על דרך הלימוד בימינו: למסבר והדר למיגרס

לא הבנתי למה אתה מצפה ממני בתשובה. אתה עצמך הבאת את דעתי שאינה כמו אותו רב. אז מה אני אמור לעשות? לחזור על דבריי שוב? אחזור בתמצית.

התפיסה שאתה מתאר בשם אותו רב אינה מקובלת עליי כלל. אכן, חז"ל טבעו את הכלל "לימגרס איניש והדר למיסבר" (שבת סג ע"א), אך דעתי היא שבימינו הסדר הנכון הוא הפוך לחלוטין: "למיסבר איניש והדר למיגרס".

יש לכך כמה סיבות מהותיות:

ראשית, מטרת הלימוד אינה צבירת מידע טקסטואלי גרידא (לדעת בעל פה מה אמר אביי ומה ענה רבא), אלא הבנת העקרונות, צורות החשיבה והמבנים התיאורטיים שעומדים בבסיס הסוגיות. אדם שלומד בקיאות לפני שקנה כלי עיון ומיומנות למדנית, פשוט אוסף חומר נטול הקשר. לימוד כזה בדרך כלל לא נשאר בזיכרון, וכפי שנהוג להתבדח בישיבות על נוסח סיום המסכת "יאמר זה ויועיל לשכחה" – שבאמירת הסיום שוכחים גם את הדף האחרון. אי אפשר "להוציא את המוץ מהתבן" ולהבין מה עומד מאחורי המשא ומתן התלמודי רק ממעבר שטחי על דפים.

שנית, בעידן שלנו, שבו יש שפע של ספרים, מאגרי מידע ממוחשבים ומפתחות, הערך של צבירת ידע נטו בזיכרון ("סיני") פחת משמעותית. לעומת זאת, היכולת האנליטית להבין, לנתח ולדמות מילתא למילתא ("עוקר הרים") חשובה היום הרבה יותר.

באשר לטענה שלימוד רב של בקיאות יפתח את הלב ויביא להעמקה – זו אשליה. מיומנות למדנית לא נרכשת מאליה על ידי קריאה מרובה של טקסטים. שנות הישיבה הן בגדר "מכינה" שנועדה להקנות את הכללים והכלים לחשיבה עיונית. ההבדל בין עיון לבקיאות הוא כמו ההבדל בין "פטרול אלים", שבו יורים לתוך כל שיח כדי לחשוף את הבעיות באופן יזום, לבין פטרול רגיל שעובר הלאה אם לא נתקל בבעיה מפורשת. כדי לפתח את החשיבה ולהפוך ללמדן, חייבים לחתור למגע ולעורר את הקשיים בכוח.

עם זאת, איני שולל בקיאות לחלוטין. בתחילת הדרך נדרש מעט לימוד בקיאות כדי לקבל היכרות ראשונית עם השפה והצורה של התלמוד. אך מיד לאחר מכן יש להקדיש את רוב הזמן לעיון.

השלב של הבקיאות האמיתית מגיע מאוחר יותר: לאחר שאדם מפתח מיומנות עיונית טובה, הוא יכול לעבור ללמוד בקיאות, אך זו תהיה מה שכינית "בקיאות עיונית". כלומר, הוא יוכל לעבור על דף גמרא במהירות, ותוך יישום "כלל ה-80/20" הוא ישיג 80% מהתובנות העיוניות ב-20% מהזמן. אדם מיומן יכול לחלץ מהדף את העקרונות המופשטים, האפשרויות העיוניות והנפקא-מינות המרכזיות גם בלי לפתוח את כל הראשונים והאחרונים.

לימוד בקיאות כזה הוא בעל ערך עצום והוא הדרך הנכונה באמת לכסות את הש"ס, שכן הוא מארגן את כל הידע במבנה קוהרנטי וקשור אהדדי, אך כאמור – הוא מתאפשר אך ורק למי שכבר עמל ורכש את כלי החשיבה העיוניים קודם לכן.