הארנק והחרב – מבט על מצבה של מערכת המשפט והחברה בישראל (טור 258)

בס”ד

בטור הזה ברצוני להשתמש במימרא נפוצה שעברה מבלי משים (?) היפוך משמעות, ולהתבונן דרכה על מצב המערכת המשפטית והחברה בישראל כיום.

הכיוון המקורי של הארנק והחרב: המילטון ופרידמן

פרופ’ דניאל פרידמן (משפטים, אוני’ תל אביב), שר המשפטים לשעבר, ידוע כמתנגד חריף לאימפריאליזם השיפוטי של אהרון ברק וממשיכיו (הוא עוד אחד עם אג’נדה, כמו רות גביזון)[1]. לפני שנים כתב פרידמן ספר בשם הארנק והחרב – המהפכה המשפטית ושברה, שעוסק בתעלוליו של ברק והמערכת שהוא עמד בראשה. שם הספר מבוסס על מימרא ידועה של אלכסנדר המילטון, עו”ד חוקתי, מהאבות המייסדים של ארה”ב, שאמר שכוחה של המערכת המשפטית מבוסס דווקא על כך שאין לה ארנק וחרב. המילטון טען שכוחה של המערכת המשפטית שאוב רק מכך שהיא מייצגת את החוק ואת הציבור.

במקורה זוהי אמירה שמשדרת עוצמה: למרות שאין לה שום כוח אובייקטיבי, מערכת המשפט מייצגת את החוק ואת הציבור שעומד מאחוריו, ומכאן כוחה. וכך גם ראוי שיהיה. בהגות הדמוקרטית יש עדיפות לרצון העם והציבור על פני ארנק וחרב, וטוב שכך. אם תמצי תאמר שזו תמצית הדמוקרטיה, לנטרל את משקלם המוחלט של הארנק והחרב (העשירים והחזקים) ולחלק את הכוח בין כלל האזרחים.

היפוך הכיוון בשימוש במימרא: אהרון ברק

בשנים האחרונות נוהגים להשתמש במימרא הזאת דווקא בכדי להדגיש את חולשתה של המערכת המשפטית (ראו למשל כאן וכאן). הדברים נעוצים כנראה באהרון ברק שנהג לומר: “אין לשופט חרב או ארנק אלא את אמון הציבור בלבד”. כלומר מדובר בחולשה מובנית של המערכת, שאין לה ארנק וחרב. יסוד כוחה הוא אך ורק אמון הציבור, ולכן הוא כל כך שברירי. מכאן גוזרים רבים, בעיקר מצד אחד של הדיון את המסקנה שאסור לצאת נגד המערכת הזאת,[2] ושמאד חשוב לשמור בקפדנות על מעמדה. שמתי לב פתאום שהאמירות הללו מקבלות בשנים האחרונות קונוטציה הפוכה מזו המקורית (זה היפוך קונוטציה, גם אם לא היפוך משמעות).

סיעת ברק במפלגת הארנק והחרב (כנגד סיעתם של פרידמן והמילטון), שניתן לכנותה “מפלגת שלטון החוק” (אלו שעושים שימוש ציני במושג “שלטון החוק” כדי לקדם את עמדותיהם ובעצם את כוחם), מרבה לצטט את המימרא הזאת בכדי לסכור את פי המבקרים. הם טוענים שוב ושוב שביקורת ציבורית עלולה להרוס את המערכת ובכך להביא כליה על כולנו. השדר הוא שהמאבק אינו הוגן, כי לנו (המשפטנים) “אין נשק אמיתי להתגונן”. הפוליטיקאי בא מעמדת עוצמה שמגובה בכוחם של הארנק והחרב, ואילו מערכת המשפט באה בידיים ריקות (רק מכוח אמון הציבור).

מטבע הדברים, האמירות הללו מתגברות בדיוק במצבים שבהם הציבור מאבד את אמונו במערכת. שם, במקום לבחון את עצמה ולנסות לתקן, המערכת בדרך כלל מעדיפה להשליך את הבעיה לפתחם של המבקרים ולהציג את חולשתה כטיעון בדבר חוסר הלגיטימיות של הביקורת. כל ביקורת נתפסת כהרס המערכת והדמוקרטיה בכלל, וכמובן כמאבק לא הוגן: אתם (המבקרים, הציבור, הפוליטיקאים) בעלי הכוח ואנחנו (מערכת המשפט) החלשים.

הפיל שבחדר: ביבי

טלו כדוגמה את הטענות נגד ביבי. הוא  טוען שתפרו לו תיק ושהחקירה נגדו מתנהלת בצורה מוטה ברמה מחפירה ושערורייתית. אם הוא עושה זאת רק כטקטיקה של יחסי ציבור ומאבק ציבורי לטובת מעמדו – זוהי ביקורת מוצדקת. אבל הרי כרגע אף אחד מאיתנו (אולי פרט לפרקליטות והמשטרה, נשואות הביקורת) לא באמת יכול לדעת זאת. ובכל זאת לא מפריע לאף אחד לצאת נגדו בטענה שהוא  מסית נגד מערכת המשפט ואכיפת החוק, ושהביקורת שלו אינה לגיטימית.

שוו בנפשכם את האפשרות ההיפותטית שהוא באמת חש כך, כלומר שלדעתו זהו באמת המצב (שתופרים לו תיק ונוהגים בצורה שערורייתית). ואולי אפילו לא רק הוא חושב כך אלא זהו באמת המצב. הרי עקרונית זה ייתכן. האם גם במצב כזה אסור לו להעלות את הטענות הללו? אין ספק שכך גם חושב חלק ניכר מהציבור, בצדק או שלא בצדק. האם הביקורת שהוא מעלה אינה לגיטימית? האם ראש ממשלה שחש כך לא יכול להביע את הביקורת שלו? מה צריך לעשות אדם שחש שהמערכת תופרת תיקים ונוהגת שלא בצדק? לשתוק, להתקרנף, ולהמשיך לכבד אותה? שימו לב שביבי  נדרש על ידי רבים להסיק מסקנות כבר כעת, עוד בטרם עמד לדין. כלומר מצפים ממנו לא ללחום נגד מערכת החקירה והפרקליטות אלא לנהל הגנה רק בבית המשפט, ובו בזמן דורשים ממנו לקבל את טענותיהם ולפעול על פיהן, כלומר להתפטר. משמעות הדבר היא שלהילחם נגד המערכות הללו אסור לו, אבל החלטתן מחייבת אותו לפעולה. האם זו לא דרישה אבסורדית?

הבסיס לתחושת חוסר האמון

אין זה סוד שיש כיום חוסר אמון הולך וגדל כלפי המערכת. סיעת ברק במפלגת הארנק והחרב רואה בציבור את האשם בכך. לטענתם, מסיבות פוליטיות ואינטרסנטיות הציבור לא שומר על מעמדה וכוחה של המערכת. הם מאשימים שהוא מונע על ידי מניפולציות של פוליטיקאים אינטרסנטיים שמעדיפים את גורלם וכוחם ומעמדם על פני מערכות המשפט והחוק במדינה.

אבל אנשי סיעת ברק מתעלמים מכך שהמערכת הרוויחה את חוסר האמון הזה ביושר. לא ארחיב כאן במעללי מערכת המשפט ובהתנהלותה. היחס המפלה כלפי חבריה (סגירת תיקים, גרירת רגליים בטיפול במכשלות, ההתנגדות לביקורת – ע”ע הילה גרסטל), נפוטיזם של שומרי גחלת המוסר שמוציאים פסקי דין על ניגודי עניינים ופסילת מינויים ובעצמם נוהגים במערכת כמו בנחלתם הפרטית. שמירת הכוח למנות אנשים בידי אנשי המערכת עצמה (מינוי שופטים, התנגדות לפיצול תפקידו של היועץ, מתן כוח מחייב לעצות היועצים המשפטיים בלי שום בסיס משפטי בחוק ועוד), והתקוממות כנגד כל ניסיון של הציבור להביא לייצוגיות סבירה יותר. מדובר לפעמים באנשים שבעצמם נחשדים באותם דברים שהם מתריעים עליהם בפסקי הדין שלהם, ואין פוצה פה ומצפצף. ועוד לא הזכרתי את האימפריאליזם השיפוטי שלפיו בית המשפט נוטל לעצמו (בכוח הארנק והחרב שאין לו) כוח שהמחוקק לא מסר בידו ועוד ועוד.

אגב, בניגוד למצג השווא שמנסים להציג בפנינו, הביקורת הזאת לא באה רק מימין. דניאל פרידמן אינו איש ימין. גם לא רות גביזון, או מני מאוטנר. אני מנחש שגם הילה גרסטל אינה כזאת (בכל אופן, ביקורתה החריפה על המערכת לא באה ממקום פוליטי). כך גם עוד כמה וכמה אישים שהיו חלק מהמערכת המשפטית והחקירתית בישראל, שמוכנים לצאת בגלוי וביושר נגד המערכות שבהן שירתו. רק אתמול שמעתי את גדי טאוב, איש נבון ושקול מאד, יוצא בחריפות נגד ההשתקה של הביקורת העכשווית, ומצדד בלגיטימיות של ההפגנות נגד המערכת (שמוצגות כאלימות ולא לגיטימיות, בעוד שאין לגיטימי מהן). בהתחלה הייתי בטוח שזה לא הוא, כי החריפות הזאת לא נראתה לי מתאימה לו. והוא ממש אינו איש ימין (כדאי מאד לשמוע כאן). יש עוד כמה וכמה כאלה, אם כי בדרך כלל לא תשמעו אותם או עליהם בהארץ, מה שלא מפתיע כמובן,[3] אבל גם לא ברצועות השידור העיקריות ברשתות הציבוריות. הביקורת על התנהלותן של המערכות הללו ביחס לביבי עולות בעיקר בכלי תקשורת ימניים ומגזריים (ישראל היום, ערוץ 7, מקור ראשון, גלי ישראל). רוב כלי התקשורת המרכזיים ממעיטים מאד להציג ביקורת כזאת, ובדרך כלל במבט עוין. החברה שלנו מתפצלת לקבוצות סגורות שכל אחת ניזונה ממקורות מידע ומפובליציסטים משלה, ואין מודעות והתחשבות בטיעונים של הצד האחר. כך כל זה הופך למאבק פוליטי בין ימין לשמאל, ואז כמובן מתבקש להתלונן נגד המבקרים שמדובר במאבק פוליטי ולא ענייני.[4]

רבים מהמבקרים הללו הם מומחים משפטיים מהשורה הראשונה שחרדים לדמוקרטיה לא פחות ואולי יותר ממפלגת (או כנופיית) “שלטון חוק”, אבל בדרך כלל הם מושתקים ומוצגים כקולות קיצוניים, ולפעמים ממש מנודים בקהילתם. בתוך הקהילייה המשפטית יש ויכוח ער ונוקב על המדיניות של ברק, אך הס מלהוציא משהו מכל זה החוצה, אלינו ההדיוטות. יש לשמור על בורותנו המזהרת, פן ניכשל בהפחתת מעמדה של מערכת המשפט בעיני האינדיאנים, כלומר הקהל הרחב. כך גם בעולם העיתונאי, שם מקפידים להציג את התמונה כאילו מדובר בבני אור (השמאל הנאור. אה, וגם מנחם בגין כמובן – “יש שופטים בירושלים”, הימין של פעם היה נאור, לא כמו האינדיאנים של היום) בבני חושך (הימין החשוך. זה של היום).

“חסרי הארנק והחרב” מנהלים כיום מלחמה, שאיני יכול להימנע מלכנות אותה אלימה, להשתקת הקולות הביקורתיים. אסור להפגין ואסור לבקר. יש לכפוף את הראש ולשתוק. אם הם לא זוכים לאמון הציבור, הם מנסים לאלף את הציבור לתת את האמון הזה ולנזוף במי שלא נותן אותו. יש כאן מדיניות שיטתית של השתקה, שבהפוך על הפוך דווקא מביאה להתגברות ההתקוממות של אותו חלק בציבור שלא נותן אמון במערכת. הוא נדרש על ידה לתת לה אותו בלי שהיא עצמה  מוכנה לעשות את מה שדרוש לשם כך.

אם אתם כל כך חלשים, ואם באמת אין לכם ארנק וחרב, אם באמת אתם תלויים רק באמון הציבור והוא כה חשוב לכם, הייתי מצפה ליותר התחשבות במה שהציבור חש ואומר. הייתי מצפה ליתר רגישות לביקורת, וליתר מוכנות לבדוק את נגעי עצמכם ולתקן אותם. בטח לא למדיניות שרק הודפת את הביקורת ומטילה את האחריות על המבקרים.

ביקורת על המשמעות החדשה והמניפולטיבית שנותנים למימרא

לכאורה באמת אין להם ארנק וחרב. לכאורה הם באמת חלשים, שלא כמו הפוליטיקאים. הרי אין למערכת המשפט צבא או משטרה. הם לא חלק מהרשות המבצעת שמפקדת על הכוחות הללו שמסורים למרותה.

אין לכם מצג שווא גדול מזה. היום יותר מתמיד ברור שאין מערכת שיש לה ארנק וחרב חזקים יותר מאשר מערכת המשפט ואכיפת החוק. בהבל פיה היא מחליטה האם לפתוח בחקירה, כיצד לנהל אותה, את מי להכניס לכלא, כיצד לפרש את החוק או אולי לבטל אותו בלי הסמכה ממשית מהמחוקק. כל זה נעשה על ידי “החלשים וחסרי הכוח”, אלו שכביכול נבנים אך ורק על יסוד אמון הציבור (שבמידה רבה כבר לא קיים).

ניתן כמובן לטעון שבאמת מערכות הכוח לא מסורות בידי המערכת המשפטית. אין לה צבא או משטרה משלה, ועקרונית המערכות הללו יכולות לפנות נגדה או לא לציית לה. אכן יסוד כוחה הוא אמון הציבור. אבל זו טענה דמגוגית, שהרי בה במידה גם לפוליטיקאי אין ארנק וחרב. בה במידה הצבא יכול גם לפנות נגדו ולא לסור למרותו. גם לרמטכ”ל אין כוח, שהרי הוא תלוי בכך שהחיילים יצייתו לו. זו אמירה כמעט ריקה מתוכן. במסגרת המערכת השלטונית והדמוקרטית יש למערכות הללו כוח, כי לא כל כך קל לצאת נגדן. והוא הדין, ועוד ביתר תוקף, ביחס לבית המשפט ולמערכת המשפט.

יש להם ארנק וחרב לא פחות מאשר למערכת הפוליטית, ובעצם הרבה יותר ממנה. מערכת המשפט יכולה לחסל פוליטיקאי במסגרת החוק (כך טוען ביבי שעושים לו בפועל. גם אם הוא לא צודק, זו ודאי אפשרות שקיימת עקרונית). לעומת זאת, איני רואה כיצד במסגרת המערכת השלטונית והדמוקרטית שלנו יכול פוליטיקאי כלשהו לעשות משהו לשופט או ליועץ המשפטי? רק היזכרו במוטי יוגב ובאמירתו, הלגיטימית לגמרי בעיניי, שיש לעלות על בית המשפט עם D9, ומה עלתה בידו. עד היום שמו נישא בפי כל לדיראון עולם כאיש אלים שיוצא נגד מערכות המדינה והדמוקרטיה (אגב, עם כל אי הסכמתי עם עמדותיו,[5] זהו הברנש הכי ממלכתי ועדין שאני מכיר. מבחינתי זו ממש ממלכתיות דוחה), למרות שברור לכל בר דעת שהוא לא התכוון לעשות מעשה בפועל. איזה טרקטוריסט צבאי (ככל הידוע לי, D9 הוא טרקטור צבאי) היה הולך איתו? האם הצבא היה מצטרף אליו? להיפך, האמירה שלו ביטאה תסכול לנוכח כוחה הלא פרופורציוני של מערכת המשפט, שמחזיקה ארנק וחרב ומשתמשת בו נגד דעת הציבור ובלי אמונו (לדעת יוגב לפחות). מה לא לגיטימי באמירה כזאת? הביקורת עליו היא חלק מאותה השתקה של סיעת ברק.

בשורה התחתונה (וכבר ראינו בטור הקודם שזה מה שקובע), גורלו של הפוליטיקאי מסור בידי המערכת המשפטית, ולא להיפך. הצדקנות וההיתממות שבשימוש המהופך במימרא של המילטון הוא מניפולטיבי ולא ישר אינטלקטואלית. ברק וחבריו לדעה מנסים לעורר רחמים, אבל דבריהם הם בבחינת הקוזק הנגזל.

מה לסטלין ולכל זה

כאן המקום להזכיר את מה שכתבתי בטור 34 ו-67. תיארתי שם את הלקח שלמדתי מקריאת הביוגרפיה של סטלין. מדינת ענק רבת עוצמה עם צבא אדיר עומדת כולה מול אדם אחד, סטלין, שכולם רוצים שימות ופוחדים ממנו פחד מוות, ולא יכולה לו. הצבא השני הכי חזק בעולם, עם מערכות משטרה וחקירה ענקיות ורבות עוצמה, נכנעות כולן לאדם אחד שאין לו ארנק ואין לו חרב. כיצד זה קורה? פשוט מאד, זה סוד כוחה של מדינה מודרנית ושל שלטון. אדם בודד לא יכול לפעול נגדם מפחד פן יבולע לו. התאגדות של כמה אנשים או של ארגון (כמו הצבא) היא קשה ביותר בגלל הפחד הזה. ולכן למרות שהארנק והחרב בידיהם ולא בידיו, בעצם הוא זה שמחזיק בארנק ובחרב, ובאמצעותם תופס בידיו החשופות את כל הארנקים והחרבות בגרונם.

זהו משל, מוקצן כמובן, לאבסורד בטענה שלמערכת המשפט אין ארנק ואין חרב. יש להם ועוד איך. כל המערכת השלטונית והמדינתית עומדת לרשותם והם עושים בה שימוש. אם זה לא ארנק וחרב, איני יודע ארנק וחרב מה הם.

חוסר האמון: בחזרה לארנק ולחרב

בחלקים ניכרים של הציבור יש כיום חוסר אמון עמוק מאד במערכת המשפט. גם אם לא מסכימים עמו וגם אם לא אוהבים את המצב הזה, זוהי עובדה. היחס לביבי הוא רק אינדיקציה שמעוררת תחושות מאד עמוקות בקרב חלק ניכר מהציבור. אני מדבר עם אנשים רבים, ביניהם ממש לא אנשים קיצוניים, שמבטאים שאט נפש כלפי מה שנעשה כאן. אין להם טיפת אמון בממצאי החקירה, בכתב האשמה נגד ביבי ובמערכת המשפט בכלל. אבל חוסר האמון הזה לא מתחיל מזה שהם אנשי ימין. זה פתרון קל, אבל לא נכון. הוא מתחיל מהתנהלות בעייתית של מערכת המשפט. מתחושות של אכיפה בררנית, של התנהלות לא ראויה ולא מאוזנת, מכל הכשלים שתיארתי לגבי המערכת ועוד רבים אחרים שלא הזכרתי. כשזה פוגע בביבי חביב ליבם של רבים, זה נופל על קרקע פורייה. אבל לא נכון לנשוך את המקל. צריך לבדוק את היד שמחזיקה אותו. הרי אותו חוסר אמון עולה מצד שמאל, כשמדובר על התנכלות לאתיופים, או לערבים. שם כולם רואים את נגעי המערכת ואף מבקרים אותה בתקיפות על כך. שם יש מניפולציות של המשטרה, אוזלת יד של מח”ש, אכיפה בררנית, מעצרים לא מוצדקים ולא ראויים ועוד.

כדאי לשים לב שלמרבה האירוניה, דווקא היום כשיש כזה חוסר אמון ציבורי עמוק כלפי מערכת המשפט, העובדה שהיא ממשיכה לתפקד בעוצמה כה רבה ולעשות מה שליבה חפץ, מוכיחה כאלף עדים שהתשתית העיקרית שעומדת היום בבסיס הכוח שלה היא… הארנק והחרב. בהיעדר אמון ציבורי, היכולת שלה לתפקד מבוססת רק על הארנק והחרב ולא על אמון הציבור. אם צריך ראיה נגד הפרשנות או הקונוטציה של סיעת ברק למימרתו של המילטון, המצב העכשווי נותן לנו אותה באופן חד וצלול. המערכת המדינתית מצליחה להתגבר על כל מוקדי הכוח ואפילו על חוסר האמון הציבורי. לא צריך ארנק ולא חרב, אלא די באמון הציבור (אפילו כשהוא לא קיים באמת).

סיום

אין צורך לומר שהמצב הזה מסוכן מאד. בסוף בסוף, באמת כל מערכות השלטון תלויות באמון הציבור. האנרכיה רובצת לפתח, ואם המערכת תמשיך להתעלל בציבור ולא להתחשב בדעתו, הוא אכן יעלה עליה עם D9, והפעם פיזית.

היום זה קרוב מתמיד. מניפולטורים לא יכולים להניע את הציבור אם בתוכו פנימה לא הייתה תחושה אותנטית. אם תחושותיו של הציבור לא היו מצע נוח שמנביט את זרעי הפורענות הללו. אם מערכות התקשורת תמשכנה להיות מגמתיות ומוטות, ואם המערכת המשפטית לא תשכיל להסיק מסקנות גם לגבי עצמה ולא רק לגבי הציבור, אם לא תישמר השקיפות והנהלים הראויים, אנחנו לא כל כך רחוקים מהאנרכיה שמפניה כל אלו מזהירים אותנו. כבר כיום הציבור מפורר למפלגות שלכל אחת מהן יש ערכים, מערכות תקשורת ומנהיגות משלו, ואין שיח ממשי ואמון מינימלי ביניהן. הצעד הבא הוא לפרק את החבילה, ולהפוך ממצב של פדרציה של מונאדות כפי שקיים היום, אוסף של קבוצות ונרטיבים שלא מדברים זה עם זה, לאנרכיה שתרסק ותשבור את המערכת. אני לא חושב שמישהו רוצה בפירוק כזה, אבל מניעת התוצאה הזאת היא עבודה לכל הצדדים בדיון.

כתבתי כאן לא פעם את דעתי על ביבי. לדעתי הוא צריך היה כבר מזמן ללכת, ואין לי טיפת אמון בו. להערכתי הוא אכן יימצא עבריין, ואני אפילו משער שיש אי שם עוד דברים בעייתיים שלא יתגלו או שלא ניתן להוכיח לגביו. הברנש הזה מרגיש בבית ראש הממשלה ואולי במדינה בכלל, כאילו מדובר בנחלותיו הפרטיות, ורק זה מספיק כדי לקרוא לו ללכת הביתה. בקיצור, אני ממש לא מתומכיו. אבל דווקא בגלל זה אני מרגיש חובה לכתוב על הלך הרוח של הציבור שחש תחושות אחרות כלפיו. אני לא מסכים איתם במקרה הזה, אבל טעות היא לראות בזה תוצאה של מניפולציות ואג’נדה פוליטית בלבד, או תוצאה של טיפשות ותמימות גרידא. אלו תחושות אותנטיות מאד, וראוי לכולנו לא להתעלם מהן. בעצם אפילו מסוכן לעשות זאת.[6]

בימים האחרונים התפרסם שהרב יעקב מדן ועוד רבנים פנו לנשיא המדינה בבקשה שיחון את ביבי אם הלה יתחייב לפרוש מהחיים הפוליטיים. מבחינתי, הפנייה הזאת מקוממת. אדם שפשע (וכאמור, להערכתי ביבי הוא אכן אדם כזה) צריך להישפט ולתת את הדין על מעשיו. החוק צריך להיאכף על כולנו (מבחן בוזגלו). אבל כדאי לשים לב שפנייה כזאת מבוססת על מעמדה הרעוע של מערכת המשפט. הצורך בחנינה הוא השבת המרקם החברתי הקרוע והמשוסע למכונו. אם לא היה חוסר אמון ציבורי כה עמוק במערכת המשפט אף אחד לא היה רואה צורך ולא מעלה בדעתו להעלות הצעה כזאת. שוב בהפוך על הפוך, מערכות אכיפת החוק בהתנהלותן גורמות דווקא לתוצאות ההפוכות (שהחוק לא ייאכף).

בשולי הדברים: הערה על הסרט “ג’וקר”

בשולי הדברים, כל זה מזכיר לי את הסרט גו’קר שראיתי לא מזמן. סרט חזק. חשבתי לכתוב עליו טור, ולבסוף לא עלתה בידי. אבל האמת היא שהטור הנוכחי הוא פחות או יותר הטור האבוד שלי על הסרט ההוא.

רבים כתבו[7] שהמסר העיקרי של הסרט הוא היחס לחלשים ולשוליים בחברה, או על חומרת התנהלותם של העשירים והחזקים ולהתעלמותם מהחלשים (מוחלשים?). אלו לקחים חברתיים אופנתיים, אבל אני לא חושב שזה מה שעומד שם במוקד הדיון. הלקח העיקרי שעולה מהסרט לדעתי הוא השבריריות של המבנה החברתי שלנו. רואים בו עד כמה התנהלות שרירותית, כוחנית ולא מתחשבת של החזקים כלפי החלשים, עלולה לגרום לאדם חלש וקטן אחד להתפוצץ, ואיך התהליך הזה עלול להביא בסוף להתפרצות אלימה של המונים מתוסכלים ברחובות ולשבירת כל המערכות החברתיות והשלטוניות. זה עלול להשאיר מהחברה שלנו עיי חורבות. מתחת למעטה הדק של הנורמות שעוטף אותנו ושומר על המרקם החברתי, מבעבעת לבה רותחת, ואם ניתן לה להתפרץ היא תסחוף הכל בדרכה. השבריריות של המעטה הזה בהחלט מעמידה בסימן שאלה את אמון הציבור במערכות השלטון והניהול שהם הארנק והחרב החזקים ביותר שיש לנו כיום, וכדאי לשמור אותם ככאלה. הלקח הוא שעלינו לחזור מהפרשנות המניפולטיבית של אהרון ברק למימרת הארנק והחרב, לפרשנות המקורית שהמילטון התכוון אליה.

[1] אנחנו רגילים להאשים את ברק בכך שטען שיש לגביזון אג’נדה, כאילו שלו (או למישהו אחר) אין. אבל הוא דייק בלשונו ואמר שיש לה אג’נדה לא ראויה (ולא פסל אותה מעצם זה שיש לה אג’נדה). שוב, ציטוט רווח שמשמש לניגוח קבוע, שכולו מבוסס על טעות והוצאה מהקשר. כל זה כמובן לא אומר שאני מסכים לטענתו שהאג’נדה שלה לא ראויה, אבל עדיין חשוב לשים את דבריו במסגרת הדיון הרלוונטית.

[2] וכמובן תמיד מסייגים שאין שום בעיה בביקורת עניינית. אבל הסתה אסורה. אלא שביקורת מצד אחד של המפה הפוליטית והאידיאולוגית היא לעולם הסתה בעיניהם.

[3] אלא כאשר מערכות המשפט והחקירה עושות עוול לאנ”ש או לערבים. או אז תשמעו ביקורות מהדהדות גם שם.

[4] אגב, כלי התקשורת הימניים-מגזריים נוהגים לשתוק מול עוולות שנעשות לערבים ולצד השמאלי. אף אחד לא נקי מהמגמתיות הזאת.

[5] שפורסמה בתקשורת באופן מאד משעשע. ראו הדים כאן.

[6] אני בהחלט שותף, לפחות חלקית, לכמה מהתחושות הללו. אולי גם ביחס לחקירות של ביבי, אבל בוודאי ביחס למערכות אכיפת החוק בכלל.

[7] יש המון סקירות וביקורות על הסרט, ותוכלו למצוא אותן ברשת. כדאי לראות למשל את זו שכאן, שהיא מאוזנת יותר ויש בה גם משהו מהזווית שהבאתי למעלה.

50 מחשבות על “הארנק והחרב – מבט על מצבה של מערכת המשפט והחברה בישראל (טור 258)”

  1. “גדי טאוב אינו ימני”.
    תראה, לא מדובר פה בניתוח פילוסופי. אלא פשוט במעקב פשוט אחר תפיסות פוליטיות. וגדי טאוב הוא מרכז מתון מאוד מאוד אם לא ימני לגמרי.
    הטעות שלך לגבי טאוב היא אופיינית מאוד לכל כתיבתך כשאתה עובר לניתוח ריאליסטי. כלומר אין לך מושג.
    ואגב גם הטיעון שלך כלפי עיתון הארץ היא מגוכחת.. עיתון שנתן במשך שנים במה למשה ארנס בטור הדעות שלו בעמוד השני! עיתון שנותן עד היום טור קבוע לישראל הראל.
    עיתון שנתן במה לכל טור (מופרך) של גדי טאוב…

    ובכלל מה שכתבת לגבי מערכת המשפט מופרך מכל כך הרבה בחינות שאין מקום להתייחס. ודי אם נזכיר את הרכב מחלקת הבג”צים בפרקליטות ואת היועץ הצמוד של איילת שקד, היועץ הפרטי שמונה להשגיח על תגובות המדינה לעתירות נגד ההתנחלויות. איש ימין מובהק

    1. שלחתי אתמול תגובה, ואני רואה שמשום מה היא לא עלתה. לא שיש כאן על מה להגיב…
      גדי טאוב אינו איש ימין. זה מה שכתבתי וזו עובדה פשוטה. שאל אותו היכן הוא ממקם את עצמו במפה הפוליטית.
      על עיתון הארץ, עיתון מגמתי בצורה שקשה לדמיין לה אח ורע (נדמה חי שרק עיתונים חרדיים מתחרים בו בעניין זה), מיותר להרחיב את הדיבור. העובדה שהוא נותן מדי פעם לשני כותבים ימניים מאד ליברליים לכתוב כמה מילים בתוך בליל התעמולה שלו לא אומרת מאומה. כדאי לבדוק את גילם של שני הטאלנטים הימניים של הארץ כדי להבין במה מדובר. וגם את תדירות ומינון הכתיבה שלהם. ישראל היום ומקור ראשון, עיתונים מזוהים פוליטית, עולים עליו עשרת מונים באיזון ובפתיחות שלהם, וגם במידת הפנאטיות של כנסיית הקוראים.
      את היציאה שלך על מחלקת הבג”צים אני עוד מנסה לעכל. עד עתה אני אפילו לא מצליח להבין למה בדבריי היא מתייחסת. למיטב הבנתי בינתיים – לכלום.
      ככלל, קל לראות שאני נמנה על אלה שמאד מחבבים נחרצות, אבל זה רק כתוספת לטיעונים רלוונטיים, לא במקומם.

    2. אתה באמת יכול לשאול אותו והוא יגיד לך שהוא בימין.
      מדהים איך אתה יכול להמשיך לכתוב בביטחון טעויות אחרי שתיקנו אותך.
      הרי בסוף תגיד שזה ממש לא משנה (ולכן גם אין לך שום צורך להתעדכן בשינוי כפי שאין לך שום תורך להתעדכן במציאות לגבי כל דבר אחר), אבל היא הנותנת – כיוון שבאופן כללי המציאות לא מעניינת אותך, כדאי שתדע מראש שסביר מאוד שיש לך טעויות בהכרתה.

    3. ישי, אני רואה שאתה עדיין עצבני. זה לא מרשם מומלץ לגיבוש עמדות והעלאת טיעונים. כלך לך לויקיפדיה, וראה איך הוא מגדיר את עצמו (ובאוזניי שמעתי אותו אומר זאת):
      https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%93%D7%99_%D7%98%D7%90%D7%95%D7%91
      ככל שאני יודע, זה נכון גם כלכלית וגם מדינית. אבל חזק ואמץ: אל תיתן לעובדות לבלבל אותך.

    4. עברו עוד מים בירדן.
      האיש מרבה להתבטא. צריך רק להקשיב או לקרוא. כיום, הוא רואה את עצמו באופן ברור כשייך למחנה אחד שנלחם במחנה אחר. המחנה הזה כולל את ביבי אהובך. אני מניח שהוא עדיין לא מרסס גרפיטי של כהנא צדק, ואפילו לא מאמין בארץ ישראל השלמה כאידאל שאין בלתו, אבל הוא משייך את עצמו באופן ברור לאחד הצדדים במפה. אתה רוצה לקרוא למחנה הזה מרכז? סבבה, רטוריקה זה כלי טוב כדי להימנע מטעויות.

      ואני כלל לא עצבני. רק ביקרתי פה כדי להתעדכן, וזה הצחיק אותי.

    5. צחוק זה יופי. רק בין פרצי הצחוק שאוחזים אותך אני מקווה שתצליח הפעם בכל זאת לשים לב שהוויכוח שלנו היה האם טאוב שייך למחנה הימין (כטענתך) או לא. כעת אתה משתמש בכל צירופי המילים מהטיפוס “מחנה ה_”, וממלא ברווח הכל פרט ל”ימין”. אבל העיקר שבסוף אתה צודק.
      נראה שאתה מעדיף את ההגדרה המעניינת הבאה: מי שתוקף את הפרקליטות הוא מחנה הימין. וכעת אין פלא שאתה מבקר את טענתי שגם מי שלא שייך למחנה הימין תוקף את הפרקליטות. בצדק מבחינתך. לפי הגדרתך זה אוקסימורון. זה בהחלט טיעון מאד אינטליגנטי. אלא שההגדרה שביסודו נראית לי בעוניי מעט תימהונית, ועוד יותר תימהונית בעיניי ההנחה שגם אני משתמש בהגדרה המופרכת הזאת. אבל כל אחד וטעמו וכל אחד והגדרותיו והנחותיו.
      גם לגבי המים שעברו בינתיים בירדן שליוו את שינוי ההשקפות של טאוב מאז שעודכן הערך בויקיפדיה (שוב, אל לך להתרגש מעובדות, שהרי כידוע אני לא מתייחס אליהן אז למה שאתה תתייחס אליהן?!), אני קצת נבוך. השינוי שעליו אתה מדבר הוא המעבר שלו מתמיכה בפשרה טריטוריאלית ובהשקפה של מרכז-שמאל למתקפה על הפרקליטות (=להגדרתך: שייכות לימין). זה באמת מעורר מחשבה. הציר שאתה מתאר הוא ישר להפליא, אבל המרחב שבתוכו הוא משוכן הוא עקום להפליא לא פחות.
      בכל אופן, שיהיה לכולנו המשך צחוק נעים.

    6. תמשיך לטמון את הראש בחול. מדהים איך אתה מסוגל לקבל חיזוק לשאלה מציאותית פשוטה מהניסוחים שלי.
      טאוב כרגע הוא ביביסט, והוא אחד מהקולות היותר רעשניים של הימין. אני לא יודע מה דעתו בכל נושא שהוא, אבל קשה לי להיזכר באיזושהי סוגיה שעל הפרק שבה הוא מביע דעות שמאל.
      השאלה אם באופן עקרוני הוא חושב שמצוות יישוב ארץ ישראל גוברת על פיקוח נפש, או אם הוא חושב שאם היה פרטנר אז כדאי היה להגיע איתו להסכם שלום, ממש לא רלוונטית לסיווג שלו. אני חושש שמי שחי במציאות יודע שכבר לפני 30 שנה היו אנשים בימין שאמרו שהם בעיקרון בעד פשרה טריטוריאלית. זה לא הפך אותם למרכז.
      אבל בשביל מי שחי באיזו בועה מדומיינת (רק שמדי פעם הוא מחליף אותה באופן שמעורר התפעלות כיצד אדם שהבין שלא היה לו מושג מהמציאות, פשוט ממציא מציאות חדשה במקום לנסות להתעדכן) אולי באמת שאלת התמיכה התיאורטית בחלוקת הארץ היא המדד. מי יודע, אולי גם תוכיח מזה שהוא בעד הסכם השילומים…

  2. נתניהו חייב ללכת למשפט, ללא חנינה. הוא חייב את זה לימין: שכל הזוהמה והשחיתות של הפרקליטות תצא לאור. ההצעה של הרב מדן מבישה ומתאימה לציבור הדתי-לאומי:קונפרומיזם, השתעבדות למערכת על גבול הפאשיזם והתחסדות. אם נתניהו מאמין בחפותו, למה לעזאזל שיבקש חנינה (שהיא בעצם הודאה באשמה)?

  3. https://www.maariv.co.il/journalists/Article-732356
    ” הוא טוען שתפרו לו תיק ושהחקירה נגדו מתנהלת בצורה מוטה ברמה מחפירה ושערורייתית. אם הוא עושה זאת רק כטקטיקה של יחסי ציבור ומאבק ציבורי לטובת מעמדו – זוהי ביקורת מוצדקת. אבל הרי כרגע אף אחד מאיתנו (אולי פרט לפרקליטות והמשטרה, נשואות הביקורת) לא באמת יכול לדעת זאת”.
    באמת? אף אחד לא יכול לדעת? קצת לפקוח עיניים.
    יש כאן גוף רקוב ומסואב עם רקורד מוכח של תפירת תיקים: יעקב נאמן, רפאל איתן, רובי ריבלין וקהלני. גם אם כל מה שהם מאשימים את ביבי בוא אמת לאמיתה – הוא ממש למד ווניק לעומתם.

  4. החרב של ביהמ”ש כ”כ חדה, שהפיראטים המשפטיים האלה הרשו לעצמם לקחת את החוק לידיים פעם אחר פעם, ע”י נטילת סמכויות שאין להם, מתוך הידיעה שהרשות המבצעת לא תעז להעמיד אותם במקומם ולומר ‘עד כאן’ ולו פעם אחת.

  5. איו ישראל כארה”ב, שבארה”ב יש חוקה, והן הרשויות והן כלל האומה מחויבים לחוקה, ולרשות השופטת יש את הכח הגדול ביותר לאכוף את החוקה. לעומת זאת, בישראל אין חוקה, ומה שנקרא “רצון העם” בד”כ משקף דעות המוסכמות על חלק מהציבור ולא על כולו. בישראל כדמוקרטיה יש כח גדול מדי הן לרשות המבצעת (כי איננה נפרדת מהרשות המחוקקת), הן לרשות המחוקקת (כי איננה מוגבלת ע”י חוקה), והן לרשות השופטת (כי מפרשת את החוק באופן אקטיבי). המדד העיקרי למבחן הארנק והחרב הוא ראש הראשות המבצעת. האם הוא עשיר או איש צבא? האם לאנשי צבא או לעשירים יש השפעה יתירה עליו? איך היתה מתקבלת בציבור פרשת הצוללות לו היתה מתרחשת במדינות בעלות מסורת דמוקרטית אמתית?

    1. אלו הבלים ואתה פשוט חוצפן.וכי חוקה לא נוצרת ע”י רצון העם ? מה שאתה קורא לו “חלק ממן הציבור” הוא הרוב.רצון העם תמיד נקבע ע”י חלק מהציבור שהוא הרוב ולכן הוא זה שמייצג את רצון העם.אא”כ לא כל בני האדם לא שווים בעיניך.או שאין כזה דבר עם או כלל כלשהוא.אם הרוב לא רוצה בחוקה אז זה לא צודק שמישהוא יכפה עליו חוקה.אם הרוב לא רוצה דמוקרטיה אז זה לא צודק שתכפה עליו דמוקרטיה.לא טוב לך – לך לך.וזו בדיוק הדוגמה של החוצפה של בתי המשפט עליה הרב מיכי מדבר פה.מיעוט בציבור לא אמור לקבוע לרוב הציבור איך ינהל את חייו ומי יעמוד בראשו וכמה כוח יהיה לו.לא טוב להם – שילכו.או שיפרדו.

    2. “דיקטטורה של הרוב” או “דיקטטורה של המיעוט” איננה דמוקרטיה. דמוקרטיה אמתית אמורה להגן הן על זכויות המיעוט והן על זכויות הרוב. בתקופה המודרנית רוב האומות מתנהלות בשיטה דמוקרטית לאחר שהגיעו למסקנה שזו שיטה עדיפה על דיקטטורה. מכל מקום, בין בדיקטטורה בין בדמוקרטיה בין בשיטות שלטון אחרות, טיב מערכות השלטון ויציבותן תלוי בצניעות וביושר ובחזון של העומדים בראשן ובמידות של כלל הציבור.

  6. טור חשוב ונכון המתאר את המצב בצורה מדויקת. אך הרב שאלה לי אליך, לשיטתך (שאני מסכים איתה לגמרי) הרוב הדמוקרטי אמור לשקף את רצון הרוב, הרוב בוחר לו נציגים שיחוקקו בשבילו חוקים בהם הוא רוצה ובעצם החוקים עצמם מבטאים את רצון הרוב. השאלה שלי היא האם, לפי זה, החוקים צריכים בכלל להיות קוהרנטיים, צודקים או מוסריים? אם החוק והמשפט אמורים בסך הכל לשקף את רצון העם – היום העם יכול לרצות כך ובעוד כמה ימים הוא ירצה דבר אחר העלול לסתור את רצונו הקודם (למשל העם רוצה בהרס בתי מחבלים, אך לא בהרס בתי רוצחים “רגילים” בלי ליצור הבחנה ברורה בין מחבלים לרוצחים. אז היום העם רוצה שיהרסו בית מחבל משכם ומחר העם יתנגד שיהרסו בית רוצח מבת ים שהרג עובד ערבי) אם זה אכן מה שצריך להיות (ואינני בטוח שלא) אז היפותטית אפשר, ברמה העקרונית, בכל סיטואציה ודין שבא לפני בית המשפט להכריע לפי הצבעה דמוקרטית של העם. אך משום מה ההרגשה שלנו שזה לא כך, האינטואיציה היא שחוקים צריכים להיות קוהרנטיים וצודקים (גם אם רוב העם מעוניין בדבר שאיננו נראה כל כך צודק) וכאשר שופט בא לשפוט – מה הוא אמור לעשות אם לא ללכת לפי תפיסות הצדק והמוסר שלו? (גם כאשר הם הולכים כנגד רצון העם)

    1. לא הבנתי את השאלה, כלומר את הקשר שלה לדיון שנערך כאן. אנחנו לא עוסקים בשאלה האם השופטים מבטאים את רצון העם אלא האם הם פועלים באופן ישר ולפי החוק (גם לשיטתם שלהם). הכוחניות של מניעת ביקורת, למשל, אינה לרצון העם. זה לא הגון ולא ראוי בלי קשר לעם.

    2. לדורון

      “לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך”…. לכן אקבל את המחמאה שלך בתנאי שתתחיל לחשוב על הדברים שאמרתי. שאם כן הבטחון העצמי שלי לא עוזר לי יותר מדיי (טוב, זה לא נכון.הוא עוזר לי לא להיות מושפע מאף אדם.פשוט אני לא מפחד לחשוב (לדבר לפעמים כן.יש הרבה אנשים דתיים בעולם וכל עוד אני רוצה לחיות בחברה אסור לי להרגיז אותם) .אף פעם לא היה אכפת לי להגיד שטויות באופן מתודי כל עוד זה מקרב אותי אל האמת.אין לי חברים ולכן אני לא צריך למצוא חן בעיני אף אחד.אפילו בעיני הרב.אף שהוא מרגיז אותי לא פעם).

      לרב

      אנא ייקח הרב את דבריי הקודמים והבאים בפרופורציה המתאימה ובחיוך.אף שיש לי כבוד אליו (ואולי בגלל זה) אני אוסף אחת לאחת את הפעמים בהם הוא אומר דברים מגוחכים (המקבילה שלי לניסוח “הזוי ” של הרב)

      כרגע יש את הרשימה הזאת :

      1.”שואת” בעלי החיים בתקופתנו (הושפע מבתו שאינני יודע מי היא).בכלל לא הגזים…

      2.מה שטען שלחיילים הגרמנים במלחה”מ ה – 2 הייתה טענה שמילאו פקודות ושצריך למצוא סיבה משפטית למה זה לא היה בסדר …

      3. ההכרה שלו במושג המגוחך של ” פקודה בלתי חוקית” במקום של פקודה בלתי מוסרית..זה קשור לקודם ( והקודם נובע ממנו). אבל לשיקול דעתי זה אמור לזכות בסעיף משלו.

      4. המסקנה של הלוגיקה שלו (שאינני זוכר אותה כ”כ.זה היה קשור שאם הייתה לי אפשרות להעלים אותם מעל פני האדמה מבלי להנזק האם הייתי עושה זאת.אבל המסקנה הייתה צריכה להוביל אותו למסקנה שמשהוא היה פגום בטיעון) שצריך לסייע ( אפילו במחיר חיי אדם !!) לסורים במלחמת האזרחים שלהם… (הוא רק שכח פרט קטן שהם עדיין אויבים שלנו אבל גם אני שכחתי זאת באותה שיחה).זה גבר על מה שהרב שרלו אמר שצריך להתפלל בשבילם.

      5. האמון שלו בעיתונות ובפרקליטות בענייני ביבי ( לא שאני חושב שביבי זך כשלג אבל האמת שא”א לדעת בכלל מה הוא כרגע. הוא אכן עשה משהוא לא בסדר כי אין עשן בלי אש. אבל אפשר לסמוך על הפרקליטות השמאלנית שתהפוך אפצ’י להוריקן).אפילו על בית המשפט אני לא בטוח שאפשר לסמוך. האם הם באמת יכניסו בן אדם שלא אשם בפשע שבו הואשם, לכלא ? אני מקווה שלא .אבל הם מתדרדרים עם השנים ומאוד ייתכן שזה יקרה.למעשה רק מהרצון שלי לא להכנס לפרנויה אני עוד נותן בהם איזשהוא אמון בעניין זה.אף שהם הוכיחו את עצמם בחוסר היושר שלהם בכל העניין של קביעת מדיניות

      6.זה אמנם בהמתנה אבל כנראה אם הוא מסכים עם דורון אז זה גם ייכנס לרשימה…

      יש עוד דברים שאני לא זוכר כרגע ואשמח אם הרב יעזור לי….. ( פה אמור להיות סמיילי של חיוך אבל כבר התייאשתי מלנסות לעשות את זה כמו שצריך אולי ככה 🙂 או ככה (:)

  7. אילון, רצון הרוב חשוב מאד ובמיוחד בדמוקרטיה. אבל אם מדובר בשאלת התוקף המוסרי אתה הרי לא חושב שאם הרוב רוצה משהו (שתהיה או שלא תהיה חוקה, למשל) אז אוטומטית זה הדבר הנכון לעשות? תוכל בקלות לדמיין מצב שבו רוב רוצה שתהיה חוקה שאיננה מוסרית בעיניך. האם אז תתמוך בה? במחשבה נוספת נדמה לי שאפילו לא צריך לדמיין.

    1. ליעקב ודורון

      אני לא באמת מבין (וגם לא מאמין) מה צריך להסביר דברים פשוטים כאלו.מבחינה מוסרית , אצל יחידים, כל עוד אינך פוגע באחרים מה שלא תעשה הוא לא לא מוסרי. וכך גם אצל אומות. כל עוד אומה לא פוגעת באחרות, מותר לה לחוקק איזה חוקים שהיא רוצה בינה לבין עצמה ולחיות ככל העולה על רוחה. ומי שקובע את רצון האומה הוא הרוב. אין פה שום קשר לחשיבות רצון הרוב. כל עוד מאמינים בשוויון אין דרך אחרת לדעת מה רצון האומה. אם יש יחיד שלא מרוצה מייחסה אליו, כל עוד היא לא מכריחה אותו לחיות בצילה (כמו שהיה אצל הקומוניסטים) אין לו שום טענה עליה, ושיעזוב. לכל אומה יש בעלות על ארצה שקודמת לבעלות הנדל”נית של כל יחיד על אדמתו. וכל עוד היא לא שודדת אותו מנכסיו אין לו שום תביעה אליה איך תנהג בו והוא לא יגיד לה איך לחיות בינה לבין עצמה. דמוקרטיה זה לא אלוהים ואין שום חובה קדושה לחיות במשטר כזה ואפשר גם לחיות בדיקטטורה (מונרכיה) אם זה מה שהעם רוצה. בכל מקרה מה שקובע אם החיים יהיו טובים בחברה כלשהיאזה אם האנשים בה טובים. ואם כן אז גם במונרכיה יהיה טוב. ואם לא ,אז גם דמוקרטיה לא תעזור. זו רק שיטה, פרוצדורה. לא מהות.והיום הפכה לעוד ע”ז.

      באופן אישי :אם משהוא לא ימצא חן בעיניי (אפילו מבחינה מוסרית) אז יש לי שתי בררות : או לקבל את הכרעת הרוב ולהשאר חלק מהאומה או לפרוש. ואם האומה לא מוסרית כלפי חברותיה אז יש לי חובה לפרוש ממנה (כמו בגרמניה הנאצית). אבל לכפות עליה את דעתי איך היא אמורה לחיות את חייה בינה לבין זה עוד יותר לא מוסרי. זה פשוט ניצול של יחידים של הכלל. זה כמו לקחת את החרות האישית של אדם פרטי – לקחת לו את הבחירה החופשית. זה לא יעלה על הדעת בכלל. השמאל בעולם הוא פשוט לא ייאמן. או שהוא דיקטטור לא פחות מדקטטורים נפוצים בעולם או שהוא רפה שכל וחסר דעת

    2. אילון, אם כך גם אתה מסכים שרצון הרוב, היכול להתבטא בחוקה, אינו קדוש.
      הדמוקרטיה וודאי אינה קדושה. מי בכלל טען אחרת?

      אבל בדוגמה שהבאת מגרמניה הנאצית הלכת כבר ממש רחוק… נראה מדבריך שאתה חושב, שלא מוסרי לאזרח גרמני במלחמת העולם השנייה להיאבק ברוב הנאצי שבמדינתו ו”לכפות עליו את דעתו”. כביכול בעיניך האתוס הנאצי הרע גרוע פחות מכפייה של הרוב. מוזר מאד.

      כל הדיבורים האחרים על מגרעות השמאל וכו’ לא מעלים ולא מורידים לצורך הדיון (אפילו שאני נוטה להסכים איתם).

    3. אילון,

      מוסר הוא בין אדם לעצמו, בין אדם לא-להים, ובין אדם לחברו. מה זה מוסר של אומה? רס”ג אומר אין אומתנו אומה אלא בתורותיה. לפיכך, בישראל מלכתחלה מלך ככל הגויים איננו רצוי (שמואל א ח, ח), והמלך המותר הוא רק זה שמידותיו טובות ההולך בדרכה של תורה, ואין מלוכה בלי נבואה, שתפקיד הנביאים להורות למלכים את דרך ה’ ולהוכיחם אם אינם הולכים בה. ברוב המונרכיות של אומות העולם רצון המלך נחשב לצו אלקי ורצון העם למרמס גם אם המלך היה שוטה והעם צודק בדרישותיו. העוול המתמשך של מלכי אומות העולם הביא לבסוף להקמת דמוקרטיות. ואכן אם במונרכיה המלך הוא העריץ, הרי בדמוקרטיה ההמון הוא העריץ, וזה לא בהכרח דבר טוב יותר. העריצות של ההמון יכולה לבוא לידי ביטוי במערכת המבצעת – בחירת מנהיגים לא ראויים, במערכת המחוקקת – בחקיקת חוקים לא מוסריים, ובמערכת השופטת – בהטיית משפט. מכל מקום, לדאבוננו כיום בעולם כולו לקונצרנים גדולים יש יותר כח מאשר לממשלות ולבתי מחוקקים ולבתי משפט, ככה שרוב הדיונים התיאורטים על דמוקרטיות מתייחסים לרצוי ולא למצוי.

    4. לדורון

      אכן לא היתה שום בעיה מוסרית עם זה שהיטלר הגיע לשלטון באמצעות בחירות. מותר להתנגד לפני או לא להצביע לו אבל מהרגע שהוא נבחר ע”י רוב אז זה מה שגרמניה בחרה. ומי שלא טוב לו שיעזוב (כמו שאלברט איינשטיין עשה). ומי שלא מקבל ומנסה לחתור תחת השלטון שנבחר הוא נצלן ולא מוסרי בעצמו. הבעיה של גרמניה הייתה שהחליטה לפלוש ולכבוש ארצות מחוצה לה. וגם להרוג את כל היהודים שבשטחה ובאירופה. שוב זו אמת פשוטה ואני בכלל לא מבין מה צריך לדבר על זה. יש המון עמים פרימיטיביים בהם אין זכויות אדם ומדינות בהם נסקלים אנשים. כל מי שבוחר לגור שם ושעובר על החוקים שם יודע את זה ומקבל את העונש הצפוי לו ואין לו מה להתלונן על זה לאחר מעשה.זה לא שונה מגרמניה הנאצית.

      ליעקב

      יש גם מוסר בין קבוצות של אנשים.וכן בין אומות. מה הבעיה בזה ? כל הדברים שכתבת חוץ מזה לא רלוונטיים כי אנו עוסקים במוסר שהוא חלק מדרך ארץ שקדמה לתורה וגם שייך לשכל הישר. ובדרך ארץ אומתנו גם אומה שלא בתורותיה.כל בני יעקב הם עם ישראל כמו שכל בני עשו הם עם אדום. א”א לצטט גאונים וראשונים בשטחיות מבלי להבין את דבריהם. משרסג דיבר עליו זה משהוא ששייך לרובד יותר עמוק של המציאות (תורת הקבלה) שעליו אין לי מה לדבר עם מי שאינון מבין א7ותה ארו מאמין בה. הרי כל הדיון בטור הזה הוא על דברים ששיכים לשכל הישר (שרלוונטי לכל תושבי ארצנו ובני האדם בכלל) ולא רק למאמינים.

    5. סליחה על טעויות הכתיב הרבות בסוף.היה מאוחר בלילה… בסוף צ”ל : ” מה שרס”ג דיבר עליו זה משהוא ששייך לרובד יותר עמוק של המציאות (תורת הקבלה) שעליו אין לי מה לדבר עם מי שאינו מבין אותה או מאמין בה”

    6. היטלר עלה לשלטון בשיטות של מאפיה, שאין בינן לבין דרך ארץ כלום. אגב, האינטלקטואלים הגרמנים שעזבו את גרמניה קראו לאינטלקטואלים שנשארו בגרמניה, ותמכו בהיטלר או החרישו ולא מחו, בוגדים באומה הגרמנית.

    7. אילון
      זה נהיה מוזר יותר ויותר.
      לשיטתך אפילו אם האידיאולוגיה הנאצית היא מרושעת עדיין לא לגיטימי לאזרח גרמני בן התקופה אפילו לערער עליה. למה? משום הערך העליון של רצון הרוב… יותר “מרושע” הערעור על הנאציזם מהנאציזם…
      בטענה הזו אתה מתקרב מאד לכל אלו שביקרת שמוצאים בדמוקרטיה “קדושה”.
      המשותף לך ולהם- קידוש הפרוצדורה והפיכתה לחזות הכל. לא חשוב המהות אלא האיך.
      (שלא יובן מדברי שהפרוצדורה- או הפרוצדורה הזו של בחירת שלטון הרוב- היא לא חשובה. היא חשובה מאד. היא פשוט לא בעלת חשיבות טוטאלית, כמו שעולה ממה שאתה אומר).

    8. דורון, דווקא לאור ההיסטוריה של השיח בינינו, לעונג הוא לי להצטרף לתדהמתך מהדברים ההזויים שנכתבו כאן על ידי אילון.

    9. ליעקב

      מה זה קשור ? אני מדבר על הפן העקרוני ואין לי עניין לדון בדיוקים הסטוריים. אני מדבר על מקרה בו היטלר נבחר בבחירות כשרות וזהו ולא בשום שיטה אחרת. ברור שאם זה לא היה ככה אז לא על זה אני מדבר. הרי הוא הדוגמא החביבה על השמאל מדוע אין לדמוקרטיה לאפשר התמודדות בבחירות למפלגות לא דמוקרטיות. אני טוען שזו כמובן בדיחה וחוסר דעת. זה כמובן לא דמוקרטי (במובן העמוק של המילה הזו) להחליט לעם מבחוץ איזה סוג של שלטון יהיה לו.

      לדורון

      מה לא מובן פה ? מה מוזר ? מה זה השטויות האלו ? לא שייך לדבר על אידאולוגיה שהיא מרושעת אם היא לא פוגעת באף אחד אחר חוץ מזה שמחזיק בה. ואני טוען שאם רוב האומה הגרמנית מחזיקה באידאולוגיה כזו מותר לה (והיא אף צריכה ליישם אותה בהנחה שהיא מאמינה בה באמת) ליישם אותה בינה לבין עצמה כל עוד היא לא פוגעת באף אומה אחרת חוץ ממנה ולא מכריחה שום יחיד שלא מחזיק באידאולוגיה זו להיות חלק ממנה והוא יכול עזוב. זו פשוט חוצפה ממדרגה ראשונה שקבוצה של יחידים יגידו לאחרים איך הם צריכים לחיות כל עוד הם לא פוגעים בו או מכריחים אותו להיות חלק מהם. אם הוא בוחר לחיות איתם אין לו מה להתלונן על חוקיהם ודרכם. שלטון הרוב הוא לא פרוצדורה. הוא מהות. כל עוד מאמינים בשוויון בין בני אדם (ובכך שאין בכלל יותר מאשר פרטיו.שתי אמונות קדושות אצל השמאל העולמי.אני אגב לא מאמין בקדושת אף אחת מהן) מסקנה לוגית מתבקשת שרצון הקבוצה מתבטא ע”י רצון הרוב. נקודה. אגב כל זה הוא בהנחת שתי האקסיומות הקדושות על השמאל כפי שציינתי (ובתוספת אקסיומת מותר לך לעשות כל שתרצה כל עוד לא פגעת באחרים. אף היא הנחת עבודה קדושה אצל החילונות. זה בעצם קשור למוסר אבל גם אני מאמין בה בגדול ברמת הדרך ארץ כפי שנאמר). אני רק רוצה להראות איך פשוט האנשים האלה (השמאל העולמי) נכנסים לסתירות לוגיות מבלי בכלל להבחין בהם – חסרי דעת כפי שאמרתי ( או שכן שמים לב ומשקרים להמון – רשעים )

    10. לרב

      רק עכשיו שמתי לב שהצטרף לדיון. אז אני קודם כל מציע שיקרא את התגובה האחרונה שלי ( מ 11:22 ). באמת לא מאמין איך הוא נפל לשטות זו. האם הוא בכלל לא הבין מה הדיון פה ? מה זה קשור בכלל לאידאולוגיה הנאצית ? הרי הדיון פה הוא בעקרון האם הרוב רוצה במלך.האם ליחידים מותר להתנגד לרצון הרוב ,כל עוד לא מכריחים אותם לגור איתם ? מה ההבלים הללו ? הדברים שלי הזויים ?!! מה אלו השטויות הללו ?! מילא אני לא באמת מאמין כמה רפי שכל יש בעולם , אבל גם הרב הצטרף לחגיגה ?! איי טו ברוטה ? טוב, זה אם זה כך זה אכן מצטרף ללא הרבה שטויות אחרות שלו (כמו הרעיון שלו לעזור במלחמת האזרחים בסוריה (אפילו במחיר הרוגים שלנו) או השגעון שלו בענייני אכילת בע”ח)

      אבל אכן כן, מותר לחברה בינה לבין עצמה להתנהג איך שהיא רוצה (שוב, כל עוד היא לא מכריחה אף אחד להשאר בה).כלומר אם האסקימוסים מאמינים שצריך להרוג את הזקנים שלהם (או את בעלי המומים אם דברנו כבר האידאולוגיה הנאצית) אז זה בסדר מבחינתם. ואם פתאום הזקנים מתחרטים אז שיעזבו . זה כמו שמבחינה מוסרית אין בעיה שאדם יתאבד או יטיל מום בעצמו. אם אלו החוקים בחברה אז מי שבוחר לחיות בה סבר וקיבל. או שיעזוב. אני בכלל לא מבין מה צריך להסביר פה. האם לאומה אסור להיות פרימיטיבית ? האם לסינים ולערבים אסור לחיות לפי החוקים שלהם עצמם ? מה אלו השטויות האלו ? מי שלא פרימיטיבי שלא יחיה בינהם אבל מה שייך שינסה לחנך אותם אם הם לא רוצים בזה ואם אין לו אחריות כלפיהם (בניגוד ליחסי אבא ובן).

      אם הרב לא חושב ככה אז יש לו בעיה גדולה מאוד.למעשה מי שלא חושב ככה לא ניתן בכלל לומר שהוא חושב אחרת. הוא בכלל לא חושב. לא פעם אמרתי לרב שהוא מושפע מחבריו השמאלנים. (ותעיד על כך המילה “הזוי” שהם כ”כ אוהבים להשתמש בה לכל דבר שהם לא מבינים אותו). רק ככה ניתן להסביר את הצטרפותו להבלים שדורון כותב פה.

    11. מיכי,

      מה אומר ומה אגיד? אם אני מצליח לגרום לך עונג- דיייני 🙂

      אילון,

      לפחות מחמאה אחת אני יכול לתת לך (אני יודע היטב שמחמאותיי הן לא באמת מוצר נחשק..): יש לך הרבה ביטחון עצמי. זאת בהנחה שהסגנון הנחרץ הוא אמתי ולא מחפה על משהו אחר.
      אשריך.

    12. לדורון

      אגב,שים לב לכמה מונחים מהתגובה האחרונה שלך. רצון הרוב הוא לא ערך בכלל והוא לא דוחה שום דבר.הוא פשוט זה שמגדיר רצון של קבוצה (בהנחת שוויון ועוד). הערך של הרצון של הקבוצה נבחן במונחים של ערכים בכלל. אם הרצון של הקבוצה לאכול המבורגר אז אין יותר מדיי ערך, אבל אף אחד לא יגיד לה מה לעשות בעניין זה ומי שלא רוצה לאכול שלא יאכל, אבל הוא בטח לא יגיד לאחרים מה הם צריכים לאכול או לא . אם הקבוצה רוצה להרוג מישהוא אז אפשר להלחם בה. אבל לא שייך לנסות להיות חלק ממנה ולהכריח את האחרים בכוח שלא יפעלו כך כאחד מבפנים.שיפרוש ושיילחם. הערך שעליו אני כן מדבר הוא הערך של חרות אישית וקבוצתית.לקבוצה יש חרות לעשות ככל העולה על דעתה כל עוד היא לא פוגעת במישהוא מחוץ לה. ומאפשרת ליחידים לעזוב אם הם חפצים בכך. נקודה.

      בנוסף כפי שאמרתי אין דבר מרושע באידאולוגיה אם היא לא פוגעת במישהוא מבחוץ. האידאולוגיה הנאצית כן פגעה במי שהוא מבחוץ לכן היא כן הייתה מרושעת וכן היה אפשר להתנגד לה. ברור שלגרמני היה מותר להלחם ברוב שבמדינתו כי הם היו באמת רשעים שרצו לפגוע במי שחוץ להם. וגם בו. זה לא קשור בכלל לנושא שלנו. הדוגמא עם הנאצים היא רק דוגמא כפי שאמרתי אני לא יודע מה הם חשבו בשנת 33 כשעלו לשלטון אבל אם הם לא התכוונו לפגוע באף אחד מהם (וודאי שכן אבל שוב זו רק דוגמא.נניח שלא התכוונו.רצו רק מלך) אז אין מה לגרמני לערער על תוצאות הבחירות.שיילך משם. הקטע שלך להתמקד דווקא בנאצים הוא מאותו סוג של חוסר דעת וחוסר רצון לנסות להבין משהוא פשוט רק בשביל לקדם את דת הדמוקרטיה.

      בנוסף למי אכפת אם אדם הוא אזרח גרמני ? למה בכלל מעניין מישהוא האזרחות ? מה שחשוב הוא האם הוא בן העם הגרמני או לא. ואם הרוב החליט החלטה ביחס לחיי עצמו אז או שילך או שיצטרף. או שקבוצת המיעוט תתפלג. את ענייני הנדל”ן נפתור אח”כ. המיעוט כמובן יכול לומר שכל החלטה שלא לדעתו פוגעת בו אבל כמובן כל אדם בעולם יכול לומר לחברו שאם הוא לא מפרנס אותו שזה פוגע בו.

      כל המונחים הללו (ערך, אזחות, פרוצדורת הרוב חשובה..) כולם שייכים לענייני פרוצדורה ולא למהות.כן,גם המילה ערך. זו מילה של שמאלנים אוהבי צורה. מילה של דוגמנות.צריך לדבר על מטרות ולא על ערכים. הדבר כמובן גם מתייחס לערך של חירות קבוצתית עליו דברתי מקודם. כל זה נאמר לשיטתך המלאת סתירות שלא מדעת .מבחינתי חירות היא לא מטרה אלא אמצעי למה שלא תהיה מטרת הקיום. ואתה עוד מאשים אותי שלא שמתי לב שקידשתי פרוצדורה ושחטאתי בחטא בו אני מאשים אותך ….

      כמה אפשר להסביר דברים כ”כ פשוטים ? זו פשוט מנטליות יהודית גלותית נצלנית שאגב מאפיינת מאוד את היהודים האמריקאים שלא אכפת להם מהאומה האמריקאית אלא רק מהחיים הקטנים שלהם ( הם רוצים שקט). וגם את החרדים. אבל האמת שאם הרב לא מבין דברים אלו אז ייתכן שכנראה אני האדם האחרון בעולם שיש לו דעת.

    13. הגבתי בשרשור הלא נכון (כבר מרוב תגובות ארוכות ומייגעות אני לא זוכר איפה אני נמצא….) לכן אעתיק התגובה גם לפה שזהו מקומה :

      לדורון

      “לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך”…. לכן אקבל את המחמאה שלך בתנאי שתתחיל לחשוב על הדברים שאמרתי. שאם כן הבטחון העצמי שלי לא עוזר לי יותר מדיי (טוב, זה לא נכון.הוא עוזר לי לא להיות מושפע מאף אדם.פשוט אני לא מפחד לחשוב (לדבר לפעמים כן.יש הרבה אנשים דתיים בעולם וכל עוד אני רוצה לחיות בחברה אסור לי להרגיז אותם) .אף פעם לא היה אכפת לי להגיד שטויות באופן מתודי כל עוד זה מקרב אותי אל האמת.אין לי חברים ולכן אני לא צריך למצוא חן בעיני אף אחד.אפילו בעיני הרב.אף שהוא מרגיז אותי לא פעם).

      לרב

      אנא ייקח הרב את דבריי הקודמים והבאים בפרופורציה המתאימה ובחיוך.אף שיש לי כבוד אליו (ואולי בגלל זה) אני אוסף אחת לאחת את הפעמים בהם הוא אומר דברים מגוחכים (המקבילה שלי לניסוח “הזוי ” של הרב)

      כרגע יש את הרשימה הזאת :

      1.”שואת” בעלי החיים בתקופתנו (הושפע מבתו שאינני יודע מי היא).בכלל לא הגזים…

      2.מה שטען שלחיילים הגרמנים במלחה”מ ה – 2 הייתה טענה שמילאו פקודות ושצריך למצוא סיבה משפטית למה זה לא היה בסדר …

      3. ההכרה שלו במושג המגוחך של ” פקודה בלתי חוקית” במקום של פקודה בלתי מוסרית..זה קשור לקודם ( והקודם נובע ממנו). אבל לשיקול דעתי זה אמור לזכות בסעיף משלו.

      4. המסקנה של הלוגיקה שלו (שאינני זוכר אותה כ”כ.זה היה קשור שאם הייתה לי אפשרות להעלים אותם מעל פני האדמה מבלי להנזק האם הייתי עושה זאת.אבל המסקנה הייתה צריכה להוביל אותו למסקנה שמשהוא היה פגום בטיעון) שצריך לסייע ( אפילו במחיר חיי אדם !!) לסורים במלחמת האזרחים שלהם… (הוא רק שכח פרט קטן שהם עדיין אויבים שלנו אבל גם אני שכחתי זאת באותה שיחה).זה גבר על מה שהרב שרלו אמר שצריך להתפלל בשבילם.

      5. האמון שלו בעיתונות ובפרקליטות בענייני ביבי ( לא שאני חושב שביבי זך כשלג אבל האמת שא”א לדעת בכלל מה הוא כרגע. הוא אכן עשה משהוא לא בסדר כי אין עשן בלי אש. אבל אפשר לסמוך על הפרקליטות השמאלנית שתהפוך אפצ’י להוריקן).אפילו על בית המשפט אני לא בטוח שאפשר לסמוך. האם הם באמת יכניסו בן אדם שלא אשם בפשע שבו הואשם, לכלא ? אני מקווה שלא .אבל הם מתדרדרים עם השנים ומאוד ייתכן שזה יקרה.למעשה רק מהרצון שלי לא להכנס לפרנויה אני עוד נותן בהם איזשהוא אמון בעניין זה.אף שהם הוכיחו את עצמם בחוסר היושר שלהם בכל העניין של קביעת מדיניות

      6.זה אמנם בהמתנה אבל כנראה אם הוא מסכים עם דורון אז זה גם ייכנס לרשימה…

      יש עוד דברים שאני לא זוכר כרגע ואשמח אם הרב יעזור לי….. ( פה אמור להיות סמיילי של חיוך אבל כבר התייאשתי מלנסות לעשות את זה כמו שצריך אולי ככה 🙂 או ככה (:)

    14. אילון
      היות שכתבת שאתה מוכן לקבל את המחמאה שלי בתנאי שאחשוב על דבריי מחדש אני מיד מזדרז להיכנס לסשן חשיבה קדחתני.
      רוצה לחוש ראוי למחמאות שאני נותן לזולתי.

    15. לדורון

      אשריי ואשריך שזכינו

      ובשביל שיהיה לך על מה עוד לחשוב בסשן החשיבה האינטנסיבי שיעבור עליך בימים שטופי שמש אלו,אומר גם שעיקר הטענות שלי כלפי השמאל העולמי המהווה מיעוט זה לא על הרצון שלו לשלוט על שאר הציבור המהווה הרוב.יכול להיות (לא יכול להיות. זה אכן נכון) שהוא חושב שלא ראוי שהרוב ישלוט בו כי הרוב לא מספיק אנטליגנטי או מוסרי בשביל לומר לו מה לעשות, או בכלל ע”מ לנהל את המדינה ככלל, והם מרגישים ראויים יותר. זה בסדר מבחינתי. זה אריסטוקרטיה או שלטון הדיקטטטור הנאור (שהוא בסדר כל עוד יתקיים התנאי. יש רק שתי בעיות עם זה שהן בעייה אחת בעצם : 1. השקר. חוסר המוכנות של השמאל לשים את על השולחן ולהגיד את זה במפורש וזה נובע בעצם מבעייה השנייה שהיא הבעייה האמיתית : 2. הוא רוצה לשלוט מבלי לקחת אחריות. כלומר לא מספיק להיות חכם יותר מחברך בבשביל להיות המנהל שלו (ושלכם כגוף אחד) צריך שיהיה לך אכפת ממנו.

      מעבר לזה כמובן צריך שבאופן יסודי אכן העם ירצה בזה כמו בתקופת שאול. אבל אם יש אכפתיות אמיתית ( לא סתם דמיונות של אכפתיות.כלומר לא סתם תאוות שלטון מוסווית. שזה מה שאני טוען ביחס לשמאל העולמי בהנחה שהוא לא חסר דעת רשע) אז זה גם יכול במקרים מסויימים, וגם בהם עד גבול מסויים, להצדיק כפייה של השלטון הזה. זה אגב מה שמצדיק כפייה של הורים על ילדיהם.

    16. שוב טעות בתגובה האחרונה :

      באמצע התגובה צ”ל :… זה אריסטוקרטיה או שלטון הדיקטטטור הנאור (שהוא בסדר כל עוד יתקיים התנאי שאומר בהמשך. של אחריות). יש רק שתי בעיות ….

  8. הטרחתי את עצמי לקרא את כתב האישום נגד נתניהו, הפכתי 63 עמודים בזה אחר זה ושאלתי: “נניח שכל העובדות המפורטות כאן אמת (ואני בהחלט מפקפק ברובן הגדול) – נו, איפוא כאן האשמה הפלילית”?

    ונניח שבכל זאת העובדות המתוארות שם מהוות אשמה פלילית – היכן הראיות? הרי לפי חוק סדר הדין הפלילי כתב האישום אמור להכיל את הראיות ורשימת עדי התביעה. אבל הסיפור שמספרות ה”ראיות” שמפרט כתב האישום נשמעות בערך כך: “ביישוב פלוני יש בנק. בנק זה נשדד ביום XXX. בישוב פלוני מתגורר אלמוני. אלמוני היה ביישוב ביום השוד. מסקנה – אלמוני שדד את הבנק”.

    לדוגמא: נתניהו התלונן על סיקור עויין כלפיו ב”ואללה”. נתניהו חתם על כמה מסמכים ואישורים לבקשת אלוביץ’. אלוביץ’ אמר לעורכי ואללה שיאזנו את הסיקור של נתניהו. מסקנה: שוחד!

    ובכן, אלו שטויות. צריך להוכיח שחתימותיו של נתניהו הותנו בסיקור אוהד, צריך להוכיח שאכן ואללה הפך לאתר אוהד. צריך להוכיח ששר תקשורת אחר לא היה חותם על האישורים המבוקשים כיון שהיו לא סבירים ובניגוד לעמדת הדרגים המקצועיים במשרד. אבל, לא תאמינו – לכל זה אין זכר קל שבקלים בכתב האישום. פשוט אין! (קראתי!). מה שיש זה כל מיני ספקולציות בנוסח “אלוביץ’ הבין כי”, “הנאשם נתניהו הבין כי” וכו’ וכו’.

    יתרה מזו, חלק מהדברים שמובאים בכתב האשום נגד נתניהו הם בעצם לזכותו. למשל, האישור שנתן לאלוביץ’ למכור את אתר “יד 2” למשקיע גרמני. נכון, אלוביץ’ השתמש בכסף לפירעון חובותיו. אז מה? האם עדיף היה שיפשוט רגל והנושים לא יראו שקל? למה לא לאשר למשקיע גרמני להכניס למשק כ-800 מלש”ח ובכך להציל חברת ענק תשתיתית מהתמוטטות? כיצד צעד מבורך הופך לעסקה מושחתת? מישהו שם השתגע בפרקליטות, וזו לא הדוגמא היחידה.

    הוא הדין ביחס למתנות ממילצ’ן. יכול להיות שיש בהתנהלות הזו טעם רע, אבל אפוא האשמה הפלילית? אה, נתניהו פעל להחזיר למילצ’ן את הויזה לארה”ב. אז מה? מה הציבור הישראלי הפסיד מכך? האם כל ראש ממשלה אחר לא היה פועל כך למי שתרם תרומה עצומה לבטחון ישראל ובשל כך איבד את הויזה לארה”ב? (רמז: גם שמעון פרס פעל בכיוון זה למען מילצ’ן). היכן ההוכחה שזה תמורת זה? היכן ההוכחה שאלמלא המתנות הפעולה אינה ראויה ולא הייתה באה לעולם? מדוע זו בכלל פעולה פסולה?

    ועוד ועוד, ועוד ועוד, ועוד ועוד. כל כתב האישום בנוי על כרעי תרנגולת מעין אלה. הוסיפו לכך את ההתנהלות המאפיוזית כלפי עדי המדינה, את ההדלפות (עבירה מסוג פשע שדינה 3 שנות מאסר – כלומר הפרקליטים המאשימים הם בעצם פושעים) ותקבלו את האמון הראוי למערכת זו.

    כך שבניגוד לנאמר לעיל, אני ממש לא בטוח שנתניהו עבר ולו עבירה פלילית אחת. (כתב אישום לא אמור לעסוק בעניינים שבמידות ומוסר או טעם רע וכיו”ב). אבל לגבי מאשימיו אני בהחלט חושד שהם בעצם פושעים פליליים.

    נ.ב., כשפרקליטה הדליפה משהו נגד שרון, אליקים רובינשטיין הפעיל את השב”כ והמדליפה נתפסה מיד. לעומתו, מנדלבליט מסרב לחקור את ההדלפות הפליליות נגד נתניהו. בועז גולן טוען שיש לו ראיות שמנדלבליט הדליף הדלפות פליליות בהיותו פצ”ר והפרקליטות הזדרזה להטיל על כך צא”פ. האם יתכן שההדלפות באו ישירות מ… לא. לא יכול להיות. זו סתם הסתה נגד שלטון החוק.

    1. רק הערה אחת: לפני כמה ימים שמעתי בתכנית טלוויזיה כלשהי שכתב אישום דווקא לא אמור להכיל את הראיות אלא רק את העובדות (הוא טען נגד כתב האישום של ביב שמכיל גם ראיות ושזה נגד החוק כי זה מאפשר לעדים לסנכרן את עצמם ועוד). אם זה נכון, חלק נכבד מביקורתך על כתב האישום נופל. אבל איני משפטן וגם לא קראתי את כתב האישום.

  9. הכלל הוא צדק צדק תרדף. רק אנשי צדק מסוגלים לעשות צדק. מצב של דור השופט את שופטיו מלמד על היעדר צדק, לא בהכרח ששופטים תמיד טועים ונשפטים צודקים, ולא ששופטים תמיד צודקים ונשפטים טועים, אלא שהמערכת בינונית. באותה מידה שנדרש משופטים להיות אנשי צדק, כן נדרש ממנהיגים להיות אנשי חיל יראי א-להים אנשי אמת שונאי בצע.

  10. מיכי, השאלה הבסיסית היא האם יש ביקורת בונה או בקורת הורסת?
    לעלות עם D9 – זו דוגמה לבקורת הורסת. והיא מגיעה מחוגים מאד מוגדרים בקשת הפוליטית…

    הטענה המרכזית נגד בקורת של חלק מאנשי הימין היא שהם באים לנגח ולהרוס, ולא לבנות ולשפר.

    וכשזו האג’נדה שלך – קשה להיות טולרנטי לבקורת שלך, גם אם פה ושם היא מטובלת בדברי טעם.

    איילת שקד, עם כל הבקורת על האג’נדה שלה, ניסתה בדרכה לשנות את המערכת מבפנים תוך בנייה והתרחבות – ולא מתוך נגחנות והרס עצמי. ועל זה מגיע לה כבוד גדול (למרות שאני מתנגד לאג’נדה שלה בכמעט 90%)
    הפגנת תמיכה ברוה’מ עם כתב אישום, הדבקת מניעים אישיים לפקידי ממשל ועצומות נגד שלטון החוק – זה לפורר את המסד שמדביק אותנו יחד.

    1. הרב מיכאל אברהם, איך להבדיל בין מבקרים המבקשים לתקן ולשפר את מערכת המשפט לבין מבקרים המבקשים להחליפה במערכת גרועה הרבה יותר? להזכירך, בזמנו אבשלום יצא נגד מערכת המשפט של דוד וכשהגיע לשלטון בית דינו התיר זנות.

  11. לא יודע מה שמעת בתכנית טלוויזיה, וגם לא ממש חשוב.
    סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ”ב-1982 קובע שעם הגשת כתב אישום חובה על התביעה להעמיד לרשות הנאשם ובאי כוחו את כל חומר החקירה וכן רשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת וכו’.
    סעיף 85 לחוק האמור קובע שכתב אישום יכיל את רשימת עדי התביעה. זה חשוב כי מרגע שנכלל שמו של אדם ברשימת עדי התביעה, לנאשם זכות לזמנו לעדות ולחקור אותו חקירה נגדית גם אם התביעה החליטה בסופו של יום לוותר על החקירה הראשית. מדובר בזכות יסוד של נאשם.
    ההסבר היחיד העולה על דעתי להשמטת רשימת העדים מכתב האישום הוא שהפרקליטות מהססת לכלול בו עדי מפתח כמו יאיר לפיד, גבי אשכנזי ובוגי יעלון. אבל כמובן שעל פי החוק היסוסים (מובנים מאוד) אלה אינם עילה לאי קיום הוראותיו. התחמקות מפירוט עדי התביעה מעידה יותר מכל על תחמנות ותחבולנות של התובעים.
    אי קיום אחד מהתנאים הללו הוא עילה לפסילת כתב האישום על הסף.

  12. מרתק.
    מסכים מאוד עם על דבריך בנושא הכאוב זה
    מלבד האמירה שלגיטימית ההיתה הערתו של יוגב על די9.

    אציין כי אני סולד מהמצב הנוכחי, בדגש על מצג השווא שתומכי שיטת ברק מציגים
    עם ייחוס חשיבות רבה לועדה לבחירת שופטים ולהחלטותיה
    ובו זמנית גם טענה לאוסייקטיביןת מוחלטת של בגץ לאחר שכבר מונה.

השאר תגובה