“עד מתי קץ הפרעות”: מבט נוסף על פרעות תשפ”א (טור 389)

בס”ד

וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל הָעֹמֵד עַל בְּנֵי עַמֶּךָ וְהָיְתָה עֵת צָרָה אֲשֶׁר לֹא נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי עַד הָעֵת הַהִיא וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ כָּל הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר: וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם: וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד: וְאַתָּה דָנִיֵּאל סְתֹם הַדְּבָרִים וַחֲתֹם הַסֵּפֶר עַד עֵת קֵץ יְשֹׁטְטוּ רַבִּים וְתִרְבֶּה הַדָּעַת: וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל וְהִנֵּה שְׁנַיִם אֲחֵרִים עֹמְדִים אֶחָד הֵנָּה לִשְׂפַת הַיְאֹר וְאֶחָד הֵנָּה לִשְׂפַת הַיְאֹר: וַיֹּאמֶר לָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר עַד מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת: וָאֶשְׁמַע אֶת הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם כִּי לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד עַם קֹדֶשׁ תִּכְלֶינָה כָל אֵלֶּה: וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי וְלֹא אָבִין וָאֹמְרָה אֲדֹנִי מָה אַחֲרִית אֵלֶּה: וַיֹּאמֶר לֵךְ דָּנִיֵּאל כִּי סְתֻמִים וַחֲתֻמִים הַדְּבָרִים עַד עֵת קֵץ: יִתְבָּרֲרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים וְלֹא יָבִינוּ כָּל רְשָׁעִים וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ:

(דניאל יב, א-י)

במובאה מספר דניאל תוכלו למצוא הכל: מהצרות על ישראל, המשך באי ההבנה והצורך ללבן ולצרף את הדברים ולעשות סדר בבלגן, ואפילו מצדיקי הרבים (השמאלנים ימ”ש) והעימות בין ימין לשמאל. אה, ואת מיכאל השר הגדול איך שכחתי?! ליכא מידי דלא רמיזא…

קץ הפרעות

בטור הקודם עסקתי בפרעות תשפ”א ובמשמעותן. כעת, כאשר נראה שהן מתקרבות לקיצן, יש לי כמה הערות שרלוונטיות לשלב הזה. בימים אלו אני מתחיל לקרוא את הסיכומים וההמלצות של אנשים שונים (רובם צפויים, כצפוי). רבים מצביעים על יחס לא שוויוני שיוצר תסכול אצל הערבים תושבי ישראל, ועל כך שלא כולם פורעים ותומכים בפרעות (מיעוט קיצוני. רובם אזרחים נאמנים שרק רוצים שקט). אחרים טוענים שאל לנו להתעלם משאלת האשמה ואסור לעשות סימטריה בין ערבים ליהודים (פורעים מכל הצדדים. ראו גם בתגובות האמוציונליות והמנותקות לטור הקודם שלי). מדברים על הצורך לשפר את מצבם של הערבים כדי למנוע את התסכול ואת המאורעות הצפויים לבוא גם בעתיד ומאידך גיסא על הצורך במשילות וכדומה. אין צורך לומר שכרגיל, כל אחד יכול לנחש מראש מה יכתוב כותב ימני ומה יופיע אצל כותב שמאלני. הכל צפוי והרשות נתונה.

למען האמת, המוטיבציה שלי בטור הזה אינה ביקורתית. למיטב שיפוטי, דווקא בעניינים אלו כמעט כולם צודקים. מטרתי כאן לנסות ולעשות סדר ברעיונות הללו ואולי אף ליישב אותם זה עם זה. אם כולם צודקים, אז באמת צריך לעשות? משילות ויד קשה או הגברת השוויון והיחס הנאות לערבים? להבין אותם או להאשים אותם? להצביע גם על תופעת הפורעים היהודים או להחרים את סלקום? תוכלו לשער שהנקודות שאעלה כאן לעתים ייראו כסותרות, ונקודות אחרות ייראו פשוטות עד כדי טריוויאליות. האמת היא שסתירה אין כאן, אבל חלק מהנקודות בהחלט פשוטות להביך. ובכל זאת, כמאמר רמח”ל בהקדמת מסילת ישרים, לפעמים יש צורך לחזור על דברים פשוטים. זו בדיוק המשמעות של הצורך לעשות סדר בבלגן ולגלות את קץ הפלאות/הפרעות.

סלקום כמשל

אתמול פרצה סערת ואטסאפ ופייסבוק סביב שביתה/מחאה של חברת סלקום. סלקום הודיעה אתמול על שביתה של שעה במחאה על הקיצוניות ובקריאה לדו-קיום. כדרכנו תמיד, הייתה שם התלהמות היסטרית על בוגדי סלקום. אנשים השתוללו וקיללו, ואך פלא הוא בעיניי שלא עלו על סלקום עם די ניין לבער הרע מקרבנו. טוב, אפשר לפחות להתנחם בכך שאלפים נענו לקריאה והתנתקו מהבוגדים הללו וכך המניה שלהם ירדה משמעותית. מגיע להם, חלאות שכמותם. בהמשך תוכלו לראות כמה כרזות שפרסמה החברה להמחשת העניין. כל אחד יכול להתרשם שמדובר בבוגדים מהסוג השפל ביותר, והדבר אינו צריך לפנים.

אצלי בוואטסאפ הופיעו הקריאות הבאות: “להתנתק מיד מחברת סלקום שמזדהה עם השביתה של האויב הערבי”, #לא_מוותרים_לא_עוד#. “שימו לב, לא לעבור בטעות לחברות הבת של סלקום” (מחשש נ”ט בר נ”ט). זו ממש הייתה סערה היסטרית, ואני צבטתי את עצמי כדי להבין מה הולך כאן. אפילו השיח הירוד המקובל במחוזותינו לא מכיר רמות שפל כאלה. השתתפו כאן אנשים שאני מכיר אותם כאינטליגנטיים בהחלט. ניסיתי להעיר משהו, אבל ננזפתי על כך שאני וסלקום (אני בחברה טובה) עושים סימטריה בין ערבים ליהודים. דבר אחד ברור: אפילו גרם אחד של קשב לא היה שם. על כך כבר אמרו רבותינו: כשהתותחים רועמים המוזות שותקות.

וכל זה הופיע אצל עכבר בית בלתי דיגיטלי בעליל שכמוני. אני מניח שבמרחבי הוואטסאפ והפייסבוק שאפילו מקצת שביליהם לא נהירים ולא נגישים לי כשבילי נהרדעא, המצב היה גרוע בהרבה. אין פלא שהיו נטישות של סלקום וירידת ערך משמעותית במנייה (זה יעבור כמובן). אני חושב שכדי להתרשם מהטיעונים, הכי טוב להביא כאן את הדיאלוגים כלשונם, אני מניח שבכך אוכל לחסוך ללא מעט טוקבקיסטים כאן את ההשתלחויות הצפויות על בוגד שמאלני שכמוני, אם כי להערכתי הבלתי מלומדת זה לא באמת יעזור.

שיחה מוערת

שתי הערות מקדימות: ראשית, משתתפים בשיחה הזאת כמה משיבים שונים וכולם מוצגים תחת הניק ‘משיב’. שנית, אני משוכנע שהשיח כאן הוא מתון, מאוזן וענייני ביחס לשיחות שבוודאי התנהלו בקבוצות ואטסאפ אחרות ברחבי הארץ. דווקא הערכתי לרמת הדוברים והיכרותי עמם מביאה אותי לנתח קצת את מה שקרה כאן.

אז הנה הדברים:

אני: חברים, לא הבנתי את העליהום על סלקום. בשום מקום לא ראיתי הזדהות עם הערבים. הייתה שם מחאה על האלימות וקריאה לדו-קיום. מה רע בזה?

גילוי לא נאות: אין לי שום סימפתיה לסלקום, עקב התנהלותם העסקית. אני מעיר כאן לגופו של עניין.

משיב: אתה חושב שרק במקרה המחאה היא בדיוק ביום השביתה של ועדת המעקב של הציבור הערבי?

אני: בהחלט. ולו רק בגלל שגם הם לא מתאבדים עסקית. הם הוציאו הבהרה על העיתוי, ואני לגמרי מאמין להם.משיב: הם הוציאו הבהרה אחרי גל של ניתוקים וירידת מניה של 1.5%.משיב: המנייה ירדה בכשני אחוזים, הערכות מדברות על ירידת ערך בשווי של כ100 מיליון שח בחצי יום מסחר בבורסה.משיב: ובכלל, כל המחאות הכה מרגשות האלה מנציחות את הנרטיב השקרי של “אלימות משני הצדדים”. ביום שתהיה מחאה של ערבים בלבד נגד אלימות, אני אתרשם יותר. כרגע אני עסוק בלרוץ עם הילדים שלי לממ”ד.אני: נו, באמת. ברור שהוציאו הבהרה אחרי שהבינו שהייתה אי הבנה. אתה באמת חושב שחברה ישראלית המונית, תהא אשר תהא השקפת המנכ”ל או היו”ר, יעשו צעד אובדני כזה? מי בכלל היה מאשר לו לנקוט עמדה פוליטית בעניין שיש לגביו קונצנזוס יהודי רחב מאד? זה פשוט הזוי. אין לי ספק שהם לא העלו בדעתם להזדהות עם הערבים. ואגב, בלי להשוות, יש אלימות משני הצדדים. ע”ע לה פמיליה.משיב: אם כך המצב, מדוע הם החברה הגדולה היחידה במשק הישראלי שעשתה זאת? ומה היחס בכל ציבור לאלימות של הצד שלו?אני: מאד שונה. אמרתי שאיני משווה.משיב: מלבד שני ח”כ ערבים (פריג’ ממרצ ועבאס מרע”מ) לא שמעתי גינוי על המעשים. אפשר לחשוב שיורד גשם. אבל כנראה שרבים חושבים שזה לא. ולא בכדי.אני: נכון. אני לא מנהל דיון השוואתי. זה שוב עובר לאמוציות. שאלתי לגבי סלקום ולא האם הערבים צדיקים.משיב: קרא את לשון ההודעה שמספרת מדוע נערכת השביתה.אני: קראתי כבר בהתחלה.כאן העלה מישהו התייחסות של עמית סגל, שמאלני ידוע, לעניין: https://twitter.com/amit_segal/status/1394704413210595331?s=08. ברוך שכיוונתי לדעתו הרחבה.משיב: מכבד מאוד את עמית סגל כמובן. שורה תחתונה החברה בחרה בצעד מאוד מאוד לא מקובל מנקודת מבטי האישית לכן כל חרם צרכני עליהם הרי שהוא בעיניי במקום.משיב: אגיד את דעתי האישית:אני באמת לא בטוח במאה אחוז שזה נעשה בדווקא ביום הזה, בגלל השביתה הערבית. ומנוסח ההודעה לכשעצמה, בוואקום- אין משהו חריג במיוחד. אבל גם אם כן, הרי שמדובר בטיפשות גדולה מאוד, טיפשות שעליה בעולם עיסקי משלמים הרבה כסף. האמירה הזו לא מגיעה כמובן בוואקום, והיא כמובן מנוסחת באופן שמציג סימטריה או קומת מכל צד, שזה גם שקר גדול מאוד. כיוון שאני מכיר ארגוני עובדים, ומחלקות כח אדם בחברות הייטק – אני מבין את המקום ממנו זה הגיע, מתוך ניסיון כביכול לייצר רגיעה בארגון מעורב.למרות זאת, אני חושב שבעידן שבו הכל סובב סביב ”רגישויות”: פגיעה במקומות קדושים, הצבת מגנומטרים, ”שיח מפלג”- כמובן, בד”כ מצד אחד של המתרס – אזי לא נורא בכלל אם הרוב היהודי הפגוע בצדק מהמצב, יהיה רגיש יתר על המידה וידרוש, דרך הכיס, מחברות שונות, שיבחרו נכון את ההתנסחויות והצעדים שלהן. חברת סלקום מצוינת בפרסומות רגשיות כי היא יודעת שהציבור מעוניין בחוויה. אז החוויה שלנו לא טובה, ונגיש אותה על מגש.באופן כללי, באירועי קיצון אני חושב שכדאי לנהוג בקיצוניות אפילו שיש ריקושטים מדי פעם, כי בד”כ המסר עובר ככה יותר מהר ויותר טוב.משיב: הרב מיכי, ראה את התמונה הזו (וכאן צורף חלק מהתמונה הזאת) ששולבה כחלק מהמסר הרחב. האם אינך רואה בזה נקיטת עמדה ‘ניטרלית’ כביכול, שמתעלמת מכך שיש צד (שבעיקר) פוגע וצד שני שנפגע?משיב: הקריאה “לשני הצדדים” לחיות בשלום, בעצם מטילה את האשמה למצב הקיים על שני הצדדים, ובעצם מכה על חטא של החזה הלא נכון. איני חושב שניתן לתת כל פרשנות אחרת לכך.משיב: מסכים. קריאה לשני הצדדים להפסיק, לא אומרת ששני הצדדים היו אלימים באותה צורה. זה אומר שגם את החלק הקטן והלא סימטרי שהיו מי שהשתמש בכוח על חפים מפשע, גם אותו צריך להפסיק. וכמובן שגם ובייחוד את האלימות מצד רבים במגזר הערבי. אבל אם אתה מבקש רק מהצד השני לחדול ואומר שמה שהצד שלך עושה זה בסדר, זה בעיני לא נכון ופסול. אנחנו בעד הפסקת אלימות באשר היא. ואגב, הפסקת אלימות אין פירושה שלום ודו קיום.אפשר עוד לזכור להם את מה שעשו ולעשות חרם צרכנים או כל דבר שבגדר החוק והמוסר, אבל קריאה להפסקת אלימות תמיד חייבת להיות דו צדדית גם כשאין סימטריהאני: אני לא מצליח לראות אפילו אפשרות לפרש כך, ונדמה לי שאני די מיומן בתחום הפרשנות. אם היו עוסקים באשמים הייתי מסכים שהתעלמות מהאסימטריה היא בעייתית. אבל כשעוסקים בקריאה לדו-קיום, בהגדרה היא אמורה להיות סימטרית. לטנגו דרושים שניים. האם לדעתך אמורים היו לקרוא רק לערבים לחיות בשלום עם היהודים? אני שואל זאת הן ברמת התועלת (האם קריאה כזאת הייתה יכולה להצליח) והן ברמה המהותית (שלום ודו קיום נעשים בין שני צדדים).משיב: לדעתי, חברה מסחרית, מוטב לא שלא תיקח חלק בשיח הפוליטי. ואם כבר, הייתי מצפה לחזק את תושבי הדרום/הערים המעורבות שנפגעו מהפרעות.אני: אפילו אם היית צודק שזה חלק מהשיח הפוליטי (ולדעתי אתה לא), אז למה לחזק את תושבי הדרום זה כן תפקידם? חברה מסחרית אמורה לחזק את תושבי הדרום? אבל בכל אופן אלה טענות חדשות, והן לא קשורות לדיון שערכנו.משיב: אני נגד לקיחת הצד של חברה מסחרית, לפחות עד ההתנצלות שלהם. אבל כן חושב שקריאה דו צדדית להרגעת הרוחות יכולה להיות בסדר – אם כי, גם היא נעשית בעייתית כשמישהו מבחוץ אומר אותה. זה מתחיל לגבול בהטפת מוסר ממישהו שלא הרגיש את מה שהיה. אבל כן, כשמבקשים לחדול מאלימות, זה תמיד חייב להיות דו צדדיכאן נכנסו נתונים על ירידת המניה של סלקום.משיב: מה לגבי הנתונים האלה (מתייחס לגרף ירידת ערך המניה של סלקום)? עדיין חושב שהכל מקרי?אני: לגמרי. הנתונים הללו לא רלוונטיים לדיון. זהו ערבוב בין קורלציה לסיבתיות.כעת נכנסת המודעה מלמעלה של סלקום ובה קריאה נגד קיצוניות וקיצוניים, ומודעת ההבהרה של סלקום שבה היא מתייחסת לביקורת עליה כאקט של קיצוניים שמנסים ללבות את האש.אני: אכן אלו המוחים נגד סלקום פעלו בקיצוניות ומהבטן. זה תיאור מדויק. ראיתי את המודעה, ואני חותם על כל מילה וכל פריים בתמונה הזאת. יתר על כן, אני עצמי רציתי ליזום אירוע ברוח זו בלוד. לצערי טרם נעניתי מהשייח שאליו פניתי (הייתי איתו בקשר בעבר). כן כן, אני יודע שזה מוכיח הכל.אני חייב להוסיף שממש הזוי בעיניי שמישהו רואה בתמונה כזאת פסול. גם אין כאן שום סימטריה, כי לא עוסקים כאן בשאלה מי אשם ומי התחיל (=הערבים, גם לדעתי). מה שמנסים לעשות הוא לנסות ולהסתכל קדימה. שנאמר: אל תהיה צודק, הייה חכם. בסה”כ התנהגות הגיונית, ביחד עם הדרישה למיצוי הדין עם הפורעים וביחד עם דרישה להפקת לקחים ומיצוי הדין עם המשטרה העלובה שלנו על החידלון הנורא שגילתה ועדיין מגלה, אנשים מבוגרים אמורים לשקול את מעשיהם גם בפלס התוצאות והיעדים והתועלת. וכשאני אומר לשקול, אני פונה לראש ולא לבטן ולרגשות התסכול (המוצדקים).

לסיכום, הדברים מדברים בעד עצמם. סלקום הוציאה מודעה תמימה שבה קראה לדו-קיום בשלום, ומיד הואשמה על ידי אישי ציבור מהימין והציבור הרחב ששועט אוטומטית בעקבותיהם בתמיכה בשביתה של הערבים (בגלל העיתוי ובגלל התוכן). אבל לא דובים ולא יער. אפילו עם עיניים עצומות ותוך סלטה לאחור לא הייתי מצליח לפרש את המודעה התמימה שלה כתמיכה בערבים ואיני מבחין שם אפילו בבדל של סימטריזציה בין ערבים ליהודים. פשוט אין שום קשר (ממש כמו שאין סימטריה בטור הקודם שלי למרות ההתלהמויות בטוקבקים). כפי שהזכרתי, אני עצמי חשבתי על יוזמה כזאת בלוד בתוך המאורעות, וכשתכננתי מה יוכל להיאמר שם, היה לי ברור שאם רוצים לקדם דו-קיום אין להיכנס לאשמה ולשאלות הסימטריה, אלא רק להתמקד בקריאה לדו-קיום עם הפנים לעתיד. זה בדיוק מה שעשו סלקום, ויפה עשו. אבל גם אם מישהו חושב שלא יפה עשו, או שאין לזה סיכוי, הפרשנות שניתנה למודעה שלהם לא עומדת בשום מבחן הגיוני. זה כבר שייך לתחום האובייקטיבי.

ובכל זאת הערה על הסימטריה

כל מה שכתבתי לא נוגע לשאלה מי אשם. הערבים שהשתוללו כאן היו עדר מוסת, פרימיטיבי וחסר תרבות. הם הפעילו אלימות ברוטלית מסיבות מגוחכות (בדיות אל אקצה והשתוללות מתנחלים למיניהן), ומי שמפעיל אלימות בהחלט ראוי לטפל בו בחומרה ובעת הצורך אף להפעיל נגדו נשק חם ולגבות מחיר כבד. כתבתי בטור הקודם שזה נכון גם במצב שלא נשקפת סכנת חיים, ואני בהחלט עומד מאחורי זה. ואפרופו סימטריה, היו פראי אדם יהודים (לה-פמיליה והמסתעף) שגם הם השתוללו כמו עדר בהמות, והיה ראוי לטפל בהם באותה יד קשה, עד הנשק החם ועד בכלל. ולכן צודקים אלו שמדברים על טרור משני הצדדים ועל הצורך לטפל בו. ולא, אין לזה קשר לסימטריה של אשמה ולשאלה מי התחיל. אבל אי אפשר להכחיש שיש טרור ואלימות לא מוצדקת משני הצדדים.[1]

הסימטריה המוגבלת שתיארתי כאן אמורה באשר לשאלות האשמה והמדיניות לטיפול בפרעות. לעומת זאת, כשעוסקים בקריאה לדו-קיום ושלום אין לכל זה מקום. שם חייבת לשרור סימטריה. דו-קיום הוא החלטה של שני צדדים (שנאמר: “דו” קיום). וכי הייתם מצפים לקריאה לדו-קיום כלפי הערבים בלבד? זה רציני? אפשר לטעון שלא מאמינים בקריאות כאלה כי אין סיכוי. זה לגיטימי, ואולי גם נכון. אבל אי אפשר לטעון שקריאה לדו-קיום חייבת לפנות לצד אחד בלבד. זו סתם שטות.

מדובר בחשיבה לא מאד מורכבת, ובכל זאת אנשים נבונים בהחלט לא מצליחים לגייס מעט קור רוח כדי להבין אותה, שלא לומר לאמץ אותה. אנשים מעלים טיעונים שלא ממין העניין שעוסקים בסימטריה ובאשמה כשבכלל לא עסקתי בהם. בעצם לא עסקתי בכלל בסכסוך ובפרעות אלא רק במשמעות צעדה של חברת סלקום, הא ותו לא. אבל כשאוזלים הטיעונים הענייניים והכעס עדיין בעינו, עוברים לתחומים אחרים ולא קשורים שבהם קל להתלהם ולהעלות טיעונים שונים ומשונים על מנת לגייס תמיכה. זו אינדיקציה לשיח של חרשים, שבו הכעס מעוור עיני חכמים.

להבין או להצדיק

הבחנה חשובה נוספת עומדת ברקע הדיון הזה. כאשר מישהו מנסה להבין את מניעי הערבים ואת הסיבות לפעולתם (ה”נרטיב” שלהם. אוי, כמה אני שונא את המושג המאוס והבזוי הזה), אין זה אומר שהוא מצדיק אותם, ואפילו לא שהוא מנסה למצוא להם הצדקה. אבל אם רוצים להתקדם לקראת פתרון, יש היגיון רב בהבנת עמדתו של כל צד, גם אם איני מסכים איתו ואפילו אם אני חושב שהיא תוצאה של מניפולציות ציניות ומרושעות. בסוף, אני אמור להבין מה עובר בראשו של מי שעומד מולי בסכסוך הזה כדי שאוכל להתנהל מולו. אבל בימינו הסוערים מי שמנסה להבין הוא בוגד שמאלני. כשאתה מבין שהערבי שמולך באמת ובתמים משוכנע שאתה יורה על חבריו וכובש את אל-אקצה, תוכל להבין שלא תצליח איתו בטיעוני שכנוע ואשמה. לא כי הם לא נכונים (הם כן), אלא כי זה פשוט לא יכול לעבוד.

ולמרות זאת, ואולי דווקא בגלל זה, באותה יוזמה שחשבתי עליה לגבי פעילות משותפת לדו-קיום בלוד, החלטתי שלא אתן את ידי להשמעת הנרטיבים של שני הצדדים, שכן זה לא קונסטרוקטיבי בעליל. מעגלי הפופים בכיכר רבין שסביבם מבלבלים את המוח על נרטיבים של כולם (ערבים ויהודים, שמאל וימין), מעולם לא הועילו לאף אחד. אני מאלה שבהחלט דוגל באמת ובבירור האשמה, ולא מוכן לוותר לשום נרטיב. אבל דווקא בגלל זה השאלה המעשית יכולה וצריכה להתנהל בלי להתייחס לנרטיבים הללו. מבחינתי הערבים הם הרעים בסיפור הזה, כבר מזה מאה שנה. הם מסיתים ומוסתים, הם רוצחים, הם בעלי תרבות אלימה כלפי פנים וחוץ, ממציאים נרטיבים בדיוניים (מה שגם אצלנו קיים במידת מה) וכמובן גם לא מפספסים הזדמנות לפספס הזדמנויות ולאחר מכן ליילל ולדרוש שאחרים יפתרו עבורם את בעיותיהם. כל זה לגמרי נכון לדעתי. ועדיין פעילות עם הפנים קדימה ליצירת דו קיום, ולו בטווח הקרוב, אם בכלל יש לזה סיכוי (איני בטוח), מחייבת התעלמות מכל זה. אני יכול לחשוב שזה שמולי לגמרי אשם, אבל אם הדרך היחידה להתקדם היא לנסות ולהידבר ברמה הפרקטית (מה עושים מכאן והלאה), אז אדם מבוגר אמור לנסות ולהתקדם בדרך הזאת. ושוב, ניתן לחלוק ולומר שאין סיכוי, וזו עמדה לגיטימית. אבל מי שחושב שיש סיכוי כלשהו, אך הגיוני הוא שינקוט בדרך הזאת. ביקורת עליו לגבי התעלמות משאלות של אשמה ואסימטריה, אינה ממין העניין.

תורת המשחקים

נשמעים כעת לא מעט קולות (בעיקר משמאל, אבל לא רק משם)[2] על חובתנו בעת הזאת לבחון ביושר את מצבם של הערבים ואת האפליה כלפיהם. את הטיפול בבעיית הנשק, את הנגישות להשכלה ותעסוקה, את רישיונות ופתרונות הבנייה ועוד ועוד. מי שמתעלם מקיומם של האספקטים הללו טומן את ראשו בחול. זה ודאי קיים. יש לכך סיבות מצוינות, החל מזה שהם אויבינו (ואני מדבר על רובם ולא על מיעוט קטן), ומנסים לחסל אותנו (ואת עצמם) כבר מעל מאה שנה, והמשך בזה שהם לא תורמים הרבה לפתרון הבעיות פרט ליללות על קיפוח וחוסר לויאליות למדינה שבסה”כ גומלת עמם טובה ומתייחסת אליהם באצילות ראויה לציון (על אף חוסר השוויון, חייהם כאן טובים לאין ערוך מחייו של תושב בכל מדינה ערבית אחרת באיזור).

אז מה עושים? שוב יש לנתק בין שאלת האשמה לשאלת הפעולה המעשית במבט קדימה. הם לגמרי אשמים במצבם. ועדיין, אם יש סיכוי כלשהו לשנות את המצב, הוא מותנה ביכולת שלנו להתנתק משאלות האשמה והאחריות. בהחלט צריך לומר להם שהאחריות לשתף פעולה מוטלת עליהם, אבל בה בעת עלינו לנסות ולהתניע את התהליך הזה. להערכתי, זה אינטרס של כולנו.

והנה הצד השני של המטבע. לדעתי לא נכון בעליל לעשות את כל זה עכשיו. בעקבות הפרעות שהתחוללו כאן, תהיה זו טעות לתת להם הישגים. זה רק יתמרץ אותם להתפרע בכל פעם שירצו להשיג משהו. זה נכון הן לערביי ישראל, הן לחמאס עזה והן לערביי יו”ש. כל אלו נוהגים להתפרע במקום לנקוט צעדים קונסטרוקטיביים, וחשוב ללמד אותם בצורה ברורה ונחושה שזה לא עובד (אם כי לצערי זה בהחלט כן עובד. הערבים כבר מזמן הבינו שישראל מבינה רק כוח, והם לגמרי צודקים). לכן המסקנה מכל מה שכתבתי למעלה אינה שעכשיו עלינו לגשת לפתרון בעיות השוויון ושאר בעיות ערביי ישראל. להיפך, עכשיו אסור לעשות כלום, פרט לטיפול ביד קשה ונחרצת בכל התפרעות. כאשר יעבור זעם ויגיעו ימים של שלווה ושלום, או אז יהיה הזמן להיטיב את מצבם. בהתפרעות שתתרחש לאחר מכן, אם תתרחש, יש לגבות מחיר כבד במטבע של ההישגים הללו עצמם. כלומר להסיג את המצב לאחור בצורה מאד ברורה. מקל וגזר.

הוא הדין לגבי עזה. גם שם לדעתי טועים הן אנשי השמאל והן אנשי הימין. השמאל מכיל תמיד וחושב שהטבת מצבם תשפר את מצבנו. הימין, לעומתם, חושב שיד קשה ועקבית תשפר את מצבנו. אבל לדעתי אלו ואלו טועים. למיטב הבנתי, אפשר וכדאי לתת לעזה הטבות מפליגות, מנמל ועד תחנת כוח ותעשייה וכל מה שירצו. אבל ברגע שנורים טילים, יש להשמיד את כל אלו בלי להסס. בטח לא נכון לתת להם שוחד של כסף קטארי (ממנהיג הימין החזק והנחוש שלנו), ודמי לא יחרץ של הישגים שהם מקבלים אחרי כל סבב אלים. זה מרשם בדוק שיביא עלינו את הסבב הבא.

כל זה הוא עניין כל כך פשוט, ממש  תורת המשחקים לילדים, עד שמביך אותי שצריך בכלל לדבר על זה ולהסביר את זה. אבל עובדה היא שאין גוף פוליטי שזו המדיניות שלו, לפחות לא בפועל. הגופים הפוליטיים, הביטחוניים והאכיפתיים שלנו מחפשים שקט לטווח קצר, ובכך קונים רעש לטווח הארוך. כשמתעורר זעם ציבורי הם מפעילים אלימות לא ממוקדת ולא יעילה, אבל אין בצדה גזר. יתר על כן, האלימות הזאת לא נעשית באמת באופן נחוש, שהרי אל רוצים לשבור את הכלים. היא גם נעשית כל הזמן (המצור על עזה), ותוך כדי כך נעשים ניסיונות שוחד ופיוס כדי לשכך כעס וחימה. אין קשר ברור בין המקל והגזר לבין התנהלותו של הצד השני (הסיטרא אחרא). הדרך ההגיונית היא להפעיל אלימות ברוטלית, כלומר “מקל” חובלים, כשצריך, ולתת “גזר” גדול ומתוק במהלך השוטף. שיהיה להם מה להפסיד ושיהיה קשר סיבתי בין התנהלותם לבין מה שהם מקבלים מאיתנו.

זה נכון ביחס לכל החזיתות שבהן אנחנו מתעמתים מול הערבים (ובעצם גם בחזיתות פנימיות בתוכנו), ואנחנו משלמים על היעדר המדיניות הזה מחיר כבד. סיפרו לנו בהתנתקות מעזה ובבריחה מלבנון, שברגע שהם ירימו ראש נחסל את כולם בפצצת אטום, שהרי כעת יש להם מה להפסיד. אבל בסוף אף פעם איננו עושים זאת. ההבטחות הללו הן אופיום להמון הישראלי הזועם והמתוסכל, אבל אלו שמולנו מבינים זאת היטב. כשיש רק מקל או קרק גזר או כשאין קשר סיבתית ברור בין המקל והגזר לבין ההתנהלות בשטח, זו מדיניות שמובילה לאבדון. שיטת המקל והגזר שמופעלת כראוי, להערכתי תביא את מירב ההישגים וגם תחסוך בנפגעים משני הצדדים בטווח הארוך למרות הקושי בטווח הקצר.

כבר עמדתי על כל זה בטור 149. זוהי ממש תוצאה מתמטית. לא המדיניות של השמאל ולא המדיניות של הימין יכולות באמת לעבוד. דומני שכיום אנחנו כבר למודי ניסיון והתזה הזאת מאוששת היטב גם אמפירית. אני בהחלט מודע לכך שהמציאות הסרבנית שלנו לא תמיד מצייתת לכללי המתמטיקה (ראו טורים 50 ו-318). אבל לאמיתות מתמטיות יש משקל חשוב, וגם אם במציאות הן לא בטוחות הן לפחות שוות ניסיון. בינתיים לא עשינו זאת.

לענייננו, מתן הישגים לערבים בעקבות הפרעות תהיה טעות גדולה. להיפך, צריך להבהיר באופן מאד ברור שפרעות נענות ביד קשה ומסיגות את כולנו לאחור. אבל בה בעת הגברת המשילות לבדה גם היא לא תביא את השקט המיוחל. לא מדיניות הימין ולא השמאל יכולות לעבוד. להערכתי המדיניות היחידה שיש לה סיכוי (אם כי כמובן ממש לא 1) היא לתת לערבים במהלך החיים השוטף יחס שוויוני ותחושת שותפות ככל האפשר, ועזרה בפתרון הבעיות של המגזר. ויחד עם זאת יד קשה וטיפול נחרץ (כולל מניעת חלק מההישגים שהושגו) בפרעות. זה גם מתחייב מבחינה הומנית ודמוקרטית אבל גם יעיל טקטית לקידום חיינו המשותפים כאן. לכאורה מהלך כליל המעלות, אבל משום מה טרם נוסה במקומותינו.

אני מניח שכעת כבר אין צורך להסביר מדוע הסעיף הזה אינו סותר את קודמיו. אני לגמרי בעד יד קשה כברזל נגד פורעים וגם בעד הטבת מצבם של ערביי ישראל, אבל כל דבר בעוצמה וכל דבר בזמנו. המדיניות המשולבת (אך ממש לא סתירתית) הזאת היא היחידה להערכתי שיש לה סיכוי כלשהו לקדם אותנו. הבעייתיות בחידלון של משטרת ישראל והממשלה ביחס לאירועים שהתרחשו כאן (כפי שתיארתי בטור הקודם), מקבלת כעת משנה משמעות. זה לא בגלל שרק יד קשה תביא את הפתרון המיוחל. היד הקשה היא רק אחת מהצלעות הדרושות, אבל כל אחת מהצלעות חיונית למהלך כולו. היעדר של כל אחת מהן יפיל אותו. אבל אין לי ספק ששום דבר מזה לא יקרה בפועל. אותם כרותי ראשים בפוטנציה ימשיכו לכהן כאן ולא לעשות שום דבר, וגם אם במקרה כן יעשו משהו – שום דבר מזה לא יהיה בכיוון הנכון.

בשולי הדברים: משמעותה של תיאולוגיה

במסגרת שיטוטיי בלילות בשכונה שלנו (הפטרולים השכונתיים להגנה עצמית), יצא לי לשוחח עם כמה חבר’ה שהגיעו כמתנדבים לסייע לנו בשמירות. אחד מהם ציטט לי דברים שכתב רב כלשהו שבהם הוא יורד לשורש העניין (ויש עוד רבים כמוהו). הוא הסביר שבמקורות האסלאם אין אפשרות לקבל שלטון זר על מוסלמים. זה לכל היותר מצב זמני, אבל בסוף היהודים אמורים לחיות תחת שלטון נוגס מוסלמי, ולהיות להם למס עובד. לכן, הוא טען, אין פתרון אמיתי לסכסוך הזה ומי שחושב אחרת מתעלם ממקורות מפורשים באסלאם. מכיוון שזה טיעון רווח ומאד משכנע נגד הניסיונות למצוא פתרונות ביניים או פתרונות בכלל, חשבתי שמן הראוי לגעת בו ולהסביר נקודה שקל מאד לפספס אותה.

פעמים רבות ראיתי ביקורות על דתות שונות שמשתמשות בציטוטים מהמקורות המוסמכים שלהן. אתעלם לצורך הדיון מהתופעה של ציטוטים סלקטיביים והוצאת דברים מהקשרם, שכמובן מאד רווחת בדיונים כאלה. אני אתעלם גם מקושיות מגוחכות על סתירות ופירכות, שמצויות לא פחות אצל המבקר (אלא ששם הוא מספיק אמפתי כדי לחפש תירוצים).[3] כאן ברצוני לדבר על משמעותם של מקורות בהתנהלות הדתית באשר היא. חשבו על ערבי שמנתח את התנהלותם של היהודים, ואומר לחבריו שבמקורות ההלכתיים מופיעה קביעה מאד ברורה לגבי איסור למכור בתים לגוים, הצלת חיי גוי בשבת, “לא תחנם” לענפיו וכו’. הוא אומר להם שגם אם כרגע היהודים נוקטים בדרך אחרת, אלו רק אילוצי המציאות. כשידם תהיה תקיפה הם יממשו את הוראות ההלכה שלהם. לכן אסור להאמין להם ואין שום סיכוי להגיע איתם להסדר בר קיימא.

מה הייתם אומרים לו? אני מניח שחלקכם היו מסכימים איתו, ומבחינתם באמת מדובר ב”הודנא” זמנית. אבל להערכתי רוב חכמי ישראל לא נמצאים במקום ההוא. בין אם הם מודים בכך בפה מלא ובין אם לאו, רובם מבינים שבעולם שלנו לא נכון להתנהג כך. זהו עולם שונה מהעולם החז”לי, וגם אורתודוקסים מובהקים יודו שיש צורך ומקום לרפורמות הלכתיות כשמיישמים בו את הוראות ההלכה. בפועל, אני די משוכנע, שגם אם ידינו תהיה תקיפה ולא יהיה חשש מהגויים הרשעים (שמצפים מאיתנו להציל גם את חייהם רחמנא ליצלן), עדיין ההלכות שמנטרלות את ההוראות הללו במישור המעשי יישארו בתוקפן. ההסברים יהיו שונים ומגוונים. יהיו הסברים ישרים יותר (כמו של הרב אונטרמן במאמרו הידוע על הצלת גוי מפני דרכי שלום, או כמו הגישה שלי שנסמכת על טיעונו של המאירי לגבי גויים שגדורים בנימוסי האומות), ויהיו הסברים עקומים של רבנים שלא מוכנים להודות בממדים הרפורמיים שקיימים בהלכה שלהם. הצד השווה כמעט לכולם הוא שאני משוכנע שרוב הפוסקים יורו לחלל שבת גם במלאכה דאורייתא להצלת גוי, חזיתית נגד דינא דגמרא. רובם גם יאמרו שיש לאפשר לגוים לחיות בינינו, בלי קשר לדיני גר תושב (הרב קוק כבר ויתר כידוע על קבלת שבע מצוות בפני שלושה, ומינה את כל הגויים להיות גרים תושבים על לא עוול בכפם).

מה פשר הדבר? שיש פער מובנה בין המקורות התיאורטיים לבין היישום בשטח. ושוב, לא רק פער של אילוצים. זהו פער מובנה בין תיאוריה לפרקטיקה. שום דת לא מתנהלת בפועל כמו שמורים המקורות המוסמכים שלה, כולל הדת היהודית. ואני מניח שכך הוא גם לגבי האסלאם. דוברים מטעם האסלאם שמנסים להסביר זאת, תמיד נתקלים בביקורת שהם “רוקדי מה יפית” שמנסים להרשים את המערב (מוכר לכם?). אבל אני דווקא מאמין להם. יש לזכור שבכל דת יש פונדמנטליסטים שמנסים להחזיר אותנו למקורות ולמחוק את הפער בין המקורות התיאורטיים לבין ההתנהלות הפרקטית. בשם היושר והנאמנות לאמונה הדתית הם תובעים את עלבונם של המקורות ואי יישומם בפועל, ולרוב הפוסקים והרבנים קשה מאד לומר להם באופן ישר ואמיתי שאין עניין למחוק את הפער הזה (לכן הם נזקקים לתירוצים עקומים או להעלמת העין מהטיעונים). אבל האמת היא שיש פער מובנה, שכן החיים חזקים יותר מכולנו, וטוב מאד שכך. תיאוריות לא נועדו להתיישם אחד לאחד, אלא לתת מסגרת מחשבתית, השראה וקריאת כיוון ליישום בפועל.

אני מאמין שכמו ביחס ליהדות כך הוא גם ביחס לאסלאם. קל לנו מאד לשפוט את האסלאם לאור מקורותיו, וכשעולה ביקורת דומה ביחס אלינו אנחנו מסבירים שהוציאו דברים מהקשרם ואלו הלכות למשיחא ושהיום לא מיישמים זאת. אז כנראה שגם אצלם זה כך. לכן אני לא לגמרי מיואש מהסיכוי להגיע להתקדמות בדו-קיום גם בטווח הארוך. עם כל הכבוד להסברים המלומדים על מקורות האסלאם, אחרי הפעלת כוח עם מקל וגזר, אני מאמין שיש סיכוי (שאינו 1 כמובן) שהאסלאם יאלץ להתאים את עצמו למציאות למרות המקורות הללו. כבר כיום יש פרשנים מתונים של האסלאם שנשמעים אצלנו פחות לצערי, אבל ברור לי שאלו פרשנויות אפשריות. יש להם תרבות דפוקה (שבמידה מסוימת קיימת גם אצלנו), שהגורמים הפונדמנטליסטיים הם שנותנים את הטון והם שנשמעים בשיח הציבורי. אבל יש שם הרבה קולות אחרים וחבל שאנחנו נוטים להתעלם מהם.

מלחמת התעמולה והתודעה

בימים אלו מתחילה מלחמה על התודעה. כל צד מנסה להציג את האמת שלו (הנרטיב?) לגבי מי אשם, מי התחיל, האם יש או אין סימטריה, מי התפרע, מי ירה בנשק חם, האם יש גם קיצונים/פורעים יהודיים וכו’ וכו’. ואכן זו מלחמה חשובה, שכן השקרים שמופצים בתחום הזה לא מביישים את גבלס.

כבר אמרתי שבעיניי הערבים אשמים. הם התחילו, הם הרבה יותר אלימים והרבה פחות צודקים, הם מוסתים בעילות מגוחכות, ודמיונם המזרחי יוצר תמונות שלא היו ולא נבראו שמדוקלמות כאילו בעיניהם ראו ולא זר. כתבתי שלדעתי צריך היה לטפל בהם (ובפורעים היהודים) ביד קשה ובנשק חם. ואחרי שאמרתי את זה, אוסיף שמלחמת תעמולה, מטבעה, מצדיקה שקרים מכל הצדדים. וכן, היו פורעים ואלימים גם מהצד היהודי, וההשתמטות מהכרה בתופעות המכוערות הללו אינה פחות מוטעית ופחות מזיקה מההתעלמות של השמאלנים משאלת האשמה והאסימטריה. כן, אפשר להחזיק בעמדה “פטריוטית” שאנחנו הכי צודקים והכי מוסריים, ביחד עם ביקורת עצמית. זה מותר ורצוי. אגב, לדעתי זה גם מעורר יותר אמון ולכן מועיל במישור המעשי. אין שום חובה להציג תמונה של שחור-לבן, כי התמונה אינה כזאת, וכאמור לדעתי בדרך כלל זה גם לא באמת מועיל. כשתופסים אותך על שקר צדדי כבר לא יקבלו ממך גם את האמת הגדולה (ע”ע רש”י על חוה והנחש, הנגיעה והאכילה). להבנתי עדיף להתעקש על האמת ולא להפיץ שקרים קדושים (ראו טור 21). זה קל ומושך, אבל אני חושב שפחות יעיל ובוודאי פחות נכון וראוי.

בהקשר המוסרי, שלחו לי כעת פוסט מצוין של חגי משגב, גם הוא שמאלני ידוע, שעוסק בהיסטים המוסריים של הקונפליקט והנרטיבים הכרוכים בו. שווה מאד לקרוא.

פרפרת לקינוח: מודעת “נציגי הציבור הערבי בלוד”

ולסיום, אצור קשר כלשהו גם לדבריי בתחילת הטור הקודם על הרשתות החברתיות, השפעתן והיחס הראוי אליהן. במסגרת אתה מלחמת תעמולה שנדונה בסעיף הקודם, הבוקר קיבלתי בוואטסאפ ידיעה שהתפרסמה באתר רוטר (מביני דבר אמרו לי שהוא לא פסגת האמינות, וזה בהחלט מתיישב עם מה שחשבתי), ובה מסופר ש”נציגי הציבור הערבי בלוד” פרסמו רשימת דרישות הזויות מהממשלה בעקבות הפרעות האחרונות. על החתום שם למטה: “הועדה העממית – לוד”. מדובר על משהו כמו: גירוש ה”מתנחלים” מהעיר, איסוף הנשק (רק מהם כמובן, ולא מהערבים), העמדתם לדין (בינתיים נראה שמהמשטרה די מצטיינת בזה. יש שלושה יהודים שהיו מעורבים בירי על הערבי בתחילת הפרעות ביום ב שהוכנסו למעצר ואם הבנתי נכון כנראה מתוכננים לעמוד למשפט. ראו על המקרה הזה כאן), שיפור תנאיהם של הערבים, וחרם על כל מי שלא משתף פעולה עם הדרישות הללו.

אין צורך לומר שהוואטסאפ שוב רותח. אמנם אין את מי להחרים, שלא כמו במקרה של סלקום (בעצם אפשר לא לקנות אצל ערבים ולא להיזקק לשירותיהם), אבל לכולם כבר ברור שדרושה כאן יד קשה וגדיעת זרועם של הנציגים יימח שמם ושל הציבור שבחר בהם. אם אלו דברי הנציגים המוסמכים אז פשיטא שאין פתרון אחר.

ודאי לא תתפלאו לשמוע שאנוכי הקטן, מקרר האמבטיות הידוע, כתבתי בעקבות הקריאה את הדברים הבאים:

אני שוב חייב לשאול: מיהם אותם נציגים? מי מינה אותם? בשם מי הם מדברים? מזכיר לי את הפשקווילים על קירות מאה שערים בשם “כל גדולי הדור”, או ידיעות עיתונאיות שמצטטות את “גדולי רבני הציונות הדתית”, “זקן המקובלים”, “נציג הקב”ה באסיה התיכונה” וכדומה.

ולא, אני לא מתכוון להצדיק או להבין, וגם לא להכחיש שזה הלך רוח רווח בין הערבים. אני רק מתכוון לשים דברים בפרופורציה ולהזכיר למי שצריך איך אמורים להתייחס לידיעות עיתונאיות ולהודעות ויראליות ברשתות החברתיות. ישנו כשל ידוע של אימוץ מהיר ומלא של “ידיעות” חסרות שחר רק מפני שהן נופלות על רקע תואם (כך ימניים יסבירו שהייתה אסיפת זקני הערבים בלוד שהוציאו את ההודעה הנ”ל, וזקני השמאלנים שיסבירו שמתוארים כאן דברים כהווייתם). ואנוכי נער הייתי גם זקנתי, ומקפיד אנוכי לא להימנות על זקני אלו ולהניח ידי גם מזקני אלו. שאלו ואלו דברי מגמתיות חיים.

בבני ברק כשגרתי שם הסתובבה בדיחה על ניירות עם לוגו “מוסדות חסידות ווייסכווס” או “מוסדות נתיבות זרובבל”, שהאומלל הוציא את שארית כספו על חותמת, וכעת לא נשאר לו כסף אפילו לשולחן. אין ברירה, כעת המסכן צריך לחזור לכולל.

ימים יגידו (אולי) האם יש ממש בידיעה הזאת, ומה אומרים הנציגים האמיתיים. ברור לי שהם לא אומרים את זה ובטח לא בטון הזה. וגם אם הם במקרה כן אמרו את כל זה, זה לא באמת ייושם בפועל. אבל נחכה ונראה.

אחרי כתיבת הדברים (בכוונה השארתי אותם על כנם), אני חייב להתוודות ביושר שקיבלתי ממש כעת תגובה מהשייח שפניתי אליו (ביוזמה הנ”ל), והוא אישר שאלו אכן נציגים ושהמגזר בגדול מסכים לדברים (לפחות לדעתו. לא התרשמתי שבאמת מדובר בנציגים נבחרים). ועדיין מעצם קריאת הפמפלט אי אפשר היה להסיק את המסקנות הללו. מעבר לזה, אני גם חושב שבפועל זה לא מה שישתקף בשטח בעתיד. ושוב, ימים יגידו.

[1] כן, מדובר בדברים של אותו קובי שבתי המפכ”ל מעורר הרחמים שאחראי למחדל הזה, ובשר הממונה עליו, העלוב לא פחות, שביקר אותו על כך (ראו כאן). במדינה מתוקנת הראשים של שני עלובי הנפש הללו היו כבר מזמן נערפים (משפטית וציבורית) בראש חוצות.

[2] ראו למשל את הריאיון המתלקק והכל כך אופייני הזה עם השופט בדימוס אליקים רובינשטיין (הדברים ידועים: רוב כתבי המשפט בישראל עובדים אצל מערכת המשפט. הם לוקים בהערצה עיוורת ונטולי חוש ביקורת לחלוטין), שנופל קשות בטעות הזאת.

[3] הזכרתי כאן בעבר מאמר בצהר שבו פורסם פרק מספר שבו הרצי”ה מבקר את הנצרות. זה היה ממש ספר לילדים לא ממש מחוננים. הוא מתעלם מכך שהפירכות הללו מצויות אצלנו פי אלף, ותוקף אותם לאור מקורות מהתורה שלנו. מישהו מחבריי קרא לספר שעמד אז לצאת (ובינתיים ראיתי שיצא): הברית החדשה עם הגהות הרצי”ה.

87 מחשבות על ““עד מתי קץ הפרעות”: מבט נוסף על פרעות תשפ”א (טור 389)”

  1. מסכים עם רוח הדברים, אבל אני מסכים עם ה”משיב”: וודאי שסלקום לא התכוונו להביע תמיכה בפרעות, אבל השפה והפעולה בה נקטו(מחאה/שביתה) מתקשרת לדימויים ערביים ושמאליים, בייחוד במועד הזה.
    (מעניין להזכיר את תנועת “עומדים ביחד” השמאלית שגם ממותגת עם הצבע הסגול – והשלטים של סלקום עם הסלוגנים האלה נראים זהים לגמרי)

    סביר ובריא לתת להם פליק על האף (במיוחד שלא מדובר באיזה רגולציה או קנס, אלא מחאת צרכנים קטנה), ולו שחברות אחרות ילמדו את הלקח.

    ובהקשר רחב יותר – העניין מזכיר לי את פרשת פרסומת הגבריות הרעילה של ג’ילט – ואם יש משהו באמת מעורר קבס זה חברות מסחריות שעושות virtue signaling עם סוגיות פוליטיות (ובמיוחד הללו שלא בצד שלי). לכן זה עוד עניין להעניש מייד כל חברה שפונה לאפיק פוליטי שכזה.

  2. רק רוצה להעיר שסלקום לא באמת נפגעה כל כך מהסערה הזאת. המניה שלהם חזרה לעלות וגם הנפילה לא הייתה כל כך גדולה. אפילו לפני שבוע הייתה להם נפילה יותר גדולה והם היו במצב יותר גרוע מעכשיו לפני חודש. בקיצור לא נפילת מנייה ולא נעליים.

  3. כמה הערות:

    א. לא חידשת הרבה – תמיד במאמרים מעין זה יגיד הכותב הגנרי וירשום: הערבים רעים ואשמים במצב וכו׳ וכו׳ *אבל* היהודים צריכים להיות טובים.. בלה בלה בלה

    ב. סלקום הינו גוף מעורב – אולי אפילו רוב ערבי של טלפנים. והם ידעו מראש – לילה לפני לפחות.. שתהיה שביתה ולא יגיעו לעבודה רבים ולכן במקום לאחר את ״מפגן הדו קיום״ (הטיפשי והנלוז) הם שילבו אותו יחד עם השביתה. (כנראה שהיתה להם פגישה לילית על זה יום לפני) – טעו בהחלטה מבחינה ציבורית [בגלל ההד הנרחב] וכנראה החליטו שכדאי לוותר על כמה אלפי? לקוחות על פני כמה עובדים ערבים טלפנים שקשה לגייס.

    ג. זה מתקשר לעובדה שבשורש השמאל הישראלי / ==סלקום לדיון זה, מעדיפים את ״אכול ושתו, כי מחר נמות״ [או נברח בשנייה האחרונה עם הדרכון הפורטוגלי] על פני השורש הימני הישראלי /==כהנא שצריך לפתור את הפתרון עכשיו [טרנספר]. כל השאר נעים באמצע [הימין המתון לדבר על הבעיה כדי להגיע לפתרון והשמאל/מרכז המתון להתעלם ולהזמין עוד סרט בנטפליקס/להגיע לפתרונות זמניים [התנתקות/2מדינות/אזור חייץ ועוד שטויות..]

    ד. כולנו יודעים ש״דו קיום״ הינו מושג טיפשי ו*זמני* בדיוק כמו המושג הטיפשי ״סבב״ עד למלחמה הגדולה שתגיע בזמנה

    ה. כדאי לשים כמה אנטרים בציטוטים מתוך הווטסאפ. [ולו רק בשביל כבוד הקוראים]

    1. לא מכיר. זה בדיוק מה שרציתי ליזום ובדיוק מאותן הנמקות, ולצערי השייח הנ”ל לא ענה לי. היום כבר התכתבנו והתברר לי לתדהמתי (כי הוא איש מתון) שאין כל כך על מה לדבר, לפחות בשעה זו. הזכרתי זאת בסוף הטור. אם יש פעילות שאני יכול לתרום לה – אשמח. אבל לא אשתתף בקריאה של יהודים וערבים שחתומים עליה יהודים בלבד.

  4. מאד מעניינת הערתך על הפער בין האידאות שבכתובים למימוש שלהם בחיים, כפער שמתקיים בשתי הדתות. אני תמיד חשבתי שזה שיש לנו מנגנון תורה שבעל פה מקל על ההתאמה הזו, ואילו דת פונדומנטליסטית במהותה, כאיסלאם, אין בה מנגנון זה ולכן היא נראית כמו שהיא נראית. אבל אולי יש מנגנונים של ‘תורה שבעל פה’ גם למוסלמים. מי יודע? זכור לי שפעם שמעתי תיאור מרתק מד”ר מרדכי קידר, מזרחן ידוע, על כמה מנהגי נישואין מוסלמיים שהותאמו למציאות שבה סטודנטים וסטודנטיות הולכים ללמוד באוניברסיטאות בארצות אחרות, והאיסלאם מציע להם סוג של נישואים זמניים, או משהו מעין זה (אומרת מהזיכרון). בכל אופן, אם כך הדבר, המציאות נראית יותר אופטימית ממה שהיא, במבט ראשון.

    1. קודם כל, יש להם בהחלט תורה שבעל פה. זה שורש המחלוקת בין הסונה לשיעה, ולצערי אנחנו מוקפים בסונים. אבל לדעתי לא באמת צריך תושבע”פ. יש שכל ישר ופרגמטיזם בריא, ואני חושב שהוא נמצא גם בדתות ללא תושבע”פ (אולי זו גופא התושבע”פ שלהן). כל מי שיש עליו את האחריות נוטל לעצמו את הסמכות לפרש ולהתאים את העקרונות למציאות. כך נולד חלק ניכר מתושבע”פ שלנו. אותך אני מניח שאיני צריך לשכנע שהתושבע”פ שירדה מסיני (גם לדעתי, המאמין שהיה משהו כזה) היא עניין מינורי לגמרי. הכל התפתח בהמשך. כפי שכתבתי, המציאות חזקה מכולנו, וטוב מאד שכך. אידאולוגיות ילדותיות וקשיחות הן מאד מסוכנות ובד”כ הן קיימות בבית המדרש ולא ברחוב. יש פלגים שמנסים להוציא אותן לרחוב (נערי הגבעות, דעא”ש, ועוד), אבל הזרמים המרכזיים הם פרגמטיים. בעל’בתים, במובן החיובי והחיוני של המילה.
      אגב, יש גם תופעה הפוכה (דומני שככתבתי עליה פעם): הקצנה כתוצאה מהשפעת הרחוב על הלכה. לדוגמה, רצח על כבוד המשפחה. כבר שמעתי מכמה מלומדים מוסלמים שאין לו שום בסיס בהלכה המוסלמית. זהו מנהג ערבי שנשזר לו בתרבות המוסלמית הערבית והפך לחלק מההלכה (לפחות בעיני הבעל’בתים). כך גם קורה אצלנו (כמו למשל עקרונות שונים שקשורים למעמד האישה).
      אני אכן יותר אופטימי מקידר (המאוחר. ופחות מקידר המוקדם).

  5. המתנתקים הבריאים מסלקום מבינים את הפשוט מכל פשוט – אנחנו עדיין במלחמת קיום. כל הערבים השובתים “נגד אלימות מכל צד” הם אוייב, כל היללנים על על קיפוח הם אוייב. הצידוקים שלהם – ככל שיש כאלה ותמיד יש – לא מעניינים כל עוד הם אוייב. גם שביתה תמימה שכזו בקריאה הכה רומנטית לאהבה ואחווה שלום רעות, היא – מדעת או שלא – חיזוק האוייב והחלשתנו. ממש פשוט, ולכן מבין את זה ההמון שאינו מתוחכם כמו רובינשטיין קמוט המצח, שר המשפטים הפתלתלים

  6. תתארו לכם אדם רואה מישהו אונס מישהי ובזמן האונס הוא נושא נאום נמלץ על חשיבות השליטה ביצר המיני. גם אם תוכן הנאום שלו יהיה כזה שאני מסכים אם כל מילה שבו – המסקנה שלי תהיה שאותה נאנסת אינה הבת של הנואם וגם לא אחותו או מכרה שלו ובכלל לא אכפת לו ממנה. הדיון המילולי בהודעת סלקום – אם אפשר להסכים לכל מילה שבו או לא – הוא חוסר הבנה של ההתנהלות של חברת סלקום ושל התנהלות חברתית בכלל.

  7. הפורעים - שליחי ארגוני הטרור

    בס”ד ח’ בסיון תשא”ף

    אי אפשר לדבר על עמדה אחידה של ‘האיסלאם’, כשם שאי אפשר לדבר על עמדה אחידה של ‘היהדות’. בשתיהן, להבדיל, יש מיגוון של דיעות בשאלת עד כמה יש לנהוג בתקיפות ועד כמה יש לנהוג בסבלנות. צריך להבין מי הם מורי ההלכה של הזרם שאיתו אנחנו עוסקים,

    לא הרי הקאדי האיטלקי עבד אל האדי פאלאצ’, המצדד ביחס חיובי למדינת ישראל, כהרי השייח’ יוסף קרדאוווי הגורס הקפדה על שמירת החוק בארצות המערב, אך תומך נלהב במלחמת טרור נגד ישראל וארה”ב. ולא הרי הפלג הצפוני של ‘התנועה האיסלאמית בישראל, הדוגל באי השלמה עם מדינת ישראל, לבין הפלג הדרומי, מיסודו של שייח’ עבדאללה נימר דרוויש (רבו של מנצור עבאס), הדורש ציות לחוק במדינת ישראל בתוך הקו הירוק, אך מכיר בזכותם של הפלשתינים ב’שטחי הכיבוש’ להיאבק בכוח נכד הכובש הציוני..

    הגישות השונות יכולות למצוא עיגון בהנהגתו של מוחמד, שמחד נלחם מלחמת השמד או גירוש נגד שבטי היהודים במכה ובמדינה, ומאידך איפשר סובלנות כלפי לא-מוסלמים מונותאיסטים שאינם במצב מלחמה עם המוסלמיםי. בתקדים של מוחמד מדובר על ‘בני חסות’ תחת שלטון מוסלמי, אולם קרדאווי מיישם עיקרון זה גם כלפי מדינות המערב, העתידות לדעתו להיכבש ב’דרכי נועם ובנתיבות שלום’ ע”י ההטפה והריבוי הטבעי. עיקרון זה מיישם השייח’ דרוויש גם לגבי מדינת ישראל בתוך ‘הקו הירוק’.

    לגבי הפרעות של ערביי ישראל, ניכר בעליל מתוך התיזמון המלא עם מיתקפות הטילים של החמאס והג’יהאד האיסלאמי, וברור שתפיסתם של הפורעים היא שיש לקיים ג’יהאד נגד מדינת ישראל עד הישמדה, ועימם אין שום טעם להידברות.

    עם זאת, בהחלט מסתבר שלא כל הציבור הערבי בישראל מזוהה עם החמאס או עם הפתח. יש לא מעט חסידים של דרוויש, התומכים בציות לחוק בתוך הקו הירוק, ואולי יש גם מסוגו של עבד אל-האדי פאלאצ’י התומכים במדינת ישראל בהיותה ‘מלכות של חסד’ המאפשרת לערבים לחיות החופש ובבטחה על פי דתם.

    ההידברות, רצוי דיסקרטית, עם אנשי דת מתונים – לא תרגיע את מארגני הפרעות. כנגדם לא תעזור אלא יד קשה, אבל ייתכן שהיא תוציא ממעגל הפורעים ותומכיהם את חסידיהם של אנשי הדת המתונים יותר. ומיעוט הפורעים – אף הוא הישג.

    ובקיצור: צריך לגבי כל קבוצה בציבור הערבי, מה עמדת ‘מורי ההלכה’ המנחים אותה.

    בברכה, שאמס רזאל אלפנג’אר, קובת א-נג’מה

    אגב, ההבחנה שעשה שייח’ עבדאללה נימר דרוויש בין ה’קו הירוק’ בהם יש לציית לחוק לבין ‘שטחי הכיבוש’ בהם ראויה ההתנגדות האלימה – הסבירה לי מפני מה גינתה מועצת אנשי הדת של רע”מ את הגינוי שהשמיע ח”כ מנצור עבאס לרצח החייל יהודה גואטה. הרי רציחתו היתה ב’שטחים’ ושם אין לגנות התנגדות אלימה’.

    לגבי השיעים, יש לציין שגם להם יש ‘תורה שבעל פה’, וכיום אחרי עלותו של חומייני, חלק ניכר מהשיעים קיצוניים יותר מהסונים.

    1. נשיא אוניברסיטת ת"א: הפגיעה בערבים חמורה שבעתיים

      יש לציין, שלעומת עמדתה הניטרלית של חברת ‘סלקום’ (בבחינת ‘סלק או”ם ::) – הרי שנשיא אוניברסיטת תל-אביב פרופ’ אריאל פורת, ‘תפס צד’ בצורה ברורה, בקבעו: ‘אמנם העובדה שיהודים אינם יכולים ללכת בביטחה בטבורה של עיר – מקוממת, אך הפגיעה בערבים – חמורה שבעתיים, שהרי הם מיעוט, שחובתנו להגן עליו!’

      בן פורת אריאל 🙂

      בברכה, ירחמיאל פיש”ל עזריאלי

      1. ורמיזא באורייתא: 'בפרוע פרעות בישראל - בהתנדב'

        בס”ד ט’ בסיון תשא”ף

        נראה שהפרעות דהאידנא רמוזות בשירת דבורה: ‘בפרוע פרעות בישראל, בהתנדב עם – ברכו ה”, שתהיינה פרעות בישראל, בהן לא תבוא ההגנה מידי כוחות הביטחון ומשטרת ישראל, אלא תבוא הישועה מ’המתנדבים בעם’ 🙂

        בברכה, ירחמיאל פיש”ל הלוי עזריאלי

        1. ומה ש'סלקום' יכולה לתרום למניעת הפרעות

          ואם חברת ‘סלקום’ (ושאר חברות הסלולאר) יכולות לעשות למניעת הפרעות הוא: לחסום את הטלפון הסלולרי של הפורעים והמסיתים. השב”כ יאכן את הטלפונים הניידים של הפורעים. בדיקת השיחות שלהם תוביל את החוקרים אל המסיתים, וטלפוניהם ינותקו…

          מובן שצריך להיות בזה שיתוף פעולה הדוק של חברות הסלולר עם כוחות הביטחון וגיבוי מצד מערכת אכיפת החוק. ליבי לחוקקי מישראל שיתנדבו לפעולה קלה ומרתיעה זו.

          בברכה, עמיעוז ירון שניצל”ר

          1. וגם מיכאל ביטון השר הגדול = יתרום את חלקו

            ובמקביל לטיפול ביד קשה בפורעים ובמסיתים, יפעל השר מיכאל ביטון, בתפקידו כ’שר לשוויון חברתי’ לשיפור מצבה הכלכלי והחברתי של האוכלוסיה הערבית, וכבר איתמחי גברא בהיותו ראש מועצת ירוחם, שדאג גם להקמת יישוב לשבט הבדווי ‘רחמה’ השכן.

            אף כשר לעניינים אזרחיים וחברתיים במשרד הביטחון, יוכל ביטון לעזור, בתיאום בין צרכי החברה הערבית לצרכי כוחות הביטחון, בשאיפה שהסיוע לשיפור מצבה של האוכלוסיה לא יעמוד בסתירה להשלטת הביטחון ביד רמה ותקיפה.המקל יהיה משולב ב’גזר’.

            בברכה,, בן-ציון יוחנן קורינאלדי-רארדצקי

            1. ןלסיכום: הצורך בשילוב התקיפות וההוגנות

              ולסיכום:
              המצב מורכב מאד. מחד נחוצה יד קשה ותקיפה עלפי הפורעים והמסיתים, שלוחיהם של אירגוני הטרור החפצים להשמידנו, ומאידך, צריך מאמץ כן להיטיב את מצבה של האוכלוסיה הערבית, תוך עידוד למי שמוכן לשמור על החוק והסדר. אולי לא יגיעו הערבים לאהבה גדולה כלפינו, אבל ההנמה שתחת השלטון הדמוקרטי שבמדינת ישראל יהיו חייהם טובים ובטוחים יותר – יש בה כדי לעודד רבים להתנהגות נאותה.

              בברכה, ירון פיש”ל אורדנר

  8. הנסיון שלך להציג סימטריה בין הפורעים היהודים לערבים היא סוג של מצג שווא ( וגם סוג של צדקנות וטהרנות) .אין פה “פרעות” בכלל .יש פה מלחמה בין שני עמים וזהו ( לפחות בעיני לה פמיליה . אתה יכול לחלוק על דעתם אבל היא לגיטימית. לי די ברור שזה מה שהציבור הערבי ברובו הגדול חושב על הנושא) . כל פרטי עם אחד נושאים באחריות למעשי העם אליו הם שייכים ( ואפילו מעשי פרטים מבני עמם) אלא אם כן הם מוחים ומתנערים ממעשי בני עמם ואף עושים כל שביכולתם לבער הרע מקרבם ואם אינם יכולים אז הם בורחים משאר עמם או מתנתקים מהם ליישות נפרדת. פה לא הייתה שום התנערות מהרוב המוחלט של מנהיגי העם הערבי. ואם יש “פרעות” אצל היהודים זה כתגובה או כנקמה לכאלו שאצל הערבים. זו לא הייתה סתם הפרת סדר. הם תופסים שיש פה מלחמה בין שני עמים ואם אחד מהעמים תוקף חלק מהאוכלוסיה אזי הצד השני יכול לתקוף חלק מהאוכלוסיה של העם השני גם אם הוא פיסית לא השתתף בתקיפה המקורית כפעולת תגמול . הבעיה היחידה שלי עם אנשי לה פמיליה שזה משהוא שהממשלה צריכה לעשות ולא אנשים פרטיים ( כמו שבן גוריון עשה פיגוע נקמה). אבל זה חוק טבע שאם הממשלה לא תייצר הרתעה מהסוג הזה אז יהיו אנשים פרטיים שיעשו את זה.

    1. דווקא לפי שיטתך יש סימטריה בין יהודים לערבים –
      אם זו מלחמה וכולם אחראים למעשי עמם ומוצדק לנקום בכל צורה אז אפשר תמיד לייחס (בצדק) כל פשע לנקמה על משהו שהצד השני עשה בעבר. מאחר שיש כבר 100 שנות סכסוך בין יהודים לערבים בארץ ישראל יש שפע של דברים לנקום עליהם עד קץ כל הדורות.

      לכאורה אפשר לטעון שצדקת המלחמה נקבעת עד קץ כל הדורות או השמדה של אחד הצדדים לפי הראשון שהתחיל, כלומר אם נסביר את מאורעות תרפ”א באופן המקובל – שהערבים התפרצו בשנאה סתמית כלפי יהודים נראה שהערבים הם אשמים תמיד
      אבל אילו יתברר (לצורך הדיון) שבתרפ”א (או לפני כן) היה יהודי שהכה ערבי (ואז נקמו באותו יהודי או ביהודים אחרים והערבים בתגובה נקמו ביהודים בפרעות) אז כל היהודים מאז ועד עכשיו אשמים וראויים לנקמה.

      באופן כללי יוצא לפי גישה זו שכל אדם שרצח פעם מישהו הוא עילה ראויה לרצף נקמות אין סופי בין עמים גדולים (אלא אם כן תצפה מקרובי הנרצחים כנקמה לקבל את רציחתו בהבנה שכן הוא נרצח בתגובה לרצח שביצע אדם אחר מאותו עם)

      1. באופן עקרוני כן. ומי שהתחיל הוא האשם. אבל צריך לשקול תמיד האם הפעולה של האדם היחיד ייצגה את אות ועם אול א. וגם לא תמיד הקולקטיב הוא עם. יכול להיות שזה משפחה או חמולה או קהילה או שבט. כל מקרה לגופו. וגם צריך לתת לקולקטיב שבתוכו הפרט הפושע חי הזדמנות להסגיר אותו לקולקטיב השני (שביחס אליו פשע) שיעשה בו משפט. לאור כל זה אפשר לומר בנחת שהערבים הם אשמים כמעט תמיד.

      2. אני מזכיר לך אגב את סיפור פילגש בגבעה שבה כמעט הושמד שבט בנימין על רצח של אישה אחת בגלל שסירב להסגיר את אנשי העיר הרוצחים. ועל כך שהשבט בא להגן על תושבי העיר ההיא. זה מקרה קלאסי.

  9. ברכות למסיימים בהצלחה (גם אם בקושי) את הקורס “תורת המשחקים לילדים”.

    ברוכים הבאים לקורס “תורת המשחקים לילדים גדולים”.

    שיעור מס’ 1.
    כל ניתוח משחקי ראוי לשמו של אינטראקציה חברתית מתחיל בהנחות המאפשרות הגדרה מדוייקת (ככל האפשר) של הפרמטרים, המשתנים, השחקנים, מרחבי הפעולה ופונקציות המטרה שלהם. כל הנחה יש להצדיק (רצוי אמפירית).

    שיעור מס’ 2.
    פונקצית המטרה של שחקן היא, בדרך כלל, ידיעה פרטית (private information) שלו. ברם, לעתים בסיטואציות של “משחקים חוזרים” ניתן לשחזרה על בסיס “העדפות נגלות” (revealed preferences). מכאן שהאמרה השנונה של אבא אבן על הפלשתינים ש”לא מחמיצים הזדמנות להחמיץ הזדמנות” שימושית לקוקטיילים של משרד החוץ, אך בניתוח משחקי רציני יש להניח שה”החמצות” החוזרות ונשנות מעידות שהשחקן בעצם שואף למקסם פונקציית מטרה שונה מזו שייחסנו לו בטעות.

    בהקשר זה ראוי לשנן שיש להיזהר מללכת שבי אחר אמרות כנף שנונות, סברות חריפות ופלפולים מבריקים. כל אלה אינם ערובה לאמת. אדרבא, “הדוחקים רובם אמתיים, אמנם השכליים וההמצאות רובם שקר, והם המכסים פני האמת וגורמים לבעליהם להחזיק בשקר בתורת ה’, כי רע בעיניהם להודות על האמת ולעזוב החריפות שלהם, וזאת המכשלה תחת יד החריפים”. (שו”ת חתם סופר קובץ תשובות סימן פ”ב).

    שיעור מס’ 3.
    על “חוקי החיים” האריך אדמו”ר מיכי למעניתו בגילוי פנים בתורה שלא כהלכה בספה”ק “מהלכים בין העומדים” (עי”ש ולא תרווה נחת, ושמור נפשך מפי פחת). אבל, נניח שכדבריו ההלכה היא כפלסטלינה ביד המשחק (עפ”ל), ההשלכה מכך על השריעה היא קפיצה נחשונית אנטי-לוגית מרשימה. “חוקי החיים” האסלאמיים הולידו ב-1500 השנים האחרונות את החשישיון, האחים המוסלמים, אל-קעידה, דעא”ש ועוד. ייתכן שיש כמה שיח’ים “פרגמטיים” הסבורים שניתן לערוך רפורמות בשריעה (הם עדיין בחיים?), אבל ככל הידוע לי מעולם לא קמה באסלאם תנועה רפורמית, או אפילו “קוקניקית”, “מזרוחניקית” או “לייטית”.

    יתרה מזו, כל הדוגלים ב”דינאמיקה הלכתית” תוך העמדת פנים (כנה או שלא) אורתודוקסית, מודים שאין מה לדבר על שינויים בעיקרי האמונה. (למשל, באחדות ה’, תורה מן השמיים וכיוצא בזה). אמנם, הג’יהאד אינו אחד מחמשת עמודי האסלאם (“ארכאן אל-אסלאם”), למעט בתורתן של כמה קבוצות אסלאמיות אזוטריות, אך זאת משום שחמשת עמודי האסלאם הם כולם “מצוות על היחיד” בעוד שהג’יהאד הוא “מצווה על הציבור”. אין שום פלג אסלאמי שאינו רואה בג’יהאד מצוה יסודית וחשובה, ואין שום פלג אסלאמי המצדיק שלום קבע עם ה”כופרים” וויתור על אדמת הווקף הקדושה.

    שיעור מס’ 4.
    משחקים נחלקים למשחקים עם אינפורמציה מלאה ומשחקים עם אינפורמציה חלקית וא-סימטרית. במשחקים מהסוג האחרון נפוץ מאוד מודל “משחקי איתות” (signaling games). הצד בעל היתרון האינפורמטיבי מנסה לנצל את יתרונו באמצעות שידור אותות (signals) ליריב, חלקם אמתיים וחלקם כוזבים. באסלאם מקובלות טכניקות כ”תחריף” ובעיקר ה”תאקיה”, שימוש בחלקת לשון ומתק שפתיים כדי להטעות את ה”כופרים”. כך למשל נאמר בקוראן: “”נסיבות חמורות עלולות לחייב מוסלמים לפייס כופרים כאמצעי זהירות, גם אם מצטיירים כמחללי האסלאם” (סורה 16 פסוק 106), או “אללה לא יבדוק את שבועותיך חסרות-ההיגיון, אלא את כוונות לבך” (סורה 2, פסוק 225). לכן, יש להיזהר מזמירות עריבות מפי שייח’ים “נאורים”.

    עבודת גמר למתקדמים: בדקו את הטור של מיכי לעיל, והצביעו על כשליו בניתוח המשחקי שהציע לסכסוך היהודי-ערבי בארץ ישראל לאור החומר הנלמד בקורס “תורת המשחקים לילדים גדולים”.

    חומר עזר מותר בשימוש: דבריו החכמים של ד”ר מרדכי קידר (למנחשים בעם – הוא לא אני…) בסרטון שצירף לעיל המגיב “חבר”.

    בהצלחה. להתראות בקורס “תורת המשחקים לנוער”.

    1. רבי מרדכי, א’מחייה. כבר חשבתי ששכחת שיש אופציה גם לכתוב עניינית. ועדיין, למרות שניסית להתייחס עניינית, ואני מאד מעריך זאת, הכעס כנראה בכל זאת לא מאפשר לך לדבר דברי טעם. אבל זה בהחלט שיפור ואני מחזק את ידיך. המשך בדרך זו ואני בטוח שתשתפר. אז בפה מלא עפר (בעקבות איחוליך הנלבבים) אומר לך: חילך לאורייתא.

      אתחיל מהסוף. מי שלא עבר בהצלחה את הקורס תורת המשחקים לילדים לא יכול לעבור לקורס לילדים גדולים או לנוער, ובוודאי לא ללמד אותם. צר לי, אבל עליך לחזור למועד ב ואז להופיע כאן שוב. וכן, אני יודע שזה קשור בצורה כלשהי לתחום עיסוקך, מה שמחזק מאד את הדיאגנוזה שלי לגבי הכעס שמעוור עיני מומחים. מאד התרשמתי מהמינוח המקצועי שבו אתה משתמש, ולכן אצרף עוד אזהרה לאזהרתו הנכוחה של החת”ס מפני הליכה שבי אחרי פניני לשון והברקות וחידודים: יש להיזהר מללכת שבי אחרי ז’רגון מקצועי. תחת המעטה הזה מצוי מאד שאנשים מדברים שטויות, כולל מומחים בתחומים אלו. באוסף הקשקושים שנכתבו על ידי מרדכי כאן, ילדים יקרים, תוכלו לראות דוגמה נהדרת לכך.
      זהו. סיימנו את ההקדמה המתודולוגית ודרישות הקדם. כעת כמה טיפים לקראת מועד ב.

      שיעור מס’ 1.
      כל הקשקוש שנכתב כאן הוא ניסיון להרשים אתכם (אגב, ניסיון טיפוסי מאד למומחים מתוסכלים שמנסים להראות שאף אחד אחר לא יכול לדבר בתחומם. בדוק ומנוסה). קל מאד להתייחס למשפט שנכתב בטור פופולרי ולטעון שלא נעשתה בו עבודה מקצועית שנדרשת במאמר מקצועי בתחומים אלו. אז נדמה לי שגם הודעתו של מרדכי לוקה באותו כשל. אלא שאני בניגוד לו לא נותן לכעס לעוור את עיניי ולכן לא אבקר אותו על היעדר מקצועיות בכמה משפטים שנכתבים באינטרנט. את הביקורת הזאת הוא יכול היה גם להפנות לג’וני אומן שאומר משפטים כאלה בתקשורת בלי להציג את כל הפרמטרים ולהגדיר את פונקציות המטרה. קשקוש.

      שיעור מס’ 2.
      הנחה מופרכת שעל פיה לעולם שחקן לא פועל בניגוד למטרות שלו עצמו. זוהי טאוטולוגיה שטופלה כבר בכמה טורים קודמים שלי. שטות גמורה כמובן, כפי שכל הדיוט יכול להבין.

      למרבה הפלא, אחרי הפתיחה המרשימה ציפיתי שיגיע ניתוח מקצועי מופלא של המצב שיעמיד אותי על טעויותיי הנלוזות. אבל בעוד פי מלא עפר כים ושירה כהמון גליו נוכחתי לתדהמתי שכאן כנראה הסתיים הקורס המזורז של מרדכי בתורת המשחקים, משום מה הוא לא טען בו כלום למעט הפרחת מינוח מקצועי מרשים לאוויר כדי להראות את בקיאותו הנפרזה בתחום. (אגב, זהו באמת ניסיון די עלוב, יען כי הוא בחר במינוח שאת כולו אפילו אנוכי הקטן וההדיוט מכיר היטב).

      שיעור מס’ 3.
      אוסף הראיות המוחצות לטיבו של האסלאם פשוט מתעלם מכמות גדולה מאד של מוסלמים מתונים. קל לנפנף בדעאש ואל קעאידה, שהרי רק עליהם שומעים כל הזמן. אבל לפני תורת המשחקים נדמה לי שיש לסיים חשבון לכיתה א, ושם לומדים שמתוך כמיליארד מוסלמים בעולם, דעאש ואל קעאידה הם אחוזון זניח. טוב, אולי לא פלא שרבי מרדכי שלנו לא ממש מצליח בקורס תורת המשחקים לילדים. עליו לחזור קודם עעל חשבון לכיתה א.
      ומכאן בין תבינו מה שווים כל הציטוטים שהוא מביא, שהרי בטור שלי התייחסתי בדיוק לזה והסברתי מדוע ציטוטים אינם ראיה מוחצת. אבל מרדכי לא חת לא נע ולא זע. בעוז רוח הוא חוזר על שלו בלי לשים לב שהכל כבר נענה בטור. אשריך מרדכי, שלא תכרע ולא תשתחווה. יהי רצון שיתברכו בך כל גויי האדמה. נדמה לי שהיהודים קצת פחות.

      שיעור מס’ 4.
      אה, אז זה לא נגמר באמת. במפתיע כאן חזרנו אחרי הפסקה קצרה לקורס של תורת המשחקים. שלל המונחים המקצועיים במזרחנות ובתורת המשחקים אומר שלפעמים אנשים עושים הטעיות ושולחים מסרים ישירים או עקיפים לזולת. הייתם חושבים על זה? בטח לא במסגרת תורת המשחקים לילדים. זה משהו שראוי לפרס נובל.
      מזכיר לי את הלצתו הידועה של ריצ’רד פיינמן שמספרבספר הקאלט שלו (you’re surely joking) על השתתפות בכנס של מדעי החרתא, שבו המרצה החל את דבריו במשפטים בני האלמוות הבאים: אנשים לפעמים יוצרים אינטראקציות הדדיות מורכבות באופנים ויזואליים וורבליים שונים. תרגום: אנשים מדברים. זה מסכם את כל ההודעה המשעשעת הזאת.

      זהו. תגידו תודה שחסכתי לכם את עבודת הגמר. לולא דמיסתפינא הייתי מציע שהמרצה (אחרי שיחזור על חשבון לכיתה א ותורת המשחקים לילדים) יעשה זאת בעצמו קודם כל, ויפרסם פתרון.
      נא כתבו ברור ומנומק. למחוק טיוטות. בהצלחה.

      1. על כל פנים, לא הבנתי מדברייך את תשובתך לביקורת
        עיקר הטענה היא שהערבים לא באמת מתכוונים להשתנות, אלא משתמשים בנקודות חולשה של חברה מערבית מודרנית בכדי להשתלט עליה. כבר ראינו זאת בכמה הזדמנויות בעבר, עם ערפאת לדוגמא. השאלה היא מדוע שלא נניח שכך הוא גם בהווה. גם אם אקבל את עמדתך העקרונית לשינוי אפשרי בחברה, זה לעולם לא יקרה אם כל התוכניות מסתדרות להם לפי התרגיל. האם אין משמעות עצומה לכך שהעולם הערבי לא מצליח לפתח תרבות דמוקרטית?

        לעיתים משתמשים בביטוי הציני “אל תתנו למציאות לבלבל אתכם” ביחס לשמאל. העיקרון המנחה הרבה פעמים מטשטש את המציאות שלעולם תהיה מוסברת לפי העיקרון שהנחה אותם מתחילה.
        בהקשר הלמדני לעיל, זה כמו לבחור בין עיקרון מסויים שעל פיו אני מסביר סוגיה לבין קריאת הכתוב והבנה מתוכו. בהקשר הלמדני, אני בוחר לפי מה שנראה מסתבר יותר ולעיתים רבות בוחר דווקא את הכתוב ולא את הסברא לפיה אני רוצה להסביר את הסוגיה. בחירת הכתוב, למרות שאינו מסתדר לגמרי עם ההבנה הכללית בסוגיה פשוט מורה על כך שלא הבנת נכון וחסר לך כמה פרטים להבנה.

        אחרי הכל, אני, שתמכתי עד היום בשילוב של הערבים בחברה, עומד משתומם אל מול המאורעות בערים המעורבות. הקונספציה מורה כי אם רק היה להם טוב וכדו’, אך זה קשקוש. יש פה מבנה מסויים, תרבותי, שנותן מעטה אידאולוגי לבהמיות, לבגידה שלהם במדינה וכל קירוב שלהם למדינה כרגע, מבחינה מציאותית, רק יוצר להם שיפור בעמדה לקראת הקרב הבא.
        בסוף, להבנתי, שום תרבות שכזו לא תשתנה בלי כח, כי הכל יוסבר לפי התוכנית, עד לקריסתה. אז אולי יהיה מה לדבר על שילובם בחברה.

        1. לא רואה על מה יש כאן לענות מעבר למה שעניתי. הסברתי שיש סיכוי כלשהו ולמה יש סיכוי כזה, ולמה העובדות והציטוטים אינם ראיה מוכרחת (אם כי יש להם משקל). מי שחושב שאין אז אין.
          לא אמרתי שזה ישתנה בלי כוח. להיפך, אמרתי בפירוש שצריך כוח רב ונחרץ מאד.

      2. הסיפור עם הפרגמטיות של המוסלמים הערבים ( והאיראניים) הוא לא נכון. יש מיליארדמוסלמים והם כולם עמים פרימיטיביים. אלו מטבעם נוטים לקנאות שמרנות וחוסר פרגמטיות.כולם דעאש וחמס ואיראן. רק שבגלל שהם פרימיטיביים הם חלשים ולכן הם לא מוציאים לפועל את מה שירצו “כשידם תהיה תקיפה” . אין הבדל בין האינדונזים והסודנים לאיראנים ודעאש בעניין זה. זו סתם התפלפלות שמאלנית . הנסיון שלך, הרב מיכי ,להיות “מתוחכם” וב”אמצע” הוא שקוף וילדותי. אתה לא חכם אתה פשוט חכמולוג.

        אין מה לדבר על שיטת מקל וגזר בצורה שאתה דברת עליה. אין מה לתת גזרים מתוקים וגדולים. הדבר הראשון שחשוב הוא ליצור הרתעה. אין מה לדבר על שוויון זכויות לערבים. צריך להיפרד. לא רוצה מהם מיסים ולא רוצה לתת להם שרותים. שיממנו את מה שהם (בתי חולים ,אוניברסיטאות) צריכים מהכסף שלהם. הדבר היחיד שיש לעשות איתם זה להקים להם סוג של אוטונומיות (אמירויות) שאפשר יהיה לנהל איתן מערכת יחסים עסקית שמבוססת על צדק והוגנות. העובדה שהם מקבלים ביטוח לאומי, למשל, זה חוסר צדק ממדרגה ראשונה. למה שאני אדאג לאנשים שחלקם הם אויבים ממש וחלקם האחר הם אנשים שאדישים לגורלי ? זה בלתי נתפס.

      3. וואו, זו הייתה תגובה ממש מהירה, לקיים מה שנאמר: “חזית איש אץ בדבריו – תקוה לכסיל ממנו” (משלי כ”ט כ’ ועי”ש ברש”י). תודה שאתה מציע לי מועד ב’, חוששני שלך גם מועד תרפפ”ו לא יועיל. (עי’ משלי כ”ו י”א, משום כבודך לא ציטטתי, בכל זאת יש לי כבוד לת”ח, גם אלה שהקדיחו תבשילם).

        שיעור מס’ 1.
        אכן, בשיעור מס’ 1 לא פירטתי את ההנחות שלי על המזה”ת ובעיית יחסי יהודים-ערבים בא”י, כיון שזהו קורס בתורת המשחקים, לא במזרחנות. (ציינתי בקצרה כמה מהנחותיי בתגובותיי לטור הקודם, וכאן הפניתי לדברי ד”ר מרדכי קידר. יש לו עוד הרצאות מרתקות ביוטיוב שמהן אפשר ללמוד ולהשכיל יותר). מי שהתיימר להציג כאן משנה סדורה על יחסי יהודים-ערבים בא”י המבוססת על “מודל מקל וגזר מתורת המשחקים לילדים”, הוא אתה שליט”א. לכן הערתי שבתורת המשחקים לילדים גדולים מלמדים שניתוח משחקי אמור לפתוח בפירוט הפרמטרים, ההנחות וכו’. גם בטור פופולארי אפשר (וצריך) לפרט את ההנחות הבסיסיות. למשל, שהערבים חותרים לאושר, רווחה כלכלית, קידמה וכי”ב, או לחילופין להשלטת האסלאם על מה שנותר מ”דאר-אל-חרב” (עולם המלחמה, החלק מהעולם שעדיין לא תחת שלטון האסלאם). בשביל זה לא צריך ריגורוזיות מתמטית.

        אינני עוקב אחר אומן בתקשורת. אני מכיר אותו בעיקר מכתביו המתמטיים שבהם הוא ריגורוזי מאוד. גם מהיכרותי האישית אותו קשה לי להאמין שאפילו בתקשורת הוא מפריח קביעות ללא פירוט מינימאלי של ההנחות שעליהן הוא מסתמך. נראה ונשמע כמו הוצאת שם רע.

        שיעור מס’ 2.
        כאמור, זהו קורס בתורת המשחקים, שבכמה מספרי הלימוד מכונה “תורת ההחלטות הרציונאליות”. אף אחד לא טען שאין אנשים לא-רציונליים, אבל את התנהגותם של אלה חוקרים בדיסציפלינות אחרות. (אכן, היו כמה מתמטיקאים אנשי תורת המשחקים שניסו למדל גם התנהגות לא-רציונלית. הם לא הגיעו רחוק). אבל, הטוען שעמים שלמים מתנהגים קולקטיבית באופן לא-רציונלי מאות שנים, עליו הראיה. ההנחה האלטרנטיבית היותר סבירה היא שהם ממקסמים פונקצית מטרה שונה מזו שאתה מייחס להם.

        שוב, לא באתי כאן להציג את משנתי על המזה”ת, אלא להציע את כלי הניתוח והדרך הנכונה להשתמש בהם. אם אתה באמת מכיר ויודע, מדוע לא עשית זאת?

        שיעור מס’ 3.
        טוב, זה באמת מביך, ומזכיר לי את אחד משלל תירוציו של אבי ז”ל לקושיה מדוע אינו מגדל זקן כמנהג גוברין יהודאין: “אינני נוהג לדבר שטויות ולכן איני זקוק לזקן לכסות בו את פני המסמיקות”.

        ולגוף דבריך (המביכים), אף שאיני צדיק נעשתה כבר מלאכתי בידי אחרים:
        https://www.youtube.com/watch?v=c3sFOvLXgMQ
        (אמנם, תשובתה חלקית, אך מספקת לקורס לילדים גדולים. אם תעבור את מועד ב’ בהצלחה בע”ה, נוכל להרחיב בקורס לנוער).

        שיעור מס’ 4.
        אז אתה מודע לזה שמוסלמים משקרים ומטעים. יפה לך. הישג מרשים. פרס דיקן!

        ובכל זאת אתה סבור שכמה מילים יפות משייח’ זה או אחר מהוות בסיס לדו-קיום” וכו’. אתה גם בטוח שאתה יודע להבחין בין מלים שנאמרות בכנות לשקרים והטעיות? כיצד? מורח ודאין?

        התלמיד נכשל!

        ועוד משהו על כתיבה עניינית וכו’. כל תגובותיי באתרא קדישא הדין היו תמיד ענייניות, גם כשנמתחה בהם ביקורת עליך ועל דבריך. מי שבורח תמיד (אבל תמיד) מהתמודדות עניינית כשנתפס עם המכנסיים למטה הוא אתה. עם כל הכבוד לספה”ק של פיינמן זצוק”ל (מוכר וחביב), בדיחות ועלבונות אינן תשובה עניינית, וכך גם לא “ואתה” וכו’, בפרט כשאני ממש לא לוקה בשום כשל שאתה מאשים אותי בו, “ואתה” בהחלט כן…

    2. הפוסק של החמאס הוא 'מוסלמי מתון' (לרמד"א ולמרדכי)

      בס”ד ט’ בסיון תשא”ף

      למרדכי ורמד”א – שלום רב,

      כבודה של ‘תורת המשחקים’ במקומה מונח, להתמודד עם מצבים בהם המציאות והתפתחויותיה העתידיות מוטל בספק.

      אך בנידון דידן, הדברים הרבה יותר ברורים. החמאס, כתולדה של ‘האחים המוסלמים’, מונחה בענייני ה’שריעה’ לפי פסיקתו של השייח’ יוסף אל-קרדאווי, בעמח”ס ‘האסור והמותר באיסלאם’, הנחשב לאחד מגדולי פוסקי ההלכה באיסלאם, ומן המשפיעים ביותר. ספרו ההלכתי מופץ במיליוני עותקים ושיעוריו בהלכה למיליוני צופים.

      קרדאווי מגדיר את השקפתו כ’איסלאם מתון’ ה’מבקש לאזן בין השכל והלב, בין הדת והעולם, בין הרוחניות והגשמיות, ובין הפרט והקבוצה’ הוא מתעב קיצוניות, וכשמדובר בחוק האיסלאמי, אינו לוקח דברים כמובנים מאליהם. הוא מחייב חשיבה ביקורתית.

      קרדאווי רואה בחיוב רפורמות, כשהן מעוגנות במסורות הפסיקה ונעשות בהדרגה. במסגרת זאת, הוא רואה בחיוב את העיסוק באמנות, ומתיר לצייר תמונות של אנשים ובעלי חיים; רואה בחיוב את הדמוקרטיה, ומתיר לנשים להיבחר לרשויות מוניציפליות..

      קרדאווי הוא ממתווי הדרך של ‘חוק המיעוטים’ המאפשר למוסלמים להשתלב כמיעוט במדינות דמוקרטיות, תוך התגמשות בחוקי ה’שריעה’ כדי לא להפר את חוקי המדינה. לדעתו האיסלאם יכבוש את העולם לא במלחמה ובכוח הזרוע. מצוות הג’יהאד, מלחמת המצווה, תתקיים ע”י הטפה בדרכי נועם וב’עבותות אהבה’, שעל ידם – יחד עם הריבוי הטבעי – יהפכו המוסלמים לרוב בעולם המערבי.

      לעומת זאת, שונה קוטבית יחסו של קרדאווי לישראל (וגרורתה ארה”ב) שנגדן יש לקיים מלחמת חורמה ‘עד הישמדה’. והוא רואה בחיוב את הטרור. את השואה שעברו היהודים מצדיק קרדאווי כעונש על חטאיהם.

      ובקיצור: קרדאווי מתון עד שהדבר נוגע לאוייב הישראלי והאמריקני, שכלפיהן יש לנקוט ב’גיהאד’ כפשוטו., וכבר כתבתי לעיל שהפרעות של ערביי ישראל מאורגנות ע”י שלוחי החמאס, ואיתם אין מקום להידברות.

      עם זאת, באיסלאם אין אפיפיות’. קיימים זרמים מתונים יותר, החל בשייח’ עבדאללה נימר דרוויש (רבו של מנצור עבאס), הדוגל בשמירת החוק בתוך הקו הירוק, במקביל ללגיטימציה למאבק מזויין ב’שטחי הכיבוש’, ועד הקאדי האיטלקי, עבד אל האדי פאלאצ’י הרואה בחיוב את מדינת ישראל..

      האוכלוסיה הערבית בחלקה הגדול מורכבת גם מ’דתיים לייט’, או מאנשים שסולדים מאלימות, אם משום תפיסה עקרונית, ואם משום שהם רוצים לחיות בביטחה ולהתפרנס בכבוד..

      אין מנוס, אלא ללמוד ביסודיות ולהכיר את הזרמים הפועלים, ובהתאם לקבוע את המדיניות, עד כמה להפעיל את ה’מקל’ ועד כמה את ה’גזר’

      בברכה, שאמס רזאל אלפנג’ר אלנג’מאווי

      1. על השייח' האוהד את ישראל

        על מנהיג המוסלמים באיטליה, האוהד את ישראל, ראו בכתבוה ‘השייח אימאם עבדול האדי פלאצ’י’, באתר הWIKI של דניאל ונטורה. וזה לא מפתיע. מוסלמי שהוא ירא אלקים באמת, מודע לכך שבמדינת ישראל הדמוקרטית היא המקום הטוב ביותר במזרח התיכון שבו יכול מוסלמי לחיות על פי דתו בחירות ובביטחה.

        בברכה, ירון פיש”ל אורדנר

    3. מרדכי
      יש כמה זרמים מוסלמים שקוראים לרפורמות רציניות בדת ולפירושים אחרים .החל מכתות קטנות בתור דוגמא כמו האחמדים
      או הדת הבהאית שהתפצלה מהאסלאם .אם כי למייסדי אותם רפורמיסטים אכן היה צורך בלבדות (או שהם באמת הזו את זה ביניהם לבין עצמם)שהם זכו להתגלות מסיומת .על מנת להטיף לאותם רפורמות .או זרמים כמו הסופיים .שפשוט שם בתחכום גדול פירושים רוחניים למושגים כמו ג’יהאד ומלחמה .והן קבוצות שפשוט קוראות פשוטו כמשמעו לבצע ליברליזציה ורפורמה לכתובים בטענה של התיישנות .נכון שהקבוצות האלו הן כנראה מיעוט .ומיכאל לא טען אחרת .לכן אני לא מבין על מה הכעס פה .וכי זה מופרך לחשוב שיכולות לקום ביום מין הימים תנועות רחבות באסלאם .שמתוך מאיסה באלימות. יקראו לשינוי בדרך ?בין אם באפולוגטיקה מסיומת על נקודות אלימות “בכתבי הקודש”. האסלאמיים .ובין אם על ידי קריאה מוצהרת לרפורמה? וכי תהליך כזה לא קרה בדתות אחרות שהיו בעבר פומנדליסטים
      אבל כיום הם הרבה יותר ליברליות .כמו הנצרות למשל ?.
      ועובדתית כמו שאמרתי .כבר היו קבוצות שהיו מוסלמיות ופרשו מן הזרם המרכזי של האסלאם .בעקבות הרצון לשינוי

      מיכי לא כתב פה באתר מניפסט פרוגרסיבי פתטי שאומר שהאסלאם זה דת של שלום והאחווה . שאין אלימות בעולם הערבי והמוסלמי .ושכולם מלאכים קטנים .והאלימות מגיע רק על ידי אחוז קטנטנן של קיצוניים
      .

      ל

      1. היש קשר בין נבין פתיחות לרפורמות בדת לבין התנגדות לאלימות? (לרצה")

        בס”ד י’ בסיון תשא”ף

        לרצה”י – שלום רב,

        נכונות ופתיחות לרפורמות בדת כדי להתאימה לדרישות החיים, אינה מחייבת כלל ועיקר התנגדות לאלימות.

        ומי לנו גדול מהשייח’ יוסף אל קרדאווי, מגדולי הפוסקים באיסלאם, ומורה דרכם של ‘האחים המוסלמים’ ושל החמא”ס, שדגלו הוא האיסלאם המתון’ היודע להתייחס בביקורתיות למסורות, ולשנות כדי להתאים את ההלכה לחיים.

        בתחום ההתאמת ההלכה לחיים המודרניים, חתום קרדאווי על הרבה פסקי הלכה חדשניים. הוא רואה בחיוב את הדמוקרטיה, ונוטה בעקביות להרמת מעמד האישה. הוא התיר לנשים להיבחר לרשויות מוניציפליות לכהן כשופטות וללמוד באוניברסיטאות. ובחייבו את האמנות התיר לצייר צורות אנשים ובעלי חיים, שמאות בשנים נהגו בהם המוסלמים איסור..

        הוא ממתווי הדרך של שיטת ‘חוק המיעוטים’, המאפשר למוסלמים החיים כמיעוט במדינה מערבית לנהוג בגמישות ביחס לחוקי ה’שריעה’ כדי למנוע קונפליקט עם חוקי המדינה בה הם חיים. מצוות הג’יהאד תתקיים לדעת קרדאווי לא בדרכי מלחמה. האיסלאם ישתלט על העולם המערבי בדרכי נועם ובהסברה. גילוי ‘המאור שבאיסלאם’ ימשוך אליו את בני המערב ואף הם יצטרפו ל’דת האמת’.

        אך פתיחותו ועדינותו של קרדאווי נגמרת כשהוא מגיע ליהודים ולמדינת ישראל. את השואה מצדיק קרדאווי כעונש ליהודים על פשעיהם, ומצפה שהעולם המוסלמי ישלים את מה שלא הספיק היטלר. אף כלפי מדינת ישראל (וגרורתה ארה”ב) מורה קרדאווי שיש להילחם מלחמת חורמה, בדרך של פיגועי טרור ורקטות. הלאומנות והשנאה כנראה ‘מקלקלים את שורת’ הפתיחות 🙂

        בברכה, שאמס רזאל אלפנג’ר אלנג’מאווי
        מופתי אלטרנטיבי באתר ‘מועלם מיכאיל דאוד איבראהים – פאתאוואת ומקאלאת’

        וקרדאווי לא הראשון לשילוב בין פתיחות לרפורמה דתית ושנאה יוקדת ליהודים. קדמו בזה מרטין לותר, מייסד הרפורציה בנצרות שהיה שונא ישראל מושבע, ולא מעט מתלמידיו הלכו בדרכו..

        1. האם הטרור נובע מדתיות?

          ובכלל יש לפקפק הרבה אם האלימות והטרור נובעים באמת מקנאות דתית. לא אחת מגלים שמנהיגי הטרור באורחות חייהם הם ההיפך הגמור מיראת אלקים. התאווה לאלימות ולרצח הם מיצריו השפלים של האדם ומצוות הג’יהאד היא רק כסות וצידוק לפורקן יצרי השנאה והאלימות.

          האיסלאם ההיסורי השתמש בג’יהאד כדי לכבוש ולהשליט את דת האיסלאם, אך כשהגיעו לשלטון שאפו להקים שלטון יציב ולא ששו למלחמות. ובניגוד לנוצרים שלא סבלו שום מיעוט דתי (חוץ מאשר היהודים שנועדו להראות בהשפלתם את צדקת הנצרות) – המוסלמים נתנו חסות גם למיעוטים מונותאיסטים, כל עוד נהגו בהכנעה ושילמו את מיסיהם.

          הטרור האכזריות ורצח ההמונים כשיטת חיים, הם דווקא מפעי המודרנה. הרוסים הקומוניסטים הכופרים עודדו את הטרור בארצות האיסלאם כדי להיאבק בארה”ב ובאירופה המערבית. ואירגוני הטרור האיסלאמיים הם תלמידים נאמנים של הקומוניסטים הכופרים. אף כלי התקשורת המערביים המענגים את צופיהם בתמונות אלימות וזוועה – מעודדים בזאת את הטרור הפסוודו-מוסלמי.

          על ‘יראת השמים’ של החמא”ס, ראה בכתבותיהם של אלי ציפורי, ‘השחיתות והנהתנות של ח’אלד משעל ואיסמעיל הנייה’ (באתר ‘גלובס’), ושל גל ברגר, ‘אנחנו עושים צחוק מעצמנו – המחאה נגד חמאס בעזה’ (באתר ‘כאן’). וכבר הגדיר זאת אברהם אבינו: ‘רק אין יראת אלקים במקום הזה והרגוני…’.

          בברכה, שרפא”נ אלנג’מאווי

      2. קראתי את דבריך פעמיים, ועדיין לא ירדתי לסוף דעתך. מה בעצם אתה טוען?

        יחס האיסלאם האורתודוקסי לסופים, לאורך כל ההיסטוריה שלהם, נע בין חשדנות לרדיפה (רבים ממנהיגיהם הרוחניים הוצאו להורג בעוון כפירה). מדובר בקבוצה שולית ואיזוטרית באיסלאם, שלמרבה האירוניה השפעתה ניכרת יותר דווקא ביהדות (“חובות הלבבות”, למשל, וכמובן הקבלה הספרדית). השפעתה על הפוליטיקה האיסלאמית בכל מאות שנות קיומה – אפס! גם הבהאים הם כת שולית ונרדפת (באיראן החומייניסטית הם כמעט הוכחדו. מרכזם העולמי נמצא כיום בחיפה). על מי עוד אתה מציע להשתית את יחסי היהודים-מוסלמים? מה עם היזידים?

        להזכירך, פרט לכתות השוליות והנרדפות הללו, יש בערך עוד מיליארד מוסלמים. סקרים שערך מכון פיו (Pew) באינדונזיה, פקיסטן, כמה ממדינות ערב ומדינות איסלאמיות נוספות העלו שכ-70% מהמוסלמים תומכים בהחלת חוקי השריעה, ודווקא בפרשנות הפונדמנטליסטית שלהם (סונים ושיעים לשיטתייהו). האחים המוסלמים, אל-קעידה, דעא”ש, בוקו-חראם ושאר ארגוני הרצח לא צמחו בחלל ריק.

        האם יכולה להתרחש רפורמה באסלאם? לא יודע. אינני נביא. ב-1500 השנים האחרונות כל מי שניסה להציע משהו דומה נרדף עד חורמה. מדיניות נבונה מתחשבת בעיקר במציאות הנוכחית, ופחות במשאלות לב על העתיד. בפרט לא כששגיאה עלולה להיות פטאלית.

        1. אחרי הבאת סקר שבו כ- 300 מיליון מוסלמים לא רוצים את החלת חוקי השריעה, באמת לא ברור על מה מבוססת התקווה שאולי כאן יהיה אי של שפיות, או שפיות חלקית. וזה עוד בלי להיכנס לשאלה מהם חוקי השריעה בעיניהם וכמה חילונים שלא נספרו קיימים שם. ועוד לא נכנסנו לשאלה מה הם יאמרו אחרי שהחוקים יוחלו והם יזכו לחוות מנחת זרועם (תיאוריה ופרקטיקה, כבר אמרנו?). ועוד לא הבחנו בין מוסלמים שחיים במערב לכלל המוסלמים. לא מכיר נתונים, אבל אשמח לנתונים על אחוז ערביי ישראל (כולל החילונים, הקומוניסטים, הנוצרים וכל האחרים) שרוצים בהחזרת השריעה בפרשנות הפונדמנטליסטית שלה. אני חושד שהנתונים יהיו טובים הרבה יותר.
          אני מניח שסקר דומה שייערך בין יהודים דתיים יעלה שרובם רוצים את חזרת משפט התורה, כולל טבח המוני בבהמות בבית המקדש, עונשי מיתה על חילול שבת ועובדי ע”ז וניאוף והחזרת הנשים למטבח. מי בכלל חולם לעשות עסקים עם יהודים?
          העצה היעוצה: להניח שאין תקווה ולעשות הכל כדי שהמלחמה תישאר לנצח. לא לתת ולו סיכוי לשינוי (שאף אחד לא אומר שהוא גדול ובוודאי לא שהוא 1). ממש לוגיקה למבוגרים לתפארת. ואם אפשר אז לשים תחת דברי המתנגד כותרת דמגוגית כמו “שלום עכשיו, בוגד, אידיוט, נאיבי, מתעלם מנתונים”, ולא להתייחס לכך שהמדיניות שהוא מייעץ אינה הכלה ולא קבלה ולא קשורה לשמאל. זה הכי קל והכי יעיל. כך מונעים מאנשים לחשוב.
          ואגב, במדיניות הזאת אין שום דבר מסוכן בניגוד לאיומי הסרק שאתה משמיע. להיפך, המדיניות העכשווית לוקחת אותנו לעברי פי פחת, ואני מציע מדיניות מאוזנת ויעילה יותר (תורת המשחקים, זוכר?) שיש לה סיכוי (שאינו 1) להביא לתוצאות הרבה יותר טובות. את הכלום הנוכחי כבר יש לנו. הנצחתו היא איוולת. על כך אין לי אלא לציין לאדיר מילר שליט”א: https://www.facebook.com/watch/?v=745327209479354

          1. כדרכך בקודש, כשמסתתמות טענותיך אתה בורח בצורה לא-אלגנטית (ראה לעיל) שם בפי טענות שלא טענתי (או מעוות את מה שכן, למשל – היכן הבאתי סקר ולפיו 300 מיליון מוסלמים מואסים בשריעה?) ואז שופך שפע ציניות, סרקאזם, שנינות דה-לה-שמאטע וכיו”ב (שגם עליהם חלה אזהרת החת”ס…), ולא נתקררה דעתך עד שהבאת כתנא דמסייע את הגאון האדיר מילר שליט”א. אכן, ליצנות אחת וכו’.

            אתה כנראה מקרה אבוד (כפי שאבחן החת”ס שהובא לעיל). אך אולי כמה מהגולשים כאן יתייחסו ביתר רצינות לטיעונים המובאים בקישור להלן. בין היתר, הוא מצביע על כך שלא הכל דת, יש גם סתם לאומנות וגורמים נוספים הקשורים לכלכלה פוליטית וכו’. הוא גם מציע פתרון הרבה פחות “אינטלקטואלי” אך הרבה יותר נכון. לתשומת ליבו של אביר השכל הישר…

            https://mida.org.il/2021/05/21/%d7%93%d7%a2%d7%94-%d7%96%d7%9e%d7%9f-%d7%9c%d7%97%d7%a9%d7%91%d7%95%d7%9f-%d7%a0%d7%a4%d7%a9-%d7%91%d7%99%d7%97%d7%a1%d7%99%d7%a0%d7%95-%d7%a2%d7%9d-%d7%a2%d7%a8%d7%91%d7%99%d7%99-%d7%99%d7%a9%d7%a8/

            1. אין לי אלא לחזור: עם שוטים לא נוהגים.

              והרי הציטוט מהודעתך:
              להזכירך, פרט לכתות השוליות והנרדפות הללו, יש בערך עוד מיליארד מוסלמים. סקרים שערך מכון פיו (Pew) באינדונזיה, פקיסטן, כמה ממדינות ערב ומדינות איסלאמיות נוספות העלו שכ-70% מהמוסלמים תומכים בהחלת חוקי השריעה, ודווקא בפרשנות הפונדמנטליסטית שלהם (סונים ושיעים לשיטתייהו).

              בפעם האחרונה שבדקתי 30% מתוך מיליארד זה 300 מיליון. בהצלחה במועד ב בחשבון לכיתה א ובדמגוגיה למתקדמים.

              1. קריינא דאיגרתא איהו להווי פרונקא (עם שוטים וכו’).

                הסקר של מכון פיו הראה ש-70% מהמוסלמים תומכים בהחלת השריעה בפרשנותה הפונדמנטליסטית. מכאן אתה מסיק ש-30 מואסים בשריעה? אוי, נעבעך, רחמונעס….

                בהצלחה בקורס לוגיקה והסקת מסקנות.

                  1. אני מוכן לעזור לך (בהתנדבות) גם בזה…;-) לאט לאט, שלב אחרי שלב.

                    א) שאלתי “היכן הבאתי סקר ולפיו 300 מיליון מוסלמים מואסים בשריעה?”

                    ב) ענית בציטוט מהודעתי בדבר סקרים של מכון פיו שהראו ש-70% מהמוסלמים תומכים בהחלת השריעה בפרשנותה הפונדמנטליסטית ביותר.

                    ג) עניתי שמזה עדיין אי אפשר להסיק ששאר ה-30% מואסים בשריעה.

                    הסבר למתקשים: מן הסתם יש באותם 30% שיעור לא מבוטל של תומכים בהחלת השריעה, אך בפרשנות פחות פונדמנטליסטית (מבלי להיכנס לפרשנויות של “מה זה אומר” וכו’). כמה מואסים בה בכלל? קשה לדעת.

                    אני מתחיל להבין מדוע פרשת מעיסוק בפיסיקה. כנראה שנתונים והסקת מסקנות מהם אינם הצד החזק שלך.

                    אני מוכן לעוד סיבוב אחד או שניים של הסברים, אבל לצערי לא ניחנתי בסבלנותו המופלגת של רבי פרידא. (וחבל, זו סגולה לאריכות ימים).

                    1. כהכרת הטוב על ההתנדבות שלך, אסייע גם אני לך מעט בהבנת הנקרא. בכל זאת, מרצה לכלכלה (או משהו דומה) שלא יודע קרוא וכתוב וחשבון בסיסי אמור להדאיג את כולנו. אז ראה בדבריי הבאים תרומה של עולם הפיזיקה לכלכלנים כושלים:
                      אנא בדוק היכן כתבתי שמישהו מואס בשריעה. כעת חזור לסעיף א בהודעתך ועדכן אותו. מיד תיווכח שכל שאר מה שכתבת, שבהתחלה נחשד על ידי להיות ענייני, על לא עוול בכפך, כבר אינו רלוונטי (גם בהנחה שהסקר שציטטת באופן עמום להפליא, ולא בכדי, אומר משהו לענייננו. בכל זאת, במדעי החברה עסקינן. זו לא פיזיקה). אם תרצה להגיע אפילו למהחני קדם לגן חובה, אני ממליץ מאד לעיין גם בהערותיי האחרות שמציגות את כל המלל הנפוח שלך ככלי ריק. בהצלחה.
                      נראה לי שסיימתי. להשומע ינעם. ולחירשים והשוטים, דינם מסור לשמים. אנחנו יכולים רק לרחם עליהם ולהשתתף בצערם.
                      תענוג לעשות איתך עסקים. היה שלום.

        2. רציונלי (יחסית)- למרדכי וש.צ

          מרדכי שלום.ש.צ שלום.
          אינני מומחה גדול לאסלאם כלל .גם לא מתמצא יותר מדי בפסיכולגיה של הנפש האנושית אך אם זאות
          טענתי היא כזאות-אם מספיק מנהיגים מוסלמים .ומספיק מוסלמים .ירצו בדרך חיים מתונה ולא אלימה הם יוכלו לבצע מהלך שיאפשר להם להישאר גם מוסלמים דתיים .וגם לחיות ללא אלימות .בין אם על ידי מהלך פשוט יחסית .של לומר שכל דיני מלחמת מצווה בכופרים .הם הלכה לימות המשיח וכרגע יש לנהוג בדרכי שלום.ואם באי אילו רפורמות פנימיות עמוקות-כפי שעשו כל מיני כתות .אמנם קטנות .אולי שוליות לגמרי במהלך ההיסטוריה המוסלמית-מהלך כזה אפשרי בנפשם של פומנדליסטים דתיים .נוצרים שהיו אנטישמים מאות שנים ויותר .ראו ביהודים כבני השטן .רוצחי המשיח .ושאפו לאמלל את חייהם בעידוד מן הצד של פוגרומים או שתיקה וקריצה למעשי פוגרומים על ידי המון שמבצע אותם .שמו לזה סוף .ולאחר השואה .שמו לזה סוף לגמרי
          .חלקם הלכו על פרשנות ותיאולגיה חדשה מרחיקה לכת לגמרי .במסגרתה היהודים הם עדיין העם הנבחר ולמעשה יש ברית כפולה – יהודים יוכלו להיוושע על ידי התורה .ודרך לשאר עמי העולם להיוושע על ידי משיחם .חלקים אחרים נקטו בנוסח סובלני מאוד אחר .והכריזו שאמנם הדרך היחידה להיוושע על ידי משיחם .אך כמובן שרדיפה ומיסיון בדרכי כח ורצח נגד בני העם אהוב והנבחר אסורה .ושהיהודים הם “אחים בכורים” .של הנוצרים (והתבטאות מאין זו הייתה אצל אחד ממנהיגי האיימשים .שהם ממש לא כת מתונה .אלא זרם פומנדליסטי מאוד) .האם התגלה עותק חדש של הברית החדשה .שבגללו נוצרים החלו להתנסח כאוהבי יהודים .ולגנות אלימות וכפייה דתית .נגדם?.לא .אבל הייתה מוטיבציה פשוטה מאוד .לכונן יחסי שלום עם היהודים .בין אם בגלל רגשות אשם .ובין אם ממניעים אחרים .אם מהלך כזה יתאפשר אצל נוצרים .שהיו מאוד רצחניים ולא סובלניים כלפי יהודים .וכלפי בני דתות ועמים אחרים בכלל. (וזאות בין היתר בגלל מוטיבים אנטישמיים לא סובלניים ומיסיונרים שקיימים בכתביהם ).ואגב למה ללכת רחוק .האם אורתודוקסים מוחלטים .בתקופות האמנציפציה .לא ביצעו מהלך של אפטולגיקה גמורה בחלק מן המקומות והגדירו את עצמם כיהודים שומרי מצוות שהם במקביל פטריוטים והונגרים/צרפתים/גרמנים לכל דבר ?(תוך כדאי ציפצוף גמור על דיני הרחקות והתבדלות מגוים בנימוקים ותירוצים כאלו ואחרים . ובאמריקה רוח מהסוג הזה אצל אורתודוקסים קיימת גם היום).ולא שאני משווה בין רצחנות של נוצרים להתבדלות תרבותית של יהודים משכניהם .אלא רק אומר שאם יש מוטיבציה ודעה מספיק חזקה בנפש האדם היא תמצא את מקומה לדור ולחיות בשלום עם האמונה הדתית בה האדם מחזיק .ואם זה אפשרי אצל יהודים ונוצרים .אני לא רואה למה שזה לא היה אפשרי אצל מוסלמים .

          האם הידברות פרקטית תעזור כרגע ?אינני יודע .אך אני בטוח שאם העולם הערבי והמוסלמי יקבל מכה חזקה .(וזה יגיע הרי מתישהו ).ויבין שהדרך של האלימות לא מתאפשרת .ואם במקביל או שלא במקביל .תהיה הידברות .עם צדדים מתונים וחכמים יותר .הם ימצאו דרך לפרש אחרת את הכתובים .אם באמת ירצו בשלום .זה טענתי .

  10. לדעתי ההתעסקות בכמות הפגיעות בטענה על חוסר סימטריה היא טעות. הדיון הוא מהותי, הערבים מתעוררים כשהאויב לוחץ על כפתור. ואצל היהודים השדים מתעוררים כשהם מתקיפים, כשבתכלס זו התקפה לטובת הגנה. די אם לא היו מלחמות הערבים ביהודים, כלל לא בטוח שלה פמיליה היו מתנהגים כך

    1. זה בוודאי יקרה בימי לפיד ( שאמר שביבי צריך להפסיק להתעלם מביידן) או גנץ ( “חיי אזרחים פלשתינאים חשובים יותר מחיי חיילי צה”ל” )הלוחמים והנועזים. הביקורת מוצדקת אבל תתבגרו ( דומיך וגם הרב מיכי ) כבר.

    2. וכ"ש שלא יקרה בימי 'ממשלת השינוי (למשה)

      למשה – שלום רב,

      אם בימי ביבי לא בא ניצחון על החמאס, על אחת כמה וכמה שניצחון כזה לא יבוא בימי ממשלת שבה דומיננטים לפיד העבודה ומר”ץ. ועינינו הרואות: כש נשיא ארה”ב ביידן דרש בתוקף מביבי לעשות הפסקת אש ‘בו ביום’ – ביבי ניסה קצת להתעקש. לעומתו יאיר לפיד צעק שיש לקבל את התכתיב האמריקני תיכף ומיד.

      ‘פוליטיקה היא אמנות האפשרי’. כשיש נשיא אמריקני עויין המאיים להפסיק את התמיכה המדינית בישראל – קשה מאד לסרב לו. אך יש הבדל תהומי בין להיכנע ללחץ מתוך אי רצון, לבין ריצה להיכנע, ולגבי השמאל – מדובר לעתים קרובות בהזמנת לחץ בינלאומי.

      המצב הסבוך בעזה, הוא תוצאה ישירה של הגירוש מגוש קטיף, ששרון נכנע אליו בשל איום התיק הפלילי, בעוד יאיר לפיד הצהיר בפירוש שהגירוש אינו חיוני לביטחון, ומטרתו היחידה היא ‘להוריד את הראש למתנחלים’. שנאת מתנחלים נטו.

      הבחירה היחידה הקיימת כיום היא בין לפיד שונא המתנחלים והדתיים, שירוץ לפגוע בנו, לבין נתניהו שעם כל זהירותו וחששנותו – ‘תוקע’ דה-פקטו כל מהלך הכרוך בויתורים מפליגים בכיוון של הקמת מדינת טרור פלשתינית. אם עכשיו יש מדי כמה שנים התפרצות של מטחי טילים – מה נעשה כשמחליפי נתניהו ימיטו עלינו מדינת חמא”ס עם צבא סדיר טנקים מטוסים והכרה בינלאומית? רחמנא ליצלן!

      בברכה, עמיעוז ירון שניצל”ר

  11. ובאמת מה בכלל יש לדבר על שטווין לערבים ? איזה שוויון ? הם גם לא חלק מאיתנו ולא תורמים שום דבר למדינה. הם תורמים פשע וברבריות. מה צודק בלתת להם שוויון ? זה ציבור שלא מכניס למדינה כסף ממיסים, צורך ביטוח לאומי ושרותים ונהנה מאפליה “מתקנת” באוניברסיטאות (ע”ח יהודים מוכשרים מהם). מייצר פשע ואלימות. הם יותר קרובים לחיות אדם מאשר לבני אדם. א”א להאמין לשום מילה שיוצאת להם מהפה. הם מתהפכים כמו סטייק בתלות עם מי הם מדברים. מי שמנסה למצוא מהם חן בעיניך גם ינסה למצוא חן בעיני חבירו שאויב אותך. אין להם עמוד שדרה בכלל . יש במקום זה תולעת ענקית. פשוט אומה בזויה. ואם האמת הזאת היא גזענות אז אני גזען גאה.

    1. הפקרות או השגחה מוגברת? (לעמנואל)

      בס”ד עש”ק נשא את ראש תשא”ף

      לעמנואל – שלום רב,

      הגישה שלך – הם חיות אדם – היא בדיוק גישתו של השמאל. הם טוענים הואיל והערבים אינם ברמה שלנו, אי אפשר לדרווש מהם התנהגות נורמטיבית, ולכן עדיף לא להתעסק איתם. ניתן למנהיגים שלהם לנהל את ענייניהם וניפרד מהם. זו היתה התפיסה המדינית שהביאה ל’אוסלו’ וזו היתה התפיסה המדינית שהביאה ל’הינתקות’.

      הבעיה היא שזה לא עובד. כשאצלם יש עוני מרוד, הפקרות ופשיעה – זה מגיע אלינו ‘בטיל’ או בפרעות. אז או שמרביצים להם קצת עד ל’סבב’ הבא (כשיטת הימין) או שנותנים להם עוד ויתורים, המגבירים את תיאבונם (כשיטת השמאל).

      דומני, שההפקרות מובילה להפקרות גדולה יותר, כי מנהיגי הערבים לא ירסנו ולא ירגיעו את קהלם. למנהיגי הערבים לא איכפת מקהלם, ואדרבה כדאי להם להתסיסם נגדנו כדי להסיח את מרירותם מהשחיתות של מנהיגיהם ולהוציא את מרירותם על ‘האוייב הציוני’.

      אם אנחנו רוצים בשקט – עלינו לקחת אחריות ולהנהיג בקפדנות גם את הערבים בתוכנו. מחד לאכוף בחומרה ובקפידה את דרישות החוק ולהעניש בחומרה כל עבריין, כשיטת ‘החלונות השבורים’ של ג’וליאני, שצמצמה את הפשיעה בניו-יורק ע”י אכיפה חמורה ומוקפדת.

      ומאידך, לדאוג לטיפוח השכונות הערביות, לדאוג שתהיה תעסוקה וחינוך לכל אחד.לדאוג לטיפוח הבתים והרחובות וגני המשחקים והמתנ”סים. במקום שיש אוירה של הזנחה ושל ‘חיים בזבל’ – האלימות והפשיעה מתפרצות. כשהיד התקיפה היא גם היד המטיבה והמטפחת – מתחילים להתייחס אליה ביראת כבוד.

      בברכה, בן-ציון יוחנן קורינאלדי-ראדצקי (המכונה: שניצל”ר)

      1. מיתווה רובינשטיין לשיפור המצב

        הפעולה בשתי המגמות המקבילות – מחד, אכיפה וגברת ומוקפדת של שלטון החוק גרביי ישראל, ומאידך, מנהיגות והשקעה נרחבת ויסודית בטיםוח ושיפור מצבה של האוכלוסיה הערבית – מציע השופט בדימוס ד”ר אליקים רובינשטיין, בסרטון המובא בכתבה: ‘רובינשטיין: יש דרכים לשפר את המצב’, באתר ‘ערוץ 7’

        ביקר, ביק”ר

      2. סליחה מבעל השמות המתחלפים (אולי תסביר פעם מה פשרם ומה משמעות החלפת חדשות לבקרים?).

        אבל, התיזה שאתה מציע כאן היא היא תיאורית השמאל ש”טרור ופשיעה הם תוצאה של עוני/כיבוש/קיפוח/גזענות/גבריות “רעילה” וכו’ (סמן את החביב עליך, מותר ורצוי לסמן יותר מגורם אחד…). מה לעשות, ו”החברא קדישא של התיאוריות” (כלומר, האמפיריקה, שנואת נפשם של הפרוגרסיבים למיניהם) קברה גם את התיאוריה הזו. לפי התיאוריה הזו אלופי הטרור וברוני הפשע היו אמורים לבוא ממדינות כבנגלה-דש, מאוריציוס ומדינות עניות כמותן. אבל, ראשי המאפיות וארגוני הטרור באים (ברובם) ממשפחות עשירות. פשע וטרור הם “עסקים” הדורשים השקעה מרובה (מילארדי דולרים). מי שעסוק בחיפוש לחם יומו יכול לכל היותר לגנוב מהמכולת. חטיפת מטוס, הברחת מכולות סמים, ביצוע פיגוע “איכותי” – כל אלה “פרוייקטים” עתירי סיכון והון. זה עסק לעשירים, משכילים ומתוחכמים (שרוצים להיות עשירים יותר, או לצבור כח ושלטון, להשליט אידיאולוגיה מסוימת וכו’).

        גם ההיסטוריה של ארץ ישראל מוכיחה שכל עוד היו הערבים פאלאחים עניים ונבערים מדעת, היה כאן שקט (יחסי). הצרות החלו כאשר הגיעו בוגרי האוניברסיטה האמריקאית בבירות (נוצרים בעיקר), יסדו את העיתונות הערבית והחלו להפיץ ארס ושנאת ישראל (הרבה לפני עליית הנאצים בגרמניה). אפנדים ערבים עשירים (בעיקר מחו”ל) תדלקו את הפרעות ביהודים בכסף רב. שלא תטעה, גם פרעות תשפ”א משומנות בממון ותמיכה לוגיסטית (מאיראן, סורוס, ושאר שונאי ישראל).

        עובדה אחת מני רבות: לפי מחקרי פרופ’ מדיסון (מאוניברסיטת גרונינגן) קיבלה הרש”פ עד היום קרוב ל-40 מיליארד דולר תרומות מהעולם. פר-קפיטה – זה שיעור השנור הגבוה בעולם בהיסטוריה! מדובר בסכום אגדתי שהיה יכול לפתור אחת ולתמיד את כל בעיות העוני בשטחי הרש”פ ולהפוך את עזה, למשל, ל”סינגפור של המזה”ת”. מה הם עשו בכסף זה? אפשר לנחש, אבל דבר אחד ברור – כסף אינו הבעיה של ערביי א”י. חשוב על הכספים שהושקעו ב”מטרו” של עזה ופרויקט הטילים של החמא”ס, ועל השימושים האלטרנטיביים שהיו יכולים להיות לכספים אלה.

        יש ספרות עשירה על כלכלת פשע בכלל וטרור בפרט, מציע לך לקרא לפחות את הספרים הפופולאריים בנושא. למשל, אפשר להתחיל ב-The Political Economy of Terrorism מאת Walter Enders and Todd Sandler (את סנדלר יצא לי לפגוש כמה פעמים, יהודי נחמד שנרדף בשל יהדותו ולא מבין מדוע כמו הנער המתופף בסמפוניה הידועה של יהודי נוסף שלא הבין מדוע הוא נרדף – מאהלר…). כאמור, המחקרים האמפיריים קוברים את התיאוריות הרומנטיות של “ניתן להם שוויון, רווחה, מה להפסיד וכו’ – והם יהיו טעטאלאך”…

        1. ובקיצור יד קשה לטרוריסטים וטיפוח האוכלוסיה (למרדכי)

          בס”ד עש”ק נשא תשא”ף

          למרדכי – שלום רב,

          כפי שכתבת לנכון מארגני הטרור הם משכירים עשירים ומושחתים, אך ‘בשר התותחים שלהם הם ההמון הממורמר בשל העוני והמרוד המצוקה בה הם נתונים. את תסכולם מנווטת ההנהגה לשנאה כלפי ‘האוייב הציוני’ כדי להסיח את דעתם מהדיכוי והשחיתות של הנהגתם הנפשעת.

          שיטה זו – תיעול הזעם של האוכלוסיה הסובלת כלפי ‘אוייב’ דמיוני -היא שיטתם של דיקטטורים מושחתים לאורך כל הדורות. ובה נקט גם המן האגגי. אחשוורוש ניסה להסיח את דעתה של האוכלוסיה הממורמרת, בפרט אחרי התבוסה ביוון ‘בשנת שש למלכו’ ע”י משתאות גרנדיוזיים. אבל הקרנבלים הותירו את קופת הממלכה מרוקנת.

          המן, שדווקא התעשר מתוקף שליטתו באוצר הממלכה, הגה רעיון נפלא: לעורר את שנאת עמי הממלכה כלפי העם החלש והשנוא. אותם ישמידו ורכושם יפול בחלקו הרב לכיסוי גרעונות אוצר הממלכה. הצעתו הנדיבה לשקול למלך 10000 ככר כסף, היתה השקעה מצויינת, שכן עם מילוי אוצר הממלכה מרכוש היהודים – תחזור זרימת הכסף ותמלא את כיסו של המן.

          מפלתו של המן ועלייתו של מרדכי, הביאה להתנהלות כלכלית חכמה של הממלכה. מרדכי הקפיד שהיהודים לא ישלחו את ידם בביזה, ונכסיהם של הקמים עליהם נפלו לאוצר הממלכה. משתאות הפאר הבזבזניים נפסקו, נגמרו גם ההנחות במיסים. מרדכי מקפיד על גביית המס מכל רחבי הממלכה., ותחת זאת פועל להטבת מצבה של הממלכה ואזרחיה.

          את הגרעין הקשה של המן מעניש מרדכי בחומרה, אך את המון ‘עמי הארץ’ ואף את החרבונאים, עוזריו של המן מתוך אופורטוניזם – מקבל מרדכי כ’בעלי תשובה’.

          וזו לדעתי גם הדרך להתמודד עם התפרעויות עאביי הארץ. את המנהיגים והמסיתים ואת מבצעי הפשעים להעניש בחומרה ‘על אשר שלחו ידם ביהודים’, אך את ההמון הנגרר, יש להוציא ממעגל ההסתה והטרור ע”י הטבת מצבם הכלכלי והתעסוקתי, וכדבריך ‘תכבד העבודה על האנשים.

          בברכה, בן-ציון יוחנן (וונצל יוהאן) ראדצקי-קורינאלדי,
          המכונה ‘שניצל”ר’ על שם הבאת השניצל מאיטליה לאוסטריה)

          לגבי כינויי הרבים (אני ‘ענק-ניק’ 🙂 – הם רומזים לשמי או ע”י ראשי התיבות ‘פיש”ל’ = ‘שצ”ל’ או ע”י ‘שניצל”ר’ שהוא ראשי וסופי התיבות של שמי. כמוכן, כל כינוי עולה בגימטריא 1148 שהוא הגימטריא של שמי וחניכתי.

          תרגומו לערבית של שמי הוא: ‘אמס רזאל , ו’אלפנג’ארי’ רומז לשם משפחתי. ‘אלנ’מאווי’ רומז למקומי ‘כוכב השחר’ דיתבא על יד גבעת ‘קובת א-נג’מה’. וכמובן ‘שאמס רזאל אלפנג’רי אלנג’מאווי’ = 1150. קרוב ל-1148

        2. מרדכי,
          בהקשר של פער בין תיאוריה ופרקטיקה: הגם שאתה צודק כשאתה רומז (או קובע?) שבתרבות/הדת המוסלמית- בייחוד אצל הערבים המוסלמים- החופש הפרשני של המאמין קטן יותר מבתרבויות אחרות (הדוגמה של ג’יהאד כנראה מחזקת את דבריך) ולכן הוא נדחף יותר מאחרים לרדיקליות פוליטית אלימה כנגד “המערב”, עדיין הפער העקרוני בין השניים גדול למדי. חלק גדול מאלימות המוסלמית הערבית בארץ (ונראה לי שגם בעולם, אני לא בטוח) מבוצע עי חילונים בהכרה ובאורח החיים. אתה עצמך העלית תזה דומה (כנגד הנאיביות של השמאל).
          מכאן שניתן להיות מוסלמי אדוק וערבי גאה ועדיין להימנע מרדיקליזם פוליטי.
          מכאן שהמודל ההסברי שלך חסר, לדעתי.
          המודל שלי שונה: עיקר הבעיה הוא תחושת הניכור וההשפלה- גם אם ללא סיבה “אובייקטיבית”- שחשים ערבים מוסלמים בארץ ובעולם. לשיטתם תרבותם המפוארת (באמת!)- ולא דתם- נרמסה בידי “האדם הלבן” שהציונות היא מייצגת אותנטית שלו. שוב בעיניהם.
          רוצה להדגים זאת דרך הדוגמה הסעודית: מדינה אולטרא-דתית שבה תופעות של רדיקליזם פוליטי הן מינוריות לפחות ב-70 השנים האחרונות.
          תוכל אולי להקשות עליי ולטעון שהדוגמה הזו גם מחלישה גם את הטיעון שלי עצמי, שכן לשיטתי הפערים התרבותיים האדירים היו צריכים להצמיח, גם בסעודיה, רדיקליות פוליטית מקיפה (אני לא מכוון לגידולי פרא בודדים כמו בן לאדן). אבל זו לא קושיא חזקה בעיניי. המודל “התרבותי” הוא מקיף יותר ותשתיתי יותר מהמודל הדתי שאתה מציע, אבל הוא לא הרמטי כמוהו שכן אין בו גורמים מטפיזיים (אללה וחבריו) ואין בו טקסטים קנוניים שכביכול, לשיטתך שלך, לא ניתן לסטות מהם.

          מקווה שהתיזה שלי ברורה

          1. באחת מתגובותי למיכי לעיל הבאתי קישור לטור של אריאל קלנר באתר “מידה” המתייחס גם לטענותיך. אלה הן, כמובן, טענות משלימות לטענותיי, ולא סותרות אותן.

          2. הפסיקה המוסלמית מכירה גם ב'גיהאד בדרכי שלום (לדורון)

            בס”ד עש”ק וישם לך שלום תשא”ף

            יש בפסיקה המוסלמית דיבורים מפורשים על ג’יהאד בדרכי שלום והסברה. מי שקבע כלל זה הוא לא אחר מאשר השייח’ יוסף אל-קרדאווי, הפוסק של האחים המוסלמים ושל החמא”ס, שהוא ממתווי הדרך של ‘דוקטרינת המיעוטים’, המאפשר למיעוט מוסלמי להתגמש בקיום ה’שריעה’ כדי להשתלב במדינה המערבית.

            קרדאווי קובע שהאיסלאם עתיד לכבוש את המערב, לא במלחמה ובכוח הזרוע, אלא בהסברה בדרכי נועם, ואז קימעא קימעא יכיר העולם ב’מאור שבאיסלאם’ ויצטרף ל’דת האמת’ המולמית מרצון ולא בכפיה.

            מתינותו וסבלנותו של קרדאווי נגמרות כשהוא מגיע אל היהודים ואל מדינת ישראל, שכלפיהם שנאתו יוקדת, וכלפיהם יש לקיים מלחמת חורמה עד הישמדם.

            אז לגמרי לא מופרך, שיקום בעתיד פוסק הלכה מוסלמי בעל שיעור קומה, שיאמץ את דוקטרינת כיבוש העולם בדרכי נועם של הסברה מתוך אהבה וכבוד.

            לנו היהודים יכול להיות שהג’יהאד בדרכי נועם – יהיה מסוכן יותר, ע”י פתיחת מיסיון מוסלמי שישאף לאסלם את היהודים בדרכי שכנוע, כשם שמנסים כיום חלק הנוצרים לעשות לנו: לנצרנו ע”י פיתוי ושכנוע, במקום הרדיפות והפרעות שבעבר.

            על כל פנים, האפשרות של ‘מלחמת מצווה בדרכי נועם’ קיימת בפסיקה המוסלמית.

            בברכה, שאמס רזאל אלפנג’רי אלנג’מאווי

            1. הפואנטה היא לא שהאפשרות לפרשנות מתונה קיימת או לא. אין ספק שהיא קיימת.
              השאלה היא האם החופש הפרשני ברקע התרבות הערבית-איסלאמית (העומדת ברקע הדת) מצויה על אותה מדרגה כמו דתות/תרבויות אחרות. עד כמה שאני מתרשם מהקוראן- אני וודאי לא מומחה…- התשובה היא שלילית.

              1. החופש הפרשני באיסלאם גדול מאד (לדורון)

                לדורון – שלום רב,

                הקוראן משקף מציאות של מנהיג דתי אחד הוא הנביא מוחמד, אך באיסלאם לא קם נביא עוד אחרי מוחמד, וגם אין ‘אפיפיור’ ואין בכלל היררכיה. אין בישופים ולא ארכיבישופים. יש ארבע אסוכולות הלכתיות (מד’אהב’) שכולן נחשבות לגיטימיות.

                קרדאווי עצמו, הנחשב לאחד מגדולי פוסקי ההלכה המוסלמים בדורנו, דוגל ב’איסלאם מתוך’ השואף לאזן בין הדת לחיים ולערוך שינויים, כמובן תוך עיגונם בספרות ההלכה הנרחבת שהתפתחה באיסלאם לדורותיו.

                הצרה רק שמתינותו וגמישותו נגמרים כשהדבר מגיע לישראל וליהודים, אך בהחלט יש סיכוי טוב שאחריו יקום ‘גדול הדור’ שיישם את דוקטרינת המתינות גם לגבי היהודים וישראל.

                בברכה, שרא”ף אלנג’מאווי

                אגב לפני כמאה שנה היה בהונגריה מזרחן יהודי (גולדציהר) שהיה גדול המומחים בעולם לחקר ה’תורה שבעל פה’ המוסלמית, עד שאוניברסיטת אל-אזהר בקהיר רצתה להזמינו לכהן בה כמרצה בכיר. מה שסירבה אוניברסיטת בודפשט לעשות בשל היותו יהודי.

                גולדציהר הקפיד גם ללמוד דף גמרא מדי יום ביומו, באומרו: ‘כשאגיע למעלה ‘אחר מאה ועשרים’ וישאלוני: ‘עסקת בתורה?’, מה אענה: ‘עסקתי בקוראן ובאל-בוכארי?

                1. לוינגר (סלח לי שאני דבק בכינוי הישן, כלב זקן שכמוני)
                  אתה איתנו על אותה פלנטה?
                  מעמדו של הקוראן בעיניי האיסלאם חשוב אולי יותר ממעמדה של התורה בעיניי היהודים- (“לוח אל מחלוק”, אם אני זוכר נכון). מכאן תסיק שמבחינה עקרונית זאת החופש הפרשני מוגבל יותר.
                  אם אתה מוסיף לכך שיש רק נביא יחיד באיסלאם אז אתה אפילו מחזק יותר את התיזה שלי, שתמציתה: יש חופש פרשני רב אפילו באיסלאם, אבל כנראה שהרבה פחות מזה הקיים בתרבויות אחרות.
                  נסה להתמקד בטענה האחרונה.

                  וכל זה בלי קשר לטענה הכללית המרכזית שלי: התרבות, ולא הדת, הן המפתח לפיענוח המציאות במקרה זה.

                2. בין יקרדאווי לדרוויש

                  ואכן לעומת קרדאווי (מורה דרכו של החמא”) סהשולל את קיומה של מדינת ישראל מכל וכל – ישנה תפיסתו של שייח’ עבדאללה נימר דרוויש (רבו של עבאס מנצור) הדורש מערביי ישראל נאמנות והשתלבות במדינה בה הם חיים, ומותיר את המאבק המזויין רק ל’שטחי הכיהוש.

                  בברכה, שאמס רזאל אלפנג’רי אלנג’מאווי

                  אכן קיימת התפיסה ה’קראית’ מיסודו של המלומד הלא-מוסלמי בוראט אלדפנאווי, הדוגלת ב’קריאה יחפה’ של הקוראן, ללא התחשבות במסורות המגוונות של יותר מאלף שנות איסלאם, אך לא נראה לי שיש לתפיסה זו אחיזה ממשית בעולם המוסלמי :)(

                  1. שצ”ל מסביר מה הם (המוסלמים) עושים בפועל וכל השאר מסבירים מה הם האמירות התיאוריטויות של האסלם, רק אתם צריכים לזכור את הקיר בין התיאולוגיה לחיים שלרשם בטורו מרא דאתרא הדין.

      3. אני אכן יחד עם השמאל בדעה זו. לא חושב שבכלל יש לערבים בחירה חופשית באותה מידה שלנו יש במובן הזה אכן באופן עקרוני תמכתי באוסלו אם כי בפועל התנגדתי מכמה סיבות:

        1. הם לא מעוניינים באמת לחיות את חייהם לבד תחת שלטון עצמאי משלהם. הם רוצים אותנו בים. אם היינו נסוגים מאיוש אז היה לנו עזה ליד הבית ללא יכולת לירות חזרה על האוכלוסיה של הם כי זו כמובן לא הייתה הופכת להיות מדינה ריבונית עם אחריות קולקטיבית אל עזה מספר 2 והעולם המטומטם והרשע שוב היה נגד פגיעה ב”בלתי מעורבים” אפילו כשנלחמים רק בחיילים ובמטרות צבאיות

        2. זה לא היה פותר את בעיית ערביי ישראל שהם אותו דבר כמו הפלשתינאים . רק מדינה יהודית שאין בה ערבי אחד היתה פותרת לנו את הבעיה מבחינה זו ומי היה מסכים לכזה דבר. בשביל זה הייתי מוכן אפילו לנסיגה מכל יישובי יהודה ושומרון (חילופי אוכלוסיה) אף שאני תומך בהתיישבות בכל רחבי איוש. אני אומר את זה אפילו לדעת המרכזניקים שפוסקים לפי מצווה ד’ של הרמב”ן בהוספות לספר המצוות של הרמב”ם.

        עם כל הכבוד העוני הפשיעה אצלם זו בעיה שלהם ושל התרבות שלהם. אני לא אחראי למנטליות הפרימיטיבית שלהם. הרי הסיבה לכל הפוגרומים במזרח אירופה תמיד הייתה איזו מגפה או רעב או איזהשהיא בעיה אחרת שהיתה לאוסף פראי האדם המזרח אירופאים. היה צריך לגרש את כל ערביי הארץ במלחמת השחרור ואח”כ מאיוש בששת הימים . אין שום תקנה לפראי האדם הללו חוץ מפחד או גירוש או חילופי אוכלוסין ( חיים בנפרד).

        אני לא מבין מה קרה לך ש”ץ . לטפח שכונות ערביות ? השתגעת ? שקודם כל ישלמו לנו פיצויים על כל הנזקים והרציחות שהביאו עלינו החל מפרעות תרפ”א.

  12. לעמנואל ועמיעוז.
    אינני חולק עליכם שלפיד גרוע בהרבה מביבי – אבל המהלך של בנט ממשלת בנט/לפיד משותקת – לא תהיה יותר הרבה יותר גרועה מממשלת ביבי כניעה לחמאס ולרצחנות הערבית. והרווח של להפטר מביבי ולעתיד ימין בריא שלא יהיה משותק מול החמאס ומול הרצחנות הערבית שווה את הנזק (שסביר שלא יהיה גדול) לטווח הקצר.

    1. והרבה יותר חכם (למשה)

      והרבה יותר חכם להקים ממשלה ימנית של 65 מנדטים, עם הליכות החרדים, הציונות הדתית, בנט וסער, שהיתה מחזקת את הימין ומאפשרת לו להתמודד ביתר הצלחה עם הלחץ הבינלאומי הגבד.

      בברכה, ירון פיש”ל אורדנר

      1. ונאמן עליי איימאן עודה, שהסביר שהוא מעדיף את בנט כראש ממשלה על פני ביבי, כי בנט הוא יותר ימין אבל נתניהו יותר חזק’. את בנט וסער מאמינים הערבים והשמאלנים שיוכלו ‘לסדר’ ולכופף’, אם כל מאמצי ההפלה שלהם הם כלפי נתניהו – כנראה ש/נתניהו טוב ליהודים 🙂

        בברכה, יפאו”ר

    2. אין לך מושג מה יהיה בלי ביבי. האחרים שציינת ימנים ככל שיהיו , מה לעשות שהם גמדים פוליטיים ולא בטוח כלל שיעמדו באותם לחצים שהוא עומד ( לחצים מהמאמריקאים ומשאר העולם שמוכר לנו נשק ומאיים בחרם כלכלי). אגב נראה שהמשאל פשוט מאוהב בבינוניות ושואף למחווק אנשים שמצטיינים בתחום כלשהוא כחלק מאג’נדת השוויון שלהם. בכל מקרה שום פתרון לא יגיע מהפוליטיקאים. לא נראה לי שבכלל יש להם בחירה חופשית על המהלכים שלהם והם ברוב המוחלט של הזמן קורבן של הנסיבות. העם צריך להשתנות וממילא גם ישתנו המנהיגים. אם העם יהיה מספיק מלוכד ( דבר שהשמאל הפרוגרסיבי עובד שעות יתרות כדי להלחם בו. כלומר בעצם קיומו של עם כלשהוא בכלל והעם היהודי ביתר שאת בפרט). ואים מה לדבר על איחוד העם כרגע עם השמאל. הוא הורעל יותר מדיי ממהליבה הפרוגרסיבית שבו. צריך קודם שהימין יהיה מלוכד וזה מתחיל בלהפסיק לאפשר לשמאל לאפשר לתקוע את הטריז של ” רק לא ביבי” שמפריד בין חלקי הימין ולהפסיק לתת אוזן ללשונות הרעות (ללא קשר לנכונות דבריהן) שמגיעות המהצד השמאלי שלהמפה. אחרי שהימין שמאמין בעם היהודי יהיה מלוכד צריך ללכד את החרדים לתוכו ורק אח”כ יהיה אפשר ללכד לתוכו את מי שקוראים לעצמם השמאל הציוני ( מצביעי גנץ ואח”כ מצביעי לפיד). השמאל העמוק הוא חסר תקנה ( הוא בכלל לא מאמין באמת ולא לא ניתן לדבר איתו בכלל) ורק אלוהים יכול לרכך את לב האבן שלהם . אבל אין צורך בהם לעניין זה

      במקרה כזה אני מאמין נוכל לעמוד בחרם כלכלי וצבאי מהעולם. תהיה תקופת צנע קצרה ונלחם עם אבנים ומקלות אבל לא נמות מוות מיותר וחסר משמעות במלכודות מוות במרחבי עזה בשביל מוסרנות בלתי נסבלת. אח”כ העולם יישבר.

      1. עמנואל,
        אני בד”כ לא מגיב להצהרות המגוחכות והנחרצות שלך (וברוב המקרים גם לא קורא), אבל הפעם קראתי והמשפט הזה שכתבת כאן ממש מצא חן בעיניי:

        אגב נראה שהמשאל (צ”ל: השמאל) פשוט מאוהב בבינוניות ושואף למחווק אנשים שמצטיינים בתחום כלשהוא כחלק מאג’נדת השוויון שלהם.

        כשזה מובא אחרי השבחים היתרים לביבי זה משעשע במיוחד. קשה לדמיין ניתוק יותר גדול מהמציאות והכחשת המוחש, למרות שרוב ההודעות שלך באופן כללי בהחלט מאתגרות אפילו את ההישג הזה. עלה והצלח. the sky is the limit

        1. נכון. אכן השמאל ( בימינו. אני לא מדבר על העבר כמובן. הוא לא היה בדיוק שמאל אז) מייצר מנהיגים מצטיינים . הבה נסתכל על מנהיגי השמאל בדורנו :

          1. יאיר לפיד – ילד בגן ילדים. עיתונאי לשעבר. מתיימר להיות ראש ממשלה בישראל
          2. מירב מיכאלי – אשת טלוויזיה לשעבר
          3. ניצן הורוביץ – עיתונאי לשעבר

          המנהיגים הנועזים ללא חת הללו יובילו אותנו למבצעים צבאיים מופלאים וילכדו את העם לקראת ביאת המשיח.

          אגב לא רק שכולם שם אנשי תקשורת ( שזה מקצוע בזוי . כמו זנות לפחות) אלא גם כולם אינפנטילים .על לפיד אין צורך לדבר ועל מירב נזכיר את הטור שהרב כתב כבר. וניצן הורוביץ להט”ב ( לא בדיוק הגבר הלוחמני יש לומר. ראה ערך אוחנה . מצטער על הסטיגמות)

          הבה נראה מי עוד נמצא במחנה גוש השינוי :

          1. ליברמן – הרב כבר פעם הביא מובאה שלו שבה הוא אמר משהוא ובעצם לא אמר כלום. זה אכן מייצג את הלך (חוסר) מחשבתו
          2. סער – אכן מדינאי משכמו ומעלה. כריזמה של שטיח
          3. גנץ – היחיד שיש לו עוד פוטנציאל כלשהוא למנהיגות. אבל חבריו קוראים לו הססן ( הוא פחדן לא פחות מביבי וגם חסר כישורים דיפלומטיים). חוץ מזה הוא אמר שחיי פלשתינאיים יותר חשובים מחיי חיילי צה”ל אז בהחלט הוא גם אינפנטיל.

          אז אכן ליד שורת הגמדים הזו ביבי אכן נראה ענק.

        2. אגב על כך שהשמאל נלחם במצוינות ובעד בינוניות יעיד מושג האפליה ה”מתקנת”. זו בעצם מלחמה במריטוקרטיה (שלטון המוכשרים) מבחינת השמאל מקצוע או תחום מדעי לא נועדו לשרת את האנושות בכללותה ע”י פיתוח טכנולוגי או מדעי אלא מבחינתם מקצוע זה כלי להשגת מעמד חברתי . לכן לא אכפת להם מהסטנדרטים של המקצוע ומכישוריהם של העוסקים בו אלא מניעה מבעלי המקצוע לקדם את מעמדם החברתי ע”י הצטיינות בו. הצטיינות היא האויב של השוויון. היא הרי מבליטה את המצטיין על פני סביבתו ( זה פרוש המילה ציון). לא פלא שהשמאל נלחמים יומם וליל על אינטגרציה של “חלשים” בכיתות לימוד בבתי הספר גם על חשבון התקדמות של התלמידים המוכשרים.

          ביחס לביבי. יש שני סוגים של ראשי ממשלה. כאלו מהסוג של שר הביטחון וכאלו מהסוג של שר החוץ. מהסוג הראשון כבר לא קיימים כאלו היום שמצטיינים בעבודתם ( בעלי אופי מנהיגותי). אלו בעבר היו בגין ורבין ושרון. היום רובם רמטכ”לים אפורים חסרי כריזמה. ביבי הוא מהסוג השני. ואין חולק בעולם על כך שבתור שר חוץ ומסבירן הוא מס’ אחד. בחלק של הביטחון הוא חלש כמו כל השאר. ברור שכל המלחמה של השמאל ביבי זה בגלל שיש לו נוכחות. ברגע שיעלה לראש ליכוד הגמד הבא בתור שמתחתיו ( יולי אדלשטיין. באמת ? זה ראש הממשלה הבא שלנו ? אני מקווה שלפחות ברקת ייבחר ( והוא עצמו נדמה לי כאולמרט) ) המלחמה של השמאל תגמר .

          1. עמנואל, לפני שאתה שופך את כל תובנותיך המעמיקות על כולנו כדאי שתקדיש איזו דקה כדי לקרוא את מה שכותבים לך. אז הנה, סיוע שלי להבנת הנקרא במסגרת עידוד המצוינות.
            לא דיברתי בשום מקום על חוסר הכישרון של ביבי וגם לא על הכישרון של לפיד ומיכאלי. דיברתי על כך שביבי לא מעודד כישרון ואישיות מסביבו. הוא זורק כל אדם שניחן בכישרון של כיתה ג ומעלה ובאישיות עצמאית מינימלית (בדיוק כמו סטלין), ובעצם בעיקר את השילוב של שניהם (ניתן לקבל כישרון כל עוד אין אישיות ולהיפך). כך מקבלים את עדר הכבשים העלובות שמסביבו. כמעט כל הפוליטיקה, ולא רק היא, מסביבנו הם פליטי ביבי ושרה. אז לומר שהשמאל מעודד בינוניות אחרי שמדברים על ביבי זו בדיחה גרועה.
            למרות שאיני אוהב את ההיזקקות הזאת, וגם לא ממש אוהב את האקדמיה, איני יכול להימנע מלציין את התפלגות הדעות הפוליטיות בין אנשי אקדמיה. כך שלקשור ימין עם שאיפה למצוינות ועידודה, זה באמת נשמע תלוש (ואני ממש מקפיד על אנדרסטייטמנט). ועוד לא מנינו את הפוליטיקאים מהימין, מבריקים ואישיויות אחד אחד. עצרתי כדי לא לומר מה אני חושב על עדר המטומטמים וחדלי האישים הללו, תוצר השאיפה למצוינות של הימין. ולגבי הוורטים שלך על אפליה מתקנת וההכללות על מה שרוצה השמאל, אעזוב בינתיים. בשבע הברכות הבא אשיר לך “ונזכה לראות בנים”.

            1. מה שאמרת זה אכן נכון ואני מצר על כך מאוד. וזה עצמו נובע מירידת הדורות. זה מראה על חוסר ביטחון עצמו שחסר לו (ולא אמור להיות לו חוסר ביטחון כזה). אבל זה לא מאפיין את הימין. עובדה שיש את בנט ( שאף הוא לא מוכשר כמו ביבי). גם אם יש כוחות אחרים מוכשרים הם נמצאים במחנה הימין ולא בשמאל שכיום בינוניות היא אידאולוגיית הדגל שלו.

              ביחס לאקדמיה קודם כל יש להבחין בין מדעי הטבע ומדעי הרוח. אבל גם במדעי הטבע המצב לא מזהיר. אני לא חושב שהמצויינים במדעי הטבע שהם אנשי שמאל הם כאלו מתוך מחשבה (לא יודע כמה פוליטיקה מעניינת אותם בכלל), ורובם מן הסתם הם מתוך דוגמנות. אני באופו אישי התאכזבתי מהעולם הזה מתוך התרשמות שכיום לפחות , הם עסוקים בלייצר מאמרים ולא בלייצר הבנה של העולם. אחי הצעיר כיום לומד במכון ווייצמן לדוקטורט בפיסיקה של אנרגיות גבוהות ( אני התחלתי להדריך אותו באופן אישי בתחילת דרכו בלימודי פיסיקה ומתמטיקה כשהיה בן 14 ובעקבות כך הוא סיים תואר ראשון בבר אילן בשנה הראשונה של ההסדר) והוא מאשש את דבריי בחום לב. הוא אמר לי שהיום מקצוע של פיסיקאי זה לייצר מאמרים בפיסיקה (ופחות לייצר הבנה של העולם הפיסקלי). המנחה שלו אגב הוא עופר אהרוני שהגיע להישג אחד או שניים בתחום הזה והוא שמאלני אינפנטיל (כעדותו של אחי. כלומר שמאלני מתוך אמונה באידאות שאין להם דבר עם המציאות ). אם היה מפעיל את כישוריו ( חוש הביקורת שלו) בתחום הזה אין סיכוי שהוא היה נשאר שמאלני. אני חושב שהוא דוגמא מייצגת

            2. אגב כשאני מדבר על מצויינות וימין אני כמובן מדבר על ימין כלכלי וחברתי בעיקר. זה הרי הכסף הגדול ולא הוויכוח העתיק על יישוב ארץ ישראל. מצויינות היא לא רק אקדמיה היא גם הנדסה ותעשייה. מעניין אותי לדעת כמה שמאלנים שמוכנים להחיל מיסים גבוהים על עצמם בשביל לפרנס אויבים וחרדים יש שם.

            3. אגב מה שכתבת רק מוכיח את דבריי על השמאל. הרי שר החוץ זה השר הבכיר השמאלי ( בניגוד לשר הביטחון שהוא השר הבכיר הימני) . ביבי בעצם מצטיין בתחום שמאלני. הפחד שלו מצטיינים נובע בדיוק מהצד השמאלני שלו (שהוא הצד החזק שבו). שרון , למרות הגירוש מעזה, היה איש ימין בכל רמ”ח איבריו. המלחמה של השמאל בו זה רק בגלל שהוא אחד משלהם שטוב במה שהוא עושה וגם איתרע מזלו שסוציולוגיות הוא משוייך למחנה השני.

              הרי בשרון הם נלחמו לא פחות . שרון היה רוצח ( כמו בגין) ואלים ושקרן מבחינתם, לא ? עד שכמובן הפנה את כשרונותיו כנגד המתיישבים ואז הוא הפך לאבא ואמיץ ומנהיג הדור ובלה בלה בלה.

              1. או לחילופין ,יותר פשוט, שהפחד שלו נובע, כמו הפחד של סטאלין, פשוט מפחד מתחרות . וזה דבר אנושי מאוד (אם כי מצביע על חולשה). אבל ימין כלכלי (לא ימין פאשיסטי) הוא עידוד של תחרות .ביבי הוא דווקא מאמין גדול בתחרות ושוק חופשי . אולי הוא פשוט חושב שאין עוד אנשים מוכשרים כמוהו ופשוט אין את מי לקדם (הוא אמר את זה פעם מפורשות) . עובדה שכל אלו שנדחו על ידיו הלכו למפלגות אחרות ולא שנעלמו מהפוליטיקה לגמרי. ומה לעשות שהם באמת לא מוכשרים או בעלי אישיות כמוהו. עובדה שלא מצביעים להם כ”כ. והם יותר עסוקים בלנטור לו טינה ולהחרים אותו במקום לפתח את עצמם ולהתגדל בעצמם. מי היה מוכשר ובעל אישיות שביבי לא קידם ולא נמצא היום בפוליטיקה בגלל זה ? אני עוד זוכר שבבחירות ב 2009 הוא שיבץ את בני בגין שלא נבחר ע”י חברי הליכוד. שמעתי שהוא חושב שהבא אחריו צריך להיות ראש השב”כ או משהוא כזה. לא מישהוא מוכר כ”כ. הדור שלנו הוא פשוט ריק. כולם גמדים. לא נראה לי שזה קשור לביבי.

          2. ואם כבר מדברים על בינוניות של השמאל (ומלחמתה במצויינות) . זה כמובן לא מקרי. הרי כל המקצועות הללו – מקצועות שמאוכלסים ברובם ע”י אנשי שמאל – הם מקצועות ביקורת . כלומר מקצועות של כאלו שאומרים מה לא בסדר ולא עושים דבר בעצמם .מקצועות של דברנים ולא של מבצעים. כמו עיתונאים , עורכי דין, משפטנים, אנשי טלוויזיה ותקשורת, פרופ’ למדעי הרוח והחברה – או של מקצועות שעוסקים בחיצוניות – של איך דברים נראים, ולא כאלו שעוסקים בפנימיות, במהויות. זה אופייני לצד השמאל העולמי. הרב הרי כתב את הספר על זה. זה המאפיין של השמאל הריק. עוסק בפורמה – בצורה – ולא בתוכן, במהות. לכן כל אנשי התקשורת ושחקני קולנוע ובמאים ואנשי טלוויזיה רובם המוחלט שמאלנים – הם הרי חבורה של דוגמנים ריקים. או משפטנים שלא אכפת להם מהצדק אלא רק מהחוק. והרי הצטיינות מגיעה ע”י יצירה – שהיא פעילות של תוכן ומהות. יצירה מצריכה עומק. והרי צד השמאל מהותו היא החיצוניות והשטחיות. אני לא היחיד בדעה הזו הרי גם בעל מחבר הספר שתי עגלות חושב כמוני ( שמה שנשאר ממנו היום הוא צל חיוור של מי שהיה בעבר. בעיקר בעניין היצירתיות. לרב מיכי החדש אין בדל של יצירתיות. הוא יבש כעץ )

  13. סער הבטיח לבוחריו שלא ילך עם ביבי והוא לא מתכוון להפר את הבטחתו. ביבי לא מתכוון לזוז ולתת למישהו אחר בימין להיות בראש כך שהרעיון היפה של ממשלת ימין של 65 – הוא רעיון יפה אבל לא אחת האפשרויות שעומדות בפנינו במציאות. האם חכם להתעסק ברעיונות לא מציאותיים אולי כן אולי לא.
    האם איימן עודה אדם אמין – בעיני לא. כל אחד שיאמין במי שהוא בוחר אבל אל יתפלא אם זה לא משכנע אחרים. ובכלל בדברים שאתה יכול בעצמך לנתח ולחשב יתרונות וחסרנות רצוי לעשות זאת אף על פני עצה מאדם אמין.

השאר תגובה