לא תחנם

תודה על התגובה המפורטת.יש לי כמה דברים לשאול עליה…
1.לפי הרבה פוסקים הבנתי שהם מחילים את האיסור גם על גויים שאינם עובדי ע"ז. מה הרציונל שלהם? לפי סברה פשוטה גם לי נראה לחשוב כמוך שהאיסור הוא לא עליהם…
2.לגבי זה שהאיסור הוא רק על שיבוח העבודה זרה עצמה, זה קצת מוזר לי כי הדוגמה שמזכירים בהקשר זה היא שאסור לשבח יופיו ומעשיו. גם יופיו לא קשור לע"ז ועדיין זה מוזכר כדוגמה ללא תחנם…
3.מה שממש חסר לי בדיון הזה, זה שממה שראיתי לפחות כמעט כולם מתעלמים מזה שה"חן" כאן שדיברתי עליו הוא הרבה פעמים חד כיווני, שזה שונה לגמרי מכל מה שהיה בעבר. הרי אם קראתי מאמר של מדען גוי והתרשמתי ממנו ושיבחתי אותו אני לא "מתקרב" אליו, הןא הרי לא מכיר אותי וכנראה לעולם לא יכיר אותי, ככה שהסכנה שהוא ישפיע עליי במשהו היא אפסית אם אני לא מתעסק בע"ז עצמה…
זה שונה מממש לשבח ולתת מתנות למישהו פיזית. כי אז באמת אנחנו נהיים יותר חברים והסכנה להשפעה לע"ז באמת ניכר ומובן

אכן, יש פוסקים שמחילים את איסור "לא תחנם" על כל גוי, גם על מי שאינו עובד עבודה זרה (כגון ישמעאלים), ומוציאים מכלל זה רק גר תושב. הרציונל שלהם הוא כנראה שהתורה רצתה ליצור הרחקה כללית כדי למנוע קירבה וחיבה שעלולות להוביל להתבוללות. לחלופין, הם הניחו שכל הגויים עובדי ע"ז (כך היה פעם). או שלדעתם איננו יכולים לחלק בקביעות של חז"ל. עם זאת, לדעתי זה אינו הפשט הפשוט של הפסוקים או של הסוגיות בש"ס; הפשט הפשוט הוא שהאיסור נעוץ דווקא בעבודה זרה. וכך הניחו כמה וכמה פוסקים. ועובדה היא שככל שהפוסקים יותר קרובים לזמננו כך יותר מהם סבורים כך, מה שמראה ששינוי המציאות הוא חלק מהעניין.
שאלתך במקומה. הגמרא אכן מביאה כדוגמה לאיסור את האמירה "כמה נאה עובד כוכבים זה בצורתו". הסיבה לכך היא שהתפעלות מיופיו הפיזי או מאישיותו של האדם יוצרת "חן" וקירבה אישית. זהו בדיוק המדרון החלקלק שהרמב"ם מזהיר מפניו: מתן חן גורם "להדבק עמו וללמוד ממעשיו הרעים". לעומת זאת, הערכה מקצועית לכישרון אובייקטיבי (כמו מדע, אמנות או ספורט) אינה נושאת את אותו אופי של יצירת קירבה אישית מסוכנת, ובנוסף, כיום זהו חלק מנימוסי העולם המקובלים.
מעבר לזה, זה עוסק רק באדם קונקרטי שנמצא לידך ואתה מבטא כלפיו יחס אישי. וזה מביא אותנו לנקודה האחרונה שלך.
ההבחנה שעשית היא נכונה. כפי שאמרת, כל מטרת האיסור היא למנוע קשר שעלול להוביל להשפעה תיאולוגית או מוסרית שלילית. במקרה של הערכה "חד-כיוונית", כגון התרשמות ממאמר של מדען גוי שאינך מכיר והוא אינו מכיר אותך, החשש שתימשך אחריו ואחרי אמונתו הוא אפסי. בהיעדר אינטראקציה חברתית, החשש ממנו נבע האיסור אינו קיים כלל, ולכן במקרים אלו פשיטא שמותר ואף ראוי לשבח את כישרונם וחוכמתם. כבר חז"ל אמרו "חכמה בגוים תאמין", ואף תיקנו ברכה למי שרואה חכם מחכמי אומות העולם.

תודה.רק 2 נק' אחרונה שרציתי לברר,
1.מה מבדיל בין יופי של אדם לכישרון אובייקטיבי? הרי ניתן לטעון שגם היופי הוא אובייקטיבי לא?
2.מה בעניין מעשים טובים שגוי עושה? זה קולע בול לדוגמה של הגמרא

3.האם לדעתך נוצרים נחשבים עובדי עבודה זרה בשיתוף? האם זה מוציא אותם מכלל עובדי עבודה זרה שמדברים עליה כאן? או שהם עדיין נחשבים לעניין זה עובדי עבודה זרה?

לגבי השאלה הראשונה, הבלבול שלך נובע מהשימוש במונח "אובייקטיבי". השאלה אינה האם היופי הוא עובדה אובייקטיבית או סובייקטיבית, אלא איזה סוג של יחס וקשר השבח הזה מייצר. כשאני משבח פריצת דרך מדעית, יצירת אמנות או יכולת ספורטיבית, אני מעריך את התוצר או את הכישרון המקצועי. זהו שבח ענייני ומקצועי. לעומת זאת, כשאני משבח את יופיו הפיזי של אדם או את קסמו האישי, אני מתייחס לאדם עצמו ויוצר כלפיו התייחסות רגשית ואישית. זהו בדיוק משמעותו של "חן" – יצירת קירבה בינאישית. מזה בדיוק חששה התורה: "מפני שגורם להדבק עמו וללמוד ממעשיו הרעים" (כלשון הרמב"ם). ההבדל אינו באובייקטיביות, אלא במוקד השבח ובדינמיקה הנפשית שהוא מחולל.

לגבי השאלה השנייה (שבח על מעשים טובים), אתה אכן צודק שזו דוגמה מפורשת שמובאת בהלכה ("קל וחומר שיספר בשבח מעשיו"), אך גם כאן יש ליישם את החילוקים מלמעלה.

לגבי הקתולים יש צד שכן, אבל אני מפקפק בזה.

אז אם אני מנסה לסכם את דעתך יש 3 סייגים:
1.כל האיסור הוא רק בקשר דו כיווני. רק שם באמת יש סכנה חברתית.
2. גם אם הקשר דו כיווני, מדובר רק על עובדי עבודה זרה. על אתאיסטים ומוסלמים למשל זה לא חל.
3. וגם מול עובדי עבודה זרה וקשר דו כיווני יש להבדיל בין תשבחות על האדם עצמו מה שעלול לקרב את האדם אליו וללמוד מדרכיו שזה אסור, לבין תשבחות על מקצועיות וחכמה שהם אינם מקרבים לאדם עצמו.

לגבי השאלה על הנוצרים. התכוונתי לשאול שגם אם הם נחשבים עובדי עבודה זרה בשיתוף האם הם נכללים בעובדי עבודה זרה לעניין "לא תחנם"(סייג 2 שהגדרתי)? כי יש כאלה שטוענים שלגויים עבודה זרה כזו מותרת…
או שבסייג זה ייחשבו רק עמי המזרח בימינו שהם לכולי עלמא עובדי אלילים?

הסיכום נראה נכון.

באשר לשאלתך על הנוצרים ואמונת השיתוף, כפי שכתבתי לך אני נוטה לחשוב שאפילו בקתוליות אין שם ע"ז. שילוש יש גם אצל יהודים (קודשא בריך הוא ישראל ואורייתא חד). הכל שאלה של פרשנות.
נכון הדבר שישנה מחלוקת ידועה בפוסקים האם בני נח מוזהרים על השיתוף. ישנן טענות שאמונתם בשיתוף אינה אסורה על גויים, ולכן יש שרצו לומר שאינם נכללים בגדר עובדי עבודה זרה. אך כבר כתבתי שבעיניי הדיון האם גויים "מוזהרים" על השיתוף לא רלוונטי לכאן. הרי השיתוף פשוט אינו נכון עובדתית, שכן אין עוד אלוהים ביחד עם הקב"ה. אמונת השיתוף תלויה בשאלה של אמת ושקר ולא של מותר או אסור, ולכן גוי שמאמין בשיתוף פשוט מאמין בדבר לא נכון, גם אם אינו מוזהר על כך . סביר שעבודה פולחנית לשני אלוהים בשיתוף אסורה גם להם.

לעניין איסור "לא תחנם", כפי שציינת בסייגים, מדובר באיסור שהמטרה שלו היא הרחקה שלנו מהם כדי שלא ניקשר אליהם ולעבודה הזרה שלהם. לכן, מסברא נראה שאם מדובר בקבוצה שהפולחן שלה נחשב לעבודה זרה, איסור ההרחקה נותר גם כיום. העובדה שיש שיטות שלפיהן הגוי עצמו אינו "מוזהר" או נענש על השיתוף, אינה מעלימה את העובדה שעבורנו מדובר בפולחן זר שיש להתרחק ממנו. בכל אופן, אנחנו כן מוזהרים על כך.
עם זאת, העובדה שיש פוסקים שפוטרים אותם מאיסור שיתוף, בהחלט יכולה לשמש כעוד סניף להקל במקומות שבהם אנו דנים אם להחיל את האיסור. לכן במקרים של נוצרים בני ימינו זה בהחלט יכול להצטרף לשיקולים האחרים.

שלום הרב צהריים טובים…
התבלבטתי אם לפתוח שרשור חדש או להמשיך כאן, כי זה לא בדיוק קשור לנושא אבל כן קשור בעקיפין. יכול להיות שמי שמנהל את האתר יעדיף לפתוח בשרשור חדש.

אז ככה, אני תלמיד ישיבת הסדר בשיעור ה, שבקרוב מסיים את המסלול ועתיד ללמוד באוניברסיטה(בר אילן, אולי ניפגש). במהלך השנים, השקעתי המון המון זמן בבירור שאלות מכל התחומים ה"רגישים" אפשר לקרוא לזה, שאלות מכיוון תורה ומדע, תורה ומוסר, ארכיאולוגיה וכו'. להערכתי אין הרבה תלמידים בישיבה שלי שמתקרבים למה שנגעתי. אני לא מגדיר את עצמי מומחה, אני רחוק משם, פשוט להערכתי עם כל זה שמחנכים לכאורה לאמונה "לא תמימה" בציבור הדתי לאומי, לדעתי בפועל רוב ככל האנשים לא באמת בודקים את הנושאים לעומק. גם האנשים הרציניים ביותר בישיבה, רוב הזמן עושים את זה כמין "טרנס" ולא מהשכל באופן טהור.

גם בתחום ההלכתי לא קיבלתי כמובן מאליו, היו לא מעט פסיקות שמאינטואיציה היו נראות לי מנותקות מהמציאות, לא ארחיב כאן על דוגמאות, נראלי שאתה מבין את הרעיון.

רק כשהתחלתי יותר להעמיק בכתביך ושיעוריך קיבלתי תשובות להרבה שאלות בתחומים האלה, הרעיונות שלך נראו לי ברובם המוחלט מחוברים למציאות וכן הפסיקות ההלכתיות שלך, והאמת שאני חייב להודות לך, אתה משמיע קול חשוב שבלעדיו הרבה היו הולכים לאיבוד…

וכאן מגיעה השאלה, שקשורה לשרשור, כי אחרי שעברתי עליו כמה פעמים,השרשור הזה טיפה היה לי מוזר. בהתחלה אמרת במפורש שהאיסור הוא רק כשנותנים חן לעבודה זרה ומכשיריה, מה שבגדול סותר את הגמרא המפורשת על יופיו ומעשיו של האדם. ורק אחרי שהזכרתי לך אותה אז הדין טיפה השתנה, וגם הרעיון של הקשר החד כיווני הגיע רק כשאני הצעתי אותו מה שאומר שאם הייתי עוזב את השרשור אחרי ההודעה הראשונה כביכול היה נוצר מצב שהותר כאן משהו אסור, והדין היה שונה במקצת.
יכול להיות שזה תוצר לוואי של חיסרון של שאלות דרך האינטרנט, אני גם לא יודע כמה שאלות אתה מקבל ביום וייתכן שהיה לך רגע של חוסר תשומת לב ושכחת לרגע את הגמרא הזו, אבל מהצד זה נראה קצת מוזר. אני יודע שכל הדיון הזה מרגיש טרחני, אבל מה שהזכרתי,יחד עם העובדה שאתה לא נחשב "קונצנזוס", גורם לי להיחלשות מסוימת(וגם הסגנון שלך הוא ממש לא המיינסטרים בחברה שאני חי בה(איזור הדרום), ככה שגם זה קצת מקשה עלי לתת אמון גבוה באנשים בסגנון שונה דרך האינטרנט)

התלבטתי אם בכלל לכתוב את השאלה, אבל כאדם שתמיד שואף ללכת בדרך האמת החלטתי בכל זאת לשאול אותך. מקווה שתבין. תודה והמשך שבוע טוב

שלום רב.
קודם כל, יישר כוח על הכנות ועל החשיבה הביקורתית. אני מעריך את זה, ואל תתנצל על כך שאתה חותר לאמת ולא מוכן לקבל דברים כמובן מאליו.
לגבי מה שקרה בשרשור – אתה צודק לגמרי. אני מנהל דיונים רבים במקביל, כותב טורים וספרים, ומקבל עשרות שאלות בכל יום שאני עונה עליהן למרות הזמן המאד מצומצם. לכן בהחלט ייתכן שנופלות טעויות כמו אצל כל אחד ובפרט לאור הלחץ הנ"ל. אם אהיה פרפקציוניסט לא אוכל להשיב בכלל.
אבל התהייה שלך חושפת נקודה שורשית בהרבה שנוגעת לתפיסה שממנה אתה מגיע. היחלשות האמון שלך כנראה נובעת מכך שאתה עדיין מחפש דמות שאפשר לסמוך על כל פסיקה או אמירה שלה בעיניים עצומות. כל המהלך שלי, בספרים ובאתר, נועד בדיוק לעקור את התפיסה הזו! המטרה שלי אינה שתקבל את דעותיי באופן עיוור, אלא להעניק לך כלים לחשוב בעצמך, לנתח מושגית ולהשתמש בשכל הישר שלך, בדיוק כמו שאתה עושה לשמחתי.
אם כתבתי משהו, ואתה הבאת גמרא שסותרת את דבריי, ובעקבות כך הדין דויק או השתנה – הרי זה בדיוק הליך לימוד התורה התקין (שקלא וטריא). במקום להירתע מכך שאני טועה לפעמים, אתה אמור לשמוח שאתה מפעיל את האוטונומיה המחשבתית שלך, וגם אני שמח מכך שתיקנתי את הטעות. אגב, זו הייתה בעיקר טעות בניסוח לא מדויק, כפי שהבהרתי לאחר מכן. אסור לתת חן לע"ז ומכשיריה, ומתן חן לאדם יש בו גם מזה. זה בא להוציא ממתן חן לחכמתו ל האדם. אבל נכון שהיה עליי לנסח ביתר דיוק.
אין לי, ולא לאף רב בימינו, סמכות פורמלית מכיוון שאין לנו סנהדרין. אם אתה בר הכי לבדוק את הטיעונים בעצמך, אינך צריך לבטל את דעתך בפני אף אחד, כולל אותי. עשה לך רב פירושו היעזר בו לקבלת הנחיה כיצד לחשוב ולקבל החלטות, ולא כצינור של ציות עיוור למתן הוראות.
באשר לכך שאיני נמצא ב"קונצנזוס" או שהסגנון שלי אינו מתאים למיינסטרים של סביבתך – זו שאלה שחסרת כל משמעות בעיניי, והיא לא אמורה להטריד אותך. ממתי האמת נקבעת על פי סקר מנדטים? הבאתי לא פעם את סיפורו של רבי יונתן אייבשיץ שענה לכומר שטען כי הנוצרים הם הרוב ולכן יש ללכת "אחרי רבים להטות": הולכים אחרי הרוב רק כאשר נמצאים בספק, אך כאשר אתה משוכנע באמיתות העניין והוא ברור לך שִכלית, לרוב אין שום משמעות. אתה בעצמך העדת שרוב האנשים סביבך פועלים מתוך "טרנס" של חוסר חשיבה מעמיקה. אם כן, מדוע שהקונצנזוס שלהם יהווה עבורך מדד למשהו? עליך לגבש את עמדותיך כפי שנראה לך שִכלית והגיונית, ולא לפי מה שנראה לקבוצה או למגזר כזה או אחר.

תודה על הדברים.
האמת שאני באופן אישי מיישם את החופש המחשבתי הזה הרבה יותר בתחום המחשבתי מאשר ההלכתי. לצערי אני לא מרגיש שם כמישהו בר סמכא מעבר לסברות פשוטות פה ושם, מה גם שהמערכת עצמה נוקשה יותר. ולכן בהלכה אני פחות עושה דברים מעצמי, אלא אם כן ממש למדתי סוגיה לעומק ואני בטוח בכיוון מסוים…
לכן בהלכה אני כן מעדיף לוודא אם לכיוונים בראש שלי יש מקום הלכתי או סתם סברות כרס, וכך עשיתי כששאלתי אותך.
לגבי זה שהסקרי מנדטים לא קובעים אני מסכים לגמרי. אני הסתכלתי על זה נטו בתור הטיות פסיכולוגיות ולא מקור לאמת. הרי מקודם אמרתי שמיינסטרים שמרן מדי, ואני הרבה יותר מתחבר לדרך שלך

על אדם נאה, בין אם יהודי או גוי, מברכים "שככה לו בעולמו". הופתעתי שזה לא נכנס כאן לדיון