גרמא בשבת- מקרב כיבוי
שלום הרב
בגמרא בשבת דף מ"ז ע"ב מובא שאסור ליתן כלי עם מים כדי לקבל הניצוצות מפני שמקרב כיבויים.
וכבר שאל על זה תוס' מאי שנא מכל גרם כיבוי אחר שמבואר בגמ' דף ק"כ ע"ב שמותר.
ותירץ (אחד התירוצים) "דהתם הוא דשרי לעשות מחיצה מכלים שיש בתוכן מים שאינו מכבה כלום עד שיתבקעו הכלים אבל הכא אין הפסק בין מים לניצוצות ומיד נכבות כשנופלות בכלי והוי כמחיצת מים דאסירא".
ולא זכיתי להבין מדוע יש חילוק אם יש הפסק בין מים לניצוצות או אין הפסק בין מים לניצוצות.
אם הרב יוכל להעיר את עיניי אני מאוד אשמח.
אני חושב ששם מדובר על מקרב כיבויו שאסור מול גרם כיבוי שמותר. כשאתה עושה מחיצה בכלים אתה לא מכבה אלא בגרמא. האש סודקת את הכלים והמים יוצאים ומכבים. אבל בשימת מים מתחת לניצוצותץ אתה מקרב את כיבוים, שכן הם נכבים בכניסתם למים. אני לא רואה מה דומה בין שני המקרים.
הדומה הוא שבשני המקרים אתה לא מכבה בידיים, אלא רק גורם לכיבוי. מה זה משנה איך אני גורם כל עוד לא כיביתי בידיים?
כשאתה שם מים במקום שהאש צפויה להגיע אליו כיבית בידיים, אלא שבאופן עקיף. כשהמים בכלי האש כיבתה את עצמה.
אגב, איני נמצא כעת בפרטי הסוגיא, אבל דומני שמחלקים שם בין מצב שאני סתם שם את המים למטה לבין מצב שאני מקרב את המים עאל הניצוצות
תודה רבה.
אגב, החילוק הזה הוא התירוץ השני בתוס' והשאלה שלי היתה על התירוץ הראשון.
שוב תודה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer