מהו יהודי וישראלי לפי בנט (טור 396)

בס”ד

בטור שלפני הקודם עסקתי בהחלטות הפוליטיות של נפתלי בנט. בטור הקודם עסקתי במחויבות הדתית דרך הפוסט של רחלי רוטנר. את הטור הזה אקדיש לתפיסת היהדות והישראליות של בנט, כפי שהוא מציג אותה כאן (ללא ההקדמה, ראו גם כאן). בסוף הטור אחזור ואקשור בין כל אלו.

נטייתי הראשונית הייתה לא להסכים עם עיקר דבריו (ראו בסדרת הטורים על יהדות, מטור 336 והלאה), ולפעמים חשתי כחניך בפעולת בני עקיבא או בשיעור חינוך פתטי. התלהבות רגשנית וקצת ילדותית שאמורה להטמיע בי ערכים מסוימים. עברתי את הגיל. אבל משום מה בעת הקריאה מצאתי את עצמי מזדהה לא מעט עם חלק מהדברים, וזה עורר בי אי נחת (וגם דאגת מה). לכן חשבתי שמן הראוי להקדיש לכך עוד קצת מחשבה, ולנסות להגדיר את קווי ההסכמה והמחלוקת, הנחת ואי הנחת.

דבריו של בנט

אפתח בציטוט מלא של דבריו:

יהודים-ישראלים

===========

לפני 22 שנה, אני, סטודנט חובש כיפה באוניברסיטה העברית, פגשתי חיילת בת 20, מש”קית חינוך יפהפייה, חילונית. גילת עינב שמה. אני זוכר בפעם הראשונה שהפגשתי אותה עם אבא ז”ל ואמא, בבית קפה בירושלים. חששתי מאד איך הם יגיבו שאני יוצא עם בחורה חילונית. אחרי הארוחה, אמא שלי תפסה אותי ואמרה לי: “היא מקסימה! היא יכולה להיות החברה הכי טובה שלי בעולם”. אבן נגולה מעל לבי.

**

22 שנים אחרי, בנינו בית בישראל. יש לנו 4 ילדים. ואגב, אמי וגילת באמת חברות הכי טובות. אנחנו שומרים כשרות ושבת, אך משפחתה של גילת מגיעה אלינו ברכב בשבתות, ואנחנו עושים יחד קידוש וארוחת ערב שבת מופלאה ומשפחתית. אנחנו מגיעים שבתות רבות לבית הוריה במושב כפר אוריה, ואנחנו לא עורכים מסדר כשרות. אנחנו פשוט מטיילים עם סבתא ברכה בשדות וזה נפלא.

**

אנחנו יהודים-ישראלים.

**

מהו יהודי-ישראלי?

יהודי-ישראלי איננו קשור לרמת ההקפדה על מצוות, אלא לתפיסת העולם במדינה שלנו. זו דרך להסתכל על החיים. מעין ״משקפיים״ למציאות.

יהודי-ישראלי יכול להיות דתי, מסורתי, חילוני, חרד״לי או חרדי.

יהודים ישראלים הם יהודים שמחוברים מאד לשורשים שלנו שכמעט בני 4000 שנה. מאברהם אבינו ועד ימינו אלו.

יהודים ישראלים לא שופטים אחד את השני על פי מידת הקפדנות במצוות.

יהודים ישראלים מקבלים ואוהבים כל יהודי.

יהודים ישראלים מבינים שכל יהודי שגר בארץ מקיים מצווה מרכזית אחת ענקית – חיים במדינה יהודית בארץ ישראל!

יהודי ישראלי רואה ביום העצמאות חג לאומי, ממש כמו פסח, ומתרגש מטקס המשואות ולבו מתפוצץ מגאווה.

יהודי ישראלי עומד דום בצפירה ביום הזיכרון ומרגיש שאלו שתי הדקות הקדושות בשנה, ממש כמו ביום כיפור.

יהודי ישראלי רואה בנאום מרים פרץ המשך טבעי של שירת דבורה.

יהודי ישראלי יודע שכל חייל צה”ל שנלחם למעננו הוא הדבר הכי קדוש בעולם, ללא קשר לדעותיו, צבע עורו, ורמת ההקפדה על מצוות.

יהודי ישראלי אוהב את התורה ונותן כבוד לרבנים, והוא שמח שבארץ ישראל יש אלפי לומדי תורה ששומרים על שרשרת הדורות.

יהודי ישראלי לא רואה שום סתירה בין הקידמה של אומת הסטרט-אפ לבין שורשינו. הצטיינות במתמטיקה לא באה על חשבון פרקי אבות.

יהודי ישראלי זוכר שאנו בני-מזל בצורה בלתי נתפשת, לעומת אבותינו שחיו בגלות העלובה.

יהודי ישראלי מאמין שדווקא כאן בארץ ישראל, אפשר לפרוץ ביצירה יהודית, להגדיל לימוד תורה גם של נשים, גם של חילונים, והוא לא פוחד מדעות שונות. אפשר לחזור לתרבות של ויכוחים עצומים כמו בימי הלל ושמאי. כל מהות היהדות היא של ויכוח סוער בין עמדות שונות.

יהודי ישראלי מחזיק בדרך-כלל בדעות ברורות, אך הוא אינו בטוח שכל החכמה אצלו. הוא יושב עם אחרים וגם מקשיב להם.

יהודי ישראלי זוכר היטב שאיבדנו את ארצנו בגלל שנאת אחים שהובילה למלחמת אחים, והוא נחוש לעולם לעולם לא לתת לזה לקרות שוב.

יהודי ישראלי חוגג את המסורות השונות שהתפתחו בעשרות מדינות הגולה: מתימן ועד ארה”ב, מאתיופיה ועד פולין, ממרוקו ועד עיראק. הכל פסיפס נפלא, ואסור לנו לאבד את מסורת אבותינו.

יהודי ישראלי מבין שמשך 2000 שנה ההלכה עסקה בבודדים ובקהילות, ולא התפתחה למצב של ניהול מדינה, כלכלה, תעסוקה, חיים משותפים, מיעוטים, תחבורה, צבא. למה?

כי לא היתה לנו מדינה, אז זה לא היה ממש רלוונטי. לכן נדרשת כאן התחדשות הלכתית במאות השנים הקרובות. לאט לאט, בנחת.

**

איך זכינו! איך זכינו לחיות כאן, בדור המופלא הזה!

**

נפתלי בנט

 

שאלות ראשונות

כמה שאלות עיקריות עולות בי למקרא הדברים (בפרט מפני שחלקם לא מדברים אליי, ועדיין אני חושב שאני יהודי ישראלי, עם או בלי מקף):

  1. לכאורה הוא מתכוון רק לתאר דמות טיפולוגית כלשהי, כלומר להגדיר את המושג יהודי-ישראלי. אבל בפועל נראה שהוא מצייר דמות מופת אוטופית ומטיף לנו להיות כמוה ומבקר את אלו שלא. לא מדובר בתיאור ניטרלי אלא בהטפה כלשהי.
  2. לא ברור מה מכל זה הוא קריטריונים ליהדות ומהו קריטריון לאנושיות? לא מעט מהקריטריונים הללו לא נראים לי קשורים ליהדות בשום צורה (וחלקם גם לא לישראליות).
  3. לא ברור מה מכל זה הוא ערכים ומה עובדות? ניתן להגדיר יהודי במובן העובדתי-אתני, וניתן גם להגדיר ערכים שמי שנאמן להם הוא יהודי במובן המהותי (זו בעצם הגדרת היהדות ולא הגדרת היהודי). האם יש ערך בלהיות יהודי-ישראלי? מי שלא מקיים את הקריטריונים הללו הוא לא בסדר במובן כלשהו? הוא לא יהודי, לא ישראלי, או שאולי רק חסר לו המקף?
  4. מה תפקידו של הרגש בהגדרת היהודי-הישראלי? האם מי שליבו לא מתפוצץ למשמע טקס המשואות, או שאינו רואה במרים פרץ המשך של דבורה הנביאה, אינו יהודי, או שאינו ישראלי? לחלופין, האם מי שליבו כן מתפוצץ והוא נופל בהערצה לרגליה של מרים פרץ חייב להיות יהודי ישראלי? אולי הוא מכת המקויה או סתם גוי שאוהב אנשים שתורמים לחברה, ואולי נוצרי אוונגליסטי שרואה בנו את עם התנ”ך?
  5. מה מעמדו של המקף בביטוי יהודי-ישראלי? האם זה סוג אחר של יהדות, או ישראליות, או שזהו צירוף ‘שכוני’ במינוח של הרוגצ’ובר (כלומר שני המרכיבים שוכנים זה לצד זה ולא מתמזגים. לעומת הרכבה ‘מזגית’)? אני מתרשם שמדובר אצלו בעיקר בהגדרת ישראליות, אלא שמטבע הדברים חלק כלשהו ממנה הוא יהדות (אם כי יש גוים ויש דרוזים שהם ישראלים טובים כמוני וכמוכם).

תפיסתי בעניין

בעיניי יהודי במובן ההלכתי הוא מי שנולד לאם יהודייה או שהתגייר כהלכה. יהודי במובן המהותי הוא מי שנאמן להלכה, הא ותו לא. במובן האתני-לאומי, יהודי זו הגדרה אמורפית למדיי, וקשה מאד לתת לה קריטריונים. כל אחד אומר כאן מה שבא לו ואין דרך להכריע, אבל גם אין ממש צורך להכריע. ההגדרה הזאת לא חשובה (מה הנפ”מ האם מישהו הוא יהודי במובן האתני-לאומי?), אלא אולי לחוקרים אקדמיים של לאומיות. מבין שלוש ההגדרות הללו רק לאמצעית יש ממד ערכי. הראשונה והשלישית הן בעיקר עובדות (גם אם השלישית היא עובדה מאד אמורפית וקשה לאבחון).

מכאן תבינו שתפיסתי היסודית לגבי המונח ‘יהודי ישראלי’ היא שכונית ולא מזגית (לכן לא כתבתי אותו עם מקף). המונח ‘ישראלי’ מציין בעיניי עובדות ולא ערכים. זה הלאום שלי וזו המדינה שלי, בדיוק כמו בלגיה לבלגים. אני אמור להיות לויאלי למדינה (גם אם לדעתי אין חובה להתפוצץ מגאווה לגביה), בדיוק כמו הבלגי לגבי בלגיה. פשוט לצערי או לשמחתי נולדתי כאן ולא בבלגיה. אין בכך שום ערך מהותי פרט לנאמנות בסיסית למדינה ולחברה שאתה חלק ממנה, כחלק מהאמנה האזרחית שעליה חתום מכללא כל אזרח. מבחינתי זה דומה לערך של קיום חוזה ולא ערך מהותי עליון כלשהו. לא הייתי כותב שירי הלל פתטיים לשומר שכר שמשלם כאשר הבהמה שהופקדה אצלו נגנבה או אבדה.

אני גם לא רואה ערך בהתפוצצות מגאווה לגבי שום אירוע, ולו רק מפני שרגשות אינם עניין לערכים (ראו טור 22). רגש הוא עובדה. אבל מעבר לזה, רגשות הם עניין אמוציונלי סובייקטיבי, וכל אחד והמבנה הנפשי והרגשי שלו (אם בכלל יש לו). במצבים שונים יש כאלה שליבם מתפוצץ ויש כאלה שלא. אדם חסר רגשות, בין אם כתוצאה מפגם במוח או שסתם מדובר באישיות קרה, הוא ישראלי נהדר כמוני. לכן סתם ישראלי בריא בנפשו שלא מתפוצץ מגאווה בטקס הזה או בכל טקס אחר, הוא בעיניי ישראלי מצוין כמוני וכמו כל ישראלי אחר. אולי לא תאמינו, אבל לדעתי אפילו אם יש לו ביקורת קשה על המדינה ו/או על דרך בחירתם של מדליקי המשואות ולכן ליבו נחמץ מצער בזמן הטקס (או שהוא סתם לא טורח לצפות בו) – הוא עדיין יכול להיות ישראלי נהדר ואכפתי כמוני וכמו בנט. נכון שאם מישהו אדיש לכל העניין (על אף שהוא בריא בנפשו), אז כנראה חסר משהו בהזדהות הישראלית ובאכפתיות האזרחית שלו, ועדיין הוא ישראלי לכל דבר ועניין. מותר גם להיות אדיש, כל עוד אתה ממלא את חובותיך כאזרח.

לכן כשבנט אומר שיהודי-ישראלי אמור להתפוצץ מגאווה בטקס המשואות, נדמה לי שהוא מתכוון רק לתאר מה עובר עליו אישית, ולומר שלמרות זאת או בגלל זה הוא רואה בעצמו ישראלי טוב. לזה אני כמובן יכול להסכים. מכאן ועד קריטריונים כלליים ליהדות או ישראליות או לחיבור שביניהם, המרחק גדול. אז למה בכל זאת חשתי הזדהות כלשהי עם דבריו?

משמעותו של המניפסט של בנט

כפי שכתבתי, אני חש בכל זאת שיש בדבריו משהו לא טריוויאלי. ראשית, תחושתי היא שבנט רוצה להציב מראה בפני התפיסות המקובלות (כמו זו שלי) שרואות ביהדות משהו אל-זמני ואנכרוניסטי. זו דת (במובן המקראי דת היא חוק) שאין לה שום נגיעה למה שאתה חושב או עושה, למעט קיום חובותיך ההלכתיות. התפיסה שלפיה היהדות שלך היא אוסף פעולות מכניות שיכול להתבצע בכל סיטואציה ובכל מצב, ואינו תלוי בהם. לזה כמובן איני מסכים.

בנט בדבריו מציב מראה גם בפני החרדיות שרואה ביהדות אידאה שמתנגשת עם נאמנות למדינה ועם מודרנה וכל מה שמחוצה לה. כאן אני עם בנט כמובן. בנט בעצם טוען שיהודי לא חייב לחיות בגלות, וטוען שגם בתקופת התנ”ך יהודים לא היו רק שומרי מצוות. הייתה להם זהות לאומית, הם ניהלו מלחמות, היו מאבקי כוח וטקסים, ושלטון ומוסדות, וכל שאר הדברים שכבר לא מתקשרים אצל רבים מאיתנו (כמוני) ליהדות. אני מקבל את התזה הזאת באופן חלקי. אני מסכים לגמרי שיהודי הוא גם אזרח העולם וצריך להיות כזה. יהדות אינה מנזר ולא אמורה להסתגר בתיבות נוח. אבל זה לא בגלל שמה שמחוץ לתיבה גם הוא יהדות. הוא לא. אלא מפני שיהודי הוא גם אדם, ואולי קודם כל אדם, וככזה הוא אמור לחיות ולפעול בכל מרחבי החיים ולא רק בבית המדרש ובתיבת נוח. לא ניתנה תורה למלאכי השרת. יש לכך כמה היבטים דומים אך לא זהים, כפי שאפרט כעת.

התחדשות הלכתית

דבריו על ההתחדשות ההלכתית שהדבר הזה דורש מאיתנו נכונים מאד בעיניי. משום מה, אמירות כאלה תמיד נקשרות לוויכוח בין ציונות-דתית לבין חרדיות. אבל חשוב להבין שכדי לומר זאת אין צורך להניח שהישראליות היא חלק מהיהדות וגם לא להיות ציוני-דתי (עם או בלי מקף). די להכיר בכך שבישראל שורר עובדתית מצב שבו הרבה יהודים מנסים לנהל מדינה וחיים חברתיים מודרניים, ולכן ברור שהדבר דורש טיפול הלכתי יצירתי ופתוח. חשוב לזכור שההלכה עוסקת גם בשאלה איך אוכלים, ולהבדיל גם איך מוציאים את הפסולת של האוכל מגופנו, ולכן היא אמורה גם לעסוק באיך מנהלים מדינה מודרנית. זה לא אומר שהמדינה היא בעלת ערך דתי, או שהישראליות היא בהכרח חלק מהיהדות, כמו שזה גם לא אומר שיציאה לנקבינו או אכילת ארוחת צהרים הן בעלות ערך דתי. הישראליות היא הנסיבות שבתוכן אני חי את היהדות שלי, ולכן היא דורשת הכרה וטיפול הלכתי.

משמעותה של הערה זו היא שהצורך לחדש את ההלכה קיים אובייקטיבית, בלי שום קשר ליחסך למדינה. גם חרדים שמתנגדים לציונות צריכים להכיר בצורך הזה ולהבין אותו. ניתן לראות כאן את ההבחנה שעשיתי לא פעם בין שתי משמעויות של חרדיות: שמרנות (בפרט הלכתית) והתנגדות לציונות. טענתי כאן היא שפתיחות הלכתית יכולה ללכת גם עם התנגדות לציונות, כל עוד מדובר באדם שטורח להסתכל על המציאות סביבו ולא להסתגר בתיבות נוח פיזיות ומושגיות. אני חש שבין היתר בנט מתכוון כאן לומר את זה, וגם כאן אני לגמרי מסכים.

כפילות נורמטיבית

כאן המקום לאבחן את הפתיח שבו מתאר בנט את הזוגיות שלו (במובנה הרחב, עם כל המשפחה של אשתו). לפחות בסאב טקסט, אני מבין שהוא בעצם טוען שיכול אדם להיות יהודי נאמן ומחויב להלכה, אבל לחיות בו בזמן גם בעולם מקביל ונוסף שהוא כללי ואוניברסלי יותר, ולפעמים אפילו ממש סותר. כפי שטענתי בהרחבה בתחילת הספר השלישי בטרילוגיה שלי, יכול אדם להיות נאמן להלכה ויחד עם זאת להילחם על זכויות ההומואים ועל פתיחת מקוואות בפני כל מי שחפצה לטבול בהן, גם אם זה לא לפי ההלכה. הסיבה לכך היא שבעולם שלי מעבר להלכה יש גם מרחב שלם של ערכים (כמו דמוקרטיה ושוויון), ואני מחויב לכולם. יתר על כן, הסברתי שם שלא תמיד כשהערכים הללו מתנגשים עם ההלכה היא גוברת. אני יכול כיהודי נאמן להלכה לרצות שכל יהודי יהיה מחויב להלכה, ובו בזמן כיהודי-דמוקרט (יהודי-ישראלי?) להילחם על זכותו לא לקיים אותה ולחיות לפי דרכו. כלומר אני מבחין בדבריו בטענה נוספת: ההלכה אינה חזות הכל. בנוסף להיותי יהודי אני גם אדם. אין צורך לומר שגם לזה אני לגמרי מסכים.

על אוניברסליות פרטיקולרית, או: בשבח הנורמליות

אמנם בנט צובע את האוניברסליות הזאת בצבעים ישראליים-פרטיקולריים, אבל לדעתי אין לזה משמעות רבה. זו האוניברסליות כפי שהיא נחווית על ידינו כאן בישראל. החיים החילוניים והנורמליים שלנו (האמנות והספרות, העיסוק המקצועי, הספורט ועוד) הם בעברית. הדמוקרטיה שלנו היא ישראלית. הגבעות שעליהן אנחנו מטיילים הן ישראליות. אבל בעצם מבחינתי זהו מניפסט ליהדות נורמלית ולא דווקא ליהדות ישראלית, אלא שהוא נכתב על ידי ישראלי. נדמה לי שזו בדיוק הנקודה שבה אני מתחבר לדבריו, למרות האנטגוניזם הראשוני. הישראליות שלו היא בעיניי אוניברסלית, וככזו אני כן רואה בה ממד ערכי מסוים. אמנם עליי לחדד שמדובר בממד ערכי שלילי: כלומר יש כאן יציאה נגד האמירה הערכית שאין לכל זה מקום בתמונת עולם יהודית. זה לא אומר שכל אלו מצד עצמם הם ערכים, ובטח לא יהדות. לזה, כאמור, איני מסכים.

האנטגוניזם שלי פונה כלפי הזיהוי שהוא עושה לכל זה עם יהדות (כי לדעתי אין קשר, לפחות במישור הערכי), וגם קצת לכך שהנורמליות האוניברסלית לובשת אצלו צבע ישראלי-פרטיקולרי באופן שמקשה על ההבנה שבעצם מדובר באוניברסליות ונורמליות גרידא. הוא יכול היה לכתוב אותו דבר על יהודי-בלגי, ועקרונית זה היה אותו דבר. אני כישראלי כמובן מוצא את עצמי מזדהה עם דבריו בניסוחם כאן, אבל זה רק בגלל שנולדתי כאן ושאלו תחושותיי. נכון יותר, זה נובע מעובדות ולא מערכים. עובדתית אני רוצה לחיות עם בני עמי במולדתי ישראל, ולכן מטבע הדברים נוח לי לדבר על ישראליות ולא על בלגיות. אבל זה באמת עניין מקרי ועובדתי ולא ערכי. במבט אובייקטיבי, אין ערך גדול יותר להיות ישראלי מאשר להיות בלגי. זו שאלה של תחושת הזדהות מובנית בתוכנו שהיא ביסודה עניין עובדתי. בקיצור, הממד הערכי, עד כמה שאני רואה ממד כזה כאן, אינו הישראליות אלא האוניברסליות. אני מזדהה עם טענתו שיהודי צריך ויכול להיות נורמלי, אבל לא עם זה שהנורמליות הזאת היא בעלת ערך ושהיא חלק מהיהדות, וגם לא עם הקשר שלה לישראליות דווקא.

מעבר לביקורת שיש לי על חוסר ההבחנה בין ערכים לעובדות בדבריו, כאשר עושים עניין גדול מדיי מהעובדה הפרטיקולרית הזאת, עלולים גם להגיע לפשיזם (שבו אתה רואה בלאום שלך משהו מהותני ולא עובדה מקרית, וגם ערך עליון שדורס תחתיו את הפרטים, וכמובן גם רואה את הלאום שלך עליון ביחס לכל לאום אחר). אבל זה כבר דיון אחר.

סיכום

מה שמביא אותי לראות בבנט מייצג טוב שלי הוא אותו חופש ופתיחת מסגרות לעומת הקיבעון הדתי המקובל. אני לא איתו בלייטיות, וגם לא בעמארצות ובבעלבתיות האידאולוגית. אבל יש משהו מרענן בנורמליות שלו. מאסתי בנציגים דתיים שאתה יודע מראש מה יאמרו על כל דבר, שמשעבדים כל אמירה וכל התייחסות למסגרת המחשבתית הדתית (כשאין בכך צורך). אני לא רוצה ח”כ או רב שמוצא עצמו חייב להתייחס למצעד גאווה כמצעד בהמות כי ההלכה אוסרת את היחסים ההומוסקסואליים. אחד שלא  מסוגל להבין שניתן לחיות את שני העולמות ולא נכון להכפיף את האחד לשני. בנט מייצג בעיניי את האפשרות להיות יהודי נאמן להלכה ובמקביל בנאדם עם ערכים אוניברסליים. לא בגלל שאין סתירה. לפעמים יש ויש. אלא בגלל שאני שייך לשני העולמות הללו גם יחד, וכשיש קונפליקט צריך לפתור אותו ולא להתעלם מאחד מצדדיו.

במובן הזה הטור הנוכחי מצטרף לטור הקודם. כתבתי שם שרחלי רוטנר מייצגת בעיניי איזו יהדות נורמלית וחופשית, בדיוק כמו אצל בנט. אלא שלתחושתי אצל שניהם זה לא מבוסס ולא מגובה תיאורטית (לא הלכתית ולא פילוסופית). זו כנראה תחושה טבעית וברורה אצלם, ושניהם לא מוכנים לוותר עליה, למרות שזה יוצא נגד הדוגמות התורניות והדתיות המקובלות. כפי שכתבתי שם, אני מנסה לגבש את התפיסות הללו למסגרת מחשבתית לכידה, ובכך לתת להן גיבוי תיאורטי והלכתי, או בעצם מטא-הלכתי.

אני חייב להוסיף שלפחות במסגרת הדתית, אני מאמין שתחושות טבעיות שלא מגובות בתשתית תיאורטית והלכתית לא יכולות באמת להתקיים ולהתקדם. מי שהולך איתן כפי שהן נפלט החוצה מהמסגרת הדתית ואז מי שנותר בפנים הם רק המאובנים. לכן דרוש חריש תיאורטי עמוק ויסודי, ואני מאמין שבסופו של דבר, גם אם זה יקרה רק אחרי הרבה מאד  שנים ואפילו דורות, הוא גם ייצא החוצה וייתן פירות במישור הריאלי ואפילו הפוליטי.

יתר על כן, יש לכך ביטוי גם במישור הפוליטי. כל עוד התחושות הטבעיות הללו לא מגובות במישור התיאורטי, קשה מאד לאנשים לתמוך בהן ואפילו לתת להן קול בקלפי. תחושתם הפשוטה, שמלווה כמובן באמירות של הממסד הרבני, היא שיהודי רציני שמחויב להלכה לא יכול לתת את ידו לקואליציה שחלק ממרכיביה חרתו על דגלם חופש וזכויות לכל אדם עם כל נטייה מינית וזהות מגדרית. עליך להחליט  האם אתה יהודי או דמוקרט. עלינו רק לשמוע את הקולות שיוצאים נגד בנט והקואליציה  שלו מהכיוונים הללו, כדי להבין את עוצמת הקיבעון. לכן ברצוני לטעון כאן שזהו שאתה כן יכול, וזה גם ממש לא סותר את המחויבות הדתית שלך. כאן חזרנו לבנט הפוליטיקאי. שיהיה לו ולנו בהצלחה רבה. וראה חיים עם האישה אשר אהבת…

48 מחשבות על “מהו יהודי וישראלי לפי בנט (טור 396)”

      1. המאמר הראשון לא סותר את המאמר השני ואת המאמר כאן?
        האם כוונת הרב שחזר בו מהמאמר הראשון? (או שהוא מגדיר את עצמו ככופר בעיקר ואז אין סתירה או שפספסתי משהו)

          1. המאמר ה”עתיק” עוסק(אם הבנתי נכון) בהצעה שהעלו אנשים מסוימים להחזיק במערכת ערכית מחוץ לתורה בנוסף למחויבות לתורה ולהיות מוכנים אפילו להעדיף אותה במקרים מסוימים של התנגשות על פני ההלכה. מסקנת המאמר שזוהי כפירה בעיקר וכנראה גם ע”ז(שכן גם עיקרון יכול להיות אליל וגם מחויבות לא מנומקת כשלעצמה היא קבלה באלוה).

            לכן שאלתי אם הרב חוזר בו מהמאמר ההוא

            1. לגמרי לא. מחויבות למערכת מחוץ לתורה ולקב”ה היא ע”ז בשיתוף (ואולי זו ממש ע”ז הלכתית). כך לייבוביץ שדיבר על המוסר כקטגוריה אתאיסטית, אם מישהו מחויב למוסר לפי זה הוא עובד ע”ז בשיתוף. אבל לשיטתי המוסר זו קטגוריה חוץ הלכתית אבל לא חוץ תורנית. המחויבות למוסר יסודה בתורה (אף שלא בהלכה). וכשמקור התוקף הוא הקב”ה אין כאן גורם נוסף.

              1. אני חושב שנחוץ להבהיר את זה בכל מאמר שטוען לדעה זו, אחרת זה לא מובן (ולראיה, הכרתי את תפיסת הרב שמחויבות למערכת ערכים שלא תלוי בקב”ה היא ע”ז והבנתי שהרב שינה את דעתו, ק”ו למי שלא מכיר זאת)

                (בלי קשר, אני לא מסכים לטענות אלו)

  1. שלום לדוקטור מיכאל אברהם

    רציתי לשאול, האם תואיל בטובך להתבייש?

    אני ממליץ בחום להתבייש ראשית על הטור הזה ואחר כך על הטור הקודם והכי הרבה על טור הסג/לידה (סגידה לבניטו וסליחה מהחרדיות) שלפניהם

    1. הישראלי היהודי - 'קוזק' וגם ביישן

      בס”ד יום ב’ לסדר מה טבו אהליך יעקב תשא”ף

      עם ישראל הוא עם של גיבורים, נקראנו ‘ישראל’ על שם יכולתנו לקיים ‘כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל’. עזים שבאומות ישראל..

      אך נקראנו גם ‘יהודים’, על שום יכולתנו להודות. להודות לבוראנו שהוא הנותן לנו כח לעשות חיל. ולא להתגאות כוחנו ועוצם ידנו, להודות גם בטעויותינו ולומר ‘צדקה ממני’, ומתוך כך לקחת אחריות ולהיות ערבים לאחינו, גם אם נראה שלא נהג כשורה.

      ולכן ישראלי יהודי, גם כשהוא רב פעלים המצטיין ברחמנות ובגמילות חסדים – נשאר גן ‘ביישן’ המודע גם לקטנות ערכו. וכפי שאמר הנביא מיכה: ‘עשות משפט ואהבת חסד’ ויחד עם זאת ‘והצנע לכת עם אלקיך’.

      וכפי שביאר רבי שלמה זלמן קליין (אב”ד סילאדי-צ’ה, סבא רבא של יאיר לפיד), שלפיכך נתת שמו של כל שבט גם על אבן נפרדת בחושן וגם יחד עם שאר השבטים על כתפות האפוד. ללמדנן שמחד צריך כל אחד לומר ‘אם אין אני לי מי לי’ ולא לסמוך על אחרים שיעשו, ומאידך לחוש ש’וכשאני לעצמי מה אני’, ורק בחיבורו עם הכלל יצליח.

      בברכה, עמיעוז ירון שניצל”ר

        1. מה ישראלי בהגדרה של בנט?

          בס”ד י”ב בתמוז תשא”ף

          ובאשר להגדרת ה’יהודי’ של בנט,, כאדם המתייחס למורשת העם כ’מקור השראה’ אך לא כמקור סמכות. הרי זו בדיוק עמדתם של הרפורמים (ראו למשל בדבריה של הרבה בוכדל בטור 336). ומה ‘ישראלי’ בזה?

          בברכה, עי”ש

          אגב, טענתו של בנט שההלכה נוצרה בגלות ועוסקת על כן רק בהלכות יחידים וקהילות ולא בהלכות נמדינה, אינה נכונה עוהדתית. המשנה נכתבה ע”י רבי עקיבא ותלמידיו, שנשאו את נס המרד ברומאים, ובה, כפי שהתפרשה בתלמודים והדברי ראשונים ואחרונים – הונחו גם היסודות ל’הלכות מלכים ומלחמותיהם’

          1. ברכת הראי"ה למייסדי 'כפר אוריה'

            בס”ד י”ב בתצןז תשא”ף

            ובהיות גילת בנט בת המושב ‘כפר אוריה’, כדאי להביא כאן את ברכתו של הראי”ה קוק ‘ליסוד המושבה החדשה, כפר אוריה’, בה מתרשם הרב במיוחד מ’הסעיף העיקרי והראשי’ בתקנון המושבה, הקובע ש”המושבה מתייסדת על יסודות התורה והיהדות, והדת צהמסורתית”.

            ועל זה אומר הרב:
            ‘הגדלתם לעשות, אדוני היקרים, בהרימכם את דגל אמונת אומן לנס כבוד לעיני כל על קרייתכם המיוסדת בקודש… באמרתכם זאת… נפחתם נשמת חיי עולם בפועלכם הגדול, אשר נקווה… כי תהיו לפופת לרבים, אשר מכם ילמדו, בהווה וביותר לעתיד. כי אור ה’ ברכתו והצלחתו יהל על מעשי ידיכם… לבצר את יסוד כל פעלי תחייתנו הלאומית, וכל בניינינו בארץ אבות – על יסוד נשמת אור חי העולמים ורוחו, החיה בעמו ונחלתו ע”י אור תורתו, מורשה קהלת יעקב, עטרת תפארת דור דורים ואוצר חיים וברכה מאבות אבות לבני בנים…’ (אגרות ראי”ה תקנד, מיום כ”ד סיון תרע”ג).

            בברכה, עי”ש

  2. נהנתי לקרוא, שכוייח. כולנו יהודים, לפי ההגדרה של בנט.
    לעומת זאת, גישת רוב הזרמים הדתיים היא ש”אף אחד לא ממש מבין מהי היהדות “האותנטית” חוץ מאנ”ש”.
    אם אני מבין נכון, הרב מנסה לשרטט קו אמצעי בין שתי הקצוות הללו?

  3. פעם הרב סבתו שאל את התלמידים בישיבה: 4 אנשים רואים ספינה טובעת, עיתונאי, צלם, סופר וצייר. מי יכול לתעד את הארוע הכי טוב?
    בנט מנסה לצייר כאן משהו ואתה קורא אותו בכובע אחר ולכן מקשה מהרבה כיוונים.

  4. שאלה למיכי ומצדדיו.
    מיכי כתב :
    “יכול אדם להיות נאמן להלכה ויחד עם זאת להילחם על זכויות ההומואים”. (למשל לקבל להתחתן ולקבל זכויות כזוג רגיל)

    הינה עוד משפט :
    יכול אדם להיות נאמן להלכה (כמובן שההלכה אוסרת רצח) ויחד עם זאת להילחם על הזכות של חברים בארגוני פשיעה לשאת נשק (כמו שכל אזרח רשאי לנסות להוציא רישיון לנשיאת נשק).

    נתון שכולנו מסכימים עליו (אני מאד מקווה) :
    משכב זכר ורצח אסורים על פי ההלכה.

    שימו לב שבשני המקרים מדובר על הפן ההלכתי, ולא על הפן המוסרי.

    מה ההבדל בין מה שמיכי כתב לבין מה שאני כתבתי?
    אני באמת מנסה להבין את ההיגיון.
    ובבקשה, בלי טענות דמגוגיות כמו “איזה רשע/טיפש אתה שאתה משווה בין הומואים לרוצחים”.

    אני באמת רק מנסה להבין את הראש.

  5. בצורה פשוטה:
    הוצאת את המשפט מהקשרו.
    הרב מיכאל אברהם כתב על הסתירה בין ההיבט המוסרי להיבט ההלכתי.
    אם אתה מרגיש שמוסרי שארגוני פשיעה יחזיקו בנשק – מוזמן לפעול בנושא הזה למרות שזה סותר את ההלכה (בדומה למה שכתבת על ההיבט ההלכתי, אני מקווה מאוד שאתה לא חושב שזה מוסרי).

    1. שלום דוד,

      קודם כל, עשית לעצמך הנחה גדולה מאד בזה שקבעת שמשפחה הומוסקסואלית או נישואים של הומוסקסואלים זה דבר מוסרי . . . זה ממש לא. אבל נשאיר את זה כרגע בצד.

      הינה דוגמה לדבר שכל אדם דתי (נורמלי ורציני) שומר, גם אם זה נוגד את המוסר :
      פציעה בשבת שמכאיבה, אך בלי ספק אינה פיקוח נפש – כאב שיניים שמצריך התערבות כירורגית (לא נעים כלל), או נקיעה של קרסול.

      הלכתית אנחנו לא נחלל את השבת, למרות שמוסרית קשה מאד לאדם בסבלו או לראות סבל של אחרים, ולא להציע להם סיוע שמצריך חילול שבת.

      אז למה אתה ומיכי לא מציעים גם לחדש את ההלכה של שמירת שבת?
      בואו גם נגיד שבגלל שבדור הזה יש אנשים שקשה להם עם השבת, והרמה הרוחנית לא גבוהה, אז אפשר גם
      להתפשר בנושא חילול שבת. . .

      למה אתם “גיבורים גדולים” דווקא בנושאים מסוימים, ובאחרים לא?

      1. שמח לשמוע שאני מדבר עם אדם שלא יודע לוגיקה בסיסית, ראשית כל ההנחה שיצאתי ממנה היא שהזכות של הומוסקסואלים להיות רשאים להינשא היא מוסרית, לא שנישואיהם מוסריים.

        שנית, אני כן חושב שנישואי הומוסקסואלים הוא דבר מוסרי, יתרה מזו, אין גם שום סתירה בין זה להלכה.

        כל שאר הדוגמות שלך הן לא יותר מדמגוגיה בשקל של אדם שלא יודע לוגיקה בסיסית אז אאלץ להתעלם מהן.

        1. שלום דוד,

          אני מבין שמדובר בנושא רגיש, ואני מבין אולי שיש לך משפחה או חברים שמתמודדים עם הנושא הזה של הומוסקסואליות (ואולי אף אתה הומוסקסואל),
          אבל גם אם מישהו לא חזק בלוגיקה, מומלץ להימנע מעקיצות, ולנסות להסביר באופן מכובד ויפה היכן הוא טעה.
          ושתדע שגם אם אתה (או אחד ממכריך) הינו כזה, אני (כמו 99.99% מהדתיים) אוהב אותך הרבה.

          אני טוען דבר כזה –
          כל מי שבעד *הזכות* של הומוסקסואלים להתחתן, חושב שאין אם זה בעיה מוסרית מובהקת, ושזה לא עומד בסתירה למשהו אחר.
          יתרה מכך, אני לא חושב שתמצא אפילו אדם אחד שפוי בעולם, שיהיה בעד לאפשר זכות עבור X, ויחד עם זה סובר ש X הוא לא מוסרי וגם ש X
          לא עומד בסתירה מובהקת לזכות אחרת.

          ניקח דוגמה – הפלה מלאכותית.
          אני מאמין שיש אנשים שסוברים שההפלה עצמה היא דבר לא מוסרי, אבל בסך הכל הם בעד לאפשר את הזכות להפלה מלאכותית,
          אבל זה בגלל שאם היו אוסרים להפיל זה היה עומד בסתירה מובהקת לזכות האישה על גופה.

          רוצה לומר, הניסיון שלך להראות כאילו זה אפשרי לסבור ש”אני תומך בזכות של נישואי הומסקסואלים, למרות שאני חושב שזה בעייתי מוסרית”,
          זה פשוט חייה שלא קיימת.
          אני רוצה שתראה לי אדם אחד שסובר כך. אני אמתין בשמחה.

          לגבי הטענה שלך שהטיעון שלי על נקיעת קרסול הוא “דמגוגיה”, זה פשוט לא נכון.
          דמגוגיה זה “פנייה אל הרגש”.
          אין שום דמגוגיה בשאלה בשאלה שלי. זו שאלה מאד פשוטה כדי לנסות להבין את הראש שלך ושל מיכי .
          אני אשאל אותה שוב :
          אם אתם בעד להגמיש את ההלכה עבור הומוסקסואלים, כי יש פה הבטים מוסריים בעייתיים. במיוחד בדור מורכב רוחנית כמו שלנו, אל מול העניין ההלכתי,
          למה שלא תהיו בעד להגמיש גם את עניין שמירת השבת שיש בו הבטים מוסריים בעייתיים, במיוחד בדור מורכב רוחנית כמו שלנו, אל מול העניין ההלכתי?
          למה מישהו שמתקרב לדת צריך להבין שיש סיטואציות שבהן הוא לא יוכל לקחת את בנו לבית החולים כאשר יש לו חבלה מסוימת?
          זה לא בעייתי מוסרית?
          למה שלא נתגמש גם בעניין חילול השבת עבור כל העם?

          1. אענה על הסדר.
            אני מתנצל על העקיצה, אכן היא הייתה לא ראויה ומיותרת.
            אני לא נאלץ להתמודד עם נטייה שונה אך אכן יש לי מכרים קרובים שמתמודדים איתה.

            הטענה “אני אוהב אותך” יחד עם 99.99% מהדתיים היא בסך הכול זילות של מושג האהבה, הערה מיותרת, היא לא שונה בהרבה מהטענה אני אוהב את כל בני האדם אבל אני עדיין שונא ואלחם נגד קבוצות מסוימות, פשוט ההקשר של אהבה לא רלוונטי לנושא.

            מוסריות היא דבר נזיל, ישנם דברים שאינם מוסריים אך רק במעט ומנגד ישנם דברים שהשומע אותם יחרד בנפשו. לצורך העניין יכול להיות שאני חושב שחוצפה כלפי אדם מבוגר זו התנהגות לא מוסרית, מצד שני רצח הוא הרבה יותר לא מוסרי.
            במקרה שישנו מעשה שאינו מוסרי במעט אך הגבלתו היא מעשה לא מוסרי בהרבה. נמשיך באותה דוגמה, אתה תסכים איתי שמאסר בפועל אינו עונש מוסרי לאדם שהתחצף למבוגר? (למרות שזה מעשה לא מוסרי, הכליאה היא מעשה שהוא יותר לא מוסרי). מעט הסתבכתי כאן בטיעון אבל הרעיון מובן.

            בנוגע לאדם שסובר כך לא תמצא אותי ברשימה הזו כי אני סובר שמלכתחילה זה מוסרי, מאידך גיסא אני כן מכיר אנשים שסוברים כך.

            זו דמגוגיה כי כאשר אתה מביא את נושא הגמשת ההלכה אתה פונה לרגש השמרני נגד הגמשת ההלכה למרות שלא מדובר בכלל בהגמשה של ההלכה.

            ובנוגע להמשך תגובתך, שוב, דמגוגיה.

            1. דוד,

              ההלכה היא לא מה שכתוב בתורה שבכתב, וגם לא רק סעיף כזה או אחר בשולחן ערוך.

              ההלכה נגזרת מהתורה שבעל פה – הדיבור האינסופי בין עם ישראל לבורא.
              עם ישראל על שלל רבניו ומורי דרכו מסרב להכיר בנישואי הומוסקסואלים (שמין הסתם יובילו למעשים מתועבים).
              אז גם אם זה לא כתוב במפורש בהלכה, דה פקטו זה אסור.

              אגב, זה לא מדויק שזה לא כתוב במקורות ההלכתיים.
              מוזמן לעיין בויקיפדיה בערך “הומוסקסואליות בהלכה”.

              בלי קשר לכל זה, ממליץ לך ללמוד מהרב שרקי שליט”א על תושב”ע.

  6. בגלות יהודי לא יכול להיות בן אדם נורמלי בלי לזנוח את האבלות על החורבן ולגלוש להתבוללות. רק בארץ ישראל שבה היהודים הם חברת הרוב יהודי יכול להיות בן אדם נורמלי. ולכן רק בארץ ישראל הקטע הזה יכל להיכתב.

  7. אתה טועה לדעתי בקביעתך ש”רגשות אינם עניין לערכים”, וזאת משתי סיבות:

    1.
    גם אם אין שום ערך ברגש עצמו, סביר לומר שיש קורלציה בין רגש סביב עניין חיובי לבין מחויבות מעשית אליו. ואם אתה מסכים ש”מעשים הם כן עניין לערכים”, אז גם רגש קשור באופן עקיף לערכים. לדוגמה, אדם שמוצף ברגשות שמחה כאשר הוא מוותר על יציאה לסרט כדי לסעוד את הוריו הקשישים, אז סביר שהוא גם יותר מחויב מעשית לערך כיבוד הורים לעומת אדם שעושה זאת ללא שום הרגשה.

    ואם אתה מסכים שיש קורלציה בין רגש למעשה אז אין פגם או כשל במה שכתב בנט לגבי ההתרגשות בטקס המשואות.

    2.
    מעבר לכך, מניין לך שאין ערך ברגש עצמו?
    להבנתי אתה מסיק זאת מהנחתך שהרגש הוא תוצאה של גורמים חיצוניים לאדם, אך זאת הנחה לא מבוססת. גם לגבי מעשים ניתן לטעון שהם תוצאות של גורמים חיצוניים. זה נכון שמעשים ורגשות מושפעים גם מגורמים חיצוניים, וזה אפילו נכון שרגשות מושפעים מגורמים חיצוניים יותר ממה שמעשים מושפעים מהם, אבל לא נראה לי סביר לומר שהרגש מושפע רק מגורמים חיצוניים.

    לשם ההמחשה, ניתן למשל לומר על הרגש דברים דומים למה שכתבת בטור 22 על האהבה – “גם אם נראה שהיא מתעוררת מעצמה בלי חוקים וכללים ובלי שיקול דעת, ייתכן שמדובר בשיקול דעת סמוי, או תוצאה של עבודה נפשית ורוחנית שקדמה לרגע התעוררותה”.

    ומכיוון שגם הרגש מושפע במידה כלשהי מבחירתו של האדם, סביר לומר שקיים ערך בהתרגשות ורגשות חיוביים לגבי עניין ערכי כשם שקיים ערך במעשים ערכיים.

    __

    לסיום, אדגיש שאני מסכים איתך לגבי נחיתותו וטפלותו של הרגש (לעומת המחשבות והמעשים) וכן לגבי הסכנות הטמונות בו. אך כפי שנימקתי לעיל, אני סבור שאתה טועה בכך שאינך רואה ברגש שום עניין שקשור לערכים.

    מכיוון שזו טעות משמעותית שאתה חוזר עליה בהרבה מאמרים, כתבתי את התגובה הזאת בהתרגשות ובשמחה מהתועלת שאני מעריך שתהיה לה אם היא תגרום לך לחשוב שוב על הדברים (:

    1. אני שמח ומתרגש על ההתרגשות והשמחה שגרמתי לך, אלא שלצערי עליי להשביתה קמעא. כתבתי ואמרתי את הדברים הללו לא פעם: אם הרגש מבטא התייחסות אז הוא יכול להיות סימן למשהו חשוב, ועדיין הוא עצמו אינו חשוב.

      1. לא ענית על הנימוק הראשון שהבאתי.
        גם לא הבנתי כיצד ענית על הנימוק השני (שהוא יותר מרכזי וחשוב בעיניי).

        אולי אקרא את טורים 311 עד 314 ואת טור 371 כדי לנסות למצוא ביאור למה שאמרת ש”הרגש מבטא התייחסות” וכיצד זה עונה על מה שכתבתי.

        1. הסברתי שהרגש יכול לבטא סוג של התייחסות ולא רק גורמים חיצוניים, ועדיין אין לו ערך מצד עצמו אלא לכל היותר הוא ביטוי למשהו בעל ערך. מה שחשוב הוא התייחסות של האדם כתוצאה מהכרעה ולא טבע או משהו ספונטני. וגם לא משהו שנגזר מהכרעה.
          ואם הרגש הוא אמצעי לתרום אותנו לפעולה, אז שוב זהו אמצעי ולא מטרה. וגם האמצעי הזה גופו יש לדון כיצד הוא קורה (ספונטנית או מתוך הכרעה).

  8. כמה שתנסה להכשיר את שרץ הלהטביות עם מילים גבוהות וסיסמאות על דמוקרטיה וזכויות שאינה סותרת להלכה לא יועיל לך, אני מבין את העניין המשפחתי והרגשי והצורך הנפשי שלך בזה, בכל אופן כדאי לשים דברים על השולחן, על הומוהים כתבה התורה תועבה, לא צריך להרחיב ולפרט את המקרא שאינו יוצא מדי פשוטו, תועבה זה דוחה וזה מגעיל, זה לא כמו חילול שבת או אכילת חזיר, זה פשוט תועבה, ולכן אותו אחד שאתה רואה מחוייבות לקיים את רצונו, לא מדבר עליך כמובן אצלך הכל משחק מילים, הוא גם יצר את הדחף המיני הזה לחלק מבניו אבל הזהיר על כך בעונש מוות וקרא לפעולה הזאת תועבה!! מה שאומר שאדם הנאמן אליו אמור לקבל סלידה כשהוא רואה אנשים כאלו כפי שכל אדם מקבל סלידה מפדופיל או מכל שוכב עם בהמה, ולכן גם אם אתה לא רוצה ח”כ או רב שמוצא עצמו חייב להתייחס למצעד גאווה כמצעד בהמות כי ההלכה אוסרת את היחסים ההומוסקסואליים. וכי ההלכה רואה בהם כשוכב עם בהמה!!! וגם אם אותו אחד מסוגל להבין שיש את שני העולמות ונכון להכפיף את האחד לשני. כמו שאתה מכפיף בין פדופיל לגועל.

    1. תמשיך לטפס על עצים גבוהים ולגרום לרבנים של עוד 100 שנה מצוקות. כששאר העולם (לרבות מוסלמים ונוצרים) יקבלו להטבים אז גם היהדות כרגיל תזדנב אחריהם. ברכות

    1. לא בהכרח. זה שהוא אנוס כמובן מעלה את המוטיבציה ללחום למענו. אבל כל עוד אין כאן משהו לא מוסרי אלא רק איסור דתי, אני נגד שהמדינה תכפה אותו. כך למשל אני נגד שהמדינה תכפה נישואין דתיים, גם למי שיכול לעשות זאת ואינו רוצה.

  9. שלום הרב. בעצם מאמר זה עוסק בנושא הפרדת דת ממדינה והפרדת דת ממוסר. ברצוני לשאול: מדוע, אם אין קשר בין דת למוסר, איננו יכולים ללמוד תורה מאדם שאינו מוסרי? בהנחה שהוא שומר תורה ומצוות אלא שאינו מוסרי.

    1. קודם כל, אפשר ללמוד ממנו.
      חכמים חשדו באדם כזה שאולי סברותיו לא נכונות ושכלו לא ישר, או שהוא מוטה. אם אכן זה כך, אז הוא יכול לעוות את התורה שהוא מלמד. אבל אם אתה לומד ממנו באופן ביקורתי ובוחן את טיעוניו אין מניעה עקרונית ללמוד ממנו.

  10. אני מבין את הערכה לאדם שחקר, טעה ואני עדיין מעריך את נטיות ליבו, בשל החקירה הראשונית.
    אבל מה המשמעות בהערכה לאדם שלא חקר, לא הולך בדרך בה אתה מאמין אבל הוא ‘נורמלי’?

  11. כתבת “תחושתי היא שבנט רוצה להציב מראה בפני התפיסות המקובלות (כמו זו שלי) שרואות ביהדות משהו אל-זמני ואנכרוניסטי. זו דת (במובן המקראי דת היא חוק) שאין לה שום נגיעה למה שאתה חושב או עושה, למעט קיום חובותיך ההלכתיות. התפיסה שלפיה היהדות שלך היא אוסף פעולות מכניות שיכול להתבצע בכל סיטואציה ובכל מצב, ואינו תלוי בהם. לזה כמובן איני מסכים.”
    לשיטתך שיהדות היא רק הלכה ואתה גוי ששומר מצוות במה אתה חולק עם בנט?

    1. יהיה קצת מוגזם לטעון שיש לבנט משנה סדורה על יהדות והלכה. אני לפחות לא מכיר כזאת. אם יש לך שאלה מסוימת אתה מוזמן לשאול, אבל איני רואה טעם לכתוב מסה על כל מה שבנט לא מסכים בטרילוגיה שלי. פנה אליו, אולי הוא ירצה לכתוב (יש לו עכשיו הרבה זמן).

      1. כתבת שאתה לא מסכים שיהדות היא אוסף פעולות מכניות שיכול להתבצע בכל סיטואציה ובכל מצב ואינו תלוי בהם. בלי קשר עם בנט למה אתה לא מסכים?

השאר תגובה