אפלטוניזם

אגב, לא מדויק לטעון שהאידיאה היא אוסף התכונות של המושג, כל הרעיון של אידיאות הוא שיש משהו בדבר עצמו מעבר לאוסף התכונות שלו, (למשל – סוס נהיה סוס בגלל צורת הסוסיות שלו, ולא רק בגלל אוסף של תכונות שחלקן יכולות להיות במקרה גם לחמור), כך שהאידיאה היא קיום של הרעיון המופשט עצמו ולא רק של סיכום סך התכונות שלו.
אפשר לנסות להמחיש זאת כך: אני יכול לכתוב את המילה "שלום" על דף, כעת השאלה היא מה קיים כעת על הדף, גישה נטורליסטית תאמר שהתוכן היחיד שקיים על הדף הוא רק האותיות עצמם, מעבר לכך שום דבר לא מופיע על הדף, אך אפלטון יטען שגם המשמעות והתוכן של המילה "שלום" קיימת על הדף, ויש לה אפילו קיום כרעיון מופשט בעולם האידיאות, אך הדבר שקיים בעולם האידיאות אינו הצירוף של ש' ול' וו' ומ', הדבר הזה קיים גם בעולם שלנו, שם יש גם קיום למשמעות והתוכן של המילה "שלום", שהיא משהו מעבר לסך האותיות שמרכיבות אותה, וכך גם בנוגע לכל דבר, צירוף התכונות שמרכיב את הסוס יוצר צורה ומהות מופשטת (סוג של רעיון) שהיא מעבר לסך התכונות שלה, והיא קיימת (לפי אפלטון) בעולם האידיאות ולא רק התכונות.
אגב, מיכי מציג את אריסטו כמי שסבר שהפשטות הם קונסטרוקציות תיאורטיות שלנו שלא קיימים במציאות עצמה, אך אריסטו היה רחוק מכך, אחת התורות המרכזיות של אריסטו הם שיש לכל דבר במציאות חומר וצורה, כך שהוא בהחלט יסכים שיש הבחנה מושגית ברורה בין סוסים לחמורים, לכל אחד מהם יש צורה אחרת, רק שהוא חלק על הטענה שהצורה של הסוס קיימת בפני עצמה בעולם האידיאות, הוא סבר שהצורות קיימות במציאות שלנו באופן קונקרטי (לכל סוס יש צורה של סוסיות, לכל שולחן יש צורה של שולחניות) ולא כישויות בעלות מעמד אונטולוגי עצמאי בעולם האידיאות, אפלטון הלך קצת יותר רחוק, בטענה שאם הצורות לא קיימות בפני עצמן – אז הצורה שקיימת בעולם היא רק עוד פריט של הדבר ואינה יוצרת קטגוריה מושגית בפני עצמה.