תקפות לוגית במסקנות לממצאים ארכיאולוגיה

המהלך שהציג בפניך החוקר הוא אכן מהלך לוגי תקף לחלוטין. כפי שהסברתי פעמים רבות, תקפות של טיעון לוגי פירושה אך ורק דבר אחד: אם אתה מקבל את ההנחות, אתה אנוס על פי הדיבור לקבל גם את המסקנה, משום שהמסקנה כבר טמונה ומובלעת בתוך ההנחות. השאלה היחידה שנותרת לדיון אינה הלוגיקה של הטיעון – שכאמור אין בה שום כשל – אלא הסבירות של ההנחות שעומדות בבסיסו.

אתה מעלה התלבטות כנה: מצד אחד הטיעון עקבי, ומצד שני עולה תחושה של "אפולוגטיקה בכוח" שמנסה לצמצם את המציאות כדי להציל את הטקסט. הדילמה הזו נובעת מחוסר הבנה של מהי חשיבה רציונלית. רציונליות אינה דורשת שנזרוק לפח כל אמונה או תיאוריה ברגע שמתעורר קושי. אם הגעת למסקנה אפריורית שמסורת יציאת מצרים אמינה (מכוח "טיעון העד", מסורת רציפה שעוברת מאב לבן, וההכרה הפילוסופית בקיומו של אלוקים שמתגלה), אזי המסורת הזו היא נתון מבחינתך.

כאשר יש לך נתון שאתה נותן בו אמון, ומופיע נתון אחר שלכאורה סותר אותו (כמו חוסר ממצאים ארכיאולוגיים), הצעד המתבקש וההגיוני ביותר הוא לא לזרוק את המסורת, אלא לחפש הסבר שמיישב בין השניים. זו אינה "אפולוגטיקה זולה" אלא שכל ישר. כך בדיוק עובד גם המדע: אם פיזיקאי רואה גוף שמרחף באוויר בניגוד לחוק המשיכה, הוא לא יזרוק לפח את תורת הגרביטציה, אלא יחפש הסבר מקומי (למשל, שדה מגנטי או כוח אחר שפועל שם) גם אם הוא עדיין לא רואה אותו. כל עוד ההסבר שמיישב את הקושי אינו מופרך בעליל או סותר עובדות מוצקות, זוהי מתודולוגיה נכונה וראויה. במקרה שלך, ההסבר לגבי צפון ודרום מצרים מבוסס על עובדות גיאוגרפיות וארכיאולוגיות הגיוניות לחלוטין, ולכן זהו פתרון קוהרנטי וסביר בהחלט.

מעבר לכך, עליי להעיר שתי הערות מהותיות על עצם ההנחות שביסוד הדיון:

ראשית, כפי שחזרתי וכתבתי בעבר, האמון שלי בארכיאולוגיה ובהיסטוריה העתיקה כ"מדעים מדויקים" הוא מוגבל מאוד. ארכיאולוגיה היא תחום שרווי בהנחות, באג'נדות, ובמקריות משוועת (מה נשתמר, איפה חפרו, ואיך פירשו את הממצא). העובדה ש"לא מצאו כלום" אינה מהווה ראיה חזקה לכלום ("לא ראינו אינה ראיה"), ודאי שלא מול עדות היסטורית המונית. לדרוש ממצאים אחרי למעלה מ-3,000 שנה לתופעות נקודתיות של מחלות או נוודות במדבר, זה לעיתים לחפש דברים שמעיקרא לא צפויים לשרוד או שקשה מאוד לאתרם.

שנית, ההנחה שהביטוי "כל ארץ מצרים" יכול להתפרש כגוזמא או כמתייחס לאזור המיושב הרלוונטי בלבד, היא סבירה לגמרי. התורה דיברה בלשון בני אדם והשתמשה פעמים רבות בביטויים של הפלגה וגוזמא או בתיאורים סכמטיים כדי להעביר את המסר. מטרת התורה אינה לספק לנו כרוניקה היסטורית-מדעית יבשה על כל קילומטר רבוע במצרים, אלא לתאר את האירוע המכונן שקרה לבני ישראל מול מוסדות השלטון המצרי. זו אפילו לא חייבת להחיות גוזמה. מנקודת המבט שלהם זה היה בכל ארץ מצרים. כמו שאצל בנות לוט התורה אומרת שלא נותר אדם על פני האדמה. וכן לגבי המבול שכתוב שכיסה את כל הארץ וזה יכול להיות אזור מסוים.

בסופו של דבר השאלה היא מה מידת האמון שלך במסורת מול עד כמה דחוק ההסבר. אין לי דרך לכמת זאת עבורך.