איך עוצרים את הרגרסיה?
בעצם, אנו המאמינים, עוצרים את הרגרסיה בשאלת הסיבה הראשונה בכך שאנו מניחים שיישות רוחנית כמו אלוקים אינה כפופה לסיבתיות, ובא לציון גואל.
השאלה היא שאין לנו ראיה שמהות רוחנית אינה כפופה לסיבתיות, והיות וזה נוגד את ההגיון [היאך משהו יהיה קיים בלא סיבה שתביאנו] יש להניח שאינה נכון.
ויותר מכך, אין לומר שכח רוחני הוא מעל הזמן ולכן אין בו התחלה וסוף שהרי אנו יודעים שהנשמה והמלאכים, וכן הרוח של בעלי החיים, הם מהויות רוחניות שנבראו בזמן כל שהוא, וחלקם אף נכרתים לגמרי לפעמים, כך שגם למהויות רוחניות יש התחלה וסוף [- איך זה מסתדר עם ידיעותינו את הזמן?], ועל סמך מה נניח שיש מהות רוחנית שהיא סיבת עצמה והיתה לעולמים.
אני לא מניח את זה אלא מסיק את זה. ההנחה שלי היא שרגרסיה אינסופית אינה אופציה. לכן בהכרח יש סיבה ראשונית. אבל חומר לא סביר שיהיה סיבה ראשונית (שהיא סיבת עצמה) – כי מניסיוננו עצמים חומריים אינם סיבת עצמם, ולכן כנראה החוליה הראשונה בשרשרת היא רוחנית ולא חומרית. מש"ל.
אותו חוסר סבירות [בהגיון] שחומר איננו סיבת עצמו כך יישות מסוג אחר קשה להניח שהיא סיבת עצמו [איך, מאפה צץ?], אלא שכלפי החומר יש לנו 'ניסיון' שאינו נוצר לבד, כמו כן כלפי הרוחני אנו יודעים שאינו נוצר לבד ואינו קיים תמיד [כפי שהוזכר בשאלה], ורק כדי לברוח מהקושי של חידת הבריאה אנו ממציאים שאולי יש סוג רוחני מסויים שאצלו לא תקפים כללי ההיגיון והניסיון, והוא הסיבה של מציאותו עצמו, מה שמאוד מוזר לקבל.
אליעזר, זה לא כל כך נעים לדבר לקיר. אמרתי שאני לא מניח את זה אלא מסיק את זה. זה הכל. סיימתי.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer