בדין הדלקת נר חנוכה וצפייה בגמר המונדיאל (טור 527)

בס”ד

מוקדש לרבי אריאל שליט”א שאסר על ילדי החיידר בירוחם לשחק בכדורגל, מפני שזוהי “תרבוס יו-וון”. רבי, הנה ההוכחה: איך הרשעים הללו לא חשבו על העיתוי של משחק הגמר?! מתקיים בנו בימים אלו ממש מאמרם ז”ל: “להעבירם מחוקי רצונך”. ברוך שבחר בהם ובמשנתם, ושלא עשנו כגויי הארצות…

 

אתמול שלחו לי קריאת קודש של שני רבנים מפני איחור בהדלקת נר חנוכה בגלל צפייה בגמר המונדיאל (היום ב-17:00, למי שחי על הירח):

 

ברגע הראשון הייתי בטוח שמדובר בבדיחה, אבל בסוף הבנתי שזה רציני לגמרי (ראו למשל כאן). ואז כמובן מיד חשבתי לעצמי: בעצם הם צודקים, לא?

מכיוון שמדובר בשאלה הלכה למעשה ליום זה ממש, החלטתי לאזור כגבר חלציי ולחוות דעי למרחוק בסוגיה חמורה זו. מטבע הדברים, בטור זה שנכתב בעצם היום הקדוש, אנסה לשלב את התייחסותי לפסק עם ההומור המתבקש, ועם הנפגעים הסליחה. וזה החילי בעזרת הנותן לזעף כוח ולאין עונים עוצמה ירבה.

פסק ההלכה

אקדים שמדובר כאן לנוהגים להדליק עם צאת הכוכבים, שהרי אלו המדליקים עם השקיעה יכולים להדליק גם ביום הקדוש הזה כדרכם.

הכותבים שליט”א הציגו שלוש אפשרויות:

  • להדליק אחרי המשחק. זו האפשרות הגרועה ביותר.
  • להדליק תוך כדי המשחק בזמן שהטלוויזיה דולקת (שהרי לכבות באמצע המשחק אי אפשי בתקנת חכמים).
  • להדליק במהירות כמשאוי כדי לא להפסיד שום רגע.

מסקנתם להדליק חמש דקות לפני המשחק (16:55) כשהטלוויזיה כבויה, עם כל בני הבית, ורק אז לפתוח את הטלוויזיה ולצפות (רק למי שאינו יכול להימנע מאיסורים חמורים אלו של טעלעביזיא ואינטערנעט כמובן. אללה ירחמו).

אלא דמכמה טעמי גברוותא כמושי”ת, נלענ”ד הצנומה, דתולעת אנוכי ולא איש, עבד לעם קדוש על אדמת הקודש, דעדיף להדליק דווקא אחרי המשחק בשופי (אפשרות א’ דידהון). עוד אוסיף שיש לשים לב ולהקפיד להדליק אחרי ההארכה והפנדלים, באם יהיו (אם ישמע ה’ תפילתנו). על כן לא קצבתי זמן להוראתי זו, ולהשומע ינעם. רק אוסיף את דעתי דעת תורה דטעמא דמסתבר הוא שמדובר לכל היותר בסביבות 19:30, עת תכלינה רגליהם של מסי ואמבפה מן השוק.

עיקר נימוקיי מחולקים לשניים: שיקול מעשי לגבי אופן ההדלקה ושיקול מעיקר הדין.

הטעם המעשי

אנוכי הקטן לא ניחנתי באהבת ישראל והלצת זכות כמו רבותינו בעלי המכתב שליט”א. ולדעתי הצנומה הנ”ל, אשרי מי שמאמין שאחינו בני ישראל יכבו את הטלוויזיה בעת ההכנות ויכבו את המיקרוגל עם הפופקורן ועריכת השולחן לסעודת המצווה (או ההבראה. מר כדאית ליה ומר כדאית ליה), ואז ידליקו בשופי נר חנוכה בלי לבדוק כל הזמן אם האינטרנט לא נפל ח”ו, ויזמרו להנאתם באריכות על צר המנבח וניצחון המכבים על תרבות יו-וון שר”י, ויספרו לבניהם ובנותיהם הצנועות והחסודות על ניסי ה’ כי לא תמנו ולא חלו רחמיו.

אנוכי הקטן לא נמנה על אלו המאמינים בזה (אפילו לגבי דידי. אל תגלו לאף אחד). יען כי אנשים מתכוננים לקראת היום הקדוש (ומצווה בו יותר מבשלוחו, “כי הא דרב יוסף מחריך רישא רבא מלח שיבוטא”. עי’ קידושין מא ע”א), וספק רב אם המוני בית ישראל צאן קדושים יוכלו לעמוד באתגר האופטימי שהציבו בפניהם הני רבוותא. על כן הגיוני יותר לענ”ד להמליץ להדליק אחרי המשחק (אף שפסיק רישא הוא שחלק מהקהל יהיו אבלים שפטורים מן המצוות, אבל יש כאן לכל היותר מכניס עצמו לאונס. ראו עירובין סז ע”ב, “ההוא ינוקא דאשתפוך חמימיה”, ובמפרשים שם ועוד הרבה).

יש לזכור שהזמן להדליק הוא עד שתכלה רגל מן השוק, ובזמננו ומקומותינו זה ודאי מתקיים גם בשעה 19:30, אלא שיש דין זריזין מקדימין. אך כנגד זה עומד אופן ההדלקה שיהיה גרוע יותר, ולענ”ד זה גובר שהרי זה שיקול של הידור שנוגע לקיום הדין עצמו. ואם לא ראיה לדבר רמז לדבר, מה שרבותינו הורו לא לומר קידוש לבנה מיד במוצאי הצום (ביו”כ ובט’ באב). אמנם רבו בזה הטעמים והדעות, אבל בפשטות נראה שזה מחשש שמא מחמת הרעב יאמרו אותו בחיפזון כדי להגיע לסעודה (ראו כאן בשאלה). ובכל זאת לא הורו לאומרו מיד בתום הצום אלא דחו אותו לזמן מאוחר יותר. והוא הדין לנדון דידן.

מעיקר הדין

עד כאן הנחתי שאכן יש עניין להקדים את ההדלקה אבל השיקול של אופן ההדלקה גובר על זה. אבל יש לזכור שמי שידליק הערב נר חנוכה בצאת הכוכבים מפרסם את הנס ללטאות, במקרה הטוב. נדמה לי שרק רגלן תהיה בשוק באותו זמן (בכל אופן, רגלי שלי לא נטרתי מלכת השוקה). אם רוצים שאנשי השוק יראו את הנרות ויפורסם הנס, נראה שיש להדליקו לכתחילה אחרי המשחק. גם אם נדליק חמש דקות קודם המשחק, הרי אז האנשים בבתיהם להדלקת הנר והכנות למשחק, ואחרי זה הם לא ייצאו לשוק אלא יחזו בטוב פני מסי ואמבפה במשך כשעתיים ומעלה. אז מיהו זה ואיזה הוא שיתלווה ללטאות בפרסום הנס?! על כן נראה שגם מעיקר הדין, ולא רק בדיעבד, עדיף להדליק אחרי המשחק, כאשר יגיעו רגלי האנשים מהמגרש לשוק (דכידוע בכדורגל, הרגליים אינם בשוק אלא על המגרש).

אמנם בעת כותבי את הדברים תהיתי כיצד תולים חז”ל את זמן ההדלקה בכילוי רגלי אנשים מהשוק, הרי בין יהודים רגלי כולם בביתם שכן הם מדליקים נרות חנוכה. אז רגליו של מי נמצאים בשוק שיפורסם אצלם הנס? יש לזכור שמאז חצי הגמר אפילו רגליהם של אפריקיים (הרחבות. ראו שבת לא ע”א) ותרמודאי (ראו שבת כא ע”ב) כבר לא נמצאות בשוק. שמא תאמרו שהלכה זו נאמרה ליהודים שישבו בין גוים, ופרסום הנס מיועד לגוים, זהו בעצמו דוחק, ובפרט שהלכה זו נוסדה על ידי תנאים בארץ ישראל (לדעתי לא על ידי החשמונאים) ושם בפשטות לפחות חלק מהיישובים היו יהודיים לגמרי.

בכל אופן, אם הכוונה שההדלקה תהווה פירסומי ניסא ליהודים שיוצאים לשוק אחרי ההדלקה (ובזה מיושב מדוע נדרשת כמות של לפחות חצי שעה שמן), אזי פשיטא שבנדון דידן יש להדליק אחרי המשחק, שהרי המדליק לפני המשחק הנר יכבה עוד במחצית הראשונה רח”ל. ואם מדליק אחרי המשחק, אזי אז ייצאו ההמונים לרחובות, מי לבכיו ומי לריקודיו במזרקת כיכר מלכי העירייה, וכך יראו כולם את נרותיו  הזעירים ויתפרסם הנס באופן היותר משובח ונעלה.

מילות סיום

הלום ראיתי מה דדריש רבא בחגיגה ג ע”א:

דרש רבא מאי דכתיב מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב כמה נאין רגליהן של ישראל בשעה שעולין לרגל בת נדיב בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב שנאמר נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם אלהי אברהם ולא אלהי יצחק ויעקב אלא אלהי אברהם שהיה תחילה לגרים…

וכידוע, כל אמורא שמוזכר בגמרא היה יכול להחיות מתים. רבא הקדוש כבר צפה שרגליהם העדינות והנאות של ישראל אולי יהיו בשוק אבל ממש לא במונדיאל (שעולים אליו ליראות ברגל). דישראל הללו רחמנים בני רחמנים, אבל לא ממש שחקנים בני שחקנים. ואף דיפו פעמיהם בנעלים של בת נדיב, קצת פחות יפו בנעלי הכדורגל. בעוונותינו בעניין זה יפיותו של יפת לא ממש שורה באוהלי שם. מה טוב שאבינו אברהם ע”ה ברוח קודשו כבר הקדים להביא לנו גרים (“שהיה תחילה לגרים”), ומכאן להני אפרקיים שרגליהם רחבות שמשחקים עבורנו בכל דוכתא, וכידוע דהמכבים דהאידנא הלו המה אנשי השם האפריקיים.

אלא שכעת רק נותר לנו לשנות את החוקים בפיפ”א, ולאפשר גם לנבחרת לאומית להשתמש בשחקני רכש (גר תושב), ואז אולי נגיע לגמר המונדיאל הפיננסי. ואפשר כשמאמנם יהיה יהודי יהיה בזה משום אמירה לנכרי או זריקת קיסם לאש על ידי יהודי, והוא קידוש השם שאין כמותו שנאמר: “ונער קטון נוהג בם”.

ומדאתינן להכי, אין לי אלא להמליץ מעומק ליבי שבבחירות הבאות לפיפ”א ייבחרו דרעי, ביבי, בן גביר וגולדקנופף. המצע שלהם מאד מתאים לניהול הארגון החשוב הזה שכאן תוכלו לראות מעט מעלילותיו במונדיאל הזה (לא מצחיק בכלל) וכאן על שחיתותו בכלל. אם כן, בן גביר ודאי יגדיל לעשות בהריגת המוני גוים (ערבים ואחרים) בעת הקמת האיצטדיונים. אם אלו הרגו באויביהם ואבד כששת אלפים או שבעת אלפים איש, הרי בן גביר יפליא לעשות בזה טובא. דרעי וביבי כמובן ישחיתו את המערכת הרבה יותר טוב ממה שעושים ראשיה כעת ובעבר. אם אלו מועלים בכספים ומודחים, הרי שאלו שלנו כבר ישבו או יישבו בכלא, וידם להם רב בכל מילי דשחיתות, סיגרים, שמפניה, ויישוב ארץ ישראל בבתים שונים כדת אין אונס. ואילו גולדקנופף, שסוגר את החמישייה שלנו למונדיאל הבא, יוודא שלא תהיה שם “תרבוס יו-וון” ושזמן הגמר לא יעלה שוב על זמן הדלקת הנר. וכשהם יגלו לו שיש משבר דיור וחסרים איצטדיונים, הוא תמיד יוכל לארגן פרויקט בנייה כמו בקאטאר (במחיר סביר של כעשרת אלפים מתים, באמירה לנכרי או לחילוני). ואז יאמר להם אותו צדיק, חסידא ופרישא, בלשונו הטהור: “עישרתם, עירבתם, הדליקו את הנר”.

לא נותר לי אלא לסיים בתפילה ליושב מרומים, שתיקנתי לומר אחרי הדלקת נרות הערב, רגע לפני שרגלו של מסי כלה מן השוק (זהו כנראה המשחק האחרון שלו):

יהי רצון מלפניך ה’ אוא”א שבזכות הדלקת הנר כהלכתה שעשינו השנה, שתזכנו לראות גמרים רבים וטובים לפניך (לאישה: שתשים דמעותינו בנאדך להיות, ותצילנו מגורלן של נשים עגונות שבעליהן טבעו במים שאין להם סוף בקטאר). ויהי רצון שתזכנו לעשות כן אך ורק באמצעות אמירה לנכרי, אבל חמול על הנכרים שגם הם ברואיך, ותן להם לנצח את היוונים, בבחינת יכה יוסי את יוסי, ובא לציון גואל ושלום על ישראל.

הלוא כה דברי כאש נאום ה’.

38 תגובות

  1. בהתייחס למכתבי הרבנים, אלו ואלו – האם לא פשוט יותר להדליק נר חנוכה עם השקיעה, כמתבקש מעיקר הדין?
    הרי מצותה משתשקע החמה. בחו”ל שנהגו רבים כשיטת רבנו תם, ממילא הדליקו ב”שקיעה שניה”, שהיא בשעת חשיכה גמורה, אבל לדידן מעיקר הדין הזמן הוא בשקיעה האחת והיחידה, וזה לפני השעה 16:40, ולמה להמתין עד 16:55, או אפילו מאוחר יותר?

        1. כפי שכתבתי, הן בכל אופן תכלינה מן השוק בתום המשחק. במחילה, אבל אני דווקא איתו.

  2. כבודו קורא למי שלא יודע את השעה המדוייקת של המשחק – ונזכיר שחלק מהאוהדים נהרגים (שלא נדבר על הפצועים ועל הקללות) כדבר שבשגרה (מבלי להזכיר את אלפי המתים השנה בהכנה לאירוע בקטאר המארחת) – “חי בירח” אבל לא יודע שקטאר עצמה קנתה את השחקנים שלה?
    -לעניין עיקר הדיון ההלכתי אותם הרבנים סבורים כידוע שזו בעיה גדולה להדליק בשעה מאוחרת ולכן פסקו כך.

  3. כמדומה שהתחלפו לו למר שני המועדים שהם מדרבנן.
    עכ”פ בשכונתי הקדוש ניתן להדליק בשופי בזמן ויהיו מספיק רגלים בשוק.

  4. ושמעתי שבאחת הקהילות השבת ציין רב בית הכנסת שיש הנוהגים לומר בחנוכה “גמר טוב”, והמשכיל בעת ההיא ידום.

    1. זה בטח יותר מבוסס מאשר לאחל זאת בהושענא רבה (בעצם גם בראש השנה, אבל אל תגלי לאף אחד).

    2. לא הבנתי מכל ההומור הזה, מה הרב מציע לעשות למעשה? להדליק אחרי המשחק? אתה לא רואה בזה כשל ערכי כלשהו?

  5. נראה שחנוכה התחלף עם פורים השנה חחחחח
    חזק וברוך על כל הנ”ל.

  6. תנא דמסייע:
    Having a television in your home is like having a jew in your living room
    Father Leonard Feeney
    התפרסם במגזין “The Point” בשנת 1957

  7. יישר כוח הרב!
    עשית לנו שמחת חג אמיתית.

    צחקתי כל הטור עד המוות של העובדים הזרים.

    הזיה! שבעולם נאור כמו שלנו אף אחד לא שם פס על המוות המיותר הזה.

  8. אם עד עכשיו הסתפקתי אם יש כזה דבר גלגולים, עכשיו אני בטוח שהרב גלגול של סטנדאפיסט מוצלח במיוחד.

  9. מה לגבי עצם הצפייה? (לא מצד תרבות יוון אלא בגלל העובדים הרבים שמתו ברשלנות בהכנות לארוע)

    1. באמת לא יודע מה לומר. קשה לראות בזה בעיה ממשית, כי הצפייה שלי לא מעלה ולא מורידה. ואולי הצו הקטגורי יאסור. בכל מקרה באמת מתלווה לזה טעם מר מאד.

  10. א. הייתה תקנה – להדליק בחזרת האנשים לבתיהם. לגבי השאלה ששאלת – מן הסתם שעת החזרה מהשדות הייתה באיזור השעות האלה, שהיה טווח של כשעה מהשקיעה עד שכולם חזרו לבתיהם. אפשר לומר שש פחות משמעות לזמן היום, אבל לא נשמע שיש ערך מסויים להדליק דווקא בסוף אירוע זמני וחד פעמי, ולייחס לו חשיבות.
    ב. שיש שגעון כללי בעולם, שמכשיר שחיתות ואלילות ואובדן חיי אדם בשביל עונג ותרבות, יש מקום לומרר אמירה נגדית. אפשר לחנך להדליק, להיות חלק, ורק אז לראות אם רוצים. זה חינוך לבריאות, להעדפות נכונות, אני לא מבין לעשות לעשות צחוק מדבר כזה. ככה עשיתי עם בני, הדלקנו נרות, ישבנו שעה ושאלנו חידות שמחנו ואכלנו. ואז הלכנו לראות יחד. אם לא אנשי התורה יתוו דרך כזו, מי כן?

  11. עיקר חסר מן הספר שהוא אמירת הלל בברכה לאחר זכיית מסי שהינו לא פחות חשוב מהרצל

    1. לשמואל בקוראי שמו –

      דומני שאין מקום לומר הלל על נצחונו של מייסי, שהרי מקרא מפורש: ‘לא המייסים יהללו… ‘

      בברכה, שרגא קדמון-טיהארנסקי

      1. בס”ד ז”ך בכסלו תשפ”ג

        כדאי לציין שרבני הספרדים, ככותבי המכתב, הולכים לשיטתם, שהתורה לא ניתנה רק לאנשים החובשים עצמם בעולמה של תורה, אלא גם למי שמצוי ב’מקום שווקים’, וגם לאלה שנמשכים אחר ה’מונדיאל’ יש לתת הדרכה איך ליהנות מצפיה מעניינת בלי לוותר על קיום מצוות נר חנוכה כהלכתה.

        בברכה, שק”ט

        מלבד העניין להדליק נר חנוכה בזמן של ה’לכתחילה’ – יש גם עניין שלא לעשות פעולה שיש בה שיהוי וריגוש קודם קיום מצוות היום. מלבד החשש שמרוב התרגשות מהצפיה במשחק, תישכח מצוות היום – יש גם חשיבות להעלות את ערכי הנצח ל’ראש שמחתנו’…

        1. בס”ד ז”ך בכסלו תשפ”ג

          הצד השווה במסי ובאמבפה שהם מצאצאי ‘גרים בארץ’ שהשתלבו בארץ שקלטה את אבותיהם והביאו לארצם תהילה. מסי הוא מצאצאיו של אנג’לו מסי האיטלקי שהיגר לארגנטינה ונקלט בה. אמבפה הוא בנם של מהגרים – אביו מקמרון ואמו מאלג’יריה, שנקלטו בהצלחה במולדתם החדשה וטיפסו לפיסגה.

          אף ניצחונם של החשמונאים, היה לא רק הסתגרות מפני הגלובליזציה ההלניסטית, אלא זקיפת קומתם של היהודים שהביאה להם כבוד ברמה הבינלאומית. מכאן ואילך הופך עם ישראל למשפיע על התרבות הכללית, מתווספים אליו גרים ונלווים אליו ‘יראי ה’, עד ששנים שלושה דורות אחרי נצחון החשמונאים, עולים בני גרים – שמעיה ואבטליון – למעלת מנהיגי העם היהודי.

          הנרות שמדליקה כל משפחה יהודית על פתח ביתה – מסמנים למי שנמצא ‘בחוץ’: ‘בוא והצטרף. אתה מוזמן ליאור ולהאיר’. הנרות טבועים בחותמו של יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים, ומסמנים שהבית היהודי הוא ‘בית ועד לחכמים’ אך ‘פתוח לרווחה’ לכל מבקש, והוא מוזמן ליאור ולהאיר.

          בברכה, שרגא קדמון-טיהראנסקי

          1. בס”ד ג’ בטבת תשפ”ג

            נזכר בספרי חסידות ש’זאת חנוכה’ הוא גמר חיתום הדין של הימים הנוראים, שבו ניתן ‘מקצה שיפורים’. ראו בויקיפדיה ערך ‘זאת חנוכה’ ובמקורות שצויינו שם, ובמאמר ‘זאת חנוכה: סגולת היום בספרי החסידות’.

            ובהאי שתא, ביום הראשון דחנוכה היה ‘הגמר העולמי’, וב’זאת חנוכה’ המקביל לשמיני עצרת, מתגלה מעלת ישראל שה’ אומר להם ‘קשה עלי פרידתכם’, ונמשכים אורות החג לימי החולין הבאים, ובפרט שבאים לילי טבת הארוכים המסוגלים להוסיף בתורה.

            בברכה, ירון פיש”ל אורדנר

  12. אני חושב שזה זלזול בבית ישראל לומר שהם לא מסוגלים להתאפק ולקיים מצווה דרבנן שזוכים לקיימה רק שבעה ימים בשנה (וקל וחומר ביום הראשון של חנוכה – בשיא ההתלהבות) על חשבון צפייה בקבוצת גויים (או אולי בהמות) שרודפים אחרי כדור. (בפרט מוסבים דבריי לגבי הציבור החרדי כי לגבי הציבור הציוני דתי (עכ”פ הלייטי), לצערי הרב מאוד מסתבר שהם באמת מעדיפים את האפשרות של לצפות בגויים שרודפים אחרי הכדור.. דרך אגב, את החילוק הזה בין המגזרים שמעתי מרב ציוני-דתי בעצמו. אפי’ הם מודעים לפשרניות שלהם..לאיזה דור הגענו. ואת הפשרנות הזו כבר הפכו לאידיאלוגיה ממש לצערנו כמו שכותב המהר”ל בנתיבות עולם שיש נטייה לבני אדם ליצור אידיאולגיה כדי להתיר לעצמם את התאוות שלהם. וכמו שבבני עקיבא עשו את התערובת לאידיאולוגיה, לומר שזה דבר מבורך ועוזר לנערים לדעת כיצד יוצרים קשר גם עם בנות, ולמרות שהרצי”ה שהיה גדול הדור בציונות הדתית התנגד לזה בתוקף (יעויין שיחות הרצי”ה) אלו אנשים שלא בדיוק מעניין אותם מה גדולי התורה חושבים אפי’ אם זה גדולים מהציבור שלהם…והוא רחום יכפר עוון…)

    1. בס”ד כ”ח בכסלו פ”ג

      למשה – שלום רב,

      הרבנים הספרדים שכתבו את המכתב הממליץ להדליק לפני המשחק, פונים גם אל הקהל המסורתי שמצוות הדלקת הנר חשובה להם, אך גם החשש שמא יPסידו את הצפיה במונדיאל – אינו זר להם.

      החשש אינו שיבטלו בזדון את הדלקת הנר, אלא שידחוה לאחר המשחק, ובינתיים מרוב התלהבות מהמשחק ובסערת הדיונים על מה שהיה ומה שנעשה או לא נעשה – פשוט ישכחו את מצוות היום.

      לכן יעצו הרבנים להדליק את נרות החנוכה כמה דקות לפני שידור המשחק, ורק אחר הדלקת הנרות ידליקו את הטלביזיה ויצפו במשחק.

      זו תמיד דרכם של חכמי הספרדים, לדאוג גם ליהודים פשוטים, ולקרבם בסבלנות גדולה לתורה ומצוותיה. וכדרכו של אהרן שהיה אוהב את הבריות, גם מצב של ריחוק מסויים, וע”י אהבתו וסבלנותו – היה מקרבן לתורה.

      בברכה, הלל פיינר-גלוסקינוס,

      1. מלבד החשש הממשי לשכחה, יש גם הפן הערכי, להראות שמצוות ה’ חביבה עלינו וקודמת בערכה ולכן גם בזמנה להנאת המונדיאל, שאין אנו מניחים ‘חיי עולם’ מפני ‘חיי שעה’.

        בברכה, הפ”ג

        ומכאן גם תשובה לטענה שבזמננו מגיעים רוב האנשים הביתה בשעה יותר מאוחרת ולא סמוך לשקיעה. ובכל זאת, יש סברא לומר, שכיוון שגם סמוך לשקיעה יש אנשים ברה”ר – הרי שבל זאת יש מעלה ערכית בהקדמת ההדלקה, שיש בה זריזות וחיבוב המצווה.

      2. לא התכוונתי לערער על מה שכתבו הרבנים כותבי המכתב. להפך, התכוונתי לערער על דברי הרב מיכאל אברהם שכתב ואני מצטט: “אנוכי הקטן לא נמנה על אלו המאמינים בזה (אפילו לגבי דידי. אל תגלו לאף אחד)…וספק רב אם המוני בית ישראל צאן קדושים יוכלו לעמוד באתגר האופטימי שהציבו בפניהם הני רבוותא”… על זה כיוונתי את דבריי.

    2. משה, מציע לך לעבור על מודעות דרושים. אם יש ישיבה שמחפשת משגיח, נדמה לי שאתה מועמד אידיאלי. הטפות בלי טיעונים, לדבר שטויות ולהפריח סיסמאות בנחרצות וכו’. אלו בדיוק הפרמטרים הדרושים לתפקיד. בהצלחה.

  13. תודה על דבריך הנכוחים. כל פעם מחדש אני מתפעל מהם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

קרא גם את הטור הזה
Close
Back to top button