המדרשיה: "היה היה בית ספר" (טור 577)

הסרט והמציאות

בס"ד

במוצ"ש האחרון הוקרן בטלוויזיה הסרט 'המדרשיה', והרוחות ברשת ובתקשורת סוערות. בוגרים רבים חשים שזהו סוג של רקוויאם, הלוויה של מוסד מפואר ("ספינת הדגל של הציונות-הדתית", עאלק), ולא בכדי. יש לזכור שהמוסד הזה באמת נפטר לפני כחמש-עשרה שנה, והסרט מלווה את שנותיו האחרונות. השאלה האם הסרט עושה עוול למדרשיה? האם הוא מציג תמונה מעוותת? האם זו תמונה של כמה שנים אחרונות או שגם בשנים הקודמות זה היה המצב? מה יש לנו לומר על התמונה הזאת? האם באמת זו הייתה ספינת הדגל? האם כך אמורה להיראות ספינת דגל?

יש כאן לא מעט רגשות, חלקם של בוגרים ואוהדים שהסנטימנטים שלהם (שבעצמם מהווים תופעה מרתקת) גורמים להם לצבוע את העבר בוורוד מוגזם ולהתרגז על התמונה שניבטת אלינו מהסרט ועל התדמית שמקבלת ממנו המדרשיה. מהצד השני, יש צופים זועמים שרואים את תמונות הוונדליזם הנוראי וטוענים שאסור לנו להביט על האספקטים החיוביים, גם אם היו כמה כאלה שמתחבאים בתוך הסערות, כי בסך הכל מדובר בטירוף מערכות שאין ולא יכולה להיות לו שום הצדקה. דבר אחד ברור, גם בסוגיות הללו כולם, מכל הצדדים, מאד נחרצים.

לפני כמה ימים שאלו אותי באתר לדעתי, וחשבתי שהגיעה העת לכתוב על כך משהו. עולים כאן המון אספקטים, ואני עצמי, כבוגר (עם סנטימנטים), כמובן מעורב אישית בנושא. הכרתי את המדרשיה כתלמיד, קצת כמורה, וגם כחבר מועצת ההנהלה, מכמה זוויות ובכמה תקופות. יזמתי וליוויתי תכניות לימודים חדשניות, וראיתי את המתרחש בו בכמה תקופות. הייתי בקשר קרוב מאד עם הרב יגל (רק אחרי סיום הלימודים כמובן), ובקשר קרוב גם עם האישים שבאו אחרי הרב יגל, ולכן יש לי היכרות גם עם מה שקרה אז. יכולתי לכתוב כאן אנציקלופדיה על ההיבטים השונים של הסרט ושל המדרשיה כשלעצמה, אבל אשתדל להכניס את הדברים החשובים לטור אחד.

רקע

המדרשיה הוקמה בשנת 1944, ובשנותיה הראשונות מצבו של הציבור הדתי היה בכי רע. עד שנות החמישים צעירים עם כיפות לא יכלו ללכת חופשי בתל אביב. לא פעם הם חטפו מכות וקללות, והעדיפו ללכת עם ברט ולא עם כיפה. רגשי הנחיתות היו קשים, ובצדק מסוים. 'אדוני הארץ', היהודים החדשים, הרגישו בעלות עליה (במידה של צדק, בגלל תרומתם להקמתה), וזלזלו מאד בדוסים. אין פלא שהציבור הדתי היה אחוז רגשי נחיתות ואיבד את טובי בניו. לא נוח היה להישאר חלק מהציבור העלוב והמושפל הזה, בפרט אל מול ההצלחה המסחררת של החילוניות והמודרנה.

ישראל סדן, יו"ר נוער המזרחי (=נע"ם) החליט לעשות מעשה. הוא הזמין את הרב יהושע יגל להקים יחד איתו ישיבה תיכונית שתשנה את המצב הזה, 'מדרשית נעם'. הם חלמו שבוגריה יתחרו עם מיטב הנוער בכל התחומים ויעלו עליו בתחום המדעי והטכנולוגי, בתחום האקדמי, בתחום התורני, בתחום תרבות הגוף, בצבא, באמנות ובתרבות, בתקשורת וכו'. אל לכם לזלזל בחלוציות של המפעל הזה שאולי נשמעת לרבים מאיתנו טריוויאלית. זה היה פרויקט לשינוי תדמית של דור ויצירת מודל של יהודי (דתי) חדש לגמרי. הרעיונות אולי היו באוויר, אבל דומני ששני האישים הללו היו הראשונים שגיבשו אותם וניסו להפוך אותם לתכנית מעשית.

עוד לפני המדרשיה הייתה קיימת הישיבה של כפר הרא"ה, מיסודו של הרב נריה, אבל זו הייתה ישיבה חקלאית, ודומני שלפחות ברבות הימים היה נראה שמטרותיה היו מעט שונות. הן היו בעיקר בכיוון של חלוציות (כלומר יישוב ארץ ישראל במובנו הקלסי – ברוח דברי החת"ם סופר על חקלאות בארץ ישראל), תרומה לחברה, מימוש חזונם של הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה. זו לא הייתה המטרה של סדן והרב יגל. הם דיברו על יהדות חדשה מעורה בכל תחומי החיים, ולא על נישה אחרת. לאחר מכן הישיבה בכפר הרא"ה הפכה לישיבה תיכונית, ובמובן הזה המדרשיה הייתה הישיבה התיכונית הראשונה. כאמור, להבנתי גם חזונה היה שונה במהותו מזה של כפר הרא"ה והרב נריה.

המודל שלהם היה בתי הספר החקלאיים, בנוסח 'כדורי'. משם יצא דור המנהיגים החילוניים, והרב יגל וסדן שאפו ליצור 'כדורי' לדתיים. אפילו עולם המושגים היה לקוח משם (אליפים וכו'). ההשבעות, המסורות, העצמאות של התלמידים והחינוך ליוזמה, הציפיות הגבוהות, הפראזות ועוד. וכמובן גם הפראות וחוסר הגבולות.

חייבים להודות שהמפעל הזה הצליח. בעקבותיו באו רבים וטובים, וכך נוצר המצב המוכר לנו כיום שבו בוגרי החינוך הדתי משולבים בכל התחומים. זה אולי נראה לרבים מאיתנו מובן מאליו, אבל זוהי במידה רבה תוצאה של אותו חזון ופרויקט נועז. עד השנים הללו ממש מתווספות משימות נוספות באותו כיוון: צבא, תקשורת, אקדמיה וכלכלה, אמנות ועוד. כל השטחים הללו נכנסים לאט לאט לתחום הרלוונטיות של האדם הדתי. עד היום יש תחומים שבהם זה לא מובן מאליו ובטח עוד לא שלם, ולכן בלי קשר לוויכוחים שיכולים להיות על זכות הראשונים, חשוב להבין את החלוציות שהייתה בחזונם של שני האישים הללו. הפאתוס של ישראל סדן שדיבר על "ספינות דגל" ועל "האליטה של הציונות הדתית" ושאר פראזות שנשמעו לנו די מצחיקות, וכיום נשמעות כך עוד יותר, ממש לא היו כאלה. מדובר בחזון מרחיק ראות של אדם שלמיטב שיפוטי לא זכה להערכה מספיקה. אני חושב שהחזון היה בעיקר של שני אלו, הגם שהמימוש קרה בזכותם של אישים ומוסדות רבים.

כשתשאלו היום מי חולל את המהפכות בתרבות הדתית שאנחנו עדים להן עד היום, מעט מאד אנשים יצביעו על סדן, ועוד פחות על הרב יגל (שבכלל נתפס כחרדי, לא לגמרי בצדק). רוב הציבור בכלל לא מכיר אותם. ידברו איתך קודם כל על הרב נריה והרב קוק, ואחר כך על אורי אורבך (תקשורת), על ראשוני גוש אמונים (התיישבות וחלוציות) על הרב אלי סדן (צבא ומכינות) הרבנים גולדוויכט ועמיטל (ישיבות הסדר) ועוד. אבל בלי לערוך השוואות ובלי לפגוע באף אחד מהאישים הללו, לדעתי הרב יגל וישראל סדן היו במידה מסוימת שני האבות המייסדים של החזון הזה, ותרומתם למימושו הייתה מכרעת. כל אלו נבנו על חזונם והמשיכו אותו בכיוונים שונים. צריך להבין שהם לא חזו מוסד, אלא דמות אחרת של יהודי. המוסד היה רק האמצעי. לכן לשפוט אותם דרך המוסד זו טעות יסודית. צריך לשפוט את התממשות חזונם, גם בלי קשר להצלחת המוסד (שעליה עוד אדבר).

כאנקדוטה, כאשר הרב יגל נפטר חשבתי שתהיה כאן רעידת אדמה. יהיו כנסים, ייצאו ספרים, מפגשים ותכניות טלוויזיה ללא סוף. אבל בפועל היה כאן בעיקר קול דממה דקה. עד כדי כך, שההספד המשמעותי היחיד שנכתב עליו (עד כמה שאני מכיר ויודע) היה מאמר שלי במקומון בפתח תקווה (בעריכת מוטי זפט, דלי"ת שלי). לימים יצא ספר כלשהו שאיני יודע מי שמע עליו והיו קצת מפגשים, ממש מינורי. מדי פעם אני מגלה לתדהמתי שכשרוצים לצטט משהו שנכתב על הרב יגל, מופיעים הדברים שלי. זה די מדהים אם חושבים על תרומתו של האדם הזה לחברה הדתית והישראלית בכלל ולכולנו. ועוד לא דיברתי על ישראל סדן, שזכרו ממש התפוגג בזיכרון הקולקטיבי הישראלי ואפילו הדתי.

המדרשיה

הרב יגל היה אדם מאד לא קונוונציונלי. הסיפורים על השנים הראשונות מדברים על רכיבה פרועה על אופנוע והשתתפות במכות עם בריוני הרחוב בפרדס חנה. אבל גם מה שאני עצמי פגשתי אצלו היה בהחלט לא רגיל. הוא נתן לתלמידים חבל די ארוך, בדרך כלל בדרך של איסורים עם קריצות. החוקים היו לכל היותר המלצה, והאכיפה שלהם הייתה מאד חלשה. ועדי המחזורים היו מוסד משמעותי בקבלת החלטות במוסד. גם בתקופתנו התלמידים היו מאד עצמאיים ופרועים. גם אצלנו היו בריחות ושביתות כמו שרואים בסרט, וכמובן גם קצת ונדליזם ומכות (אם כי זה במינון שונה לגמרי ממה שרואים בסרט). אני משער שהאופי שהמדרשיה קיבלה בהחלט הושפע מאישיותו ומדרך חינוכו והתנהלותו של הרב יגל.

ההתנהלות שלנו וגם של ההנהלה (שהעלימה עין ואפשרה דברים רבים) הייתה מאד לא אחראית, ופלא בעיניי שבסרט רואים רק שניים שטבעו ועוד אחד ששותק בחצי התחתון של גופו. מהיכרות עם ההתנהלות, הייתי מצפה לתוצאות רחבות וקשות הרבה יותר מאוסף הפוחזים שהתנהלו שם כבתוך שלהם. אבל זו תוצאה של העצמאות והיוזמה.

המדרשיה קיבלה תלמידים מכל שכבות האוכלוסיה (ובניגוד למיתוסים, לא היה מאד קשה להתקבל ל"אוקספורד של הציבור הדתי", "ספינת הדגל" וכדומה, עאלק). רבים קיבלו שם הזדמנות שלא היו מקבלים במוסדות מקבילים. אף אחד לא עשה אצלנו עניין ממזרחי או אשכנזי. זה פשוט לא שיחק אצלנו שום תפקיד, וזה גם בא לידי ביטוי בהרכב התלמידים. זה היה מאד חריג ביחס למקובל אז (וכנראה שגם היום המציאות עוד לא שלימה בעניין הזה). חברי הטוב, רמי בוכריס ז"ל (נהרג כקצין שריון בסיני), בחור מרשים ומוכשר עם אישיות מדהימה מקרית ים, וכמובן ממוצא מזרחי, סיפר לי שלא קיבלו אותו ל'נתיב מאיר' ובטח לא תתפלאו שלא ממש נתנו לו הסברים והנמקות.

המוטו של הרב יגל היה החברותות בלימודים, כולל לימודי החול. לא השארנו את החלשים בצד הדרך, והייתה עזרה מובנית לכל מי שהיה זקוק לכך (לפעמים באמצעים לא קונוונציונליים, כדרכנו). גם בסרט ראו את הערבות ההדדית של פראי האדם לחבריהם. זה היה ממש ערך עליון, ולא רק להרע. הערכים ששלטו בהתנהלותו של המוסד הזה, היו עצמאות אישית, אוטונומיה של התלמידים תוך מאבק מתמיד מול ההנהלה, יוזמה, אחווה ועזרה הדדית, גיבוש חברתי, מודעות חברתית (אם כי זה לא יותר ממקומות אחרים). אני חייב לומר שהלימודים, חול וקודש כאחד, לא היו חלק מהותי מהשהות שם. מישהו בסרט אמר שהוא לא היה תלמיד במדרשיה אלא דייר, וזה הזכיר לי שכששואלים אותי האם למדתי במדרשיה אני תמיד אומר ששהיתי שם כארבע שנים. אבל צריך לדעת שגם אלו שלמדו (החננות) לא הפרו את ערכי היסוד: קבלת מרות הרוב הדמוקרטי. אם מחליטים לברוח או לשבות, כולם בעניין.

צריך להבין שלהתנהלות כזאת יש מחירים לא פשוטים. כשנותנים סמכות ופותחים אפשרויות לילדים פרועים מקבלים לפעמים סערות קשות, השתוללויות ופיגועים שונים. בסוף גם מגיעים לאיבוד שליטה גמור, כפי שקרה בשנים האחרונות. אבל אסור לזלזל גם בתועלות של המדיניות הזאת. כפי שדובר בסרט, המדרשיה הוציאה מרובנו משהו שלא היה יכול לצאת מאיתנו במקומות אחרים. היא אפשרה לנו להוציא הכל, על כל המחירים שכרוכים בדבר. אני יודע שאני עצמי החזקתי בו זמנית בשתי דמויות ודרכי התנהלות שונות לגמרי, אחת בבית בחיפה (ובבני עקיבא שם) והשנייה במדרשיה (ובבני עקיבא שם). זה היה משהו לחלוטין שונה.

מבחינת התוצר של המוסד, דומני שיש לו כמה מאפיינים. בסופו של דבר, רוב ככל פראי האדם הללו יצאו אנשים די בורגניים (כמו שאמר מישהו בסרט), ובהחלט נורמטיביים ופרודוקטיביים. איני מתרשם שיצאו מהמדרשיה יותר פושעים ואנשים יותר אלימים ופחות מוסריים לעומת מקומות אחרים. השנים הסוערות הללו לא באמת בנו בתוכנו אלמנטים בעייתיים לטווח הרחוק, אבל הם כן תרמו לאישיות תרומות ייחודיות שהופיעו בהמשך, רובן לטובה. רק אנקדוטה, במחזור שלנו בצבא, מבין כל חיילי ההסדר בשריון (ורובם המוחלט שירתו אז בשריון), יצאו 12 חבר'ה לקצונה. מתוכם היו 11 מהמדרשיה. דומני שהאחוז שלנו מבין כלל הבני"שים בטח לא עלה על 10%. אני לא חושב שזה מקרה בעלמא.

אמנם יש לומר ביושר שלהערכתי המיתוסים על הבולטות של הבוגרים בחברה הישראלית מופרזים מאד. לדעתי יש מוסדות שבוגריהם בולטים הרבה יותר בכל התחומים (כמו 'נתיב מאיר' למשל), הן התורני, הן האקדמי, הציבורי, הצבאי ועוד. המוסד הזה גם הואשם בכך שלא הוביל עמדה אידאולוגית. הר"מים היו מגוונים יותר מרוב המקומות האחרים, והעובדה היא שגם הם וגם תלמידיהם עברו שם תהליכים לכל הכיוונים. היה מיתוס שמנסים שם 'לשרוף' את התלמידים לכיוון חרדי, אבל האמת היא שכל אחד שהכיר את הרב יגל ידע שמבחינתו זה בכלל לא היה אישיו. הוא רצה שהתלמידים ילמדו תורה, וממש לא חשוב לו אם זה בפוניבז', בחברון, בישיבת הסדר או ב'מרכז הרב'. כך גם נראו הר"מים שהוא הביא, אם כי ביניהם בהחלט היו שניסו 'לשרוף' תלמידים. הכל הלך שם, וכל אחד פעל בכיוון שלו. לא היה כיוון מוכתב מלמעלה.

זה לא אומר שלא היו ויכוחים סוערים, כדרכם של נערים, אבל אידאולוגיה לא הייתה אישיו חינוכי במוסד. במובן מסוים ניתן לומר שהערך שהמוסד הנחיל הוא היעדר אידאולוגיה. תלמד תורה, תהיה איש טוב שתורם לחברה ומצליח בתחומו, והכל מצוין. לא אכפת לי כיצד אתה מתייחס לרב קוק ולאיזו מפלגה אתה מצביע. כשהייתי במועצת ההנהלה ההורים (שעקרונית לא קיבלו ייצוג שם), שבחלק נראו ממש מיזרוחניקעס מן השורה,  ניסו להשפיע עלינו למנות ראש ישיבה… חרדי, נגד מועמד שלימד בישיבת הסדר. זה מבחינתי היה אירוע מכונן. בעיניי זה מסר ייחודי וחשוב מאד, שלא תמצאו במקומות אחרים. השדר שעלה מכל מקום הוא שלא ממש מעניינות אותנו האידאולוגיות והפוליטיקות, אלא רק התוכן. אז כשאומרים שלמדרשיה לא היה ייחוד (ראו למשל כאן), דומני שזה היה ייחודה. כל הישיבות עם הייחוד הגדול הן מאד לא מיוחדות בעיניי. לא חסרות ישיבות שצבועות בצבעים אידאולוגיים ברורים (ישיבות 'קו'). יש אלפים כאלה. בעיניי דווקא כאן בא לידי ביטוי החוסר שנוצר עם סגירתה של המדרשיה. יש צבע חסר בנוף החינוכי שלנו היום.

דוקוב במאמרו טוען שזה אומר שלא היה מסר ולכן לא הייתה השפעה משמעותית על החברה, אבל לדעתי הוא לא צודק. אכן לא היה שם 'קו', אבל זה גופו היה המסר, וה"קו" הזה כאמור היה בהחלט ייחודי, הרבה יותר מכל 'קו' אידאולוגי נוקשה. להתרשמותי בוגרי מדרשיה נדירים מאד בעולם של 'הקו', בוודאי בהנהגה הרבנית שלו. תרומתה של המדרשיה לא נמדדת בקו אידאולוגי כזה או אחר, אבל זה לא מה שהיא רצתה לעשות. היא רצתה לתרום לחברה בכל התחומים ובכל הגוונים, ואת זה היא עשתה. לי אישית זה מאד חסר היום.

אגב, כחלק מאותה מדיניות, נוצר שם מצב שבו אנשים שונים שאוחזים בהשקפות מאד שונות (לא רק שרף מול צדיק-על) מרגישים חלק מאותה משפחה, עם מחויבות גדולה וקשר עמוק לחבריהם, ועם סנטימנטים חזקים ביותר למוסד, לרב יגל, וכמובן לבני המחזור. אני חושב שזה נוצר שם בזכות אותה מדיניות ואותו חוסר 'קו'.

אין להכחיש שגם לזה יש מחירים. קודם כל, היכולת שלנו לשבת וללמוד בישיבה שאחרי התיכון לא הייתה מן המשובחות (דומני שישיבת הר עציון מתחרטת עד היום על כך שקיבלה מספר כזה של בוגרי המדרשיה. אנשי 'נתיב מאיר' בני גילנו הקימו את ישיבת ההסדר במעלה אדומים). מעבר לזה, אחוז החילון במדרשיה היה גבוה יחסית, שכן לא הייתה אינדוקטרינציה אידאולוגית. כולם התקבלו והוכלו, והרב יגל דגל במדיניות שלא זורקים אף אחד (למעט מקרים קיצוניים שגורמים נזק גדול לאחרים). הבוגרים שייכים לכל מיני שכבות באוכלוסיה, תפיסות, עיסוקים ושיוכים, ואני מתרשם שההתפלגות רחבה יותר מהמקובל במוסדות אחרים. בכתבתו של דוקוב תוכלו לראות את רשימת הרבנים שהוא מביא מנתיב מאיר, ותוכלו להתרשם שהכמות גדולה אבל המגוון די מצומצם. כפי שכתבתי למישהו, ההבדלים הם בעיקר בשאלות כמו האם הרב קוק היה שרף או רק צדיק נשגב. גוונים כאלה או אחרים, בין הגוש למרכז הרב וה'קו'. במדרשיה, לעומת זאת, רוב הרבנים שיצאו הם בכלל חרדים. לא היה שם קו אידאולוגי.

מכאן גם עולה, כפי שהסברתי למעלה, שכשבוחנים מהי התרומה של המוסד ומייסדיו, טעות היא לבחון אך ורק את הבוגרים ומה הצבע שלהם (אם בכלל יש  להם צבע). כפי שהסברתי למעלה, מדובר במוסד ראשוני, וככזה כל תוצרי הישיבות התיכוניות הן במידה מסוימת תוצרים של החזון של הרב יגל ושל ישראל סדן. השפעתם של שני האישים הללו על החברה צריכה להימדד בצורה הרבה יותר רחבה מאשר המקום שתופסים הבוגרים, או האם הם יצרו אידאולוגיה ספציפית כזו או אחרת. הם יצרו מצע שעליו ניתן היה לגדל המון אידאולוגיות שונות ומשונות (שלחלקן אני מניח הם לא היו מסכימים). הצבעים הללו ברובם נכחו בתוך המוסד עצמו, אבל בוודאי לא נשללו על ידו. זוהי מדידה שונה לגמרי.

תיאור הסרט

הסרט עומד על כל האספקטים הללו, האורות והצללים, ולדעתי מבטא אותם נאמנה. הוא בהחלט מעורר שאלות לא פשוטות, אבל התמונה שהוא מציג אמינה ומייצגת. עולה שם תזה שהמצב השתנה בעקבות החלפתו של הרב יגל, אבל לדעתי זה לא העניין. הוא עצמו הוחלף בין היתר בגלל התחושה שמאבדים שליטה. כלומר איבוד השליטה היה הגורם והחלפת הרב יגל הייתה התוצאה, ולא להיפך. אפשר לתלות את אבדן השליטה בהרבה דברים, וחלקם עלו בסרט. אני לא חושב שחסרונו של הרב יגל היה מאד חשוב לעניין זה.

כל התופעות שתיארתי עד כאן הוצגו בסרט היטב. וכולן היו אצלנו וכנראה גם לפנינו, ולא נולדו עם עזיבתו של הרב יגל. להיפך, כפי שהסברתי רבים מההיבטים הללו נוצרו ממנו ובהשראתו (אם כי הלכו לפעמים רחוק מדיי). כנראה שעצמאות כזאת לתלמידים צעירים, התנהלות לא אחראית והדגשת ערכי המקוריות והיוזמה, מביאה בסוף לאבדן שליטה. התמונות שמוצגות בסרט הן מזעזעות. ניפוץ שיטתי וסתמי של רכוש, זלזול נוראי במורים ורבנים היו בממדים שלא הכרנו בתקופתנו. אבל אלו הבדלים שבעוצמה ולא במהות. האלמנטים שהביאו לזה היו כולם גם קודם. הם טבועים בדנ"א של המוסד.

ניתן לראות זאת דרך אנקדוטה. כשהצטרפתי למועצת ההנהלה, גוף מעונב מלא באישים חשובים וידועים מאד, הדבר הראשון שאמרתי בישיבה לתדהמתם של כל הסלבס שם היה שלמוסד הזה אין זכות קיום וצריך לסגור אותו. אין צורך לומר שכולם שם היסו את הצעיר החצוף, אבל לשבחי ייאמר שאחרי לא הרבה שנים (בערך שתים-עשרה) כולם הבינו שצדקתי וזה בדיוק מה שקרה. אגב, כשאמרתי את הדברים (בשנת 1994 בערך) זה לא היה בגלל המצב במדרשיה באותו זמן, שאותו לא ממש הכרתי, אלא לאור מה שאני הכרתי בזמני שלי. ללמדכם שהשינוי של השנים האחרונות לא היה מהותי. הבעיות היו שם כל הזמן.

התחושה של רבים מהבוגרים שהסרט מציג תמונה מוטה ולא מאוזנת, שגויה בעיניי. היא נובעת מכך שהממדים החזותיים של הוונדליזם בשנים האחרונות הם כל כך חזקים ויזואלית שהם מאפילים על כל האספקטים האחרים, טובים ורעים כאחד. אם תשאלו מי שצפה בסרט, הוא בדרך כלל יאמר לכם שהסרט אינו אלא אוסף השתוללויות פרועות בנוסח בעל זבוב. אבל זה ממש לא נכון. העוצמה של הסצנות הללו תופסת את כל תשומת הלב ולא נותנת לאנשים אפשרות לשים לב לאספקטים האחרים שהוצגו שם ולהבין שהתמונה מורכבת יותר מאוסף נזיפות וזעזוע שניתן לקרוא בעיתונות בימים אלו. רוב מה שכתבתי עד כאן הופיע גם בסרט, אבל לא רואים את זה בתוך הסערות ותימרות העשן.

אין צורך לומר שבעיתונות הכללית היו שתלו בזה את התפרעות המתנחלים בימים אלו, אחרים ביקרו בחריפות את האליטיזם ואת ההשתוללות. התחושה של רבים היא שהמוסד הזה היה נזק מתמשך. כאן נחשפו שורשיה של הפראות הימנית והדתית. כל אחד תלה בסרט הזה את הבוקי סריקי שלו, אין צורך לומר שזה נאמר ללא צורך בהצדקות ממשיות. בפייסבוק קראתי טענות שדוחות את האמירות שמי שלא היה שם לא יכול להבין. רואים בסרט ומבינים הכל. מדובר באוסף יצורים שמוטב שלא נבראו משנבראו וזהו. אז זהו, שהביקורת הזאת פזיזה ולא רצינית. לדעתי באמת אי אפשר להבין, בטח לא מתוך צפייה בסרט, אבל זה כמובן לא אומר שאי אפשר לבקר את מה שהיה במדרשיה ואת מה שרואים בסרט.

כעת ארצה לגעת בכמה שאלות שעולות מצפייה בסרט.

א. על ערכם של גיבוש ו-וונדליזם

כאמור, הגיבוש החברתי היה ערך מרכזי מאד (בעידוד ברור מלמעלה). גם אחרי שסיימנו את חוק השתוללותנו, יש אצל כולנו סנטימנט עמוק מאד למוסד ולחברים, וגם לשאר הבוגרים מכל המחזורים. כל אחד מאיתנו מכיר את הסיטואציות שבהן אתה מגלה מידרשיסט באיזשהו מקום ממחזור כלשהו שמעולם לא שמעת עליו והבדל הגילאים שלכם הוא עשרות שנים, אבל אתה צריך רק לברר מאיזה מחזור הוא ואצל מי למד, וסיכוי סביר שתקבל עזרה נלהבת וטיפול VIP. הקשר המשפחתי בינינו ממש לא ממוקד לבני דמותנו, לאלו שחושבים כמונו או חיים כמונו. זה סוג של משפחה, ולכן הוא אינו תלוי באידאולוגיות ובתפיסות (כאמור לעיל). גם בסרט עצמו יכולתם לראות שברגע שהבוגר שומע שמדובר במדרשיסט, ובטח אם הוא עושה סרט על המדרשיה, הוא מיד נרתם. אבל רק אם הבמאי יוציא את המדרשיה טוב כמובן. אל לו להראות תמונות וסרטונים שלא מתאימים לעיניה הרגישות של אם יהודייה, גם אם זו המציאות לאשורה. החשש לתדמיתה של המדרשיה והסנטימנט העמוק אליה משותף לבוגרים בסרט ומחוצה לו.

מישהו כתב לי שגיבוש, ובוודאי סנטימנט, אינו ערך אלא אמצעי, ואין לו הרבה משמעות אם הוא משמש למטרות שליליות. עניתי לו שאיני מסכים מכמה סיבות. ראשית, לא נכון שהגיבוש שימש רק למטרות שליליות. היו שם הרבה תופעות יפות מאד, ובלי הערך של הגיבוש הן לא היו קורות. מעבר לזה, גם לגבי הוונדליזם אפשר להעלות את אותן תהיות. אם הוונדליזם הזה לא יצר תוצאות בעייתיות לטווח הארוך (מבחינת אישיותם של הבוגרים), האם ניתן לגנות אותו ולטעון שאין הצדקה למוסד כזה? אולי הוא סייע ליצור תוצאות חיוביות שלא היו קורות בלעדיו?! נכון שהחבר'ה כילו חמתם בעצים ובאבנים, אבל גם זה רק אמצעי. בסוף בסוף, התוצר החינוכי חשוב לא פחות.

איני טוען שוונדליזם הוא עניין שולי ולא חשוב, אלא שהשיפוט שלו לא יכול להיעשות בצורה חד ממדית, רק מתוך סערת הרגשות שנוצרת מצפייה בסצנות המזעזעות הללו. יש כאן מוסד שלקח סיכונים ויצר תוצרים שבעיניי הם משמעותיים מאד וייחודיים מאד. יש לדרך מסוכנת כזאת מעלות וחסרונות, וכבר הבאתי את טענתי שאין לכך הצדקה (ולכן המלצתי לסגור), אבל להסתכל על הדרך הזאת ולשפוט אותה בפריזמה של מה שקרה בה עצמה בלי להתייחס לתוצר החינוכי זה בעיניי שיפוט שטחי. נדמה לי שהריבוע של החינוך הדתי והישיבתי הוא חלק מחולשותיו המובנות, ולכן בהחלט יש להעריך מוסד שלוקח על עצמו לחרוג ממנו, למרות הסיכונים שכרוכים בחריגות קיצוניות כאלה.

השיפוט של ערכים חיוביים כמו גיבוש ושל ערכים שליליים כמו ונדליזם, אינו חד ממדי ולא פשוט כפי שנדמה במבט ראשון. הסיפור מסובך יותר.

ב. בעל זבוב

קשה להתעלם מהאסוציאציה לתופעות בעל זבוב. כאשר קבוצת ילדים נקלעת לתוך מרחב סגור ומנותק כלשהו, מתפתחות שם תופעות מאד קיצוניות. חלק מהעניין הוא שגם ילדים לגמרי נורמטיביים יכולים להגיע להתנהגויות קיצוניות מאד. זה מה שקרה במדרשיה. רובנו (כולל עבדכם הנאמן) היינו ילדים טובים ירושלים, ובכל מקום אחר היינו גדלים בצורה קונוונציונלית ומרובעת ורגילה, עושים בגרות הולכים ללמוד ראיית חשבון וזהו. בלי לשבור שום פלורסצנט בדרך, בלי להשליך מהגג מכוניות בוערות, בלי לשבור איברים ולשתק נערים, ובלי להרוג כמה ילדים בטביעה.

זוהי תופעה מרתקת, ויש לתת עליה את הדעת. אבל צריך להבין שההתנהגות הזאת לא בהכרח מבטאת רוע. יש כאן התפרצות של משובות נעורים ברמות קיצוניות ובלי האחריות וההבנה של המבוגרים שמאזנת את העניין. אני לא חושב שהיו שם תופעות של רוע מהותי, ודומני שהעתיד של רובנו כאנשים מבוגרים מוכיח זאת. לכן כפי שהסברתי למעלה אמנם יש מקום לשפוט את התופעות הללו כשלעצמן אבל חשוב להתחשב גם בפרספקטיבה.

לדוגמה, הרב בלוך, ראש הישיבה האחרון (ידיד שלי), נראה בסרט כאדם חלש שנפגע אנושות מהתלמידים שזלזלו בו. אבל מהיכרות אישית אתו ועם הסיטואציה אני יודע שהמצב הוא הפוך בדיוק. מדובר באדם כריזמטי, שרוב ככל התלמידים מתו עליו. עד היום עולים אליו לרגל בוגרים מכל הסוגים והמינים, חילוניים ודתיים, חרדים ושאר ירקות. ולמרות ההערצה והאהבה הגדולה אליו ניתן לראות בסרט מה שעשו לו. מכאן תוכלו להבין שמדובר במעשים שלא נבעו משיקול דעת של ממש. אלו נערים שלא ממש שולטים ביצריהם ובדם הגועש שלהם. הם עושים מעשים בלתי נורמטיביים שגם מבחינתם שלהם אינם הגיוניים. זה טיבם של הנעורים, וכשהם מתנהלים ללא מגבלות – השמים הם הגבול, לטוב ולמוטב. זה מביא אותי לשאלת העדריות.

ג. האינדיבידואל והעדר

פן אחר של בעל זבוב הוא העדריות. מה שגורם לנערים נורמטיביים להתדרדר לתהומות כאלה הוא העדר. כשצופים בסרט, החוויה היא של עדר משתולל שדורס בדרכו את האינדיבידואל. כולם שם נראים כמו אוסף משובטים משתוללים, ואתה תוהה היכן נעלמו ההבדלים באישיות וכו'. כבר הזכרתי שההחלטות הקולקטיביות כובדו על ידי כולם, כולל הסחים (היורמים/חנונים וכו'). לכאורה קולקטיביזם קיצוני. אבל בו בזמן, הדוברים בסרט אמרו משהו הפוך לגמרי: שהמדרשיה הוציאה מהם את מה שבתוכם ובלבד שיהיה אותנטי. נשמע כאילו היא עודדה אינדיבידואליזם קיצוני, על האורות והצללים שבו. זה קצת מזכיר לי את מונטי פייתון (ראו בטור 249), בסצינה שבה כל העדר זועק "אנחנו אישיות ייחודית" בעוד שבחור שולי אחד לוחש "אני דווקא מאד קונפורמיסט".

גם בחוויה שלי, המדרשיה בהחלט עודדה אינדיבידואליזם. למרבה ההפתעה, העדריות והקולקטיביות הבוטה הזאת לא סותרים את האינדיבידואליזם שטמון בה. אדם בא לידי ביטוי בתוך הקולקטיב, ודווקא  זה מאפשר לו להוציא ממדים מאד אינדיבידואליים. השאלה איזה מקום הוא תופס במסגרת הקולקטיב, אלו כיוונים הוא דוחף, כמה יצירתי הוא וכדומה. כל אחד מוזמן לקחת את הקולקטיב לכיוון משלו, להציע הצעות, לבקש גיבוי וכדומה. כל יוזמה באה בחשבון, ותמיד יהיו כמה שיפעלו כדי לקדם אותה. אם זה יתפוס זה יקבל גיבוי וכל המחזור יצטרף. ואם לא – אז תעשה את זה לבד. אם יזרקו אותך הביתה, אל תדאג: ועד המחזור יאיים שכל המחזור ייסע ולא תראו אותנו כאן יותר. לא נשאיר אותך לבד.

איכשהו היחיד בא לידי ביטוי אינדיבידואלי מקסימלי דווקא בתוך קולקטיב משתולל. זה אמנם נשמע מאד קוקניקי, אבל החוויה מהמדרשיה היא לגמרי כזאת. כל ההשתוללויות הללו היו התלכדות והשתלבות של אוסף אינדיבידואליסטים קיצוניים, למרות שניתן לטעות ולחשוב שהתמונה הכוללת היא של עדר משובטים. אם אזכיר שוב את הטענה מהפייסבוק שזר כן יכול להבין זאת, אחזור ואומר שממש לא: זר באמת ובתמים לא יבין זאת. הצפייה בסרט מאד מטעה בהיבטים הללו, ומי שלא חווה את זה מבפנים באמת יגיע למסקנות מוטעות.

ד. תפקידו של בית ספר תיכון

שאלה נוספת שעולה שם היא עד כמה בית הספר הוא מוסד לימודי. רובנו לא למדנו שם הרבה, אבל השלמנו את החסר די בקלות (בסיוע החברים והערבות ההדדית). את מרצנו וזמננו השקענו בהיבטים אחרים לגמרי של החיים. האם הפסדנו משהו? אם כולנו היינו מתנהגים יפה, אז כנראה היינו עוסקים בלימוד מסודר ואינטנסיבי. מה בדיוק היה יוצא מזה?

זה מעורר את השאלה האם לא הגיעה העת לבחון מחדש את תפקידו של בית הספר? פנימייה היא סוג של מעבדה שמכינה אותנו לחיים, והשתתת הכל על לימודים מפספסת משהו מאד יסודי. היא מדכאת יוזמה, אחריות, חברות, אם כי כמובן מביאה לתוצאות שלוות ורגועות יותר. הפרעות והפוגרומים שבהם חזיתם בסרט היו אמנם מעשי זוועה, אבל היו להם תוצאות משמעותיות, גם אם לא מדידות.

ה. מעמד התלמידים בבית הספר

יש מודלים שונים שנותנים מעמד לתלמידים בבית הספר. יש בי"ס דמוקרטי, ויש מוסדות שונים שנותנים אמון בתלמידים וכו'. במדרשיה היה משהו מזה, אבל בצורה שונה. בבי"ס דמוקרטי נותנים לתלמידים מעמד, אבל מכוונים אותם שיקבלו את ההחלטות הנכונות (יש תרגילים ידועים כדי להשיג זאת. זו אומנותו של מנהל בי"ס דמוקרטי). אבל זוהי דמוקרטיה מדומה, קצת פיקטיבית. הסיבה לכך היא שעצמאות מלאה ומעמד אמיתי לתלמידים זה עניין מסוכן. בטח אם מדובר בכאלה שאי אפשר באמת לסמוך עליהם. אבל זהו ניסוי שהסיכון שבצדו מכיל גם פוטנציאל להישגים אחרים לגמרי. ההנהלה שם ידעה שההכרה במעמד התלמידים יכולה להביא אותם לפעול גם נגדה. לא בטוח שהיא ידעה, אבל התברר די מהר שהיא יכולה גם לאבד עליהם שליטה, כפי שבאמת קרה בסוף. ועדיין זה ניסוי חינוכי שלא הייתי שולל את ערכו ומשמעותו.

לעצמאות והריבונות הללו יש השלכות שבונות משהו מאד עמוק אצל התלמיד, ואת הפירות ניתן לקטוף בשלב מאוחר יותר. לא באתי להכריע כאן האם נכון לעשות זאת. להיפך, למיטב שיפוטי לא נכון ולא אחראי לעשות זאת (כפי שגם הצהרתי במועצת ההנהלה). ועדיין כששופטים את זה צריך לקחת בחשבון גם את הצדדים החיוביים של הדבר. כידוע, בכלכלה הרווח עומד ביחס ישר לסיכון, ובלי סיכון אין רווח גדול. לפעמים לא נכון לקחת את הסיכון, אבל לקיחת סיכון היא משהו שיש להעריך אותו. יש בו פוטנציאל לרווח שלא יושג בדרכים אחרות. רבים מאיתנו, הבוגרים וגם אלו שלא, חבים תודה לניסוי הנועז הזה, גם אם במבט רחב הוא נכשל או לפחות לא היה מוצדק.

סיכום

אני חושב שהשיפוט של מה שמתאר הסרט הוא מורכב מאד וכמובן מושפע מהטיות והתניות, מסנטימנטים, מאהבה או שנאה וכדומה. הוא בוודאי מושפע מהטיות ויזואליות (העוצמה של הסצנות הגרפיות). בפועל מדובר בעניין מורכב מאד, והשיפוט ראוי לו שיהיה גם הוא מורכב. יש כאן אורות וצללים, ואני מנסה למרות הסנטימנטים שקיימים גם אצלי, לשפוט את הדברים בצורה מאוזנת ככל האפשר. לא רק כי יש לי סנטימנט לאנשים ולמקום אלא כי כך נכון. צקצוקי הלשון למראה הסרט הם מתבקשים ונוחים ולכאורה לגמרי נכונים. באמת מדובר במעשי זוועה ובמקרים מסוימים היו להם גם תוצאות קשות. ועדיין, לא כדאי ללכת שבי אחרי המבט השטחי והראשוני.

קשה לי להתעלם מהאופי האנרכיסטי שלי (שכנראה גם הוא לא בלתי תלוי בחוויותיי במדרשיה), ודי ברור לי שזהו חלק מהיחס הסלחני שלי לתופעות המזוויעות הללו. אבל אני חושב שלאנרכיזם יש צדדים חיוביים גם מבחינת מי שאינו כזה. כדאי לחשוב עליו מדי פעם בצורה קצת אוהדת יותר, גם אם מחליטים בשורה התחתונה לשלול אותו. ובוודאי שפרספקטיבה אף פעם לא הזיקה לאיש. בן גוריון היה דיקטטור שעשה מעשי זוועה, אבל ספק אם בלי האופי הזה וההתנהלות הזאת הייתה לנו מדינה היום. זה לא אומר שאני אצדיק כל מעשה שלו, אבל השיפוט שלי לגביו צריך להיות מורכב.

65 תגובות

  1. המעניין הוא שנתיב מאיר למרות כל ההבדלים הלכה בנתיב די דומה. הרב בינה היה אישיות דגולה בפני עצמה – למדן, חלוץ, לוחם בבריגדה שדחף את התלמידים הכי גבוה שאפשר אבל בשנות השמונים המקום הלך ואיבד שליטה. התלמידים התחילו להשתולל יותר ויותר והרב בינה לא הצליח להשתלט עליהם. ואז החליטו להביא את קופולוביץ' (מהמדרשייה לדעתי) שלא היה שום דבר אחד מהדברים הללו אבל נודע כפשרה בין שחורים ללבנים (קראו לו קרמבו) ומומחה למשמעת. ואז הסתבר שמשהו אחר מסתתר מאחורי המשמעת והספינה טבעה. השיטות שלו הצליחו להביא משמעת לנתיב מאיר אבל הסתבר שהוא השתמש בהן גם להשיג טובות הנאה משל עצמו (במאמר מוסגר פתאום זה הזכיר לי את הטור של הרב אברהם סתיו על משה מכה בסלע: https://www.inn.co.il/news/605405).
    היה משהו בשנות השמונים שגרם למודל הקלאסי של הישיבות התיכוניות לצאת משליטה ולהתרסק. האם זה נפילתן של ישיבות המוסר שהיו העורף האינטלקטואלי של אותם ראשי ישיבה ייחודיים (הרב יגל מנבורדוק, הרב בינה מסלובודקה, הרב אברהם צוקרמן בכפר הרוא"ה ועוד), או שזה כניסת הטלוויזיה לבתים הדתיים לאומיים שגרם לתלמידים לאבד כל רסן?
    זו שאלה סוציולוגית מרתקת שלדעתי אין לנו עדיין תשובה טובה לכך. כל מה שיש זה מערכת חינוכית מדשדשת שלא מצליחה להגיע לשיאים שאליה הגיעו הישיבות התיכוניות עד שנות השמונים.

    1. לגבי השיאים של הישיבות התיכוניות, נדמה לי שאתה מגזים.
      הרב יגל למיטב ידיעתי לא למד בנובהרדוק אלא בקלעצק (אצל ר' אהרן קוטלר שהיה עמו בקשרים גם אחרי הקמת המדרשיה).

          1. אולי באמת הביטוי מוגזם. מה שכן ניתן לומר, שעד שנות השמונים הייתה התאמה בין הציפיות של התלמידים לבין הציפיות של המערכת כולל במדרשייה. גם אם לא כל המוסדות התנהלו באותו אופן עדיין היה ברור מה העניין בישיבה תיכונית ומה רוצים להשיג (לימוד תורה בדגש על גמרא מחד ותעודת בגרות טובה מאידך).
            מאז שנות השמונים זה פחות מתכנס וזה התבטא בקריסת ישיבות תיכוניות כמו נתיב מאיר, המדרשייה, נחלים ועוד. אז מה קרה מאז? האם זה בגלל כניסת ר"מים לבנים לישיבות במקום הר"מים החרדיים שהיו עד אותו זמן? או שזה בגלל הטלוויזיה? הבגרות בגמרא? היעלמות תנועת המוסר? או כל התשובות גם יחד? מה קרה?

            1. אפשר למנות כמה גורמים, אבל העיקרי לדעתי הוא שהשיטה הזו מעיקרא לא נכונה לכלל הציבור. לא ברור איך מישהו חשב שלימודים עד הערב, כולל חצי יום גמרא, צריכים להיות ברירת המחדל לתלמיד הדתי.

              1. בהקשר זה אזכיר מה שכתבתי כאן פעם על אבי שנכנס להיות מנהל ביה"ס הטכנולוגי בבר אילן. הוא ראה שחסרה יידישקייט ולתדהמתי החליט להפחית את שעות הגמרא השבועיות. הוא הסביר לי שאם אנשים שונאים גמרא הוספת שעות רק מזיקה. עדיף שילמדו שעה בטעם טוב מאשר שש בטעם רע. לטווח הארוך זה יביא יותר תורה ויותר יידישקייט.

    2. ישיבות המוסר בדמותן כצלמן נסגרו עוד בתחילת ימי המדרשיה ושאר התיכוניות.
      אתה אולי מתכוון לבוגריהן.
      לגבי הסיבה – גם אני, כמוך, מהמר על הטלוויזיה כקטליזטור להידרדרות (בגלגולי השני כסוג של "מבקר" במכינה למדרשיה בכפ"ס (בערך בתקופה שהמדרשיה נסגרה) עיני הצוות שם היו רואות וכלות לנגד ההשפעה של האינטרנט (והאינטרנט הסלולרי, שהיה אז בחיתוליו, והתחיל להיות נגיש אפילו לפנימיסטים) על התלמידים.
      [יש בי את הרצון להסתכל אחורה ברומנטיזציה ולומר שאם זה היה ממשיך הלאה אולי הוונדליזם המדרשיסטי היה דרך 'לחיות את החיים' והטלוויזיה/אינטרנט היו פחות מדברים אליהם. אבל תכל'ס, כנראה שזה היה פשוט אותה אנרכיה רק עם תיעוד והעלאה לטיקטוק…]

      1. ישיבות המוסר חיו ובעטו בשנות הארבעים והחמישים. זה כבר לא היה נובורדוק אבל זה עדיין היה חי וקיים. מי שפרק את תנועת המוסר למעשה היה החזון איש בטיעון שלו על השפעת אנשי המקום שמחייב את האדם לברוח למדבריות, קרי הישיבות. הטיעון הזה כוון נגד התערבות בחברה הציונית אבל הוא היה הרסני לתנועת המוסר כיון שהוא הציג את הסוציולוגי כגובר על הפסיכולוגי וכך פירק למעשה את הנחת היסוד של אנשי תנועת המוסר שהגיעה מרבי ישראל סלנטר שבעזרת שיטות פסיכולוגיות הם יוכלו לעמוד כנגד העולם המודרני. היחידים שעמדו מול הטיעון הזה היו הרב קוק והרב עובדיה שנתנו תשובה משלהם לטיעון של החזון איש. לדעת בעל האתר הטיעון של החזון איש איננו באמת טיעון אבל בזמנו לאנשי תנועת המוסר לא הייתה תשובה טובה לחזון איש והם התפרקו ונעלמו.

          1. לפי הרב קוק יסודו של עם ישראל נמצא בקודש (כולל החזרה של עם ישראל לארץ ישראל) ולכן זה לא החילונים שמגדירים את המקום אלא הדתיים שמגדירים את המקום. החילוניים הצליחו כיון שהדתיים היו גלותיים מידי ולא הצליחו להיענות לאתגר של החזרה לארץ מבחינה חומרית אבל בסופו של דבר העובדה שיסודו של עם ישראל בקודש גורמת לכך שמי שצריכים להיות מוטרדים מאנשי מקומם זה החילוניים מהדתיים ולא הדתיים מהחילונים. דרך אגב, בספר תש"ח של יורם קניוק מוטמעת תפיסה דומה. יורם קניוק הוא חילוני גמור אבל הוא טורח להזכיר את הדתי עם התנ"ך שנותן משמעות דתית לקרבות הפריצה לירושלים של הפלמ"ח בתש"ח שבן השתתף קניוק. הוא מתאר כיצד הוא נתקל בפסוק "בדמייך חיי" במהלך הקרבות ולדעתי זה גם המוטו של הספר. בסופו של דבר המאמץ החילוני במלחמה מקבל משמעות מהדת ולא להיפך.
            הרב עובדיה נותן תשובה אחרת. ארץ ישראל היא מקומו של הרמב"ם ויורשיו, מרן הבית יוסף והרב עובדיה עצמו. מי שהולך בדרכו של הרמב"ם והבית יוסף נמצא באתרו הנכון ולכן הוא לא מאוים מהחילוניות. מי שמאוימים מהחילוניות אלו רק האשכנזים שהולכים בעקבות התוספות למרות שאתרם של התוספות זה אשכנז ולא ארץ ישראל ולכן הם צריכים להתחבא בישיבות כדי לא להתחלן. לעומת זאת אם הם היו הולכים בשיטת הרמב"ם הם לא היו צריכים לחשוש מהחילון.. הרב מזוז הביא הוכחה לשיטה הזו שארץ ישראל היא מקומו של הרמב"ם משאלת הברכה על הלל בראש חודש שלכאורה הרי"ף והרמב"ם חלוקים זה על זה (לפי הרי"ף יחיד לא מברך והציבור כן מברך ולפי הרמב"ם אף אחד לא מברך) ועדין הבית יוסף הכריע כרמב"ם ולא הכריע שניים נגד אחד – רא"ש ורי"ף נגד הרמב"ם כי ארץ ישראל היא אתרו של הרמב"ם.

            1. י"ד – האם הרב עובדיה עסק בשאלה הזאת ונתן את התשובה הזאת או שזה תוצר של מחקר אישי שלך או של מישהו אחר?

              1. מחקר אישי שלי. גם הרב קוק לא התייחס לבעיה של החזון אי"ש ישירות (הרב קוק נפטר ב1935). אבל לפעמים מעניין לחשוב על הסוגיה מהזווית הזו.

    3. המעבר בנתיב מאיר מהרב בינה לקופולוביץ (שר"י) לא נבע מרוח התקופה אלא מסיבה יותר פרוזאית – הרב בינה הזדקן ונחלש (באמצע שנות השמונים כבר היה לו מטפל צמוד).

      לא ברור איזה איבוד שליטה היה בנתיב מאיר בשנות השמונים – עדיין למדו שם מיטב החנונים ומעשה הקונדוס הפרועים ביותר היו גניבת נעלים משכבה מתחרה בחודש אדר.

      התפרקות של נתיב מאיר קרתה בגלל מעשי הזוועה של קופלוביץ (שר"י) והעלמת העין של הצוות החינוכי שהיה צריך להבין מה קורה אצלם בבית.

      לעניות דעתי החינוך לציות וכבוד לרבנים שהוטבע בתלמידי נתיב מאיר היה להם לרועץ.
      אולי אם אחד משישים של רוח המרי של המדרשייה היה קיים בנתיב מאיר תלמידים היו מסוגלים לעצור את הזוועות ופשוט לומר לא!

      1. אגב, קופולוביץ היה קודם במדרשיה. איני יודע אם גם שם הוא עולל את מעלליו, אבל חזקה שליח עושה שליחותו. ובכל זאת, לא שמעתי על המורדים הגדולים שם שיצאו נגדו. קודם כל, לא תמיד שומעים ולא תמיד מאמינים. מעבר לזה, קשה לשפוט נערים על מה שהם עושים במצב כזה. זה מצב מאד לא מוכר, בוודאי לנער דתי, והוא לא ממש מבין מה זה אומר (גם בסרט היה ראיון קורע לב עם חגי רוסנק שעבר התעללות מינית במדרשיה).

        1. למיטב ידיעתי ב4-5 השנים הראשונות של קופלוביץ (שר"י) בנתיב מאיר הוא לא ביצע תקיפה מינית מובהקת.

          הוא היה צריך זמן לבסס את מרותו בישיבה לפני שיכל לפעול ללא הפרעה.
          ככה שסביר שתלמידי המדרשייה לא עברו התעללות על ידו.

          היה שלב שבו קבוצה של בוגרי נתיב מאיר עלו לרב דרוקמן להתלונן על אותו האיש.
          הרב דרוקמן גזר עליהם שתיקה כדי למנוע חילול השם.

          לכאורה מה עניין חילול השם בכך שרב אחד חטא?
          הבעייה היא לא הפושע היחיד אלא שהיו עשרות של תלמידים שנפגעו ממנו במשך עשור שלם ולא קם אחד שעצר אותו או הלך להתלונן בזמן אמת.
          היחידים שאזרו אומץ להתלונן עשו זאת ממרחק אחרי סוף הלימודים ואחרי שירות צבאי.

          שתיקת הכבשים בנתיב מאיר היא חילול השם כי הראתה שהחינוך הטוב ביותר במגזר הדת"ל יוצר עדר כבשים שימלאו כל הוראה שיתן איש סמכותי עם זקן.

          וזה מה שהרב דרוקמן רצה להסתיר

      2. בני נוער הם בני נוער, והם לא באמת יכולים לחיות לבד ולנהל את עצמם ללא מבוגרים שיתמכו, ילמדו ויכווינו. גילו את זה הקיבוצים, גילו את זה הפנימיות. אל תאשים את תלמידי נתיב מאיר על שלא התנגדו חרב קופולוביץ, עזרא לנדרובר פיתה בקלות את בחורי כל הישיבות התיכוניות בארץ, וגם קצת בחורים חרדים, הרבה נערים בדואים וילדי רחוב נפאלים.

    4. חבריי בוגרי המדרשיה
      טל בכר צדק
      אבל!!!!!טל בכר אדם שפל
      כל המעשים שהוא מתאר אכן ארעו בשנים האחרונות
      כל המעשים שנעשו הם עבריינות לכל ענין ודבר
      כל מחזור של דליתים רצה להראות שהוא עולה על קודמיו
      מי שאשם בזה חד וחלק זה הרב יוגל ז"ל שלא הצליח לעצור ולמנוע את מעשי העברינות
      אבל טל אתה שפל
      לא כל דבר צריך להוציא החוצה ולפרסם לכל העולם
      לא נתת את זכות התגובה למי שאתה משמיץ הרב יגל זצ"ל וישראל סדן ז"ל
      כל הדיונים שאתם בוגרי המדרשיה מנהלים הם דיונים פנימה
      אין שום הצדקה להצלחה של הבוגרים בחיים האזרחיים למעשים אלו
      צביקה מליק-מחזור כ

      1. צביקה, מחאתך נרשמה. בסרט הבא אני בטוח שהוא יעלה באוב את הרב יגל ואת סדן כדי לתת להם את זכות התגובה.
        ולעצם דבריך, אם גם אתה מסכים שהכל נכון אז למה כל כך חסרה לך זכות התגובה? אם הם היו מגיבים הם היו מכחישים את האמת הזאת? מה היה משתנה? אגב, בשנים שבהן דובר כבר לא היה הרב יגל, וראשי הישיבה שכיהנו אז (מרגלית ובלוך) כן רואיינו ורק גיבו את הדברים המתוארים.
        ולגבי הוצאת הדברים החוצה, אני לגמרי בעד. כמו שנאמר: אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר. זה מעורר דיון שטוב מאד שהתעורר, ועובדה שזה לא קרה בלי זה.
        אגב, אני מקווה שאת ההודעה הזאת שלחת לטל כדי לתת לו את זכות התגובה.
        נראה לי שכדאי לצאת מהנוסטלגיה ולוותר על המרמור על הפגיעות בשמה של המדרשיה. הסרט הזה הוא מאוזן ומשקף ועשה לה ולנו רק טוב.

    5. הרב קופלוביץ הובא בתור מומחה למשמעת? מאיפה זה בא? הייתי שם כשהוא הובא (הייתי מדריך). הוא היה אדם חלש, שלא עמד לא מול התלמידים ולא מול ההנהלה. הוא צבר כוח במשך השנים כמו כל מנהל, אבל הוא לא השיג משמעת אלא במחיר חנופה לתלמידים. אה, והרב בינה בא ממיר, לא מסלובודקה

      1. לפעמים אנשים חלשים מתבררים כבעלי שיטות שאין לאנשים שנראים חזקים. השיטה שלו לשימוש במקורבים שכונו נערי קופו לפרק את הגיבוש המחזורי וכך להשיג משמעת היתה יעילה מאד. הוא נתן להם הטבות והם בתמורה מנעו את הסחף המחזורי למקומות הרסניים. רק לאחר זמן הם הבינו שהייתה כאן מלכודת דבש שבה הוא ציפה מהם לדברים נוספים מעבר למטרות הללו.

    6. מתוך התעניינות, האם הרב מכיר בתי ספר דמוקרטיים מקרוב? או למד את שיטת החינוך הדמוקרטי?
      כמו כן, מה שהוא קורא לו "דמוקרטיה אמיתית", כהנגדה ל"משחק דמוקרטי", הוא לא דמוקרטיה, כצורת שלטון פוליטית. זה שלטון רוב שבטי. נערכת אספת שבט, ראש השבט (שהוא כנראה הלוחם החזק ביותר) מציע הצעה, הרוב קובע, בין אם זה לנדוד צפונה או דרומה או להוציא גנב להורג או להרוג את כל הג'ינג'ים או את כל המכשפות. זה עוד יותר קדום ופרימיטיבי ממלוכה, המלך לפחות שולט בממלכה מורכבת עם מעמד אצולה שמבזר את הסמכויות ומתפצל לנחלות קטנות יותר. מועצת שבט זה הכי קדום, ראשוני ופרימיטיבי. אין שם צדק, יש מי הכי חזק ומי יגרום לרוב לתמוך בו.
      מוזר מאוד לטעון שהאליטה של המגזר חושבת, לפי המאמר, ש"דמוקרטיה אמיתית" זה רק שלטון הרוב השבטי חסר המגבלות, אבל אין שום קשר לנערי הגבעות. כאילו אזובי הקיר לא מסתכלים על הארזים ולומדים מהם… או מנסים להיות דומים להם… או מקצינים את מה שהארזים אומרים בנימוס יותר…

    1. מספרים שמישהו בא לחזון איש להתייעץ. הוא סיפר שרב הקהילה נסע לחול וביקשו ממנו להחליף את הרב ולתת שיעור בין מנחה לערבית. אותו אדם בעל מתק שפתיים היה, בעלי הבתים ישבו מרותקים בכל יום ולא רצו שהשיעור יסתיים…
      בינתיים שב הרב מחו"ל וחזר למסור את השיעור.
      הבעלי בתים חזרו להשלים שעות שינה…

      כעת הגיע "הרב המחליף" לחזון איש לשאול האם ראוי שהוא ימסור שיעור נפרד לבעלי בתים למען יחזרו הביתה עם עוד שטיקל תורה.
      או שמא יש לחוש כי הרב הקבוע יפגע?

      שאל אותו החזון איש האם משלמים לו על השיעור. האם יש בזה "פרנסה"? השיב לו הרב "נישט, נישט, נישט. זה רק לשם שמים".

      השיב לו החזון איש- אם זה לשם שמים תברח מזה כמו מאש.

      למרות שאין זו דרכו של הרב אוסיף "והוי זהיר בגחלת שלא תיכווה".

    2. חלק מסיבי מהכסף שמיכי עשה בחיים אלו כספי ציבור (מוסדותהאקדמיה ממומנים על ידי המדינה).
      אתה יותר ממוזמן לציין תרומות מהותיות של מיכי לעולם היהדות ולעולם הפיזיקה, אחרי כ"כ הרבה משכורות שמנות (ופנסיות, השתלמות, מתנות, ארוחות, הטבות ועוד) שמיכי קיבל משך עשרות שנים בהיותו באקדמיה.

      ולא, להעביר קורסים לסטודנטים תואר ראשון בפיזיקה, לכתוב מאמרים זניחים שאף אחד לא באמת מסתכל עליהם, ולכתוב כל מיני שטויות וחרטוטים בבלוג פה, או להעביר קורסים זניחים (לימוד תורה עאלק) ביהדות, זה לא נחשב .
      זה לא שווה את מה שהמדינה השקיעה בו.

      פרזיט אוכל חינם זה מה שמיכי.

  2. היי
    תודה על המאמר המפורט והמעמיק.
    **** הערה אישית ולא מנומקת. לדעתי גם לא נכונה. נמחקה על ידי (מ"א)****

  3. כ"ת מדרשיסט? עכשיו נתבררו לי כמה דברים…
    סצנות האלימות והוונדליזם בסרט מזעזעות (תמיד ידעתי שהמדרשיסטים "ווילדע חייעס", רק שלא ידעתי עד היכן הדברים מגיעים). אבל יותר מכל הזדעזעתי מהסצנה שבה נראית היועצת ה"חינוכית" (עאלק) לועגת לתלמיד שבא להתלונן בפניה על השפלות ואלימות שחווה. הגיבוי הכמעט רשמי לסדיזם (ובכלל זה ה"השבעות" הסדיסטיות) והלעג לקרבנו הזכירו לי דברים שקראתי לפני שנים רבות על החינוך הפנימייתי הגרמני לפני יותר ממאה שנים ואעצור כאן וד"ל.

    1. הסצנה "עאלק" שצפית – היא היתה סצנה מתוך סרטון "הכתרה".
      אבל במחשבה שניה מה הטעם לציין את זה – הרי רק לאחרונה ראינו כיצד מסיקים מסקנות מסרטי הכתרה (ע"ע הבלאק-פייס מאולפנת חורב, ויש לחלק, וצ"ע).

    2. מרדכי, לא הבנת את ההקשר. היא לא לעגה לו כלל ועיקר. זהו סרטון יזום בשיתוף פעולה שלו.

      1. קורא בבלוג של הרב ד"ר מיכאל אברהם לא הבין שעבדו עליו בסרט. תסיק את המסקנות בעצמך.

      2. מקבל (אם כי לא זוכר שצוין בסרט, אולי החמצתי). אבל השאלה האם הסצנה המבוימת משקפת מציאות (גם אם מוגזמת ומנופחת)? למיטב ידיעתי ה"השבעות" אותנטיות לחלוטין, והן מבטאות סאדיזם חולני שקיבל הסכמה, לפחות בשתיקה, מצד ההנהלה ולכן גם אם הסצנה הספציפית הזו מבוימת, עדיין אני איתן בדעתי שככל שסצנות הוונדליזם דוחות ומזעזעות, הסאדיזם מזעזע יותר.

        1. ואטו דאתינא להכי, אני עצמי בוגר הישיבה התיכונית "פרחי אהרן" בקריית שמואל. עוד "ספינת דגל" ציונית דתית. (אחד הבוגרים המפורסמים שלה הוא ה"רב" יונה מצגר…). זכורני שבכל פעם שהוזכרה המדרשיה או הרב יגל בנוכחות ראש הישיבה, הרב ברוך אדלשטיין זצ"ל, הוא היה ממהר להסיט את השיחה לנושא אחר תוך שהוא אינו מצליח להסתיר את מבוכתו. אז לא הבנו מדוע.

        2. לא היה כתוב ולא צריך להיות כתוב. כל בר דעת מבין את זה בעצמו.
          ההשבעות בד"כ לא היו חולניות. לפעמים קצת פרועות ולפעמים גם זה לא. כמובן שלעתים חורגים מהטעם הטוב, כדרכם של ילדים. זוהי שוב דוגמה לשיפוט מבחוץ של מי שאינו מבין.
          אם ישיבת פרחחי אהרון גם היא ספינת דגל, אז כבר הגענו באמת רחוק. גרמת לי להיזכר ברב אדלשטיין ממחזר באוזנינו בהנאה מרובה את ההלצה התפלה של לייבוביץ על שחקני כדורגל (שיתנו להם עוד 21 כדורים וכו').

          1. ועדיין, האם הסצנה הזו משקפת את המציאות? האם היה במוסד הווי של סאדיזם? זו השאלה ולא אם היה או לא היה כתוב שהסצנה מבויימת.

            אם הסצנה מנותקת מההווי היומיומי במוסד, אז מדובר בהשמצה פרועה עד שקשה להאמין מדוע היועצת שתפה עמה פעולה. אבל לא הייתי מדרשיסט (ב"ה) ולכן איני יכול לשפוט. ככל שהסצנה קשורה איכשהו למציאות, סאדיזם כלפי בני אדם תמיד חמור מוונדליזם כלפי עצים ואבנים.

            הרב אדלשטיין זצ"ל היה ת"ח ויהודי בעל נפש גדולה והמון אהבה לכל אדם. אבל אני בהחלט מסכים שהוא לא התאים לתפקידו, וגם לא לזה שמילא אחר פרישתו, ולא בגלל ההומור. (שכלל לא היה לו, לדעתי).

  4. לשם שינוי (וכמדומני לראשונה) אני חותם על כל מילה בְּמאמר של ר' מיכי.
    השנקל שלי על הסרט, כבוגר המדרשיה, הוא שכל שניה בו מדוייקת.
    לרבות מה שהוער לעיל על ביקורות שנכתבו על כך ש"הנה רואים את שרשי אלימות המתנחלים", שזה כל כך מופרך, שכן (מהיכרותי עם המחזורים הסובבים אותי) התוצר של המדרשיה (וכמרומז במאמר) מתחלק ל3: בורגנות דתית (נוסח גב"ש ורעננה), חילונים, וחופן חרדים שנשרפו (במחזורים המוקדמים יותר – כמדומני יותר, ובמחזורים המאוחרים – פחות).
    *
    עוד הערה צדדית על עוד משהו שנאמר (בסרט עצמו) שאיזה אחד שם אמר שהוא "מצר" על כך שלא שולבו בנות במדרשיה, ושזה מה שהוביל לאנרכיזם.
    לדידי, אדרבה ונהפוך הוא, אמת שהעדרן של בנות אולי ליבה את האנרכיזם, אבל היות ואנחנו מודעים לזה שזה היה טבוע (בעצימות כלשהי וכנ"ל במאמר) במוסד עצמו – מוטב שלא היו שם בנות, שכן – אחריתו מי ישורנה. במובן הזה של השוואת המדרשיה ל'כדורי', יש להשוות את ההווי במדת מה לקיבוץ, ואם נרחיק נדוד (לא כל כך, בהתחשב שהמדרשיה עצמה נוסדה קודם קום המדינה) לאופי הפרוע של הפלמ"ח (כפי שמתואר בספרים שמעיזים לבקרו), התוצאה הייתה אמורה להיות הרת-אסון, וטוב שהמייסדים לא שברו את הטאבו-הדתי הזה של ישיבה-ללא-בנות.
    [במאמר מוסגר, ובמבט "דוסי" יותר: כמי שלאחר מכן מטבע עיסוקו, בא במגע עם תלמידים במוסד-הבת של המדרשיה, בכפר סבא, שמאז ומעולם נחשב כ"רגוע" ו"חיוור" יותר לעומת המדרשיה בפרדס חנה (גם לאחר שנסגרה), דווקא שם היו סיפורים (לאו דווקא חמורים בהיבט המוסרי, אך בהחלט בהיבט הדתי) עם בנות וכו']

    1. אני דווקא חושב שלבנות יכול היה להיות אפקט ממתן. זה די ברור לי. זה לא אומר שהיעדר הבנות הוא הסיבה לברדק, אבל נוכחותן הייתה ממתנת אותו. אבל אין בדברים אלה כדי להמליץ על פנימיה ישיבתית מעורבת. זו הערה נכונה מצד עצמה, בלי להוביל למסקנה מעשית (מסיבות אחרות).

  5. תופעת הר"מים החרדים נבעה לדעתי מהתפיסה שהם ידעו ללמד גמרא טוב יותר, הדגשת את הייתרון בכך, בזה שלא הייתה מובהקות אידאולוגית. היה לזה כמובן גם מחיר של סתירות פנימיות, של התחרדות חלק מחברינו והליכתם לישיבות שחורות, בלי להתגייס, באופן שפגע באידאולוגיה המוצהרת של מדרשיית נוער המזרחי (נוע"ם). אבל תופעת המחנך החרדי לציבור ציוני דתי מאד רווחה אז, בדורנו, בישיבות ובאולפנות ולשיטתך היא הייתה צריכה לייצר את האינדיבידואליזם המדובר רק שלא כך קרה. כידוע גם אצלנו באולפנא כפר פינס באותן שנים הדמות הבולטת הייתה הרב בהר"ן שהגיע מרקע חרדי ירושלמי וכמו שצויין לעיל על ידי אחד המגיבים גם אצלו, שוב, כמו בשאר הישיבות התיכוניות (למעט אולפנת אמנה בכפר סבא) היה רקע ודגש על תנועת המוסר. כמובן, היו לו הבעיות שלו, אבל באמת היה ייתרון לחרדיות שלו, שאיזנה את הנהירה אחרי גוש אמונים והרב קוק. רוב תלמידות האולפנא העריצו את חנן פורת, שכבן כפר פינס, היה בא לא מעט לתת למי שרצתה שיעורים ושיחות. הרב בהר"ן תמיד הקפיד לצנן אופנתיות אידאולוגית, להראות קוטב הפוך, ולהזכיר לנו לא להתלהב לא ממנו ולא משום דבר אחר. (הוא לקח אותנו להפגנות נגד קיסינג'ר, אבל גם לאופרה בבית האופרה בתל אביב, אבל זה כבר נושא לדיון אחר, כנראה.)

    1. טוב, השוואה לאולפנה היא ממש מופרכת. אצל בנות זה עובד אחרת. במוסדות אחרים היו מחנכים חרדים אבל לא נכון שהאידאולוגיה לא נכחה שם. או חרדית או אחרת. נוכחותם הייתה תוצאה של אילוץ. במדרשיה לא. לכן במדרשיה לדעתי האידאולוגיה לא נכחה בכלל.

  6. כתבת "בלי המדרשיה רובנו היו עושים בגרות.. בלי להשליך מהגג מכוניות בוערות, בלי לשבור איברים ולשתק נערים, ובלי להרוג כמה ילדים בטביעה"- ואתה מוכיח בעצמך מדוע הסרט חוטא לאמת. אי אפשר לקחת סצנות שהיוצר הודה שהיו מבויימות לחלוטין, כמובן לשים רק אותם בכל הפרומואים לסרט, בתוספת להקדמת החדשות הצמודה של ה'טרור של המתנחלים' ולחשוב שאנשים שאין להם מושג יקבלו ראייה מורכבת על המוסד ולא- "הנה שורש הצרות לכל המדינה שלנו". מדוע בכר לא הצליח למצוא מחזות קשים מהשנה שלו? חוסר כסף? כמובן התקציב שקיבל היה לו מובן מאוד לאיזה תוצר הוא צריך להגיע. [וטלפון ששומעים מישהו שלא רוצה להביא חומר שילכלך? אל תדאג החבר השני הביא בדיוק את אותו חומר ורק הרווחנו שהצופים יחשבו שהיה יותר מזעזע….]
    (לא סותר שהיתה טביעה לאחר סיום הלימודים ובן אדם קפץ מהגג ונהיה משותק, לא איך שניסחת את זה בכלל).
    -כתבת יפה על ההצלחה של המוסד אבל לצופה זה ממש לא מובן, גם בלי חוסר האיזון המשווע.
    -קבלה למוסד בשנים שעברו ממה ששמעתי אכן היתה קשה.
    -כתבת אמנם על הגיבוש אך לצופה לא מובן בכלל מה החיוב שבאותו גיבוש חוץ מחברה נעימה!
    -אידיאולוגיה: מתקופת הרב בלוך חל שינוי, רב שמספר לתלמידיו שקרא את מאמר הדור והכל שטויות זה שונה מהחוויה שלך. (ומצד שני גם הרבנים הצעירים שהגיעו מכיוון מרכז הרב השפיעו,) ואולי זו נקודה הרבה יותר חשובה מכל הסיבות האחרות לשינוי הדרמטי במוסד.
    – שהלכתי לשבוע ישיבה בישיבת מרכז הרב התקבלתי ע"י הרבנים בכבוד מלכים (וכמובן שאפילו לא היה צורך בריאיון קבלה), זה נשמע אחרת מהחוויות שלך, במיוחד שראיתי שם את התלמידים הבולטים מהמדרשיה.
    השיעורים של הרב בלוך וכמובן של הרב יוגל היו ברמה גבוהה מרוב הישיבות הציוניות. כמובן שבדמדומים הלימוד היה תלוי ברצון.
    וזה הזמן לשאול- לא מצאתם רב אחד בוגר המקום לראיין? לא שמעתם על החוויות החינוכיות של הרב אלישע וישליצקי כאשר היה בוועד מחזור? לא ראיתם את הרב אריאל אדרי מסתחבק עם חבריו למחזור במפגש? חסר רבנים חשובים, דיינים וראשי ישיבות?
    (ראש ישיבת שבי חברון מה'קו' זו אנקדוטה מעניינת לציון כאשר לא הסכים לדעת רבו הרב צבי טאו כאשר תמך בבנט והצטער על כך לאחר מכן)

    1. אתה מצפה מסרט להיות עבודת מחקר. זה לא רלוונטי. וגם אם בוימה סצנה אחת זה לא משנה את המהות (אמנם לא ידעתי שהיא בוימה). כשאני כותב שלא היו מתים או שורפים מכוניות הכוונה ברורה.
      טענתו של הרב בלוך על מאמר הדור היא לגיטימית לגמרי. למה זה אומר שיש אצלו בעיה כלשהי? כי הוא חושב אחרת ממך? היושר הזה הוא חינוכי מאד, להבדיל מהקיבעון של האידאולוגים.

  7. לא מביימים וקוראים לזה דוקומנטרי , וממש לא מדובר על סצנה אחת אלא על הסצנות המרכזיות.
    לא טענתי שאסור לו לנסות לחנך, למרות שציניות כמו "איך ההזרחה הנשמתית שלך הבוקר" לדעתי לא תרמה להצלחה החינוכית שלו, בנוסף לזה שהוא ממש התנגד לחופש כלשהו. – כתבתי זאת בתגובה לכתיבתך שלא היתה אידיאולוגיה.
    שים לב גם שבסרט הרב בלוך מעז אפילו לטעון שלרב יוגל לא היתה דרך חינוכית, אם מהבלוג מחקת תגובה דומה עליו כמובן שבסרט כנראה היית מסיר את זה.
    כמו כן אוסיף שפתחת באמרה "כל הצדדים מאוד נחרצים", ואמנם התגובות הרבות "הנה חשיפת מקור הרוע במדינה" היו נחרצות, אך דוקא המדרשיסטים לא מפחדים להודות בצדדים השליליים, ובכל זאת הם אלה שמותקפים על "חוסר קבלת הנרטיב" כאשר הוא מבוסס על הטעיה ואף שקר.
    אם תוכל להתייחס גם לשאר טענותיי הראשונות לעיל, אודה לך.

    1. שלום רב.
      אתה מדבר על דברים שאינך מבין בהם מאומה. גם אני לא מבין גדול בדוקו, אבל ביררתי ונאמר לי שמקובל להוסיף סצינות אווירה במקום שחסר חומר אותנטי. הקושיא למה לא הציגו חומרים אותנטיים שוב מעידה על חוסר הבנה (ו/או מגמתיות אפולוגטית). לא תמיד היו חומרים ולא תמיד הם שרדו ולא תמיד מעמידים אותם לרשות הבמאי ולא תמיד הוא יודע עליהם. השאלה האם הסצנה משקפת את המציאות. חד משמעית כן. במקרה הזה הבנתי שגם היה ממש מקרה כזה של מכונית שהועלתה לגג (של המורה לאנגלית האריס), ולכן זה לגמרי לגיטימי.
      זה מזכיר לי את הטענות הניצחות של מבקרי המקרא שלא מצאנו בזנטים של בני ישראל במדבר סיני או של אברהם אבינו בכנען ולכן הם כנראה לא היו. אני מרשה לעצמי לשער שתגובתך לביקורות ההן הייתה מעט שונה בכיוונה ממה שכתבת כאן.
      ההערה שלך על דבריי שלא היו מכוניות נזרקות מהגג משקפת את אותו חוסר הבנה. אני משתמש בחומרים שהיו בסרט כדי לטעון טענה, ואתה נטפל (שלא בצדק) למילה שבה השתמשתי. לאור מה שהסברתי למעלה גם ההיטפלות לא נכונה, אבל עצם ההיטפלות היא חוסר הבנה.
      ההשוואה שלך בין אמירתו של הרב בלוך לאמרתך שנמחקה היא מגוחכת. אבל אותה לא אמחוק. מותר להיות מגוחך. אסור להשמיץ בלי הנמקות.
      שתי הדוגמאות שהבאת (אתרוג ווישליצקי) הן דוגמאות לסתור. זה מיעוט מבוטל בהנהגה בדרג השני, ללא ממש של הקו, והיו אצל אחד מהם אפילו מרידות מדרשיסטיות (שאמנם דוכאו כדרכו של הקו). אבל אני באמת לא מעוניין להיכנס לפולמוסים המטופשים הללו. אני מדבר על תופעה ואתה מביא לי דוגמה חלשה ואזוטרית מנגד.
      לא מצאתי בדבריך שום טענה נוספת שזוקקת התייחסות. אני מיציתי לגמרי.

  8. אני מחזיק ממך כגאון ולכן לא הבנתי מדוע הינך מגיב בצורה אישית לאחר שלקחת את דבריי למחוזות אחרים ממה שכתבתי.
    -"תגובתך שנמחקה", אני לא כתבתי שום תגובה משמיצה שנמחקה..
    -התייחסותך ל'קו', לא רשמתי על עצמי שאני מה'קו' או שניסיתי להוכיח שהמדרשיסטים שולטים בישיבות ה'קו', למיטב ידיעתי ישיבת מרכז הרב היא לא ממש ב'קו'.
    – הצגה מניפולטיבית של חומרים מבויימים, אמנם כמוני כמוך אין לי הבנה גדולה בדוקו אך גם רוב הצופים, לפחות הדתיים שבהם, לא מבינים וטעו לחשוב שזה מקורי. בתור אדם דתי אינני מוצא היתר לכך. (גם אם תנסה לטעון שהדבר מסתדר עם הנרטיב).

  9. מעניין לקרוא.
    אגב,שמתי לב שלמעט סצינה אחת בסרט לא מוארים שם מקרי התעללות ובריונות שזה בערדך הדבר הראשון שאתה מצפה לראות במקום כזה.. הגיבוש של המדרשיסטים מנע את זה או שפשוט זה לא בא בסרט מספיק לידי ביטוי?

    1. אני גם תהיתי על כך. מהתרשמותי לא היו התעללויות בחלשים. מניח שהמחויבות החברתית לא אפשרה זאת. לגבי סצינות מיניות, גם לא שמעתי על אף מקרה, אבל מטבע הדברים אלו עניינים מוסתרים וקשה לדעת.

      1. הן להתעללויות והן ליחסים בין המינים (נקרא לזה ככה?) היו התייחסויות בסרט. בנוגע להתעללות הוצג בקולו אחד הבוגרים שסירב להשתתף בסרט על תקן "אה, כן, זה, היה גם מישהו שלא היה לו כיף, החלטנו שהוא הגנב, צחוקים". הוא מתאר כבדרך אגב התעללויות קשות כמו תלמידים שהכו אותו במשך ארבע שנים, חרמות ותלמידים שהשתינו על המיטה שלו.
        על הנושא המיני, בסרט נטען על בני מחזורו של היוצר שהם היו כל כך שקועים עמוק בחוויה הקבוצתית, שהם לא התעניינו בבנות, לא במדרשיה ולא מחוצה לה, ובעצם לא עברו בכלל את ההתבגרות המינית והרומנטית, לפחות לא בשנות נעוריהם. נזירים לתפארת. אני חושב שהבעיה בהיעדרותן של נשים מחייהם לא הייתה שנשים היו מעדנות אותם, אלא שהם סתם לא זכו להתבגרות מינית ורגשית נורמלית בגיל בו הם אמורים לחוות אותה באופן הדרגתי ויצטרכו להשלים מהר פערים לפני החתונה בגיל 22-24. שוב, בגרסת הסרט בלבד.
        על זה שהם יצאו נורמליים ולא אלימים בהמשך חייהם? דבר ראשון, חלקם השתלבו בצבא, שלמרבה הצער יש בו חלקים אלימים וכוחניים (בין החיילים והקצינים) שהוא לא מצליח לבער מתוכו, אז חוכמה גדולה זה לא ובעיקר לא מעיד על שום דבר, לכאן או לכאן.
        אבל אגלה לכם סוד- גם פושעי מלחמה, להבדיל אלף אלפי הבדלות, שנגררו עם חבריהם באווירת האין חוקים ואין בני אדם בארץ אויב לבצע פשעים אכזריים בחפים מפשע, יחזרו להיות "נורמטיביים" בשובם לאזרחות ורובם לא ירצחו שוב אף אחד (כן, גם חיילים ערבים). זאת תופעה מרתקת, איך אדם מתנתק בעצמו עם ההמון. תמיד תישאל השאלה, האם אכפת לנו כחברה מהקורבנות או רק מהפושעים? אם הפושעים, חוץ מפשעיהם, הם אזרחים מועילים ועשירים, הכול בסדר?

        1. "סירב להשתתף בסרט", נו באמת.. חשבת שאדם מהמדרשיה שנתפס על חם גונב מחבריו הקרובים יבוא ויספר כמה הוא גנב ומה הוא עשה עם כל הכסף?!
          זה הדרך של הבמאי להביא לך את הסיפור. ועל הדרך לתת לו להמציא "מסורת של למצוא גנב".
          "בדרך אגב חשף התעללויות של 4 שנים" אתה עושה צחוק? לא גב ולא חשף, הוא עזב את המוסד על המקום (כשקלט את מצבו העגום ובצירוף למעשים של מספר בחורים בודדים). אין הצדקה לזה אבל די לעוות. (אגב, מדובר בד"כ על 3 שנים).
          לגבי דבריך על פושעי מלחמה כמובן אין צורך להגיב, מצטרף לסיבות שכל כך הרבה אנשים, מהמדרשיה ומחוצה לה סבורים שהסרט לא ראוי.

          1. אתה מכיר באמת את הסיפור ויודע שלא כצעקתה?
            זה פשוט מכניס סיכה בדיבורים על "גיבוש" כל כך משמעותי ורציני כשיש נפגעים כאלו…

    2. לא רק שזה לא הדבר הראשון שאתה מצפה לו, אתה בכלל לא מצפה לזה.
      וזו הסיבה שזה לא היה. ככה פשוט.

  10. הייתי בהקרנת הבכורה של הסרט.
    בשבועיים הראשונים כמו המון בוגרים הרגשתי נורא.
    כעסתי מאד על חוסר היושרה הבסיסית של הבמאי, על עיוות המציאות, על המגמתיות על הדגשת הרע המכוונת..
    גם אני השתמשתי במשפטים זו לא המדרשייה שאני הכרתי, זה רק מחזור נ' ומעלה, אצלנו ממש לא היה ככה וכהנה וכהנה.
    אחרי שבועיים נפל לי השוקי- האסימון לטובת מי שלא למד במדרשיה.
    .
    הבחור לא פחות מגאון בשיווק.
    הוא לימד אותנו איך עושים שיווק, איך לוקחים מוצר נחמד פלוס והופכים אותו למשהו שחצי מדינה מדברת עליו.
    הוא פתח את ספר ההוראות של השיווק בעידן המודרני, ולא דילג על שום סעיף.
    דבר ראשון הוא מצא "פרה קדושה" שחשובה מאד להמון אנשים.
    אם תשאל בוגר מדרשיה מה המקום שהשפיע עליו הכי הרבה בחיים, איפה הוא הבין את המשמעות של ערך החברות הוא יענה לך המדרשייה.
    תשאל אותו מה התקופה שהוא הכי נהנה ממנה בחיים סביר להניח שהוא יענה לך שזו המדרשיה.
    אם תשאל בוגר מדרשייה מה הוא חושב על הרב יובל זצ"ל ? הוא יענה לך שהאיש היה ענק, גאון בתורה, מחנך שהקדים את זמנו, אדם שהשפיע יותר מכל אחד אחר על הציונות הדתית, הוא גם יספר לך על מחנך שאהב את תלמידו אהבת נפש וימשיך וימשיך.
    הוא לקח את המותג "מדרשיית נעם" עם כל המשמעותיות שלו, להלן הפרה הקדושה והחליט לשחוט אותו, לשרוף את הגופה, ואת מה שנשאר לתלות במרכז העיר.
    הוא ערבב אלימות פיזית, ונדליזם חולני עם ליל הבדולח והמשמעות ההיסטורית שלו.
    יצרים אפלים של הטרדות מיניות, עם התעללות בחבר מחזור שלא סלח.
    התעמרות בחלשים (ג'מילים ומטה) עם בוז עמוק למחנכים ולרמים.
    הוא סיפר על הבוז והזלזול שהתלמידים רחשו למדריכים.
    אבא שלי חיים ז"ל היה מדריך במדרשיה במשך שנים.
    הייתי ואני עדין גאה מאד בעובדה שהוא היה מדריך במדרשיה. בוגרים העריכו אותו ואהבו אותו מאד. אהבו אותו ואת המדרשייה. שפגשתי בוגרים שהיו חניכים שלו הם תמיד סיפרו לי איזה מדריך מיוחד הוא היה, בוודאי שלא זלזלו בו.
    אבא שלי לא היה המדריך היחידי שחשבו עליו דברים טובים.
    משובות נעורים של הליכה על הקצה עם טביעה של תלמידים.
    תמונות של תלמיד מרסק מכונית בהתקף אמוק ומכוניות בוערות שנזרקות מהגג ומתרסקות עם פרויקט מדהים של הצגת פורים.
    קצת סיירת מטכ"ל שב"כ ומדים עם הורומונים מתפוצצים ובחורות .
    קח את כל אלה תערבב ביחד חזק, תבשל על אש קטנה תיצור ציפיה והנה לך הפרסום, הנה לך התהילה.
    כך אתה הופך מבמאי ויוצר יחסית אלמוני, לאחד שמופיע בפריים טיים
    בטלוויזיה,בכתבות בעיתון הארץ ומקור ראשון, ונושא שיחה מרכזי בקבוצות ווטאפ של הבוגרים, בשולחן שבת,ובבית הכנסת.
    מתי יקירי אתה אחד מאנשי השיווק ומיתוג הטובים בארץ. קח את ה case study הזה ותעשה עליו קורס תכתוב עליו ספר, הוא בטוח יהיה רב מכר.
    כל הכבוד לך במאי יקר, הצלחת, התפרסמת, עכשיו אתה סלב, רק חבל מאד שאת כל הסיבוב הזה עשית על חשבוננו בוגרי המידרשיה.

    1. דברים מדוייקים. אני מחזור כ"א ואמרתי לילדים שלי שאני מתבייש מהסרט.
      הכרתי את אבא , ואני זוכר אותו מאד לטובה כמדריך.

  11. אוהב את מה שכתוב ואת הניתוח. יש שני הסברים נוספים שלא נכתבו (שאולי יכולים להסביר משהו אבל בטח לא הכל):
    1. המכינה בכפר סבא היתה מוסד עם משמעת מאוד חזקה וללא כבוד לתלמידים. נראה לי הגיוני שבשנים שהיתה קיימת היא השפיעה על פריצת הגבולות במדרשיה.
    2. העובדה שיש פער אידיאולוגי/דתי בין הרבנים שהיו חרדים (בסוף חרדלים) לתלמידים אולי גם השפיעה. תלמידים לא יכלו לראות ברבנים דמות שאפשר לסמוך עליה וללכת אחריה. הרב יוגל קצת חריג – כי הוא מדור אחר ולא קשור לפוליטיקה הזאת.

  12. כצופה מן הצד, וכקורא הביקורות לכאן ולכאן, באמת לא היה לי דרך להכריע. עד שמצאתי, לתדהמתי, שרוב חומרי הארכיון פשוט נמצאים ביוטיוב, לכל דורש, ובגריסתם המלאה. אז ראשית, זו תעודת עניות לתחקיר. שנית, מתוך סקרנות אדירה, התחלתי לצפות בעשרות סרטוני ביוטיוב שהעלו תלמידים ובוגרים, בלי טשטושי פנים ובלי חיתוכי קטעים, ונדהמתי מהפער.

    לדוגמא, יש סצנה בסרט שמוצגת כמה פעמים ונראה כאילו בית המדרש בוער וזיקוקים עפים לשמיים. בסרט המלא רואים שזה חלק משמחת פורים. הבחורים מדליקים זיקוקים על הגג ואז רצים כולם לתוך בית המדרש לרקוד במעגלים. בגלל האיכות הירודה של ההקלטה והצילום בלילה, הפריים נשרף וזה יוצר את האשליה כאילו הגג בוער ויש גם אש בתוך בית המדרש. בנוסף, הפריים נחתך אחרי שהזיקוקים נדלקים ושומעים שאגות של ריצה. החיבור בין בית מדרש בוער, תלמידים רצים ושואגים – עושה רושם מזוויע. אם היה משאיר עד 20 שניות צילום, היו רואים מראה קלאסי של בחורי ישיבה רוקדים ורוקדים במעגל שעה ארוכה, כמו נערי ישיבה חנונים. הפער בין מעגלי הריקוד והזיקוקים הקצת נאיביים, לבין המראה בסרט – הוא לא הוגן. וזה דפוס שחוזר על עצמו. כמעט ואין בסרט רגע אחד של שפיות, של תלמידים לומדים, של רב שמעביר דרשה (חוץ מקטעי תפילה קטנים שגם אותם ניתן למצוא ברשת באריכות). מראה שפוי של ישיבה.

    באופן כללי, כשרואים תיעודים באורך מלא על ה"וונדליזם", מתברר שלרוב זה חלק מאירועי חנוכה ופורים – באיזה ישיבה אין כאלה? – ולפעמים גם יש קהל של מאות צופים עם ליווי של אנשי ביטחון וכדומה. ממש לא כפי שזה נתפס בסרט. ברור שהבמאי בחר בקטעים ספציפיים מתוך מטרה קולנועית (במקרה הטוב) ופחות תיעודית.

    בנוסף, התמה של הסרט מאוד שטחי. אין ניתוח מעמיק-קצת של הסיבות לנפילה, ומבחינה עלילתית, אין כאן הסבר לעליה המטאורית. נאמרים דברים שמתארים את השאיפות הגדולות של המייסדים, אבל שאיפות לא מייצרים הצלחות. גם הנפילה, נאמר שוב ושוב שחוסר הכללים יצא משליטה. אבל אין הסבר איך זה היה בשליטה כל כך הרבה שנים. ואני מדבר על הסבר מעט מעמיק, אולי של מרואיין מומחה חיצוני ולא רק של בוגרי הישיבה, ולא רק אמירות שכנראה די מובנות לבוגרי הישיבה.

    בקיצור, הסרט הוא תוצר פנימי של מרואייני הישיבה עם בימאי בוגר הישיבה, ואולי זו דרכו של הבימאי להמשיך את המסורת המנפ"חית, או להשלים תחושת חסר אחרי שני עשורים, להתעלות בפראות על כל מה שעשו לפניו. מעבר לוונדליזם המוצלח שהבימאי עשה, יש חורים בכל יתר ההיבטים:

    מבחינה תיעודית, הוא חיבר קטעי וידאו באופן שלא משקף את המציאות בכלל (כאמור, עיינו ביוטיוב).

    מבחינה עלילתית, לא ברור הקשר בין העלייה לנפילה. מה היה עוצמתה הלכתחילית של הישיבה הוונדליסטית? מה היה סוד קסמה? מדוע הבוגרים שלה כל כך מחוברים אליה ורובם לא מוכנים להוציא עליה שם רע? לחזור על המילה "גיבוש" הרבה פעמים, לא נותן הסבר. ברור שלהנהלה מקום ב"גיבוש" הזה ולא ברור כיצד עשתה זאת בהצלחה כה גדולה (כן, הרב יוגל. לא יזיק עוד קצת הסבר).

    מבחינת התמה, לא ברור מה השבר שקרה ומה גרם לה. כאמור, ישנם אמירות של המרואיינים, אבל אין אמירות סיבתיות שעושות מספיק הגיון ברמה סבירה (לא מדבר על תחקיר פסיכו-סוציולוגי מעמיק). ואני בטוח, שאפשר לחקור הרבה את מה שהלך שם, ואפשר להפיק מזה תובנות משמעותיות, אבל הצופה הנאיבי (כמוני), כשמראים לו נערי טוסטסטרוניים, ישיבה ודת, גיל צעיר, הורמונים, זכוכיות מתנפצות, בניינים בוערים ואיש צוות ממורמר – וכל זה בלוּפים ועם מוזיקה קולנועית משובחת – הקשר נעשה שטחי וטבעי: משובת נעורים אגרסיבית, מה שבעצם כולנו מכירים בזעיר אנפין מהחיים שלנו, כשהיינו צעירים, או מהילדים שלנו הצעירים, מה שכולם עושים בגילאים מסוימים ובזמן מסוים. אבל זה מפספס, לכאורה, את המדרשייה. שם נראה שהיה משהו מיוחד ופחות אינסטיקנטי וחבל.

  13. מאמר יפה מאוד. תודה.
    היה נראה לי בסרט שיש יותר מידי בוגרים ללא כיפות?
    זה נכון? זה קשור למדרשיה או בכללי לנשירה בציבור הדתי?

    1. קודם כל, עיקרון חשוב בצפייה ביקורתית: כשאתה רואה כמה אנשים אין שום הכרח להניח שזה מדגם מייצג. זו בחירה של הבמאי. גם אם היא נעשית מסיבות ענייניות לסרט (למשל שלדעתו אלו האנשים עם המידע או עם האמירות המעניינות), עדיין זה לא בהכרח מייצג את הבוגרים כמכלול.
      שנית, אכן יש לא מעט חילון. בזמננו, ככל שאני יודע, החילון במדרשיה היה באחוז ניכר יותר מאשר בישיבות תיכוניות אחרות (וגם ההתחרדות). איני יודע מה היה המצב בשנים האחרונות לקיומה של המדרשיה. ברור שגם בציבור הדתי בכללו יש נשירה, ולפחות פניה הגלויות הם בהיקף גדול יותר מאשר אצל החרדים. איני מבין את השאלה, שהרי זו עובדה פשוטה וידועה, וכבר עסקתי לא מעט באתר כאן בה ובמשמעויותיה.

  14. כתבת ״בן גוריון היה דיקטטור שעשה מעשי זוועה…״ – לאיזה מעשי זוועה אתה מתכוון?

    1. אלטלנה. רדיפת אנשי אצ"ל ולח"י ומניעת עבודה ושירותי בריאות מהם. האזנות ושימוש במוסד לצרכיו הפוליטיים. חסר?

        1. לא הייתה מלכות שהיה אפשר למרוד בה (לפחות לא במובן ההלכתי). הנשק היה מיועד להתחלק לאצל בירושלים (בירושלם עוד לא היה צה"ל) על פי הסכם של בגין עם בן גוריון, שבן גוריון הפר. כמובן ישנה גם השאלה האם היו כוונות נסתרות לבן גוריון כשהוא ירה על האלטלנה, למשל כאלו שקשורות לבגין…

          1. עיין בהלכות גזילה ואבידה פרק ה הלכה יח:
            "במה דברים אמורים במלך שמטבעו יוצא באותן הארצות שהרי הסכימו עליו בני אותה הארץ וסמכה דעתן שהוא אדוניהם והם לו עבדים."
            היות וכבר באותו זמן המטבע של השלטון של בן גוריון התקבל כמטבע עובר לסוחר (ינאי שפיצר כתב על זה לאחרונה) אז היה לו דין של מלך ולאלטלנה דין של מורדים במלכות.

            1. אז אולי נירה בתותחים על מתנגדי ברפורמה כי הם מורדים במלכות?

              1. הטייסים הסרבנים הם בוודאי מורדים במלכות אבל הם מצאו פירצה חוקית כיצד להתחמק מההגדרה בטענה שהם מתנדבים ולא מחוייבים בחוק. אבל באמת מעיקר הדין מותר למלכות להמית אותם כמורדים. ובחוק הצבאי יש מושג של משפט שדה שאחד העונשים שלו הוא מוות.

השאר תגובה

קרא גם את הטור הזה
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא