האם יש ערך אמיתי ב"דבר בשם אומרו" מעבר לכלי פוליטי/פסיכולוגי?

מה זאת אומרת "לא שלך" לעזאזל? זה גם לא באמת שייך לו. הוא לא יצר שום דבר יש מאין והוא לא ביצע קניין על זה (זה לא דבר שיש בו ממש). הוא בסך הכול חשב על רעיון שקיים במציאות ונתן כלל שנראה לו נכון, ושגם אנשים אחרים יכולים להגיע אליו באופן עצמאי.

מה גם שאין כמעט שום כלל בעולם שנוצר על ידי אדם יחיד. רוב הרעיונות מתפתחים בהדרגה, מתוך רעיונות קודמים, ולעיתים אנשים שונים מגיעים לאותן מסקנות בלי קשר זה לזה.

אז למה הרב משתמש, לדוגמה, במונח "אהבה אפלטונית"? המושג הזה מבטא רעיון פילוסופי שההבנה הלוגית שלו די פשוטה, ואני לא מסכים עם ההאדרה של אנשים ללא סיבה רק משום שהם מזוהים היסטורית עם רעיון מסוים.

ואני בכלל ארחיק לכת ואגיד שאפילו בפטנטים של אדם יחיד, ברעיונות ייחודיים או באמירות ייחודיות, אם האדם שיצר אותם מת ואיבד תודעה על העולם אין סיבה עקרונית להזכיר את שמו אם השם עצמו לא מוסיף להבנת הרעיון. האדם מת, ואין כאן שום מיסטיקה שלפיה הזכרת שמו משפיעה על הנשמה שלו או משהו כזה. גם אם אדם רוצה, נניח, שמשפחתו תתקיים אחריו, ואם לאחר מותו המשפחה נספתה בשואה, זה כבר לא מעניין אותו – הוא מת.

ואם הרב יגיד שזה יגרום לפיזיקאים פחות להשקיע כי שמם לא יטבע על תגליתם אז שילכו הביתה. יש לנו מספיק כוח אדם של אנשים ישרים בעולם הפיזיקה שמחפשי אמת וקידמה לאנושות ולא לרצון אנוכי שכזה…

והרב אמר למעלה גם ש"לא צריך להעמיס כלום", אבל זה עובדתית מעמסה: עכשיו צריך לזכור שמות לא מוכרים של יוונים, וזה קשה פי כמה לזכור מאשר שם מוכר שהמוח שלך כבר מחזיק, ואתה רק צריך לשייך אותו לאדם מסוים.

לכן בעיניי צריך להזכיר שם של אדם רק כאשר עצם המקור מוסיף משהו להבנת הרעיון, ולא משום שיש ערך בפני עצמו לדעת מי היה האדם שאמר אותו.

ובנוגע למה שאמרת "כדי לא לקחת לעצמך קרדיט" אני לא לוקח קרדיט לאף אחד… אם אני מעלה תפיסה כזאת אני חושף מול האדם שמולי הסתכלות עולם העולה מתוך הלוגיקה והשכל שיש לכל אחד אחר. אני בסך הכל מדליק את האור לאדם שמולי. אני לא נתתי לו את היכולת לראות אלא רק הסרתי לו את החשכה…
להבנתי קרדיט זה בסך הכל כלי משפטי שנוצר בגלל מוסכמה חברתית וזה לא משהו מהותי שצריך לדבוק בו כל עוד החוק לא אוסר עליך.

חשוב לי לציין שאני שואל לא מתוך רצון לקנטר אלא באמת מרצון להבין את דעת הרב ולתקן את עצמי אם אני טועה פה בהסתכלות שלי. אני כותב את זה כי הרב לא ענה לכמה המשכי שאלות אחרות שלי וחשוב לי לציין את זה כדי שלא תהיה אי הבנה.

יום מספר 5 שאני ממתין למענה רבינו. זו שאלה שעולה לי כל הזמן כשאני מנסה ללמוד תורה ובכתביך. אשמח שתאיר את עיני

צר לי לאכזב, איני הרב, אבל בהסתכלות החז"לית, כידוע, זה בהחלט עושה נחת רוח לנפטר לומר דברי תורה משמו, ושם זה באמת חלקו בתורה. לכאן אצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על דברים של חולין. ואף על פי כן, ניכר מחז"ל שיש ערך בעצם ההזכרה, גם בלי קשר ל"שפתותיו דובבות" וכדומה. למה? משום שהאדם הזה זיהה במציאות את הרעיון ראשון, ולכן נותנים לו קרדיט על כך.

לא עניתי כי איני רואה כאן שאלה אלא סתם התעקשות.