מנהג הלכה
שלום הרב,
אני באמת זקוק לעזרתך כדי לקבל בהירות בנושא מסוים. כתבת את הדברים הבאים בתשובה למישהו, וגם אני תקוע בדיוק בנקודה הזאת.
אשמח מאוד אם תוכל להבהיר לי חלק אחד מהדברים שכתבת.
ראשית, זהו הקטע שכתבת:
יש לי חידוש בשבילך ובשבילו: מנהג המקום שלנו הוא ללכת אחרי מנהגי אבות. אגב, בתחילת מקום שנהגו אומרי לבני מישן "מנהג אבותיכם בידיכם". מדברים על מנהג אבות. אלא שאז זה היה שקול למנהג המקום, כי המשפחה חייתה באותו מקום לאורך דורות. לכן יש מקום לסברה שבעצם הכוונה הייתה למנהג של מקום ולא של אבות. אם כן, במקור מנהג אכן כנראה נקבע לפי המקום, אבל בעולם שלנו המקום נעשה וירטואלי, שכן העולם מאד דינמי ואנשים משנים מקומות. לכן אין טעם לקבוע סטטוס לפי מקום. המוצא שמצאו הוא לקבוע זאת לפי מוצא, שזה עניין סטטי וקבוע. המחויבות למנהג היא הלכה. ולכן יש מחויבות הלכתית למנהגי האבות. אבל זה רק למנהגים בעלמא. מנהגים הלכתיים (כלומר מנהג לפסוק כך או כך בשאלה הלכתית) אין להם שום מעמד. אדם צריך לעשות מה שנראה לו בסוגיה. או אם אינו בר הכי אז לרבו.
השאלה שלי נוגעת לנקודה שבה כתבת:
"
לכן אין טעם לקבוע סטטוס לפי מקום. המוצא שמצאו הוא לקבוע זאת לפי מוצא, שזה עניין סטטי וקבוע.
המחויבות למנהג היא הלכה. ולכן יש מחויבות הלכתית למנהגי האבות.
"
השאלה שלי היא: האם הרב יכול בבקשה לומר לי בדיוק מה המקור לרעיון הזה?
אני מאוד תקוע ומבולבל בנקודה הזאת.
גדלתי בחב"ד. עברתי לישראל. ועכשיו כל האפשרויות עומדות לפניי לבחירה.
המשפחה שלי ממוצא אשכנזי.
אני לא יודע במה לבחור, וחיפשתי במיוחד תשובה לנקודה הזאת: האם יש משהו שמחייב אותי מבחינה הלכתית לבחור באשכנז, או בחב"ד, יותר מכל אפשרות אחרת, מבחינת המנהג.
כאשר הרב כתב:
"המוצא שמצאו הוא לקבוע זאת לפי מוצא, שזה עניין סטטי וקבוע. המחויבות למנהג היא הלכה. ולכן יש מחויבות הלכתית למנהגי האבות."
האם הרב יכול בבקשה לומר לי בדיוק מה המקור לרעיון הזה?
וגם, מבחינת הדרך שבה אני קובע הלכה, האם אני מחויב ללכת לפי הגישה של חב"ד משום שכך גדלתי? או שאני מחויב ללכת לפי פסיקת אשכנז משום שזה המוצא שלי? או שאין מחויבות מחייבת בעניין הזה?
בבקשה תעזור לי 🙂
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
לגבי השאלה הראשונה: אתה שואל מה המקור הפורמלי לכך שמנהג המקום הפך למנהג אבות. לדעתי, התשובה היא שאין לזה "מקור" בספרות חז"ל במובן של פסוק או תקנת סנהדרין, משום שזוהי תוצאה של מציאות שהשתנתה. בתקופת הגמרא, העולם היה סטטי. אדם נולד, חי ומת פחות או יותר באותו אזור, ולכן הקהילה הגיאוגרפית הייתה המסגרת הטבעית, והמנהג המחייב היה "מנהג המקום". אך בעולם המודרני, הדינמיות גדולה מאוד. אנשים עוברים ממקום למקום בקלות, והמושג הגיאוגרפי איבד את משמעותו הקהילתית היציבה.
כתוצאה מכך, המושג "מקום" עבר הפשטה והפך לווירטואלי. הקהילה שלך היום מוגדרת על פי המוצא האתני והמשפחתי שלך (העדה), ולא בהכרח על פי העיר הפיזית שבה אתה גר. השינוי הזה קרה באופן טבעי, כמעט בלי דיונים מפורשים של הפוסקים, מתוך הבנה שזו הדרך היחידה לשמר את מושג המנהג בעולם כה דינמי. כללי המנהגים עצמם הם פעמים רבות תולדה של מנהג – מעין "מטא-מנהג" שקובע איך מתייחסים למסורת. לכן, החלפת מנהג המקום במנהג אבות היא התאמה הכרחית של יישום ההלכה למציאות משתנה, ולא שינוי של הדין המקורי. כיום כולם מסכימים לדין הזה ולכן הוא עצמו תקף מכוח מנהג כלל ישראל.
לגבי השאלה השנייה, האם אתה מחויב לפסיקת חב"ד או אשכנז: כאן אני חושב שחשוב מאוד להבחין בין שני סוגים של מנהגים – מנהגים בעלמא (שאינם פסיקת הלכה), לבין "מנהגי פסיקה". במנהגים שאינם הלכתיים (כמו נוסח תפילה, מנהגים שונים שאינם נוגעים לשאלת מותר ואסור), יש ערך וחובה לשמור על המנהג מכוח הכלל של "אל תיטוש תורת אמך" או מכוח דיני נדר. במקרים אלו, המנהג הקובע הוא אכן מנהג העדה והמשפחה שלך, או הקהילה שאליה בחרת להשתייך בפועל.
אבל כשמדובר ב"מנהגי פסיקה" – כלומר, מנהג של עדה לפסוק כמו פוסק מסוים (למשל שאשכנזים פוסקים כרמ"א וספרדים כמחבר, או שחסידי חב"ד פוסקים כשולחן ערוך הרב) – לדעתי אין לזה שום תוקף מחייב אם יש לך עמדה הלכתית משלך. מנהג בהלכה נועד רק למצבים של ספק. כפי שקובע הירושלמי: "אם לא תדעי לך היפה בנשים, צאי לך בעקבי הצאן" – רק כאשר "הלכה רופפת בידך" (כלומר, כשאתה לא יודע כיצד להכריע או כשאין לך עמדה עצמאית בסוגיה), רק אז אתה הולך אחר המנהג ואחר הפסיקה המקובלת בעדתך.
אך אם אתה לומד את הסוגיה ויש לך עמדה, או אם בחרת לך רב שאתה סומך על שיקול דעתו, עליך לעשות את מה שאתה מבין שנכון מבחינה הלכתית. אין שום סיבה שתפסוק הלכה ותעשה דבר שלשיטתך הוא שגוי (או אפילו עבירה) רק בגלל שגדלת בחב"ד או משום שהמוצא שלך הוא אשכנזי.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
כבוד הרב, תודה על תשובתך המפורטת, היא עזרה לי לשים את הדברים בפרספקטיבה עבורי, ברוך השם.
היו לי כמה שאלות מאוד ספציפיות על סמך תשובתך.
כאשר אמרת זאת, זה היה מאוד הגיוני בעיניי:
לכן, החלפת מנהג המקום במנהג אבות היא התאמה הכרחית של יישום ההלכה למציאות משתנה, ולא שינוי של הדין המקורי. כיום כולם מסכימים לדין הזה ולכן הוא עצמו תקף מכוח מנהג כלל ישראל.
אבל אני סקרן, האם תוכל לספק לי מקורות רשמיים כלשהם שאוכל לעיין בהם, של פוסקים, המחזיקים בהסכמה זו?
למרות שזה הגיוני בעיניי, הייתי רוצה לעיין בזה בעצמי גם כן.
כמו כן, הייתי רוצה להבין טוב יותר את המילים הללו:
במנהגים שאינם הלכתיים (כמו נוסח תפילה, מנהגים שונים שאינם נוגעים לשאלת מותר ואסור), יש ערך וחובה לשמור על המנהג מכוח הכלל של "אל תיטוש תורת אמך" או מכוח דיני נדר.
באופן ספציפי אנו מדברים על מנהג שאינו הלכתי. ידוע מתוך תשובותיו של הרב עובדיה יוסף, שאין זה נקרא ללכת נגד תורת אמו של אדם, ללכת לפי נוסח שונה.
לכן כיצד זה יכול להיות בקטגוריה של "אל תיטוש תורת אמך"? לכן אינני בטוח כיצד יש כאן ערך נוסף או חובה נוספת. אבל אני מעוניין לדעת אם יש.
וכפי שאמרת,
במקרים אלו, המנהג הקובע הוא אכן מנהג העדה והמשפחה שלך, או הקהילה שאליה בחרת להשתייך בפועל.
ולכן יש לי את אותה השאלה, אם אדם עדיין לא בחר להשתייך לקהילה, והוא אינו יודע במה לבחור, האם יש מקור ברור למילים הללו באופן ספציפי? "המנהג הקובע הוא אכן מנהג העדה והמשפחה שלך".
כמו כן רציתי להרחיב את השאלה הזאת עוד יותר.
אני מנסה להבין
את אותה שאלה
המנהג הקובע הוא אכן מנהג העדה והמשפחה שלך
ביחס לבחירה באיזו דרך של "מנהגי פסיקה" ללכת, לדוגמה אשכנזים הפוסקים כרמ״א.
אם בעל תשובה חדש לגמרי אינו יודע במה לבחור, האם עליו ללכת למנהג האבות בהעדפה, אם עדיין לא השתייך לקהילה וקיבל השראה בדרך מסוימת, מאחר שמבחינה טכנית הוא יכול לבחור כל דבר. אני חושב שאני מחפש את אותו מקור כמו קודם.
תודה על שעזרת לי עם כל הבהירות הזאת.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer