נמלכין בסנהדרין

יש אורים ותומים בשביל מה צריך גם אותם? לבחון את שיקולי המלך?? שישאלו את שר הצבא ואת המומחים!?

בהחלט סביר שתהיה בקרה על השיקולים של המומחים והמלך. לפעמים יש להם אינטרסים והטיות.

ועדיין אין זה מתרץ על הצורך בדעתם מאחר ויש אורים ותומים. ב. מה לסנהדרין (האמורים לפסוק בענייני הלכה בלבד) ולשיקולי המלחמה? ג. אם זה גם רצון העם, מדוע אין זו זכותם להחליט לעצמם? אם אין זה רצון העם, מדוע לא להקים ועדה שמייצגת את העם ולתת לעם להחליט? ד. מניין ששיקולי הסנהדרין יהיו חפים מכל אינטרס אישי?

חשוב חבד. הכל נענה. אםשר להמשיל עד אינסוף בשאלות של מי אמר לך

אכן חשבתי בטרם שאלתי. (לפחות כך אני מקווה)
מה שיצא לי לאחר המחשבה לבד. שרש"י כתב במסכת ברכות דף ג' ע"ב שתפקיד הסנהדרין להתפלל להצלחת המלחמה. אבל זה קצת סותר לדבריו במסכת סנהדרין טז' ע"ב שתפקיד הסנהדרין לתת רשות ליציאה למלחמה. ורבו ההסברים והתירוצים במפרשי הרש"י האחרונים. כמו כן רבו הדעות בין הראשונים בתפקיד הסנהדרין בעניין זה (יש למשל הסבר שהם מייצגים את רצון העם) ונ"מ להלכה אם אין הסנהדרין מסכימים ליציאה למלחמה – האם יוצאים או לא.
ואם כבר הזכרתי את המחשבה האישית שלי. אז מצאתי שהגמרא במסכת ברכות בדף כט' נקטה לשון דומה לגבי תפילת הדרך. "המלך בקונך וצא". ולדעת הצל"ח משמעות הדבר שיתפלל תפילת הדרך ויראה אם תפילתו שגורה בפיו ואם לאו אל יצא. – לפ"ז אולי ניתן לחבר את שני הפירושים ברש"י. דהיינו שהסנהדרין יתפללו ואם יראו שתפילתם שגורה בפיהם יאשרו את היציאה למלחמה.

אך עדיין כל הנושא נראה לי סבוך בעיקר מפני שיש אורים ותומים ומה הצורך בסנהדרין? וכן סיקרן אותי לדעת את הפשט שלך בנושא בעיקר לאור שיטתך שאין לחכמים סמכות מלבד ענייני הלכה.

מתשובתך דווקא ניכר שאתה מצדיק את סמכותם למרות שאין זה בענייני הלכה. ואיך זה מסתדר אם שיטתך? אך באמת לא הצלחתי להבין גם מתשובתך אם נניח שיש לחכמים סמכות שלא בענייני הלכה מה מונח בהסכמתם – ברכת הצלחה, דעת תורה, חשיבה מחוץ לקופסא?? ומה באמת אמורים לעשות כשהסנהדרין מתנגדים ליציאה למלחמה?
(אם אפשר אשמח גם לדעת מדוע אתה מתעלם בתשובתך מכל דעות של ראשונים בנושא?)

אין כאן שום דבר סבוך. כנראה שעדיין לא חשבת מספיק.

אורים ותומים נותנים הסכמה וברכה אלוקית, אבל בנוסף נדרשת הסכמה וברכה אנושית. הסנהדרין משמשים כגוף הרוחני, המחוקק והשופט העליון, ויש היגיון רב להימלך גם בהם. מעבר לזה שיש שם אנשים חכמים ובהחלט נכון וראוי להימלך בהם לפני החלטה פוליטית שכזאת.

הסכמת הסנהדרין אינה קשורה לשאלת הסמכות בשאלות לא הלכתיות. הם נותנים כאן הסכמה פוליטית וחברתית ולא הלכתית. הם לא פועלים כאן כפוסקים אלא כמבקרים (רשות שלטונית). אלא שההלכה דורשת הסכמה כזאת לפני שמלך יוצא למלחמה (בפרט מלחמת הרשות שנעשית לעתים לצרכיו האישיים, ולכן חשוב שתהיה בקרה של הציבור או נציגיו על ההחלטות הללו). יש עוד פעולות של סנהדרין שאינן פעולות של הכרעה הלכתית, כפי שתוכל לראות במשנה ריש סנהדרין.

לא רואה סתירה ברש"י שהבאת. ההסבר שהבאת הוא מתבקש.

לגבי השאלה מה עושים כשהסנהדרין מתנגדים, זה תלוי כמובן האם "נמלכים" בסנהדרין פירושו שזה מעכב או לא. גם בחוק הישראלי יש לפעמים הוראות מהסוג הזה (חובה לשמוע מישהו לפני החלטה, למרות שאפשר לא לציית לו). בפרקטיקה המלך היה עושה מה שנראה לו לנכון, ולכל היותר היה נוצר ריב סמכויות.

אני לא משתמש בראשונים מפני שזה לא המקום לכתוב סקירה מקיפה. אם רוצים לדעת את דעתי אני כותב אותה. מעבר לזה, לדעתם של הראשונים בעניין היפותטי כזה אין משקל רב לדעתי.
בפרט יש לזכור שהכללים הללו נכתבו על ידי חכמים שלא חיו בזמן שהיה מלך ושהעניין היה רלוונטי, וכבר הסברתי לא פעם שמאז ועד היום יש לאנשים תחושה (לדעתי מוטעית) שהכל כפוף לממשלת ההלכה (חפש טור שלי שבו אני דן ב'תאונה ההיסטורית'). בכלל לא בטוח שבזמן שהייתה סנהדרין זה באמת מה שהיו עושים. כעין מה שכתב אהרן שמש על עונשי מיתה (שאיני בטוח שאני מסכים לו) ועוד כיו"ב.
לכן אני לא נכנס בד"כ לבירור סוגיות שלטוניות וממלכתיות לאור מקורות ההלכה. גם בגלל שחכמים לא חיו את המצבים הללו ולכן קשה לקבל את פרשנותם והכרעותיהם התיאורטיות, וגם בגלל שאין מסורת על כך.

זה מעניין…
א. כתבת "הסנהדרין משמשים כגוף הרוחני, המחוקק והשופט העליון", "הם לא פועלים כאן כפוסקים אלא כמבקרים (רשות שלטונית)" – מי נתן לסנהדרין את הסמכות לבקר ואולי אפילו לעכב את רצון העם והמלך?
ב. חיפשתי בטורים ולא מצאתי את "התאונה ההיסטורית" – אבל לפי דבריך "בכלל לא בטוח שבזמן שהייתה סנהדרין זה באמת מה שהיו עושים" – החידוש הוא שרבי יהודה הנשיא כתב במשנה דברים ללא כל מקור ומסורת. והפרשנות של הגמרא שהביאה מקור לדבר המשנה מדוד המלך שהיה נמלך בסנהדרין היא סילוף ועיוות הפסוקים??
היוצא מדבריך שלחכמי הגמרא והמשנה אין אפילו סמכות ללמדנו הלכות סנהדרין והלכות מלכים ומלחמות???

א. לא הבנתי את השאלה. מי נתן להם רשות לפסוק הלכה? הפה שאסר אסר גם את זה. אולי לא שמת לב אבל בתמונה ההלכתית הסנהדרין מתפקדת כרשות חמחוקקת והשופטת (ואחרי התאונה גם כרשות מבצעת). ובמסגרת הרשות השופטת היא גם בג"ץ (בית דין לחוקה) וגם ביהמ"ש העליון.
ב. ראה טור 164 ו-190 (חיפוש גוגל פשוט). רבי יהודה הנשיא כתב מה שנראה לו, בדיוק כמו שכל חכם בכל הדורות עשה. זה יכול לבוא ממסורת, מפירוש הפסוקים, מדרשות או מסברא. זה לא חידוש שלי, וכל בר בי רב דחד יומא יודע זאת. ואם אתה לוקח דרשות של הגמרא כמקורות היסטוריים אז אתה כנראה באמת לא מבין איך קוראים דרשות ואגדות אנכרוניסטיות. בשלב הבא גם תביא לי דרוש של רבי יהונתן אייבשיץ שלפיו ושתי ואחשוורוש נחלקו במחלוקת רעק"א והקצות.

זה לא מה שיוצא מדבריי. יש להם סמכות בכל תחום הלכתי, במגבלות השכל הישר. בכל הדורות כשהייתה הלכה תלמודית שלא ניתנה ליישום היא לא יושמה. יש כמה וכמה דוגמאות לזה. בפרט הלכות מדינה שגם בזמן התלמוד כבר לא יושמו, ולכן ברור שהדיונים שם לגביהן היו תיאורטיים וקשה לקחת אותם כמנדטוריים לגבי יישומים פרקטיים.

ראיתי שיעור של הרב אשר וייס שאמר שבשביל לפסוק בעניינים כאלו(הלכות מדינה וכו') הוא לפעמים נעזר בתנ"ך בנוסף למקורות מהגמרא. האם אתה מסכים עם גישתו?

יש מאמר כזה של הרב שרלו (ואולי גם ספר). אני לא מאמין שבאמת עושים את זה. הולכים עם השכל הישר ואז מוצאים ראיות מפוקפקות מהתנ"ך.

באמת מוזר שלא מצאתי את הטור (- התאונה ההיסטורית) בכל אופן מרתק למקרא.
לגבי האגדתא (בסנהדרין טז') הטחת בי הטחה (- אתה כנראה באמת לא מבין…) אך השארת אותי ללא מענה.
הגמרא שאלה מנה"מ. והביאה מימרא דרב אחא בר ביזנא ומימרא דרב יוסף – אני מעוניין בהבנת הפשט בסוגיא ואודה לך אם תוכל לבאר אותו על פי דרכך.

לא הבנתי מה השאלה וגם לא מצאתי היכן אמרתי שאתה לא מבין. כוונתך לסתירה ברש"י?

תשובתך דלעיל – "ואם אתה לוקח דרשות של הגמרא כמקורות היסטוריים אז אתה כנראה באמת לא מבין איך קוראים דרשות ואגדות אנכרוניסטיות"
השארת אותי ללא מענה – הגמרא שאלה מנה”מ (-שנמלכין בסנהדרין) ותירצה ע"פ מימרא דרב אחא בר ביזנא ומימרא דרב יוסף – אני מעוניין בהבנת הפשט בסוגיא ואודה לך אם תוכל לבאר אותו על פי דרכך.
*(תודה שאתה מקדיש מזמנך. זה באמת לא מובן מאליו)

אז את זה בדיוק הסברתי. רב אחא מביא לנו סיפור על הכינור שהיה תלוי מעעל מיטתו של דוד ושנכנסו ישראל לשאול אותו שאלות ולקבל רשות לצאת למלחמה. אתה באמת חושב שהאגדה הזאת היא אירוע היסטורי שהתרחש במציאות? אם כן, אז אינך יודע לקרוא אגדות. וגם המימרא של רב יוסף דורשת את זה מפסוקים אבל אין שום הכרח לומר שאכן כך אירע היסטורית. אפשר גם לומר שהפסוק נכתב כך כדי ללמד את הדין הזה (במישור הדרש, כי במישור הפשט ברור שהפסוק רק מתאר את האישים שנכחו שם ולא עוסק בהוראות הלכתיות של יציאה למלחמה), אבל הוא לא מתאר אירועים וצורת התנהלות של דוד.
כעין זה מה שכתב המג"א לגבי לא ייעשה כן במקומנו (להשיא הצעירה לפני הבכירה), והקשו וכי לבן הוא מקור הלכתי או ערכי מחייב? והתירוץ המקובל הוא שהתורה כתבה את זה כדי ללמד אותנו הלכה ולא שכך לבן אחר, או שגם אם כן אמר, זו לא מטרת הפסוקים (לתאר מה לבן אמר).
ועל כך כתבתי שזה דומה לפלפולים שתולים את מחלוקת ושתי ואחשוורוש במחלוקת הקצות ורעק"א. זהו אנכרוניזם שתפקידו ללמד הלכה ולא לפענח מה היה במציאות ההיסטורית.
ועוד בסוד אוסיף לך: אברהם אבינו כנראה לא קיים עירובי תבשילין (ואני אפילו לא בטוח שהוא החזיק את אברו של אליעזר כשהשביע אותו, למרות שכתוב "שים נא ידך תחת ירכי").

ברשותך, ברצוני להקדים מעשה (שהיה או שלא היה) על תלמיד ששאל את רבו קושיות רבות. והרב נזף בו: וכי אתה "בהמה המקשה"? נענה התלמיד ואמר: אני "השואל את הפרה"..
אני מבקש את סליחתך אם אני חופר לך. אבל זו הדרך שאני מכיר לתקשר איתך. ומכיוון שיש לי רצון לעמוד על דיוקם של דבריך עד הסוף אני מוסיף ושואל. אז אני מקווה שאינני מציק.

אני מצטט מתשובתך לעיל – "בכלל לא בטוח שבזמן שהייתה סנהדרין זה באמת מה שהיו עושים" (-נמלכים בסנהדרין).
ולכן הקשיתי שלפי דבריך – א. המשנה מלמדת אותנו דין שאיננו נכון מבחינה היסטורית.
ב. הגמרא הביאה מקור לדברי המשנה (מימרא דרב יוסף) ועליו כתבת " אפשר גם לומר שהפסוק נכתב כך כדי ללמד את הדין הזה" – אבל במציאות אתה טוען ש"בכלל לא בטוח שזה מה שהיו עושים". אז לפי דבריך הגמרא מסלפת את הפסוק כדי ללמד אותנו דין שאינו נכון מבחינה היסטורית.
או שאין זו כוונת הדברים ואז אני כבר מבולבל לגמרי…

ומלבד זאת לגבי האגדתא סתמת ולא פירשת. אני מחכה בקוצר רוח להבין את הפשט שלך באגדתא. ואתה רק משיב לי שאין זו התרחשות היסטורית כפשוטה – אז מה כן הפשט??

ושוב, אם אני מציק אז קבל את התנצלותי – אני מסתלק מהשטח. (וזה יהיה בצער כי עד כה זה מאד מעניין)
אך אם זה בסדר, הייתי מעוניין בהמשך גם לדון איתך במה שאתה מכנה "התאונה ההיסטורית" ובדברי הר"ן שהבאת שם.
מחכה לתשובתך..

[הערה מהיציע. האורים ותומים לפעמים עונים תשובה מכשילה או לא עונים. והראיה שלפעמים ישראל יצאו למלחמה והפסידו אף שיכלו על כל פרט לשאול את האורים והתומים. ואפילו כשהביאו את הארון למחנה (תחילת שמואל א), ומן הסתם יכלו לשאול אותו בעוקצי תאנים, מה שקרה בסוף הוא שהארון עצמו נלקח ביד פלישתים. בפלגש בגבעה ה' ענה פעמיים לבני ישראל שיעלו למלחמה מול בנימין, בני ישראל עלו – והפסידו. רק בפעם השלישית קיבלו הבטחה מפורשת "מחר אתננו בידך" ואז ניצחו. כך גם דוד שאל אם לצאת נגד פלישתים כדי להציל את קעילה וכשה' ענה לך והכית בפלשתים העם עדיין היסס "הנה אנחנו פה ביהודה יראים" עד ששאל שוב וקיבל הבטחה מפורשת "אני נותן את פלשתים בידך". לכן מובן שרוצים גם פיקוח אנושי-הלכתי]

שכוייח טולגינוס על הערתך מהיציע. זה אמנם לא הנושא שרציתי לדון בו. וחוששני שעלול להיפתח דיון שאינו קשור ישירות לנושא המרכזי של הסנהדרין וסמכותם.
אבל אם כבר נכנסת לעניין האורים ותומים ולפי דבריך האורים ותומים הוא "קצת מזייף" וצריך "פיקוח אנושי-הלכתי" – אז לשם מה שואלים בכלל באורים ותומים? הרי אין לסמוך על דבריהם?
בחלק מהמקרים שהזכרת ידוע מהמפרשים שהשאלה לא נשאלה בצורה נכונה ולכן גם התשובה לא ניתנה בצורה נכונה. (כמובן אתה יכול לשאול – והרי הקב"ה יודע מה בדעתם לשאול?)
לכן יש באמת יש פירוש ש"נמלכין בסנהדרין" הכוונה – שהסנהדרין מתפללים ומבקשים שתתקבל ע"י האורים ותומים תשובה נכונה.
אך אני עדיין מחכה לתשובות הרב שישפכו קצת יותר אור. אני מקווה כך.

שלום רב,
מכיוון שאינני רוצה להטריד יותר מדי, אביא כבר את השאלות לגבי "התאונה ההיסטורית" הקשורה בקשר ישיר לענייננו. (לצערי אני מוצא דרך להדגיש מילים אז את הדגשים אסמן אותם במירכאות)

א. בטור 164 כתבת – …הר”ן בדרשותיו (דרוש יא) עומד על כך שבהלכה יש כפילות בין שתי מערכות משפטיות: זו של הסנהדרין ובתי הדין שתחתיה וזו של המלך. הוא מחדש שלמלך יש גם סמכות משפטית (ולא רק שלטונית), ותפקיד המערכת המשפטית שלו לסתום פרצות שההלכה הטהורה (שנדונה בבי”ד) לא יכולה להתמודד עמן. "נקודת המוצא שלי היא שזוהי בעצם בדיוק הענישה שלא מן הדין. אם כן, במצב המקורי מבחינת ההלכה הסמכות הזאת מסורה למלך ולא לבי”ד".

ובכן הדגשנו את נקודת המוצא. שאכן כתובה להדיא בר"ן.
אך הר"ן הוסיף עוד קטע שאותו לא הזכרת. ולענ"ד הוא סותר לחלוטין את הפירוש שלך ל"תאונה היסטורית". הנה הציטוט מדרשות הר"ן –
ואל תקשה עלי מה ששנינו בפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מו) תניא ר' אליעזר אומר שמעתי "שב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה וכו', שנראה ממנו שמנוי הב"ד הוא לשפוט כפי תקון העת והזמן?
ואינו כן, אבל בזמן שיהיו בישראל סנהדרין ומלך, הסנהדרין לשפוט את העם במשפט צדק לבד לא לתקון ענינם ביותר מזה, אם לא שיתן המלך להם כחו "אבל כאשר לא יהיה מלך בישראל, השופט יכלול שני הכחות, כח השופט וכח המלך" שהרי מצינו בפ' נגמר הדין (סנהדרין דף מט) א"ל עמשא אכין ורקין קא דריש אזיל אשכחינהו לרבנן דפתיח להו במסכתא אמר כתיב כל אשר ימרה את פיך וגו' יכול אף לדברי תורה ת"ח רק חזק ואמץ, הנה שנתנו בכאן ליהושע כח מלכות אע"פ שלא היה מלך, וכן דרשו רז"ל ויהי בישורון מלך ירמוז למשה:
אני חוזר שוב על השורה שהפרדתי בטקסט – "אבל כאשר לא יהיה מלך בישראל, השופט יכלול שני הכחות, כח השופט וכח המלך".
כלומר נקודת המוצא עליה דברת כתובה בר"ן ביחס לזמן "שיש מלך בישראל". אך כשאר אין מלך גמרא מפורשת היא שלסנהדרין מסורים שני כוחות. כח השופט וכח המלך.
שום תאונה היסטורית! הר"ן מביא שהדברים נלמדים מפסוקים.

ב. לענ"ד מכאן אנו למדים עוד שכל הסמכויות המלוכניות שנטלו הסנהדרין\ חכמים\ גדולי הדור הם סמכויות שהתורה "מטילה" עליהם לצורך השעה להשלים את הסידור המדיני בהיעדר המלך.

ג. לכאורה הייתי מגדיר כמוך את הסמכויות המדיניות כסמכויות ש"אינן ענייני הלכה". אבל בהחלט יש מקום להכניסם לספר הפסיקה מפני שזהו תפקידם של הרבנים בהיעדר מלך אליבא דהר"ן.

ד. ודאי שמלכות הרשעה בימינו אינה מהווה כל תחליף למלך ואינה נוטלת מדי החכמים את הסמכויות שהתורה העניקה להם עד מינוי מלך כמשפטי התורה.
ואכן אתה כתבת שם בטור 164 "חשוב להבין שהסמכות הזאת לא מותנית בכך שהשלטון נוהג על פי ההלכה, או שהוא בכלל שלטון יהודי". – זאת מנין לך???

וואי זה ארוך. אני מקווה שיש לך זמן…

א. זה אשר עניתי. אכן בהחלט אפשרי שהמשנה מלמדת דין שלא נהג בפועל בעבר. למה צריך לחזור על כך שוב ושוב? אתה יכול לקבל ויכול שלא, אבל כתבתי את זה בצורה מאד ברורה. אין לי בעיה שממשיכים לדון ובמידת האפשר אני ממשיך לענות, אבל אני מצפה שלא סתם נחזור על עצמנו.
ב. הגמרא לא מסלפת את הפסוק אלא דורשת אותו. גם את זה כבר כתבתי. האם הגמרא מסלפת את הפסוק עין תחת עין כשהוא דורשת שיהיה ממון? הרי זה לא פירוש הפסוק, וסביר שבעבר גם לא נהגו כך (למרות דברי הגמרא על ר"א). כשדורשים פסוק הדרשה מחייבת את הדרשן ואת מי שמסכים איתו. זה לא אומר שכל הדורות הקודמים חייבים היו גם הם ללמוד כך. כשדרשו "עד רדתה" שיש להילחם בשבת, וכי הדורות הקודמים גם עשו זאת?

אתה שואל מה היה שם בפועל לפי הפשט? מה אתה חושב? שפשט הכתובים עוסק בהיוועצות לפני מלחמה? אתה רציני? קראת את הפסוקים? מתואר שם אוסף האנשים הללו שהיו קרובים ויועצים לדוד, או היועצים שלו. זה הכל. מניין אתה מוציא שהיה ביניהם המהלך שמתואר בגמרא? אולי הם עסקו בסוגיית נ"ט בר נ"ט? אני מצפה ממך קצת לחשוב לפני שאתה מעלה שאלה.

מה שאתה עושה כאן בהחלט מציק. לא בגלל שאתה ממשיך בדיון. זה מבחינתי בסדר גמור, ככל שיש לי זמן אני ממשיך איתך. אבל כאן אתה חוזר על עצמך או סתם מעלה קלוץ קשייעס.

לגבי התאונה ההיסטורית, אתה חוזר בדיוק על דבריי שכתבתי להדיא (שכשאין מלך שני הכוחות עוברים לסנהדרין) ומשום מה שם בסוף סימן שאלה כאילו כתבת דברים אחרים. הסמכות לא הועברה לסנהדרין על ידי התורה שכן לא מדובר בהלכה, אלא מטבע הדברים כשרשות אחת נעלמת השנייה נוטלת את סמכויותיה עד שמתארגנים. אין כאן סמכות הלכתית ולכן גם אין חובה למסור להם את הסמכויות הללו ולציית להם. הציבור יכול לקבוע כל גורם אחר שינהל אותו (כפי שהיה אצל אחאב שגם הוא לא היה מבית דוד ובכל זאת הציבור מסר לו סמכות של מלוכה).
אחאב כנראה היה צדיק בעיניך, אבל מה לעשות שהמקרא והתלמוד צווחים אחרת. ובכל זאת היו לו סמכויות וחובת כבוד של מלך כמפורש בדברי אליהו. וכך הוא לגבי כל רשות שלטונית, צדקת או רשעה, כל עוד הציבור מקבל אותה על עצמו. ופשוט.

שלום וברכה.
ברשותך וברשות המאזינים לנו אעביר כעת את רשות הדיבור לידידי (שמסתמא די שנוא עליך) הלא הוא צחי (המכונה על ידך "כסיל ועם הארץ")

שלום לך "בעל האתר"
אני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל להבהיר את גודל הכפירה שלך ומה שאתה מושך אחריך מאמינים כסילים ותמימים. לאורך כל השרשור בתשובות ליהודה. אתה מתחמק פעם אחר פעם ולפעמים גם עושה את עצמך כאילו אתה לא מבין את השאלות.

1. המשנה מלמדת דבר הלכה (נמלכין בסנהדרין) ואתה כותב שדין זה איננו נכון מבחינה היסטורית. כלומר הומצא על ידי רבי יהודה הנשיא. וכשהגמרא שואלת מנה"מ – ומביאה פסוק לראיה. מבחינתך הגמרא מקשקשת קשקושים וממציאה דברים שלא היו ולא נבראו. אתה בסדר??? אתה עוד מטיף לאחרים שאינם יודעים ללמוד??? יש לך סימוכין לדבריך שהדין הזה לא היה??
2. נכון שיש אגדתות בש"ס שמביעות איזה רעיון ובדרך משל. אז כל האגדתא לא הייתה ולא נבראה? אז לשם מה הביאה זאת הגמרא? לבלבל לנו את המוח?
3. שואלים אותך מה הפשט שלך באגדתא? ואתה מתחמק שוב ושוב כי אין לך פשט אחר באגדתא!! אתה רק יודע להגיד שזה לא מה שאנחנו מפרשים. אבל אין לך שום סימוכין לכך. אתה פשוט מסמן מטרות, אחר כך יורה את החץ. ומה שלא מתאים לך נשאר ללא הסבר רק הטחת שווא שאחרים לא יודעים ללמוד.
4. שואלים אותך שאלה בפשט הגמרא. ואתה מתעלם משיטות הראשונים כי לדעתך אתה יודע ללמוד יותר טוב מהם??
5. אבל הכי חמור בעיני זה הטור של "התאונה ההיסטורית" – אתה מצטט חצי ר"ן. (שלשיטתך הוא אחד מהראשונים שאין להתחשב בדבריהם) וכשמביאים לך ציטוט מלא ומשלים מדברי כל הר"ן. אתה מתעלם וטוען שזה בדיוק מה שאמרת.
לא!!! זה לא מה שאמרת!! מבחינת הר"ן אין פה "תאונה היסטורית" אלא העברת סמכויות על פי התורה!! והר"ן מביא על זה את הפסוק מיהושע!!
ולא רק זאת, אלא אני אביא לך עוד מקורות קדמונים נוספים על סמכות בית דין לענוש שלא מן הדין הנלמד מפסוקים וכדאי לך ולמאזינים לעיין בהם.
(עיין במגילת תענית מובא המקור: "ובערת הרע מקרבך", ועיין בספרי חומש דברים (פיסקה פ"ו ועוד), הרמב"ן על התורה בפירושו לפסוק (ויקרא כז, כט) "כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת", הרשב"א בתשובותיו (חלק ו' סי' רנ"ד) "אשר יורוך" ועיין גם בשו"ת הרשב"א (ח"ה סי' רל"ח):
אממה? אתה סימנת מטרה שיש כאן "תאונה" ומכאן אתה מוכר את מרכולתך למאמינים. חצי ר"ן, סילוף גמרות ומקורות, הטחת האשמות ולגלוג על האחר.
6. אם יש בעם ישראל "תאונה" אז זו הסמכות של המלכים הרשעים.
אבל זה באמת דבר שאין בידינו להבינו. אתה יכול להבין איך אחאב שעובד ע"ז מנצח בכל מלחמותיו מפני שכל הדור לא מדבר לשון הרע?! אתה יכול להבין איך מנשה מלך ישראל שעובד ע"ז מוכיח את רב אשי שקורא לו "חבר" ומקשה לו קושיות והוא אינו יודע לענות עליהם?! או שתטיח בי שאינני יודע ללמוד אגדתא??? אתה משווה את אותם מלכים לביבי נתניהו או לאהרן ברק???
ובפירוש כתבת "כל רשות שלטונית, צדקת או רשעה, כל עוד הציבור מקבל אותה על עצמו". – מי קיבל על עצמו את הממשלה או את בג"ץ??? החרדים??? אפילו סמוטריץ' רוצה מדינת הלכה!!!
אז הנה סיימנו להציק כי גם לנו אין כח לשטויות ולהתחמקויות. ואתה בוודאי תגיב שכל מה שנכתב כאן הוא "הצהרות", "קשקוש", "עמארצות" וכד'. אבל אדרבה יבוא הציבור וילמד וישפוט.

בתור אחד מן הציבור היושב ביציע והוזמן ללמוד ולשפוט, הרי שלמדתי ושפטתי, והנני לעדכן מסקנתי שכל הטורח לדבר עימכם בארוכה רבותינו הנכבדים ארזי הלבנון יהודה וצחי בוודאי ניצוץ חזקיהו מלך יהודה נכנס בו שעליו נאמר "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר … לאמור".

לידידי הטרול צחי/יהודה וכו' היקר, מזמן כבר לא שועשעתי עד כדי כך. יישר כוחך.

אקדים ואומר, שאחרי שלמדת כאן למעלה פרק בחיפושי גוגל, הריני לעדכנך בפרק הבא בקורס שלנו במדעי האינטרנט: בתור מנהל האתר גלוי וידוע לפניי המייל שלך כל הזמן, ולא רק הניקים המתחלפים, ולכן זה שהחלפת את הניק מצחי ליהודה אפילו לא שמתי לכך לב. היה ברור לי כל הזמן שאני מדבר עם טנטוש שליט"א, יהא אשר יהא ניקו זצ"ל.
אלא שבניגוד לחשדותיך, דרכי לענות לכל אדם לשאלותיו, בלי קשר לכך שהוא נודניק וטמבל, ואפילו אם יכולת הבנת הנקרא שלו ירודה כמו זו שלך. אני נוהג להתייחס לשאלה ולא לשואל, גם אם לעיתים אני נוזף בשואל כאיוולתו. אודה ולא אבוש שזה חלק מעבודת המידות שלי (ואנוכי יודע היטב שב"ה יש לי מה לשפר גם בתחומים אלו). תאמין לי שהתכתובת איתך היא אתגר אמיתי לעבודת המידות שלי, והרצון לחסום נודניק שכמוך כל הזמן קיים ואני מתגבר עליו יען כי אני מאמין גדול בביקורת ובחופש הדיבור והפטפוט.
לכן להבא אני מציע שתחסוך לכולנו את משחקי הטרלול והחלפת הניקים ואת דברי החלקות ששתלת כאן ("תודות, וזה לא מובן מאליו ואם תועיל וכו וכו'". לא רק בגלל שזה נדנוד, ולא רק בגלל השקר ואחיזת העיניים וגניבת הדעת שבדבר, אלא פשוט בגלל זה לא עובד לגביי (אולי כן לגבי הקוראים). אני ידעתי כל הזמן עם מי אני מדבר.
ולהבא, אם תרצה להעיר או לשאול אתה מוזמן כמובן, ותוכל לחסוך את תעלוליך. תזכה לתגובה עניינית כדרכי תמיד לכל שואל. אם יש בדבריך שאלות הן תענינה כמיטב יכולתי, גם אם לא תודה לי מעומק ליבך ותאמר שזה לא מובן מאליו וכו'. אין צורך בכך. ואם לא תהיינה שם שאלות אלא סתם נדנוד אומר לך את זה, וגם את זה אעשה בלי תלות בדברי חלקות שיופיעו או לא יופיעו בדבריך. כך שאתה זה אתה יכול לחסוך מכאן והלאה. תוכל לנצל את הזמן כדי להשתפר בהבנת הנקרא, בתלמוד תורה, במידות ובלוגיקה. ובהחלט יש לך עוד הרבה מה לעשות בתחומים הללו.

באשר לשאלותיך, הן אמנם די טיפשיות ולוקות אנושות בלוגיקה והבנת הנקרא, ומקובלנו מרבותינו "אל תען כסיל כאיוולתו", ובכל זאת לגודל טרחנותך כי רבה זה עלול לבלבל כמה מהקוראים ולכן אסביר שוב בקצרה.
1. הבאתי בדבריי בטורים ההם את מודל השיפוט הכפול מהר"ן. ואכן כפי שציינת בצדק איני חושב שיש לראשונים סמכות ולכן לא הסתמכתי עליו כבעל סמכות אלא כמקור שמתאר נאמנה את התמונה שנכונה גם לדעתי הקלושה. פשוט לומר דברים בשם אומרם. מוכר לך הערך הזה? או שמא חשיד אשיקרא חשיד אאי אמירת דבר בשם אומרו.
2. אם היית טורח לקרוא במקום להיאחז באש הקנאות הצרופה והג'יהאד והכאת הכופרים בשבט לשונך בשם ה', היית רואה שהנקודה שממנה יצאתי בדיון על התאונה ההיסטורית לא הייתה המודל של הר"ן אלא הפליאה שאנשים חשים למקרא דבריו. טענתי שהפליאה הזאת יסודה בכך שאנחנו שקועים בתאונה ההיסטורית שתיארתי.
3. אדגיש כי כל עניין התאונה הוא טענה שלי ורק שלי, וככל הזכור לי בשום מקום לא תמצא שתליתי זאת בר"ן. זה פשוט לא מופיע שם. לכן נפלה כל פיתך בבירא.
4. השאלה האם התאונה הזאת היא יד ה' והאם יש חובה הלכתית להעביר את הסמכות החילונית לחכמים או שזו החלטה של הציבור, היא שאלה אחרת, ודעת הר"ן לגביה לא מעלה ולא מורידה. לא הבאתי את דעתו. אם הדיוק שלך בדבריו נכון או לא, יש לפלפל בזה. אבל זה לא מעלה ולא מוריד לדיון. כאן כתבתי אך ורק את דעתי.
5. יתר על כן, יש לי ראיה ברורה כביעתא לדעתי זו. רוב החידושים הללו התגבשו בתקופה שבה כבר לא הייתה סנהדרין ואחרי חתימת התלמוד, ולכן גם אם חכמים היו רוצים להכניסם להלכה אין להם הכוח והסמכות לעשות זאת. וזה כולל את הרא"ש והרשב"א והשו"ע שהכניס הלכות קהילות לשולחנו, על לא עוול בכפן. אז גם אם היית צודק שמבחינת האמת זה כן שייך להלכה, ואתה לא צודק, אין מוסד שיכול לקבוע נורמה כזאת כחובה קבועה ולכן אין חובה לציית, אפילו למישהו שאינו כופר כה גדול כמוני.
6. לגבי שאר קשקושיך הקנאיים על הכפירה שבידיי איני מוצא טעם להתייחס, יען כי מכיר אנוכי שועלים קטנים שכמותך המחבלים כרמים, שהם בנויים על השילוב היחיד שגרוע יותר גם משוטה וגם מקנאי: שניהם באיש אחד. כשחוסר הבנת הנקרא וחסכים לוגיים קשים כפי שהדגמת כאן מצטרפים לקנאות, ובפרט כשכל זה מלווה בביטחון עצמי תלוש כל כך מהמציאות, מתקבלת תופעה נלעגת למדיי שאמת אין כל צורך להתמודד עמה. הלעיטהו לקנאי ולשוטה וימות. ויעוין בטור 63 לגבי טיעונים בלתי ענייניים כגון דא. וזהו שנאמר: אבי ייסר אתכן בשוטים…
ולהשומע ינעם.

רש"י במסכת ברכות מפרש שהכוונה בנמלכין בסנהדרין אינו ששואלים מהם את דעתם, אלא מבקשים מהם להתלפלל להצלחתם במלחמה.

כבר הובא למעלה, והוזכרה הסתירה בדבריו.