רש"י בקידושין ג ע"ב

שלום הרב. 
בקידושין ג ע"ב רש"י כותב :
דאבוה שייך בגוייהו – שיש לו דין חלק בהן שיש בידו לביישה ולפוגמה בשביל ממון שיתנו לו דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין דהויא לה בושת ופגם ואנס זה שבא עליה מחסר ממון זה שזילזלה ולא יקפצו עליה תובעין.
אני נעזר בדפים שלך שיש פה באתר על קידושין… זה נשמע שרש"י אומר פה בסוגיא שבושת ופגם הם זכאות של האב בלבד משום שיכול לפוגמה ולביישה ע"י שמוסרה למנוול ומוכה שחין (כלומר לנישואין ממה שאני מבין) וכך לקבל מהם כסף קידושין ("בשביל ממון שיתנו לו")… הוא משתמש בהנחה שהאב זכאי לכסף הקידושין בשביל לנמק למה היינו חושבים שהאב זכאי לכסף הקידושין? כלומר לומדים לזה שהאב זכאי לבושת ופגם ולכאורה הייתה הווה אמינא שמזה יהיה אפשר ללמוד על זכאות האב בבתו…?
זה נשמע שהוא מניח משהו ומההנחה מגיע למסקנה שההנחה נכונה..