איך אתה לא מפחד לומר מה שאתה חושב? ועל חיפוש האמת- בין הינזרות להתערבבות
אני אחדד את השאלה, כשאתה חלק מחברה דתית (משפחה,חברים וכיו"ב) קשה מאוד לצאת נגד אמונות רווחות בסביבה שלך אם זה מה שאתה חושב, אתה סוג של מוציא את עצמך מהכלל, כי אחד הגורמים המלכדים בינך לבין השאר הוא האמונה הדתית, אתה תמצא את זה בכל קהילה דתית מן הדתיים הליברלים ביותר לרחדים הקיצוניים ביותר, כי בלי זה אין גבולות גזרה להשתייכות לקהילה, אם כן כיצד יש לך אי פחד מהדברים האלה ואתה מסוגל לומר כל מה שבדעתך? אני ארחיב גם את השאלה לשאלה כללית, אפשר לומר שי/ש ניגוד מסוים בין השגת האמת לבין התנהלות יומיומית רגילה, מה שמכלד בין ביני האדם הם אמונות פוםולריות של בסוף יהיה טוב וכיו"ב שאיש האמת לא מקבל אותם לפני שהוא חוקר אותן לעומק, מצד שני אותו איש אמת אם הוא יהיה מנותק מהמציאות יהיה קשה לומר שהאמת שלו על המציאות שווה משהו מפני שהוא אינו מכיר את המציאות, אם כן מהו בעיניך המינון הנכון בין הינזרות להתערבבות בין האנשיןם של מי שרוצה להגיע כמה שיותר לאמת?
אמרתי לאנשים רבים שהפחד הזה ואחרים כמותו הם הרבה פעמים תוצאה של תפיסה עצמית ולא של המציאות עצמה. כשתגיד את מה שאתה חושב, בפרט אם אתה באמת מזדהה ומוכן לנמק ולעמוד מאחורי העמדות הללו, תמצא במקרים רבים שאנשים מכבדים זאת. מעבר לזה, הגעתי לגיל שבו נמאס לי לשקול מה אני אומר ולא לומר את מה שאני חושב. בעיניי האמירות הללו נחוצות לאנשים רבים, ואין הצדקה לשמור אותן בבטן.
כשאתה מתחיל עם המדיניות הזאת אתה מגלה שלא קורה שום דבר והפחד היה סוג של הזיה.
הפלפול על הניתוק מהמציאות שפוגע באמת הוא לא יותר מפלפול.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer