מבט על פרעות תשפ”א (טור 388)

בס”ד

הטור הזה מוקדש לבני יקירי שלומי,

ולא פחות ממנו לכשל הנטורליסטי ולאי ההבחנה בין ערכים לעובדות שהתגלעה אצלי בוויכוח בינינו

בטור הקודם עסקתי באסון מירון ומשמעויותיו, אבל לא נגעתי בשאלת האחריות. יכולתי כעת להתייחס לשר המשטרה הנוכח נפקד שלנו (מי יודע היכן הוא? מישהו שמע משהו?) וראש הממשלה שלנו שזוכים להיות חתומים על מחדל נוסף תוך שבועיים (מי זוכר היום את מירון?): פרעות תשפ”א. נכון שיש כרגע במקביל גם ניהול מו”מ קואליציוני ער וגם את העימות התורן עם חמאס, טילים עפים לראשונה על ירושלים וגוש דן (חציית קו אדום?), אבל כל זה ממש לא העניין החשוב בימים אלו. זו סתם חזרה לשגרה אחרי הקורונה. מה שבאמת חדש הוא הפרעות הפנימיות שמתחוללות כעת בתוך הארץ, בעיקר בערים המעורבות ולא רק בהן, בלי שאף אחד עושה כאן משהו. מדינת ישראל עולה באש והממשלה והמשטרה לא עמנו. אתמול בערב חזינו בלינצ’ים הדדיים של יהודים וערבים, כל זאת ביחד עם הפצצות חזקות (יחסית) וחסרות תוחלת (כרגיל) בעזה, וכמובן עם מטחי טילים וכליאה במרחבים מוגנים של אזרחים בכל רחבי הארץ (לפחות עד נתניה ועמק יזרעאל). זהו מצב שלא היה כדוגמתו מעולם, והתחושה היא של רעידת אדמה ששמה בצל את הקורונה (אם כי טווח הזמן קצר הרבה יותר). על כל זה חתומים בשתי ידיהם אוסף המושחתים והננסים שנמצאים כעת ליד הגה השלטון. אלו בנו לעצמם פלטפורמה לא מתפקדת (ובימים אלה עובדים על עוד אחת כזאת) שנותנת לנו על כפיים את המצב שתיארתי כאן. דחיתי קצת את הטורים הבאים שחשבתי לכתוב, שכן המאורעות העכשוויים דורשים איזו התייחסות. אבל לא אתייחס כאן ישירות לשאלת האחריות, שכן הברנשים הללו הם האחרונים שאחריות מעניינת אותם (וגם הטורים שלי לא ממש). כאן ברצוני להציג שמונה תובנות שעלו בי במהלך האירועים. כמובן שאנחנו עוד בלב האירועים והם יכולים עוד להתפתח. לא היה עדיין די זמן למחשבה ולעיבוד של האירועים ולכן עדיין אין פרספקטיבה. ובכל זאת, פטור בלא כלום אי אפשר. אז הכל נכון לעכשיו (לכל היותר).

רקע: הרוגי והורגי לוד

כרקע לדברים, אנסה לתאר לכם, כתושב לוד, אחד ממוקדי הפרעות העיקריים, קווים לדמותו של המצב. בערבים האחרונים מתחוללים כאן קרבות ומלחמות אזרחים ברחובות. נשק חם בינתיים רק בשוליים (אם כי גם הוא כבר מתחיל להופיע בזירה), אבל נשק קר והצתות יש לנו בשפע. קבוצות אנשים מסתובבות ברחובות חמושות בנשק קר וחם וחותרות למגע. נשרפו כבר מאות מכוניות, כמה בתי כנסת והמכינה הקדם צבאית. הרחוב מלא עשן ואש בכל מקום ולפעמים קצת קשה לנשום. אין צורך לומר שגורמים שונים מבחוץ, יהודים וערבים, מגיעים ומשתתפים במסיבה ואף מלבים אותה. ערבים מיפו ומזרח ירושלים מחד, וגורמים מיצהר ומלה-פמיליה מהצד היהודי, נהנים מאד להשתתף וללבות את המתרחש. העסק נראה כמו מלחמות של כנופיות ואקדוחנים בשטח הפקר במערב הפרוע, רק שלהבדיל משם איני רואה כאן את הטקסס ריינג’רס שבסרטים תמיד באים בסוף ועושים סדר. כאן זה לא קיים. בינתיים יש בעיקר פצועים ומעט הרוגים (ככל הידוע לי ברגע כתיבת הדברים, ערבי אחד הרוג בלוד), אבל להערכתי אם הוואקום יימשך גם זה עומד להשתנות בתוך זמן לא ארוך. אני צובט את עצמי כדי להאמין שדבר כזה אכן קורה במדינת ישראל במאה ה-21. עד עכשיו חייתי בתחושה שאזהרות השמאל על התמוטטות המשטר והדמוקרטיה הן היסטריה חסרת בסיס. הרי כאן זה לא יקרה ולא יכול לקרות. אז זהו, שכן. בימים אלו לא חסר הרבה כדי שזה יקרה (אם כי לא בהכרח מהסיבות שלהם. אולי מהסיבות ההפוכות).

מדובר כאן בכישלון קולוסלי שלדעתי לא היה כמותו מעולם, ויש לו אחראים ואשמים ברורים. הפעם גם אוחנה, השר לביטחון פנים, הדמגוג והנוכח-נפקד, לא יוכל להפעיל את למדנותו הידועה ולהבחין בין אחריות לאשמה, כפי שהוא עשה בצורה כל כך אלגנטית ביחס לאירועי מירון. כאן זו אשמה ישירה שלו ולא רק אחריות מיניסטריאלית. אבל כאמור איני עוסק כאן באוסף חדלי האישים ההם. הצגתי את הדברים רק כתיאור הכללי של הכשל, שישמש כרקע לכמה נקודות עקרוניות שכדאי לתת עליהן את הדעת (על חלקן כבר עמדתי בעבר).

א. נפלאות הרשת החברתית

קודם כל אני חוזר לטור 335. האסימון נפל אצלי בעקבות ויכוח שניהלתי שלשום עם בני, שלומי, על האירועים. אני מתאר לו בהתלהבות ובביטחון מלא את כל מה שקרה סביב האירוע שהצית את המדורה בלוד (הירי בערבי ביום ירושלים), והוא שוב ושוב שואל אותי, ובצדק, מניין אני יודע את הפרטים הללו. עד שבסוף חשבתי שאני באמת לא יודע, ואז הבנתי משהו חשוב על מצבים סוערים שכאלה.

בימים טרופים אלו, אנשים סביבי (כולל אותי עצמי כמובן) חיים כולם בסרטים. הוואטסאפ והרשתות החברתיות הן זירה שיוצרת אצלנו תחושות וצורות חשיבה שמשפיעות על כל תפיסת המציאות שלנו. כולנו יכולים לומר שאנחנו צרכני תקשורת נבונים ויודעים לעשות סלקציה ולהוציא בר מתבן, אבל זה לא לגמרי נכון. גם צרכני תקשורת מיומנים נופלים כאן בהכרח למלכודות הרשת החברתית. כל קבוצת ואטסאפ (אני חשוף רק לרשת החברתית הזאת, וגם זה במידה מוגבלת) מורכבת מטבע הדברים מאנשים שחושבים אותו דבר ושייכים לאותו מילייה. לכן הימין המיליטנטי (שהולך ומתרחב סביבנו) ניזון ומתודלק ב’עובדות’ שכולן מצביעות על התפרעות ערבית ופוגרומים ביהודים שרק מנסים להתגונן, וכמובן המשטרה המרושעת עוצרת רק אותם (מבין הערבים אין עצור אחד!! כה דברי הוואטסאפ). השמאל המיליטנטי והערבים ניזונים כמובן מאותו וואטסאפ ומציגים את אותו עיוורון מגמתי, אבל הם שייכים למילייה אחר. לכן שם התמונה שנוצרת היא כמובן הפוכה לחלוטין: המתנחלים משתוללים עם נשק על ערבים עוברי אורח תמימים ואין עוצר בעדם. והמשטרה, איך לא?!, משתפת פעולה איתם ופוגעת בערבים.

אז מי צודק? אני מניח ששניהם במידת מה. המשטרה באמת לא עושה כלום, אבל אני מתרשם שהיא לא פועלת באופן די שוויוני. היא בעיקר מנסה לעשות את המינימום ועל הדרך להרוויח כמה דקות שקט (לעצמה, לא לאחרים). היא נוהגת להפעיל כוח על חלשים, אבל לא לעשות מאומה במקומות שבהם היא באמת נדרשת. זה לא רק שהמשטרה לא מתקנת את המצב, אלא היא זו שבעיקר אחראית (בעיקר במחדל שערורייתי) לכאוס שמתחולל כאן. שמעת אותי, אוחנה? (לא יודע אם הדברים שלי מגיעים לבונקר שבו הוא מסתתר בימים אלו.)

בעולם הוואטסאפ כל אירוע קטן הופך לתמונת עולם ולתופעת טבע כללית. תמונה של בית הרוס (לך תדע אם היא עצמה אינה פייק) הופכת לטענה כללית שלפיה כל בית שננטש על ידי יהודים נחרב על ידי פולשים ערבים (אז בואו כולם להילחם על הבית! לא נלך שוב כצאן לטבח!). רואים תמונה שהמשטרה מפנה יהודים מבתים משותפים עם ערבים, מה שמעורר, בצדק רב, תסכול ורוגז, וזה מיד הופך לתמונת מצב כללית: זה מה שעושים בלוד. מפנים יהודים ומסייעים לערבים. ממש משטרת המנדט הבריטי. כזכור, תמונה אחת שווה אלף מילים, וסיסמא מתלהמת אחת שמלווה את הפרשנות לתמונה, שווה אלף טיעונים.

בקיצור, פתאום שמתי לב שאני מתאר בהתלהבות לבני שלומי את מה שקרה סביב הירי שבו נהרג הערבי שלשום, כאילו הכל נהיר לי על בוריו. אני מסביר לו בלהט שהמשטרה שוב עצרה אנשים שרק התגוננו. אל תספרו לאף אחד, אבל אני אפילו מצאתי את עצמי, בניגוד למדיניותי בדרך כלל, נוסע לבית המשפט בראשון לציון להפגין אהדה לעצורים שהובאו להארכת מעצר. אני עדיין חש אהדה אליהם והבנה למעשיהם, אבל כבר פחות בטוח לגבי מה שקרה שם עובדתית. אין צורך לומר שכשבן גביר ועמיתיו תפסו פיקוד על האירוע שם חשתי בבירור שעשיתי טעות.

כאשר אני מתעשת ומנסה לחפור קצת יותר, אני בדרך כלל מגלה שהתמונה מעט יותר מורכבת. אכן הערבים פורעים ומוסתים, ואכן אין לכך בהכרח קשר לעובדות (ע”ע אל-אקצה בסכנה), ואכן גורמים שונים בוחשים בקלחת ומלבים את האש, ואכן המשטרה לא מתפקדת לחלוטין, אבל תופעות לא מאד רחוקות קורות גם בצד היהודי. גם אצלנו יש גזענים ופורעים, ניהיליסטים אלימים שפוגעים סתם כך באנשים חפים מפשע (ע”ע הלינץ’ המזעזע שקרה הערב בבת ים), או סתם אנשים נורמטיביים שעושים טעויות בגלל לחץ וחשש. פתאום מתגלה שלא כל כך ברור מה באמת קורה בכל אירוע כזה, למרות שכולם מאד בטוחים ויודעים את העובדות לאשורן. האג’נדה מתערבבת עם העובדות, והחיזוק ההדדי שמקבלים חברי הקבוצה זה מזה, גורם להם לתחושת וודאות מסוכנת, ולתסכולים מסוכנים שלא תמיד בנויים על בסיס עובדתי מוצק (ראו על כך בטור הנ”ל). שני הצדדים מונעים על ידי תחושות של צדק מוחלט ושל סכנה מוחשית, ואז ההתנגשות היא בלתי נמנעת.

מהצד היהודי העובדות חד משמעיות: הערבים הם פורעים והיהודים נעצרים סתם. היהודים יוצאים להגנה על נפשם שנמצאת בסכנה מוחשית מול המון מוסת של פורעים רעולי פנים, ודווקא הם נעצרים על ידי המשטרה, ולערבים שלום. אוקראינה והמנדט הבריטי זה כאן. אבל אני בטוח שגם אצל הערבים זהו המצב (כאמור, אני לא בקבוצות הוואטסאפ שלהם), רק תחליפו בין ‘יהודים’ ל’ערבים’ במשפטים הקודמים.

הבהרה: יחסי העקרוני לירי כזה

כדי לחדד את המסר, אבהיר את עמדתי העקרונית. אולי תתפלאו לשמוע, אבל אני לגמרי בעד לירות בפורעים, גם לפני שיש סכנת חיים מוחשית. פורעים שתוקפים אותי ולא נשמעים לאזהרות, גם אם הם מאיימים רק על רכוש, יכולים וצריכים לשלם בחייהם. כתבתי דברים דומים סביב פרשת שי דרומי, וטענתי שם שזו גם ההלכה (בניגוד לפרשנות הרווחת לגבי “בא במחתרת”). לכן אין לי טענות מוסריות כלפי אלו שירו בערבי ההוא, גם אם הסכנה שנשקפה להם ממנו לא הייתה חד משמעית, ואפילו אם היה מדובר בסכנה לרכוש ולא לנפש. אין לי שום אמפתיה לפורעים, לא ערבים וגם לא יהודים, ואני ממש לא חש צער על חייו של פורע כזה שנלקחו (אם אכן היה זה פורע. לא יודע). ברוך שפטרנו. טענתי כאן אינה עוסקת בהצדקה של המעשה, או בהיותו ראוי או לא, אלא אך ורק בהסתכלות על העובדות שהביאו אליו והתרחשו במסגרתו. אני רוצה לחדד לכם ולי עצמי שוב ושוב, שתיאורי המציאות שעוברים ברשתות אינם המציאות עצמה. האהדה שלי ליורים עדיין במקומה, אבל כעת אני מבין שהידע אודות מה שקרה לא באמת קיים אצלי. נדמה לי שלא רבים מבינים ועוד פחות מפנימים את זה.

אמנם למרות האהדה הבסיסית והגישה המיליטנטית היסודית שלי, חשוב לומר שגם לדעתי יש בעיה עם אנרכיה (לכן נטיותיי האנרכיסטיות בדרך כלל לא באות לידי ביטוי בפועל). עקרונית המשטרה היא שהייתה צריכה לעשות זאת (לירות בפורעים, יהודים או ערבים), אלא שכשיש ואקום משטרתי, כמו בפרעות תשפ”א או אצל שי דרומי, אז לדעתי האדם הפרטי יכול לקחת את החוק לידיו. המשטרה הייתה אמורה כבר מזמן להפעיל נשק חם כלפי פורעים יהודים או ערבים. כן כן, אני מדבר על לירות על מנת להרוג מתפרעים, גם אם לא מדובר בהצלת חיים אלא רק בהטלת משמעת. שימסרו את הסמכות לעשות זאת לקצין בכיר, אבל זה חייב להיעשות. אנרכיה היא סכנה עצומה לחיי אדם ולקיומנו כאן (ראו מאמרי כאן, שבו אני מראה שלערעור המסגרת המדינית ויכולת התפקוד שלה יש גדר של פיקוח נפש גם אם אף אדם לא ימות בסוף). כמו במקרים רבים בעבר (ע”ע אינתיפאדה), גם כאן הזהירות היתירה שלכאורה חסה על חיי אדם, ובעצם נובעת בעיקר מפחדנות, יכולה לעלות לנו באובדן של הרבה יותר חיים. מלך יכול וצריך להרוג כשיש איום על מרותו ושלטונו, שכן בלעדיו איש את רעהו חיים בלעו. היום אנחנו רואים זאת בעינינו. לא בכדי, מורד במלכות דינו מוות. אם מספרים לנו שגם לשלטון דמוקרטי יש דין מלך, צריך להסיק מכאן את המסקנות גם לנדון דידן.

אבל, שוב, הבעיה שבה אני עוסק כאן היא אך ורק תיאור המציאות. פתאום הבנתי שאני, מיכאל אברהם הרציונלי והביקורתי שאינו כל כך מעורב בדעת עם הסביבה הממשית והווירטואלית, הולך ונעשה שטוף מוח בלהט האירועים. הבנתי שיש לי עמדות נחרצות לגבי האירועים, כשבעצם אין לי מושג אמיתי לגבי מה שבאמת קרה שם. אז לקחתי צעד אחורה, אני מחשב מסלול מחדש, ובין היתר כותב לכם את הדברים הללו.

זוהי התובנה הראשונה: אל תאמינו לשום סיפור שאתם שומעים או רואים, עד שלא בדקתם היטב ושמעתם מעוד מקורות (ורצוי גם מהצד השני). ובטח אל תסיקו מסקנות כלליות מהאירוע המסוים הזה, גם אם השתכנעתם לגביו. הדברים נכונים שבעתיים בעתות של מהומות ופרעות כמו הימים הללו. הטירוף הווירטואלי איבד את מעט הבלמים שהיו לו. אנשים מפיצים בדיות, ולפעמים זה נעשה מכוונות טובות (בדרך כלל כדי לעורר גורמים פרטיים ומוסדיים לפעולה).

ב. הוואקום השלטוני והאכיפתי

דבר אחד ברור לגמרי: כל העסק מתחיל מוואקום שלטוני ואכיפתי. ההצדקה שאני מוצא לירי של שי דרומי או של המעורבים בהתפרעויות כאן בלוד היא אך ורק בגלל הוואקום הזה. כשאין משטרה אתה צריך להיות המשטרה של עצמך. אין כאן מישהו אחר שיעשה עבורך את העבודה. והחקלאים, כמו שי דרומי, שמאבדים את כל עמל חייהם בגלל אוזלת היד השלטונית הזאת – יעידו.

בבסיס החידלון המשטרתי יש חידלון שלטוני. אמור להיות מישהו שמנהל את המשטרה העלובה שלנו ומתווה לה מדיניות. אז זהו, שאין. הממשלה לא מתפקדת ואין לה מושג מה לעשות, ברוב ככל התחומים. היא לא רוצה ולא מסוגלת לעשות מאומה. הוסיפו לזה משטרה שבהיעדר הוראות רק רוצה חיים קלים וכמה ימי שקט, ובאופן לא מפתיע מציגה חוסר תפקוד מוחלט, והרי לכם מרשם בדוק לפרעות.

הסיפור בלוד התלבה בעקבות אירוע ירי שאירע שלשום (שהזכרתי למעלה), שבו נהרג צעיר ערבי מאקדח של יהודי בלוד. שמעתי מחברים שהיה שם עימות בין קבוצת יהודים לערבים, עשרות מכל צד. היו שם בלוקים ובסוף גם איזה בקבוק תבערה. לכל אורך הדרך אנשים צלצלו למשטרה, חלקם ממש על סף בכי, וביקשו והתחננו שיגיעו (יש הקלטות של השיחות שעוברות בוואטסאפ). אחד ממכריי צלצל למשטרה ואמר להם שהיהודים מתכוונים לירות ודרש שיגיעו לאלתר. אבל המשטרה לא הגיעה גם אחרי שעה ורבע של תחנונים, גם כשנאמר להם במפורש שעומדים לירות שם. אחרי זה שמעתי את התירוצים על כוח אדם מתוח ברחבי הארץ. לא קונה. והראיה היא שאחרי הירי הם הגיעו מיד בהמוניהם, ועצרו, איך לא?!, שלושה יהודים בחשד להריגה.

מאליו יובן שהנרטיב היהודי שנוצר סביב המקרה הוא שמדובר באנשים שיצאו בגבורה לעצור פורעים ערבים בהיעדר משטרה, להגן על חייהם וחיי חבריהם ורכושם, וכשלא הייתה להם ברירה הם ירו (באוויר). לאחר זמן התברר לי שלפחות חלקית זה לא בדיוק הסיפור. הם יצאו קודם עם דגלים כדי להביע ריבונות ומשילות (אני כבר יכול לתאר לעצמי את האווירה ששררה שם), ואיני יודע עד כמה הסכנה בשלב הירי הייתה ברורה וחד משמעית (באמת איני יודע). הטענה הייתה שהיורה חש בסכנה מוחשית וירה באוויר, אבל משום מה הערבי נפגע ומת. אבל על תפיסת העובדות וההתפכחות שלי כבר דיברתי. רק אומר שמכאן, בעיקר אחרי הלוויה של הערבי, התגלגלו המהומות בלוד לטירוף שאנחנו חווים כעת. מלחמות אזרחים כמו במערב הפרוע, שבהן לית דין ולית דיין. הוואקום מוביל אותנו היישר מלודז’ ומבלו רידג’ ללוד.

מצב כזה גורם לתסכולים להיווצר ולנשק ולמתחים להצטבר, וכך הפרעות נעשות בלתי נמנעות. יריות של ערבים, כמעט תמיד על רקע פלילי, הן מעשים שבכל יום בלוד. המשטרה מאיימת אבל לא עושה מאומה (“נפעל במלוא העוצמה ובאפס סובלנות, בזמן ובמקום שנמצא לנכון”. נשמע מוכר?). הערבים עצמם מתלוננים שזה לא מעניין את משטרה בגלל שהנשק לא פוגע ביהודים, ובהחלט יש בזה משהו. אבל כשהם נדרשים לשתף פעולה ובוודאי כשהם נדרשים לשלם מחיר כלשהו (למשל לתת מידע למשטרה), תמצאו אותם תמיד מנגד. הם כמובן לא משתפים פעולה ואף לוחמים עם “אחיהם הנרדפים” (הפושעים מחזיקי הנשק) נגד המשטרה הציונית הכובשת והעוינת. התגייסות למשטרה, הס מלהזכיר כמובן (גם אצלנו כמובן. אם לא ידעתם, גם אני לא התגייסתי לשם). אבל כמובן לטענתם המשטרה אשמה בכל. היא חייבת להציל אותם מעצמם (טענה פלסטינאית טיפוסית)[1]. אבל אי אפשר להתכחש לכך שהם צודקים. למרות כל ההצדקות והביקורת שלי על יחסם של הערבים, בכל זאת המשטרה הייתה צריכה לפעול, שכן התוצאות הצפויות כבר קצת כאן, והמשכן ממש מעבר לפינה.

ג. הוואקום אינו נשאר ריק: בין לוד לגבעות עולם

לתוך הוואקום הזה נכנסים כמובן כל הפרובוקטורים שבעולם, ומכל הצדדים. בן גביר וחבריו חיים מהמעמדים הללו. מי הגיע להפגנה הנ”ל בראשון לציון? בן גביר כמובן. מי נאם ונתן שם את הטון? בן גביר כמובן. אבל הוא צודק, שכן באמת היעדר המשילות כאן הוא מחפיר. לא ראיתי את אנשי מרצ נכנסים לנהל את הוואקום הזה, ואפילו לא את בנט. למרות שיש צדק בטענתם שמישהו צריך לפעול במקום המשטרה, מאד לא הייתי רוצה שאלו יהיו דווקא הבן גבירים וברנשי יצהר.

כך גם מגיעים ללוד ולשאר ערים ברחבי הארץ פורעי יצהר ולה פמיליה, שכל אחד שמתבונן בהם יכול לראות שהם נהנים מכל רגע. האנרכיה מחייה אותם, והם הרי ממש מומחים ומנוסים במצבים הללו. הקללות שנשמעות מהצדיקים הללו עת באים הם לעזרת ה’ בגיבורים בלוד ובשאר מקומות, לא היו מביישות את אחרונת הבהמות בדיר החזירים. הם נלחמים בעוז נגד שני נערים ערבים שזורקים אבנים, וובמו אוזניי הנדהמות שמעתי אותם תוך כדי כך משמיעים זה ולזה, כמו גם לסנשו פנסה הלודאי שמנסה ללוות אתם וללמוד מדרכיהם הקדושות, פקודות צבאיות כמו: “יישור קו” וכדומה. התחושה שלהם ושל סביבתם היא שמדובר בקרב גבורה נואש על גבעת התחמושת.

אין צורך לומר שגם מצד תושבי העיר (הסנשו’ס דנן) ההתלהבות עולה על גדותיה. כולם מריעים לגיבורי יצהר שבאו לעזרתנו וממלאים את החלל. מיד נפוצים סיפורי גבורה על כך שהמשטרה לא מעיזה לזוז כאן ומחכה לליווי של היצהרים ומכוניותיהם. אין צורך לומר שכולם מצטטים את האגדה האורבנית הזאת (לפחות כך היא להערכתי) כאמת עובדתית צרופה, והתחושה היא שהיצהרים סידרו לנו את העניינים כאן, וכל הכבוד להם. אמנם כל זה היה שלשום (יום ב). הלילה (ג) הצטרפו כבר גם קדושי לה-פמיליה, ומצעד הבהמות הזה מציג את אנשי יצהר לאבירי שלטון החוק והמוסר. הכל יחסי. אני מתרשם שבשלב הזה גם לא מעט לודאים קצת התפכחו. כולם רואים כעת שמדובר בבהמות דו-רגליות לכל הדעות, ושאין להם שמירה אלא סכין (שוב מחדל משטרתי ושלטוני ארוך שנים).

המכניזם הוא כזה. הבורגנים בלוד לא יודעים איך מטפלים במצבים כאלה. הם רואי חשבון ועורכי דין שגרים בבתיהם הנוחים (כמוני), ואינם מורגלים בקרבות רחוב ובפרעות. הם אפילו קצת מפחדים להסתבך עם המשטרה לא עלינו (כי אצלנו וכלפינו היא כן פועלת). לכן נוח להם למסור את המשימה לכנופיות היצהריסטים ולהיות מונהגים על ידם (סינדרום סנשו הנ”ל). בהיעדר משטרה, כאשר נוצרת תחושת חוסר אונים מול הפורעים הערבים (שלפעמים קיימים ולפעמים מדומיינים), מה שמתבקש הוא שפראי האדם מיצהר יטפלו בכל זה. הללו בעלי ניסיון, והם מעניקים תחושת ביטחון ברחובות כי הם משלנו, גם אם זה בא ביחד עם ליהוט רוחות מיותר לגמרי שלא מוסיף מאומה לאף אחד (גם לא לביטחון), וגם אם ברור שהם נהנים מכל רגע. בכל זאת, זה בהחלט נותן תחושה טובה, וכך מסייע ומועיל להם לקבל מעמד מנהיגותי של מודל יהודי חדש וגאה שלא הולך כצאן לטבח. מבחינתם זה מסייע להם ליצור הזדהות עם הקרבות שהם מנהלים על הגבעות בכל השנים מול הממסד, מול הצבא ומול הערבים. עכשיו גם הבורגנים כאן יבינו שהם צודקים ושרק כך זה יכול לעבוד. אז אין פלא שהם מגיעים במהירות ללוד, תופסים עמדת מנהיגות ומתחילים בעבודה, ואחר כך מפיצים ברשתות החברתיות סיפורי גבורה. אני לא טוען שאין להם כוונות טובות, אלא שאלו מלוות באג’נדה מאד בעייתית ובניצול הזדמנות בעייתי לא פחות.

צריך להבין שההשתוללות הזאת ברחובות נותנת לרבים מהאנשים כאן תחושת גאווה יהודית. בפרט על רקע התסכול שנוצר אצלם עקב ההשפלה המתמשכת. אנשים חשים כקרבנות של פוגרום, חסרי אונים ממש כאבותינו באוקראינה, אלא שזה קורה במדינת ישראל הריבונית. פורעים בנו האינדיאנים המקומיים, אלו שבעזה ובמקביל גם אלו שבלוד, כשהמוסדות וכוחות הביטחון לא עושים כלום. לשם כך הקמנו מדינה? אנחנו הולכים כצאן לטבח? לכן נוצרת אהדה טבעית לפראי האדם הללו, ואנשים מיושבים בדעתם הופכים לנגד עיניי לסוג מעט מתון יותר של אנרכיסטים גבעוניים.

מתמונות הלינץ’ מאתמול בבת ים עולה אצלי תחושה שהתופעה הלודאית שתיארתי כאן היא כללית ורחבה יותר. גם שם בהמות לה-פמיליה משכו אחריהן ציבור מקומי נוסף שהצטרף למעשיהם וביצע לינץ’ מזעזע בערבי שנקלע לשם (להבנתי בטעות) במכוניתו. הוואקום השלטוני והאכיפתי נותן מקום של מנהיגות לכל גורם שנכנס אליו בתקיפות מספיקה. מעוררי המהומות, פרט להנאה הצרופה שהם מפיקים מהמצב, גם יודעים שהם ירוויחו ממנו, ולכן תורמים את חלקם למהומות בשמחה ובהתלהבות רבה. הסנשואים, כלומר אנחנו, מגיעים מיד אחריהם.

ד. מה האלטרנטיבה?

בשולי דבריי אני חייב להעיר הערה עובדתית, מעבר לטענות הערכיות. להערכתי אם החבר’ה הללו לא היו באים, גם ברמה העובדתית המצב היה הרבה יותר טוב, לפחות בטווח הארוך. ושוב, אני ממש לא חס על פורעים, ואין לי שום נקיפות מצפון שמאלניות לגבי תגובה כוחנית תקיפה של אזרחים, בוודאי כאשר שורר ואקום שלטוני ואכיפתי. אלא שגם אם בטווח הקצר פראי האדם הללו עושים זאת ביתר חדות ומהירות וגם אם הם משיגים הישגים כלשהם (ואני מפקפק אפילו בזה, בטח לא כצעקתה), בטווח הארוך זה מביא בעיקר נזק. להערכתי, היעדרם היה מאלץ אותנו, בורגני לוד, להתארגן ולטפל במצב במו ידינו. זה כבר התחיל לקרות בפועל. אם אנחנו היינו עושים זאת ולא הם, אני מניח שזה היה נעשה בצורה קצת יותר מאוזנת ושקולה, ואולי לא היה מתלהט בצורה שבה זה קורה היום.

לכן עם כל הכבוד להיחלצות ולאידאליזם שלהם, אני ממש לא מתלהב מהעזרה של אותם צדיקים שהגיעו לכאן. אני חייב לומר שבהחלט ייתכן, ואפילו סביר, שבאמת יש שם גם מניעים טובים ומסירות נפש, אגב, גם בפעילותם ביצהר כך. ברור לי שחלק מהעניין הוא רצון אמיתי לבוא לעזרת אנשים (סליחה, יהודים) במצוקה ולקיים מצוות יישוב וכיבוש הארץ. אבל מתלווים לכך מניעים והתנהלות בעייתיים מאד, והתוצאות הצפויות הן הרות אסון. לכן אני הייתי מוחל על הטובות שלהם.

ה. מבט על הריבונות: למהלך האידאות בישראל

כדאי לזכור שהפוגרומים והאירועים הללו החלו ביום ירושלים. זהו היום שבו הרגש הלאומי/לאומני פורץ החוצה בגאווה על ריבונותנו (הלא קיימת) בירושלים. אמנם מקובל שיום ירושלים הוא קונצנזוס כמעט כללי בחברה הדתית, לעומת יום העצמאות ששנוי במחלוקת עם החרדים. כפי שאתם יכולים להבין, מבחינתי יום ירושלים הוא חסר כל משמעות, שלא כמו יום העצמאות. ביום העצמאות זכינו למדינה ולעצמאות, בהחלט סיבה למסיבה. אבל ביום ירושלים זכינו לריבונות תיאורטית (ולא ממש ממומשת) בירושלים. לדעתי, ריבונות תיאורטית על מקום אינה סיבה למסיבה, בטח לא אם מדובר בריבונות של מדינת ישראל שהיא מדינה חילונית שאין לה שום משמעות דתית (לדעתי זו לא מדינה יהודית במובן המהותי). אבל כל זה נכון אפילו אם הייתה לנו ריבונות בירושלים. כאשר הריבונות הזאת לא ממומשת, הדברים חסרי משמעות עוד יותר. לכל היותר הניצחון העניק לנו גישה מוגבלת לכותל ועלייה ברשות הוואקף להר הבית למעוניינים (בלי להתפלל ובלי למלמל חס ושלום). אז מה יש כאן לחגוג? את הריבונות התיאורטית של מדינת ישראל, ראשית צמיחת בלבולינו, על ירושלים? כתבתי לאנשים לפני יומיים שאני לא מבין מה טעם לחגוג את יום ירושלים אם עוד לא כבשנו אותה. למה לרתום את הסוסים לפני העגלה?!

אלא שבעקבות המהומות של ימים אלו, אני מתחיל לפקפק, מאותן סיבות עצמן, גם בערכו ובמשמעותו של יום העצמאות. נדמה לי שגם הריבונות בארץ כולה לא ממש קיימת, לא רק בירושלים. אודה ואבוש שלאחר תיאור המהלכים הרוחניים שאני מציג כאן, אני מתחיל לחוש שדבריי אלו הם גרסתי ל”אמונת עיתנו” המעודכן.

אמרתי וכתבתי לא פעם שבעיניי ריקודי דגלים אינם באמת חגיגה ושמחה, אלא הפגנת ריבונות לאומנית. ככל שההבנה שאין לנו באמת ריבונות ושלא באמת חזרנו לירושלים חודרת יותר לתודעת האנשים, כך מתגבר אצלם התסכול, ואין פלא שהוא פורץ בדרך של התלהמות לאומנית בנוסח “אנחנו נראה להם מי בעל הבית” (אם המשטרה והממשלה לא עושות זאת, אנחנו כאן. עם הנצח לא מפחד וכו’ וכו’). כעת קל לראות את משמעות הדברים לגבי פרעות תשפ”א.

המהומות ברחבי הארץ ובלוד פרצו ביום ירושלים עצמו בעקבות ירי טילים של חמאס על ירושלים (שהביא גם לביטול מצעד הדגלים). להערכתי נוצר כאן שוב תסכול בעקבות פגיעה בתחושת הריבונות שלנו. מילא שיפגיזו את תושבי עוטף עזה ושייהרגו שם כמה אומללים שלא ממש מעניינים את אף אחד. אבל לשלוח טיל לסופרמרקט או גן ציבורי בירושלים או בתל אביב? זו ממש חציית קו אדום. ואם הורסים לנו את הריקוד שבא לבטא את התסכול על היעדר ריבונות, אזי התסכולים הללו גוברים שבעתיים. אין לנו ריבונות אפילו לבטא את התסכול על היעדר הריבונות. התסכולים הרגילים על הריבונות הלא קיימת בירושלים התרחבו באופן טבעי לשאר הארץ והתלבו מאד. אנשים יוצאים להפגנות עם דגלים כדי להביע ריבונות, וזה זוכה לתגובות ערביות הולמות מהצד הלאומני הנגדי. האירועים שאנחנו חווים הם התוצאה של התסכול הזה. מדובר ברצון להפגין ריבונות ולהביע תסכול מהיעדרה במקום שהשלטון לא קיים, והוואקום הזה יוצר את כל מה שתיארתי למעלה, וכך הריבונות שכבר השגנו במידה מסוימת הולכת לאבדון.

ו. חוסר התוחלת

למען האמת, התחושה הכי קשה בימים אלו, מעבר לחוסר קולוסלי במשילות ושליטה, היא חוסר התוחלת, גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ. אזרחים מוכנים לסבול מרחבים מוגנים, פגיעות ברכוש, סבל, ואפילו אבידות בנפש, אם ברור להם שיש לכל זה תוחלת. אם היה ברור להם שיש כאן ממשלה שיודעת מה לעשות ופועלת בכיוון שהחליטה עליו, ואחרי יום, שבוע או שנה, יש סיכוי שנראה פירות לעמלנו. אלא שלכולם ברור שלכל מה שקורה עכשיו אין תוחלת. לא שאולי לא נראה פירות. בני אדם יכולים לטעות בהערכות בציפיות ובתכניות שלהם. זה לגמרי נסלח. כאן פשוט אין ציפיות ותכניות ולכן אין מה שיתממש. מה שקורה היום בעזה הוא עוד סבב בסדרה ארוכה של סבבים שלא הביאו לנו מאומה מעבר למחיר בחיי אזרחים וחיילים, ברכוש לרוב שמכניס אנשים למצוקות קשות. ובסוף כל סבב כזה, מגיעים לתשלום מס ושוחד לחמאס שמשפר עוד יותר את מצבם, כדי שיועילו לתת לנו מעט שקט. המטרת טונות של מתכת על עזה אינה אלא פריקת תסכולים ולא מדיניות (כזכור, מלחמה היא המשך המדיניות באמצעים כוחניים). לכולם ברור שזה נעשה כדי לתת לאזרחים תחושת נחת מהנקמה על הפגיעה בהם ובריבונות המדינה, וגם כדי להסיט את תשומת הלב של האזרחים ולתת קתרזיס לתסכוליהם. אין לכל זה שום מטרה מעשית. אפילו שקט לא נשיג שם (אלא אם הפלסטינאים יצטרכו הפסקה ומימון נוסף להתעצמות).

כל זה בנוגע לעזה ולחמאס. ביחס לפרעות הפנימיות שמתחוללות כעת, הדבר ברור שבעתיים. הקונטקסט הוא ברור. חוסר אונים מוחלט של הממשלה והצבא שעומדים חסרי אונים מול גורמים חלשים למדיי ולא מצליחים להזיז משהו במצב הזה. אין לההם אפילו מטרות או ציפיות כלשהן למשהו שיקרה, אז כיצד בדיוק עליהם לפעול למימוש האין מטרות הללו? יש קשר בין אירועי עזה לפוגרום תשפ”א, ולא רק בסמיכות הזמנים ביניהם. שניהם תוצאה של אותו חוסר אונים וחידלון, ולכן הם משפיעים זה על זה ומזינים זה את זה. כבר עמדתי בעבר (ראו למשל בטור 149) על כך שלממשלות ישראל אין מדיניות ואין מטרה אמיתית בשום תחום, פרט לרצון מכמיר לב ומעורר חמלה להשיג עוד כמה ימי שקט. אלא שכבר לימדונו רבותינו בעלי תורת המשחקים שמי שמחפש שקט לא יקבל אותו לעולם. ובנוסח אחר: הרוצה בשלום ייכון למלחמה. חוסר אונים יוצר תחושות תסכול, והוואקום קורא לכוחות חיצוניים להיכנס אליו, וזהו מרשם בדוק להתפרקות שמתרחשת כעת.

ז. מאורעות תשפ”א והג’וקר

בסוף טור 258 התייחסתי לסרט ג’וקר, שהצפייה בו הייתה מבחינתי חוויה מאלפת. הוא עורר בי לא מעט הרהורים נוגים על החברה האנושית, ובפרט על הלבה המבעבעת מתחת למעטה החיצוני המאורגן והמסודר שמאפיין חברה מודרנית. חשבתי לעצמי שבתוך כל חברה אנושית יש כל כך הרבה מתחים וכוחות שונים, אנשים מטורפים, פסיכופתים, כוחות אידאולוגיים נחושים ונוקשים, אויבים מבחוץ ומבפנים, סתם רשעים ועוד, כך שפלא הוא שלפחות בגדול החברות הדמוקרטיות השונות מתפקדות בצורה די נורמלית. יש לנו כללים ומוסדות שמארגנים את חיינו, והתחושה היא שכל האיומים הנסתרים הללו לא קיימים. מי בכלל חושב עליהם? אבל במאי הג’וקר כנראה כן חשב על כך. הוא מראה לנו  איך ניצוץ קטן אחד ומקרי, אדם פשוט בשולי החברה, עלול להוציא החוצה את כל אותה לבה מבעבעת, ופתאום מארג החיים השליו והסדיר של כולנו הופך לכאוס מוחלט, עם קרבות אלימים ברחובות בין קבוצות פורעים וחידלון שלטוני. רק אחדד שאני מתאר כאן את מה שקרה בסרט, לא את מה שקורה כעת ברחובות אצלנו. תודו שקשה מאד להבדיל.

כאזרחים במדינה דמוקרטית מודרנית, קשה לנו מאד לעכל שבעבר מחלות ומגיפות היו הורגות אנשים וילדים שעמדו מולן חסרי אונים. לא מובן לנו שאנשים אלימים יכלו אז לתקוף אותך ולא ממש יכולת לצלצל למשטרה שתגיע תוך כמה דקות (?). לכל היותר יכולת לגייס מיליציה, לבנות קואליציה של מקורבים או שכירי חרב, ולנסות להתגונן. במקרה של חולי, יכולת אולי להתפלל ולהשתמש בתרופות סבתא, וזהו. תמותת תינוקות ותוחלת חיים של שלושים-ארבעים שנה היו חלק מהחיים. במקרה של צרה, יכולת אולי לגייס תרומות כדי להינצל ממנה, אם היית מצליח בכך. ואם לא, יש לך בעיה. מה הפלא שכולם אז היו דתיים?! אין לנו אלא את אבינו שבשמים. לעומת זאת, כיום יש לנו ביטוח ו/או ביטוח לאומי שעוזרים לנו במקרה הצורך, צבא ומשטרה שבאים לעזרתנו בצורה מסודרת ומאורגנת, בתי משפט, חוקים ושלטון מרכזי ומשוכלל, אספקת מזון מבוזרת שמתפקדת בצורה מעוררת השתאות (פלאי השוק החופשי), סעד וחינוך מאורגנים, טכנולוגיה ושינוע בעולם שמאפשר לנו ללכת למקום אחר בעת הצורך. תקשורת והצפת מידע ועוד ועוד. לכאורה אנחנו יכולים להתמודד עם כל צרה שלא תבוא וגורלנו לגמרי בידינו. היום יש לנו טכנולוגיה, רפואה מתקדמת, שלטון מסודר ומנגנוני כוח ובקרת כוח ששולטים בכל זה, ולכן נוצרת אצלנו תחושת שלווה ורוגע שמלווה אותנו בחיי היומיום שלנו.

זה פשר המועקה שהקורונה עוררה בכל כך רבים מאיתנו. פתאום חזרנו לימי הביניים, ולמושגים זרים ומוזרים שכבר שכחנו, כמו מגיפות ומיתות המוניות שאין לנו שליטה עליהן. אפילו אנשי המדע היודעי כל עמדו חסרי אונים מול התופעה, ולא תמיד הצליחו אפילו לנתח את מה שהיה, וקל וחומר לא לנבא את מה שיהיה. אני חש שהמאורעות שקורים בימים אלה, מעוררים אצלנו תחושות דומות. הם תוצאה של ניצוץ קטן וחוסר תשומת לב, שכמו בסרט ג’וקר מגלים לנו מאגרי לבה שהיו חבויים מתחת למעטה השליו שעטף אותנו קודם לכן. חזרנו פתאום מאמצע המאה ה-21 במדינה מסודרת למעמקי ימי הביניים של פרעות ברחובות, חוסר ביטחון, פוגרומים ביהודים (וגם בערבים), אובדן פרנסה, אובדן שליטה והיעדר שלטון מרכזי וכדומה. שום דבר כבר לא בטוח כפי שהיה לפני יומיים, כולל עצם קיומנו כאן. גורלנו כבר לא ממש בידינו. אין פלא שאנשים חשים שהגיע העת לקחת אותו בחזרה לידינו. אם כבר ימי הביניים אז להתנהג כמו בימי הביניים. ברומא כרומאי. שמתי לב שאני עד כדי כך רגיל למעטפת ולסדר הקודם, שהתיאורים הללו אפילו לא גורמים לי לחוש פחד. אני שליו עכשיו בדיוק כפי שהייתי לפני שלושה ימים, והתיאורים שהצגתי כאן למעלה באים אצלי מהשכל ולא מהלב. אני לא באמת מאמין שכל זה יכול להתפרק.

ח. אז מי אשם?

להערכתי המחדל הזה מגמד לחלוטין את מחדל מלחמת יום כיפור. הם לא באותה ליגה בכלל. בימים אלו יש לדעתי חשש כלשהו (אם כי בינתיים בסיכוי לא גבוה) שמדינת ישראל לא תשרוד את האירועים הללו, אבל גם אם כן לא ברור מה באמת יהיה כאן. לכולם ברור שבמדינת ישראל אין כיום שלטון, והיא מצויה במשבר שטרם ידעה עד כה. קרבות הרחוב שניטשים בכל רחבי הארץ מול עיניהם הכלות של השוטרים חסרי המעש ואובדי העצות שלנו, הם תוצאה של חוסר המשילות המתמשך לאורך השנים, שבו כל כוח שלטוני, פוליטי, משפטי או תקשורתי, עושה ככל הישר בעיניו. מהתפוררות קונסטיטוציונית הגענו להתפוררות גמורה. חסר לנו שכעת ייצאו כלי הנשק שנצברו באוכלוסייה הערבית ויופעלו לשם שינוי במישור הלאומני ולא רק הפלילי, ואם גם חיזבאללה יצטרף לחגיגה עם טיליו, אני ממש לא יודע מה יישאר מאיתנו כאן.

אבל אל חשש אף אחד כאן לא ייתן את הדין על המחדל הזה, כמו גם על קודמיו. לא המושחת שבראש המערכת, לא השר הנעלם לביטחון פנים, וגם לא שאר הננסים וחדלי האישים שסובבים אותו ולא עושים מאומה, שהכניסו אותנו למצב הזה. קשה לי לדמיין אוסף יצורים אומללים מהם, למעט אולי האזרחים שבוחרים בהם שוב ושוב ולא נותנים לחידלון הזה להשפיע עליהם. בסוף בסוף, האשמה היא תמיד בנו, האזרחים. אנחנו אלו שנותנים למציאות הזאת להתרחש וללה פמיליה לשלוט בנעשה, ולא עושים מאומה. אנחנו אלו שמצביעים שוב ושוב לאותם חדלי אישים ומושחתים ולאותם ננסים טרוטי עיניים בלי לשים לב למחירים ולתוצאות. אז אל לי להתלונן, אנחנו אוכלים את מה שבישלנו במו ידינו.

[1] רק היום שמעתי על קולות ערבים בלוד שטוענים כי שני ההרוגים הערבים מהטיל העזתי שנחת אתמול בלוד, הם באשמה ישירה של הממשלה והמשטרה היהודית הציונית והכובשת. למה? כי לא בנו להם מקלטים. איך ייתכן שאנחנו נותנים לאחיהם, אלו שזוכים לתמיכתם ואהדתם בפעולות טרור וירי טילים נגדנו, להרוג גם אותם ולא רק אותנו?! באמת אשמים אנחנו. היינו צריכים למגן אותם היטב כדי לאפשר להם לעודד את ירי הטילים עלינו ולשמוח על כל מת אצלנו. פויה.

90 מחשבות על “מבט על פרעות תשפ”א (טור 388)”

  1. למה שהשוטרים בשטח יסתבכו?

    בס”ד ב’ בסיון תשא”ף

    אני מאד מבין את התנהלות השוטרים בשטח, שאינם מעוניינים להסתבך עם הפורעים הערבים. הרי כבר סוכמה חלוקת התיקים בממשלת ה’שינוי’, בה יהיה רוב מוחלט לשמאל – לפיד, גנץ,העבודה ומרץ יתנו את הטון. כבר סוכם שמירב מיכאלי תהיה השרה לבטחון פנים, ושי ניצן היועץ המשפטי לממשלה. עם שרת משטרה כזו ויועמ”ש כזה – איזה שוטר ירצה להסתבך? אם חלילה יהרוג את אחד הפורעים הערבים, הרי הוא צפוי להליכים פליליים ללא רחמים. מובן לקצינים ולשוטרים בשטח, שיש לשמור על ‘עצימות נמוכה’.

    ברם זכורים לטוב, הפורעים הערבים שאינם יכולים להתאפק אפילו לזמן קצר. כמו בשנת תשנ”ו, אחרי רצח רבין, שהיה ברור שהשמאל ינצח בבחירות ויקדם את תהליכי הנסיגה – לא יכלו המחבלים להתאזר בסבלנות והגבירו את הפיצוצים באוטובוסים, מה שהביא לניצחון הימין ולעליית בנימין נתניהו., שהבהיר להם שהמשך התהליך המדיני לא מתיישב עם המשך הטרור.

    אף עתה, לו חכמו הפורעים הערבים והמתינו לעליית ממשלת השמאל – היו זוכים לראות בהחלשת השלטון. עתה שהקדימו את הפרעות במספר ימים – הקטינו מאד את הסיכוי להקמת ממשלת שמאל, שתרוץ אליהם לבצע נסיגות ללא תמורה וללא שקט.

    לא אחת מצילים הערבים בעקשנותם את המצב, וכורתים בעקשנותם את השגת עצמאותם.

    בברכה, עמיעוז ירון שניצל”ר

    1. שיתוק המשטרה בעקבות 'ועדת אור'

      ועוד לפני התרחיש המחריד שהיה אמור להעלות לשלטון את ממשלת השמאל עם מרב מיכאלי כשרה לבטחון פנים – המשטרה משותקת גם מפחדם של ‘שומרי הסף’, כפי שקרה במהומות של שנת 2000 שהמשטרה הגיבה בכוח והרגה 13 פורעים, ואז קמה ועדת חקירה בראשות השופט השמאלני תיאודור אור שהביאה להדחתם של מפקדי המשטרה שנהגו בפורעים ביד קשה. לא פלא שכוחות המשטרה שבשטח פוחדים להתעמת עם פורעים ערבים.

      הבחירות האחרונות היו יכולים להביא לשלטון יציב המבוסס על 65 חברי כנסת מגוש הימין. רוב יציב שהיה עשוי להעמיד במקום את הדיקטטורה של ‘שומרי הסף’. לצערנו גבר כוחה של השנאה האישית של בנט וסער ושותפיהם לנתניהו, עד שהיו מוכנים לחבור לשמאל כדי להדיח את נתניהו. ב”ה שבנט וחבריו כבר ‘ירדו מהעץ’, לא נותר אלא להמשיך ולהתפלל שגם ‘גדעון משה בן ברוריה’ וחבריו – ישובו לצור מחצבתם בימין, וביחד ישולבו הכוחות להשבת הסדר והביטחון בארצנו.

      בברכה, עי”ש

      1. מאבקי עבאס vs. חמאס (על הסיבות לפורוץ הפרעות)

        בס”ד ג’ בסיון תשא”ף (יום הולדתו ה-62 של בני גנץ)

        ‘הילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו’ – הפרעות של ערביי ישראל פרצו בתיאום לא מקרי עם מיתקפת הטילים של החמאס. ננסה לשער את הסיבות להתפרצות.

        מסתבר שעלייתו של משטר ביידן בארה”ב, העויין לישראל ונוח לפלשתינים, ובמקביל הצפיה לעליית ממשלת שמאל בישראל – הן סיבה מצויינת להתפרצות של טרור ופרעות, בבחינת ‘אין מזרזין אלא למזורזין’ 🙂 כשיש מי שמוכן לויתורים מפליגים למען ‘תהליך השלום’ – זה הזמן להגביר את הלחץ כדי לזכות בויתורים מפליגים יותר.,

        ברם ייתכן שיש כאן עניין למאבקי שליטה פנימיים בין הפלשתינים. החמאס ממורמר על ביטול הבחירות לרשות הפלשתינית ע”י מחמוד עבאס, בחירות שציפו שיביאו להשתלטות החמאס גם על יהודה והשומרון. ומאידך, חוששים בעלי בריתם של החמאס בין ערביי ישראל – אנשי ה’פלג הצפוני’ של התנועה האיסלאמית (וייתכן שגם חלק מאנשי רע”מ) – מהשתלבותם של מנצור עבאס ואיימאן עודה כשותפים לגיטימיים בקואליצה הישראלית.

        החייאת המאבק המזויין הן מבית והן מחוץ – הם ניסיון של החמאס לפגוע בעבאס (הן מנצור והן מחמוד) 🙂

        בברכה, שאמס רזאל אלפנג’ר, קובת א-נג’מה

        1. ואולי נמנעים כוחות הביטחון מפתיחת שתי חזיתות

          לפי הסברא שהעליתי בתגובה דלעיל, שהפרעות מאורגנות ע”י שליחי החמאס בתוך ערביי הארץ – ניתן אולי לשער שהימנעותה של המשטרה לטפל בתקיפות בפורעים, משום שהמאמץ והקצאת הכוחות מתמקדים כעת בדיכוי והרתעת החמאס בעזה, מתוך אי רצון לפתוח במאבק בעצימות גבוהה בשתי חזיתות.

          המחשבה היא גם שברגע שהחמאס בעזה יתחיל להירתע מהמחיר שייגבה ממנו – תינתן ממילא הוראה משם לשליחיהם כאן להירגע. אף יכולת העמידה של המתפרעים בתוך הארץ שאינם מגובים בשלטון וצבא מאורגן – קטנה יותר, ויש יותר סיכוי שהם יתעייפו מהר יותר מאשר משלחיהם העזתים.

          מובן, שהדברים לא יוצאים מכלל השערה. אין בידי מידע מעבר למה שמפורסם בתקשורת.

          בברכה, ירחמיאל פיש”ל הלוי עזריאלי

          1. לכאורה היה ניתוק החשמל אמצעי יעיל

            על פניו יהיה ניתוק החשמל, הן לשכונות הפורעים והן לעזה – אמצעי יעיל להפסקת ההשתוללות והטילים. דא עקא שבג”ץ מונע את השימוש באמצעי יעיל זה, מטממים ‘מוסריים’. יהי רצון שיפקח ה’ עיני עוורים וייתן עוז ואומץ למנהיגינו לעשות את מה שצריך.

            בברכה, יפי”ע הלוי

            1. והצעת כצלה: להכריז עוצר בערים הערביות

              ח”כ (לשעבר) יעקב ג”ץ (כצלה) מבית אל מציע לגייס כוחות מילואים ולהטיל עוצר על ערים ערביות בהן יש פרעות. ראו בכתבה: ‘כצלה: להטיל עוצר על הערים הערביות’ (באתר ‘ערוץ 7’.

              בברכה, יפי”ע

              1. ואולי מבקשי השקט יתחילו להשתיק את הפורעים (לאריק)

                לאריק 1 – שלום רב,

                ייש סבירות גבוהה שלאנשים הזקוקים לשקט כדי לחיות ולהתפרנס – יימאס מהשתוללות הפורעים. כעת כשאפשר לעבוד ביום ותת להשתולל בלילה – אין הפרנסה נפגעת. כשהחיים יהפכו בלתי נסבלים לאוכלוסיה הערבית – יש סיכוי טוב שיעמידו הם עצמם את הפורעים במקום.

                בברכה, יפי”ע

  2. נפלת פה לדעתי. נפילה שלא ברור לי ממה היא נובעת.
    ציר הזמן נעלם לחלוטין מן המשוואה, היקף המעשה לא נשמע בכל שמונת הסעיפים.
    להגיד אלו ואלו ברברים וחוליגנים זה נכון עובדתית, אבל משקר למציאות הטוענת לייצוג של התופעה כנגזרת של התרבות שממנה באו הפורעים.
    אשמח לשמוע לדעתך, מדוע מי התחיל אינה שאלה מרכזית בכל העניין?
    מהו היקפי התופעה ועוצמתה בכל אחד מן המגזרים (היהודי והערבי)?
    האם אלו דברים לא חשובים בבחינת המציאות?

      1. לא במפורש, אבל כל רוח הדברים מקורם בהנחה שישנה אחידות. “לתוך הוואקום הזה נכנסים כמובן כל הפרובוקטורים שבעולם, ומכל הצדדים…מהצד היהודי העובדות חד משמעיות: הערבים הם פורעים והיהודים נעצרים סתם. היהודים יוצאים להגנה על נפשם שנמצאת בסכנה מוחשית מול המון מוסת של פורעים רעולי פנים, ודווקא הם נעצרים על ידי המשטרה, ולערבים שלום. אוקראינה והמנדט הבריטי זה כאן. אבל אני בטוח שגם אצל הערבים זהו המצב (כאמור, אני לא בקבוצות הוואטסאפ שלהם), רק תחליפו בין ‘יהודים’ ל’ערבים’ במשפטים הקודמים…אז מי צודק? אני מניח ששניהם במידת מה”
        אפשר להבין בין השורות השוואה. האלימות התחילה בטיקטוק שערבים צעירים מכים יהודים רנדומלים, המתח לא סבב סביב הר הבית, אלא היה תירוץ של החמאס להלהיט את הרוחות פנימה, בשל ביטול הבחירות ברשות.

        1. זו לא רוח הדברים וזה גם לא כתוב בשום מקום. ולו רק מפני שאיני חושב כך. באשר למשפטים שציטטת:
          1. אכן לתוך הוואקום הזה נכנסים פרובוקטורים מכל הצדדים. מה לא נכון כאן? היכן יש כאן השוואה? 2. לגבי העובדות מהצד היהודי והערבי זה בכלל לא קשור לעניין. הצגתי שם כיצד נוצר נרטיב בכל קבוצת ואטסאפ, בלי שום קשר לשאלה מי צודק ומי טוב ממי. הדגמתי מה קורה בשני הצדדים, ושזה קורה בגלל הרשת החברתית. זה הכל. היכן אתה רואה כאן בדל רמז להשוואה כלשהי?
          3. כשאני כותב ששניהם צודקים במידת מה, הסברתי מיד אחר כך במה הם צודקים (משום מה עצרת את הציטוט): בכך שהמשטרה לא עושה כלום. בזה שני הצדדים צודקים. אתה רואה כאן השוואה בין קבוצות הפורעים?
          שוב הקריאה האמוציונלית עומדת בעוכרינו.

          1. מיכי
            במקום להתפלפל פה על מה התכוונת ומה לא אנא התייחס לשאלה מפורשת: האם מעבר להטחת אשמה (מוצדקת) בוואקום השלטוני, מעבר להבחנה (שוב מוצדקת) על “פרובוקטורים מכל הצדדים” האם אתה מכיר בכך שככל שיש, בגדול, שני צדדים ניצים הרי עיקר הבעייתיות והאשמה נופלת על הצד הערבי, גם אם רק חלק קטן מאותו ציבור?
            למיטב הבנתי זו שאלה של כן ולא.

            עד שהציבור הישראלי, בייחוד הערבי (!!!), לא יבין את הנקודה הזו אני מתקשה לראות התחלה של התמודדות עם הקשיים.

            שים לב טוב: לא הכנסתי מילה לפיך אלא הצגתי שאלה עס הבנה מסויימת שהיתה למשה ולי עצמי לגבי דבריך.

          2. 1. לתוך הוואקום הזה לא נכנס אף יהודי פרובוקטור רק כי היה חוסר משילות ואפשר לו לפגוע בערבים.
            יהודים (וממש לא רק מיצהר, גם מפרדס חנה, פתח תקווה ואריאל, ומכל מקום שרק תדמיין) הגיעו בכדי להגן על אחיהם מפני ערבים מוטרפים, ומפני ביזות ושרפות של בתים. את הסרטון של שריפת שני הרכבים שפורסמה תחת כל עץ רענן, צילמה חברה של אשתי. השכנים שלה שרפו לה את הרכבים, לא כי היא לא שילמה ועד בית, אלא כי היא יהודיה, והיא פרסמה את זה תחת חושך, כי הם הגדילו לעשות ושרפו להם את ארון החשמל. זאת הסימטריה שהצגת באלו ואלו פרובוקטורים. אף יהודי לא היה מגיע, אם לא היו המוני ערבים שמשחרים ליהודי ולרכושו, ואיך שלא תהפוך את זה אין דומה חוליגן שהגיע כי חוליגנים אחרים שהוא מתעב, לחוליגנים הראשונים.

              1. בינתיים, עד שהאמוציות יחלפו וקור הרוח ייתן את ידו בסיוע לחשיבה רציונלית, אשמח אם תוכל לגעת בנקודות שבהן דיברתי שטויות.
                האם אמירה של לתוך הוואקום הזה נכנסים פרובוקטורים משני הצדדים, זאת לא אמירה שמשמיעה איזה איזון בין הצדדים? עובדתית היא נכונה. אבל גם האמירה שמעשי רצח בתקופת השואה היו הן מצד הגרמנים והן מצד היהודים היא נכונה (כמובן בלי להשוואות, כי איפה ראית שהשוואתי)

                1. גם במתנדבים בעלי כוונות טובות יכולה להיות בעיה (לרמ"ר)

                  בס”ד ג’ בסיון תשא”ף

                  לר’ משה ר. – שלום רב,

                  גם מעזרתם של מתנדבים בעלי כוונות טובות, לא חלילה אלימים או פרובוקטורים – יכולות לצמוח בעיות לא פשוטות. בייחוד כשמדובר בצעירים נלהבים ואידיאליסטים, יש חשש שתגובתם לא תהיה מידתית ותגלוש לפגיעה בחפים מפשע, או תביא להסלמה.

                  התמודדות עם התקוממות עממית, צריכה להיעשות בשילוב של ‘מקל וגזר’ כלפי הערבים, מחד תגובה תקיפה כלפי הפורעים, ומאידך ניסיון להגיע להידברות ולהבנות עם ‘הרוב השקט’ של האוכלוסיה הערבית המעוניין בהמשך השקט כדי שיוכלו גם הם לחיות ולהתפרנס.

                  לענ”ד צריך להבהיר למתנדבים שאף שכוונותיהם טובות ורצויות – הרי שמעשיהם יהיו רצויים, אך ורק אם יקפידו לפעול בתיאום וב’יישור קו’ עם נציגי התושבים ואנשי העירייה, ודרכם עם כוחות הביטחון וההצלה. רק בתיאום מלא יכולה להיעשות שמירה ועזרה יעילה.

                  בברכה, ירון פיש”ל אורדנר

                  1. והערה לגבי הכינוי 'בהמות'

                    בס”ד עש”ק ואת בהמת הלויים תחת בהמתםתשא”ף

                    כדאי לציין שהכינוי ‘בהמות’ לאנשים הנוהגים בפראות, פוגע שלא כדין בבהמות, שהן חיות שבוייתו ע”י האדם ומשרתות אותו מתוך משמעת ונאמנות.

                    נאמנותן וצייתנותן של הבהמות לאדם המנהיג אותן מתוארת רבות במקראות, כגון ‘ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו’, הבהמות הן סמל התמימות כדברי דוד: ‘ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך’, וכנבואת ישעיהו: ‘רוח ה’ תנחנו כבהמה’.

                    חז”ל למדו מהעלי החיים מידות ותכונות טובות, כגון הקפדה על גזל מנמלה וצניעות ונקיות מחתול, וכאמור בספר איוב: ‘מלפנו מבהמות ארץ’. הבה נלמד מהבהמות את הנאמנות והצייתנות ונלך בתלם.

                    בברכת ‘קול צהלה ורינה, שפתנו אז תרננה’,,
                    כלב פייבל, המכונה ‘פייביש ליפא סוסנוביצקי-דהארי, המעריץ חיות

                    1. לכאוס – שלום רב,

                      כאשר המצב מגיע לכאוס, אז אפילו הבהמות הממושמעות בדרך כלל מתחילות להשתלח ולנשוך 🙂

                      בברכה, י”פ אורדנר

                    2. גם ראש עיריית לוד מתנגד ל'לה-פמיליה'

                      גם ראש יריית לוד יאיר רביבו אמר שאנשי ‘לה-פמיליה’ הפוגעים בערבים חפים מפשע, גורמים לנזק ולהסלמה. לעומת זאת השב”כ נכנס לפעולה בערים המעורבות, כדי לתפוס מתפרעים, ולסכל מראש כוונות להתפרעות. ראו בכתבה ‘אנשי השב”כ פועלים בערים המעורבות’ (באתר ‘ערוץ 7).

                      בברכת שבת וחג שקטים ושמחים, יפי”ע הלוי

                2. ענית לעצמך. אכן לוואקום נכנסים פרובוקטורים משני הצדדים. היכן ראית השוואה? אלומואלו פרובוקטורים, בלי קשר לשאלה כמה ועד כמה. נראה שעדיין לא התקררת,אחרת זה ממש לא נראה לי מסובך מדיי להבנה. ואם היו בשואה רוצחים יהודים אז בהחלט נכון היה לומר שהיונרוצחים גרמניםמורוצחים יהודים, גם אם היה הבדל גדול ביניהם. לא מאד מסובך.
                  אם השאלות לא ישתפרו לא אענה יותר.

                  1. זאת לא הייתה שאלה. אתה כותב כאילו המילים חסרות קונטקסט. כשבכל מקום מציינים את הפרעות באופן סימטרי, יש משמעות לאמירה שאלו ואלו פורעים, מעבר לאמירה הטהורה. על הפוסט עצמו אנחנו לא חלוקים (למעשה בפוסט שכתבת בזמנו על אלאור אזריה, התדיינו על עצם לקיחת החוק בידיים, וכבר אז טענתי שאין שום משילות וביטחון במוסדות המדינה ולכן הייתי יורה בלי לחשוב פעמיים ץ, רק לשם הביטחון שהמחבל לא ישתחרר מהכלא בעסקת השבויים הבאה). זאת אולי סמנטיקה, אבל היא חשובה כשהנטייה היא ליצור סימטריה מעוותת כדי לנסות לשנות מציאות.

            1. משה
              כאמור אני מסכים עם עיקר דבריך והביקורת על מה שאמר מיכי.
              אבל המשפט “יהודים הגיעו כדי להגן על אחיהם” לא ממש נותן דין וחשבון מאוזן לעובדות, עד כמה שאני מפענח אותן.

  3. אני תוהה לגבי הקישור שאתה עושה בסוף בין אי הודאות הקיומית שידעה האנושית בחברה שלפני הדמוקרטיה המדורנית לבין העובדה שכולם היו אז דתיים (מה שנותן גם תחושת משמעות וגם מסגרת קהילתית שיש בה אלמנט של “ביטוח” כנגד פגעים שונים). האם זה לא עובד באופן מסויים גם בכיוון הפוך – שארגונים דתיים ופוליטיקאים דתיים פועלים, במעשה ומחדל, לערעור הסגר החברתי של הדמוקרטיה המודרנית, גם כי הערכים שלה לא ממש מסדרים עם המסורתיות הדתית, וגם כי ערעורה מחזק את תפוצת הדת (ומכאן השליטה שלהם) בקרב הציבור. אם אין מערכת חינוך ציבורית טובה, חלק מהציבור כבר יעדיף לשלוח את הילד ל”אל המעיין”, כי שם הוא יקבל גם יום חינוך ארוך ואורחת צהריים חמה. אם אין מערכת רווחה מתפקדת, הקהילה הדתית מציגה חלופה בדמות מערכת הצדקה והגמ”חים…

      1. אני פחות מכוון להמרדה בפועל או לא-ציות לחוק. יותר בעומק בהיבט של תוכן החינוך והאופק המקצועי שהוא מקנה לבוגרי מערכת החינוך הדתית, חינוך לעויינות ואי-סולידריות כלפי מגזרים אחרים, שיתוף פעולה עם תהליך ההחלשה של מדינת הרווחה והחלפתה במגזריות, וכדומה.

  4. הרב הטענה של ביבי ופמלייתו שעכשיו מאפשרים להפעיל כח הרבה יותר חזק בלוד (אלות, רוגר, ומעצרים מנהליים) כדי להשיב את השקט.
    בו נראה האם יהיה שינוי.

    ד”א לא לגמרי הבנתי איזה מטרה ניתן להציב בתוך נורמלזציה אזרחית פרט ל”שקט” וכן לגבי עזה במידה ולא מציעים פיתרון ברור.

    1. בהחלט אפשר להציב מטרות. למשל לפעול לשוויון עם הערבים ולהגברת אכיפה על העבריינים ביניהם ועל פורעים. אלו מטרות משמעותיות של מדיניות פנים. המטרה אמורה להציב בפנינו מודל של מדינה שאליה אתה שואף והדרך לה=פעול למימושה של המטרה הזאת. זה לא נעשה.

  5. רק רציתי להעיר שתי דברים קטנים. א. הפעם צה”ל מגיב בצורה מעולה מול חמאס. וזה לא סתם עוד סבב של טילים אלא התחלה של מלחמה. בעניין הזה גנץ וביבי מצליחים לשתף פעולה מצוין. ב. האבסורד בטענותיהם של הערבים נגד מדינת ישראל שהיא לא העניקה מקלטים לערבים רק גדל כאשר מבינים שזה בכלל היה יישוב לא חוקי והם לא היו אמורים להיות שם בכלל לפי המדינה.

  6. עוד שלוש הערות קטנות. א. האם אתה מסרב להאמין ליורים בפורעים הערבים גם אחרי שבית המשפט האמין להם ואישר את גרסתם? אחרי שנחשף *בבית המשפט*(לא יודע איך להדגיש) שקצין החקירות החליט לחקור רק יהודים ולא ערבים אתה עדיין מסרב להאמין? ( לגבי טענותיהם של הערבים אני אישית לא קראתי את הצד הערבי אבל נראה שהם לא חושבים שהיהודים מסתובבים כמו פורעים והם רק מגנים על עצמם אלא יש להם טענות נגד ביזוי אל אקצא ופינוי אנשים משייח ג’ראח. זאת הטענה של הצד השני לפי התגובות שאני רואה)
    ב. ממה שאני שמעתי מתושב לוד שיחסית פעיל אנשי לה פמיליה לא רצויים במקום ורק מחפשים אלימות לעומת תושבי יצהר שבאו לעזור והובהר להם שזה לא המקום לעשות פרובוקציות ולגרום לעוד אלימות.
    ג. היהודים שרצו להראות משילות וריבונות היו ברחוב שכולו יהודי מא’ עד ת’ ושרו שם שירים. זה דבר פסול בעיניך? אחרי זה הגיעו ערבים שניסו להרביץ להם והבחור הגיבור הגן על עצמו ועל שאר היהודים וירה בערבים.

  7. טוב, כפי שכתבתי בתגובתי הראשונה לטור הקודם. כשאתה כותב על פילוסופיה, תורה ומדע – אתה לפחות נראה כמי שמבין במטריה עליה הוא כותב (בכל זאת, רב, ד”ר לפיסיקה וכו’). אבל כשאתה כותב טורים פובליציסטיים אתה מתגלה כ”בהמה” שטופת מח ונמוכת מצח – כן, כן, בדיוק כמו שאתה מתאר ה”בהמות” (תתבייש לך על הכינוי הזה) של “נוער הגבעות”, ה”בן-גבירים” וכו’. כתבתי “כמו שאתה מתאר” כי גם כאן אתה בור בעובדות (לפי עדותך שלך) או שקרן זדוני.

    ה”בהמות” (שלעולם לא תגיע לקרסוליהן באנושיות) מיצהר, איתמר ושאר יישובי ה”בהמות” מובילים בארץ בשיעור תרומות האיברים מן החי, התנדבויות ותרומות מכל סוג וצבע. אתמר בן-גביר הוא עו”ד מבריק עם השיגים שגדולי עורכי הדין בארץ מקנאים בו, שזכה להציל ממאסר מאות חפים מפשע שפרקליטות השטן ושופטי סדום התנכלו להם. לא מעט מהם ייצג בהתנדבות. (הוא עצמו זוכה מ-46 כתבי אישום מופרכים ע”י שופטים שממש לא אהבו אותו, זה לא מוכיח רדיפה מערכתית?)

    לא אנתח כאן את סדרת השגיאות, השקרים ולוגיקה העקומה שאתה משפריץ כאן לכל הכיוונים. (אולי אעשה זאת באחד הימים הקרובים, ואולי בכלל לא. בכל זאת, קשה להאריך בכתיבה כשמדי פעם צריך לרוץ למרחב מוגן). אבל, עברתי במהירות על הטור המביך הזה (הסמקתי עבורך) ומצאתי בו שלל גיבובי סיסמאות וקלישאות נגד הממשלה (שבהחלט ראויה לביקורת, אבל ממש לא הביקורת שלך), ודבר אחד בלט בהיעדרו – אפילו לא מילה אחת על האשם האמיתי במצב, הלא הוא מערכת המשפט הרקובה, המרושעת והמסואבת של המדינה הזו. אף מילה על המשפטיזציה המטורללת, אף מילה על וועדת אור, אף מילה על שלטון היועמ”ש והפצ”ר, אף מילה על אפקט אזריה, אף מילה על נוהל “ידיים בכיסים” שפשה במשטרה בעקבותיו. שם דבר.

    זה כל כך מעוות, עקום ומטופש, שבהכרח במקרה הטוב אתה בור שטוף מוח (אדיוט שימושי, בלע”ז). במקרה הרע, סוכן זר.

    בסך הכל, מה שקורה בימים אלה הוא התגשמות מפליאה בדיוקה של נבואות הרב מאיר כהנא זצוק”ל בספרו “לשכים בעיניכם” משנת תש”מ (1980). האשמים האמתיים הם ה”אנטי גזעניים” שמרשים לך ולשכמותך לכנות יהודים טובים ונאמנים “בהמות”, שהעלילו עליהם שהם “גזענים”, הוציאו אותם מחוץ לחוק וטיפחו את הסרטן הערבי בתוכנו עד שהתפוצץ לנו בפנים. אם אינך סוכן זר, (כפי שאני חושד), אז אתה סתם כסיל שימושי בשירות השטן.

    1. מרדכי היקר. בשום מקום בטור הזה לא כתבתי שאנשי יצהר הם בהמות. הקפדתי על הכינוי הזה ביחס ללה פמיליה. דוק ותשכח. כתבתי שהקללות ששמעתי מהם לא היו מביישות עדר בהמות. וזו עובדה שהוה בדיני. כל שאר דבריך באמת לא שווים התייחסות. לא לחינם הלך זרזיר אצל העורב, אלא מפני שהוא מינו.

      1. כדאי לך להבהיר את דבריך בהערה. זה לא ברור בכלל. גם אני בקריאה ראשונה הבנתי שאתה קורא לאנשי יצהר בהמות ונחרדתי עד עמקי נשמתי מכפיות טובה שכזאת. לכן קראתי עוד פעם ולאנחת רווחתי הבנתי שהתכוונת למה שאמרת פה בתגובה . חוץ מזה במלחמה אין מקום לצדקנות כלפי אחים שלך (אפילו אם הם אחים קטנים ופראיים. אבל אחים. זו לא רומנטיקה לאומנית. זה חלק משיתוף הגורל שהקב”ה חתם בהר סיני ושהציונים קלטו אותו אי שם בתחילת המאה העשרים) גם אם ריחם לא עולה טוב באפך . אפשר לדון אם הם גורמים יותר נזק (הלהטת יצרים והבערת השטח) מתועלת ( הרתעה. זו הרי השפה היחידה שהפראים הערבים מבינים) אבל אין מקום לצדקנות.

        חוץ מזה ביחס לאשמת המערכת המשפטית הדברים מפורסמים וידועים. רק היום קראתי כתבה על התסכול של השוטרים שלא מאפשרים להם לעשות כלום. אתה יכול עד מחר להגיד שזה לא שווה התייחסות אבל אני המגיב הרביעי פה שכבר כותב את זה. אז חוסר ההתייחסות שלך נראית כמו התחמקות נוחה. גם האימפוטנטיות ביחס לעזה נובעת מפחדים משפטיים כאלה רק שהם מגיעים גם מבחוץ – משאר העולם שעוין אותנו. סליחה על השמאלציות אבל א”א לעמוד מול שאר העולם מבלי להיות מאוחדים. והאויב הכי גדול של אחדות זו צדקנות (כל אחד מעקם באפו כלפי השני כי זה נותן לו תחושת עליונות) .

      2. איני יודע מיהם “לה פמיליה” (אף שאני שומע איטלקית). הסבירו לי שמדובר באיזו התארגנות של אוהדי קבוצת כדורגל ירושלמית. איני מתעניין בספורט, אבל אכן יש לי חשדנות (דעה קדומה?) לגבי הרמה התרבותית של אוהדי קבוצות ספורט המונים בכלל, וכדורגל בפרט. ועדיין, האם גם להתארגנות מקבילה של אוהדי קבוצת כדורגל ערבית (“החמולה”) היית קורא “בהמות”?

        בכל פעם שאתה נתפס עם המכנסיים למטה, אתה ממהר לכסות את ערוותך בטישו ולהיתמם. אך כה דברי קדשיך:

        “כך גם מגיעים ללוד ולשאר ערים ברחבי הארץ פורעי יצהר ולה פמיליה, שכל אחד שמתבונן בהם יכול לראות שהם נהנים מכל רגע. האנרכיה מחייה אותם, והם הרי ממש מומחים ומנוסים במצבים הללו. הקללות שנשמעות מהצדיקים הללו עת באים הם לעזרת ה’ בגיבורים בלוד ובשאר מקומות, לא היו מביישות את אחרונת הבהמות בדיר החזירים”.

        או שאינך מודע למה שאתה כותב, או שאתה סתם שקרן (ולא מתוחכם במיוחד). ובהמשך:

        “כולם רואים כעת שמדובר בבהמות דו-רגליות לכל הדעות, ושאין להם שמירה אלא סכין (שוב מחדל משטרתי ושלטוני ארוך שנים”.

        קריאה לרצח?

        כאמור, הסמקתי עבורך כשקראתי את הטור, לא רק מפני שהוא רק מביש בהתלהמות שלו כלפי אחיך, אלא מפני שהוא מבולבל, חסר מסר, צעקני ומאידך מיתמם ומתחסד. שוב אתה מאשים את “המושחת” (מנטרה מרגיעה עבורך?) בחידלון בעוד שהאשמים האמתיים, שהזכרתי בתגובתי הקודמת, לא זוכים ממך ולו למילת ביקורת מנומסת. (קשור לזה שבנך מתמחה אצלם?)

        אין חדש תחת השמש. כשפורעים שחורים השתוללו בערי ארה”ב, הם דוכאו תוך פחות משעה במדינות בשליטה רפובליקנית, ומשתוללים עד היום במדינות פרוגרסיביות “דמוקרטיות” שתגובת מושליהן הייתה … Defund the police. כך גם אצלנו, התגובה של המערכת המשפטית לפרעות אוקטובר 2000 הייתה סירוס מוחלט של המשטרה וכחות הביטחון. מרשם בדוק להקמת מיליציות אזרחיות להגנה עצמית שיכול להתדרדר בקלות למלחמת אזרחים.

        כפי שכתבתי, מה שקורה בימים אלה הוא התגשמות בדיוק מתמטי מרשים של תחזיות הרב מאיר כהנא זצוק”ל בספרו “לשיכים בעיניכם” שקראתי לפני כ-40 שנה. כהן ונביא התהלך בתוכנו, ושופטי סדום הכתימו אותו בשקר ובכזב ב”גזענות” (עפ”ל) והוציאוהו מחוץ לחוק. למזלי הכרתיו אישית, לא מהעיתונים ומפרשנים כמוך. הוא היה חף מגזענות. איש מלא וגדוש באהבת אדם ואהבת ישראל ות”ח בעל שיעור קומה. הראשון שיצא נגד קשר השתיקה של הממסד היהודי (הרפורמי) המושחת והרקוב בארה”ב נוכח מצוקת יהודי בריה”מ, ומאבקו ההרואי הוביל לחקיקת “תיקון ג’קסון” לחוקה. כמובן, ההיסטוריוסופיה (היסטוריו-זיופה) הרשמית העלימה את חלקו של הרב זצוק”ל בהישג זה.

        הפושעים והגזענים האמתיים הם עוטי הגלימות השחורות שפסלו אותו. אנשי ה”גזענות של ציפיות נמוכות” הסולחים לכל פשע ערבי ועוצרים ילדות יהודיות עד תום ההליכים במעצרים המוניים ולא חוקיים בגלל הפגנה, אלה שמשקיעים מיליארדים כדי לתפוס נערים החשודים בריסוס גרפיטי ולא נוקפים אצבע נגד פושעים ששורפים בתי כנסת, תחנות משטרה ותחנות מד”א.

        הגזענות האמתית, כפי שהסביר לי פעם הרב כהנא זצוק”ל (וכן כתב בספרו הנ”ל) היא של אלה שרואים בערבים גזע נחות, שישכחו דתם ושנאתם הדתית ל”בני הקופים והחזירים”, “אהל אל ד’ימה”, ופולשים קולוניאליסטים, ימכרו לנו את אדמת הווקף הקדושה שלהם ויבקשו להשתלב בתוכנו ב”דו קיום” תמורת חיבור כפריהם לחשמל ומים זורמים ופתיחת האוניברסיטאות שלנו בפניהם. “גזענות של ציפיות נמוכות” (או אוטואנטישמיות) מפגינה סלחנות לפרעות ערבים ביהודים “בגלל התגרות” (רכישת בתים בכסף מלא!) אך דורשת “הבלגה” ו”הכלה” מיהודים מותקפים כדי “לא לרדת לרמה שלהם”. לא למותר להזכיר את הכשל הלוגי של גזעני הציפיות הנמוכות שמחד-גיסא “מבינים” ערבים שנתקפים “זעם בלתי נשלט” בגלל רכישת דירה ע”י יהודי, ומאידך-גיסא מאמינים שמדובר בסכסוך “מטריאליסטי” על נדל”ן וגבולות שניתן לפתור ב”הידברות”. הם רוצחים זה את זה (כולל את בני משפחת ה”נביא”) זה 1500 שנים באכזריות רצופה ובלתי נתפסת בגלל קנאות דתית אסלאמית, אבל אתנו הם יחיו ב”דו-קיום”? הו, תמימות קדושה.

        אבל מיכי הוא “בורגני” החי לו בשלווה בשכונות “יוקרה” (אעלק) בלוד, מרגיש עליונות מוסרית כשהוא כותב פעמיים ביום “המושחת שליט”א” (שאחרי קריאת שתי הגרסאות של כתב האישום נגדו עדיין לא מצאתי בהם אף עובדה המהווה אשמה…), מרגיש עליונות תרבותית כשהוא מכנה יהודים טובים “בהמות”, ועליונות אינטלקטואלית כשהוא מפטיר “לא שווה התייחסות” לביקורת שחושפת אותו במערומיו. רדוף רגשי נחיתות ושאיפת לגיטימציה מה”לבנים והיפים”, הוא כל כך רוצה להתרחק מכל זיהוי עם ה”בהמות” וה”גזענים” הכהניסטים רח”ל, עד שהוא מוכן לתמוך בהקמת ממשלה הנשענת על נציגי האחים המוסלמים והקומוניסטים (מה עם דעא”ש?). רק לא ביבי!

        (גילוי נאות: מעולם לא הצבעתי לנתניהו ויש לי ביקורת רבה עליו. אבל הוא לא מושחת).

        נו שוין. א גוטע נאכבע, א גוט שאבעס און א גוטע יונטעף.

        נ.ב., אתה באמת לא שווה התייחסות. אבל לצערי עדיין יש לך כמה גרופיס שאולי אפשר לפקוח את עיניהם. מילה טובה אחת בכל זאת מגיעה לך על שלא מחקת את תגובותיי כאן. חן חן.

        1. אני גם לא מאמין שאני אומר את זה (הוי אינטלקטואל נעלה שכמוני) אבל נראה ש״כהנא צדק״. רק שלא הייתי פותח במלחמות עם אנשי שמאל בגלל זה. עדיין המחיר של מלחמות בינינו הוא השמדה טוטאלית ע״י האויבים שבחוץ. אבל קודם כל צריך שיהיה שלום בין אנשי הימין עצמם. אחכ יהיה אפשר על אחדות עם השמאל ולפני זה אא בכלל לדבר על איזשהוא שלום ודו קיום עם ערבים. מי שלא יכול לחיות עם בני העם שלו בטח לא לבלבל במוח על בדו קיום עם אויבים. אפילו הערבים יודעים את זה. הם מריחים פלגנות פנימית ויוצאים למלחמות. אם אתה הרב מיכי לא מסוגל לחיות עם הציבור הספרדי ועוטף את זה ב״ביבי מושחת״ ( זה כמו קריאת שמע שיש לומר פעמיים ביום) אז מה יש לספר לנו סיפורים על שוויון לערבים

          1. בס”ד ג’ בסיון תשא”ף

            לעמנואל – שלום רב,

            מטחי הטילים ממחנה הפליטים הגדול המכונה ‘רצועת עזה’, מראים בעליל שגם כשהם ‘לא בתוכנו’ – אין הבעיה נפתרת. אין מנוס מלהגיע לדו-קיום שיהיה מבוסס על ‘מקל וגזר’ תקיפות נגד פרעות וטרור, יחד עם הגינות כלפי כלל האוכלוסיה הערבית. כשהנכרי מודע לכך שאצלנו הוא זוכה לחופש, לביטחון ולרמת חיים גבוהה – הרי שמרבית האוכלוסיה הערבית יעדיף לשבת בשקט.

            כבר נחלקו פנגר הערבי ורבן יוחנן בן זכאי (בדיון אצל אספסיינוס), שלדעת פנגר נחש הכרוך ע”ג חבית, שוברים את החבית עם הנחש. לעומתו סובר ריב”ז שמסלקים את הנחש ושומרים על החבית והיין.

            תבונה ואיפוק צריכים להיות משולבים בתקיפות ועוצמה!

            בברכה, בן-ציון יוחנן קורינאלדי-ראדצקי

            אולי גם תרגום לערבית של ‘אמת ולא יציב’, יעזור למיתו הערבים 🙂

            1. על העיוורון…

              “כשהנכרי מודע לכך שאצלנו הוא זוכה לחופש, לביטחון ולרמת חיים גבוהה – הרי שמרבית האוכלוסיה הערבית יעדיף לשבת בשקט”.

              זו בדיוק הגזענות האשכנזית הלבנה שמפניה הזהיר הרב כהנא זצ”ל. האשכנזי הלבן (להירגע, גם אני נמנה על “גזע” זה) רואה בערבי גזע נחות שימכור את מולדתו, דתו ושאיפותיו הלאומיות ל”בני הקופים והחזירים” (היהודים) ויסכין עם שלטון הד’ימים שבחוצפתם הקימו להם מדינה על אדמת הווקף הקדושה במקום להרכין ראש ולשלם ג’זייה (מס גולגולת מוסלמי על “כופרים נסבלים”, נוצרים ויהודים). רק אדם מנותק, חסר שורשים ומולדת יאמין שהערבי (ובפרט המוסלמי האדוק) יסכים לכך תמורת “חופש, ביטחון ורמת חיים גבוהה”.

              בניגוד לאגדות השמאל, מדינת ישראל השקיעה במגזר הערבי סכומים אגדתיים ממש. הקימה להם בתי ספר, חיברה את יישוביהם (גם הלא-חוקיים) לחשמל ומים זורמים, סבסדה עבורם חינוך יסודי, תיכוני וגבוה והרשימה ארוכה. בשום מקום בעולם לא זכה מיעוט אירדנטי ועויין (שעושה הכל כדי להשתמט מכל חובה אזרחית, כולל תשלום מסים) להשקעה כזו מהמדינה. ממשלת נתניהו (“המושחת שליט”א”) תקצבה 15 מיליארד ש”ח (!) לתכנית שאפתנית להשקעה במגזר הערבי, שעוצבה בשיתוף נציגי הרשימה המשותפת.

              האמת הפשוטה היא שההיפך הוא הנכון, וצדק פרעה כשאמר “תכבד העבודה על האנשים” וגו’. עם חכם דואג להשאיר את אויביו פלאחים אנאלפביתים. רק עם טיפש נותן השכלה לאויביו. הגרועים שבשונאי ישראל הערבים (זה למעלה מ-100 שנים) הם המשכילים שבהם.

              1. “האשכנזי הלבן (להירגע, גם אני נמנה על “גזע” זה) רואה בערבי גזע נחות…”
                בדיוק הפוך, לשבת בשקט תמורת מצב חומרי טוב וחופש אישי (כולל החופש הדתי, למעט מצוות הג’יהאד) זו ההתנהגות הראויה ביותר מצד מיעוט וכך נהגו דורי דורות של יהודים בכל הארצות(גם תמורת הרבה פחות ממה שערבים יכולים לקבל בישראל כיום) עד שבריה”מ ובעיקר הנאצים הפכו את האסטרטגיה הזו ללא יעילה.

                אם כבר, הטעות כאן היא לא גזענות הפוכה אלא השלכת אופן החשיבה שלך על הצד השני.

                1. כל הפוסל במומו וכו’…

                  דבריך מזכירים לי שיחה שניהלתי עם איש שב”כ בכיר אי שם בסוף שנות ה-80. כבחור ישיבה צעיר נדהמתי אז מעומק הבורות, השטחיות והרדידות של מי שערבים ואסלאם אמורים להיות לחם חוקו. החפיפיות הזו בהבנת האסלאם והמזה”ת בכלל הובילו למצעד האיוולת של אוסלו, התנתקות וכו’. את המחיר שילמנו בדמים מרובים (תרתי משמע).

                  אכן, אתה משליך את הלך חשיבתם של היהודים על הערבים. אבל הם אינם רואים עצמם מיעוט. הם רואים עצמם כאדוני הארץ הלגיטימיים, ואותנו כ”ד’ימים” (עם חסות), בני קופים וחזירים מתפרצים שהקימו להם מדינת כופרים לא-לגיטימית על אדמת הווקף הקדושה, במקום להרכין ראש ולשלם את הג’זיה. הם ממש לא חושבים שעליהם להודות לך על טוב ליבך המאפשר להם “לשבת בשקט תמורת מצב חומרי טוב וחופש אישי”. הם מאמינים שעליהם להילחם בך על כלות כדי להשיב את אדמת הווקף הגזולה לשלטון האסלאם. מבחינתם, “חופש דתי, למעט מצוות הג’יהאד” הוא עלבון צורב. עבורם ישראל היא מהדורה מודרנית של מדינת הצלבנים והג’יהאד נגדה הוא המצווה הדתית העליונה.

                  כשאתה מניח שהם יוותרו על שאיפותיהם הלאומיות והדתיות תמורת הזכות “לשבת בשקט” וכו’, אתה בעצם רואה בהם גזע נחות של “נייטיבס” חסרי תודעה דתית/לאומית. זו גזענות פאר-אקסלנס.

              2. לא כולם קנאים אידיאליסטים (למרדכי)

                בס”ד ח’ בסיון תשא”ף

                למרדכי – שלום רב,

                לא כל הערבים הם קנאים אידיאליסטים שיילכו להילחם את מלחמת הקודש בכל תנאי ובכל מצב. ברוב הגדול אכן מתקיימת עצת ‘תכבד העבודה על האנשים’ והם יעדיפו את השקט המאפשר להם להמשיך להביא טרף לביתם.

                ולכן כתבתי שיש לעשות הבחנה בין הפורעים והמסיתים ולטפל בהם בתקיפות בצורה נקודתית וממוקדת, כשיטתו של רבן יוחנן בן זכאי – ליטול את הנחש בלי לשבור את החבית..

                וכפי שמרדכי היהודי טיפל נקודתית בהמן והגרעין הקשה של בניו ותומכיו, בעוד חרבונה שנטש את הכנופיה מסיבות אופורטוניסטיות – נשאר ‘זכור לטוב’ 🙂 וכך השיג מרדכי ש’רבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד מרדכי עליהם’, והותיר בקרב כל הגויים זכר טוב ל’מעשי תקפו וגבורתו ופרשת גדולתו’.

                וכן נהג רבי שמואל הנגיד בערבי שקילל אותו והמלך ציווהו לכרות את לשונו. הלך ר”ש הנגיד והיטיב לאותו ערבי, ואז במקום לקלל – החל הערבי לשבחו. והראה ר”ש הנגיד למלך: ‘כרתי את לשונו הרעה ושמתי תחתיה לשון טובה’

                בברכה, בן-ציון יוחנן קורינאלדי-ראדצקי, האשכנזי הלבן ס”ט

                1. אמנם במדרש אסתר רבה משמע שהאמירה: ‘וגם חרבונה זכור לטוב’ היא כמאן דאמר שחרבונה הוא אליהו, ולא למ”ד שחרבונה היה מבני חבורתו של המן ובגד בו. אז ‘זכור לטוב’ הוא לא, אך בכל זאת יש מקום להבחנה בין הגרעין הקשה של ההמנים לבין החרבונאים הרבים שאיתם ניתן להסתדר.

                  ביקר, ביק”ר

                2. יש משהו בדבריך, אבל רק משהו.

                  אכן, לא כל הערבים מתפרעים. המתפרעים הם העשירים והשבעים. אלה שבאיוולתה הרבה מדינת ישראל “השכילה” להרים מאשפתות, לתת להם השכלה ולפתוח בפניהם את שערי העסקים והכלכלה. הפלאחים אכן שקועים ב”תכבד העבודה”. בל תטעה – הם שונאים אותך לא פחות מהמשכילים, אבל יכולותיהם מוגבלות.

                  כך היה מאז פרוץ הסכסוך לפני יותר ממאה שנים. ראשי המסיתים היו הערבים המשכילים (הראשונים היו דווקא הנוצרים, בוגרי האוניברסיטה האמריקאית בבירות, שיסדו את העיתונים הערביים הראשונים בלבנט ושפכו ארס אנטישמי הרבה לפני עליית הנאצים בגרמניה).

                  נתקלתי פעמים רבות באנשים טובים ותמימים הסבורים “הטרור הוא תוצאה של עוני וכיבוש”. מצטער לקלקל את התיאוריה, אבל האמפיריקה פשוט קוברת אותה. יש על כך ספרות מחקרית עניפה. טרור הוא עסק של עשירים.

                  תיאוריה תמימה נוספת שרבים מתפתים לה היא ש”השכלה עושה את האדם טוב יותר”. זו איוולת. השכלה לא נוטלת מהאדם את הבחירה החופשית, אך נותנת בידיו יותר אפשרויות לממש את בחירתו. לכן, מי שבחר ברע, יוכל להרשיע יותר אם יהיה גם משכיל. לא חסרות דוגמאות למשכילים רשעים. מבין ארבעת מפקדי ה”איינזצגרופען” (חוליות הרצח של הס”ס שרצחו כמיליון וחצי יהודים ביריות) שלושה היו בעלי תואר דוקטור, והרביעי החזיק “רק” במ”א. כמו כן, כמחצית ממשתתפי “ועידת ואנזה” היו דוקטורים, ולהם ניתן להוסיף את יאסר עראפת (מהנדס בנין), פול פוט (מהנדס אלקטרוניקה), סדאם חוסיין (משפטן), פרופ’ גוסמן (פילוסוף, מייסד המחתרת הרצחנית “הנתיב הזוהר”), ד”ר מנגלה (רופא), פרופ’ הירט (רופא), הטרוריסט קרלוס (כלכלן), מחמוד אחמדינג’אד (ד”ר להנדסת חשמל), פתחי שקאקי (רופא ילדים), ג’ורג’ חבש (רופא ילדים) ו… אוף, אצבעותיי התעייפו… אבל יש עוד רבים ורעים.

                  עם חכם דואג להחזיק את אויביו נחשלים ובורים!

                  לגבי ר’ שמואל הנגיד – אין מביאין ראיה מהאגדות.

                  1. והמשכילים יזהירו (למרדכי)

                    בס”ד ח’ בסיון תשא”ף

                    למרדכי – שלום רב,

                    המשכילים הם המתסיסים והמסיתים הגדולים, אך לא בהכרח שילכלכו את חליפותיהם המעונבות בהשתוללות., המתפרעים הם יותר מההמון, ובפרט מהצעירים שעדיין לא מטל עליהם עול פרנסת המשפחה.

                    מאידך, יש בין המשכילים הרבה שהם ‘אנשי העולם הגדול’, ‘ניידים’ בלשונו של גדי טאוב, שהרבה יותר מעניין אותם לחיות חיים טובים ולעשות כסף. ולכן בשכבות העשירים והמשכילים מצויים הרבה יותר העוזבים את הארץ.
                    אף הילודה הולכת ופוחתת אצל המשכילים והעשירים.

                    ועל כל פנים, ריבוי המשכילים אינו בהכרח תוצאה של מדיניות ישראלית מכוונת. הערבים לומדים מהמגמות הרווחות בחברה הישראלית שבתוכה הם חיים, השואפת לחיי רווחה ולהשכלה גבוהה.

                    אף המוסדות האקדמיים שבהם הם הולכים ללמוד, הן בארץ והן באירופה ובאמריקה – נוטים לעמדות שמאלניות וליברליות, המעודדות את המאבק הפלשתיני. מה לנו להלין על הערבים. הם פשוט תלמידים טובים של עולמנו האקדמי.

                    אולי צריך להפנות את הערבים לריכוזים החרדיים והחרד”ליים, למען יתמסרו ללימוד התורה המיישרת ומעדנת 🙂

                    בברכה, ירון פיש”ל אורדנר

    2. תגובה למרדכי – המתהדר בכך שאינו תלמיד חכמים ואינו מבין בפילוסופיה –
      הסגנון שלך לא מתאים לאתר הזה.וגם ה”טעונים” שאתה מעלה.
      למשל הטעון “אתה בור שטוף מוח” – יכול להיות שבאתרים אחרים זהו טעון מנצח. לך לשם.

  8. איכשהו באינטואיציה די היה ברור שכשביבי יגיע לאין מוצא, הוא יוביל אותנו לכאוס שלא ידענו כמותו. והנה זה מתגשם. אני רק מתקשה להבין את סיפור הדרך. איך הוא הצליח לגלגל את זה בדיוק לנקודת הזמן הנחוצה לו.

    1. אין ספק שנתניהו תיזמן את הכל עם הערבים.
      כמו בכל יתר הפעמים שאמרו עליו (וכמובן התבדו) שעכשיו הוא יפתח במלחמה כדי להשיג … (תבחרו מה הוא רוצה)

      1. לא רק כאן. נתניהו מתזמן לכל אורך הדרך עם הערבים, שברגע האחרון יתעקשו ויצילו את המצב.

        כך עשה נתניהו כשהחליט האו”מ על הקמת מדינה ישראלית ופלשתינית בשטחי המנדט הבריטי. נתניהו פיתה את הערבים לא לקבל את ההזדמנות, לפתוח במלחמה ולהפסיד. כן פיתה נתניהו את ראשי ‘הועד הערבי העליון’ להציע לערביי הארץ לעזוב את בתיהם עד שצבאות הערבים יחסלו את היהודים, ובכך יצר נתניהו את בעיית הפליטים.

        כך עשה נתניהו במלחמת ששת הימים, שפיתה את נאצר וחוסיין לצאת למלחמת השמדה נגד ישראל, ובכך הביא נתניהו לכיבוש יהודה והשומרון, עזה וסיני. כן הרדים נתניהו את ערנותה של מערכת ההגנה האוירית של המצרים, כדי שחיל האויר המצרי יושמד בשעתיים.

        שוב הראה נתניהו את כוחו הדמוני, כאשר בעקבות רצח רבין ירדה קרנו של הימין ופרס עמד לנצח בבחירות. מה עשה נתניהו? פיתה את ארגוני הטרור לפוצץ אוטובוסים, ובכך עורר את התמרמרות הציבור הישראלי שהעלה את הימין לשלטון.

        וכן אחרי עלייתו של ברק, שהיה מוכן להציע לערפאת כמעט את הכל – פיתה נתניהו את ערפאת להתעקש, וכך מנע את הקמתה של מדינה פלשתינית.

        אך תעלוליו הדמוניים של נתניהו החלו אלפי שנים לפני כן. בתרגיל מבריק פיתה נתניהו לרדוף נתניהו את המצרים לרדוף אחרי בני ישראל אל תוך הים ואז השיב נתניהו רוח קדים שהטביעה את המצרים בים.

        אף בכניסתם של ישראל לארץ, הביא נתניהו למפלה של בני ישראל בעי, שבעקבותיה לא השלים עם בני ישראל איש ממלכי כנען וכולם נפלו בידי בני ישראל.

        אף בשושן הבירה כשעמד על היהודים המן ראש ממשלתו האהוב של אחשוורוש – פיתה נתניהו את המן לבוא אל המלך ולבקש לתלות את מרדכי בדיוק אחרי שאחשורוש קרא בספר הזכרונות שמרדכי הציל את חייו, וכך הביא נתניהו למפלתו של המן.

        אף במלחמת העולם השניה פיתה נתניהו את הגרמנים לפתוח חזית שניה נגד הרוסים ואת היפנים לפתוח חזית שניה נגד ארה”ב ובכך הביא תיאבונם המוגבר של המנצחים למפלתם הסופית.

        המכנה המשותף לכל ההתרחשויות שתיארתי, שניתן להסבירם לא רק באמצעות כוחותיו הדמוניים של נתניהו, אלא גם באופן טבעי: שאנשי הרוע והשנאה לא יודעים שבעה, ולכן כשהם מרגישים ש’הולך להם’ – הם לא נרגעים אלא ממשיכים בכוח רב יותר עד שהם ‘קופצים למעלה מכוחם’ ומגיעים למפלתם.

        וזה בדיוק מה שקרה בפרעות תשפ”א, החמאס וערביי ישראל הריחו שהולכת לקום ממשלת שמאל שתהיה כנועה ונוחה להם, אך במקום להתאזר בסבלנות ולהתאפק כמה ימים – החלו לתקוף בכל עוז, ובכך כרתו במו ידיהם את התגשמות מאווייהם.

        וונסיים בתודה בהמון, לנתניהו הדמון, המציל את עמו מאסון, בתזמון הנכון 🙂

        בברכה, בעל זבוב, כהן גדול לדמון

  9. השמאל שמזהיר מהתפרקות הדמוקרטיה הוא בדיוק אותו שמאל שכביכול בשם ערכים עאלק הומניים, עושה כל מה שצריך כדי לערער את הדמוקרטיה.
    אם ביום האדמה בשנת 2000 עוד ידעה המשטרה איך להגיב (בערך) והפעילה נשק חם והרגה בפורעים (בירי צלפים ולא כנדרש באש אוטומטית) , באו כל צדיקי השמאל, הקימו וח”ק ממלכתית וסגרו את האפשרות שהמשטרה שוב תפעל בנחישות בואכה קטלניות כלפי פורעים ומתמרדים.
    הימין האימפוטנטי (בראשות נתניהו) לא עשה דבר משך שנים כדי להפוך הקערה על פיה ולכן הוא נושא באחריות למה שקורה כאן היום, לא פחות מחבורת הטהרנים השמאלנים.
    בענין המידע/העובדות שלך דע אם נכונות או לא, יש לי המלצה ברורה ופשוטה להשתמש בשכל הישר וודאי לא על התקשורת הישראלית.
    שאלו עצמכם מאימתי יוצאים יהודים לפרוע פרעות בערבים ביום י-ם או בכל מועד אחר?
    פה אני ממש מופתע מכבוד הרב.
    ממתי נזקקו הערבים לסיבה מיוחדת להרוג יהודים?
    הדבר היחיד שבדרך כלל ימנע את ההרג הוא חוסר הזדמנות או מחיר גבוה מדי.
    כך לחיזבאללה או חמאס וכך ערביי ישראל.
    נכון שיש גם יהודים חסרי יכולת שמוצאים פורקן באלימות.
    אבל כמעט לעולם מדובר בתגובה ולא ביוזמה וכך גם הפעם.
    ומי שלא סומך על שכלו יכול בכל זאת להסתמך על התקשורת, אבל נכון יהיה להסיק שמה שנמסר שם הוא חלקי ושהפרשנות היא לעולם פוליטית ומוטה בכוונה שמאלה.
    נשמע כאילו אני מתלוצץ, אבל למרבה הצער זאת המציאות.
    כך לדוגמה יתארו מתפרעים או צעירים כשמדובר בערבים.
    כך ינסו לעולם לתאר מצב שבו שני צדדים אשמים באלימות כשברור לכל שזאת שטות מוחלטת.
    גם אין בכך שום הפתעה.
    קראתי היום פוסט של מישהו שדבוק כבר כמה ימים למסך ורק בצהריים היום גילה שיהודי בן 82 מאושפז במצב קשה אחרי שכמעט נשרף למוות במלון בעכו.
    ברור שלו היה ערבי שיהודים הציתו בלוד, היה שומע על כך לו רצה וגם אם לא.
    החברה הערבית היא חברה אלימה.
    האלימות שלה מופנית בראש ובראשונה פנימה.
    כמות הרציחות בתוכם עולה ועולה מדי שנה עד שכבר הם עצמם בוכים אלינו שנעצור את האלימות שלהם.
    ואז שורפים תחנת משטרה או שתיים. שיהיה.
    לסיכום, ערבים אלימים, ממשלה ומוסדות אימפוטנטים וכולנו סובלים.
    אבל כדאי לפחות שנבין למה זה קורה.
    כבר שנים שאין כאן מנהיגות אפילו ברמה של מדריכי צופים או בני עקיבא.

    1. אני חושב שההנחה שהתקשורת הישראלית מוטה רק לצד שמאל היא שגויה.
      ראשית, יש כלי תקשורת שנוטים לצד ימין.
      שנית, כאשר מדובר בקרבות בתוך הקו הירוק, סביר להניח שגם יהודים שמאלנים מכירים יותר יהודים שגרים בעכו/לוד/יפו (או יהודים שמכירים יהודים כאלו) ולכן זרימת השמועות דרך היכרות עשויה לגרום להם להדגיש את הצד היהודי.

      לגבי ההצעה שלא להסתמך על התקשורת אלא בשכל – שכל יכול לנתח את העובדות אחרי שמגלים אותם מהסתכלות או שמיעה וכו’. אי אפשר לדוגמא לדעת ע”י השכל בלבד כמה ערבים התקיפו יהודים וכמה אחרת

      1. יופי לך שכך אתה חושב. אבל כנראה שאין עיניים בראשך .התקשורת בהחלט לא מוטה לצד שמאל. היא נמצאת כולה בצד שמל. היא כלי תעמולה של השמאל. כשמדברים על הטיה יש לי בראש תמונה של עץ שנטוא בקרע ועליו וענפיו מוטים לצד אחד. הטיה לצד שמאל פרושה שהגזע נטוע באמצע ( אובייקטיבי) והנוף ( הענפים והעלים) נוטים לצד שמאל. במקרה שלנו – התקשורת הכלל עולמית (חוץ מערוצי התקשורת הימניים שהוקמו ביוחד כקונטרה להם) נטועה כולה הרחק בצד שמאל.

        1. זה לא יכול להיות נכון. התקשורת שייכת לעשירים. העשירים הם אנטי קומוניזם.
          מאז המהפך של הימין התקשורת משתמשת בטכניקת “התקשורת יורדת על X, התקשורת שנואה, לכן X טוב.” וכך ממשיכים להיבחר כל מיני שלוחי חונטה כמו ביבי וכל השאר.

          והציבור מטומטם ולכן הציבור משלם.

          1. 'שמאל' בארצנו לא קשור לסוציאליזם

            (לפה”א) שלום רב,

            פעם היו מפלגות השמאל – כגון מפא”י, מפלגת העבודה, מפ”ם וכד’ – סוציאליסטיות. היום רוב ה’שמאלנים’ קפיטליסטים (חוץ מאשר שלי יחימוביץ ועוד כמה שעדיין דוגלים בכלכלה סוציאליסטית ובמדינת רווחה וכיו”ב).

            השמאלנים דהיום מתאפיינים בנטייה לויתורים מפליגים למען ה’שלום’ עם הפלשתינים, ובנטיה לחילון מוגבר של מדינת ישראל והתנגדות ל’הדתה’. הימין נוטה יותר ללאומיות ומסורת בעוד ה’שמאלנים’ שואפים להיות ‘אנשי העולם הגדול’.

            בברכה, ש”צ, בוגר ‘מרכז’

  10. “אין ממנים אנשים על הציבור אשר על פיהם יצא ועל פיהם יבוא כל דבר, אלא אם כן המה אנשים שלמים חכמים ונאמנים עד מאד, והמה יודעי דבר לדעת בינה ועתים מה לקרב ומה לרחק מה לשמור ומה להשליך… וכללא כליי לנו הרמב”ם בכיילא רבא (בפ”א מהלכות מלכים ה”ז) דכל מי שאין בו יראת שמים אע”פ שכחכמתו מרובה אין ממנין אותו למינו מן המינויין בישראל… וכל כך למה? מפני שההנהגה הציבורית והמדינית בקרב בית ישראל קשורה כשלהבת גחלת עם ההנהגה התורנית ולכן ראשית חכמת ההנהגה היא יראת ה’. ובגלל כן היה מקובל תמיד בקרב העם כמושכל ראשון שבראש ההנהגה יכול לעמוד רק מי שהוא צדיק מושל ביראת ה’… ומי שאינו ת”ח כלל לא היה מתבקש להיות עוסק בצרכי ציבור (עיין העמק דבר עה”ת דברים י-יב)”.

    “מנהיג המתמנה על הציבור ראשית חכמה עליו לדעת כי לא שררה הוא מקבל עליו כי אם עבדות לשרת את הציבור, לרעות אותם דעה בינה והשכל ביראת ה’ באמת ובלבב שלם, לשקוד על תקנתם ולמלא את חסרונותיהם, לחזק העניים והנכשלים ולקחת משפטם מיד עושקיהם, להנהיג את העם במשפט צדק, להדריכם בדרך הישרה, ולהסיר מהם הדעות המשובשות.”

    “האבראנאל בפ’ שופטים ובס’ שמואל בבארו שיטתו לעדיפות לעדיפות שלטון מנהיגים רבים על שלטון מלך, מעדיף מתוך הלך שיטתו גם בחירות מנהיגות לתקופה מסוימת וקצרה על בחירת מנהיגות בלתי מסוימת או ארוכה, ונימוקו עמו: כי שתהיינה הנהגותיהם משנה לשנה או לג’ שנים כשני שכיר או פחות מזה ובהגיע תור שופטים ושוטרים אחרים יקומו תחתיהם ויחקרו אם פשעו הראשונים באמונתם ואשר ירשיעון ישלם כל אשר הרשיע לעשות, ובהיות הנהגותיהם זמניות והם עתידים ליתן את הדין ואחרי ימים מועטים יהיה מורא בשר ודם עליהם ע”ש. וכך הונהג המנהג בימינו לבחור מנהיגות מסוימת.”

    “עפ”י האמור שמועיל תנאי הציבור להגבלת זמן המינוי, נלמד בפשיטות שמועיל גם שאר תנאי-ציבור עם הנבחרים שמתנים אתם הבוחרים או ועד נציגי הבוחרים בשעת ההסכמה לבוחרם כנציגיהם, ואח”כ בהתברר שהנבחרים עבר על התנאים שהותנה אתם יכולים הבוחרים לדרוש בדין העברת הנבחרים אפילו בתוך תקופת כהונתם ולהעמיד אחרים תחתיהם”.

    (ציץ אליעזר, הלכות מדינה, חלק ג)

    ישמע חכם ויוסף לקח!

    1. ישר כוח, דברים כדורבנות. רק כמה הערות.
      אתה מציג פה את תושבי יצהר האנשים שאוהבים אנרכיה ובאלגן ובגלל זה באים ללוד, בשביל עוד איזו סצנת קרב מרגשת, יתרה מכך אתה מעיז לכנות אותם בהמות או פראי אדם. ואני שואל מאיפה אתה יודע? אולי הם באמת באים רק למען ערבות הדדית, מאיפה אתה יודע מה האגנדה שלהם בכלל, לא זכור לי שכתבת שניהלת דו שיח מעמיק עם אחד מתושבי יצהר וביררת מה שיטתו. בכל מקרה אני לא מתכוון שאתה טועה, אבל אני באמת לא יודע ונראה שגם אתה לא כל כך, אולי אתה מוזן מסטיגמות תקשורתיות וזה בדיוק מה שניסית לצאת נגדו בטור הזה.
      בנוסף מן הראוי גם לעשות את החילוק בין מרד ערבי לבין ערסים שמתלהבים ממכות ושלא יפגעו בכבודם, אבל ראיתי שכבר דנו בזה כבר למעלה..

      1. אם ראית את התגובות למעלה בטח כבר שמת לב שלא קראתי לאנשי יצהר בהמות בשום מקום. למרות שקוראים אמוציונליים משום מה נתפסים לעניין הזה.
        מכיוון שאני גר כאן ופוגש את האנשים ברחובות אני מדבר מהתרשמות אישית ולא כמוך מידע כללי ושמועות וואטסאפ. בנוסף, אם קראת את דבריי ודאי ראית שכתבתי שאני מאמין שמעורבות שם גם כוונות טובות ובכל זאת אני מוחל טובות. דבריי כמובן לא נסובו על כל אלפי המתנדבים שמגיעים, בעיקר אלו שמתחילים לבוא מאתמול, שביניהם לא מעט אנשים טובים ולא רק קאובויס ולה פמיליה כמו שהיה בלילה הראשון והשני.
        אגב, לגבי קביעתך שאני טועה או שאיני יודע, היא ממש מרתקת. בניגוד לי, שפגשתי את האנשים ואנ ימדבר מידע אישי (אבל כמובן מדבר בלי מידע), אתה לא פגשת אותם (כנראה) ובטח לא אותי. מעניין שלגביך אתה לא ממש מקפיד על מידע מוצק לפני שאתה קובע דברים.

        1. זה לא מה שכתבתי, כתבתי שאני לא מתכוון שאתה טועה, אלא שיש כאן שפיטה מהירה של המניעים של החברה מיצהר בלי טענות ונימוקים מספקים מדוע אתה חושב שהם נהנים מהבאלגן. לכן קביעתי היא לא מרתקת, כי לא כתבתי שאתה טועה וגם לא הראת מדוע אתה יודע מה האגנדה שלהם. תודה על התשובה בכל מקרה 🙂

  11. אם הגרעין התורני לא היה בלוד המצב לא היה עוד יותר טוב?

    האם אתה באמת רואה הבדל מהותי בין השתלטות תחמנית ושקטה לבין השתלטות תוך כדי רעש?

    1. אם “רעש” פירושו מכות או זריקת אבנים וכו’ אז אכן יש הבדל תהומי בין השתלטות ע”י קניית בתים או קניית קרקעות ובניית בתים לבין השתלטות ע”י אלימות כפשוטה (פיזית).

      1. זה בכלל לא הבדל תהומי.
        גם פערים ברמת ההכנסה היא סוג של אלימות שהרי כל ניסיון ליישב את העניין יגרור אלימות מיידית ונטולת רסן.

        כל דאלים גבר.

  12. הערה קטנה על ההערה שלך [1]- ממה שאני שמעתי (ממנהלת בית הספר שבו למדה נדין עוואד). זה לא שבאים בתלונות למדינה שלא בנו להם מרחב מוגן אלא שלא נתנו להם אישור לבנות, הם רצו לבנות בעצמם. זה מאוד בעייתי.
    גם ההערה שלך על הענין בעייתית מאוד (אני לא יודעת אם זה היה בציניות או לא). אי אפשר שהמדינה תפלה אזרחים שלה רק בגלל המוצא האתני שלהם או הדעות שלהם. כן, הם צריכים להיות רשאים למגן את עצמם כמו כל אזרח אחר במדינה הזאת, ואם המדינה מספקת הגנה כלשהי, כל אזרח באשר הוא, ראשי להגנה הזאת.
    “ולגר הגר בתוככם…”

    1. ההערה שלי בהחלט הייתה צינית. אני מתנגד לכל אפלייה, ובוודאי גם נגד ערבים. בדבריי רציתי להדגים תופעה שהיא ודאי תופעה נכונה, שהערבים מתלוננים במקום לשתף פעולה ולעשות מעשה. אוכלוסיות בקשיים שלא פועלות בעצמן ומחכות שיפתרו להן את הבעיות בד”כ לא יזכו לכך (ע”ע פלסטינאים). ערבים שמשתפים פעולה עם אלו שמפציצים אותנו, אל יתפלאו שהם זוכים לאפלייה (לא מוצדקת). אם הם חושבים שמעשיהם בימים אלו ישפרו את מצבם הם טועים. זה רק מוריד את המוטיבציה לסייע להם (כפי שראוי היה לעשות).
      לגבי המקרה עם המקלטים, אין לי מידע. כתבתי ששמעתי סיפור והבאתי אותו לאילוסטרציה בלבד. בהחלט ייתכן שאת צודקת. אבל הטענה העקרונית בעינה עומדת: כל עוד הערבים יסתפקו ביללות קיפוח וטרור אלים במקום לעשות מעשה ולהתחיל לשתף פעולה, בעיותיהם יישארו בעינן. וכל עוד לא יהיו כאלה שיעמידו אותם על כך אלא רק יכילו ויסבירו שמגיעות להם כל הזכויות (Aה לגמרי נכון), זה רק ינציח את הבעיות שלהם. כבר דיברו לא פעם על גזענות של דרישות נמוכות.

    1. לא שמעתי על נאום אוחנה הכושל (הנאום היה כושל או אוחנה כושל?). אבל מאתמול בלילה אני חש מעט שיפור ומקווה שהוא יימשך. לא מעט בזכות מתנדבים רבים (שלפחות מאתמול אני מתרשם שחלק גדול מהם אנשים טובים, ודלא כאותם שתיארתי בטור שהגיעו בלילה הראשון והשני, שכנראה הבינו סו”ס שאינם רצויים כאן ב”ה) שבאו לסייע כאן, והתארגנות של הגרעין שנראית לי מצוינת ויעילה מאד. אנחנו עושים משמרות וזוכים אפילו למעט שיתוף פעולה מהמשטרה (ולו רק לוויתור על העוצר ביחס אלינו). המשמרות מיועדות להראות נוכחות ולדווח על אירועים, אבל לא פחות מכך לנטר ולמתן את אותן קבוצות פרועות מה”מסייעים” שלנו.
      נראה איך יהיה הלילה. המצב כאן מאד מוזר. ביום אתה רואה עיר רגילה, קניות, הכנות לשבת וכדומה, ובלילה פתאום שינוי פאזה. ממש כמו בסרטים.

  13. לא חשבתי שרב בישראל יכנע לתקינות פוליטית גם במחיר להפוך יהודים יקרים תחת מתקפה לרוצחים! כמה ניכור יש! הכל כדי חלילה לא יחשדו בך שאתה חלילה איש ימין ופרימטיבי גם כשרוצחים ערבים טובחים בנו.

    לא פלא שבניך עזבו את דרך התורה, תוריד כבר את הכיפה אתה רדוד ושטחי ומתנשא על אחיך, תבייש לך!

    1. אתה צריך לזכור:
      א. הוא גר בלוד וחווה את הדברים בצורה אישית.
      ב. הוא כתב כמה טורים נגד הPC ככה שלא סביר שהוא יחשוב כמוהם פתאום.
      ג. הוא לא קרא ליהודים רוצחים, הוא קרא לאוהדי קבוצת כדורגל אגריסבים שנהנים ללכת מכות בהמות.

    1. השתפר מאד. נראה שקצת כן, אבל לא באמת אפשר לבנות עליהם. ביתנו לא נפגע, וכמעט לא היה כאן ירי. הדברים נראים חמורים יותר מרחוק. דווקא הערבים לא פעלו בצורה קיצונית מאד, אחרת המצב היה חמור הרבה יותר. אני מאמין שהשקט הושג יותר בזכות התושבים והמתנדבים מאשר בזכות המשטרה. אולי השב”כ? לא יודע אם וכמה הם פעלו.

  14. לצערי הטור לוקה בתסמונת ה’דרמה במקום עובדות’. ישראל לקראת התפרקות? באמת? בארה”ב לא היו מהומות חמורות בהרבה לא מזמן? אנטיפה? הפריצה לקפיטול?
    בנוסף, להגיד שאנחנו לא יודעים כלום עד שלא בררנו עד הסוף את העובדות אפשר תמיד, וזה אמצעי השתקה ידוע.
    ואחרי כל זה, המצב העובדתי הברור הוא שהצד הערבי הוא הצד האלים והצד היהודי הוא הצד המתגונן. העובדה הזו אמורה להתברר לכל אחד בשלב מסוים בחיים, ומהשלב הזה להפוך לאקסיומה בכל שאלה פוליטית-בטחונית-מדינית בישראל.

    1. הרעיון שארה”ב לקראת התפרקות הוא כ”כ מופרך?
      סביר להניח שלא ארה”ב ולא ישראל יתפרקו ב20 שנים הקרובות(בלי לכלול דברים כמו פרישה של מדינה אחת מארה”ב וכו’) אבל זאת בהחלט אופציה

  15. אתה אינטליגנט ברמה אחרת.
    ניתוח מעמיק של כל הצדדים תוך התייחסות לכל המישורים. (לפחות שיכולתי לחשוב עליהם)
    מדהים. מענין אותי איך בטקסט ארוך יחסית, אינך חושש כי בטעות תמצאנה סתירות? (הרי כולנו בני אדם -אולי זו הסיבה..)
    אגב, איני יודע אם ליקטת חלק מהסיבות העומדות מאחורי התנהלות החמאס ממקומות אחרים, אני מניח שכן (לפחות חלק).
    בכל זאת, התוכן המוצג (בסעיף ז’ בעיקר) מזכיר לי חלק מהתוכן המוצג בפוסט שיאיר לפיד פרסם היום. (יותר נכון, הפוסט שלו מזכיר את דבריך.)
    מענין אם יש פוליטיקאים בכללותם, הנוהגים ללקט רעיונות מפרסומיך או מפרסומי אחרים (במישרין או בעקיפין). בפרט אם הם עומדים בצד הנגדי של המפה הפוליטית (ביחס לכותב הטקסט).

השאר תגובה