אוטונומיה הלכתית בחב לאחריני

א. הפעלת שיקולי טריטוריה על הלכות רודף היא לכאורה יותר מחודשת מהלכות פיקוח נפש, כי כל הנושא של רודף עוסק בפלישה לטריטוריה. ועוד יותר בהלכות מילה, שכן האב בוודאי מחויב במילה וכעת יש לו הכרעות בדיני המצווה שמוטלת עליו (וזה כבר נראה לי חידוש מפתיע). לחדד איני יודע אבל נראה שיש פה שתי הרחבות של שיקולי טריטוריה, נכון?

ב. האם תשובתך היא רק לגבי אוטונומיה סובייקטיבית או באופן כללי. אוטונומיה סובייקטיבית הכוונה לאדם שהגיע למסקנה מתוך המקורות אבל הוא מהמר שכנראה האמת לא איתו אלא עם הדעות האחרות המקובלות יותר. אוטונומיה באופן כללי (אכנה אותה כאן אוטונומיה אובייקטיבית) היא כשאדם הגיע למסקנה מתוך המקורות והוא גם מהמר שכנראה האמת איתו וכד ייתי לעלמא דאתי ייצאו הם לקראתו בחיבוקים שתיקן את שגיאותיהם. מי שמחזיק בדעה שהאמת איתו והיא עצמה אומרת לו לפלוש לטריטוריה, גם בזה אתה מפעיל שיקולי טריטוריה מלמעלה הר כגיגית?

ג. לפי זה במחלוקות בהלכות עונשים מדאגרייתא ומדרבנן ושלא מן הדין והלכות קנסות היו צריכים לפסוק תמיד לקולא, לא? ובהלכה כך בשאר ערכים, אין להעניש אף אחד מצד "גמול" כתולדה מדעה אישית או ציבורית אם הנענש לא חושב שהעונש מוצדק (אם הוא לא מכיר בעבירה כלל אז לשיטתך של עונש לשיטתו הוא אכן לא ייענש מדין גמול. אני שואל על מקרה שבו הוא מכיר בהחלט בעבירה אבל מערער על העונש והוא סובר שצריך לתת לו רק מכה אחת ולא שבע).

[ב. בתשובתך הבדלת בין מוצדקות בעיניך ובין מוצדקות לגמרי. אבל הדוגמה שם היא הכרעה תוך הלכתית של הפעלת שיקולי טריטוריה ולא הפעלת שיקולי טריטוריה ככלל הכרעה במצב של ספק הלכתי. והשאלה היא בעצם האם גם הפעלת שיקולי טריטוריה ככלל הכרעה חיצוני (ולא ככלל פנימי) היא קטגורית או שהיא רק כאשר ההכרעה ההלכתית היא סובייקטיבית מצד אוטונומיה].

א. נכון, אבל הרחבות נכונות לדעתי.
ב. איני רואה הבדל. גם אם אתה מהמר שאתה צודק, תעשה הימורים על הטריטוריה שלך ולא שלי. אם מדובר על מצב שאני עצמי מהמר שאני טועה בזה אין חידוש רב.
כמובן שיש לדבר סוף. במקום שבו ברור שההלכה אומרת משהו ואין מחלוקת משמעותית בזה, אדם לא יכול לומר סתם שהוא חושב אחרת. למשל רודף לא יכול לומר למציל שלדעתו אין דין רודף. כי יש. מה עוד שהרודף עצמו פוגע בטריטוריה של אדם אחר. אם נדון למוות יטען לבי"ד שלדעתו הוא לא חילל שבת, זה מקרה גבולי יותר. אמנם שם הוא יהיה פטור מדין אונס בדעות, אבל זה שצריך טיעוני פטור אומר שעקרונית הם יכולים להרוג אותו. למשל, אם הוא ידע שהסנהדרין סבורים אחרת ממנו, זו כנראה לא תהיה טענת פטור לגיטימית (אלא אם יש לו ויכוח על החובה לציית לסנהדרין). כמובן שאם האדם מתווכח על כמות המלקות שמגיעות לו, זה בכלל לא קשור אליו. זו החלטה של בי"ד שנוגעת רק אליהם. בי"ד מעצם תפקידם מתערבים בטריטוריה של הזולת. בשביל זה הם שם.
ככלל מעמד בי"ד שונה ממעמד של אדם פרטי. הם מייצגים את ככלל הציבור (כולל האדם שבטריטוריה שלן הם מתערבים), ולכן זו לא התערבות בטריטוריה זרה (ראה בטור 471 על הריגה של עצמו).
ג. לא, שהרי מדובר בבי"ד. ראה סעיף קודם.

את השאלה בהודעה האחרונה לא הבנתי.