צבא והלכה
בשיחה עם חבר חרדי בנושא גיוס חרדים, עלתה טענה עקרונית נגד עצם השותפות בצה"ל.
הדגש בדבריו אינו החשש הסוציולוגי מחילון, אלא פגם מהותי בלגיטימציה של המערכת:
סמכות בדיני נפשות: החלטות על מדיניות לחימה והוראות פתיחה באש מתקבלות על בסיס מוסר אנושי-חילוני וערכים דמוקרטיים, ולא על פי גדרי ההלכה או "דעת תורה". לטענתו, אסור לאדם מאמין להיות שותף למערכת המכריעה בדיני נפשות ללא כפיפות לסמכות תורנית.
שותפות במערכת שאינה הלכתית: מלבד שאלת הסמכות, קיימת התנגדות לעצם החברות בגוף שאינו מחויב להלכה בפרהסיה שלו (סוגיות צניעות ושירות נשים, שבת וכשרות).
אשמח לדעת:
האם קיים בסיס הלכתי המעניק למערכת מדינית-צבאית חילונית "אוטונומיה" לקבל הכרעות מוסריות בדיני נפשות ומלחמה?
כיצד יש להשיב לטענה ששותפות במערכת כזו, שאינה יונקת את סמכותה מהתורה, פסולה מצד עצמה?
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
האם ההחלטות הרפואיות שמתקבלות בבית החולים באלבמה, שאליו הם מגיעים לאחר חוות דעת של אלימלך פירר, שקבע בשבילם ששם נמצא הרופא הטוב ביותר לנתוח טחורים, כן מתנהל על פי דעת תורה? שם מנתקים חולים מהמכשירים רק אחרי חוות דעת של ר' משה שטרנבוך? ועוד: בתחום הזה, של חיפוש הרופא הטוב ביותר על פני כדור הארץ לכל בעיה רפואית, תהיה מינורית ככל שתהיה, העיקרון של "תורה מגנא ומצלא" נרמס ברגל גסה. אה.. כן…. ההשתדלס…
"שירות בצבא של גויים שהיה נהוג בקהילות רבות ומומלץ על ידי כמה וכמה פוסקים" הרב יכול להרחיב?
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer