אינטואיציה של בחירה חופשית
שלום רב
קראתי את ספרך "מדעי החופש" ואני חושש שלא הבנתי משהו. אתה טוען שכדי שבחירה תהיה חופשית אם אני חוזר בדיוק לאותו מצב אני יכול לבחור אחרת. אינטואיטיבית, אני לא חש שזה המצב. הרי אין לי ידיעות אחרות, המצב זהה, אני זהה, מדוע שאבחר אחרת?גם כאשר אני מדבר על חרטה אני אומר "אם הייתי יודע מה שאני יודע היום לא הייתי עושה זאת" אבל לא אם המצב היה זהה בדיוק הייתי בוחר אחרת.
לתחושתי, זה שלא הייתי בוחר אחרת לא אומר שבחירה אינה חופשית. תיאורטית, ניתנת בחירה אחרת מזו שבחרתי. מישהו אחר אולי היה בוחר אותה, אני עם ידע אחר או במצב אחר אולי הייתי בוחר אותה. ניתן אולי לכנות זאת "דטרמיניזם מתוך האני" כלומר אני בוחר אבל כיוון שאני מי שאני הבחירה שלי תהיה תמיד אותה בחירה.
בתיאור הזה אני חושב שהבעיה העיקרית שלך עם דטרמיניזם (למיטב הבנתי), שהיא הבעיה של אחריות האדם למעשיו, נפתרת שכן הבחירה תלויה ב"אני" שלי ובהחלט ניתן לשפוט בן אדם על מי שהוא. כשאני דן אדם אני לאו דווקא אומר "המעשה שלך לא בסדר" או "הבחירה שבחרת לא בסדר" אלא "אתה לא בסדר".
האם יש פגם לוגי כלשהו באינטואיציה שלי שאני לא עולה עליו?
תודה.
ויש הבדל בין השאלה האם תבחר אחרת לבין השאלה האם היית יכול לבחור אחרת. גם אם לא תבחר אחרת בפועל, דטרמיניזם טוען שלא יכולת לבחור אחרת.
טענתך האחרונה היא מה שמכונה קומפטיביליזם, וזהו משחק מילים ריק. הסברתי זאת בספר ובעוד מקומות (כולל הדיבייט עם אביב פרנקו). אין כאן שום אחריות למעשים כי הם כפויים עליך. כפויים על ידי טבעך שלך, אבל לא יכלת לעשות אחרת ולכן יאן מה להעניש אותך (אלא כדי למנוע עבירות עתידיות באופן דטרמיניסטי. תיקון מכני של האישיות. זו לא אחריות).
אגב, איני יודע מהי 'בעיית אחריות האדם למעשיו'. אין כאן שום בעיה. או שיש או שאין. לפי הדטרמיניסט אין ולשיטתי יש. אני לא מגייס עמדות פילוסופיות ועובדתיות כדי לפתור בעיות. זהו פרגמטיזם, שהיא מילה גסה בעיניי.
כוונתי הייתה לבעיה הפילוסופית להעניש אדם על מעשיו אם לא היה יכול לבחור בהם. אינני מצליח להבין מדוע אי אפשר להעניש אדם על בחירתו אם היה כפוי על ידי טבעו. מה ההבדל הגדול בין טבעו של האדם לבין האדם עצמו. זה מה שנשמע לי כמו משחק מילים. מה ההבדל הלוגי בין המשפט "אני מטיל עליך את האחריות למעשיך בגלל שאתה בחרת מעשה פסול" לבין "אני מטיל את עליך את האחריות למעשיך בגלל שהטבע שלך הוביל לבחירה של מעשה פסול"? אם היה לאדם טבע אחר הרי שהוא היה אדם אחר ולא האדם שבחר במעשה הפסול. בפראפראזה על דרכי התשובה ברמב"ם, מי שבחר מעשה אחר הוא אדם אחר ואינו אותו האיש שבחר באותם המעשים. ההפרדה בין טבעו של האדם לאדם עצמו היא מלאכותית בעיני.
אתה מערבב מין בשאינו מינו. אם אתה מדבר על ענישה כגמול מתקן אתה ודאי צודק. אדם בנוי בתורה שגורמת לו לעשות עבירות, אז 'עונשים' אותו כדי לתקן לו את המוח. הרי דיברנו על כך שוב ושוב עם אביב פרנקו. אבל זה לא קשור לאחריות וענישה במובן המוסרי. את זה אפשר לעשות גם אם ניתוח מוח. מה יש להעניש אדם על איך שהוא בנוי? כזה הוא. לכל היותר תעשה לו ניתוח מוח כדי שלא יחזור להזיק. זה לא מה שמכונה עונש.
אם יש כאן משחק מילים הרי זה בדיוק מה שאתה עושה. אתה לוקח את המושג עונש וממיר אותו למושג אחר (תיקון מכני) ואז אינך מבין מדוע נדרשת בחירה כדי ליישם את המושג האחר. אכן לא נדרשת. אבל המושג האחר אינו ענישה ולא אחריות. לענישה ואחריות יש תנאי שתהיה בחירה.
השאלה האם האדם הוא אוסף מאפייניו אבל נמצאת במוקד הוויכוח עם המטריאליסטים, ועל כך הארכתי טובא בספר מדעי החופש ובמאמרים. אבל זה לא הנושא בדיון שלנו כאן. ההצדקה לענישה ולהטלת אחריות לא נקבעת לפי השאלה מיהו האדם אלא לפי השאלה האם מה שהוא עשה היה מבחירה.
אני חושב שזו בדיוק הנקודה שאיני מבין. מדוע ענישה או אחריות מחייבת בחירה? מה בבחירה מעניק לך את הזכות להעניש? כמו שאתה טוען "כזה הוא" ניתן לומר "כך בחר". אם הבחירה לא נובעת ממנו מה זה משנה שכך בחר? אם אני לא מעניש אדם על כך שהוא זה שבחר כך אז על מה אני מעניש אותו? הבחירה היא רק הדבר שמקשר בין האדם לבין מעשיו, הדרך שלנו להגדיר את כוונת המעשה אבל אם הבחירה לא נובעת מהאדם אז על מה אני מעניש אותו? ואם היא כן נובעת מהאדם אז ברור שלטעון "כזה הוא" לא פוטר אותו מעונש. זה שאם הוא היה אחר זה היה מונע ממנו לבחור כך זה רק רווח משני, לא העניין העקרוני. אני לא מדבר על תיקון מעשיו אלא על יחוס המעשים אליו. לפי דבריך האדם נפרד ממה שהוא, אז בכח מה הוא בוחר? יתכן שהדיון מעט מעגלי אך אני חש שאני מפספס נקודה משמעותית בדבריך ורוצה לוודא שאני מבין אותם
אנסה להסביר שוב ובזה אסיים. התפיסה המקובלת אצלנו לגבי אחריות ועונש כסנקציה על עבירה (נאמר לצורך הדיון שמדובר בעבירה מוסרית שאני רוצה להעניש עליה), היא שאדם שעשה מעשה רע מגיע לו עונש. זהו גמול על היותו רע. ניתן לדבר על עונש כתיקון או כהרתעה (אם יישב בכלא זה ירתיע אותו מלחזור על העבירה), אבל אלו לא אחריות ולא ענישה במובן שאני מדבר עליו. הרי במקום זה ניתן היה לעשות לו ניתוח מוח שישנה את נטייתו העבריינית. זה אקט תועלתני ולא מוסרי. אחריות שאני מדבר עליה היא אחריות במובן המוסרי.
אם אדם פועל מכנית, אפשר להענישו כדי להרתיע או לתקן, אבל בה במידה ניתן גם לעשות לו ניתוח מוח שיתקן את נטייתו העבריינית. אבל סנקציה במובן המוסרי אין מה להטיל עליו אם הוא לא יכול היה לפעול אחרת. מה אתה רוצה ממנו? אתה מעניש אותו על כך שנולד בצורה מסוימת? מה יש כאן להסביר, זה לא מובן מאליו?
אתה מדבר על השאלה את מי מענישים (את האדם או משהו אחר) ואני מדבר על ההצדקה שבהטלת העונש. בתמונה שלי הבחירה בהחלט נובעת מהאדם ועל כך הוא נענש. הוא בוחר לפעול כך או אחרת. אבל "האדם" כאן אינו חישוב מכני אלא ערכים שהוא בוחר בהם. רק כך המעשה מיוחס אליו. אם הוא פועל מכנית אתה יכול כמובן לייחס את המעשה "אליו" אבל "אליו" כאן הוא חסר משמעות. זה כמו לייחס מעשה למחשב או לזרם מים. ראה בפודקסט שלי אם אביב פרנקו בדוגמת המים.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer