בין אקדמיה לישיבה

שלום לרב מיכאל,

לאחרונה עשיתי את המעבר מישיבה לאקדמיה ועלו כמה תהיות לגבי אופן הלימוד בישיבות, לא בפן של דרך הלימוד הישיבתית אלא יותר על אופן המסגרת. בעוד שבאקדמיה יש עבודות להגיש ומבחנים והסטודנט צריך להוכיח את הידע שלו שוב ושוב (בין אם הוא לומד משפטים, הנדסה או מדעי החרטא כמו שאתה קורא לזה) התלמיד בישיבה לא נדרש ממנו מאומה. הוא צריך להגיע בבוקר ופשוט "ללמוד".
חוץ מזה שהוא אף פעם לא מקבל פידבק ממקור מוסמך אם הוא מכוון לסברות נכונות אלא יותר מברר דברים בוויכוחים עם החברותא (בתקווה שהחברותא הוא בר סמכא לסברות נכונות) ישנו דבר נוסף ששמתי לב אליו. הסטודנט לאחר שלוש/ארבע שנים באקדמיה יש ציפייה ובצדק שישלוט בנושא שהוא למד בו (ועל כן הוא מקבל גם תעודה). לעומתו הבחור ישיבה לאחר שלוש שנים אני לא כל כך יודע מה מצופה ממנו. ידיעת ההלכה היא לא משהו ששמים עליו דגש באמת ברוב הישיבות (אולי חוץ מן הספרדיות), ואפילו בקיאות בכל הש"ס גם לא מקבלת יותר מדי דגש. רק סדר ערב ולא יותר מדי. אפילו סילבוס על נושאי העיון אין. הדבר היחיד שאולי מצופה ממנו הוא שיידע איך ללמוד, שידע איך להקשות נכון על רש"י או תוספות וכו' אבל מרגיש לי שזה ממש עמום. מה גם שאין מי שייבחן אותו ויהווה בר סמכא שהוא אכן "יודע ללמוד". אפילו על החומר עצמו שהוא למד בעיון, דהיינו מה הם סברות ושיטות הראשונים/אחרונים הוא לא נבחן.
הנקודה שלי היא שמהחוויה שלי לפחות עולם הישיבות ממש לא מוכוון מטרה כמו באקדמיה. הציפייה היא יותר "לעבוד את ה'" דרך הלימוד אבל בפועל הצבת מטרות, ובכלל הציפייה שיצא משהו מהלימוד, לא רוחני אלא אינטלקטואלי כמעט לא קיימת.
וזה נראה לי ממש חבל. כי הזמן והמאמצים שמושקעים בישיבה הם ממש לא פחות ממה שמושקע באקדמיה, וכן לדעתי אם היה איזה שהוא "חזון" ושיטת עבודה מקובלת ומתודולגיה ברורה היה אפשר להוציא מהתלמידים הרבה יותר.

אני שואל אותך כי אני יודע שהיית מצוי היטב בשתי העולמות, הן באקדמיה והן בישיבה. מה דעתך? אתה מסכים עם הדרך שבה אני רואה את הדברים? אתה מסכים שאולי כדאי להציב מטרות בלימוד שיראו שהתלמיד באמת "למד" כמו שצריך ולא נפנף אגודלים מול ספר קצות פתוח ו"דיבר בלימוד"?
(אגב, יכול להיות שיש ישיבות שאימצו מודל לימוד כזה או אחר, לא באתי להכליל אלא לדבר ממה שאני ראיתי).
מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי, אשמח להתייחסותך.