אהבת ה' ויראתו

שלום רב.
א. לגבי הורים שרואים אותם קל יותר להגיע לאהבה טבעית. אבל לגבי אלוקים שהוא מופשט קשה להגיע לאהבתו באופן טבעי ולכן דרוש ציווי. מעבר לזה, לאהבת אלוקים יש השלכות הלכתיות, וייתכן שאנחנו מצווים עליהן ולא על עצם האהבה. ראי כאן: https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%A4%D7%9C%D7%98%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%AA-%D7%9C%D7%A8%D7%92%D7%A9%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94/
ב. אם הציווי אינו על הרגש אלא על השלכות (ראי לינק לעיל), השאלה לא קיימת. מעבר לזה, אין עונש על אי אהבת אלוקים. ה שהוא מעניש אותי על דברים אחרים לא מונע אהבה. גם ההורים מענישים אותנו ובכל את מצפים לאהבה וגם מקבלים אותה.
השאלה  מדוע דרושים עונשים לא קשורה לכאן. כנראה שבלי זה חלק מאיתנו לא היו מגיעים לעבודת ה'. באמת הרמב"ם בפ"י מהל' תשובה כותב שזה מיועד לנשים (!?) וקטנים, כלומר למי שלא מבין. העובד האמתי עובד לא מחמת העונש. את עניין הנשים צריך לקחת לשעתו. אני חושב שכיום זה כבר ודאי לא כך.
ג. יראת הרוממות היא עמידה מול מישהו חשוב ונשגב. למשל חכם מאד גדול. זה לא פחד אלא מורא מופשט יותר. אני לא רואה בעיה בהגדרה הזאת, וניתן לחוש אותה גם כלפי אנשים. הערכה עמוקה שכרוכה בסוג של יראה או תחושת רוממות.
ד. יש כאלה שיכולים, אבל יראת העונש ניתנה למי שלא יכול (כמו נשים וקטנים אצל הרמב"ם הנ"ל).
ה. למה לא? למשל כשיש ת"ח וצדיקים גדולים, בהחלט אנשים חשים כלפיהם את שני הרגשות הללו. יתר על כן, לדעתי אפשר גם לאהוב את מי שאני ירא ממנו ממש. האדם הוא יצור מורכב, ולדעתי גם זה אפשרי. ראי במאמר שלינקקתי אליו למעלה את הדיון על אהבה ושנאה מבחינות שונות.