמוקרטית מחייבת זאת.
5. והוא כמובן שואל: איך אתה יודע?
6. ואני עונה בלי למצמץ: כי זה מה שהשכל הישר מחייב.
7. אז הוא שואל: אבל בפועל זה לא קורה?
8. ואני שואל: ובעולם התורני זה כן קורה בפועל? הרי שם זה לא קורה כי אין שלטון שמתנהל בפועל על בסיס השיטה התורנית.
9. goto 1.

ובשולי הדיון, אני תוהה: האם בעיריות בני ברק, ביתר עילית, קרית ספר וכדומה, אין אפשרות להימנע בהצבעות? הרי אין צורך לומר שהן מתנהלות באופן הכי נאור ותקין, ובצמוד לשיטת "תורתנו הקדושה" בכל האספקטים. אז ודאי שגם אין להימנע שם בהצבעות, לא? כדאי לעדכן אותם במה שאומרת "תורתנו הקדושה" בעניין זה.

קשה להאמין שהדברים הללו יצאו מקולמוסו של אדם יודע ספר, רב בישראל, ד"ר למשפטים וחבר מועצת הרבנות הראשית (בעצם זה לא כל כך קשה להאמין). ועוד יותר קשה להאמין שמישהו טורח להדפיס את הדברים הללו ולקרוא או להקשיב להם ברצינות. והנלענ"ד כתבתי.