לא תחנם

תודה על התגובה המפורטת.יש לי כמה דברים לשאול עליה…
1.לפי הרבה פוסקים הבנתי שהם מחילים את האיסור גם על גויים שאינם עובדי ע"ז. מה הרציונל שלהם? לפי סברה פשוטה גם לי נראה לחשוב כמוך שהאיסור הוא לא עליהם…
2.לגבי זה שהאיסור הוא רק על שיבוח העבודה זרה עצמה, זה קצת מוזר לי כי הדוגמה שמזכירים בהקשר זה היא שאסור לשבח יופיו ומעשיו. גם יופיו לא קשור לע"ז ועדיין זה מוזכר כדוגמה ללא תחנם…
3.מה שממש חסר לי בדיון הזה, זה שממה שראיתי לפחות כמעט כולם מתעלמים מזה שה"חן" כאן שדיברתי עליו הוא הרבה פעמים חד כיווני, שזה שונה לגמרי מכל מה שהיה בעבר. הרי אם קראתי מאמר של מדען גוי והתרשמתי ממנו ושיבחתי אותו אני לא "מתקרב" אליו, הןא הרי לא מכיר אותי וכנראה לעולם לא יכיר אותי, ככה שהסכנה שהוא ישפיע עליי במשהו היא אפסית אם אני לא מתעסק בע"ז עצמה…
זה שונה מממש לשבח ולתת מתנות למישהו פיזית. כי אז באמת אנחנו נהיים יותר חברים והסכנה להשפעה לע"ז באמת ניכר ומובן

אכן, יש פוסקים שמחילים את איסור "לא תחנם" על כל גוי, גם על מי שאינו עובד עבודה זרה (כגון ישמעאלים), ומוציאים מכלל זה רק גר תושב. הרציונל שלהם הוא כנראה שהתורה רצתה ליצור הרחקה כללית כדי למנוע קירבה וחיבה שעלולות להוביל להתבוללות. לחלופין, הם הניחו שכל הגויים עובדי ע"ז (כך היה פעם). או שלדעתם איננו יכולים לחלק בקביעות של חז"ל. עם זאת, לדעתי זה אינו הפשט הפשוט של הפסוקים או של הסוגיות בש"ס; הפשט הפשוט הוא שהאיסור נעוץ דווקא בעבודה זרה. וכך הניחו כמה וכמה פוסקים. ועובדה היא שככל שהפוסקים יותר קרובים לזמננו כך יותר מהם סבורים כך, מה שמראה ששינוי המציאות הוא חלק מהעניין.
שאלתך במקומה. הגמרא אכן מביאה כדוגמה לאיסור את האמירה "כמה נאה עובד כוכבים זה בצורתו". הסיבה לכך היא שהתפעלות מיופיו הפיזי או מאישיותו של האדם יוצרת "חן" וקירבה אישית. זהו בדיוק המדרון החלקלק שהרמב"ם מזהיר מפניו: מתן חן גורם "להדבק עמו וללמוד ממעשיו הרעים". לעומת זאת, הערכה מקצועית לכישרון אובייקטיבי (כמו מדע, אמנות או ספורט) אינה נושאת את אותו אופי של יצירת קירבה אישית מסוכנת, ובנוסף, כיום זהו חלק מנימוסי העולם המקובלים.
מעבר לזה, זה עוסק רק באדם קונקרטי שנמצא לידך ואתה מבטא כלפיו יחס אישי. וזה מביא אותנו לנקודה האחרונה שלך.
ההבחנה שעשית היא נכונה. כפי שאמרת, כל מטרת האיסור היא למנוע קשר שעלול להוביל להשפעה תיאולוגית או מוסרית שלילית. במקרה של הערכה "חד-כיוונית", כגון התרשמות ממאמר של מדען גוי שאינך מכיר והוא אינו מכיר אותך, החשש שתימשך אחריו ואחרי אמונתו הוא אפסי. בהיעדר אינטראקציה חברתית, החשש ממנו נבע האיסור אינו קיים כלל, ולכן במקרים אלו פשיטא שמותר ואף ראוי לשבח את כישרונם וחוכמתם. כבר חז"ל אמרו "חכמה בגוים תאמין", ואף תיקנו ברכה למי שרואה חכם מחכמי אומות העולם.

תודה.רק 2 נק' אחרונה שרציתי לברר,
1.מה מבדיל בין יופי של אדם לכישרון אובייקטיבי? הרי ניתן לטעון שגם היופי הוא אובייקטיבי לא?
2.מה בעניין מעשים טובים שגוי עושה? זה קולע בול לדוגמה של הגמרא