אלגוריתם לגדלות למדנית

לכבוד המאור הגדול, עטרת ראשנו, נזר החכמה ותפארת התבונה, הגאון המפורסם הרב מיכאל אברהם שליט״א.

זה זמן רב שאני מתבונן בהשתאות על רוחב דעתו של הרב, על עמקותו המפליאה, ועל היכולת הנדירה לחבר בין עומק למדני, חריפות שכלית ובהירות שאין דומה לה, לבין השכל הישר.

על כן אבקש לשאול את הרב בענוות תלמיד לפני רבו: מהי הדרך הישרה אשר ילך בה בחור ישיבה החפץ בכל מאודו לגדול בתורה, עד שאולי יזכה להיות מן הלמדנים הגדולים שבדור? ובהרחבה, כיצד ראוי לו לחלק את זמנו בין בקיאות לעיון, בין גמרא למחשבה (אם בכלל…), בין רכישת ידע לבין פיתוח עצמאות מחשבתית, בין המוכר לחיפוש החדש? ומהם הדברים שהרב רואה בהם את אבני היסוד שבלעדיהן אי אפשר לבנות בניין של גדלות תורנית אמיתית?

ואם יורשה לי להוסיף: האם בכלל יש דרך סדורה לכך, או שמא כל ניסיון להפוך את הגדלות בתורה למתכון מסודר דומה לכישלון? ואם כן מה יעשה הנער ולא יחטא?

אגב, אציין כי ראיתי ולמדתי את טוריו של הרב בעניין גדלות בתורה, והדברים העמידו את הסוגיה באור חדש. ואף על פי כן, עדיין נותר בי צורך לברר את הצד המעשי יותר של הדברים, לא רק להבין את המודל התיאורטי של הגדלות, אלא לנסות ולתרגם אותו לדרך עבודה מסודרת, יומיומית וברורה – מה בפועל ראוי ללמוד, וכיצד נכון לבנות את העמל כך שלא יישאר בגדר שאיפה כללית בלבד ובזבוז זמן אלא יהפוך למסלול התקדמות ממשי לעבר האינסוף. במילים אחרות, לאחר הבנת הגבול והכיוון הכללי, אני מבקש לברר גם את פונקציית ההתקדמות עצמה, הצעדים שבאמצעותם ניתן להתקרב אל אותו אינסוף למדני.

בתודה ובהערכה עמוקה.

מנאי, האפס שמבקש להיות אחד.