הוצאת זרע על ידי אשתו.

למה זו הוצאת זרע לבטלה? האם אי אפשר להתייחס לזה כיציאת זרע לפני הזמן שתוך כדי תשמיש, הלא בכה"ג ודאי שלא חשיב לבטלה, משום שזהו חלק מהיחס אישות, א"כ ה"נ הווי כיחסי אישות? או אשאל בצורה אחרת, מה ההבדל בין זה לביאה שלא כדרכה שמותרת לפי התוס' כשזה לא באופן תדיר?

לפני הזמן זה אונס במהלך ביאה רגילה. בשלא כדרכה זו ביאה מבחינה הלכתית, והוצאת זרע במהלך ביאה אינה נחשבת לבטלה. אסור להוציא זרע שלא במהלך ביאה.

מאי שנא מביאה דרך אברים שמותרת אף בהוצאת שזל? וראה בספר שלם המוקדש לתחומים אלו ועורר דיונים רבים, ראו עמוד עד-עו. חצי מהרבנים שם בעילום שם… אבל המרא דשמעתא נראה שהוא הרב הנקין עי"ש ובשו"ת שלו. http://img2.tapuz.co.il/CommunaFiles/52191811.pdf

וראו הציטוט שהביא עמיתי המלומד ישי קיל "תורתם המוסרית דתית של חסידי אשכנז": "מנגד לרוח האסקטית הנושבת בכתביהם של חסידי אשכנז, בוקע כאמור קול אחר המאשר את תחום הארוטיקה ביחסים שבין אדם ואשתו ומסתייג מפרקטיקות אסקטיות שונות. כך למשל מובאת בספר חסידים ההדרכה הבאה : "אע"פ שאמרו נחש משמש פנים כנגד פנים וכן דגים ואדם לפי ששכינה דיברה עימהם, אעפ"כ אמר רב: מה בין זה לביניתא, וכן: רצה לאכול מבושל בשר, רצה לאכול צלי הכל רשות בידי אדם. רק בליל הטבילה לא ייתכן כי אם הוא למעלה והיא למטה כי אין הנאה לאישה כי אם היא למטה … אבל בשאר לילות יעשה כפי הנאתו כדי שלא יהרהר אחר נשים אחרות ורק שיהא רצון האישה שהרי כתיב גם בלא דעת אשתו בא עליה נפש רק הולד אינו טוב. כל אלה דברים לפי דעת אשתו ולפי דעתו אם מצא אישה טובה שתהא כרצונו באותם דברים ויפק רצון מה' רצה האלוהים את מעשיך" . במקום אחר קובע בעל ספר חסידים כי אדם "ימנע מכל הנאות הבאות מחמת אישה, חוץ מאשתו" .
דברי בעל ספר הרוקח בהקשר זה, נחרצים אף יותר: "ויש לו לאדם להימנע מכל מה שהגוף נהנה בהם ע"י נשים מלראותה מליגע בה ומלישב אצלם ומלראות בגדיה החמודות ולא לשמוע קול דיבורה בניגונה ומלדבר עמה בין אשת איש בין פנויה , חוץ מאשתו ישמח בה כשהיא טהורה בכל חשק לבו… על כן ימהר ויחישה מלחשוב הרהורי נשים כי אם על אשת חיקו ישמח ויגל בה באהבה בכל עת שיחפץ כי היא שומרתו מן החטא, ע"כ על כל חשק חפצו בה לאהבה ולכבדה אז ימצא תאוות ליבו ומזכתו לזה ולבא".

לגיל, הרב חילק בין ביאה (שמותר להוציא שז"ל) למקום שלא עושים ביאה (שבכה"ג אסור להוציא שז"ל).
לרב, השאלה היא מהי"ת לחלק, מהי"ת שכשיש "שם ביאה" מותר להוציא שז"ל ואילו שאר דברים עם אשתו אסור להוציא שז"ל? אני יותר נוטה לכך שמותר תמיד (כל עוד ולא תדיר (כל אחד והגדרתו)) עם אשתו להוציא שז"ל (כמובן, כל עוד וזה מתוך איזשהוא יחס אישות, לא סתם בארוחת צהריים), והאיסור העיקרי בהוצאת שז"ל נאמר שלא תוך כדי יחסי אישות.
וזאת משום שאני מוצא סברא אחת לאיסור שז"ל (אינני מתייחס לזוהר, מי שרוצה לקיים את דברי הזוהר ולהיות מקובל שיערב לו, אני מדבר על הכלל הנורמלי), והיא – יחסים מיניים שלא עם אשתו שאסורים.
אז אשמח לשמוע את סברת הרב, שבגינה ישנו חילוק דווקא אם בא תוך כדי מעשה ביאה (שמותר) לסתם יחסים מיניים בין איש לאשתו שלא בא תוך כדי ביאה.

ביאה כרוכה תמיד בהוצאת זרע, ולכן כל שאדם מקיים ביאה באשתו (שזהו חיוב עונה) הוצאת הזרע מותרת. אבל הוצאת זרע ללא ביאה אינה אונס שכן כאן ההווצאה לא מתחייבת ממעשה ביאה אלא הזרע יוצא סתם. מהיכי תיתי להתירו?!
השאלה מדוע ביאה דרך איברים היא ביאה והשאלה מה פירוש דרך איברים הן שאלות לא פשוטות. אבל בהנחה שזו ביאה – לדעתי זוהי ההלכה.
לא הבנתי מה החילוק בין תדיר ולא תדיר. או שזה מותר או שלא.

"מסקנת הגמ' בנדרים לפי רבי יוחנן, שכל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה, וממילא, הפיכת שולחן, שהיא לפי רוב הראשונים ביאה שלא כדרכה, מותרת. וכן למדנו בסנהדרין נח, ב: "אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: בן נח שבא על אשתו שלא כדרכה – חייב, שנאמר (בראשית ב, כד): וְדָבַק – ולא שלא כדרכה. אמר רבא: מי איכא מידי דישראל לא מיחייב ונכרי מיחייב?!", הרי שבישראל ביאה שלא כדרכה מותרת.

תרצו תוס' סנהדרין נח, ב, 'מי': "ויש לומר דלא אסיר אלא שעושה כך תדיר, שלא תתעבר ויכחיש יופיה, אבל אם רוב תשמישו כדרכה אלא שבאקראי מתאוה לה שלא כדרכה – שרי". וכ"כ רוב הראשונים, שביאה שלא כדרכה להנאתו באקראי מותרת, וכ"כ תוס' רי"ד (יבמות יב, ב, 'תני'); ריא"ז (קונטרס הראיות לסנהדרין נח, א); תוס' ישנים (יבמות לד, ב); רא"ש (יבמות ג, ט, לפי גרסת הב"ח אות ו, ובית יוסף אה"ע כה; וכ"כ במפורש בתוספותיו לנדרים כ, ב); רבנו ירוחם (תולדות או"ח כג, א); מרדכי שבועות (הל' נדה, תשלב); הגהות מיימוניות (איסו"ב כא, אות ד); אגודה (סנהדרין ז, נב; וביבמות ג, לג, הביא את שני התירוצים); ריטב"א בתירוצו העיקרי (מובא בשטמ"ק נדרים כ, ב); רבנו יונה (סנהדרין נח, ב; כך גם הבין בדעתו ברכ"י או"ח רמ, ה)." – ציטוט מהרחבות לפניני הלכה.
א"כ האיסור בשלא כדרכה באופן תדיר הוא משום שאיננו מקיים פו"ר או איננו מעוניין, באופן שלא תדיר, הוא מקיים פו"ר או לכל הפחות מנסה לקיים. זה כלפי החילוק בין תדיר לשאינו תדיר.
האיסור לרווק לעשות זאת בלי יחסי אישות הוא משום שכביכול יוצר קשר עם אישה אחרת (שגרמה לו להרהר ובגינה מוציא) או גם לעשות סתם כך, אבל לא עם אשתו.
ובקיצור תיתי להתירו, משום שכל האיסור נאמר שלא באשתו, וזיל בתר טעמא.
היינו, ישנו איסור כללי להוציא זרע כמבואר בנידה יג. ועיקר הבעיה בזה שלא בא בתוך יחסי אישות (אני מבין שאתה מגדיר שעיקר הבעיה בזה הוא שלא בא תוך כדי ביאה, אך לשנינו אין מקור, להגדיר את מקום האיסור (שלא בביאה או שלא ביחסי אישות סתמיים) אך יותר מסתבר לי כהגדרתי, משום שאינני רואה טעם לאסור כדבריך, מה הבעיה? הם מקיימים יחסי אישות, כל זוג נצרך ליחסי אישות שונים ומפורש שכל הרוצה לעשות באשתו עושה (אני מודע שיש ראשונים שפירשו שכל זה בזמן שלא מוציא זרע, אך הבאתי חבל ראשונים שלא פ' כך ונוקטים כמותם, כך כמדומני בספרות ההלכה אם זוג ישאל אם מותר שלא כדרכה מאחור, יתירו לו)).
וישנו איסור לחיות בלי לקיים מצוות פו"ר.
כשמוציא ז"ל עם אשתו איננו עובר באיסור הראשון, וכשלא עושה זאת באופן שיטתי, וכן מוליד ילדים, איננו מבטל פו"ר, ולכן לכאו' יש להתיר.

השיקול שלא יכחיש יופיה לא שייך כאן. יכול לבוא עליה בלי לעברה. אין לזה מאומה עם הוצאת זרע בלי ביאה כלל.
האיסור ברווק בפשטות אינו בגלל הרהור באישה אחרת אלא זהו איסור עצמי. ויש שראו בו אביזרייהו דרציחה. כל שהתירו הוא רק בדרך ביאה כי ה חלק מהביאה. אבל סתם להוציאו בלי ביאה איני רואה שום היגיון להתירו.
בשולי הדברים אני גם לא מבין מה הנאה יש לאישה מזה. זו הנאה לגבר שבאה בלי ביאה (ואולי האישה אינה רוצה ביאה. אבל איני רואה כיצד היא רוצה שייצא הזרע מהבעל להנאתה שלה).
באשר לעשייה לא תדירה, זה נאמר על ביאה שלא כדרכה. והגדר הוא לשמור את מצוות פו"ר ושבת. אין לזה קשר לתדירות ואי תדירות. כל עוד עושה ביאה כדרכה סביב שעת הביוץ יכול לעשות הכל בזמנים אחרים גם בתדירות גדולה כל עוד מדובר במעשים מותרים.

א. בזמן התלמוד, מבלי לשתות כוס של עקרים או לקחת סם אינו יכול לבוא עליה מבלי לעברה.
ב. לגבי הנאתה – שמחה לעשות כרצונו. אינו סותר שיש לה הנאה.
ג. יש שפירשו לפי תדירות ולא בקשר לזמן הביוץ. נפקא מינה יותר בעבר לדג', אם בעלה ספן ותדירותו למצות עונה אחת ל ו' חודשים.

קצת קשה להבין את עניין. הרי אם מוציא זרע שלא בתוך האישה. נחשב לזרע לבטלה ? ברור לא?!
או כשרוצה ובהסכמת האישה להוציא זרע בגופה אך לא באיבר המין שלה במקומות אחרים האם מותר ?

נענה כבר למעלה.

מי שאין לו זרע מה הוא לאונן להנאתו?

לא הבנתי. לא יוצא לו בכלל זרע? אז אין בעיה של זרע לבטלה, אבל יש הרהורים אסורים.

אביזרייהו דרציחה בהוז"ל אינה הלכה אלא אגדה. אף אחד לא מת. אמנם הרוגצ'ובר רוצה ללמוד מכך שגם לגוי אסור להוז"ל, משום רציחה, אך דבריו מדרש פליאה.

בפשטות אין הבדל בין ביאה שלא כדרכה לבין ביאה דרך איברים (קרי חיכוך סתמי של האיבר בגופה של אשתו). הרי האוסרים להוציא זרע בביאה שלא כדרכה אינם מתחשבים בכך שיש לזה "שם" ביאה.
האיסור להוציא זרע בשתי הביאות הנ"ל (שלא כדרכה ודרך איברים) אינו דאורייתא, אלא גזירה דרבנן אטו מעשה ער ואונן. ולדעת המתירים, כל שאינו דומה למעשה ער ואונן, דהיינו רק באקראי (תהיה הגדרתו של אקראי זה אשר תהיה), אין איסור.

הרב כאן אסר "דרך אברים", זכותו כרב פוסק, לא הבנתי את המקשים.

ישנה מחלוקת גדולה בן הפוסקים האם מותר "דרך אברים", והרב פסק לאיסור.
כל טוב

וכן הוא דעת ההלכה בפשטות לאסור "דרך אברים",
ורק במקרים מיוחדים כמו בעיות רפואיות וכדומה יתרו בתוך שאלת רב, וגם זה באופנים מסוימים ובהדרכה של קל וכבד.

הנאה יש לה
שבעלה למרות חשקיו הרבים והעצומים ממוקד בה וכל מה שמענג עצמו זה סביבה ובקשר איתה
אולי זה נח נפשאי גדול לאשה?
וגם דווקא ההוצ"ז שהיא סימן השביעה שלו כל עוד שזה איתה ובפניה מסב לה סוג של נחת רוח ?

מביא לידי מכשול.

גם מי שלא יוצא לו בכלל זרע אסור. לומדים את זה מיוסף הצדיק. ויפזו זרעי ידיו, כמו ויפוצו. שיצא הזרע מבין אצבעות ידיו. לפי האר"י הגם היה רוחני ובפועל ככה שגם אם לא יוצא גשמי עדיין יוצא רוחני. וחוץ מזה לגבי נשוי שיוצא לו שז"ל לפני או אחרי או במהלך וכן הטיפות שיוצאות בהמשך לכתחילה צריך שכולם יהיו במקום הביאה ועל מה שלא נכנס מכל סיבה שלא תהיה צריך לעשות תיקון היסוד לפי רבי חיים הכהן החלבן.