‘הדילמה החברתית’: מבט על רשתות חברתיות (טור 335)

בס”ד

אתמול (ג) ראיתי את הסרט ‘הדילמה החברתית’, שעוסק ברשתות חברתיות ובהשפעתן על חיינו. הסרט בנוי מראיונות עם אנשים מרכזיים בתעשיית הרשתות החברתיות (פייסבוק, גוגל, טוויטר וכדומה), שמדברים על כך שכמה אנשים בעמק הסיליקון מהנדסים את החברה שלנו וכשהדבר עולה ברצונם הם מניעים מיליארדי אנשים לפעולה כאילו היו מריונטות על לוח. ‘האח הגדול’ של אורוול כבר כאן. במקביל יש שם מעקב אחרי כמה צעירים ספציפיים שמהונדסים על ידי שלושה אנשי הייטק מרחוק (מעמק הסיליקון) שמעלים לפניהם מידע ופניות שונות וכך גורמים להם לעשות ולפעול בדיוק באופן ובזמן שהם מחליטים עבורם.

דומני שהמרואיינים בסרט הם בעיקר כאלה שפרשו מעולם הרשתות וכיום פעילים ביצירת טכנולוגיה הומנית ומצפונית יותר, וככל שהבנתי חלקם פרשו על רקע הבעיות המוסריות והחברתיות שמתוארות בסרט. הסרט הוא להיט גדול בימים האחרונים, וקיבלתי עליו לא מעט המלצות כחובת צפייה. אכן מצאתי אותו מעורר למחשבה ואפילו מפחיד. אבל לדעתי יש בו גם לא מעט כשלים, וכפי שאנסה להראות כאן במידה מסוימת הוא מנסה לעשות לנו בדיוק את מה שהוא מתריע מפניו.

תכתובת ראשונית

העניין שלי בסרט החל במייל שקיבלתי מגיל לפני כמה ימים:

לא ראיתי שכתבת על העניין אבל יש עכשיו הזדמנות: ההתמכרות ההמונית לרשתות החברתיות ולסמארטפון באה לידי ביטוי נוקב בסרט חדש שעלה לנטפליקס ובו ראיונות עם מפתחי הפייסבוק\טווויטר ועוד ועוד. זה סרט מפחיד – והוא ממחיש יפה את העניין של הפייק ניוז, בעיית היעדר קנה מידה לאמת, ואת ההרס שזה יביא ומביא לדמוקרטיה ולאנושיות בכלל. לא אכביר במילים, יש כמה וכמה הרצאות על כך בטד, וגם בעברית מיכה גודמן כותב על כך כעת ספר והוא סיפק שתי הרצאות יוטיוב מעולות. מיד אצטרף כמה לינקים.

אני חושב שיש מקום נכבד להרחיב על כך מנקודת מבט פילוסופית, אנושית ויהודית. יש בכך צו דחוף למדיי שכן לפי טענות רבים אנחנו בני הדור האחרון שמודע לקיום אחר, כזה שאינו מנוטר תמידית על ידי אינטליגנציה מלאכותית. (סליחה על הדרמטיות לא היה לי זמן לקצר 🙂 )

כאן הופיע אצלו לינק להרצאה של מיכה גודמן שאני מביא לטובת הקוראים באתר (אציין שלא שמעתי אותה).

על כך עניתי לו:

אחשוב ואבדוק. על פניו נראה לי דרמטי והיסטרי מדיי. התרגלנו להרבה שינויים וכנראה נתרגל ונתמודד גם עם זה.

הוא כתב לי:

בכל מקרה כדאי שתצפה.

אני מקווה שאתה צודק. כאב צעיר אני מאד מוטרד מהילדות של הילדים שלי שעלולה להיות רווית מסכים והשפעות שאין לי שום שליטה בהן ולא אמורות להיות בטווח תודעתם וכו’. ואכמל

לגבי הטענה שנתמודד עם זה הם מתייחסים לכך שזה שונה הפעם כי ההשתנות של כח החישוב ושל הטכנולוגיה הזו גדלה בקצב אסקפוננציאלי – וזה דבר שאיתו האבולוציה של המוח האנושי לא יכולה לעמוד בו וכו’ וכו’.

סיימתי את התכתובת במענה קצר שלי (שקדם לצפייה בסרט):

כאב מבוגר יותר, אני יכול לומר לך שילדים עוברים הרבה ניסיונות, והם אף פעם לא בשליטתנו (וטוב שכך). לכל דור יש את הניסיונות שלו (אקספוננציאליים או לא. הוא תמיד בטוח שמעולם לא היו כאלה), ובמוקדם או במאוחר הוא מפתח את הנוגדנים הראויים. לעתים זה לוקח זמן ויש שלבי ביניים מטרידים, אבל בסוף יהיו כלים להתמודד. אתרים שמנסים להציג חשיבה שיטתית ושפויה, ובעיקר ביקורתית מול שטף המידע, הבורות והפייק, הם חלק מאותם כלים/נוגדנים. לכן צריך להיזהר לא להיות קונטרול פריק ולשחרר. ילדים ואנשים צריכים להיות בעידן שבו הם חיים. להתמודד, ולא לפחד ולא להימלט ממנו. לא ניתנה תורה למלאכי השרת.

צריך לזכור שהעידן ללא אינטרנט וללא מסכים סבל (ועדיין סובל, בקבוצות שלא נחשפות לאותם כלים) מבעיות לא פחות קשות. סגירות בפני דעות וטיעונים, חוסר יכולת לבקר מה שמספרים לך, שליטה על צינורות הכוח והמידע וצנזורות וכדומה. ביזור בעיניי הוא בד”כ טוב, עד שיוכח אחרת. תמיד יש חסרונות וכששמים עליהם פוקוס זה נראה אפוקליפטי, בפרט אם טורחים להציג זאת כך. על כך כבר אמר החכם מכל אדם: “אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה…”. וואלה, צודק.

היום, אחרי הצפייה, אני חייב לומר שהסרט מטריד למדיי, אבל עמדתי הבסיסית נותרה בעינה. תחושתי הייתה שבמובן מסוים הסרט מנסה לעשות לצופים את מה שהוא עצמו מזהיר מפניו, כלומר להניע אותם לפעולה על בסיס האג’נדה ומצגי המידע והטיעונים של היוצרים והמרואיינים, שהם לכאורה בני סמכא ולכן הצופה מקבל את עמדתם והערכותיהם כקביעה אובייקטיבית. אני משער די בביטחון שהמרואיינים היו בעצמם שותפים לפרוייקט של הסרט (אין לי מידע קונקרטי, ובטח לא עד כמה. אבל אני משוכנע שיש מעורבות כלשהי). צריך לזכור שהאנשים שמופיעים בסרט באו מהעולם של הנדסה חברתית שמפניו הם מתריעים, כלומר זו עיקר מיומנותם. כעת הם משתמשים בה לצד השני, ועדיין מדובר על ניסיון להנדס תודעה חברתית קולקטיבית. אני חושב שכל צופה ביקורתי יכול לראות שלא מדובר כאן בעיתונאות או פובליציסטיקה אובייקטיבית, אלא באג’נדה שמועברת על ידי אנשים מיומנים (בעלי כוונות טובות להערכתי).

כאן ברצוני להרחיב מעט את הדברים. אך על רקע פנייתו של גיל, אקדים ואומר שלדעתי אין לכל זה וליהדות מאומה. זו שאלה אוניברסלית כלל אנושית, ואיני חושב שליהדות יש משהו מיוחד לומר לגביה, יותר מאשר לכל גוי אתאיסט. השאלה ביסודה שייכת למוסר ולשיקולי שכל ישר, ובעניין הזה אין ליהדות אמירה ייחודית (או אמירה בכלל).

האמירות העיקריות

אסכם כאן כמה מהנקודות העיקריות שעולות בסרט (יש שם לא מעט אמירות וטיעונים בעייתיים, בפרט של המומחים האקדמיים שמרואיינים שם, אבל כדי להקל לא אכנס לכל זה בפירוט כאן).

ראשית, האח הגדול שולט בכל מחשבותינו, במידע שמובא אלינו בהצעות שאנחנו מקבלים, ודרך אלו גם במעשינו ועמדותינו. שנית, הייתה שם אמירה חכמה מאד שבכל מקום שאינך משלם על השירות אתה אינך הלקוח אלא המוצר. אדם לא משלם על שימוש בפייסבוק, בטוויטר, או בגוגל, וזה מפני שהוא עצמו המוצר שהם מוכרים. בניגוד למה שחושבים אנשים, הפלטפורמות הללו לא מיועדות עבורנו. אנחנו לא הלקוחות שלהם, אלא המוצר שהם מוכרים. הלקוחות שלהם הם המפרסמים שמממנים את השירות הזה. לכן השירות שנקבל אינו מעוצב על ידי האינטרס שלנו (אם כי כן על ידי רצונותינו, שהרי המטרה היא למשוך את תשומת הלב שלנו), אלא על ידי האינטרס של המפרסמים, ובעצם של בעלי ומנהלי הפלטפורמה עצמה (שרוצים למקסם את הרווחים שלהם).

כדי להבין איך זה עובד, עלינו לדעת שמה שרוצים כל אלו הוא בעיקר שני דברים: למקסם את זמן המסך שלנו בפלטפורמה שהם מנהלים/מציעים, ולמקסם את ההצלחה השיווקית (שהפרסומות יהיו אפקטיביות). שני האינטרסים הללו קובעים את כל ההתנהלות מול כל אחד מאיתנו. כך כל אדם מקבל מידע סלקטיבי שמתאים לטעמו ולהיסטוריה שלו כפי שנלמדו על ידי האלגוריתם, וכמובן שזור ומובנה בזה גם סוג וצורת הפרסומות וסוג המוצרים שיפעלו עליו בצורה הכי אפקטיבית. הוא  מקבל את זה כתבלין על גבי המידע שהוא מחפש, לפני ואחרי ובתוך. לפעמים המידע קובע את הפרסומת ולעתים להיפך. בניגוד למה שרבים מאיתנו חושבים, המידע שמופיע בפנינו אינו דף בית אחיד של גוגל (הצעירים שמכירים וחיים את זה מגחכים על זקן כמוני שמתחדשים לו דברים פשוטים). לא כולנו רואים את אותו מידע. גם אם נחפש בדיוק אותו דבר, לא נקבל אותן תשובות. התשובות מותאמות לנו, וכמובן הכל בנוי בפריזמה של האינטרס השיווקי של המפרסמים ומנהלי הפלטפורמה, כפי שהאלגוריתם שליט”א מחליט.

הסרט מספר לנו שאותה כת של מנהלי ויוצרי רשתות בעמק הסיליקון והמפרסמים שמשתמשים בהם, לומדים בסטנפורד בתכנית מיוחדת אצל פסיכולוגים “יודעי כל”, שמלמדים אותם כיצד לשחק בנו ולתמרן אותנו כרצונם. זה מוצג שם כאילו הפסיכולוגיה הזאת היא אוסף עובדות וטכניקות מוצקות שמי שמצויד בהן שולט באנשים ודרכם בעולם. אתה מקבל שם כלים שבאמצעותם ניתן לעשות באנשים מה שאתה רוצה, וכל העולם סביבך מאבד אוטומטית כל צלם אנוש ויכולת החלטה עצמאית. אני חייב לומר שהאמון שלי בפסיכולוגיה בכלל הוא  מוגבל מאד, ולכן את הקטע הזה אני לא לגמרי קונה (ראו בהמשך על חשיבותו של ההיבט הסטטיסטי של הסוגיא). עם כל הכבוד לטכניקות שיווקיות ולפסיכולוגיה, הן לגמרי אוברייטד בעיניי. ברור שיש להם כוח ויכולת להשפיע, אבל הסרט מציג את זה כאילו שיש כאן איזה תכנות דטרמיניסטי של כל אחד מאיתנו ושל ההמון בכלל. את זה ממש לא קניתי.

חשוב לציין שמנהלי ויוצרי הרשתות הללו אינם מוצגים שם כרשעים, והם כנראה באמת לא כאלה. להיפך, רובם מונעים מכוונות טובות וכמובן גם מרצון לגיטימי להרוויח. כידוע, הם אפילו עושים ומשקיעים הון עתק בפעולות אלטרואיסטיות, ולהערכתי חלק ניכר מזה נעשה מכוונות טובות. המוצרים שלהם במקורם נועדו להיטיב לכולנו, ובאמת מאפשרים הרבה מאד טוב. הסרט לא מתעלם מהתועלת העצומה שיש ברשתות החברתיות. תיאום השתלות, מידע לציבור, קבוצות טרמפים, החלפת דעות, ארגוני צדקה ופילנטרופיה, מידע עיוני ומסחרי זמין, בידור ברמות שונות, קשרים חברתיים, תחומי עניין ועוד ועוד תועלות עצומות שהרשתות הללו מניבות לנו ולא במקרה. לזה הן מיועדות, שכן התועלת הזאת היא שמושכת אותנו אליהן וזה הרי האינטרס שלהן. אלא שבאמצעות כל זה היוצרים והיזמים רוצים להרוויח. אבל זה לגיטימי לגמרי. אז איפה בכל זאת העסק נכשל? זה הכל בגלל גיבור הסרט, הלוא הוא מורנו האלגוריתם.

מרגע שיצרו את האלגוריתם, כלומר את הדמון המופשט שמניע את כולנו, הוא משתחרר מהבקבוק ונעשה ברנש עצמאי. הגולם קם על יוצריו ועל כולנו, ומנהל אותם ואותנו כאחד. כך, למשל, יוצרי כפתור ה’לייק’ של פייסבוק (מדהים עד כמה הדבר הקטנטן והנאיבי לכאורה הזה כנראה דרש צוות פיתוח גדול של אנשים מאד מוכשרים, ונראה שהוא היה פרויקט טכנולוגי אדיר וחדשני) חשבו שהם מביאים לעולם מכשיר להבעת אמפתיה, להחלפת דעות וליצירת קשרים חברתיים אפקטיביים יותר (וכמובן גם רווח עבורם, אבל כאמור זה לגיטימי לגמרי). אבל בסוף נוצר מכשיר “מפלצתי” שגורם לנו לזייף ולשקר או לצעירים לעשות ניתוחים פלסטיים כדי להיראות טוב יותר ולקבל יותר לייקים ועוקבים, וכשזה לא קורה אזי יש תגובות קשות. במקרים לא מעטים הדבר גורם לאנשים לדיכאון ואף להתאבדויות (על רקע מיעוט הלייקים). בשלב זה, למרות הכוונות הטובות, הלייק מנהל הרבה מחיינו ולאו דווקא לטובה. האלגוריתם החליף את יוצריו, והכוונות המקוריות אבדו בתהום הנשייה. בעוצמות טכנולוגיות וכמויות אנשים שכאלה, קשה מאד לנבא מה האלגוריתם שלנו יניב, ומה בדיוק תהיינה כל התוצאות הישירות והעקיפות של הכוונה הטובה שלנו.

התוצאות

ואכן, ישנן כמה תוצאות בעייתיות למצב שבו הרשתות והאלגוריתמים שולטים בכולנו. ראשית, הדיכאונות וההתאבדויות, וכמובן התסכולים שעומדים בבסיסם. הרשת יוצרת עבור רבים מאיתנו מודלים לא אמיתיים של יופי וחכמה, וכך יוצרת קינאה ותחרות לא הגיוניות. הרשת מביאה לחשיפה של המרחב הפרטי לעין כל, ולפגיעה אנושה בקשרים האנושיים הבלתי אמצעיים (כולם נמצאים מול המסך במקום לדבר ולהיפגש, ואצל ילדים במקום לשחק). היא יוצרת שיימינג פרוע ומביאה למלאכותיות בחיים ובהתבטאויות שלנו, לזיוף ושקרים (כדי להיראות טוב ומרשים), לרמאויות ונוכלויות שונות, לפשעים זמינים מאד ובקני מידה אדירים שלא נודעו בעבר, והעיקר (שלפי יוצרי הסרט עומד בבסיס הכל) לאבדן קני המידה שלנו לאמת. זוהי תופעת ה”פייק” המדוברת כל כך (אגב, גם היא מדוברת בעיקר ברשתות, אבל אין דרך לדעת האם הדיבור על פייק אינו פייק בעצמו. ערבך ערבא צריך).

כבר כאן אומר שאני לא מסכים שאבדן קני המידה לאמת ולעובדות זהו שורש הכל, אבל אני כן מסכים שזו אחת הבעיות העיקריות של תקופתנו. אגב, זה התחיל עוד לפני עידן הרשתות. הפוסטמודרניות בנתה פלטפורמה מחשבתית ותרבותית שמצמיחה ביתר שאת את התופעות הללו שכן היא לא מכירה עקרונית בהבחנה בין אמת לשקר ובין עובדה לפייק. על הקרקע הזאת קל מאד לרשתות החברתיות להצמיח את הכאוס שנוצר כיום. שני המכניזמים הללו, הטכנולוגי והתרבותי-הגותי, מזינים זה את זה, ומגבירים מאד את האפקטים המוכרים שהיו כאן גם קודם לכן.

חשוב להבין שדווקא בגלל הצפת המידע אין מנוס מהתייחסות סלקטיבית אליו. אי אפשר לקרוא הכל ולצרוך הכל ולהאמין לכל. הדברים גם סותרים זה את זה. לכן אדם חייב לסנן את המידע ולגבש עמדות ביחס אליו. אלא שמי שעושה את הסלקציה עבורנו הוא בדרך כלל האלגוריתם שליט”א, ולא תמיד אנחנו עצמנו. יתר על כן, רובנו לא מודעים לכך שאנחנו ניזונים ממידע סלקטיבי, כי הוא מוצג בפנינו כאילו היה כאן דיווח עיתונאי אובייקטיבי ואחיד לכולם. יש תמונות ותיעוד וטיעונים מוחצים, וציטוטים (אמיתיים או לא), ומה יכול להיות יותר ודאי ממראה עיניים?! כך אנשים מאבדים את היכולת לגבש עמדה עצמאית. האלגוריתם מסייע לנו לסנן את המידע ובוחר במקומנו מה המידע שנחשף בפנינו.

כך יוצא שכל אחד חי בבועה שתמיד מותאמת לעמדותיו, לחברה ולתרבות שלו ומחזקת אותן בתהליך מטורף של משוב חיובי. במונחים של הנדסה, משוב חיובי הוא מכניזם של חיזוק עצמי שחוזר שוב ושוב ומביא בסוף להתפוצצות. כך אם מדובר באדם שמחפש קונספירציות ונוטה להאמין להן, יוצעו לו תמיד אתרי קונספירציה (יש בסרט הדגמות משעשעות לגבי כדור הארץ השטוח, ומרכז שמפיץ דעות קיצוניות וחשדות לקונספירציה). עם הזמן אותו אדם נעשה יותר ויותר משוכנע שכל מה שסביבו הוא קונספירציה (פרט למידע שהוא עצמו מקבל אודות קונספירציות). לך תסביר לו שזו עצמה קונספירציה של האלגוריתם שעושה עליו מניפולציות. כמובן שיש בעולם קונספירציות, וברור שחשוב מאד להיות מודעים להן ולהיות ביקורתי וחשדן כלפי מידע וטענות שמוצגים בפניי, אבל המשוב החיובי יוצר מצב שבו כל מה שלא מתאים להנחות האפריוריות שלנו נתפס אצלנו כקונספירציה. האדם מאבד את החשדנות הבריאה והקונסטרוקטיבית והופך להיות קונספירטור אובססיבי שלא מסוגל להאמין לשום דבר. אי אפשר לדבר איתו ובוודאי לא לשנות את דעתו. הוא נעשה יותר ויותר משוכנע שהרי כל המידע שמוצג בפניו תומך בעמדתו, ואם מתחמק משהו שלא מתאים הוא מוצג כקונספירציה מגמתית. הצודק האולטימטיבי נמצא אצל כל אחד מאיתנו ואין עם מי לדבר.

אם האלגוריתם מזהה שמדובר באדם בעל תפיסת עולם ימנית, הוא יקבל אך ורק כתבות, מידע, או דעות (וגם תיאוריות קונספירציה), שמשדרות על הגל הזה. הוא ישמע להנאתו  איך בית המשפט מתנכל לאנ”ש ותמיד בעד הערבים, איך השמאלנים רשעים ובוגדים, וגם טיפשים כמובן וכדומה. כך גם אם הוא שמאלן, הוא ישמע איך ביבי ובנט שוב השתלחו במערכת משפט על לא עוול בכפה, ולמה המתנחלים רוצחים ושורפים את כל הערבים וגונבים את קרקעותיהם בסיוע הממשלה. במצב כזה, אפילו אם כל פרט מידע שהאדם מקבל היה אמיתי (והוא לא), הסלקטיביות כשלעצמה גורמת לנו להחזיק בצורה נחרצת ולא קשובה בעמדות מוטות ולא מאוזנות. כך יוצא שהעולם מחולק בעיני כל אחד מאיתנו לצדיקים ורשעים, לעמדות בעלות צדק מוחלט מול עמדות מטופשות וחסרות שחר, מה שמתאים לכל העובדות והנימוקים ומה שמנוגד לכולם. אין צורך לומר שהרשימה היא כמובן קבועה ולא בת שינוי. אין שום טיעון סביר או עובדה שתומכים בתפיסה שמאלית אם אתה ימני, או להיפך. עליך רק להסתכל בגוגל ולראות שאני צודק, הרי העולם כולו נגדנו/בעדנו.

אנחנו רואים שהאלגוריתם קובע את המידע, הדעות, החוויות, הפרסומות וכל מה שמוצג בפנינו לפי טעמנו. אם כן, עולה הטענה שבעצם בבסיס כן עומדים אני ועמדותיי שלי. הרי אני זה שבוחר את הכיוון, ימין או שמאל, קונספירציה או לא, ולא האלגוריתם. זה כמובן נכון עקרונית, אבל היכולת לשנות עמדה וטעם כמעט לא קיימת במצב כזה. האלגוריתם מקבע אותי על עמדתי הראשונית וגורם לה להתחזק באופן מלאכותי ולא אמיתי, ולא להיות קשוב לשום טיעון או עובדה נגדיים.

חשבו לרגע על המצב סביבנו. אף אחד לא מוכן להשתכנע שביבי פושע, אם הוא מתומכיו, או שיש לו גם תכונות טובות ומטרות חיוביות, אם הוא ממתנגדיו. ביבי הוא קרבן אולטימטיבי או רשע אולטימטיבי ומוחלט. כל העובדות והטיעונים מצביעים לאותו כיוון, אבל הכיוון הזה כמובן תלוי בשאלה מי אתה ומה האתר שאתה קורא. הימין והרפובליקנים לא מאמינים בהתחממות הגלובלית כי הם ניזונים ממידע סלקטיבי שמכוון לכיוון שלהם. אבל גם השמאל לא מוכן לשמוע טיעוני נגד שמצביעים על כך שהתחזיות הללו ספקולטיביות ומגמתיות ולא מאד מבוססות. כ לאחד מזלזל בטיעוני הנגד, שהרי הוא משוכנע שכל העובדות מצביעות על כך שהוא צודק. כך הוא לגבי כל אספקט של חיינו. כל אחד מאיתנו לכאורה פתוח לעולם כולו אבל בעצם סגור בבועה. מדובר בבועה של טעם, בועה של אידאולוגיה ומילייה חברתי, בועה של אופנה וצריכה ועוד, וכל בועה כזאת היא קבועה, מוצקה ולא ניתנת לשינוי. יתר על כן, בגלל האלגוריתם יש קשר בין הבועות. השמאל מאמין בעובדות מדעיות לגבי נטיות מיניות ובשינויי אקלים והימין והדתיים לא. למה? ככה. זו תמיד קונספירציה של שמאלנים, או טיפשות של ימניים מנותקים. הבועה/ות הללו נוגעות לכל מישורי חיינו. החל מהצריכה שלנו, המשך במידע שאנחנו מקבלים (שתמיד  מחזק את עמדותינו), בטעמנו לגבי יופי ואמנות, במודלים לחיקוי, בעמדות ודעות פוליטיות, בערכים ועוד. כך נקבעות עמדותינו לגבי תופעות הלהט”ב והכפייה הדתית או החילונית. כל אחד מתבצר בבועה שמתודלקת על ידי מידע סלקטיבי, ונעשית יותר ויותר בלתי חדירה.

למרבה התסכול, במצב כזה השיח הופך להיות בלתי אפשרי. אי אפשר לפרסם מידע שלילי על מערכת המשפט אצל אנשי שמאל, ולא מידע חיובי עליה בין אנשי ימין. כל פריט מידע או טיעון לכאן או לכאן מלווה במיליוני תיאוריות קונספירציה, ולמה יש המון עובדות שמוכיחות אותו או את ההיפך באותות ובמופתים. אי אפשר לשכנע ולהשתכנע, כי העובדות כבר ממש לא משחקות תפקיד. יש תחושה שאתה מדבר עם הקיר.

כך כשאתה רואה מי חתום על הטור או הכתבה או התגובה, אתה כבר יודע בדיוק כל מה שיופיע בה. יש מעט מאד הפתעות בשיח של ימינו. כמעט אין התייחסות עניינית, והכל לפי האג’נדה. שוב, כי העובדות אינן (הן פייק), ומה שנותר הוא רק האג’נדה. רק אספר שחשבתי להדגים זאת דרך ההתייחסויות השונות והכל כך צפויות למאמרו של קלמן ליבסקינד שמציע, באופן מנומק להפליא כדרכו, לוותר לביבי בתנאי שיפרוש. אין צורך לומר שליבסקינד חוטף מימין ומשמאל, בלי שום התייחסות לטענותיו (אמור לי מי הכותב ואומר לך מה כתוב שם), אבל החלטתי שזה ממש מיותר. פשוט היכנסו באופן מקרי לגמרי לרשת. אין טור או תגובה שלא לוקה בזה, ורובן באופן מאד חמור ומהותי. מרוב דעות וטורים השיח לגמרי התאדה.

קשה מאד כיום להבחין בין פייק למידע אמיתי, מה שמאפשר למניפולטורים ואינטרסנטים לשחק בנו ובחברה שבה אנחנו חיים. האלגוריתם, לעתים בעזרת מניפולטורים כאלה שיודעים לעשות בו שימוש, מחולל מהפיכות ומאבקים חברתיים במדינות שונות. אלו מונעים על ידי ביטחון גדול של ההמון הזועם בצדקת הדרך (וברשעותו של המנגנון המניפולטיבי deep state), וכל זה יכול להיות בנוי על מניפולציה ופייק גמור. בעניין הזה נופלים אנשים מאד אינטליגנטיים וגם כאלה שמודעים היטב לתפקידן של הרשתות החברתיות (המרואיינים שם מתארים איך הם עצמם, כמי שהיו שותפים ליצירתו של האלגוריתם ומבינים אותו היטב, נופלים בזה שוב ושוב). כך האלגוריתם, עם או בלי המניפולטורים שמשתמשים בו, משפיע גם על תוצאות של בחירות במדינות זרות ועל גורלנו הפוליטי.

במובן הזה, הסרט הצליח להגדיר עבורי תחושות שמלוות אותי בצורה מאד חזקה בשנים האחרונות. מזה זמן אני חש תסכול וחוסר אונים מול מה שמתרחש סביבי. השיח הלך לאיבוד. העובדות הפסיקו לשחק תפקיד כי תמיד יש עובדות נגדיות, חשדות וקונספירציות (שחלקן מוצדקות), ופרשנויות שונות (שחלקן ממש מטומטמות אבל מוצגות בנחרצות ועל ידי “מומחים” יודעי כל שרק מפיצים אג’נדה), ובעצם אתה לעולם לא יכול לדעת מי צודק ומי טועה. מהו מידע אמין ומה לא. שלא לדבר על יכולות ניתוח ועצמאות מחשבתית שכבר לא קיימות. אנשים מעלים טיעונים מטופשים לחלוטין בביטחון מוחלט, שהרי כל העובדות מצביעות על זה. וחוצמזה, הגאון או המומחה הזה או ההוא אמר כך בפירוש. למה הוא גאון ומומחה? כי הוא אומר את האמת – כלומר חושב כמוני. האם הגאוניות שלו רלוונטית לדיון? בטוח שכן. למה? ככה, כי הוא דוקטור. זה קצת מזכיר לי טיעונים חרדיים בנוסח: הרי כל גדולי הדור חושבים//אומרים כך וכך, שגם הם מאפיינים אנשים שגדלים בבועה. כעת כולנו חרדים.

אתם יודעים מה? לכו תדעו האם כל מה שכתבתי כאן אינו חלק מקונספירציה שהופעלה עליי (באמצעות הסרט הזה עצמו) נגד הרשתות החברתיות. אולי כל המידע הזה שגוי ומישהו החליט להלעיט אותי בו ובפרשנויות ובהערכות המאיימות שמתלוות אליו?! ואולי אני מפעיל כעת קונספירציה עליכם…

טוב, עד כאן תיאור לא מאד שיטתי של המצב והבעיות שמציפות אותנו. כולנו מכירים את זה, אבל חשוב להניח את הדברים על השולחן לדיון ולנסות להגדיר ולהבין אותם.

בין תכנות אישי להנדסת המונים

ברקע הסרט נמצאים באופן מאד ברור כמה תקדימים לז’אנר הזה. הסרטים הבולטים הם המופע של טרומן ומטריקס (שעריכת הסרט רומזת אליהם בצורה די חד משמעית), אבל לא פחות מכך הספר שהיה כנראה הראשון בז’אנר: 1984, של ג’וררג’ אורוול. כוונתי כאן בעיקר למושג המפחיד שהוא יצר שם, ‘האח הגדול’. זהו האדם או היישות ששולטת בכל אחד (כמו הבמאי של טרומן) ומתכנתת אותו מרחוק כרצונו. התיאור והשיח בסרט מובילים אותנו בצורה ברוטלית לכיוונים ההם, וכך גם מנגנים יוצרי הסרט על נימים עדינות שמוטמעות בכולנו (כפי שאמרתי, הם מתמחים בהנדסה חברתית. למדו מהטובים ביותר). לכן טענתי למעלה שהסרט הזה, למרות כוונותיו הטובות ולמרות שיש צדק מה בדברים, עושה עלינו מניפולציה כלשהי, מאותו סוג שהוא מדבר עליו. אחד הביטויים העיקריים לעניין הזה הוא הערבוב בין האישי לסטטיסטי, כפי שאסביר כעת.

לכל אורכו, הסרט מלווה בסצינות אישיות שעוקבות אחרי כמה צעירים והוריהם, שמנסים להתמודד ללא הצלחה עם ההתמכרות למסכים וההשפעה שלהם עליהם. מרחוק בבור סודי ומלא מחשבים ומסכים בעמק הסיליקון ניצבים שלושה “רשעים” צעירים אשכנזים (wasps) ששולטים בכל מה שהמסכים מראים לאותם צעירים. כשאחד מהם מגיב באופן שלא  מספק אותם הם שולחים למסך שלו מרחוק פנייה מחבר או חברה, או ידיעה על כך שהאקסית שלו יוצאת עם מישהו אחר, ותוך כדי כך כמובן גם פרסומות שונות, וכך הם מניעים אותו לפעול ולהגיב ולצרוך לפי מה שעולה ברצונם. אם זה לא הולך, האמצעי הבא שיפעילו בוודאי יעשה את העבודה. הצעירים הללו מוצגים בסרט כזומבים שמונעים על ידי הקבוצה הקטנה ששולטת בכל מחשבותיהם ומעשיהם, כמו בובות בתיאטרון.

התחושה שמקבלים מצפייה בסרט היא של שליטה מוחלטת ודטרמיניסטית של האח הגדול בכל אחד מאיתנו. אבל לדעתי התמה הזאת שמלווה את הסרט לכל אורכו משקפת את אחד הכשלים העיקריים בטיעון שלו. השליטה שבה מדובר במקרה של רשתות חברתיות היא סטטיסטית. אף אחד לא יכול לתכנת אותי ולא להחליט במקומי. האלגוריתם יכול להשפיע עליי, או בעצם על קבוצת ההתייחסות שלי, אך זו השפעה סטטיסטית ולא דטרמיניסטית. הוא לא מתערב לי בראש, בניגוד למה שמנסים למכור לנו, אלא מנסה לעצב סביבה שתניע אותי לפעול ולחשוב באופנים מסוימים. זה הבדל חשוב מאד, כפי שאסביר עוד מעט.

קודם רק אעיר שאצל אורוול זה מורכב יותר. הוא אמנם מדבר על הממסד הקומוניסטי, ושם הייתה שליטה על ההמון דרך תעמולה מתמדת וסגירת אפיקי מידע, אבל שם היה גם דיכוי של היחיד (דרך שירותים חשאיים מפלצתיים, איומים והלשנות וכו’). לכן השימוש במושגים אורווליאניים בסרט, גם אם באופן לא מפורש, יש בו משום הצגה לא הוגנת של הבעיה והשפעה לא הוגנת על הצופה. גם במטריקס וטרומן דובר על שליטה באדם מסוים ולא רק בעניין סטטיסטי, ולכן זה לא דומה למה שקורה כאן. הנדסה חברתית אינה דומה לשליטה מרחוק באדם יחיד, ולא נכון ולא ישר לערבב בין שניהם. ההשוואה הזאת היא מניפולציה שעושים יוצרי הסרט.

כמה פעמים בעבר הדגמתי את התופעה הזאת דרך מחלוקת הרמב”ם והראב”ד בפ”ו מהלכות תשובה. הרמב”ם שם בה”ה מקשה:

והלא כתוב בתורה ועבדום וענו אותם הרי גזר על המצריים לעשות רע, וכתיב וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ, הרי גזר על ישראל לעבוד כו”ם ולמה נפרע מהן.

מדוע מענישים את המצרים או את העם שעובד עבודה זרה אם הקב”ה גזר והכתיב מראש שזה מה שיקרה.

הרמב”ם עונה על כך:

לפי שלא גזר על איש פלוני הידוע שיהיה הוא הזונה אלא כל אחד ואחד מאותן הזונים לעבוד כו”ם אילו לא רצה לעבוד לא היה עובד, ולא הודיעו הבורא אלא מנהגו של עולם, הא למה זה דומה לאומר העם הזה יהיה בהן צדיקים ורשעים, לא מפני זה יאמר הרשע כבר נגזר עליו שיהיה רשע מפני שהודיע למשה שיהיו רשעים בישראל, כענין שנאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, וכן המצריים כל אחד ואחד מאותן המצירים והמריעים לישראל אילו לא רצה להרע להם הרשות בידו, שלא גזר על איש ידוע אלא הודיעו שסוף זרעו עתיד להשתעבד בארץ לא להם.

הוא מבחין כאן בין גזירה אלוהית על הציבור בכללותו לבין התנהגותו של היחיד. גם אם יש גזירה על כלל הציבור, זוהי גזירה במובן סטטיסטי, ולכן זה לא בהכרח פוגע בחופש של היחיד לבחור כהבנתו וכרצונו. כל יחיד פועל כהבנתו ולפי החלטתו, למרות שההתפלגות הציבורית מוכתבת מראש.

הראב”ד שם משיג עליו בתקיפות רבה:

א”א אלה הם אריכות דברים שאינן מתובלים וחיי ראשי כמעט אני אומר שהם דברי נערות, יאמר הבורא לזונים למה זנית ואני לא הזכרתיך בשם כדי שתאמר שעליך גזרתי יאמרו לו הזונים ועל מי חלה גזרתך על אותן שלא זנו הנה לא נתקיימה גזרתך,

אם אתה קובע מראש מה תהיה הסטטיסטיקה, בזאת גם הגבלת את היחיד. נניח שיש אלף מצרים ו-999 מהם בחרו בטוב (לא לשעבד את ישראל). האם לאחרון שנותר יש חופש לבחור? הראב”ד טוען שכל קביעה סטטיסטית מגבילה גם את היחיד.

אני חושב שהראב”ד לא צודק. מדובר על השפעה ולא על קביעה. ברור שיש לא מעט דברים שמשפיעים על החלטותינו, האם פירוש הדבר שאין לנו בחירה? זה שאומרים משהו על ההתנהגות של הציבור, האם זה אומר שהתנהגותו של היחיד מוכתבת באופן דטרמיניסטי? בהחלט לא.

אבל לענייננו, הטענה עוד יותר חלשה. הראב”ד צודק שאם 999 מצרים יבחרו בטוב לאחרון לא תהיה בחירה (אחרת הקב”ה טועה). הקב”ה יגרום לו לבחור ברע כדי שתתקיים גזירתו. אבל בנדון דידן גם טענתו זו של הראב”ד אינה רלוונטית. הרי בקביעה אלוהית הסטטיסטיקה קבועה מראש, והאנשים הפרטיים יתנהגו כך שתתממש הקביעה הסטטיסטית (כי הקב”ה אינו טועה, והוא כנראה גם קבע את התוצאה הסטטיסטית מראש). אבל בהנדסה חברתית שמתוארת בסרט דנן, המצב הוא הפוך. אין קביעה שנכונה מראש. התוצאה הסטטיסטית (למשל ש-900 מתוך 1000 אנשים יקנו נעליים מתוצרת X) אינה נתון קבוע מראש אלא פועל יוצא של ההחלטות של האנשים הפרטיים. לכן כאן אין מגבלה על החופש של אף אחד. כל אחד יכול להחליט כיצד להתייחס למידע ולפרסומות שמובאות בפניו, והסך הכל נותן תוצאה סטטיסטית כלשהי. כאן אפילו אם 999 אנשים יבחרו לא לקנות אין שום הכרח שהאחרון יקנה. דה פקטו בסוף הסטטיסטיקה עובדת, אבל זו אינה תוצאה של תכתיב דטרמיניסטי.[1] לראות בזה תכנות של בני אדם זו דמגוגיה ומניפולציה.

נכון שהרשתות והמידע המגמתי שהן מציגות לנו משפיעים על ההחלטות וצורת החשיבה שלנו, אבל מה לא משפיע עלינו? וכי מידע אחר לא משפיע? האם הנסיבות והסביבה שלנו אינם משפיעים? בלי הרשתות כל החלטה שלנו היא נקייה? האם החינוך שלנו לא משפיע? האם החברה לא משפיעה? האם כל אלו בידינו? אמנם ברשתות יש השפעה יותר חזקה והיא פועלת על אוכלוסיות יותר גדולות, אבל מהותית זה אותו עניין. החופש של אדם הוא להחליט באופן אוטונומי כיצד לנהוג במסגרת המגבלות והנסיבות הנתונות. עצם קיומן של נסיבות אינו סותר את החופש של האדם להחליט. איני אומר שהכל טוב ושהרשתות נוהגות כראוי ואין בעיה. יתר על כן, לפעמים הכמות הופכת לאיכות, כלומר השפעה סטטיסטית נעשית בעייתית כשהיא אינטנסיבית ורחבה מדיי. כאן אני רק טוען שההצגה כאילו מדובר ב’אח הגדול’ של אורוול ובתכנות דטרמיניסטי של התודעה והחשיבה השלנו זו הצגה מוטה ומוגזמת מאד של המצב.

אגב, חלק ניכר מהראיות שמובאות לתזת ה’אח הגדול’ לגבי הרשתות החברתיות נתלות בדיוק של הניבויים הסטטיסטיים. מי שמכוון את השוק יכול לומר לכם שהפעלת כלי מסוים תביא לעלייה של 8% בצריכה של מוצר כלשהו, או בהצבעה לדמוקרטים או הרפובליקנים. הדיוק הזה משרה אווירה של שליטה דטרמיניסטית בגורלנו ובמחשבותינו, כלומר את תחושת ‘האח הגדול’. אך זוהי טעות שנובעת מאי הבנה סטטיסטית. בהגדרה, ככל שהאוכלוסייה שנדגמת גדולה יותר כך התוצאות מתקרבות יותר לניבוי של החישוב הסטטיסטי (התוחלת). אם תטילו מטבע 10 פעמים, כמעט אין סיכוי שתקבלו תוצאה מתאימה לתוחלת (5 פעמים על עץ ו-5 על פלי). אבל אם תטילו אותה מיליון פעמים, תתקרבו מאד לתוצאה של 50% לכל צד. זהו “חוק המספרים הגדולים” בסטטיסטיקה. מכיוון שרשתות חברתיות בימינו פועלות על מיליארדי בני אדם, אין פלא שהניבויים שניתן לתת לגבי התוצאות של פעולתן מדויקים יותר ממה שהיה בעבר. אבל זה לא מעיד בשום צורה על רמת תכנות הרמטית ודטרמיניסטית יותר.

אחזור ואומר שהתעמולה הזאת נעשית כנראה מחשש אמיתי ומכוונות טובות, ויש ממש בטענותיהם של הדוברים בסרט. אבל התיאור המוגזם שמשתמשים בו הוא עדיין לא ישר. לדעתי הוא נובע מתפיסותיהם של המרואיינים, שרואים באדם בורג סטטיסטי בתוך ההמון המתוכנת. במובן הזה נותרה אצלם אותה תפיסה שכנראה אומצה כשעבדו מצדו השני של המתרס, כלומר ברשתות החברתיות עצמן. התפיסה הזאת כעת פועלת כבומרנג לכיוון ההפוך, אבל עדיין מדובר באותה תפיסה דטרמיניסטית מקוממת. כפי שהזכרתי, גם היכולות והמתודות של יוצרי הסרט כנראה נשאבו משם.

האם באמת מדובר בבעיות חדשות?

חשבו רגע מה היה המצב לפני הרשתות החברתיות. הרי קוראי “הארץ” היו בועה סגורה שלא הכירה בקיומן של דעות אחרות בדיוק כמו קוראי “מקור ראשון”. השיח בין שתי הקבוצות הללו כמעט לא התקיים ולא יכול היה להתקיים. אני זוכר כשיצא ספרי שתי עגלות, הייתי משוכנע שהוא יגיע לשכבות רחבות של הציבור, שכן איזה צעיר לא מתעניין בשאלות של אמת ווודאות. הספר אינו ספר דתי בשום מובן, והייתי מצפה שהתפוצה שלו תהיה בלתי תלויה בקבוצות החברתיות והאידאולוגיות. כמובן התבדיתי. הספר נקרא כמעט אך ורק בשטיבל. החיים בבועות אידאולוגיות לא הומצאו בעידן הרשתות החברתיות. להיפך, הרשתות פותחות אפשרויות רבות ומגוונות לפרוץ את גבולות השטיבלים (הבועות), אף שרבים לא עושים בזה שימוש. בסופו של דבר, גם בעבר וגם היום העניין תלוי באדם. מי שמחפש התמודדות והיכרות עם דעות אחרות יעשה זאת, אלא שרוב האנשים מעדיפים להתבצר בבועה שלהם ולהישאר צודקים וקונפורמיים עם סביבתם. זהו טבע אנושי ולא תוצר של הרשתות החברתיות.
נכון שכיום הכל מתעצם עשרת מונים. גם האפשרות להיפתח וגם הבועתיות. מעבר לזה, כיום גם התחושה שאני מכיר הכל ויודע הכל ואף אחד לא יחדש לי היא הרבה יותר חזקה, מה שמחזק מאד את הביטחון העצמי בצדק האבסולוטי של הבועה שלי. אבל כאמור גם האפשרות של אנשים חושבים, פתוחים ופחות קונפורמיים להיפתח, גדלה עשרת מונים.

אמנם שטף המידע באמת יצר בעיה בעוצמה אחרת לגמרי של אבדן קני המידה לאמת. כפי שתיארתי למעלה, כיום כל אחד יכול להתבצר בעמדתו ביתר קלות, כי לעולם הוא ימצא נתונים ותיאוריות קונספירציה שיסבירו לו שהוא צודק והעובדות והטיעונים המנוגדים הם פוזיציה ומניפולציה. במובן הזה יש תחושה, כפי שתיארתי למעלה, שבאמת קשה יותר לנהל שיח. פעם לא היו שומעים אותי בכלל. כיום שומעים אותי אבל בדרך כלל לא מקשיבים ולא מוכנים לשקול. מה שקורה היום הוא שגם אם אתה פוגש מישהו בעל עמדה מנוגדת (והסיכוי לזה עלה מאד בעידן הרשתות), הסיכוי לשכנע אותו וליצור אצלו קשה אולי קטן יותר.

ובכל זאת, נדמה לי שבעידן הקודם, זה של העיתונות המודפסת והמשודרת, היו אותם עיוותים בדיוק. גם אז רוב בני האדם היו קונפורמיים ולא חושבים, ומעט היו אלו שהיו מוכנים להקשיב ולשקול עמדות ועובדות אחרות. אבל אז היו הרבה פחות אפשרויות לתקן ולהתגבר על הכשלים הללו, והרשתות דווקא מאפשרות לעשות זאת ביתר קלות.

החששות והצפי לעתיד: מה עלינו לעשות

מהתיאורים עד כאן תוכלו להבין שאני לא מזלזל בבעיות ובאזהרות. מצב השיח כיום די מתסכל מבחינתי, ואבדן קני המידה לאמת עובדתית ולטיעונים הגיוניים מאד מטריד ומדאיג. אבל אם זוכרים את מצב השיח בעבר מבינים שהוא לא היה טוב יותר. התסכול נובע גם מזה שכיום יש אפשרות לנהל שיח ולהיחשף לעובדות, טיעונים וקבוצות, שלא הייתי יכול לפגוש בעבר. ולכן כשזה לא קורה, או לא קורה מספיק, זה כמובן יוצר תסכול גדול.

כפי שכתבתי לגיל (ראו למעלה), אני לא נכנס לפאניקה מהתופעות הללו, אם כי הן בהחלט מדאיגות אותי. עברנו את פרעה, ואני בטוח שנעבור גם את זה. האנושות התמודדה עם לא מעט קשיים ויכלה  להם, ואיני רואה מדוע לא נוכל להתמודד עם המציאות הזאת, שמכילה בתוכה לא רק את הבעיות אלא גם את הכלים רבי העוצמה ביותר לפתור אותן. האבולוציה מלמדת אותנו שהאנושות עוברת אדפטציה, והכושר שלנו לשרוד משברים מסוגים שונים הוא גבוה בהרבה ממה שאנחנו מבינים. אני לא מאד זקן, אבל בהחלט זכורות לי כמה וכמה תחנות בחיי שהייתי בייאוש גמור מהכיוון שאליו המציאות הולכת. היה ברור לי לא פעם שהימין נכחד, והיה ברור לי לא פעם שהדת נכחדת. כך גם לגבי התורניות מול החיפוף ועוד ועוד. התבגרתי והבנתי שמה שרואים בזמן אמיתי לא אומר הרבה על מה שיקרה עוד כמה שנים (הקצב בימינו רק הולך וגובר, ולכן טווח הניבוי שלנו לעתיד הולך ומתקצר). מניסיוני, העידן שלנו אינו שעתם היפה של נביאי הזעם, גם אם יש אצלנו לא מעט כאלה. אני דווקא מאד אופטימי (אם כי גם זה עצמו סוג של ניבוי, וכך יש להתייחס אליו).

אעיר כי בסרט עצמו יש התייחסות לטענה הזאת. הם מסבירים שכיום ההתקדמות וקצב השינוי הם אקספוננציאליים, ולכן האדפטציה האבולוציונית לא תוכל להדביק את הקצב הזה ולהתמודד איתו. כדוגמה הם מביאים את הנתון שהמכונית הגבירה את מהירותה פי שניים בכמה עשרות השנים האחרונות, אבל כוח החישוב שלנו גדל באותה תקופה פי מיליונים. אני לא קונה את הדמגוגיה הזאת מהרבה סיבות. ראשית, כוח החישוב אינו פרופורציוני לכוח לעשות מניפולציה (הקשר אינו ליניארי). שנית, כוח החישוב הזה עובד גם לטובתנו ולא רק נגדנו. הוא לא רק הכלי שיוצר את הבעיות אלא גם הכלי שבעזרתו נתגבר עליהן (ראו בהמשך). יש עוד כמה טעמים לכך שהדוגמה הזאת היא מניפולציה, אבל די לי בשני אלו. כבר עמדתי לא פעם בעבר על השימוש המניפולטיבי שאנשים עושים כיום במספרים, וזו דוגמה מצוינת לכך.

הפתרון לדעתי הוא בהחלט לא לסגור רשתות, ואפילו לא בהכרח להגביר את הרגולציה עליהן (אם כי זה בהחלט רצוי לפעמים). בדיוק כפי שאני לא מאמין בפתרונות חרדיים של סגירת החברה והצעירים מפני רעיונות ואוכלוסיות אחרות. זה גם מרחיק אותנו מהאמת, ולפחות לטווח הארוך זה גם פחות עובד.  אני בנאיביותי חושב שהפתרון לבעיות שעליהן מצביע הסרט הוא לא מלמעלה אלא מלמטה. במקום רגולציה והטלת מגבלות מלמעלה, חשוב יותר לחנך את הציבור לחשיבה ביקורתית ולהיחשף לכמה ערוצי מידע (ודווקא בעידן הרשתות אין שום בעיה לעשות זאת). עלינו לפתח אצל אנשים ביקורתיות ויכולת ניתוח, וכמובן גם יכולות של איתור ועיבוד נתונים רלוונטיים. אם מחנכים את האדם לא להשתעבד לאותם ערוצים לאותם מנגנוני הנדסה חברתית, זה יכול לפתוח בפנינו אופציות שלא היו לנו קודם לכן. אם אדם לומד איך להתייחס לשטף המידע, העובדות, העמדות והטיעונים, ולגבש עמדה משלו באופן ביקורתי, אזי השטף הזה הוא בעיקר לברכה. אני גם חושב שזה קורה ויקרה עוד יותר. האבולוציה והאדפטציה עושות את שלהן, ואנחנו רק באמצע התהליך.

האלטרנטיבה ששררה עד לפני כמה שנים (ועד היום במינונים הולכים ופוחתים) היא משטרים רודניים ששולטים בערוצי מידע בודדים ועושים עלינו מניפולציות הרבה יותר חזקות מאלו שמתוארות בסרט, אלא שאז לא הייתה לנו שום יכולת להתגבר על כך. ראו מה קורה בעולם החרדי ובמדינות עם משטרים טוטליטריים. ראו עד כמה הם מנסים להילחם ברשתות החברתיות ובאינטרנט, וזאת בגלל מה שאלו עשו להם. החרדים, למשל, נוהגים למקד את המבט בנזקים של הרשת ובמלחמה טוטלית בה, אבל כתבתי לא פעם שלדעתי הדבר נובע דווקא מהיתרונות שלה. הם חוששים הרבה יותר מהחשיבה הביקורתית ומאובדן השליטה על ערוצי המידע, מאשר מהאיסורים של פורנוגרפיה, אלימות ולשון הרע. אלא שאת זה פחות נוח לומר כמובן, ולכן התואנות הן כמובן הפורנוגרפיה והאיסורים ההלכתיים. האמת היא שהמלחמה הזאת יסודה בחשש מפני פתיחת שוק הדעות. זו בדיוק האינדיקציה לערך העצום של הרשתות החברתיות וליכולתן להילחם בכל טוטליטריות מחשבתית.

הדוגמה הכי מובהקת לכך היא “האביב הערבי”, שהתעורר בזכות הרשתות החברתיות ובסיוען. אמנם רבים כיום מבכים את מה שיצא ממנו בסוף, אבל גם כאן לא הייתי מבכה זאת מוקדם מדיי. אנחנו עוד בתוך התהליך, והכיוונים יכולים להשתנות. בכל אופן, אני לא חושב שזו אשמת הרשתות, אלא בעיקר אשמת החברות הפרימיטיביות שבתוכן התנהלו התהליכים הללו. להערכתי, תרומת הרשתות לתהליכים הללו היא בעיקרה חיובית.

יש כמובן גם צללים בתמונה הזאת. גם דעא”ש ואל קעידה משתמשים ברשתות בהצלחה רבה, אבל אלו רק הנזקים הנלווים (שאיני מזלזל בהם). יתר על כן, למעלה כבר הערתי שלפעמים מרד ומחאה יכולים לפרוץ בלי עילה אמיתית, בזכות הרשתות (דומני שמחאת השחורים בארה”ב היא דוגמה לא רעה לזה, אם כי שם יש סיבה כלשהי. זה לא לגמרי תלוש מהמציאות). אבל שוב, אנשים שישתמשו במידע בצורה נבונה יגיעו לתוצאות טובות יותר מאלו שלא חשופים אליו. העוצמות בהחלט מדאיגות, וההגברה שעושות הרשתות לתהליכים הללו היא לא פשוטה. בעידן שלנו טעות יכולה לעלות לנו בסכומי עתק ובכמויות אדירות של אבידות בנפש, בניגוד לאותן טעויות שהיינו עושים לפני חמישים שנה. אבל עדיין לדעתי התועלת של הרשתות רבה לאין ערוך מהנזקים. אני מסרב לקבל את תמונת העולם האפוקליפטית שהסרט מנסה לשדר.

זכרו שהסרט הזה עצמו משתמש ברשת כדי להפיץ את רעיונותיו, וטוב שכך. עם כל הביקורת שיש לי על המסרים ועל צורת ההעברה שלהם, ברור שגם קולם של יוצרי הסרט צריך להישמע ולהישקל. ברשת עצמה נוצרים לא מעט אתרים שפועלים בכיוונים כאלה. אתר כמו “לא רלוונטי” שעובר על כל ההודעות הוויראליות ומזהיר אותנו מפני מניפולציות, הוא חשוב מאד לצריכה אינטליגנטית ונבונה של מידע. התכנית של גיא זוהר, הצד השני, היא ממש מופת טלוויזיוני לחינוך לצריכה אינטליגנטית של תקשורת (וכמובן עושה שימוש רב ברשתות החברתיות ובאינטרנט). כך גם לגבי כתב העת העין השביעית לביקורת של תקשורת. ואם יורשה לי, גם האתר הזה, שבו אני מנסה לקדם חשיבה ביקורתית ולא מוטה והתייחסות מאוזנת לדעות, טיעונים ועובדות, תורם את חלקו למטרה הזאת. לדעתי זוהי הדרך הנכונה יותר להתמודד עם הכשלים שעליהם מצביע הסרט. צריך להבין שאתרים שמקדמים רעיונות הם בדרך כלל מוטים, אבל מאד חשוב שהם יהיו באוויר ונגישים לכולנו. הדרך לטפל בהטייה היא לא לדכא הטיות אלא לאזן אותן. אפשר לעשות זאת בשתי צורות: על ידי שימוש באתרים שמנסים לחנך לחשיבה (בלי תלות חזקה באידאולוגיה), ועל ידי חינוך לצרוך ערוצי מידע מנוגדים במקביל. חשוב מאד לא להיכלא בשום בועה, חיובית ככל שתהיה. אדם שמתרגל לצרוך מידע מכמה ערוצים שפועלים בכיוונים שונים מגיע לתוצאה טובה יותר מאדם שחי בעולם שבו יש ערוץ מרכזי אחד ששולט על המידע ביתר אחריות (אתיקה עיתונאית), אבל בלי יכולת שלנו לבקר אותו. כל זה כמובן לא היה מתאפשר ללא האינטרנט והרשתות החברתיות.

ככלל, אני לא מתנגד להוספה זהירה של רגולציה, אם כי אפריורי אני חושש מאד ממנה. מי יעשה רגולציה לרגולטור עצמו? הרי מעשים שבכל יום שהרשתות עושות צנזורה על דעות ועובדות, ומטבע הדברים יש קבוצות ששמחות בכך ואחרות כועסות מאד. השאלה היא לאן נוטה דעת הרגולטור עצמו. לכן ברירת המחדל מבחינתי היא בלי רגולטור. פתיחות גמורה. כל רגולציה דורשת הנמקה וביסוס לפני שאסכים לה. אני מאמין יותר ביד הנעלמה מאשר בהנדסה חברתית ורגולציה, גם אם היא נעשית במקרה לכיוון שלי. גם מפני שכיוון הרוח יכול להשתנות, אבל גם אם לא, אני מעדיף אנשים חושבים שמגיעים לעמדות שונות מזו שלי מאשר אנשים שמהונדסים להגיע לעמדות שלי. הפוליפוניה הגדולה והרועשת שאנחנו חיים בתוכה עם כל מוקדי הכוח הכלכליים, האידאולוגיים והחברתיים שבתוכה, עדיפה בעיניי עשרת מונים על פני עולם רגוע ושקט שנשלט על ידי מרכז כוח כלשהו. בקיצור, לדעתי מצבנו כיום טוב עשרת מונים ממה שהיה בעבר, וזה בעיקר בזכות הרשתות החברתיות.

תמיד ישנו החשש מאותם אנשים שלא ניחנו בחשיבה ביקורתית ושנתונים יותר למניפולציות (זהו כנראה הרוב הגדול של האנשים. זהו הטוקבקיסט המצוי). אבל אלו היו תמיד וכנראה גם יהיו בעתיד, ואני לא חושב שיש מה לעשות איתם. התפקיד שלנו הוא לנסות ולדאוג לכך שאחוזם באוכלוסייה יהיה נמוך ככל האפשר, ולחנך אנשים לצרוך מידע וטיעונים בצורה אינטליגנטית ואחראית. לדעתי זו משימת הדור, וזו הסיבה העיקרית שאני משקיע כל כך הרבה זמן באתר הזה. האתר לא מיועד להחזיר אנשים בתשובה (אם כי הייתי רוצה לעשות זאת), וגם לא לקידום אידאולוגיה מסוימת (אף שכמובן יש לי כזו והיא גם באה לידי ביטוי במה שאני כותב כאן). עיקר מטרתי כאן היא לקדם את החשיבה הביקורתית ולעודד אנשים לחשוב בעצמם, לבחון טיעונים ועובדות ולצרוך מידע באופן ביקורתי ואינטליגנטי.

[1] הסברתי זאת בהרחבה בספרי מדעי החופש, כשהסברתי כיצד ייתכן שניתן לעשות ניתוח סטטיסטי של התנהגות אנושית למרות שאין שם מרכיבים אקראיים.

39 מחשבות על “‘הדילמה החברתית’: מבט על רשתות חברתיות (טור 335)”

  1. אפרופו שטיפת מוח מכיוון התקשורת – אולי אנחנו בעיצומו של גל כזה בנוגע לקורונה?
    העובדות שנובעות מתצפית על העולם האמיתי מסתדרות עם העולם שמצטייר בתקשורת ואצל דוברי הממשלה?
    חומר למחשבה

    1. אלכס, אני מבין שלך יש מקורת מידע עלומים על העולם האמיתי שאינם בידינו. אשריך.
      נדמה לי שתגובותיך כאן לא מצביעות על חופש מחשבתי גדול מדיי, למרות שאתה חוזר שוב ושוב על המנטרה הזאת. אני חושב שכבר כתבתי לך פעם שביקורתיות אין פירושה לעולם לא להסכים למה שטוענים ומציגים בפניך. ביקורתיות היא המוכנות לעשות זאת כשצריך. אבל אם מה שמוצג בפניך משכנע ואתה ממשיך להתבצר בעמדתך ההזויה זו לא ביקורתיות אלא ההיפך מזה.
      התצפית שאני עושה על העולם האמיתי אומרת שאנחנו על סף אבדן שליטה גמור, כבר היום. והמגמה מצביעה על כך שאם לא יהיה שינוי מצבנו יהיה בכי רע מאד מאד. מי שמכחיש את זה הוא עקשן ללא תקנה, מחברי המפלגה התימהונית של יורם לס ושאר מכחישי הקורונה. שלחתי לך לשאלתך האחרונה הפנייה לדבריה של ראש המיון בשערי צדק. אתה יכול להקשיב לרופאים אחרים שמתארים את המצב בבתי החולים היום (עובדות, לא הערכות והשערות) ולעקוב אחרי מספרי החולים והמתים היומיים שגדלים כל הזמן בקצב מדאיג מאד. אם יש לך מידע אחר שנשאב מהכוכבים, שיהיה לך לבריאות. אני לא הולך לחזור לדיון ההזוי הזה שוב. מבחינתי הוא שייך לאגף הקונספירציות שתיארתי בטור הזה.

      1. מיכי, זה אמנם לא נושא הפוסט שלך, אבל אני חייב לומר שאני מופתע מאד מהנחרצות (העקבית!) שלך לגבי חומרת הקורונה. ע”ס הנתונים שאני שואב- לפחות בישראל!- אני מגיע פחות או יותר למסקנות של אלכס.

        גם הערתך על “הקונספרטיביות” נראית לי תמוהה. אני כשלעצמי לא כ”כ מאמין בהיתכנותן של קונספירציות ובטח שלא מאמין בקונספירציה מצד מישהו בסיפור הזה (מאדירי הקורונה או מכחישיה).

        לקרוא לעמדתו של אלכס “הזויה” זה קצת הזוי בעיניי. אולי הוא (ואני) טועה, אבל יש הן נתונים והן שיקולים מתודולוגיים כבדי משקל לכך שלא חכם במיוחד לזלזל בעמדתו.

        זוהי, ד”א, לא הערה על סגנון בוטה או משהו כזה אלא על מהות (אני לא רואה בעיה מיוחדת בסגנונך פה).

        תרבחו ותסעדו

        1. מי שהכניס לכאן קונספירציות היה אלכס שמכחיש עובדות ותולה אותן בקונספירציה (של הממשלה ומערכת הבריאות). כדאי לשמוע מה קורה בבתי חולים עכשיו לראות את מספרי המתים המאמירים. יותר מזה אין לי מה להוסיף.

          1. בהחלט כדאי לשמוע מה קורה בבתי החולים עכשיו ובמספרי המתים “המאמירים”. אבל כדאי יותר לנתח את הנתונים באופן מושכל (ודי לחכימא, כפי שאמר שי ניצן).

            בכל מקרה ניפגש, נניח, עוד חצי שנה ואז נראה האם אכן נוכל לשרטט לאחור מגמת “מגיפה” (בישראל) או לא…
            אני כבר תיבלתי את כובעי למקרה שאצטרך לטעום ממנו (ממליץ גם לך לעשות את אותו הדבר).

          2. חשבתי שאוותר על הויכוח העקר – אבל אני רואה שיש עדיין התייחסות שגויה לעמדתי…

            אני לא חסיד או מאמין של קונספירציות.

            במקביל – אני מתייחס בחשדנות ובספקנות לכל “עובדה” שמגיעה מהתקשורת או מהממשלה

            לענייננו – אני מתייחס רק לעובדות עם רמת סבירות גבוהה או לטענות ענייניות

            על קצה המזלג:

            1. למ”ס פירסם שהשנה בין ינואר ליולי אין תמותה עודפת מול שנים קודמות

            2. שיטת הבדיקות PCR נתונה במחלוקת קשה, ואפילו המדען שהמציא אותה (וזכה בפרס נובל) טוען בקולו (מוקלט ומצולם) שהיא לא נועדה לבדוק תחלואה (בהירת אגב – כמה אנשים בריאים כמו שור אתם מכירים שנמצאו חיוביים? אני מכיר כמה)

            3. עיננו הרואות איך נראים חולי הקורונה. אני מכיר אישית למעלה מ 10, רק אחד מהם הגיע לבית חולים (מרוב פחדי ושלחו אותו משם), השאר מעט כמו שפעת, הרוב הרבה פחות משפעת (או בכלל מרגישים מעולה)

            4. לבטל ולזלזל בעמדה מקצועית של עשרות רופאים ומדענים בכירים שקוראים בצורה גלויה כבר מאפריל ועד היום לשנות את המדיניות השגויה ולבטל את הסגר- זו עמדה תמוהה בלשון המעטה

            5. משרד הבריאות כותב מפורשות שסיווג של אדם הנפטר קורונה הוא לא רק אם קורונה היא סיבת המוות אלא גם אם סיבת המוות היא מחלה קשה אחרת ובנוסף נמצא חיובי לקורונה. כך שהמספרים הנזרקים לחלל האוויר לגבי מספר הנפטרים הם חברי משמעות

            לסיכום ובנימה אישית – אני כידוע מאוד מעריך את הרב ואת יצירתו המופלאה, כבר שנים רבות…

            אני באמת מתקשה מאוד להבין איך אדם שמקדש את החשיבה הביקורתית ולא מניח פרה קדושה אחת בחיים (מצטער על הקרניבוריות) – פתאום נהפך לפונדמנטליסט מושלם בנושא הקורונה…

            1. שלום אלכס.
              יש עוד אופציה. אולי אם אני מחשיב את החשיבה הביקורתית ובכל זאת “מתעקש” (אני מתעקש?), אז לא נכון שזו המסקנה הביקורתית המתבקשת. אגב, אפרופו התעקשות, רוב טענותיך אלו כבר נענו כאן.
              1. ברור שאין. אחרי צעדים דרקוניים וסגרים וביטול פעילויות. המסכות מגינות מפני עוד מחלות. זה שאין הבדל בין התמותה, אומר שמתו רבים מקורונה. אגב, בעבר זכורני שכתבת שהתמותה השנה נמוכה יותר.
              2. אין דבר בעולם שלא שנוי במחלוקת. את ההכרעה אני מציע להשאיר למומחים. משום
              מה, אתה בוחר להאמין לכמה מומחים כשרוב המומחים בעולם חולקים עליהם נמרצות. למה? לאור הידע הרפואי שלך? או שמא בגלל חששות קונספירציה כלפי הרוב? אז יש או אין קונספירציה?
              3. עיניי ראו ולא אחר, כמה חולי קורונה במצב קשה. אני גם מכיר לא מעט חולי קורונה שנשארו להם תסמינים בעייתיים מאד אחרי שזה עבר. אכן יש הרבה אנשים שמקבלים את זה ללא תסמינים. אין בכך שום דבר חריג. הטענה שזה מצביע על כך שמדובר בשפעת היא טענת קונספירציה. ושוב אשאל, האם אתה מתבסס על הידע הרפואי שלך? אחרת, למה אתה בוחר להאמין למיעוט (צעקני) ולא לרוב המוחלט של הרופאים (להערכתי הרבה למעלה מ-90%)?
              4. את זה אני שואל אותך? אתה מבטל את דעתם של אלפי ועשרות אלפי מומחים. קונספירציה? ידע מקצועי? כל מי שמכיר איך מתנהל מדע יודע שאין משהו שלא שנוי במחלוקת (אפילו במדע כמו רפואה, שאמנם אינו מדע קשה אבל הוא ודאי יותר מפסיכולוגיה וארכיאולוגיה). באשר לשאלת האפקטיביות והנחיצות של הסגר, בניגוד לשאלה של חומרת הקורונה, זו שאלה אחרת. גם לגביה חלוקות הדעות, וכאן אני דווקא נוטה להסכים שסגר אינו השיטה המתאימה. אבל זו דעתי שלי, ואני ממש לא מבטל את הדעות האחרות, וגם לא חושב שאני אמור לקבל החלטות עבור הציבור (ואפילו לא עבור עצמי, כשזה חב לאחריניה).
              5. משרד הבריאות נקט בשקיפות ראויה לציון, והפרשנות הלא נכונה שלך מעמידה את המדיניות הזאת בסימן שאלה. אכן נכון. קשה להגדיר במדויק מתי הקורונה היא סיבת התמותה, אבל גם אנשים חולים לא אמורים למות סתם כך. עדיין הקורונה היא הסיבה. לכן גם את המדידה הזאת אני מציע להשאיר למומחים (למה בחרת את דעת הקונספירציה? ידע?). מעבר לזה, המדידה המדויקת לא משנה. המספרים מדברים בעד עצמם (ראה סעיף 1).

              לסיכום, ובנעימה אישית. אני מאד מעריך אותך וחושב עצמי לידידך. ועדיין ההתעקשות שלך היא בלתי מובנת. אני מעריך שגם התשובות הללו לא יסיימו את הוויכוח הבלתי נגמר הזה. ובכל זאת אני חייב לומר לך שמה שאתה מעלה כאן הוא אבי אבות תיאוריית הקונספירציה, למרות ההכחשות שלך. רק אשוב ואומר לך שסביר יותר שיש מיעוט של כמה מומחים שעושים קונספיררציה על פני האפשרות שכמעט כל מומחי העולם עושים זאת. גמר טוב.

  2. להקדים תפילה לכניסה לרשת

    בס”ד ז’ בתשרי תשפ”א

    אם לפני כניסה לביהמ”ד תיקנו חכמים בקשה שלא ניכשל בדבר הלכה ושלא נשמח בתקלת חברינו – על אחת כמה וכמה שיש להקדים תפילה שלא נילכד ברשת. אני מציע לומר: ‘הרשת שפתינו יערב לפניך…’ :”)

    בברכה, שמשון צוקרברג הלוי

      1. בס”ד ז’ בתשרי תשפ”א

        לרמד”א שלום רב,

        אכן עדיף שלא להיות בעונש כלל, והרשתות מקבילות ל’כף הקלג’ שנשמותיהם של הלכודים בו זוממות והולכות מסוף העולם ועד סופו 🙂 וכמה שפחות נזקקים לרשתות שמציפות על האדם את כל הזבל שבעולם – כן ייטב לו.. די להיכנס לאתר אחד או שנים כדי להתעדכן במה שקורה בעולם, ועוד אתר או שנים לחילופי דיעות – ונמצאים בעניינים בכל מה שקורה. כל השאר הוא חזרה אינסופית על אותם דברים המביאה לתיסכול ודיכאון. המציאות האמיתית הרבה פחות שחורה ממה שמוצג בתקשורת המתמקדת רק ברוע זוועה וכיעור.

        בברכה, ש”צ

  3. ככה גם אני מרגיש תקופה ארוכה. שבכל התקשורת זה רק או בעד ביבי (בעד סגרים, נגד הפגנות, לעיתים גם בעד פתיחת בתי כנסת כל עוד מותר הפגנות) או נגד ביבי (נגד סגרים, בעד הפגנות, לעיתים גם נגד פתיחת בתי כנסת)..

    ותמיד בתקשורת מרגיש לי שנוהגים להציג או עמדת מכחישי קורונה כמו לס, או עמדה קיצונית, אבל בד”כ אין דיון רציני ועמוק בדברים

  4. אני לא חושב שהרב צריך להיות מהאו”ם ולפעמים אחד מהצדדים בסיפור הזה (ימין ושמאל ) הוא אכן רשע. (רשע לא במובן של חורק שיניים וגרגמל הרשע אלא במובן שמתמכר לדמיונות שלו ולא מפעיל שיקול דעת). ואני חושב שבגדול השמאל מאוד קרוב לזה. המציאות שהרב תיאר של חוסר שיח ובועות זה תוצר שמאלני מובהק. בעולם שמאלני של שוויון אין הררכיה בין נרטיבים וממילא כל הסיפורים שווים. אין אמת. והסרט הזה הוא חלק מהמאמצים של האידאולוגיה הזו להשאר בשלטון . אצל הימין יש הררכיה : האמת מעל השקר. מה שקורה שהימין היום אימץ את את המתודות של השמאל כדי להלחם בו. לשמאל הייתה פעם מונופול בתחום הזה של עיצוב התודעה – התקשורת ( התשקורת – העתונות והטלוויזיה). בזכות פייסבוק והרשתות המין נכנס לתחום הזה והמונופול של התקשורת הישנה נשבר. הם פשוט מבכים את אבדן המונופול שלהם ( מה שמתבטא בירידה בהכנסות מפרסום שעוברות לפייסבוק). לא פלא שהדמוקרטים בארה”ב הכריזו שאם יזכו הם יצנזרו את פייסבוק וטוויטר. וכיוון שכך הימין החליט להלחם בשקר הזה באמצעות שקר. עם שקרנים נלחמים בשקרים (שקרים קדושים).

    אני בטוח שרוב הימין לא חושב שביבי חף מפשע. הוא גם לא חושב ההיפך – שהוא כן פשע. הוא לא באמת יודע. אבל הוא כן בטוח שהפרקליטות בוודאי (ובתי המשפט ככל הנראה) ינפחו את התיקים שלו בצורה בלתי פרופורציונית וגם שיש פה אכיפה סופר בררנית. הדברים הללו הולכים ומתבררים מיום ליום ( ניגודי עניינים של שופטים ויעמ”ש וכו’ – עכשיו הם צריכים לעמוד באמות המידה שהם קבעו ). הדיון על ביבי מזוהם. זה בדיוק אותו דיון על יעילות של טיפולי המרה. אף אחד לא באמת יודע וספק אם נדע מתישהוא.

    1. עמנואל, אתה חי באותה בועה שהרב מדבר עליה וכמובןצמכחיש את קיום המטריקס (אנחנו צודקים והם רשעים ).
      הימין מזמן לא מקדש את האמת (לא חושב שהייתה אי פעם תנועה פוליטית שייחסה חשיבות לאמת ) ועסוק בהפצת דיסאינפורמציה וחצאי אמיתות גרועות משקרים .
      הימין אפילו לא באמת ימין יותר, הוא קבוצת זהות שמוכנה לפגוע בכל היקר כדי להגן על ביבי.
      קח לדוגמה את מקרה אל-חיראן, לפני 4 שנים הייתה המון פעילות של ה’ועד נגד עינויים’ (ממומן על ידי הקרן החדשה שנואת נפשו של הימין ) בנושא כולל מאמרים בעיתון הארץ שטענו שלא היה פיגוע, שהמשטרה הרגה אזרח חף מפשע ומח”ש טייח כמו שהוא תמיד עושה כשהמדינה פוגעת בערבים (הם מחזיקים רשימה של מאות מקרי טיוח עם פחות מ-2 אחוז הרשעות ).

      כל שופרות הימין יצאו בשצף קצף נגד הסמול/אנרכיסטים/בוגדים/תוקעי-סכין-בגב-החיילים כולל כתב הבית של בלפור ריקלין הי”ו.

      לפני כמה חודשים במסגרת מאבקו בשלטון החוק ביבי העלה מין הנפטלין את הפרשה תוך התמקדות באלשיך שנוא נפשו.

      וכאן קרה הפלא הלא יאומן – כל שופרות הימין שינו כיוון ב-180 מעלות בין לילה. פתאום השוטרים רוצחים אזרחים חפים מפשע בחיפוי מח”ש. לחקור מיד את הפרשיה!! להכניס לכלא את כל האשמים.

      טירוף מערכות טוטאלי – אנשים שדרשו לזכות את אלאור עזריה (גיבור ישראל) דורשים להרשיע מיד את פושעי אל חיראן.

      פתאום לתקוע סכין בגב החיילים והשוטרים זאת משימה קדושה של גוש הימין.

      אתה עדיין משוכנע שהימין לא חי בבועה?

      1. לגבריאל

        אם הייתי טורח לקרוא אתה מה שכתבתי הרי שכתבתי שהימין למד להשתמש בשיטות של השמאל ( חצאי אמיתות) נגדו. השמאל עושה את זה מערש הולדתו. הוא אפילו לא מודע לזה. הימין למד להלחם בשקרנים באמצעות שקרים

        בנוסף, ברור שאף אחד לא מקדש אף אמת. אבל עדיין אין מה להשוות בכלל. לימין יש עוד סיכוי להודות על האמת בגלל אמונתו. וגם אכפת לו ממנה בסופו של דבר בעומק ליבו. הוא יותר קבוצת זהות בגלל שמותקף השכם והערב. זה אינסטינקט להגן על עצמך בזמן שאתה מותקף על עצם היותך מי שאתה. אצל השמאל אין כלל אמת .הוא לא יכול להודות בדבר. הוא פשוט מפלצת מטורפת שמשתוללת משום שהיא אוהבת להשתולל (אנארכיזם). היא כבר תמצא את הסיבות המתאימות. ביבי מוגן ע”י הימין כי הוא מותקף בגלל שיוכו לימין ולא בגלל אישיותו.

        איך אני מת איך ששמאלנים משתמשים במילה שופרות לכל עיתונאי ימני שמסכים עם הימין. אצלם עצמאי ודעתן זה רק מי שאומר את ההיפך כל הזמן .איפכא מסתברא. פרובוקטור. הם כל השזמן עסוקים בלהיות מקוריים ויחודיים בכוח כמו איזה נערים בתיכון. עיתונאים זה פשוט עם של אינפנטילים. וגם לך יש אותה שפה אינפנטילית

  5. אכן יש להרים את חשיבות החשיבה על ביקורתית על נס – ואולי אפילו להכניסה כאחד הכלים שמערכת החינוך תקנה לילדינו. יישר כח על פועלך בנושא הזה והרמת המודעות.
    המלצה קטנה – בנוגע לביקורת על המדיה בארה”ב בעיקר:
    https://www.amazon.com/Liberal-Media-Industrial-Complex/dp/1943591075
    ספרו של מארק דייס, רפובליקן ותומך נלהב של טראמפ, בעל ערוץ יוטיוב סאטירי – ספר נוקב על ההטיות ואופן הסיקור הכוחני בארה”ב.

  6. הספר ״חינוך לעצמאות מחשבתית״ ( אדורנו), עוסק לא מעט בכניסת שידורי הטלוויזיה בשנות ה60 לבתים ברחבי העולם ובהשפעה מנקודות מבט פסיכולוגיות,חברתיות וחינוכיות. ממליץ היות וזה מעניין היום בשנת 2020 לקרוא ולראות מה חשבו אנשי מקצוע בתחומים רבים אז על המדיום החדש יתרונותיו וסכנותיו ומה קרה מאז ועד היום.

  7. תודה. אתמול בגלובס כתב עמרי זרחוביץ׳ על המניעים של נטפליקס בהוצאת הסרט. חלק מהמאבק בינה לבין פייסבוק על תשומת לב הצופים.
    לא מוצא את הלינק לכתבה ברשת , ולא יודע איך לצרף תמונה לכתבה.

  8. אתה כותב על החשיבות של החשיבה ביקורתית ועל השקר והמניפולציות ובד בבד מקדם דת אלילית פרימיטיבית שמעודדת את ההפך הגמור. אני נשבע בכל מה שיקר לי שאני לא יודע אם לצחוק או לבכות. זה כבר לא נתפס לי בשכל עד לאן האקטואליזציה יכולה להגיע. מיכי, תרשה לי לומר לך מה שכבר עומד לי על קצה הלשון המון זמן: *אתה חי בסרט*.

  9. בנוסף לכל ההסתייגויות שציינת, חשוב גם לומר שפייק ניוז הן לא המצאה של הרשתות החברתיות. ואנו היהודים שרוו עלילות על גבי עלילות לאורך אלפי שנים אמורים לדעת זאת היטב. באופן סמלי העיתון הראשון שיצא באמריקה נסגר אחרי גיליון אחד בגלל הפייק ניוז שהיו בו.
    כפי שכתבת, הרשתות החברתיות פשוט מביאות מידע נורא נורא מהר וככה קל מאוד להפיץ שקרים בכמה שניות.

    1. ועוד על העיתונות ואמינותה

      מוצש”ק כי שם ה’ אקרא’ תשפ”א

      שתי בדיחות על העיתונותאדם שואל את מוכר העיתונים: ‘כמה עולה העיתון?’. עונה המוכר: ’10 ש”ח. שואל הקונה: ‘אבל בעיתון כתוב שמחירו 8 ש”ח’. משיב המוכר: ‘אתה מאמין למשהו שכתוב בעיתון?!’

      ומעשה ברב כהנמן זצ”ל שראה אחד קורא את העיתון היומי ביידיש: דער היינטיגער בלאט), אמר לו הרב: ‘עדיף שתקרא את ‘הדף היומי’ [אף הוא ביידישף ‘דער הייטיגער בלאט’] 🙂

      בברכת שבוע טוב וגמר טוב, ש’נחשב כצג באיתון’, שים-שון

      גירסא אחרת לבדיחה שבפיסקה 1: הקונה העיר למוכר שהעיתון שקנה הוא מאתמול. השיבו המוכר: ‘אתהב מאמין לעיתון?’

  10. לכאורה, אין הבדל מהותי בין שיחה עם חברים (שאף הם, לרוב, חולקים את אותן ההשקפות, פלוס מינוס, אחרת לא היו החברים שלנו) לבין לייקים ותגובות ברשתות החברתיות. כל אחד מעדיף את אזור הנוחות שלו ומפחד לצאת ממנו.

    הרשתות החברתיות בסה”כ העצימו את מה שהיה קיים בלעדיהן: מי שאהב לצרוך מידע חדגוני, יעשה זאת ביתר קלות, ומי שאהב להיות מושפע מסיפורי בדים, יקבל אותם בפיד שלו מדי יום ביומו. חשיבה ביקורתית מעולם הייתה ולעולם תהיה נחלתו של מיעוט.

  11. אחד הטורים הטובים שלך אחת טכניקות הידועות של כל מבקרי הטכנולוגיה הוא כמובן לטעון שברגע שהופיע מכשירX בעולם קרו כך וכך תופעות זדוניות וכשתמסתכלים במבט על על ההתרחשויות מגלים שכמעט כל התופעות היו שם קודם והטכנולוגיה החדשה והשטנית סה”כ האיצה אותן או מיקמה אותן בהקשר חדש לדוגמה ניתן לבחון את הטענה השגורה בפיהם של אנשי חינוך על הקשר בין אלימות לבין סדרות טלוויזיה זה כמובן נשמע מאוד צודק וקוהרנטי אך מבחינה ביקורתית של טענה זו עולה כי הסיבתיות פחות מובהקת ממה שניתן לחשוב העולם כיום אלים פחות באחוזים ניכרים מהעולם שלפני הופעת הקולנוע וגם כיום באזורים בהם אין זכר למדיה (המזה”ת השבטי חברות מסורתיות באפריקה ובהודו) האלימות היא מציאות חיים יומיומית באופן שיגרום לשכונות האלימות של מרילנד להיראות כמו שכונת היפים זה כמובן לא אומר שרצוי לצרוך כל סדרה וכל סרט אבל זה חשוב על מנת לשים דברים בפרופורציה כמעט כל חידוש טכנולוגי שהופיע בעולם ב500 השנים האחרונות גרר שלושה גלים של התייחסות בהתחלה התלהבות סוחפת מהכלי החדש ומהיתרונות שהוא מביא קולות ביקורתיים בשלב הזה נתפסים כאנכרוניסטים לאחמ”כ השלב הביקורתי שבו הכל שחור והאנושות לקראת התרסקות בגלל הרדיו טלויזיה אינטרנט או מה שלא יהיה והשלב השלישי הוא איזון והטמעה של הכלים עם איזונים ובלמים בחיים היומיומיים

  12. שלום הרב, שתי נקודות:

    א. אחת הבעיות הנכונות שהועלו בסרט (שפחות התייחסת אליהם בטור), שרבים מהמשתמשים בהם הם בני נוער וילדים. המידע שמעניין את אותם הילדים הוא לא בהכרח מידע פוליטי, עתיד העולם וכו’, אלא מה חושבים עליהם. ומה לעשות, הם לא מסננים מה שאומרים להם, ולכן כל הערה רעה שנותנים להם על תמונה מתקבלת בצורה קשה מאוד (הדוגמא עם זאתי שהעירו לה על האוזניים). אפשר לומר שצריך לחנך וכו’, אבל זה כנראה לא מציאותי.

    ב. לגבי הנקודה השנייה שעליה דיברת, זאת בדיוק הנקודה שעליה התלבטתי כל הסרט. כי יש מקומות שבהם נראה שכן אפשר לשחק לנו במוח באופן בלתי מודע, שיגרום לנו לעשות דברים. שווה לבדוק אם זה אכן אפשרי, אם כן, אז יש בזה משהו פסול. אם לא, אני מסכים שזה כמו לקרוא עיתון רק במינון גבוה.

    1. הרב לא ביטל את הבעייתיות שברשתות החברתיות וטען שהסרט הזה הוא קול חשוב שצריך להישמע אבל חשוב לזכור הרשת לא שינתה את התכונות האנושיות הבסיסיות היא סה”כ מאיצה אותן ומקצינה אותן ילדים עשו חרם על ילדים אחרים לפני הרשת גברים חיפשו פורנוגרפיה לפני האינטרנט אנשים נסחפו אחרי פייק ניוז ודמגוגיה אלפי שנים לפני גוגל בל נשכח שלרשת יש גם אפקט מאזן אנשים יכולים להוציא את כל הרפש שלהם על המקלדת ולהרגע ושוב חשוב לראות סרטים כאלה כדי להיות מודע לבעיות אבל חשוב גם להבין שלא הכל שחור

  13. הצעד הראשון לחשיבה ביקורתית- לדעת באיזה כלים משפיעים עלייך. זאת תרומה חשובה של הסרט.
    עוד עניין ביחס לחשיבה ביקורתית ברשת הוא שצריך לחשוב מה המודל העסקי של החברה שאתה משתמש במוצר שלה, כדי להבין מה האינטרס שלה והאם הוא מתאים לאינטרס שלך, שזה חשיבה שלא תמיד שגורה אצל אנשים. אנחנו לא רגילים לכך שאנחנו המוצר.
    סרטים בדרך כלל יקצינו, כדי שיהיה יותר מעניין (יש גם רבנים שמקצינים את דבריהם בשביל העניין, וטוב שכך).

  14. הידוע להם כבר ומפורסם

    אגיד דבר נדוש ובאיחור אבל דומני שהוא לא מודגש מספיק. מבחינתי הרשתות (בזמנו פייסבוק וכיום בעיקר טוויטר) פתחו לי ערוצים למגוון מסחרר של דעות ורעיונות בתחומים שונים באופן שבו-שבועי. לוקח כמה חודשים+ להרכיב פיד שמורכב ממקצוענים עולמיים בתחומים שונים שרוצים להתעדכן בהם (פוליטיקאים עיתונאים ופרשנים, יזמים, טכנולוגיות שונות, כלכלה ופיננסים, חידושים מדעיים בתחומים מסוימים, מקבצי ומנתחי ספורט, מומחי הצגת אנקדוטות מורחבות בתחומים אקראיים מגוונים, סתם פעילים מכל מיני מקומות בעולם, אנשי הוואי ובידור שמספקים הפוגות קומיות, ועוד ועוד). מה היה לפני כן? היית קורא באיזה אתר חדשות או שניים ואולי רשום לכמה ניוזלטרים מרכזיים, בועה משעממת כמו לקלף שק תפוחי אדמה. כיום רק צריך לבחור בקפידה כזו-או-אחרת את האנשים מכל העולם ואפשר להרכיב לעצמך מטא-עיתון שתפור במידה רבה לרצונות האישיים ואוכל בלי מלח ועם ללקק את האצבעות כל עיתון יחיד אחר, גם במנעד ובמגוון וק”ו באיכות. מבחינתי אין השוואה בכלל בין העושר והאיכות שאפשר למצוא שם לבין מה שמוצאים בלעדיהם. איפה עוד אפשר למצוא את הטופ ההגיגי העולמי שמתפרסם בכל תחום *לא-מרכזי* שרוצים להתעניין בו מהצד. גם האלגוריתם המושמץ שלהם הוא נפלא בעיניי, למשל אצלי אחוז הכניסות לכתבות באתרי חדשות וכו’ שאני נכנס אליהם הוא הרבה יותר נמוך מאחוז הכניסות שלי לשרשורים שטוויטר מקפיץ לי (ולעתים קרובות יש משם לינק לכתבה או בלוג).

  15. צפיתי בסרט בעקבות המאמר.
    תחילה מעניין שכמעט כל הנקודות שכתבת בהרחבה כבר נאמר בסרט.
    [הסצנות בסרט כביכול יש בור עם כמה מתכנתים ששולטים על הצעיר שמנסה להתנתק מהמסך, הוא כמובן משל להתנהגות של האלגוריתם שתוכנת בדיוק לטפל בנסיון של הצעיר. אף אחד לא חשב שיש ‘מישהו’ שבמודע מכוון מול הצעיר.]

    הם מסבירים שהאדם הפרטי עדיין יכול לבחור, אבל ה’ריצפה התעקמה’ שזה אומר שהרקע לבחירה החופשית של האדם הפרטי משתנה וזה גורם לשינויים (סטטיסטית) בבחירות של האנשים.

    למעשה לגופו של טיעון שהאנושות תלמד להתגבר כמו שידעה להתגבר עד היום. הטענה דומה לאם נדמה אסיפת חרום של הדגים בים בעקבות המצאת הדייג המודרני, יטענו הדגים עברנו עד היום הרבה נסיונות הכחדה נעבור גם אותו. זו טעות כי הפעם מדובר במכונות ענק, עם סקאנרים וספינות מנוע מהירות וכו’ ואם האדם לא ישים על עצמו מגבלות לריסון הרבה מינים ייכחדו מול היכולת הדייג. כך עם האוזון, כך עם עוד הרבה תחומים, כי היכולות העצומות של המכונות המשוכללות נותנות כח אדיר שאין ביכולת הטבע לעמוד בפניו. והאדם חייב לשים על עצמו מגבלות.

    בדומה לכך, יכולת ההשמדה של פצצות האטום וכו’ כריתת יערות ועוד שבכולם החובה מוטלת על האנושות (והממשלות) לעשות סייגים ומגבלות על היכולות הללו ולא להסתמך על היכולת של הטבע להתגבר.

    לכן, לטענת כותבי הסרט, המצב של האנושות מול המכונות BI האדירות שהומצאו היא שהם מעקמים את המרחב בצורה שגורמת לשינויים מהותיים באופי הבחירות של האנושות והצורך הנפשי לאישור חברתי. כמו כן גורמים להטיות גדולות בתודעת האנושות והפתיחות שלה לדעות שונות. הקצנה שעלולה לשנות את הרקע האנושי שכולם זקוקים לה לדיון והפרית דעות. ולגרום למלחמות.
    כי שינוי קבוע של כ 8 אחוז בהתנהגות האנושית עשוי לגרום שכל המפגש האנושי עם דעות, כפי שהיא מוכרת לנו כיום, עלול להשתנות לרעה.

השאר תגובה